בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"א 75577-12-19 שינה נ' מרכז קהילתי באור יהודה ע"ש פרסט ופרלמן בע"מ (חל"צ) ואח'
לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין
תובע
שרון שינה
נגד
נתבעים 1. מרכז קהילתי באור יהודה ע"ש פרסט ופרלמן בע"מ (חל"צ)
2. גלית ששון
ב"כ התובע/נתבע שכנגד – עו"ד יעקב ארדיטי לנדמן
ב"כ הנתבעות/תובעת שכנגד – עו"ד דניאל פלד
פסק דין
א. מבוא
1. תביעה ותביעה שכנגד בגין טענות הדדיות להפרת הסכם.
2. התובע והנתבע שכנגד, מר שרון שינה, הוא בעל ידע והכשרה מקצועית בתחום ההדברה. הנתבעת, מרכז קהילתי באור יהודה ע"ש פרסט ופרלמן בע"מ ("המכללה"), מנהלת מכללה ביישוב אור יהודה. נתבעת 2, גב' גלית ששון, שימשה בתפקיד מנהלת המכללה.
3. בין המכללה לבין מר שרון שינה נעשה הסכם מיום 28.5.2015. בהסכם נעשה בין הצדדים שיתוף פעולה עסקי, אשר במסגרתו התקיימו במכללה קורסי איוד מוסמך וקורסי מדביר מוסמך. מר שינה שימש כרכז הקורסים והצדדים חלקו ברווחים שהניבו הקורסים בחלקים שווים. ההתקשרות בין הצדדים נמשכה כארבע שנים. ביולי 2019 המכללה הודיעה למר שינה על ביטול ההסכם מחמת הפרה.
ב. טענות הצדדים
ב(1) טענות התובע/הנתבע שכנגד
4. לטענת מר שינה, בינו לבין המכללה הייתה שותפות. הוא יזם והקים את הקורס להכשרת מדבירים, והקים מערך לימודי מושלם לטובת הכשרה למבחני הדברה. תרומתו וחלקו היו החלק הקריטי והעיקרי. חלקה של המכללה היה מתן האכסניה וניהול הנהלת חשבונות. הוא קיים את כל התחייבויותיו על פי ההסכם והוביל להצלחת המיזם.
5. במאי 2018 מר שינה פתח בכפר הנוער בן שמן בית ספר ללימודי הדברה ("המרכז הישראלי ללימודי מקצועות ההדברה"). לטענתו, לא הייתה לו מניעה לפתוח בית ספר משלו; בית ספרו לא התחרה במיזם המשותף; ולא פגע בפעילותו ובביקוש המשתתפים. לטענתו, המכללה ידעה על פתיחת בית ספרו ותלמידים שלא נרשמו לקורס במכללה נשלחו על ידי המכללה לביצוע ימי עיון והכשרה מעשיים בבית ספרו. לטענתו, החל מיולי 2018 וגם בשנת 2019 המכללה ביקשה לבצע את ימי ההכשרה המעשיים של תלמידי המיזם בבית ספרו.
6. לטענת מר שינה, מבלי שהיה מחויב לכך הוא לא העדיף לשווק את בית הספר שבבעלותו והעדיף את שיווק המיזם המשותף. לטענתו, ההסכם לא הגביל אותו לתנאי תחרות; אופי העיסוק שלו שולל טענות תחרות; ועומדת לו הזכות לחופש העיסוק.
7. לטענתו, הנתבעות הפרו את ההסכם בכך ששלחו לו הודעה על ביטול ההסכם. לטענתו, הנתבעות ניצלו את כישוריו, ולאחר שהרגישו שהן יכולות להפעיל את הקורס ללא תלות בו, הן הדיחו אותו מהשותפות. לטענתו, הודעת המכללה כי עליו לעזוב את ניהול הקורס ללא הודעה מוקדמת גרמה לו נזק תדמיתי ופגיעה במוניטין.
8. מר שינה טען עוד כי המכללה ביצעה עיבוי פיקטיבי של ההוצאות כדי להקטין את חלקו ברווחי המיזם. בכלל זה המכללה ציינה כהוצאות שכר שלא שולם למר שינה, והוסיפה להוצאות השכר רכיב תקורה.
9. מר שינה הגיש תביעתו גם נגד מנהלת המכללה, גב' גלית ששון, באופן אישי. לטענתו, גב' ששון פעלה נגדו ברשלנות וחוסר תום לב. לטענתו, היא שיגרה לו את הודעת ביטול הסכם ופעלה במרמה וכזב כדי להכחיש את מהות ההתקשרות החוזית ובמטרה לפגוע בזדון בזכויותיו.
10. מר שינה תבע להורות על אכיפת ההסכם. לחלופין, טען כי הוא זכאי לפיצויי קיום בגין אבדן רווחים עתידיים או שעל המכללה לפצות אותו בגין שווי חלקו בשותפות אשר יחושב על פי הרווחים הצפויים לפרק זמן של שמונה שנים.
11. בתביעתו תבע מר שינה גילוי מסמכים וחשבונות של המכללה מיום ההסכם, ומינוי רואה חשבון אשר יקבע את היקף ההוצאות האמתי והתשלום לו זכאי התובע.
12. בסיכומיו טען מר שינה, בשונה מטענתו בכתב התביעה, כי הנזק שנגרם לו נאמד באובדן רווחים לתקופה דומה של קיום ההסכם (כארבע שנים). לטענתו, הרווחים שהפיק בתקופת ההסכם הם בסך של 276,757 ש"ח, והוא העמיד את תביעת אובדן הרווחים על סך של 300,000 ש"ח. בנוסף, טען לזכאות לסך של 40,000 ש"ח בגין ההפסקה המיידית של ההסכם בחוסר תום לב. יש לציין כי בכתב התביעה מר שינה לא כלל סעד כספי וטען כי סכום התביעה אינו ידוע.
ב(2) טענות הנתבעות/התובעת שכנגד
13. לטענת הנתבעות, בשנת 2015 מר שינה פנה אל המכללה בהצעה לפתוח במכללה קורסים בתחום הדברת מזיקים. לאחר בחינת הנושא על ידי המכללה, ובהסתמך על התחייבות מר שינה להביא לרישום 70 תלמידים בכל מחזור לימוד, המכללה החליטה לפתוח קורס הדברה וקורס איוד. בין הצדדים הוסכם כי מר שינה ישמש כרכז הקורסים תמורת מחצית הרווחים לאחר תשלום הוצאות. באותה עת למר שינה לא היו ידע או ניסיון בהדרכה בכלל ובהדרכת הדברה בפרט, ולכן המכללה בנתה תכנית לימודים ואיתרה מרצים מתאימים למקצועות הנלמדים.
14. הנתבעות טענו כי חובותיו של מר שינה היו מצומצמות. חובתו העיקרית וכמעט יחידה הייתה גיוס תלמידים. לטענתן, מר שינה לא ביצע חובתו זו אלא הפר את ההסכם והתחרה במכללה באמצעות מסגרת פרטית שלו[ אותה הקים במועד שאינו ידוע לנתבעות. לטענתן, מר שינה הבטיח להביא למחזורי לימוד בני 70 תלמידים לכל הפחות. בפועל מספר הנרשמים היה נמוך יותר, והוא אף ירד בחדות בשנת 2018 בשל פתיחת בית הספר המתחרה.
15. לטענת הנתבעות, בשנת 2018 נודע למכללה כי מר שינה מפעיל עסק פרטי במסגרת כפר הנוער בן שמן. מר שינה הציע כי את שעות הלימוד המעשיות של קורסי המכללה יעשו התלמידים במקום המופעל על ידו בבן שמן תמורת תשלום נוסף נפרד. מר שינה מסר אז כי העסק שהוא מנהל בבן שמן לא מתחרה במכללה, אלא פועל כחלק מכפר הנוער בן שמן ועבור תלמידי כפר הנוער.
16. הנתבעות טענו כי בשנת 2019, לקראת גיוס תלמידים למחזור אוגוסט של קורס הדברה, התגלה כי מר שינה פועל לשבץ סטודנטים בקורסים מתחרים שהוא מעביר, וכי הוא גוזר בגינם 100% רווח. מר שינה המשיך להפנות סטודנטים למכללה אולם הסטודנטים שהפנה היה זכאי "קרן מעגלים" אשר ממילא לא יכלו ללמוד בבית הספר של מר שינה משום שאינו מוסד הכשרה מוכר של הקרן.
17. לטענת הנתבעות, מפרסום מתוך אתר האינטרנט של מר שינה, התברר כי הוא מפעיל קורסים מתחרים במדויק לקורסים במכללה ואף באותו מחיר. לאחר גילוי האמור, גב' ששון פנתה למר שינה והתרתה שמעשיו מהווים הפרת ההסכם בין הצדדים. מר שינה התעקש כי הוא לא מתחרה במכללה. המכללה הודיעה על ביטול ההסכם מחמת הפרתו היסודית.
18. המכללה תבעה בתביעה שכנגד סך של 226,875 ש"ח עבור הפסדיה בגין אובדן רווחים כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי מר שינה. בנוסף, תבעה סך של 10,000 ש"ח בגין פגיעה בקניין רוחני של המכללה.
ג. עדים
19. מטעם התובע/הנתבע שכנגד הוגשו שני תצהירי עדות ראשית של מר שינה. מטעם הנתבעות/התובעת שכנגד הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהלת המכללה גב' גלית ששון, של גב' הילה מנור אשר עבדה במכללה בתפקיד יועצת לימודים ואחראית שיווק, ושל מר ירון משיח אשר היה מרצה הן בבית ספרו של התובע והן במכללה. כלל העדים העידו גם בחקירה נגדית.
ד. דיון
ד(1) מבוא
20. נמצא כי הצדק עם טענת המכללה, לפיה היה זה מר שינה אשר הפר את ההסכם בין הצדדים. כשלוש שנים מתחילת ההתקשרות בין הצדדים, מר שינה פתח בית ספר ללימודי הדברה בבעלותו, בו הפעיל קורסי הדברה דומים לקורסי ההדברה שניתנו במכללה במסגרת ההסכם בין הצדדים. מר שינה נקט בפעולות וצעדים שונים למטרת קליטת סטודנטים לקורסים בבית ספרו. זאת בניגוד גמור להתחייבותו לפעול למען קליטת סטודנטים בקורסי ההדברה במכללה. כתוצאה מכך, חלה ירידה במספר התלמידים בקורסי ההדברה של המכללה. מר שינה לא גילה למכללה כי הוא הציע בבית ספרו קורסי הדברה דומים לקורסים הניתנים במכללה. הדבר נודע למכללה בשלב מאוחר כאשר התברר לה כי סטודנטים נרשמו לבית ספרו של מר שינה, וכן מתוך אתר אינטרנט שהקים מר שינה למטרת שיווק בית ספרו.
21. בנסיבות אלה, המכללה הייתה רשאית לבטל את ההסכם. מאחר שהפר את ההסכם מר שינה אינו זכאי לא לאכיפת ההסכם ולא לפיצויים בגין ביטולו.
22. באשר לתביעת מר שינה למתן חשבונות, ההסכם בין הצדדים אינו הסכם שותפות ובין הצדדים אין יחסי שותפות. לכן, מר שינה אינו זכאי לחשבונות. טענתו, לפיה במסגרת ההתחשבנות המכללה זקפה הוצאות ביתר או מנעה ממנו רווחים שהגיעו לו לא הוכחה. ככל שהיו דרושים למר שינה מסמכים של המכללה לצורך הוכחת טענותיו הנ"ל, היה עליו לדרוש אותם במסגרת הליכי גילוי מסמכים. הוא נמנע מעשות כן. אי לכך, דין התביעה להידחות.
23. באשר לתביעה שכנגד, המכללה לא הרימה את הנטל להוכיח את הפסדי הרווחים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם. לכן, דין חלק זה של תביעתה להידחות. המכללה הוכיחה כי מר שינה עשה שימוש בנהלי הרשמה ותשלום של המכללה תוך הפרת זכויות יוצרים של המכללה בהם. אי לכך, ברכיב זה המכללה זכאית לפיצוי.
ד(2) ההסכם
24. כאמור, בין המכללה לבין מר שינה נעשה הסכם מיום 28.5.2015 (נספח א' לתצהיר מר שינה). בהסכם נעשה שיתוף פעולה עסקי, אשר במסגרתו החל מיום 2.11.2015 ייפתחו ויתקיימו במכללה קורסי איוד מוסמך (104 שעות לימוד אקדמיות), וקורסי מדביר מוסמך (240 שעות לימוד אקדמיות). בהסכם נקבע כי קורס איוד מוסמך ייפתח בכפוף לרישום מינימום של 15 סטודנטים, וקורס מדביר מוסמך ייפתח בכפוף לרישום מינימום של 20 סטודנטים. (סעיף 4 להסכם).
25. בהסכם המכללה התחייבה לספק כיתת לימוד בשטח המכללה; לצלם את חומרי הלימוד; לגבות את התשלום מהסטודנטים אשר לא יפחת מ- 4,250 ש"ח בקורס איוד ו- 7,500 ש"ח בקורס מדביר מוסמך; לשלם את הוצאות תפעול הקורסים ובכלל זה לשלם למרצים ולכל ספק חיצוני את שכרם בגין הקורסים; ולהחזיק ביטוחים בתוקף. בסעיף 16 להסכם המכללה נקבע:
"16. המכללה מתחייבת שבכל פעילות כלשהיא אשר תופנה אליה באמצעות שרון לרבות קורסי איוד והדברה, ימי עיון וכיוצ"ב יחולקו הרווחים עם שרון בהסכמת שני הצדדים."
26. בהסכם נקבע כי מר שינה הוא הרכז של הקורס/אחראי לבחירת המרצים. בסעיף 20 להסכם נקבע:
"20. שרון אחראי להעביר למכללה רשימה של מועמדים פוטנציאלים להרשמה בקורס איוד."
בסעיף 21 להסכם נקבע:
"21. הצדדים יעשו כמיטב יכולתם לשווק ולפרסם את הקורס ולשבץ סטודנטים בקורס הצדדים ישקיעו כספים במשותף לגרום לקידומם ושיווקם של הקורסים נשוא הסכם זה."
בסעיף 23 להסכם נקבע כי הצדדים יתחלקו ברווח בחלקים שווים (50/50).
ד(3) הפרת ההסכם
ד(3)(1) גרסאות הצדדים
27. לדברי מר שינה בתצהירו, בחודש מאי 2018, כשלוש שנים לאחר ההתקשרות עם המכללה, הוא פתח בכפר הנוער בן שמן בית ספר משלו ללימוד הדברה בשם "המרכז הישראלי ללימודי מקצועות ההדברה". לטענתו, לא הייתה לו מניעה לפתוח בית ספר ללימודי הדברה, וההסכם שנעשה בינו לבין המכללה לא הגביל תחרות. עוד לטענתו, אופי עיסוקו כיוזם ורכז קורסי הדברה שולל טענת תחרות ועומדת לו הזכות לחופש העיסוק. (סעיפים 22 , 25 ו- 32 לתצהירו).
28. מר שינה טען בתצהירו כי בית הספר שפתח בבן שמן מרוחק 20 ק"מ מהמכללה, לא התחרה במיזם המשותף, ולא פגע בפעילותו ובביקוש המשתתפים. לטענתו, על אף שלא הייתה לו מניעה להתחרות במכללה, הוא העדיף לשווק את המיזם המשותף ולא את בית ספרו. לטענתו, ראיה לכך מצויה בכך שבחודש אוגוסט חברת מקורות פנתה אליו לשדרוג רישיון המדבירים שלה אשר הוכשרו במכללה, והוא הפנה את חברת מקורות לבצע את קורס המתקדמים במכללה, כלומר במיזם המשותף. לטענתו, לא חדל ממסירת מאגרי "לידים" שהתקבלו אצל המכללה גם בשנים 2018 ו- 2019. (סעיפים 23, 28, 29 ו- 39).
29. מר שינה הוסיף וטען כי במיזם המשותף המחיר למשתתף היה נמוך מהמחיר בבית הספר, וכי ניתנו למשתתפים הנחות וסבסוד עלויות ההשתתפות בקורס, דבר שלא קיים בבית ספרו. (סעיף 30 לתצהירו).
30. מר שינה טען כי המכללה ידעה על פתיחת בית הספר שלו וכי תלמידים שלא נרשמו לקורס במכללה נשלחו על ידי המכללה לביצוע ימי עיון והכשרה מעשיים בבית ספרו. לדבריו, מיד עם הפעלת לימודי ההדברה בבית ספרו, גב' ששון יזמה שיחה אתו וביקשה לבצע את ימי ההכשרה המעשיים בבן שמן נוכח התנאים התואמים לפעילות בשטח. ימי ההכשרה המעשית בבן שמן המשיכו ב- 2018 ו- 2019. לדבריו, בכנס מכללות של משרד הגנת הסביבה הוא וגב' ששון שוחחו על הקורס אותו הוא הפעיל בבן שמן, ועל כך שהוא מתפתח ומנהל קורס מדבירים נוסף. לטענתו, הנתבעות ידעו את כל פרטי פעילותו ודבר לא הוסתר מהן. (סעיפים 24, 26-27 לתצהיר מר שינה מיום 23.6.2021 וסעיפים 9-10 לתצהירו מיום 8.12.2021).
31. מר העבר השני, מנהלת המכללה, גב' ששון, טענה כי חובתו העיקרית של מר שינה הייתה גיוס תלמידים. לטענתה, הוא לא ביצע חובתו זו, הפר את ההסכם והתחרה במכללה באמצעות המסגרת הפרטית שהקים במועד שאינו ידוע לנתבעות. לטענתה, בפגישתם הראשונה מר שינה הבטיח להביא למחזורי לימוד בני 70 תלמידים לכל הפחות. בפועל מספר הנרשמים היה נמוך יותר והוא ירד בחדות בשנת 2018 בשל פתיחת בית הספר המתחרה. (סעיפים 8-10 לתצהיר גב' ששון).
32. לדברי גב' ששון, בשנת 2018 נודע לה שמר שינה מפעיל עסק פרטי במסגרת כפר הנוער בן שמן. לדבריה, מר שינה הציע כי את שעות הלימוד המעשיות של קורסי המכללה יעשו התלמידים בעסק אותו הוא מפעיל בבן שמן תמורת תשלום נפרד שישולם לו. לדבריה, מר שינה מסר לה כי העסק שהוא מנהל בבן שמן לא מתחרה במכללה אלא פועל כחלק מכפר הנוער בן שמן ועבור תלמידי כפר הנוער. (סעיף 11 לתצהיר גב' ששון).
33. גב' ששון טענה כי בשנת 2019 לקראת גיוס תלמידים למחזור אוגוסט של קורס הדברה, מסר אחד התלמידים שהופנה על ידי מר שינה כמשיח על פי תומו כי הוא מתלבט בין לימוד במכללה לבין לימוד בבית הספר של מר שינה בבן שמן. לדבריה, אז נודע לה כי מר שינה שיקר לה וכי הוא פועל לשבץ סטודנטים בקורסים מתחרים שהוא מעביר ובגינם גוזר 100% רווח. (סעיף 12 לתצהיר גב' ששון). לדבריה, מר שינה המשיך להפנות סטודנטים למכללה אולם הסטודנטים שהפנה היה זכאי "קרן מעגלים". סטודנטים אלה ממילא לא יכלו ללמוד בבית הספר של מר שינה משום שאינו מוסד הכשרה מוכר של הקרן. לדבריה, במחזור אוגוסט 2019 של קורס הדברה, מעל 70% מהסטודנטים היו סטודנטים ששכר הלימוד שלהם מומן על ידי "קרן מעגלים". כך גם ה"לידים" אותם העביר מר שינה בשנים 2018-2019 היו רובם ככולם של זכאי "קרן מעגלים". (סעיפים 13-14 לתצהיר גב' ששון).
34. גב' ששון הצהירה עוד כי המכללה פנתה על חשבונה לגופים המספקים "לידים", דבר שהוא בתחום התמחותה, וכי תפקידו של מר שינה היה לגייס אנשים מסביבתו המקצועית שאינם בתחום היכרותה של המכללה. לדבריה, בשנים 2018-2019 היו בידי מר שינה מאגרי "לידים" שמקורם בחברות מקצועיות. לדבריה, עובדה זו העידה כי מר שינה התקשר עצמאית בהסכם עם חברות אספקת "לידים" עבור בית הספר שלו, כאשר את המועמדים שלא התאימו לבית ספרו העביר למכללה. לדבריה, במסגרת תפקידו מר שינה היה צריך להעביר מאגרי "לידים", להתקשר לאותם שמות, להסביר להם על הקורס ולשכנעם להירשם ולקיים פגישת ייעוץ במידת הצורך. גב' ששון טענה כי מר שינה הכניס את עצמו למצב בו הוא עמד בדילמה לאן להפנות כל תלמיד פוטנציאלי הפונה אליו. עוד לדבריה, באתר האינטרנט של מר שינה היא ראתה כי הוא מפעיל קורסים מתחרים במדויק לקורסים במכללה ואף באותו מחיר. לאחר גילוי האמור, היא פנתה למר שינה והתרתה שמעשיו מהווים הפרת ההסכם בין הצדדים. מאחר שמר שינה התעקש שאינו מתחרה במכללה, המכללה הודיעה על ביטול ההסכם מחמת הפרתו היסודית. (סעיפים 15-19 לתצהיר גב' ששון).
ד(3)(2) דיון
35. כמפורט להלן, גרסת המכללה נמצאה נכונה. מר שינה הפעיל בבית ספרו פעילות מתחרה לפעילות נושא ההסכם בין הצדדים. למעשה, מר שינה ניתב סטודנטים, אשר בהתאם להסכם בינו לבין המכללה, היו אמורים ללמוד במכללה, אל בית הספר שבבעלותו. בכך זכה למלוא ההכנסות שהגיעו מאותם סטודנטים, בעוד שבמסגרת ההסכם עם המכללה, הוא היה אמור לחלוק מחצית הרווח עם המכללה. נוסף לכך, מר שינה פעל כאמור תוך הסתרת מהלכיו מהמכללה.
36. מטעם המכללה העידה גב' הילה מנור, שהייתה במועדים הרלבנטיים יועצת לימודים ואחראית שיווק במכללה. גב' מנור מסרה עדות מפורטת לפרטי פרטים ומהימנה. במסגרת עדותה, היא תיארה באופן מדוייק ואותנטי כיצד היא גילתה כי מר שינה ניתב סטודנטים אשר היו אמורים ללמוד במכללה, אל בית הספר שבבעלותו, דבר שבוצע על ידי מר שינה בהיחבא.
37. גב' מנור הייתה אחראית על יצירת הקשר עם המתעניינים בקורסים. כמפורט בתצהירה, הסטודנטים שהתעניינו בלימודי ההדברה ביצעו חיפוש חופשי במרשתת ושלחו פניות למכללה. פרטי סטודנטים הגיעו למכללה גם באמצעות אתרי לידים, כלומר עסקים (אתרים) אשר סיפקו למכללה את פרטי הסטודנטים הפוטנציאליים המתעניינים בלימודי הדברה. (סעיפים 2-3 לתצהיר גב' מנור).
38. גב' מנור פירטה כי בשנת 2019, באחד הערבים בהם הייתה במשמרת, מר שינה הגיע אליה, סיפר לה על המרכז אותו הוא מנהל, הציג לה תמונות של המקום וביקש לדעת עם אילו חברות לידים המכללה עובדת. לדברי גב' מנור, בתמימותה היא חשבה שמר שינה רצה לטפח את כמות המשתתפים במכללה וכי הוא חשב על דרכי שיווק נוספות כיאה לרכז קורס במכללה. עוד פירטה כי כאשר המרכז של מר שינה החל לפעול במקביל, נוצר אצלה הרושם שפחתו הלידים שהגיעו למכללה ופחתו יוצרי הקשר בנושא הדברה. לדבריה, עם הזמן נוכחה להבין את המצב והיא העירה את תשומת לבה של מנהלת המכללה, גב' ששון. (סעיפים 4-7 לתצהיר גב' מנור).
39. גב' מנור הוסיפה ופירטה כי "הלידים", כלומר המתעניינים בקורס שהיו מגיעים למכללה, היו סמוכים ובטוחים כי המכללה היא "שלוחה של בן שמן". חלקם ציינו "המורה שלנו פתח מקום". לדבריה, בכל שיחה הייתה לה הרגשה שהמועמד הגיע במקביל אל מר שינה וכי מר שינה התחרה במכללה. כך פירטה כי המתעניין היה שואל שאלות שמעולם לא נשאלה כגון: כמה תלמידים נרשמו, אם נרשמו, ומתי הקורס נפתח. כן תיארה כי במרבית השיחות עם המתעניינים היא הרגישה שהיא במעין "חקירה", וכי נשלחו על ידי מר שינה גורמים הקשורים לבית ספרו. לדבריה, השיחות היו מאתגרות משום שהיא נלחמה מול מקום (בית הספר בבן שמן) שבו המורה והרכז של המכללה הנחה, ושבו הקורס היה הרבה יותר קצר. לדבריה, אורכו של הקורס במכללה הפריע למתעניינים, ומר שינה הציע להם קורס קצר יותר בן 3 חודשים, אשר כלל גם לימודים ביום ו', דבר שהמכללה לא יכלה להציע לתלמידיה, ובסופו להעניק תעודה. לדבריה, היא הרגישה שבמקום שפתח מר שינה הוא השתמש בנקודות החולשה של המכללה והפך אותן לחוזקות של בית ספרו. (סעיפים 8-10 לתצהיר גב' מנור). תימוכין לדבריה הנ"ל של גב' מנור, לפיהם מר שינה הציע בבית ספרו קורס קצר יותר מהקורס שהוצע על ידי המכללה, נמצאו בעדות מר שינה עצמו, אשר אישר כי בקורס במכללה היו 40 מפגשים, ואילו בקורס בבית ספרו היו 16 מפגשים בלבד. (פרוט' עמ' 12 ש' 22-23).
40. גב' מנור פירטה בתצהירה מקרה שבו מועמד ללימודים הגיע אליה לפגישת ייעוץ. בעוד המועמד אצלה הוא קיבל שיחת טלפון ממר שינה. גב' מנור ציינה כי היא כנראה לא הייתה אמורה לראות שיחה זו. אותו מועמד "סינן את השיחה", כלומר לא ענה, ונרשם למכללה. אך אותו מועמד ביטל את הרישום שלו למכללה מספר ימים לפני פתיחת הקורס. (סעיף 13 לתצהיר גב' מנור).
41. ומקרה נוסף שפורט על ידי גב' מנור, ביולי 2019 יצר עם המכללה קשר מתעניין בשם דור מספר טלפון 055-6610443. בשיחתו הראשונה עם המכללה ציין כי הוא חשב שהמכללה היא שלוחה של בן שמן. שבוע לאחר מכן ציין כי "לא רלבנטי" ללא סיבה. בהודעת דוא"ל מיום 7.7.2019 גב' מנור תיעדה כי היא שוחחה עם דור, אשר שאל שאלות רבות ושנאמר לו כי המכללה היא "שלוחה של בן שמן". כן כתבה כי קיבל מהמכללה את הפרטים וישקול רישום. בהודעת דואל נוספת מיום 14.7.2019 גב' מנור תיעדה כי אותו דור ציין "לא רלבנטי, (סעיף 14 ונספח א' לתצהיר גב' מנור).
42. מקרה נוסף שפורט על ידי גב' מנור. שיחה עם עוז שלום 052-8900136, אשר ציין כי נרשם בבן שמן למרות שמתגורר באור יהודה, כלומר מועמד קלאסי להירשם במכללה בעיר מגוריו. גב' מנור צירפה לתצהירה הודעת דוא"ל אותה שלחה לגב' ששון בזמן אמת ביום 21.7.2019, בה כתבה אודות מר עוז שלום:
"הייתי עמו כמה פעמים בקשר שוחחנו בתחילת החודש וציין כי מעוניין – גר באור יהודה.
הבוקר יצרתי עמו קשר להמשיך בהליך הרישום ציין כי נרשם ליד מודיעין (לא ציין בן שמן – לא נתן פרטים נוספים)
ליד קלאסי שכן יירשם אצלנו – מאור יהודה,
היה מהתחלה מעוניין ואיני יודעת מה קרה שבחר להירשם למקום אחר".
בהודעת דוא"ל מיום 4.3.2021 כתבה גב' ששון, כי עוז שלום הגיע אל המכללה באמצעות אתר לידים יורם בתאריך 2.7.2019, וכי על פי בדיקת המכללה סיים לימודיו בבית הספר של מר שינה. (סעיף 15 ונספח א' לתצהיר גב' מנור).
43. גב' מנור תיארה את ירידת מכירותיה של המכללה. היא פנתה ללידים מאתרי הלידים אך נענתה "לא רלבנטי" וכי המתעניינים נרשמו למקום ליד מודיעין. לדבריה, היה קושי עצום לפתוח קבוצה "ולגרד" מתעניינים/נרשמים לקורס, דבר שלא היה קיים בעבר. היא התרשמה כי בית ספרו של מר שינה הוא המתחרה הכי גדול של המכללה. (סעיף 16 לתצהיר גב' מנור).
44. עדותה של גב' מנור בחקירה הנגדית הייתה עקבית עם עדותה בתצהירה. בעדותה מסרה כי כל הלידים שהיו מתקבלים היו מועברים אליה, היא הייתה מבצעת שיחות שיווק, והיא ראתה ירידה דרסטית בנרשמים. (פרוט' עמ' 19 ש' 29-31). מועמדים אמרו לה שהם עברו "למורה שלנו בבן שמן". (עמ' 20 ש' 2-3). ראו גם עדותה בפרוט' עמ' 21 ש' 24-28:
"אני יכולה להגיד לך שאת [קורס] ההדברה הייתי מוכרת בקלות, בדקה, בכלל לא הייתי צריכה להתעסק עם ההדברה לפני שהתחיל כל הסיפור, אני לא יכולה לשים את האצבע על השנה שזה התחיל, אמרו לי שהמורה שלנו מלמד בבן שמן ושהם רוצים ללמוד אצל המורה הזה ואז הרגשתי שבעצם משהו קורה והתחלתי לחקור את האינטרנט וראיתי שנהלי הרישום של המכללה באתר שלו, וגם תמונה של פרוספקט שהוצאנו עם אותו בן אדם נמצא באתר שלו ואז עשיתי אחד ועוד אחד."
45. גב' ששון הצהירה כי מר שינה המשיך להפנות סטודנטים למכללה, אולם הסטודנטים שהפנה היה זכאי "קרן מעגלים". סטודנטים אלה ממילא לא יכלו ללמוד בבית הספר של מר שינה משום שאינו מוסד הכשרה מוכר של הקרן. לדבריה, במחזור אוגוסט 2019 של קורס הדברה מעל 70% מהסטודנטים היו סטודנטים ששכר הלימוד שלהם מומן על ידי "קרן מעגלים". כך גם ה"לידים" אותם העביר מר שינה בשנים 2018-2019 היו רובם ככולם של זכאי "קרן מעגלים". (סעיפים 13-14 לתצהיר גב' ששון). גם גב' מנור מסרה בתצהירה כי הקורסים שנפתחו במכללה היו ברובם לסטודנטים שהם זכאי "קרן מעגלים", אשר כאמור, לכתחילה לא יכלו ללמוד בבית הספר של מר שינה בגלל תנאי הקרן. (סעיף 16 לתצהיר גב' מנור). עדויותיהן הנ"ל של גב' ששון וגב' מנור נתמכו בהודעת דוא"ל שמר שינה עצמו שלח לגב' ששון ביום 3.2.2019. בהודעתו כתב כי יש לפנות למספר "מתעניינים" ולבדוק את זכאותם למילגה מ"קרן מעגלים" (עמ' 58 לתצהיר מר שינה). בעדותה בחקירה נגדית אמרה גב' מנור: "היה לי מאוד קשה להקים קורס קבוצה שהיא לא מקרן מעגלים". (פרוט' עמ' 20 ש' 29). וכן: "רוב האנשים במחזורים לפני שעזבתי היו כולם אם לא רובם ממעגלים אולי אחד היה לא ממעגלים". (עמ' 21 ש' 9-10).
46. כמפורט להלן, בעדותו בחקירה הנגדית, מר שינה אישר כי הוא פתח וניהל קורסי הדברה וכן אישר, למעשה, כי הוא התחרה במכללה. הוא אישר את דבריה של גב' מנור, לפיהם הוא הציע לסטודנטים לימודים ביום ו', דבר שהמכללה לא יכלה להציע. נוסף לכך הציע קורס מקוצר, דבר שהיה מועדף על הסטודנטים. הוא ניהל מחלק שיווק בבית ספרו. בעדותו בחקירה נגדית אמר: "הייתה מחלקת שיווק אצלי, כמובן שיווקתי את בית הספר" (פרוט' עמ' 16 ש' 7).
47. מר שינה העיד כי הוא פתח בית ספר בבן שמן בשנת 2018, וכי בית הספר עסק באותו תחום של לימודי הדברה. באותה נשימה אמר כי לתפיסתו הוא "חי בעולם שבו הוא שותף של המכללה" (פרוט' עמ' 12 ש' 14-17). עוד אמר בעדותו כי בשנת 2018 במכללה היו 58 סטודנטים ואצלו 47. בהמשך דבריו, המובאים להלן, אישר בפה מלא כי הוא התחרה עם המכללה על הסטודנטים. מר שינה נשאל מה היגיון יש בכך שהמכללה תוותר על 47 תלמידים שילמדו בבית ספרו והשיב:
"היא [גב' ששון] לא פתחה קורסים ביום שישי, לא פתחה פעמיים בשבוע, הקורס שלה, שלנו היה 40 מפגשים, כאשר הקורס בבן שמן היה 16 מפגשים. הקורס שלי היה עם ירידה לשטח באופן מעשי וזה השוני. התלמידים קיבלו אצלי מה שלא יכלו לקבל במכללה."
ובהמשך:
"ש. כמה משתתפים היו בימי שישי
ת. 11 משתתפים. פעמיים בשבוע היו 13. ביום בשבוע היו לי 12 משתתפים." (פרוט' עמ' 13 ש' 31-עמ' 14 ש' 1).
בעדותו הנ"ל מר שינה אישר את דבריה של גב' מנור, לפיהם מר שינה עשה שינויים והתאמות בקורסי ההדברה שהציע לעומת הקורסים במכללה במטרה למשוך את הסטודנטים להירשם לבית ספרו. בכלל זה הפחתת שעות הלימוד וקביעת יום ו' כיום לימודים. הנ"ל מעיד כי מר שינה הקדיש מחשבה ופעל בדרך מתוחכמת על מנת לגרום לתלמידים להירשם לבית ספרו ולא למכללה.
48. מעדויותיהן של גב' ששון וגב' מנור היה ברור שהן לא העלו על דעתן את האפשרות, לפיה התובע יפתח קורסים מתחרים למכללה ויסיט את הסטודנטים מהמכללה אל בית ספרו. גם היה ברור כי בשום שלב מר שינה לא גילה להן כי הוא מתכוון לפתוח ופתח בפועל קורסים מתחרים. מר שינה הסתיר מהמכללה את מעשיו ומהלכיו. עובדה זו הוסגרה בעדותו בחקירה נגדית. כאשר נשאל אם סיפר למכללה מראש על המסלולים השונים בבית ספרו השיב:
"אני שיתפתי שיש לי בית ספר ושהוא פעיל ושאפשר להיכנס לאינטרנט, היא נכנסה, היא ראתה בפייסבוק, היא שלחה לי סטודנטים ואני שלחתי לה סטודנטים. אני לא זוכר אם ירדתי לפרטים ביחס ללימודים בימי שישי או פעמיים בשבוע אבל היא ידעה שהמבנה שלי שונה." (פרוט' עמ' 14 ש' 2-5).
מר שינה אישר, למעשה, כי הוא לא טרח לגלות למכללה כי הוא פותח קורסים מתחרים למכללה בבית ספר בבעלותו. טענתו הכללית, לפיה הוא שלח למכללה סטודנטים והמכללה שלחה לו סטודנטים רחוקה מלהיות מדוייקת, שהרי המכללה כלל לא ידעה שהוא פתח אצלו קורסים מתחרים. המכללה הפנתה למר שינה סטודנטים שלמדו אצלה בקורסי ההדברה למטרת השלמת ימי הכשרה מעשית בלבד. למכללה לא היה אינטרס והיא לא העבירה למר שינה סטודנטים על מנת שיירשמו אצלו לקורס הדברה. באשר לסטודנטים שמר שינה הפנה למכללה, כאמור, אלה הם זכאי "קרן מעגלים" אותם לא יכל לקלוט בבית ספרו.
49. בתשובה לטענת המכללה בדבר ירידת מספר הנרשמים אצלה, מר שינה טען בתצהירו מיום 28.4.2022 כי בשנת 2018 הייתה צפויה ירידה בנרשמים משום שעד אז "העובדים במקצוע ההדברה השלימו את השתתפותם בקורס הדברה". (סעיף 7). טענתו לא מהימנה. ראשית, הטענה נסתרת מעצם העובדה שמר שינה ראה לנכון לפתוח בית ספר בתחום הדברה וקורסי הדברה, אשר היה עסק כלכלי לכל דבר ועניין. אם הייתה צפויה ירידה במספר הנרשמים מדוע יפתח קורסי הדברה? נוסף לכך, בסתירה לטענתו הנ"ל בעדותו בחקירה הנגדית, כאשר ב"כ המכללה טען בפניו כי בבית הספר שלו לא הייתה ירידה במספר הנרשמים, מר שינה השיב "אני לא אמרתי שאצלי הייתה ירידה". (פרוט' עמ' 14 ש' 6-8). בהמשך, כשנשאל הכיצד זה שבשנה בה צפויה ירידה במספר הסטודנטים הוא פותח עסק, מר שינה השיב כי הוא פתח את בית הספר בגלל ימי ההכשרה המעשית (עמ' 14 ש' 25-28), טענה שגם היא לא מהימנה, שהרי מר שינה פתח בבית ספרו קורסי הדברה, לימד בעצמו בקורסים אלה, העסיק מרצים שילמדו בהם, השקיע בשיווק הקורסים, התקשר עם חברות לאספקת לידים, ואף קלט ללימודים סטודנטים על חשבון המכללה.
50. התובע טען כי הוא היה רשאי להתחרות במכללה. ראו למשל עדותו בפרוט' עמ' 15 ש' 13-14:
"ש. (בית המשפט) אבל האם נכון שאתה טוען שלא היה עליך איסור להתחרות במכללה?
ת. לחלוטין, היה מותר לי להתחרות במכללה."
גם בתצהירו טען כי אין לו כל מניעה להתחרות במכללה. (סעיפים 22, 31-32). באותה נשימה טען כי בפועל הוא לא התחרה במכללה (סעיפים 23-30). טענתו, על שני ראשיה, אינה נכונה.
51. ההסכם בין הצדדים הוא מיזם כלכלי אשר מטרתו השאת רווח לצדדים. רישום הסטודנטים לקורסי ההדברה הוא תנאי בלעדיו אין להשאת הרווחים, שהרי ההכנסות הן משכר הלימוד המשולם על ידי התלמידים. חובת התובע לגייס תלמידים לקורסי המכללה אף מעוגנת במפורש בהסכם. בכלל זה בסעיף 20, שם נקבע כי על מר שינה להעביר למכללה רשימה של מועמדים פוטנציאליים להרשמה בקורס איוד, וכן בסעיף 21, שם מר שינה התחייב, כמו המכללה, לעשות כמיטב יכולתו לשווק ולפרסם את הקורס ולשבץ סטודנטים בקורסים נושא ההסכם. הקמת בית ספר שבו ישווקו ויינתנו קורסים, אשר במהותם הם אותם הקורסים נושא ההסכם, אינה אלא הפרה ברורה, בוטה וגסה של ההסכם בין הצדדים, שהרי הסטודנטים אותם קלט מר שינה לבית ספרו הם בדיוק אותם הסטודנטים ואותן ההכנסות שנגרעו ממיזם המשותף. טענתו בתצהירו, לפיה הוא העדיף לשווק את המיזם המשותף ולא את בית ספרו – התבררה כטענה שאין בה אמת. משנה חומרה בהתנהגותו מצויה בכך שגבה את מלוא ההכנסות בגין הסטודנטים שהסיט מהמכללה תוך שהוא שולל מהמכללה את מחצית הרווח בגין תלמידים אלה – ובה בשעה הוא ממשיך לקבל מהמכללה את מחצית הרווח בגין התלמידים אשר למדו במכללה, ושאותם לכתחילה לא יכל לקלוט בבית ספרו בהיות רובם ככולם זכאי "קרן מעגלים", בבחינת "ליהנות מכל העולמות".
ד(4) זכות הביטול
52. הזכות לביטול חוזה מעוגנת בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אשר קובע:
"7. (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה
יסודית.
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול..
..."
הפרה יסודית מוגדרת בסעיף 6 לחוק החוזים תרופות כדלקמן:
"6. לענין סימן זה, "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה."
53. במקרה דנן, אף כי לא נאמר במפורש בהסכם כי הפרת סעיפים 20-21 להסכם תהווה הפרה יסודית, ברור כי הפרה זו היא הפרה יסודית של ההסכם, שכן אדם סביר לא היה מתקשר בהסכם אילו ראה מראש שהצד השני להסכם יפר את התחייבותו העיקרית לשווק את קורסי ההדברה של המכללה ולגייס להם תלמידים, ואף יתחרה במיזם נושא ההסכם בדרך של פתיחת קורסים מתחרים בבית ספר בבעלותו הבלעדית וקליטת אותם הסטודנטים לקורסי ההדברה בבית ספרו. המכללה הייתה, אפוא, זכאית לשלוח למר שינה את מכתבה מתאריך 28.7.2019 (נספח ה' לתצהיר מר שינה), ולבטל את ההסכם. ודאי שאין בביטול זה של ההסכם על ידי המכללה משום הפרת הסכם.
54. כאמור, בכתב תביעתו מר שינה תבע להורות על אכיפת ההסכם, ולחלופין לחייב את המכללה לשלם לו פיצויי קיום בסכום שווה לרווחים שהיו צפויים למר שינה מהמיזם בשמונה שנים עתידיות. בסיכומיו טען כי הנזק שנגרם לו הוא ביטול זכויותיו בעסק קורס ההדברה וכפועל יוצא אובדן הרווחים. לטענתו, שיעור הנזק נאמד באובדן רווחים לתקופה דומה של קיום ההסכם. על פי אסמכתה שצירף בעמ' 111 לתצהירו, הרווחים שהפיק בתקופת ההסכם הם בסך של 276,757 ש"ח. בסיכומיו העמיד את תביעת אובדן הרווחים על סך של 300,000 ש"ח, וכן טען לזכאות לסך נוסף של 40,000 ש"ח בגין הדרישה לעזוב את הקורס מיידית.
לאור הקביעה כאמור, לפיה מר שינה הוא זה אשר הפר את ההסכם, וכן הקביעה לפיה, המכללה הייתה זכאית לבטל את ההסכם כפי שגם עשתה בפועל, ממילא מר שינה אינו זכאי לא לאכיפת ההסכם לא לפיצויי קיום.
ד(5) טענת השותפות והתביעה למתן חשבונות
55. מר שינה טען בתצהירו כי ההצהרות והתניות להן הסכימו הצדדים מלמדות על כוונה ברורה להקים שותפות בדרך של מיזם משותף בחלקים שווים. (סעיף 14). לטענתו בסיכומיו, הצדדים הם שותפים אשר התקשרו בהסכם שותפות, והוא שותף מלא לרווחים, להוצאות, להפסדים ולקבלת החלטות מהותיות. לטענתו, חלקו ברווחים הוא 50% מההכנסות בניכוי ההוצאות, אין בידו לדעת מה ההכנסות ומה ההוצאות שנוכו, ולכן, הוא זכאי לקבל לידיו:את מסמכי הנהלת החשבונות; מניין המשתתפים; הכנסות והוצאות מפורטות לפעילות קורס ההדברה מיום הקמתו ועד שנת 2020; דוחות המשתתפים והקורסים שהתקיימו על פי מכרז משרד הביטחון מיום 26.6.2018, בגינם לא שולם לו.
56. על התובע מתן חשבונות להוכיח קיומם של שני תנאים. עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. בנוסף, עליו להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות. ראו ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, 344-345, ראו גם האמור בפסקה 6: "ככלל, אין תובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים הייתה מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 567), אולם רשימה זו אינה סגורה."
57. כאמור, לטענת התובע, מערכת היחסים המיוחדת אשר מקימה לו את הזכות לקבלת חשבונות היא יחסי השותפות בין הצדדים.
58. בסעיפים 2(1)-(3) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, שנושאם "צורות שיתוף שאינן קשרי שותפות", נקבע:
"2. לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו, יש ליתן את הדעת על כללים אלה:
(1) שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;
(2) נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;
(3) הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;"
59. ביחס לשאלה באלה נסיבות מתקיימת שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים אינם מגיעים לכלל שותפות נקבע בע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק, (7.4.1992):
"10. השאלה - האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא (ראה - (partnerships 210, . 350D. 2a am. Jur59).
11. סעיף 2 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה- 1975מנחה, על דרך השלילה ועל דרך החיוב, באלה נסיבות נסיק קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים עם כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות. עמדנו על כך לא אחת בפסיקתנו והתגבשו קווים מנחים לבחינת הנושא. כך אצלנו וכך גם בהלכה המקובלת בדין האנגלי והאמריקאי. כך למשל ראוי לבחון, בין היתר, את אלה:
הכוונה של הצדדים להיות שותפים.
הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים.
השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק.
הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק.
הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בעניני העסק.
השתתפות הצדדים ברווחי העסק.
מישכם של היחסים בין הצדדים.
(ראה במשפט הישראלי פקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1975: ע"א 693/87 אקרמן נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י מג(2) 826; ע"א 283/85 מוסכי צומת גהה מאוחדים בע"מ ואח' נ' וייל מא(3) 25; ע,א 609/78קן-תור נ' גלבוע לד(1) .240ובמשפט האנגלי, 189 partnership act. Pp. 1990th ed 16, in lindley and banks on partnership 2 section 90-.59".
60. כמפורט להלן, לאור אופי ותוכן ההתקשרות בין הצדדים, המסקנה המתבקשת היא כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי שותפות.
61. כאמור בהסכם בין הצדדים, המכללה העמידה לטובת הקורסים את כיתת הלימוד, התחייבה לצלם את חומרי הלימוד המיועדים לתלמידים; לגבות את שכר הלימוד מהסטודנטים; לשאת במלוא הוצאות התפעול של הקורסים ובכלל זה לשלם למרצים ולספקים חיצוניים; להחזיק ביטוחים בתוקף על חשבונה. לגבי מר שינה נקבע כי הוא ישמש בתפקיד רכז הקורס, הוא אחראי לבחירת המרצים אשר יעבירו את הקורס; עליו להעניק את הסיוע הנדרש למשתתפי הקורס; ולהעביר למכללה רשימות מועמדים להרשמה לקורס איוד. שני הצדדים התחייבו לשווק ולפרסם את הקורס ולהשקיע כספים במשותף לקידום ושיווק הקורסים. נקבע כי הרווח מהקורס הוא כל ההכנסות מהקורס בניכוי ההוצאות בנוגע לקורס וכי הצדדים יתחלקו ברווח בחלקים שווים.
62. באשר להצגת הצדדים לציבור, לא זאת בלבד שהצדדים לא הוצגו לציבור כשותפים אלא הקורס הוצג לציבור כקורס הניתן על ידי המכללה ("מכללת אור יהודה"). ראו הפרסומים נספח י' לכתב התביעה, בהם מצויינת המכללה ואין כל איזכור למר שינה או לשותפות. באשר לנשיאה בהוצאות, המכללה לבדה נשאה בכל הוצאות הקורס. מר שינה לא נשא בכל הוצאה. כך למשל המכללה היא זו שהעסיקה את כלל המרצים ושילמה להם את מלוא שכרם. כמו כן, בהתאם להסכם, למכללה לא הייתה כל זכות לחייב את מר שינה לשאת בהוצאות. מר שינה גם לא השקיע כספים כלשהם במיזם המשותף. הזכויות במבני המכללה ובכיתות הלימוד הן במלואן בידי המכללה ולמר שינה אין זכות בהם. ככל שהיו נוצרים הפסדים, מלוא הסיכון בגינם הוא על המכללה בלבד. על מר שינה לא היה כל סיכון לנשיאה בהפסדים. היבט אחרון זה לבדו שולל את טענת השותפות. ראו ע"א 83/532 יהודה סיני השקעות בע"מ נ' ישראל ויהודית פישל, פ"ד מ(4) 319: "חלוקת רווחים נטו והשתתפות בהפסדים המסכנים את ההשקעה הן מסימני ההיכר של השותפות". (עמ' 324)). באשר לחובותיו של מר שינה, אלה היו ממוקדות ומצומצמות וכללו מילוי תפקיד של רכז הקורס וגיוס תלמידים.
63. לאור מאפייני מערכת היחסים כאמור, ותחומי האחריות של כל צד, ובפרט העובדה שמלוא החובה לשאת בהוצאות, וכן מלוא הסיכון לשאת בהפסדים הם על המכללה, לא רק שמעמדו של מר שינה לא היה מעמד של שותף, אלא מעמדו היה, למעשה, מעמד של נותן שירותים. מקובל עלי הסברה של גב' ששון, לפיו המכללה גזרה את שכרו של מר שינה מהרווחים בגין הקורסים נושא ההסכם, על מנת לדרבן את נותן השירות למכללה, הוא מר שינה, להגדיל את היקף הפעילות במכללה על ידי גיוס תלמידים (ראו עדותה בפרוט' עמ' 24 ש' 16-17). מר שינה עצמו לא ראה עצמו שותף. לא בכדי בהתייחסו לקורסים נושא ההסכם בין הצדדים, כינה אותם "הקורס שלה", כלומר של גב' ששון מנהלת המכללה (פרוט' עמ' 13 ש' 33).
64. מר שינה טען כי סעיף 25 להסכם מעיד על השתתפותו בהפסדים. אין כל ממש בטענה זו. בסעיף זה נקבע כי במקרה של פרישת סטודנט מהקורס בנסיבות שבהן המכללה ומר שינה הגיעו להסכמה כי אותו סטודנט רשאי לפרוש, כי אז מר שינה מחויב להחזיר למכללה את הכספים אשר שולמו לו בגין אותו סטודנט. אין מדובר בהשתתפות בהפסדים אלא בעדכון ההכנסה לשני הצדדים בגין ביטול הרשמה והשבת שכר לימוד.
65. סיכומה של נקודה זו, דין התביעה למתן חשבונות להידחות בשל היעדר מערכת יחסים מיוחדת בין המכללה לבין מר שינה המצדיקה מתן חשבונות. יוער כי לגבי התקופה שלאחר ביטול ההסכם, למר שינה אין זכאות למתן חשבונות גם מטעמי ביטול ההסכם עמו והיעדר זכאותו לרווחים בגין התקופה שלאחר ביטול ההסכם.
ד(6) טענת התובע לזכאות להכנסות בגין התקופה ממועד חתימת ההסכם ועד למועד ביטולו
66. מר שינה טען בתצהירו כי המכללה ביצעה "עיבוי פיקטיבי" של ההוצאות כדי להקטין את חלקו ברווחי המיזם, ולא שילמה לו שכר עבור שעות הרצאות. לטענתו, הסכומים שנרשמו בדוחות המכללה כשעות הרצאה לא שולמו לו אלא שימשו לרישום הוצאה פיקטיבית לצורך הקטנת הרווח. עוד לטענתו, הוא קיים שעות בקורס כמרצה אולם לא בהיקפים הגדולים המצויינים בדוחות המכללה. עוד טען כי הנתבעת הגדילה את ההוצאות באופן פיקטיבי באמצעות עמודת "תקורה" (סעיפים 64, 67-70). בגין טענותיו אלה, מר שינה עתר בכתב התביעה למתן חשבונות של המכללה ממועד חתימת ההסכם, ומינוי רואה חשבון אשר יערוך חוות דעת, ויקבע את היקף ההוצאות האמתי ואת התשלום לו הוא זכאי.
67. מר שינה צירף בנספח ט"ו לתצהירו שתי טבלאות. אחת לתקופה 22.3.2017 עד 13.9.2017 (כ- 5.5 חודשים). שנייה לתקופה 19.7.2018 עד 4.4.2019 (כ- 8.5 חודשים), בהן פורטו הוצאות והכנסות. עיקר ההוצאות הוא שכר בחשבונית ובתלוש כולל תקורה למרצים/ספקים לרבות למר שינה. הוצאות נוספות, נמוכות יחסית, הן עבור הדפסות, סיורים, וספרים.
68. עד לביטול ההסכם, פעילות הקורסים נושא ההסכם בין הצדדים נמשכה כ- 3.5 שנים. (מנובמבר 2015 עד יולי 2019). מר שינה אישר בחקירתו הנגדית כי הוא קיבל דוחות אודות מלוא הפעילות המשותפת שלו ושל המכללה. כאשר נשאל אם הדוחות שקיבל מלמדים על ההתנהלות הכספית הכוללת של המכללה, השיב כי בדוחות יש את כל המרכיבים, הוצאות, הכנסות ושכר. (פרוט' עמ' 15 ש' 33-34). יש לציין כי בזמן אמת מר שינה לא ראה כל דופי בדוחות ובחישובי המכללה, ולא הייתה בפיו כל טענה אודות תחשיב ההוצאות בדוחות.
69. מכל מקום, כאמור לעיל, מר שינה אינו זכאי למתן חשבונות. כמו כן, טענותיו בדבר שורת ההוצאות הנוגעת לעלות שכרו וכן טענתו בדבר תקורת שכר, הן טענות כלליות אשר נטענו בעלמא ולא נתמכו בכל ראיה שייש בה לבסס כי זקיפת ההוצאות כאמור היא בניגוד לכללים חשבונאיים. לביסוס טענותיו הנ"ל לרבות טענתו לזכאות לכספים נוספים וכימות כספי של הרווח אשר נמנע ממנו לטענתו בגין העבר, ולו באופן חלקי או ראשוני, היה על מר שינה להביא חוות דעת או לכל הפחות עדות של רואה חשבון. נוסף לאמור, לא הייתה למר שינה כל מניעה לדרוש את המסמכים/הפרטים הנוגעים להוצאות נושא הדוחות, אם במסגרת דרישה לגילוי מסמכים ואם במסגרת שאלון, לצורך הגשת חוות דעת חשבונאית או תצהיר רואה חשבון במסגרת ראיותיו.
70. לאור האמור, הטענות בדבר אי תקינות חשבונאית בזקיפה רעיונית של עלות שכרו של מר שינה, ובהוספת תקורה לכלל הוצאות השכר, לא הוכחו.
ד(7) התביעה האישית נגד נתבעת 2, גב' גלית ששון
71. התובע ייחס לגב' ששון באופן אישי רשלנות בהתנהלות מולו וחוסר תום לב. לטענתו, גב' ששון שיגרה לו הודעת ביטול הסכם ופעלה במרמה וכזב כדי להכחיש את מהות ההתקשרות החוזית, ובמטרה לפגוע בזדון בזכויות התובע. מדובר בטענות חסרות שחר וחסרות בסיס. לאורך כל הדרך גב' ששון פעלה מתוקף תפקידה כמנהלת המכללה. היא פעלה בשמה של המכללה ומטעמה. נוסף לאמור, בהתנהלותה לא נפל כל דופי. ההפך מכך. גב' ששון נתנה אמון מלא במר שינה והיא פעלה עמו בשיתוף פעולה למימוש ההסכם בין הצדדים. לא רק שלא נפל כל דופי בהתנהלותה, כפי שתואר לעיל, הדופי נמצא בהתנהלותו של מר שינה, שהוא זה אשר עשה שימוש לרעה באמון שניתן בו, ופעל בניגוד גמור להסכם בין הצדדים.
72. לכתחילה לא הייתה כל הצדקה להגשת תביעה אישית נגד גב' ששון. בסיכומיו מר שינה עצמו ויתר על תביעתו נגד גב' ששון וביקש למחוק אותה.
ד(8) התביעה שכנגד
73. בתביעה שכנגד המכללה תבעה לחייב את מר שינה לשלם לה 226,875 ש"ח בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי מר שינה. מהות הפיצוי הנתבע הוא הרווחים שנמנעו מהמכללה בגין הסטת הסטודנטים מהמכללה אל בית ספרו של מר שינה. בנוסף המכללה תבעה סך של 10,000 ש"ח בגין פגיעה בקניינה הרוחני של המכללה.
ד(8)(א) פיצויים בגין הפסדי רווחים
74. גב' ששון טענה בתצהירה מיום 28.2.2022 (תצהיר התביעה שכנגד), כי אין לה ידיעה כמה תלמידים למדו בבית ספרו של מר שינה והיא הניחה נתונים כדלקמן:
מחודש מאי 2018 ועד לסיום הקשר עם מר שינה באוגוסט 2019, המכללה פתחה שלושה קורסי הדברה במיעוט נרשמים ולא התקיים קורס איוד בשל חוסר נרשמים;
מר שינה הפעיל בתקופה האמורה שלושה קורסי הדברה, אליהם נרשמו לכל הפחות 20 תלמידים וקורס איוד אשר כלל לפחות 15 תלמידים. מספרים אלה של התלמידים הם מספרי המינימום של תלמידים אשר ננקבו בהסכם בין הצדדים;
אם מר שינה היה מפנה את התלמידים הנ"ל למכללה, למכללה היו עוד 60 תלמידים בקורסי הדברה ו- 15 תלמידים בקורס איוד. מחצית הרווח בגין תלמידים אלה למכללה הוא 226,875 ש"ח. (סעיפים 23-26).
75. בסעיף 27 לתצהירה טענה גב' ששון כי במסגרת הליכי גילוי מסמכים מר שינה נדרש על ידי ב"כ המכללה להמציא מסמכים, וכי המכללה שומרת על זכותה להוסיף בתצהירה של גב' ששון לעניין הסכומים הנתבעים לאחר קבלת נתוניו של מר שינה.
76. בסיכומיה טענה המכללה כי הסכום אשר נתבע על ידה בכתב התביעה עבור הפסד רווח הוא בגין 75 סטודנטים שרישומם למכללה נמנע על ידי מר שינה. לטענתה, הרווח המופק מ- 75 סטודנטים עומד על 453,750 ש"ח. לפיכך, המכללה זכאית למחצית סכום זה. עוד נטען בסיכומים כי בהמשך ההליך התברר כי מניין הסטודנטים אשר נגרעו מרישום המכללה עומד על 99. כך, אף אם יטען התובע כי לא כל 75 הסטודנטים היו נרשמים למכללה ועל כן הסכום הנתבע לא מדויק, שעה שמדובר ב- 99 סטודנטים סביר להניח כי 75% מתוכם היו נרשמים למכללה ועל כן הסכום הנתבע מדויק.
77. כאמור, גב' ששון הצהירה כי אין לה ידיעה כמה סטודנטים למדו בבית ספרו של מר שינה. את הפסד הרווח היא חישבה על יסוד הנחה בדבר מספר סטודנטים פוטנציאלי ולפי מספרי מינימום לפתיחת קורסים כנקוב בהסכם ולא על נתוני אמת. בסיכומיה המכללה טענה כאמור כי במהלך המשפט הגיעו לידיה נתונים לפיהם נגרעו מהמכללה על ידי מר שינה 99 סטודנטים. דא עקא, נתון זה נטען בעלמא. הגם שהמכללה טענה, כאמור, כי היא שומרת על זכותה להוסיף לעניין הסכומים הנתבעים לאחר קבלת נתוניו של מר שינה, בפועל המכללה לא הגישה ראיות בנושא זה.
78. לצורך ביסוס תביעתה הנ"ל היה על המכללה להגיש תצהיר אשר מבוסס על נתוני האמת של מספרי הסטודנטים אשר למדו בבית ספרו של מר שינה. נוסף לכך, גם הטענה, לפיה הרווח המופק בגין 75 סטודנטים הוא 453,750 ש"ח, נטענה בעלמא. לא הובא חישוב או הסבר כיצד חושב סכום זה, והוא גם לא נתמך במסמכים חשבונאיים כלשהם.
79. בנסיבות אלה, מאחר שהתביעה ברכיב זה אינה מבוססת ואינה נתמכת בראיות, דינה להידחות.
ד(8)(ב) הפרת זכות יוצרים
80. לטענת המכללה, מר שינה עשה שימוש מפר בקניינה הרוחני בכך שהשתמש ללא רשות המכללה במסמכים השייכים לה והם קניינה הרוחני. גב' ששון טענה בתצהירה כי בדיקה באתר האינטרנט של מר שינה העלתה כי הוא עושה שימוש במסמכים השייכים למכללה ובכלל זה בטופס ההרשמה לקורסים, נהלי הרשמה ותשלום, אשר הועתקו מילה במילה מהנהלים שניסחה המכללה ברמה כזו שאפילו המילה "המכללה" בנהלים לא נמחקה, אף שבאתר האינטרנט מר שינה הקפיד לציין כי הוא לא המכללה. (סעיף 21 לתצהיר גלית). נספח ג' לתצהיר גב' ששון הוא הטופס והנהלים המפורסמים באתר של מר שינה.,נספח ד' הוא הטופס והנהלים של המכללה, שעל פי הטענה כאמור, הועתקו. נספח ה' לתצהיר גב' ששון הוא העתק מאתר האינטרנט של מר שינה בו הבדיל עצמו מהמכללה. גם גב' מנור הצהירה כי היא הופתעה לגלות כי האתר של מר שינה העתיק במדויק את הנחיות המכללה, טפסיה ופרסומיה כאשר הסלוגן "לא עוד מכללה" מתנוסס. (סעיפים 11-12 לתצהיר גב' מנור). המכללה תבעה לפצותה ברכיב זה בסך של 10,000 ש"ח.
81. לטענת מר שינה, נוהל הרשמה הוא מסמך משפטי שלא חלה עליו הגנת זכות היוצרים. לטענתו, הוא היה רשאי לקבוע את נהלי רישום הסטודנטים אף אם הם זהים לנהלי המכללה. כמו כן, לטענתו, חזות המסמך נושא המחלוקת שונה ממסמך המכללה, בפרט האמור בסעיף 8 לנהלים שנושאו "ביטול השתתפות". עוד לטענתו, חלה עליו הגנת תום הלב, שכן לא הפיק רווח מקניינה הרוחני של המכללה, והמכללה לא הפסידה או נפגעה מכך. לטענתו, העובדה שרשם באתר, לפיה הוא רכז קורס במכללה, הייתה נכונה באותה עת, ואין בכך שימוש במוניטין של המכללה אלא להיפך.
82. סעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 ("חוק זכות יוצרים"), קובע כי זכות יוצרים תהא ב"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית ... המקובעת בצורה כלשהי". בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים נקבע: '"יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב".
83. סעיף 5 לחוק זכות יוצרים קובע כי זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לחוק, לא תחול, בין היתר, על "תהליך ושיטת ביצוע" (סעיף 5(2) לחוק), ו"אולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים". (ראו ע"א 2682/11 עיריית פתח תקווה נ' הרי זיסו, סעיפים 38-44 (20.5.2013)).
84. אין לראות בנהלי הרשמה ותשלום "יצירה ספרותית", אלא "תהליך ושיטת ביצוע". אולם הדרך בה הוצגו, או הובאו לידי ביטוי, על ידי המכללה היא יצירה מוגנת, ועליה תחול זכות יוצרים.
85. מר שינה העתיק במדויק את נהלי המכללה ואת האופן בו הוצגו על ידי המכללה. ההעתקה שבוצעה בולטת לעין. השוני היחיד הוא תוספת לסעיף 8 הקובעת חיוב תלמיד ב- 600 ש"ח במקרה של ביטול. אין בתוספת זו כדי לבטל את זכות היוצרים של המכללה. מר שינה ציין באתר כי עסקו נקרא "המרכז הישראלי ללימוד מקצועות ההדברה". הוא הקפיד להבדיל בינו לבין המכללה וציין "לא עוד מכללה, אלא בית ספר שבו מלמדים רק את מקצועות ההדברה". בה בעת הוא הותיר במסמכים אותם העתיק את המילה "מכללה", עובדה אשר מסגירה את ההעתקה. (נספח ה' לתצהיר גב' ששון). לאור האמור, מר שינה הפר את זכות היוצרים של המכללה.
86. על פי סעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים, בקביעת גובה הפיצוי "רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע."
87. מר שינה לא הסיר את הנהלים מאתרו תקופה ממושכת, בכל השנים בהן התנהל המשפט. בתקופה ממושכת זו הפיק תועלת מהשימוש בהם. בנסיבות אלה, כמו גם יתר השיקולים, הסכום אשר נתבע, 10,000 ש"ח, משקף פיצוי ראוי בגין הפרת זכות היוצרים של המכללה.
ה. סוף דבר
88. התביעה נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת חלקית.
89. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד את הסך של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד.
90. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע שכנגד לעשות כל שימוש בנהלי הרישום והתשלום של התובעת שכנגד.
91. התובע ישלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ש"ח, בצירוף שכר העדים מטעם הנתבעות כפי שנפסק בדיון ההוכחות.
92 לאור הפער בין סכום התביעה שכנגד לבין התוצאה כאמור, התובעת שכנגד תישא באגרת בית המשפט בגין התביעה שכנגד.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.