בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 23566-02-22 המיכאלים בע"מ ואח' נ' שומרי משקל בע"מ ואח'
לפני כבוד השופט יאיר דלוגין
התובעים: 1. המיכאלים בע"מ
2. מיכאל מור יוסף
ע"י עו"ד יניב בוקסר
נגד
הנתבעים: 1. שומרי משקל בע"מ – עוכבו ההליכים עקב הליך חדל"פ
2. משה רומם
הנתבע 2 על ידי עו"ד גלעד נרקיס ועו"ד לימור בלומברגר-בתן
פסק דין
לפני תביעה כספית ע"ס 2,000,000 ₪ (לצרכי אגרה), בקשר עם חובות כספיים, לכאורה, שחייבים הנתבעים לתובעים בגין שירותי פרסום ושיווק שסיפקו להם התובעים ושתמורתם, כביכול, לא שולמה.
רקע
1. התובעת 1, חברת המיכאלים בע"מ, היא חברה העוסקת במתן שירותי פרסום (להלן: המיכאלים); התובע 2, מר מיכאל מור-יוסף, הוא הבעלים והמנהל של התובעת 1 (להלן: מיכאל). הנתבעת 1, חברת שומרי משקל בע"מ, היא חברה אשר נוסדה בשנת 1966 והייתה ידועה בתחום ההרזיה והדיאטה (להלן: שומרי משקל או החברה); הנתבע 2, מר משה רומם, היה בעל השליטה ומנהלה של שומרי משקל (להלן: משה).
2. בראשית שנת 2009 החל התובע לספק לשומרי משקל שירותי פרסום שונים, באמצעות חברת "פלא פה בע"מ", שבה היה שותף, תמורת תשלום חודשי ששולם כנגד הצגת חשבונית עסקה.
3. החל משנת 2016, ניתנו השירותים על ידי התובע באמצעות עוסק מורשה שלו, שפעל תחת השם המסחרי "לה פמיליה", ואילו החל ממחצית שנת 2019, החל התובע לפעול באמצעות חברת המיכאלים שבשליטתו. במהלך תקופה זו שררו בין הצדדים יחסים עסקיים וחבריים.
4. לטענת התובעים, החל ממחצית שנת 2017, החלה שומרי משקל לצבור פיגורים בתשלומים עבור השירותים שקיבלה מהתובעים וזאת בשל מה שהגדירה שומרי משקל עצמה, כקשיים תזרימיים זמניים.
5. ביום 15.1.17 שלח מיכאל למשה דוא"ל וכתב לו את הדברים הבאים: "יקירי, אני מצטער אבל אני חייב שתטפל בנושא התשלום. חשבון הבנק שלי מרחק ס"מ מלהיות מוגבל, יש לי מעמ לשלם, מיסים וכדו', מסגרת האשראי שלי נוצלה במלואה, אני באמת לא יכול להרשות לעצמי שום עיכוב נוסף בתשלום. אנחנו מדברים על תשלומים של תשעה חודשים אחורנית, שלא לדבר על חובות פלאפה (הכוונה לפלא פה – י"ד) שם זה הולך שנתיים אחורה. אנא עדכן לגבי תשלום של חודשיים לפחות – אפריל-מאי. תודה". משה השיב באותו היום: "מחר אני אעשה מאמץ לשלם לך בעדיפות את החוב הישן ביותר" (נספח 9 לכתב התביעה).
6. זה המקום לציין כי לטענת התובעת, הנתבעים הבטיחו כי החוב ישולם במלואו וביקשו ממנה להמשיך ולספק את השירותים, אולם לטענתה, שומרי משקל המשיכה לשלם עבור השירותים באופן חלקי ובאיחור, וכאשר החוב הלך ותפח, משה נטל על עצמו התחייבות אישית (העולה כדי ערבות אישית), לשלם את חובותיה של שומרי משקל. בנוסף טענה התובעת כי היא נשאה בתשלומים לספקי משנה (כדוגמת פייסבוק, גוגל וכדומה), שאותם היו אמורים הנתבעים להשיב לה, אך הדבר לא נעשה.
7. ביום 24.1.19, שלח משה מסרון וואטסאפ למיכאל ובו כתב, בין היתר, כי: "[...] חשוב לי שתדע שאני מודע שאתה מחפש אותי. ועוד יותר חשוב לי שעסקתי כל היום בהסדרת נושא חשוב ביותר לשומרי משקל שגם יעזור לי אני מאד מקווה לחזור לסיכום בנינו ולדאוג לתשלום ולהקטנת החוב..." (נספח 6 לכתב התביעה).
8. ביום 7.2.19, כתב מיכאל למשה: "משה שלום. שלחתי מיילים ללא מענה. מבקש לטפל במה שביקשתי בהקדם. אחרת לא יכול להמשיך להוציא כספים על פרסום. החוב עבר את המיליון. מבקש שנדבר דבר ראשון בבוקר יום א או מחר אם אתה יכול. תודה ערב טוב". על כך השיב משה: "אני אטפל בהעברות על חשבון החודש ביום ראשון" (נספח 5 לכתב התביעה).
9. ביום 11.2.19 כתב מיכאל למשה במסרון כי הוא שלח לו מייל והוא מבקש ממנו לטפל בו ולשוחח עמו. משה השיב: "אני לא במשרד. בכל אופן נתתי הוראה לגני להעביר 20000 ל25.2. אתה אמור לקבל הודעה ממערכת הסאפ עד יום רבעי (כך במקור – י"ד) שאדע את היתרות אדאג להעברה נוספת של 20000 שקל כדי שנעמוד בהתחייבות של מינימום 50000 שקל. המבצע שעשיתי מסוף השבוע עובד וזה יבטח (כך במקור – י"ד) הכנסות גדולות מהממוצע בשבועיים האחרונים את כסף הראשון ממזה (כך במקור – י"ד) אנחנו רואים בעוד שבועיים ובעוד 3 שבועות. אתה ראשון ברשימה שלי" (נספח 7 לתצהיר מיכאל).
10. ביום 12.3.19 שלח מיכאל דוא"ל למשה ובו כתב: "משה בוקר טוב – האשראי שלי נגמר – יש לי שכירות לשלם על משרד וחשבונות לספקים – מבקש לטפל בתשלום חודש מרץ מיידית בבקשה". למחרת השיב משה: "1. בהמשך לשיחתנו אתמול העברתי הבוקר 10,000 ₪ לחשבון שלך בבנק הפועלים מצרף העתק מהעברה. 2. כמו כן העברנו לך אתמול 20,000 ₪ בהעברת מס"ב עם תאריך 18.3.19. 3. סה"כ 30,000 ₪" (נספח 7 לכתב התביעה).
11. ביום 28.7.19, שלח מיכאל למשה מסרון ושאל אותו האם יש חדש, ואילו משה השיב: "אני עושה כל מאמץ לקדם מכירת אולם ההרצאות שלנו אני בשלב החלפת הסכמים עם חברת מגדל ההסכם יאפשר לי לעשות תכנית תשלומים להקטנת החוב של שומרי משקל ללה פמליה /ואו (כך במקור – י"ד) לחברה החדשה שרשמתה (כך במקור – י"ד). מחרתיים יושב עם עורכי הדין" (נספח 4 לכתב התביעה).
12. בשנת 2020, לטענת התובעים, עמד החוב למיכאלים על למעלה מ-1.5 מיליון ₪ ואילו הנתבעים שבו והבטיחו כי החוב יוסדר. בנוסף, לטענת התובעים, משה ציין כי יש לו זכויות בנכסים שונים, לרבות במשרדי החברה בכפר נטר, והתחייב לפעול כדי לשעבד את הזכויות בנכסים אלה לטובת המיכאלים, לשם הבטחת תשלום החוב, וכי רק על בסיס התחייבות זו, המשיכו התובעים לספק את השירותים.
13. ביום 30.7.20 כתב מיכאל למשה בדוא"ל את הדברים הבאים: "מזכיר לך שהסיכום בינינו היה 50,000 ₪ לחודש, אנחנו 30.7 ועד כה הופקדו רק 25,000 ₪, אנא טפל בזה בהקדם, אני לא יכול להרשות לעצמי הגדלת חוב. כמו כן, מצא מועד לפגישה, גם פגישת זום זה בסדר, אני חייב להבין לאן אנחנו הולכים עם החוב הזה אנחנו כבר מעל מיליון וחצי ש"ח. אם רוצה וצריך, טל תוציא פה שוב את טבלת האקסל. תודה" (נספח 8 לכתב התביעה).
14. ביום 22.10.20 כתב מיכאל למשה בדוא"ל את הדברים הבאים: "מצורף פה אקסל סיכום חובות, כמו שאתה רואה החוב ממשיך לגדול, אני מצטער ואתה יודע שאני עושה את זה בלב כבד מאוד אבל אני חייב ערובה משמעותית יותר מלחיצת יד או מילה בכדי להמשיך ולהוציא עליכם כספים, או לספק לכם שירותים. אנא חייג אלי נדבר ונראה איך מקדמים את זה. אם צריך להיפגש שוב, אז ניפגש שוב" (נספח 3 לבקשה לביטול העיקולים).
15. על כך השיב משה, בין היתר, כי הוא הציע למיכאל פתרון וכי הוא עומד מאחוריו, כי הוא העביר כ-14 אלף ₪ ע"ח חודש ספטמבר 2020 וביקש לשוחח עם מיכאל בשבוע שלאחר מכן, לאחר שיהיה לו תזרים עדכני ממכירות חדשות. מיכאל השיב: "או קי, כרגע נמשיך במתכונת רגילה, בוא נקבע פגישה לשבוע הבא" (נספח 9 לתצהיר משה).
16. ביום 29.12.20 כתב מיכאל למשה בדוא"ל, בין היתר, כי הוא מזכיר לו את ההתחייבות שלו לעמידה בתשלום חשבונית מלאה והוסיף: "שנית מזכיר לך את איש הפיננסים שלך, טרם חזר אלי ואני חייב לראות איך אני מבטיח את החזר החוב" (נספח 10 לתצהיר משה).
17. בשלהי 2020, לטענת התובעת, נפגש מיכאל עם משה ואילו משה שב על התחייבויות שומרי משקל לשלם את החוב, כמו גם על התחייבותו האישית. לטענת התובעים, הם עמדו על כך שמעתה ואילך (היינו החל משנת 2021), תישא שומרי משקל בתשלומי הוצאות הפרסום עבור פייסבוק, גוגל וכו', אולם בפועל, שומרי משקל נשאה רק בחלק מההוצאות ואילו התובעים נשאו ביתרת ההוצאות.
18. מנגד, טען משה כי בחודש דצמבר 2020, שכרה שומרי משקל את שירותיו של יועץ פיננסי, מר אוהד שוחט (להלן: אוהד) וכי התעורר חשש שלפיו הסכומים אשר נדרשו במסגרת חשבוניות העיסקה של המיכאלים, אינם משקפים את ההוצאות בגין שירותי הפרסום. לטענתו, אוהד ביקש להיפגש עם מיכאל ועם מנהל החשבונות כדי להבין על מה מבוססות דרישות התשלום, אולם מיכאל סירב להיפגש עמו ולהציג בפניו את האסמכתאות המבוקשות, כמו גם חשבוניות ששולמו, כביכול, לפייסבוק, גוגל וכיוצא באלה.
19. ביום 10.1.21 כתב מיכאל לאוהד ולמשה את הדברים הבאים: "אוהד שלום, אין מצב לדחות את הפגישה, בטח לא את הפגישה המדוברת בגלל סגר. אפשר לקיים את הפגישה בזום. משה אני מבקש לקיים פגישה עם או בלי אוהד בזום. כבר מחר צהריים או שלישי לכל המאוחר. לי יש אישור חיוני, אז אני יכול להגיע לשומרי משקל. ובלי קשר אני חייב שתפקידו את חשבונית נובמבר במלואה כמובטח לא אחת. לצד זה יש לנו להתדיין בנוגע הערובות והבטחונות לגבי תשלום החוב הגדול. שכרגע במקום לקטון או לעמוד במקום הוא גדל. משה יקר, כמו שאמרתי בהודעה שבוע שעבר. בהעדר תשלום כמובטח, לא אוכל להמשיך לממן את הפעילות שלכם" (נספח 1 לכתב התשובה).
20. ביום 12.1.21 שלח מיכאל למשה דוא"ל ובו כתב את הדברים הבאים: "ראשית רוצה לומר שהשיחה של אתמול הייתה קשה לי מאוד. אני מניח שגם לך, או לפחות כך הייתי רוצה להאמין. עם זאת וכפי שהסברתי, אני חייב ערובות או בטוחות להחזר החוב. אני וידע שגם אתה וגם לילית אנשים טובים שלא נשארים חייבים לאף אחד, אני משוכנע שאין בכוונתכם לא לשלם את החוב. כשם שאני יודע שגם אתה וגם לילית יודעים שאני רואה עצמי חלק בלתי נפקד משומרי משקל בטוב וברע. עם זאת נראה לי לגיטימי לחלוטין לרצות ולהבטיח לי שקט נפשי בגזרה הזאת. הנחת המוצא שלי היא שאם אתה מתכוון לשלם את החוב, לא צריכה להיות לך בעיה לערוב לו אישית, אני מצידי לא יכול להמשיך כמו שזה כרגע נוכח העובדה שגם את ההתחייבויות האחרונות שלנו [תשלום חשבונית חודש עוקב במלואה] לא התקיימה. סך החוב עומד כרגע על 2,082,862 כולל מע"מ וזה נכון לסוף דצמבר 2020, מצורפים אקסלים".
21. עוד ציין מיכאל את הדברים הבאים: "בהמשך לשיחתנו, מצורף מסמך לחתימה, אתה יכול ומוזמן להעביר עליו הערות ותיקונים. כל עוד נשמר בו דבר אחד – הבטחת תשלום החוב. שים לב שהוא לא מוגדר או תחום בזמן, מטרתו אחת ויחידה: להבטיח את תשלום החוב. במידה ותבחר לחתום עליו, נוכל להמשיך לעבוד יחד, תחת הסכם התשלום השוטף שעליו דיברנו. דהיינו, תשלום עבור חודש עוקב במלואו. נכון לעכשיו, וכאמור בשיחתנו: אני עוצר הוצאת כספים עבור קמפיינים, עם זאת תמשיכו לקבל שירותים במסגרת הריטיינר עד שנחליט יחד מה עושים".
22. לדוא"ל זה צירף מיכאל מסמך שבו נכתב, בין היתר, כי שומרי משקל חייבת לתובעת סכום כספי ע"ס 2,082,862 ₪ וכי ככל ששומרי משקל לא תשלם את הסכום האמור לדרישתה של התובעת, וככל שיסתבר לתובעת כי אין ביכולתה של שומרי משקל לשלם סכום זה, אזי תהיה רשאית התובעת לדרוש את הסכום ממר משה רומם, "אשר יהיה ערב לסכום זה". ודוק: המסמך שצורף אינו חתום על ידי שומרי משקל או משה (נספח 12 לתצהיר משה).
23. ביום 26.1.21 שלח מיכאל דוא"ל למשה וכתב בו: "לסיכום שיחתי הארוכה עם משה, וכפי שכבר נאמר בעבר קמפיינים יעלו רק בתשלום מראש, כמו שזה נראה זה מניב תוצאות לא רעות. לגבי ניהול שוטף/ שירותי סטודיו – אני מצפה בסוף החודש לקבל תשלום עבור ינואר, ומשם אותו כנ"ל לגבי תשלום מראש. משה לגבי יתר השיחה אעדכן לאחר שאשוחח עם עורך הדין ואשמע את המלצתו" (נספח 13 לתצהיר משה).
24. ביום 15.2.21, שלח משה לתובעים דוא"ל ובו התייחס לסיכום, כביכול, בין הצדדים שלפיו תשלומים בשנת 2021 יזקפו על חשבון שנה זו ולא על חשבון חובות עבר, וכתב, בין היתר, כי: "מבקש לעמוד בסיכום וחשבוניות שאתם מוציאים על ההפקדות יהיו עבור פרסום בפברואר 2021, הופתעתי לראות שהפקדות קודמים שוים לחובות עבר אז מה המשמעות של עבודת פרסום על בסיס מזומן?". בנוסף ציין משה כי: "לסיכום תשלומים שניתנים בפברואר 2021 מבקש חשבונית על פברואר 2021 כאשר אשלם חובות על אוקטובר, נובמבר או דצמבר 2020 אציין שזה ע"ח חובות!!!" (נספח 14 לתצהיר משה).
25. ביום 17.2.21 שלחה גב' לירז קולדרו, אשר שימשה כאחראית התכנים בשומרי משקל, דוא"ל למיכאל ובו ביקשה ממנו, בין היתר, לשלוח אליה את חשבונית חודש ינואר 2021 וציינה כי לפי הסיכום עם משה, בכל הנוגע להוצאות המדיה, שומרי משקל תרצה לראות את החשבוניות הרלוונטיות מפייסבוק, גוגל וכו' (יצוין כי לטענת משה, הנתונים לא הועברו עד עצם היום הזה) (נספח 15 לתצהיר משה).
26. ביום 17.3.21, כתב משה למיכאל בדוא"ל, בין היתר, את הדברים הבאים: "1. שילמתי ריטיינר מרץ 2021 בהעברת מס"ב ל-22.3.21. 2. התשלום הבא עבור ריטיינר פברואר ואחריו תשלום ריטיינר ינואר. 3. אחרי זה נבדוק אם יש חובות שוטפים לינואר / פברואר או מרץ כאשר נדע שאין חובות ל-2021 נתחיל לשלם את דצמבר 2020 ואחרי זה את נובמבר 2020 ואחרי זה את אוק' 2020..." (נספח 12 לתצהיר מיכאל).
27. ביום 1.6.21 כתב מיכאל למשה "סגור לי את התשלומים האלה בבקשה אני מול הבנק", ואילו משה השיב: "אחרי 3 שבועות של שומר החומות חוזרים לנורמליות המשמעות יכולת לסגור כל החשבוניות של 2021" (נספח 28 לתצהיר מיכאל).
28. ביום 13.7.21 כתב מיכאל למשה במסרון: "משה בוקר טוב, ראיתי את ההפקדות העתידיות של ג'ני. לא מתאים בכלל. דבר איתי הבוקר. החוב שלכם 2021 גדול מכדי להמשיך את זה. מצטער אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לפתוח עוד אופציה לחוב שכזה"; משה השיב: "יש 20000 ביולי שעדיין לא נפדו ויש עוד 20000 לאוגוסט עד כמה שאני מבין כספים אלו מכסים מראש את רוב הוצאות המדיה. מתחילת השנה העברתי 154000 שקל על פי כרטסת הנהלת החשבונות של ג'ני. שלשום ביקשתי מלירז להוציא לי בחתך חודשי מה היו ההוצאות כל חודש טיפול בתוכן. הוצאות מדיה ודמי ניהול חודשים כדי שנתחיל לסגור חודשים ינואר – יוני בנוסף להוצאות מדיה חודשיות כך ניישר קו ואת זה נטפל בימים הקרובים עד יישור הקו. בכל מקרה לקראת הצהריים המוקדמות יהיה (כך במקור – י"ד) לי כל התמונה ונוכל לדבר". על כך השיב מיכאל: "אני איישר תמונה גם מהצד שלי. נראה לי שהתמונה שלך שגויה. בכל מקרה צריך לפתור את זה לכאן או לכאן. לא יכול להרשות לעצמי עוד חובות" (נספח 3 לכתב התשובה).
29. ביום 29.8.21 כתב משה: "מה שאתה מבקש בצדק שאני אעשה הכל כדי לסגור את החוב קודם כל של שנת 2021 כמו שהתחייבתי קבעתי עם גני שמחר בבקר (כך במקור – י"ד) תקבל ממני הנחיות איזה העברות לבצע למיכאלים ואז נשווה לחוב מהשנה לידעתך (כך במקור – י"ד) מחר אתה מזוכה ב10000 שקל בהוראת מסב כך (צ"ל קח – י"ד) את זה בחשבון גם בשבוע שעבר זוכתה (כך במקור – י"ד) ב10000 שקל" (נספח 7 לתצהיר מיכאל).
30. ביום 20.10.21 כתב משה למיכאל במסרון: "קבלתי אתמול את ההודעה שלך ואני נערך לעמוד בסיכום שלנו לשנת 2021 עד סוף השנה" (נספח 29 לתצהיר מיכאל).
31. ביום 7.12.21 כתב מיכאל למשה במסרון כי הוא ממתין להפקדות עבור חובות לשנת 2021 וביקש עדכון כיצד משה מעוניין להסדיר את הנושא; משה השיב: "מחר העביר (כך במקור – י"ד) עוד 5000 עח השוטף הרי רק היום החלטתם על קמפיין לידים ובשבוע הבא אתן לך הצעה איך אני מטפל בחוב 2021" (נספח 13 לתצהיר מיכאל).
32. ביום 14.12.21 כתב מיכאל למשה במסרון: "הי משה, שלחתי מייל בנושא. חמישי הקרוב נגמר תקציב הקידום, כמו כן שבוע שעבר אמרת שאתה נותן לי הצעה לטפול בחוב. נא עדכונך תודה"; ביום 15.12.21 כתב מיכאל במסרון נוסף: "בוקר טוב. הבנתי שאתה במעברי דירה, עם זאת מבקש שתמצא זמן לעדכן אותי בנושא תשלומים, שוטף פלוס 2021 פלוס חוב גדול. אחלה יום".
33. על המסרונים הנ"ל השיב משה כדלקמן: "אמול (צ"ל אתמול – י"ד) מונה אוהד שוחט באופן רשמי למנהל הכספים הכללי של שומרי משקל ישבתי איתו אתמול כל היום. והצגתי לו את כל התמונה של התחייבות והוצאות. היום הוא יושב כל היום עם שרון רומם ועם לי רומם וצריך בסוף היום להגיע להצעת תקציב ודרכי פעול (צ"ל פעולה – י"ד) אני מעביר לו את הודעת הווטסאפ שלך ואת התשובה שלי". על כך השיב מיכאל: "לא יודע מה זה אומר, אבל אני מניח שאדע בסוף היום" ו-"בכל מקרה אני מעדכן שוב שבהעדר תשלום עבוור (כך במקור – י"ד) ומתווה עבור החוב הגדול לא אוכל לספק לכם שירותים, נתתי מספיק זמן הערכות לחוב הזה. אוהב אותך אותך (הכפילות במקור – י"ד) אבל לא יכול לגרור את העסק שלי לזה" (נספח 3 לכתב התביעה).
34. ביום 28.12.21 כתב אוהד למיכאל בדוא"ל כי הוא החל לטפל בנושא תזרים החברה וביקש ממנו להתאזר בסבלנות, עד לקיום פגישה מסודרת. ביום 31.12.21 השיב מיכאל בדוא"ל שמוען לאוהד ומשה וכתב: "לצערי הדבר נסחב הרבה יותר מדי זמן, בכל פעם יש סיבה אחרת ותירוץ שונה לקיום פגישה או להפקדת תשלומים כמובטח, והדבר אינו מקובל. כידוע לכם, אתם חייבים לי חוב לא מבוטל בכלל, ובכל פעם מבטיחים שתשלמו אותו ותכסו את החוב, אך הדבר לא קורה בפועל. ככל שהנכם מעוניינים להסדיר את העניין, אבקש לקיים פגישה לא יאוחר מיום חמישי 6.1.22. נא עדכנו אותי בהתאם, על מנת לכלכל את צעדיי" (נספח 2 לכתב התשובה).
35. בשלב כלשהו בשנת 2021, חדלו התובעים מלספק את השירותים לנתבעים, על רקע החוב. הדבר לווה במספר מסרוני וואטסאפ ששלח מיכאל למשה ובהם כתב, בין היתר, כי טרם הופקדו כספים, כי התובעת נאלצת להפסיק את מתן השירותים וכי הנושא מועבר לפסים משפטיים (נספח 19 לתצהיר מיכאל).
36. ביום 11.1.22 שלחו התובעים לנתבעים מכתב התראה בטרם נקיטה בהליכים משפטיים ובו כתבו, בין היתר, כי התובעת סיפקה לשומרי משקל את שירותים במשך שנים, אך בשלב מסוים שומרי משקל החלה לפגר בתשלומים כך שנצבר חוב משמעותי, וכי לאור היחסים החבריים הקרובים ששררו בין הצדדים, המשיכו התובעים לספק את השירותים, על רקע התחייבות מפורשות מצד הנתבעים לשלם את החוב, לרבות התחייבות אישית של משה.
37. עוד לטענת התובעים במכתב ההתראה, משה התחייב לשלם את החוב באופן אישי וציין כי הוא מתעתד לשעבד או למכור זכויות שלו בנכס או בנכסים שבבעלותו ובכך להיות ערב לתשלום החוב של שומרי משקל. עוד צוין כי בתחילת שנת 2021, על רקע בקשת הנתבעים להציג לבנק תמונה שלפיה קיים תזרים של חברה פעילה ועובדת, לשם מתן הלוואה או שעבוד נכסים, המשיכו התובעים לספק לשומרי משקל את השירותים, על בסיס תשלומים חלקיים ולא סדירים, אולם חרף פניותיהם של התובעים, לא הוסדר החוב, ועל כן הודיעה חברת המיכאלים על הפסקת מתן השירותים החל מיום 1.1.22, לשם הקטנת נזקיה.
38. בהתאם לכך, דרשו התובעים כי הנתבעים ישלמו, תוך 5 ימים, את החוב ע"ס 2,240,914 ₪ כולל מע"מ, וציינו כי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, נכון למועד כתיבת המכתב, עומד החוב ע"ס 2,571,746 ₪, אחרת, יינקטו התובעים בהליכים משפטיים נגדם.
39. ביום 17.1.22, השיבו הנתבעים בכתב למכתב ההתראה, ובמסגרתו הכחישו את החוב, טענו כי לא בכדי נמנעים התובעים מלהמציא כל פירוט מינימלי או אסמכתאות בנוגע לדבר החוב ולאופן חישובו, כי הסכום שצוין במכתב ההתראה הוא פי חמישה מסכום החוב שהתובעים טענו שקיים, כי שומרי משקל לא נדרשה ולא נתנה בטוחות כלשהן לתשלום החוב הנטען וכי משה מעולם לא ערב באופן אישי לחובות שומרי משקל.
40. ביום 20.1.22 שלח ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים דוא"ל ובו כתב, בין היתר, כי תחילתו של החוב שטרם שולם הוא החל מחודש יוני 2017 ועומד על 2,240,914 ₪ (וכן צוין כי צורפו כרטסות הנהלת חשבונות); כי עד סוף שנת 2020 חויבה שומרי משקל בכל חודש עבור שירותי ניהול תוכן בסכום חודשי ע"ס 6,600 ₪, ואילו החל משנת 2021, חויבה שומרי משקל גם בסכום זה עבור שירות זה, וגם בדמי ניהול בשיעור של 20% "מהסכום ששולם עבור המדיה באותו חודש", וכן עבור "הפרשי מדיה בתקופות בהם לא שולם סכום הנדרש למדיה". בנוסף, נכתב כי הנתבעים מעולם לא טענו דבר ביחס לגובה החוב או בנוגע לטיב השירותים וכי התובעים ניאותו להמשיך ולספק את השירותים על רקע התחייבויותיו האישיות של משה לשלם את החובות כלפי המיכאלים (נספח 13 לכתב התביעה).
41. ביום 7.2.22 השיבו הנתבעים לדוא"ל הנ"ל וכתבו, בין היתר, כי התובעים מתחמקים מלהמציא אסמכתאות בסיסיות, מלספק הסבר מינימלי לחיובים ומלקיים פגישה עם נציגי שומרי משקל; כי הטענות בדבר ערבות אישית של משה הן שקריות; כי שומרי משקל מעולם לא הודתה בקיומו של חוב; וכי הכרטסת שצורפה אינה מוכיחה דבר וכי קיימים בה חיובים המאוחרים למועד סיום ההתקשרות בין הצדדים (נספח 14 לכתב התביעה).
כתב התביעה
42. ביום 9.2.22 הגישו התובעים את התביעה דנא, ובמסגרתה טענו כי יש לחייב את הנתבעים בסכום התביעה, בסך של 2,000,000 ₪, על רקע הפרת התחייבויותיהם לשלם את הסכומים שבהם הם חבים בגין השירותים הרבים שסופקו להם, ומשום שהם גם הפרו הבטחות חוזרות ונשנות לכסות את החוב שנוצר; כי הנתבעים יצרו מצגי שווא בדבר תשלום החוב ופעלו בחוסר תום לב כלפי התובעים; כי הנתבעים התעשרו על חשבון התובעים היות שנהנו מהשירותים ומהתשלומים שבהם נשאו התובעים במקומם, אך שילמו את התמורה לכך.
43. בנוסף, טענו התובעים כי משה התחייב באופן אישי להסדיר את החוב וכי אלמלא התחייבות מפורשת זו, לא היו ממשיכים התובעים לספק לשומרי משקל את השירותים ולכן יש הצדקה לחייבו בתשלום החוב מושא התביעה דנא.
44. עוד לטענת התובעים, משה עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של שומרי משקל ולכן יש לבצע הרמת מסך ולחייבו בחובותיה של שומרי משקל, משום שמשה המשיך לדרוש מהתובעים לספק את השירותים הגם שידע, או צריך היה לדעת, כי אין לשומרי משקל יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים, ולראיה – שומרי משקל לא הפרישה לעובדיה את תשלומי הפנסיה להם הם זכאים במשך למעלה משנה וכי הדבר מוכיח שמשה ידע שהחברה נמצאת בקשיים כלכליים משמעותיים ויצר מצגי שווא שלפיהם החוב ישולם על ידי שומרי משקל או על ידי מכירת נכסים או שעבוד של זכויותיו בנכסים.
45. לאור האמור, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם את החוב ששיעורו עומד, לטענתם, על 2,571,846 ₪, אולם לצרכי אגרה, הועמדה התביעה על סכום בסך של 2,000,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד התשלום בפועל. כמו כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות משפט.
העיקול הזמני, הסכום ששולם לצרכי פשרה ועיכוב ההליכים נגד שומרי משקל
46. ביום 10.2.22, הגישו התובעים בקשה לעיקול זמני (במעמד צד אחד), על זכויותיהם של הנתבעים בנכסי מקרקעין בכפר נטר וכן עיקולים על חשבונות הבנק של הנתבעים. בו ביום ניתן צו עיקול (ע"י כב' הרשמת הבכירה ו' שוורץ) כפי שהתבקש בבקשה, עד גובה סכום התביעה. ביום 17.3.22 הגישו הנתבעים בקשה לביטול צווי העיקול ולחלופין, לצמצומם.
47. ביום 27.3.22 התקיים דיון בבקשה ובאותו היום הוגש לבית המשפט הסדר פשרה שלפיו ישלמו הנתבעים 400,000 ₪ על חשבון חובה של שומרי משקל, בתמורה להסרת העיקול שהוטל על זכויותיהם של משה ורעייתו, לילית, במשרדי החברה. יצוין כי עיקול אחר, על זכויותיהם בנחלה בכפר נטר, לא הוסר במסגרת הסדר הפשרה ובסעיף 6 להסדר הפשרה, נכתב כי: "למען הסר ספק, יובהר כי העיקול על הזכויות בנחלה נועד להבטיח כל פסק דין שיינתן נגד משה רומם בלבד, ולא כל פסק דין ככל שיינתן נגד הנתבעת 1".
48. ביום 27.3.22 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסדר הפשרה וקבע כי "הנני ליתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כמפורט בהסדר זה החל על הליך העיקול הזמני בלבד".
49. ביום 4.4.22, ניתן צו פתיחת הליכים לשומרי משקל וכן מונה נאמן לנכסיה. ביום 7.4.22 הגיש הנאמן בקשה לתיק להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנא נגד שומרי משקל, ובו ביום עיכב בית המשפט את ההליכים בתביעה דנא נגד שומרי משקל.
כתב ההגנה
50. ביום 20.4.22 הגיש משה כתב הגנה ובמסגרתו הכחיש את טענות התובעים וטען, בין היתר, כי התובעים לא סיפקו כל אסמכתא לחוב הנטען, וזאת כדי לא לאפשר למשה לבדוק האם שומרי משקל חויבה ע"י התובעים ביתר; כי משה שורבב לתביעה באופן אישי כדי שיהיה כיס להיפרע ממנו וכי אין עילת תביעה כלפיו או יריבות עמו, משום שהוא מעולם לא ערב לחובות החברה ולא התחייב למכור או לשעבד נכסים לטובת פירעון חובותיה ואין לתובעים ולו בדל של ראיה בהקשר זה; כי לשם חיובו באופן אישי, דורשת הפסיקה ראיות חזקות וברורות לקיומו של הסכם ערבות בעל-פה; כי אין כל עילה להרמת מסך; וכי כבר שולמו לתובעים 341,880 ₪ במסגרת ההסדר הדיוני הנזכר לעיל.
51. בנוסף טען משה טענת קיזוז שלפיה הוא זכאי לקזז מסכום התביעה את חובם של התובעים כלפיו או כלפי שומרי משקל, וכי הוא שומר על זכותו להגיש חוות דעת מומחה אשר תפרט את החוב ואת נזקי הנתבעים (מעבר לכך, לא פורטה טענת הקיזוז). זה המקום לציין כי משה אכן הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, אשר ערך רואה חשבון.
52. זאת ועוד, לטענת משה, התובעים חיברו יחדיו ציטוטים שונים, שנאמרו בזמנים שונים, כדי לייצר תשתית כוזבת לטענותיהם בתביעתם, וכן צירפו אסמכתאות העוסקות בתשלומים שונים, אולם אין מדובר בתשלומים שהם חלק מהחוב הנטען; כי חתימתו של משה על הודעות הדוא"ל נעשתה בכובעו כמנהל פיתוח עסקי של שומרי משקל ולא באופן אישי; כי במהלך השנים שימשו חשבוניות העיסקה כדרישת תשלום ולא היו בבחינת מסמך המעיד על הסכמה לסכומים הנקובים בהם או על קיומו של חוב כלפי התובעים; וכי החשבונות שולמו במהלך השנים בלי שהנתבעים ערכו בדיקה מדוקדקת שלהם.
53. בנוסף, טען משה כי הסיכום של כל חשבונות העיסקה מסתכם בכ-1.4 מיליון ₪ ולכן לא ברור על מה מבססים התובעים את טענתם שלפיה סכום החוב הנומינלי עומד על כ-2.2 מיליון ₪; וכי קיימים שני חשבונות עסקה שונים בגין חודש אוגוסט 2018, וכי הדבר מעיד על חוסר המהימנות של חשבונות אלה. בנוסף טען משה כי רק לאחר פגישה שקיימו הצדדים בחודש ינואר 2020, סוכם כי בשנת 2021, קמפיינים יפורסמו רק כנגד תשלום מראש בעוד שלגבי הניהול השוטף ושירותי סטודיו שניתנו לשומרי משקל, סוכם על עבודה כנגד תשלום שוטף.
54. כמו כן, טען משה כי התובעים נהגו בשיהוי ולא עשו די להקטנת נזקיהם הנטענים, שכן מרבית החוב מתייחס לתקופה שבין השנים 2017-2019, כך שבמשך 5 שנים (עד למועד הגשת התביעה), יכולים היו התובעים לחדול ממתן השירותים, אולם לא עשו כן.
55. לאור כל האמור, טוען משה כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בתשלום שכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד התשלום בפועל.
כתב התשובה
56. ביום 8.5.22 הגישו התובעים כתב תשובה ובמסגרתו טענו, בין היתר, כי הנתבעים מעולם לא הכחישו את החוב וטענו כל העת כי ישלמו אותו ורק במסגרת התביעה דנא, נטענו טענות נגד החוב; לחילופין, טענו התובעים כי לכל היותר טענות הנתבע עולות כדי טענות הודאה והדחה ועל כן הנטל להוכיחן מוטל עליו.
57. בנוסף, טענו התובעים כי עצם העובדה ששומרי משקל הגיעה לחדלות פירעון, מעידה על כך שמשה ידע או היה עליו לדעת כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה וכי הנטל להוכיח אחרת, מוטל עליו; כי משה היה "הרוח החיה" בחברה (שהיא גם חברה משפחתית) וכי הוא המשיך לקבל שירותים מהחברה הגם שידע על מצבה הכלכלי הקשה, ועשה כן בתרמית ולמצער בחוסר תום לב; כי משה ערבב את הנכסים שלו עם נכסי החברה, ולראיה הודעתו מיום 28.7.19 (כמפורט לעיל) שבה הוא הודה כי הוא מוכר את אולם ההרצאות, שהוא נכס פרטי שלו, לטובת תשלום חובות החברה; וכי משרדי שומרי משקל בכפר נטר הם נכס שבבעלות משה וכי נכס זה שועבד לטובת הלוואה שניתנה לשומרי משקל.
58. עוד לטענת התובעים, התובעים לא התחמקו מלהציג אסמכתאות בדבר החוב וכי הנתבעים הם מי שדחו את הפגישות שנקבעו; כי התכתובת מיום 13.7.21 (שהובאה לעיל) מוכיחה כי הנתבעים קיבלו את החשבונות ואף בדקו אותם; וכי תשלום 400,000 ₪ במסגרת הסכם הפשרה שהושג במסגרת הליכי העיקול מעידים כי הנתבעים מכירים בחוב ולאחר תשלום זה, עומד החוב על 2,171,846 ₪ (כזכור, התביעה הוגשה על סכום של 2 מיליון ₪).
59. בנוסף טענו התובעים כי הם ביקשו מהנתבעים לחתום על מסמכים בכתב בקשר עם הבטחותיו של משה לשלם את החוב אופן אישי, אך משה טען כי אין בכך צורך, על רקע יחסי הצדדים, וציין כי ניתן לסמוך על מילתו בהקשר זה.
60. ביום 20.12.23 וביום 25.12.23 התקיימו דיוני ההוכחות בתיק. בית המשפט שמע את עדויותיהם של העדים מטעם התובעים, מר דוד מליץ – בעלי משרד שסיפק שירותי יח"צ לשומרים משקל; גב' רווית אפרתי – אשר עבדה בשומרי משקל כמנהלת האתר ודיגיטל; מר זוהר שפירא – מעצב גרפי ומתכנת בתובעת 1; וכן את עדותו של התובע. מטעם הנתבע העידו רו"ח יצחק בלנגה – המומחה מטעם הנתבע בנושא הכספי; מר אוהד שוחט – היועץ הפיננסי ששכרה החברה; ומשה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון
61. כבר בפתח הדברים יובהר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות המצוי בתיק, נחה דעתי כי הדין התביעה להתקבל ברובה, והכל כפי שיפורט בהרחבה להלן.
התחייבות אישית/ערבות אישית - של משה
62. כאמור, אחת הטענות המרכזיות של התובעים היא כי משה התחייב באופן אישי לשלם את חובותיה של שומרי משקל כלפי המיכאלים, במידה ששומרי משקל לא תוכל לפרוע אותו, וכי ללא התחייבות אישית זו, התובעים לא היו ממשיכים לספק לשומרי משקל את השירותים. מנגד, משה הכחיש טענה זו וטען כי מעולם לא התחייב באופן אישי לכסות את חובותיה של שומרי משקל ולא נתן ערבות אישית בהקשר זה.
63. לאחר עיון, אני סבור כי דין טענת התובעים בדבר קיומה של התחייבות או ערבות אישית שנתן משה לתשלום חובותיה של שומרי משקל – להידחות.
64. התובעים טענו כי ההתחייבות הנטענת ניתנה בעל-פה ולא בכתב. מעיון בתכתובות שהוחלפו בין צדדים עולה כי משה לא התחייב לשלם, באופן אישי, את התחייבויותיה של שומרי משקל, ככל שהחוב לא ייפרע על ידי שומרי משקל עצמה. במה דברים אמורים?
65. ראשית, כזכור, בדוא"ל ששלח מיכאל למשה ביום 12.12.21, כתב מיכאל, בין היתר, את הדברים הבאים: "אני חייב ערובות או בטוחות להחזר החוב", "נראה לי לגיטימי לחלוטין לרצות ולהבטיח לי שקט נפשי בגזרה הזאת", "הנחת המוצא שלי היא שאם אתה מתכוון לשלם את החוב, לא צריכה להיות לך בעיה לערוב לו אישית...".
66. אמירות אלה מעידות כי נכון למועד משלוח הדוא"ל, ביום 12.12.21, לא ניתנה התחייבות של משה לשלם את החוב באופן אישי, שהרי אם כבר ניתנה התחייבות אישית כזו, אזי מיכאל לא היה כותב בלשון עתיד, "לא צריכה להיות לך בעיה לערוב לו (לחוב – י"ד) אישית".
67. גם האמירה "אני חייב ערובות או בטוחות להחזר החוב" מעידה כי באותה נקודת זמן, לא היו בידי התובעים ערובות או בטוחות להחזר החוב, אחרת מיכאל לא היה מבקש ערובה או בטוחה כזו.
68. כך גם ביחס לאמירה "נראה לי לגיטימי לחלוטין לרצות ולהבטיח לי שקט נפשי בגזרה הזאת", המעידה כי במועד כתיבת הדוא"ל, לא היה למיכאל "שקט נפשי" לגבי החזר החוב ולכן הוא ביקש ממשה שיתחייב, באופן אישי, לשלם את החוב.
69. זאת ועוד, מיכאל צירף לדוא"ל זה מסמך התחייבות אישית וכתב למשה שהוא מוזמן להוסיף לו הערות או תיקונים כראות עיניו ובלבד שהוא יבטיח (בלשון עתיד) את תשלום החוב. ברור אם כן שלא הייתה במועד ערבות אישית, אחרת לא היה צורך במשלוח המסמך לחתימת משה ואין חולק כי משה לא חתם על המסמך.
70. כמו כן, מיכאל התנה את המשך העבודה המשותפת בחתימה על מסמך זה, וגם עובדה זו מעידה כי לא הייתה בידיו התחייבות אישית מצדו של משה, שהרי אם כבר ניתנה התחייבות אישית, אזי לא היה צורך להתנות את המשך העבודה המשותפת בחתימה על המסמך (בסופו של דבר, אגב, מיכאל חזר בו מתנאי זה וכתב למשה: "כרגע נמשיך במתכונת רגילה").
71. בנוסף, מיכאל העיד כי: "הוא (הכוונה למשה – י"ד) לא הסכים לחתום על ערבות אישית שביקשתי וגם שאלתי. שאלתי את משה במפורש שאם הוא אומר שלא מוכן לחתום על ערבות אישית, זה אומר שהוא לא מתכוון לשלם את החוב. משה אמר לי שלא צריך לחתום על ערבות, אם תהיה לי ערבות חתומה, שאני עלול למוטט לו את העסק, אמר שאני יכול לסמוך עליו ושמילה שלו זאת מילה" (פרוט' 20.12.23, עמ' 26-25, ש' 31-30, 2-1).
72. כלומר, מיכאל הודה שמשה סירב לחתום על ערבות אישית וטענתו למעשה היא כי ההתחייבות לערוב באופן אישי לחובות החברה, ניתנה בעל-פה. אלא שהדוא"ל הנ"ל אינו תומך בגרסה זו וכך גם תכתובות נוספות שהוחלפו בין הצדדים.
73. כך לדוגמה, בתכתובת מיום 10.1.21, כתב מיכאל בדוא"ל לאוהד ולמשה, בין היתר, כי: "[...] לצד זה יש לנו להתדיין בנוגע הערובות והבטחונות לגבי תשלום החוב הגדול. שכרגע במקום לקטון או לעמוד במקום הוא גדל. משה יקר, כמו שאמרתי בהודעה שבוע שעבר. בהעדר תשלום כמובטח, לא אוכל להמשיך לממן את הפעילות שלכם".
74. אמירה זו מעידה אף היא כי לא ניתנו ערובות או בטחונות לגבי תשלום החוב, גם לא בע"פ, שהרי אם ניתנו, אזי לא היה צורך לבקש אותה שוב ולאיים בהפסקת מתן השירותים או לכל הפחות הפניות היו צריכות להיות כאלה אשר מאזכרות את ההתחייבות האישית או ערבות אישית ככאלה שכבר ניתנו בע"פ ואשר מבקשות אך את העלאתן על הכתב.
75. זאת ועוד, התובעים מנסים להיבנות מתכתובת דוא"ל שהוחלפה בין הצדדים ביום 22.10.20 ושבמסגרתה כתב מיכאל למשה, בין היתר, כי: "[...] אני מצטער ואתה יודע שאני עושה את זה בלב כבד מאוד אבל אני חייב ערובה משמעותית יותר מלחיצת יד או מילה בכדי להמשיך ולהוציא עליכם כספים, או לספק לכם שירותים...".
76. לטענתם, אמירה זו מזמן אמת מוכיחה כי אכן הייתה התחייבות בעל-פה, אשר לוותה בלחיצת יד או ב-"מילה", וכי העובדה שמשה לא כתב בחזרה כי לא היו דברים מעולם, מוכיחה כי הוא נתן התחייבות אישית לשלם את חובותיה הנטענים של שומרי משקל.
77. לדידי, טענה זו אינה מספיקה לתובעים. מדובר בדוא"ל של מיכאל ולא של משה. לא ניתן על בסיס שתיקת משה לדוא"ל הנ"ל, לראות את דבריו של מיכאל כדברים שאכן אירעו, קרי אותו "מילה" או "לחיצת יד".
78. אולם גם אם נניח כי הייתה מעין "לחיצת יד" או "מילה" כנטען, אין בכך די. ערבות אישית או התחייבות אישית של מנהל חברה או של בעל מניות של חברה לשלם את חובות החברה באופן אישי, אינה עניין של מה בכך, בפרט לא כשמדובר בסכומים כה גבוהים וכדי שבית המשפט יסיק כי קיימת וכי ניתנה יש צורך בראיות ממשיות.
79. התחייבות או ערבות אישית מסוג זה, שיש מקום לתת לה תוקף משפטי, לא ניתן בכל הכבוד להסיק מ"הבל פה", כלומר משיחה בה צד אחד אומר לשני משהו כדוגמת, "מילה שלי" או "אני מבטיח שהחוב שלך ישולם", מה עוד שגם אם התבטאות מסוג זה נאמרת על ידי מנהל של חברה, בדרך כלל אין להסיק ממנה שמדובר בהתחייבות אישית, אלא יש לראותה כהתחייבות של מנהל החברה בתוקף תפקידו כמנהל.
80. הרי חברות מנוהלות על ידי אנשים בשר ודם, אשר מטבע הדברים מדברים בדרך כלל בגוף ראשון. אין לצפות ממנהל של חברה, בכל שיחה או מו"מ עם ספקי החברה, לשקול כל מילה ולסייג כל התבטאות בכך שהיא נאמרת כמנהל ולא באופן אישי.
81. לכן, גם כאשר מנהל של חברה אומר לספק "מילה שלי "או "אני מבטיח" וביטויים דומים, לא ניתן בדרך כלל לגזור מכך ערבות אישית או התחייבות אישית וכך גם במקרה הנוכחי.
82. כך, גם כאשר אמר משה למיכאל, בדוא"ל מיום 11.2.19, "אתה ראשון ברשימה שלי", נאמרו הדברים בתוקף תפקידו כמנהל והרי ברור כי מדובר ברשימת נושי החברה ולא ברשימת נושיו של משה באופן אישי.
83. התובעים מפנים למה שהצהיר בתצהירו מר זוהר שפירא (מצהיר מטעם התובעים), שעבד ועובד בחברת המיכאלים כמעצב גרפי, ואשר נכח בפגישה בין מיכאל למשה, אלא שבתצהירו, לא הצהיר שפירא כי משה אמר למיכאל שהוא (משה) אחראי לחוב.
84. כל שהצהיר שפירא הוא כי "מר משה רומם לא הכחיש את החוב כלל, ואף אמר שיש לשלם אותו, וכי החוב ישולם (הוא לא אמר כיצד ישולם) ולכן אין למיכאל מה לדאוג והוא יכול להמשיך לתת שירותי פרסום לחברת שומרי משקל" (ס' 6 לתצהיר).
85. האמירה של שפירא בסעיף 7 לתצהיר, לפיה "ולכן הוא אמר שהוא אחראי לחוב ואין למיכאל מה לדאוג", היא באופן ברור פרשנות של שפירא לדבריו של משה שצוטטו לעיל ואשר מופיעים בסעיף 6 לתצהירו של שפירא ולא עדות על כך שמשה אמר למיכאל באותה פגישה שהוא (משה) אחראי לחוב.
86. כשאני מעיין בסעיף 6 של תצהיר שפירא ויוצא מתוך נקודת מוצא שהדברים אוכן נאמרו (שפירא לא נשאל על סעיף זה במסגרת החקירה הנגדית), אני מוצא כל דרך שבה ניתן לפרש את הדברים כפי שמפרש אותם שפירא. מעצם זה שמשה אמר כי יש חוב והחוב ישולם ולכן למיכאל אין מה לדאוג, לא ניתן בכל הכבוד להסיק ערבות אישית או התחייבות אישית.
87. באשר לטענה שלפיה משה התחייב לפרוע את החוב באמצעות נכסיו האישיים, הרי שטענה זו לא הוכחה. התובעים מסתמכים על מסרון שבו כתב משה למיכאל ביום 28.7.19 ולפיו: "אני עושה כל מאמץ לקדם מכירת אולם ההרצאות שלנו אני בשלב החלפת הסכמים עם חברת מגדל ההסכם יאפשר לי לעשות תכנית תשלומים להקטנת החוב של שומרי משקל ללה פמליה /ואו (כך במקור – י"ד) לחברה החדשה שרשמתה (כך במקור – י"ד). מחרתיים יושב עם עורכי הדין"; לטענתם, מכירת זכויות בחלק מהמשרדים שבבעלותו של משה, ושימוש בכספים לטובת תשלום חובות החברה, יצר מצג שלפיו כך ייעשה משה ביחס לחובות שומרי משקל כלפי המיכאלים ויצר הסתמכות אצלם.
88. גם אם הוזרמו לחברה כספים כתוצאה ממימוש נכס אישי של משה, לא ניתן לגזור מכך התחייבות למתן ערבות אישית. ערבות אישית צריכה להיות ברורה, מפורטת ופוזיטיבית ואינה יכולה להתגבש מכללא, על סמך העובדה שבעל מניות מחליט נקודתית למכור נכס אישי כזה או אחר, כדי לממן חובות של החברה.
89. לא זו אף זו, גם טענת התובעים שלפיה התשלום ע"ס 400,000 ₪ ששילמו הנתבעים לאחר הגשת התביעה, מחזקת את התחייבותו האישית וערבותו של משה לחוב, אין בה ממש. מדובר בתשלום שנעשה לצרכי פשרה, לשם הסרת עיקול שהוטל על זכויותיהם של משה ורעייתו בנכס מקרקעין, ואף צוין מפורשות בהסכם הפשרה כי התשלום נעשה "מבלי לפגוע בכל טענה מטענות הצדדים".
90. התובעים גם הפנו בסיכומיהם לפסק דין שנתתי בתיק אחר (ת"א 46687-11-19 נשמן בניה ופיתוח בע"מ נ' שאול בן עמי (פורסם בנבו, 27.9.23) (להלן: עניין נשמן)) וטענו כי המקרה שנדון בפסק הדין בעניין נשמן, דומה לענייננו וכי יש לגזור גזרה שווה מקביעתי שם, שבמסגרתה חייבתי את הנתבע לשאת בהתחייבויות החברה שבבעלותו באופן אישי.
91. לאחר עיון, דומה כי התובעים נתפסו לכלל טעות. בפסק הדין בעניין נשמן, הוגשה כראיה הקלטה שבה נשמע הנתבע מודה מפורשות כי נתן התחייבות אישית לתשלום חובות החברה (כאשר נשאל הנתבע בעניין נשמן: "דיברנו גם כן על ערבות אישית, אמרת לי איימן שאין לך בעיה עם זה, נכון או לא?", השיב הנתבע: "אין לי שום בעיה עם זה, אין לי שום בעיה עם זה".).
92. לא כך הם פני הדברים בתביעה דנא, שבה אין כל ראיה להתחייבות פוזיטיבית מצדו של משה לערוב באופן אישי לחובות החברה, להבדיל מהבטחה לכסות את חובות החברה שניתנה כאמור בכובעו כמנהלה, בעליה ויו"ר החברה. לכן, אין לגזור גזרה שווה מקביעתי בפסק הדין בעניין נשמן.
93. סיכומו של דבר – לאור כל האמור לעיל, טענת התובעים בנוגע לחיובו של משה בחובות שומרי משקל, מכח התחייבות או ערבות אישית, נדחית, אפוא.
הרמת מסך
94. אדון להלן בטענה המרכזית הנוספת שטענו התובעים והיא הטענה שלפיה יש להרים את מסך ההתאגדות של שומרי משקל ולחייב את משה בחובות החברה. בסיכומיהם, טענו התובעים כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את משה בחובותיה של שומרי משקל, מטעמים של הונאה או קיפוח של נושה של החברה, בגין עירוב נכסים של החברה עם נכסי בעלי המניות ובגין הפעלת החברה על דרך של מימון דק.
95. מנגד, טען משה, בין היתר, כי אין יסוד לטענות בדבר הרמת מסך, כי הרמת מסך היא פעולה חריגה המתבצעת רק במקרים חריגים ומיוחדים וכי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת אחריותו מכוח דיני הרמת המסך.
96. זה המקום לציין כי בסיכומיו, טען הנתבע כי טענות התובעים בדבר הרמת מסך בעילה של מימון דק, עולה כדי הרחבת חזית וכי גם הטענה בדבר ביטול הזיכיון על ידי החברה העולמית, עולה כדי הרחבת חזית, משום שהמילה זיכיון כלל לא מופיעה בכתב התביעה.
97. בכל הנוגע לטענה בדבר הרחבת חזית בקשר עם נושא הזיכיון, דומה כי הנתבע נתפס לכלל טעות. הרחבת חזית עניינה העלאת עילת תביעה או הגנה חדשה, שלא נזכרה בכתבי הטענות ולא מתן פירוט והבאת ראיות לשם הוכחת עילה שהופיעה בכתבי טענות.
98. בסעיף 9 לכתב התביעה, כתבו התובעים את הדברים הבאים: "זאת ועוד, הנתבע 2 שהינו בעל מניות והמנהל של הנתבעת 1, המשיך לצרוך שירותים מאת התובעים, כאשר הוא יודע שאין ביכולתה של הנתבעת 1 לשלם בגין שירותים אלו בשל מצבה הפיננסי, או לחילופין היה עליו לדעת ובכך ניצל לרעה את מסך ההתאגדות של החברה הנתבעת 1. על כן, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו באופן אישי בחובות הנתבעת 1 כלפי התובעים וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999".
99. כלומר, התובעים טענו בכתב התביעה כי משה המשיך לצרוך מהם שירותים, הגם שידע או צריך היה לדעת כי החברה לא תוכל לשלם בעדם, בשל מצבה הפיננסי, ובכך ניצל את מסך ההתאגדות לרעה.
100. נושא ביטול הזיכיון על ידי חברת שומרי משקל העולמית (שלגביו יפורט בהמשך פסק הדין) הוא בגדר ראיה לכך שמשה ידע, כביכול, בשנת 2017 כי קיימת אפשרות שהחברה לא תוכל לשלם עבור השירותים שסיפקו התובעים, לאור ביטול הזיכיון, ולכן אין מדובר בהרחבת חזית, אלא בהבאת ראיה לעילת תביעה שנטענה בכתב התביעה.
101. בכל הנוגע לטענה בדבר הרחבת חזית בקשר עם המימון דק, גם כאן אני סבור כי אין מדובר בהרחבת חזית, מאותם הטעמים שפורטו לעיל. התובעים אמנם לא השתמשו במונח "מימון דק" בכתב התביעה, אולם כתבו כי "לא היה ביכולתה של הנתבעת 1 לשלם בגין שירותים אלו בשל מצבה הפיננסי...". גם בסעיף 60 לכתב התביעה נכתב כי "כמו כן ובנוסף, הנתבע 2 ניצל לרעה את מסך ההתאגדות ויש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 בחובות הנתבעת 1, שכן הנתבע 2 המשיך לדרוש מהתובעים לספק את השירותים לנתבעת 1, תוך שהוא יודע או היה אמור לדעת כי אין לנתבעת 1 יכולת לשלם חובות אלו לתובעים" (ההדגשה שלי – י"ד).
102. גם בסעיף 62 לכתב התביעה "הנתבע 2 המשיך וביקש מהתובעים לספק שירותים לנתבעת 1 כאשר הוא יודע, או היה אמור לדעת, כי הנתבעת 1 לא תוכל לשלם בגין החוב והשירותים שהגיעו לסך של 2 מיליון ₪..."; ובסעיף 66 נכתב כי "העובדה כי מצבה המזרימי (צ"ל התזרימי – י"ד) של החברה הנתבעת 1 הינו רע, עולה מהתכתבויות בין הצדדים ותדברי (צ"ל ומדברי – י"ד) הנתבעת 2 וכן מהעובדה שהתגלתה לתובעים, כי הנתבעים, בניגוד לדין, אף אל (צ"ל לא – י"ד) העבירו את כספי הפניה של עובדי החברה – הנתבעת 1".
103. כלומר, בכתב התביעה התייחסו התובעים למצב התזרימי הבעייתי של החברה וטענו, בין היתר, כי על בסיס זה יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את משה בחובות שומרי משקל. לפיכך, הטענה בדבר הרחבת חזית גם בהקשר זה נדחית, אפוא.
104. ועתה לגופו של עניין. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות בתיק, נחה דעתי כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את משה בחובותיה של שומרי משקל, מהטעמים שיפורטו להלן.
105. סעיף 6 לחוק החברות העוסק בהרמת מסך, קובע את הדברים הבאים:
"6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".
106. לטענת התובעים, יש לחייב את משה בחובותיה של שומרי משקל, בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, בשל הונאה או קיפוח של נושה של החברה (לפי סעיף 6(א)(1)(א)), בשל הפעלת החברה על דרך של מימון דק (לפי סעיף 6(א)(1)(ב)) והן בשל עירוב נכסים של החברה עם נכסי בעלי מניותיה.
107. לאחר עיון, מצאתי כי יש יסוד לעשות כן, על רקע הטענות בדבר מרמה או קיפוח של נושה ומימון דק.
108. אתייחס תחילה לטענת התובעים שלפיה יש להרים את מסך ההתאגדות בשל עירוב נכסיו האישיים של משה עם נכסיה של החברה. לטענת התובעים, משה הודה כי מכר נכס פרטי שלו לטובת תשלום חובות החברה, כי משרדי החברה פעלו מתוך נכס פרטי של משה וכי נכס זה שועבד לטובת הלוואה שניתנה לחברה.
109. אינני סבור כי יש באמור לעיל כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות, מכוח העילה של עירוב נכסים. הרמת מסך מכוח הדוקטרינה של עירוב נכסים עניינה במצבים שבהם בעל המניות איננו מבצע הפרדה ברורה בין נכסיו הפרטיים לבין נכסי החברה ומנהלם כמקשה אחת, כך שלמעשה אין הפרדה ממשית בין נכסי החברה לנכסים הפרטיים ואין משמעות למסך ההתאגדות.
110. לא כך הם פני הדברים במקרה דנא. העובדה שמשה מכר נכס אחד והזרים את הכספים לכיסוי חובות החברה, אינה מעידה על כך שלא הייתה הפרדה בין נכסיו האישיים לבין נכסי החברה וכי הנכסים כולם נוהלו בערבוביה בלי שניתן להבחין ביניהם.
111. גם העובדה שמשרדי החברה פעלו מנכס פרטי של משה ורעייתו אינה מסייעת לתובעים בהקשר זה, וזאת משנכתב בבקשה למתן צו לפתיחה בהליכים כי החברה שילמה למשה ולרעייתו דמי שכירות תמורת השימוש בנכסים אלה. באשר לטענה שלפיה הנכס שועבד לטובת הלוואה שניתנה לחברה, הרי גם אם יש בכך ממש, אין הדבר מצדיק הרמת מסך. אגב, לטענת משה, הנכס שועבד לטובת מימון רכישת הנכס ולא לטובת הלוואה (סעיף 43 לתצהיר משה).
112. לפיכך, אינני סבור כי קיימת הצדקה במקרה דנא להורות על הרמת מסך בשל עירוב נכסים, ועל כן הטענה נדחית, אפוא.
113. עם זאת, לאחר עיון, אני סבור כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את משה בחובות שומרי משקל, מכוח העילה שעניינה במרמה או קיפוח נושה של החברה וכן מכוח העילה בדבר מימון דק. במה דברים אמורים?
114. כאמור, משה היה בעל מניות בחברה, דירקטור ומנהל עסקיה. מחומר הראיות המצוי לפניי עולה כי משה היה "הרוח החיה" בחברה, וכפי שהעיד: "עבדתי בחב' השקעה 30 שנה, הייתי מנהל פיתוח עסקי ראשי של החברה, תפקידי היה לפתח את העסקים של חב' שומרי משקל החל משנת 92 ועד שנת 2022. לאורך השנים האלה היו מחזורים לחברה" (פרוט' 25.12.23, עמ' 34, ש' 26-24); וכן "הייתי אחראי על הרבה דברים. לגבי הכספים היו לי לפחות 6-7 עוזרים" וכן "אם אני יו"ר העסקים אני אחראי על כל העובדים מתחתיי, היו 30 עובדים ומתוכן 10 מנהלים" (פרוט' 25.12.23, עמ' 35, 11-7).
115. כמו כן, משה העיד כי שומרי משקל נקלעה למשבר החל מפרוץ מגפת הקורונה וציין כי: "עד סוף 2020 לא היה אפילו רמז של סכנה. אנחנו בשנת 2017 היינו באחת השנים הכי טובות שלנו של שומרי משקל כי באותה שנה אני כמנהל פיתוח העסקים, הקמנו את האתר הכי משוכלל שיש בארץ ישראל של שומרי משקל, השקענו יותר ממיליון ₪" (פרוט' 25.12.23, עמ' 35, ש' 26-20).
116. אלא שמעיון בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים ולמינוי נאמן זמני (להלן: בקשת החדל"פ) שהגישה החברה עצמה לבית המשפט המחוזי, עולה תמונה אחרת. ראשית, בסעיפים 4 ו-19 לבקשת החדל"פ, מתואר ה-"קרע", כלשון החברה, בינה לבין חברת שומרי משקל העולמית; כמו כן, לפי כתב התביעה שהגישה חברת שומרי משקל העולמית נגד החברה, קרע זה החל כבר בשנת 2012, כלומר הרבה לפני פרוץ מגפת הקורונה, והביא את שומרי משקל העולמית להגיש תביעה נגד החברה בסכום ע"ס 3.7 מיליון ₪ ואת החברה להגיש תביעה שכנגד בסכום ע"ס 15 מיליון ₪.
117. לטענת שומרי משקל העולמית, החל משנת 2012 הפרה החברה את התחייבויותיה ההסכמיות (בכך שלא שילמה תמלוגים כנדרש ממנה כזכיין, לא דיווחה על הכנסותיה, השיקה אפליקציה סלולרית בניגוד להסכם וכד') באופן מתמשך, לא עמדה בהסדר תשלומים שאליו הגיעו הצדדים ולא שעתה להתראותיה של שומרי משקל העולמית. עקב כך, ביום 23.10.17 פנתה שומרי משקל העולמית לחברה וקצבה לה מועד, עד תום שנת 2017, לשלם את התמלוגים שכביכול לא שולמו החל משנת 2013 ואת תמורת המוצרים ע"ס 758,000 דולר שלא שולמה, אחרת הזיכיון יתבטל ביום 30.12.17.
118. בנוסף, צוין בכתב התביעה שהגישה שומרי משקל העולמית כי היא איפשרה לחברה לחפש משקיעים שיאפשרו להם לפרוע את חובם כלפיה, אולם החברה סיכלה, לטענתה, אפשרות של העברת הזיכיון למועמד רציני שמצאה שומרי משקל העולמית, בכך שדרשה ממנו לפרוע את חובותיה שהצטברו לכדי סכומי עתק. עקב כך, הודיעה שומרי משקל העולמית לחברה ביום 13.9.18 כי עליה לחדול מכל פעילות במסגרת הזיכיון עד יום 31.10.18. להשלמת התמונה יצוין כי החברה דחתה את טענות שומרי משקל העולמית וטענה כי ביטול הזיכיון מהווה הפרה של ההסכם.
119. בנוסף, ביום 23.12.18 הודיעה שומרי משקל העולמית לחברה כי ככל שלא יסופקו דוחות חשבונאיים מעודכנים של הכנסותיהם וככל שהחוב לא ישולם במלואו עד יום 30.1.19, אזי ככל שההסכם טרם בוטל, אזי הוא יתבטל במועד זה.
120. במילים אחרות, אמירותיו של משה שלפיהן המשבר של החברה החל עם פרוץ מגפת הקורונה וכי "עד סוף 2020 לא היה אפילו רמז של סכנה" הן חסרות שחר. הסכסוך עם חברת שומרי משקל העולמית החל עוד בשנת 2012 והגיע לשיאו בשנת 2017 כאשר שומרי משקל העולמית איימה כי הזיכיון יבוטל ככל שהחברה לא תתקן את ההפרות הנטענות (ובהמשך, נתנה לחברה ארכות שונות לשם תיקון ההפרות הנטענות), אולם הסכם הזיכיון בוטל לכל המאוחר ביום 30.1.19.
121. אין ספק כי סכנת ביטול הזיכיון על ידי בעל הזיכיון הוא אירוע דרמטי עבור זכיין ואינו עולה בקנה אחד עם האמירה שלפיה "עד סוף 2020 לא היה אפילו רמז של סכנה". בין אם היה לשומרי משקל העולמית יסוד לבטל את הסכם הזיכיון ובין אם לאו, לביטול זיכיון יש משמעות קרדינלית מבחינת הזכיין, שכן מבחינה אופרטיבית, ביטול הסכם זיכיון פירושו שעל הזכיין לחדול מכל הפעילות שלו לחלוטין.
122. לכך התייחס גם המומחה מטעם הנתבע, רו"ח בלנגה, בחקירתו, שכן כאשר נשאל "אתה מבין שאם אין זיכיון לחברה, לחברה אין שום יכולת התקיימות, יש לזה משמעות לגבי הדוחות הכספיים, משמעות פיננסית?", השיב: "אם מדובר בזיכיון זאת בעיה, יש לזה משמעות פיננסית". יצוין גם כי רו"ח בלנגה העיד כי לא התייחס לנושא זה בחוות דעתו, או לנושא החוב הנטען כלפי החברה העולמית (פרוט' 25.12.23, עמ' 22, ש' 29-22).
123. זאת ועוד, בסעיף 16 לבקשת החדל"פ טענה שומרי משקל כי מטה החברה פועל ממשרדים המצויים בבעלות בעלי המניות, בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים, וכי "מזה כ-5 שנים החברה אינה משלמת את דמי השכירות החודשיים, העומדים נכון להסכם האחרון שנחתם על סך של כ-50,000 ₪ בחודש, ובגין רכיב זה בלבד צברה החברה כלפי בעלי המניות חוב בסך של כ-3 מיליון ₪".
124. כלומר, לחברה קיים חוב בגין דמי שכירות בסכום של מיליונים שראשיתו בשנת 2017 (שכן בקשת החדל"פ הוגשה בחודש אפריל 2022 ובה צוין כי "מזה כ-5 שנים החברה אינה משלמת את דמי השכירות החודשיים..."), וגם בהקשר זה, מובן כי אין ממש באמירתו של משה שלפיה "עד סוף 2020 לא היה אפילו רמז של סכנה". ודוק: גם אם מדובר בחוב כלפי בעלי המניות של החברה, עדיין מדובר בחוב של החברה, שנכלל בבקשת החדל"פ כאחד מחובותיה של החברה (כלפי בעלי המניות), אשר היווה את אחת הסיבות לקריסתה של החברה.
125. על כן, מהאמור לעיל עולה כי החברה הייתה מצויה בקשיים כלכליים משמעותיים כבר בשנת 2017, כאשר מלבד החובות שצברה, מעל ראשה ריחף איום ביטול הסכם הזיכיון, שכאמור יש לו משמעות הרת גורל והיא חיסול פעילותה של החברה כליל.
126. כמו כן, בסעיף 24 לבקשת החדל"פ, כתבה החברה גם כי: "הכנסות החברה, רובן ככולן, מתבססות על מכירת מנויים באופן ישיר ללקוחות הרשת. הכנסות אלו, מצויות בירידה מתמדת וכל ניסיונותיה של החברה להגדיל את ההכנסות, בין היתר כמפורט בהרחבה לעיל באמצעות מכירת אפליקציית Online עלו בתוהו". לא זו אף זו, גם המומחה מטעם משה, רו"ח בלנגה, העיד כי בכל שנה הכנסותיה של שומרי משקל ירדו וכי בשנים 2016 ובשנת 2019 גם היו הפסדים (פרוט' 25.12.23, עמ' 11-6).
127. לכך מצטרפת העובדה שמשה נאלץ למכור נכס מקרקעין המצוי בבעלותו כדי להזרים כספים לחברה (פרוט' 25.12.23, עמ' 37, ש' 9-4), וכן העובדה שלחלק מעובדי החברה לא הופרשו, בשלב מסוים, כספים לקרן הפנסיה. על כך העיד אוהד: "אני נכנסתי לתפקיד בדצמבר 2021 וראיתי בעצם שאין התאמה בין הקופה המרכזית לפיצויים לבין מה שצריך לתת לעובדים ובעצם הייתי צריך לשחרר מתוך הקופה הזו ולהפקיד לתוך הקופות של העובדים..." (פרוט' 25.12.23, עמ' 34, ש' 4-1).
128. עם זאת, יובהר כי אוהד העיד גם כי: "סך כל הקופות המרכזיות מכסות ועוד יש עודף לכל הפנסיות של העובדים" (פרוט' 25.12.23, עמ' 34, ש' 4-1). בנוסף, כאשר עומת משה עם הטענה שלפיה העובדות בחברה טענו כי בין השנים 2018-2019 נוכו סכומי כסף משכרן אך סכומים אלה לא הועברו לקרן הפנסיה שלהן, השיב: "לא נכון. בשנת 2017 הייתה בעיה בפסח היה הסדר והשלמנו לכל העובדים את כל החוסר, יש על זה מסמכים" (פרוט' 25.12.23, עמ' 20-16).
129. אלא שגם אם בסופו של דבר הוסדר נושא ההפרשות לפנסיה, הרי שההפרשות לא בוצעו מלכתחילה בשל בעיה תזרימית ומכל מקום, החברה ומשה הסתירו מהתובעים את ההודעה על ביטול הזיכיון, את החובות במיליונים עבור דמי השכירות, את העובדה שהכנסות החברה מצויות "בירידה מתמדת" והמשיכו לשדר עסקים כרגיל ולצרוך מהם שירותים על בסיס קבוע, תוך מתן התחייבויות, שוב ושוב, כי החובות יוסדרו (כפי שפורט בהרחבה לעיל).
130. התנהלות זו, לדידי, עולה כדי מרמה כלפי התובעים, אשר היו באפלה ביחס למצבה הכלכלי האמיתי של החברה, שכן הנתבעים לא סיפרו להם על חובותיה הכבדים של החברה ועל כך שחברת שומרי משקל העולמית ביקשה לבטל את הזיכיון עוד בשנת 2017; מדובר בעניין מהותי והיה על הנתבעים לאפשר לתובעים לקבל החלטה, על סמך התמונה המלאה והמפורטת, אם להמשיך לעשות עסקים עם החברה וליטול סיכון, אם לאו, או לחילופין, ככל שלא רצו לחשוף את המידע, להפסיק מיוזמתם לצרוך את שירותי התובעים.
131. על כן, לא די היה בכך שמשה, כטענת מיכאל, אמר למיכאל באופן כללי וסתמי שהחברה בקשיים תזרימיים ובפרט שציין כי מדובר בקשיים זמניים ולא די בכך שמעצם צבירת החוב הגדול לתובעים, יכלו התובעים להסיק בעצמם כי החברה בקשיים ובפרט כאמור שמשה שוב ושוב הרגיע ואמר שהחוב ישולם.
132. כאמור, מהתכתובות הרבות שצורפו עולה כי משה הציג בפני התובעים מצג שלפיו החובות ייפרעו ומעת לעת העביר סכומי כסף קטנים, "בטפטופים", לתובעים, כדי להמשיך ולצרוך מהם שירותים ולהעביר את הסיכון הכספי לכתפיהם, בלי שהם מודעים למצבה ההולך ומידרדר של החברה.
133. לא זו אף זו, כאשר נשאל משה בחקירתו הנגדית מדוע לא סיפר למיכאל שההכנסות בחברה יורדות משמעותית, השיב: "לא הייתה שאלה כזו וגם לא התבקשתי. בין השנים 2017 עד 2020 החברה הייתה יציבה והעסיקה בין 180 ל-200 עובדים" (פרוט' 25.12.23, עמ' 35, ש' 29-27).
134. אלא שמבקשת החדל"פ שהגישה החברה עצמה, עולה כי מצבה של החברה החל להידרדר כבר בשנת 2017, משבוטל הזיכיון על ידי החברה העולמית, החברה צברה חובות של מיליונים בגין דמי שכירות והחברה עצמה טענה בבקשת החדל"פ כי הכנסות החברה מצויות בירידה מתמדת וכי כל הניסיונות להגדילן עלו בתוהו.
135. יתרה מכך, אמירתו של משה שלפיה לא סיפר למיכאל שההכנסות בחברה יורדות משמעותית משום ש-"לא הייתה שאלה כזו וגם לא התבקשתי" היא הרק מחזקת את מסקנת הרמת המסך, שהרי הטעיה ומרמה אינן חלות רק כתוצאה ממעשה, אלא גם כתוצאה ממחדל, היינו בשל אי גילוי של עובדות אשר לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
136. בנוסף, מעיון בחומר הראיות עולה כי ביום 7.12.21, כתב משה למיכאל בדוא"ל: "מחר העביר (כך במקור – י"ד) עוד 5000 עח השוטף הרי רק היום החלטתם על קמפיין לידים ובשבוע הבא אתן לך הצעה איך אני מטפל בחוב 2021" (נספח 13 לתצהיר מיכאל). כלומר, שלושה חודשים לפני שהחברה הגישה את בקשת החדל"פ, משה המשיך "לטפטף" כספים ע"ח תשלום החוב ואמר למיכאל מפורשות כי בכוונתו להסדיר את החוב המתייחס לשנת 2021, בלי לציין כי החברה מצויה בחדלות פירעון וכי עתידה להיות מוגשת בקשה לבית המשפט של חדלות פירעון.
137. ודוק: קריסה כלכלית כפי שאירעה במקרה דנא, איננה קריסה שקרתה בבת אחת ומהאמור בבקשת החדל"פ, במועד שבו משה כתב שבכוונתו לטפל בחוב של שנת 2021, החברה כבר הייתה מצויה בחדלות פירעון, הלכה למעשה, ועובדה זו מעידה גם כן על חוסר תום לבו ועל מצגי השווא וההטעיה, העולה כדי מרמה, של משה כלפי התובעים.
138. התובעים גם טענו, ובצדק, כי חוסר תום לבו והתנהלותו המרמתית של משה באה לידי ביטוי גם בכך שבעת שניהלו משא ומתן, עקב הגשת בקשת התובעים להטלת עיקולים זמניים, והגיעו להסדר פשרה שלפיו ישולמו להם 400,000 ₪, הסתיר משה את העובדה שהחברה עתידה להגיש את בקשת החדל"פ בתוך ימים ספורים, וכי אם היו מודעים לכך, היו דורשים סכום מהותי יותר (כזכור, הסדר הפשרה נכרת (וקיבל תוקף של החלטה) ביום 27.3.22 ואילו בקשת החדל"פ הוגשה ביום 1.4.22, חמישה ימים לאחר מכן).
139. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את משה בחובותיה של שומרי משקל.
החוב ושיעורו
140. משהוריתי על הרמת מסך ההתאגדות וחיובו של משה בחובות החברה, אדרש עתה לשאלת החוב ושיעורו.
141. יצוין כי בסיכומיו טען משה כי אין צורך לדון בסכום הנתבע משום שדיון זה ממילא עתיד להתברר בפני הנאמן שמונה לשומרי משקל, במסגרת תביעת החוב שהגישו התובעים. דין הטענה להידחות, שכן משעה שקבעתי כי משה אחראי באופן אישי כלפי התובעים מכוח דיני הרמת המסך, אזי מובן כי קיים צורך לדון בשאלת החוב ולהכריע האם התובעים הוכיחו אותו ומה שיעורו.
142. בסיכומיהם טענו התובעים כי סכום החוב עומד על 1,856,278 ₪ (לא כולל מע"מ), לפי החישוב הבא: סכום חשבונות העסקה שלא שולמו, כביכול, עומד על 2,240,914 ₪ (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עמד הסכום במועד הגשת התביעה על 2,571,846 ₪, שמהם יש להפחית 400,000 ₪ ששילם הנתבע במסגרת הסדר הפשרה הנ"ל, כך שהסכום עומד על 2,171,846 ₪ כולל מע"מ (וללא רכיב המע"מ עומד הסכום על 1,856,278 ₪).
143. כזכור, התביעה הוגשה בסכום ע"ס 2 מיליון ₪ (לצרכי אגרה), אולם ביום 27.3.22, היינו, לאחר מועד הגשת התביעה דנא, הגיעו הצדדים להסדר פשרה לשם הסרת העיקול, ובמסגרתו שילם משה לתובעים סכום כספי ע"ס 400,000 ₪. לפיכך, בהינתן שהתביעה הוגשה על סכום של 2 מיליון ₪ (לצרכי אגרה) ואילו לאחר הגשת התביעה שולמו 400,000 ₪ מתוך סכום התביעה, אזי הסכום המקסימלי שניתן לפסוק לטובת התובעים עומד על 1,620,471 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.4.22 ועד התשלום בפועל (2,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, עד יום 3.4.22, המועד בו שולמו 400,000 ₪, בהפחתת 400,000 ₪).
144. החוב הנטען מורכב מרכיבים שונים, לרבות תשלום ריטיינר חודשי בסכום ע"ס 6,600 ₪, תשלום עבור מדיה (היינו, תשלומים לפייסבוק, גוגל וכד'), תשלום עבור קמפיינים, דפי מידע, ימי צילומים ופעילויות מיוחדות וכיוצא באלה (סעיף 44 לתצהיר מיכאל).
145. לשם הוכחת החוב, צירפו התובעים לתצהיריהם כנספח 4 את חשבוניות העסקה שלטענתם לא נפרעו (אשר כללו, בכל חודש, את הריטיינר ואת סכום כלל השירותים שניתנו באותו החודש), וכנספח 5 את כרטסת הנהלת החשבונות של שומרי משקל, המשקפת רק את חשבונות העסקה שלא נפרעו. כמו כן, התובעים צירפו כנספח 15 לתצהירם את החשבוניות של ספק המדיה, תומר פולס, שבאמצעותו, לפי הטענה, ביצעו את הפרסום בפייסבוק ובגוגל, וכן צירפו כנספח 16 חשבוניות של חברת איקריאייט שהיא הפלטפורמה שבאמצעותה בנו התובעים את דפי הנחיתה של שומרי משקל (פרוט' 20.12.23, עמ' 22, ש' 25-24).
146. טענת ההגנה המרכזית של משה היא כי חשבוניות העסקה שצורפו, אינן מהוות אסמכתא לדבר קיומו של חוב, אלא מדובר לכל היותר בדרישות תשלום חד-צדדיות הטענות הוכחה.
147. דין הטענה להידחות. ראשית, אין חולק כי התובעים הוציאו מדי חודש בחודשו חשבוניות עסקה, שלחו אותן לחברה ואילו החברה עברה עליהן והעירה את הערותיה, ככל שהיו כאלה. ודוק: ידוע שהחברה עברה על החשבוניות ולא אישרה אותן "על עיוור", משום שלחברה היו השגות לגבי חשבונית ספציפית המתייחסת לחודש אוגוסט 2018, שבה לטענת התובעים נפלה טעות סופר, וכפי שהעיד מיכאל: "68,679 ₪ ועוד כ-59,000 ₪. לירז שאלה מה פשר החיוב והסברתי לה שבמקום הספרה 1 נרשם 9. ציינתי שהייתה טעות בהקלדה".
148. בנוסף העיד מיכאל: "זאת חשבונית מקולקלת, החשבונית הזו תוקנה. אני אחדד את הטעות – הטעות הזו מראה שעברו על החשבונית ואם היה ספק, שאלו שאלות וקיבלו תשובות" (פרוט' 20.12.23, עמ' 26, ש' 29-24).
149. כמו כן, לא זו בלבד שהתובעים שלחו חשבוניות עסקה מדי חודש בחודשו ולא זו בלבד שהחברה בדקה אותן, אלא שמלבד הטעות הנקודתית הנ"ל, לחברה לא היו השגות כלל לגבי החשבוניות ומעולם לא נטענה טענה כלשהי נגד החשבוניות; אדרבא, החברה העבירה תשלומים עבור החשבוניות – תשלומים שהיו חלקיים אמנם, אולם התשלומים לא היו חלקיים בשל חילוקי דעות לגבי סכום החשבוניות או לגבי עצם מתן השירותים, אלא בשל מצוקתה התזרימית של החברה, כעולה מהתכתובות בין הצדדים אשר פורטו בהרחבה לעיל.
150. לא זו אף זו, מהתכתובות שהוחלפו בין הצדדים ושפורטו בהרחבה לעיל, ניתן לראות כי משה הודה שוב ושוב בקיומו של החוב, שהלך ותפח והתחייב לשלמו.
151. כך לדוגמה, ביום 7.2.19, כתב מיכאל למשה, בין היתר, כי "החוב עבר את המיליון" ואילו משה השיב, בין היתר, כי: "אני אטפל בהעברות על חשבון החודש ביום ראשון" ולא התכחש כלל לאמירתו של מיכאל בדבר קיומו של חוב בסכום של למעלה ממיליון שקלים.
152. כך גם ביום 30.7.20, שבו כתב מיכאל למשה, בין היתר, כי: "אני חייב להבין לאן אנחנו הולכים עם החוב הזה אנחנו כבר מעל מיליון וחצי ₪" ואילו משה לא התכחש לדבר קיומו של החוב. כמו כן, ביום 12.1.21, כתב מיכאל למשה, בין היתר, כי: " סך החוב עומד כרגע על 2,082,862 כולל מע"מ וזה נכון לסוף דצמבר 2020, מצורפים אקסלים", וגם חוב זה לא הוכחש על ידי משה.
153. אולם לא זו בלבד שמשה לא הכחיש באופן אקטיבי את דבר קיומו של החוב שהלך ותפח, אלא שבתכתובות שצירפו התובעים, התחייב משה שוב ושוב לדאוג להסדיר את החוב.
154. התחייבויותיו כללו את האמירות הבאות: "מחר אני אעשה מאמץ לשלם לך בעדיפות את החוב הישן ביותר", " אני מאד מקווה לחזור לסיכום בינינו ולדאוג לתשלום ולהקטנת החוב...", "... את כסף הראשון ממזה (כך במקור – י"ד) אנחנו רואים בעוד שבועיים ובעוד 3 שבועות. אתה ראשון ברשימה שלי"; "...ההסכם יאפשר לי לעשות תכנית תשלומים להקטנת החוב של שומרי משקל ללה פמליה /ואו (כך במקור – י"ד) לחברה החדשה שרשמתה" (כך במקור – י"ד); "... מה שאתה מבקש בצדק שאני אעשה הכל כדי לסגור את החוב קודם כל של שנת 2021 כמו שהתחייבתי"; "... כאשר נדע שאין חובות ל-2021 נתחיל לשלם את דצמבר 2020 ואחרי זה את נובמבר 2020 ואחרי זה את אוק' 2020..."; "אחרי 3 שבועות של שומר החומות חוזרים לנורמליות המשמעות יכולת לסגור כל החשבוניות של 2021"; קבלתי אתמול את ההודעה שלך ואני נערך לעמוד בסיכום שלנו לשנת 2021 עד סוף השנה"; וכן "...[ו]בשבוע הבא אתן לך הצעה איך אני מטפל בחוב 2021".
155. דברים אלה מדברים בעד עצמם, משה מעולם לא התכחש לחוב כלפי המיכאלים אלא הודה בו שוב ושוב, ולכן טענתו שלפיה חשבוניות העיסקה הן דרישות תשלום צדדיות שאינן מוכיחות את דבר קיומו של החוב, היא טענה חסרת תום לב העומדת בסתירה חזיתית להודאותיו החוזרות ונשנות בחוב. יתרה מכך, משה העיד בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 23.11.22 ביחס לחשבוניות ששלחו התובעים במהלך השנים, כי מנהלת החשבונות שלו "[היא] בד"כ אמרה שזה משקף את הפרסום" (פרוט' 23.11.22, עמ' 3, ש' 5-3).
156. יתרה מכך, גם אם משה לא היה מודה בקיומו של החוב בצורה כה ברורה ומפורשת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, גם אז לא היה בכך כדי לסייע לו, שכן ברור כי לא ניתן לקבל את החשבונות, לא להתכחש אליהם, להציג מצג כאילו אין הערות או השגות כלשהן לגביהם, לשלם את חלקם תוך מתן התחייבות להמשיך ולשלם את היתרה בהמשך, כמו גם להמשיך לצרוך את השירותים, ואילו שנים לאחר מכן, לאחר שהתובעים הסתמכו על המצגים הנ"ל של הנתבע ועל העדר הכחשה של החוב והמשיכו לתת שירותים, רק לאחר שהוגשה תביעה בעניין החוב שהצטבר, להעלות לראשונה טענות נגד החוב.
157. התנהלותו של משה יצרה הסתמכות בקרב התובעים וניסיונו של משה להתנער עתה מתשלום החוב היא התנהלות בחוסר תום לב. לנוכח התנהלותו משך כל השנים, הוא מנוע מלטעון היום נגד החוב. ככל שהיו טענות נגד החוב, היה עליו להעלותן בזמן אמיתי עם קבלת החשבונות ולא שנים ארוכות לאחר מכן.
158. גם ללא טענת המניעות, ממילא לגוף העניין עלה בידי התובעים להוכיח את החוב, וזאת לנוכח כל המסמכים שצירפו בעניין זה כפי שכבר פורט לעיל.
159. באשר לטענת משה שלפיה יש לתת משקל אפסי לחשבוניות שצורפו, משום שלתצהיר מיכאל צורפו חשבוניות עסקה כפולות עבור חודש אוגוסט 2018, גם דין טענה זו להידחות. כפי שהעיד מיכאל, מדובר בשגגה נקודתית אשר תוקנה ומכל מקום, מובן כי הדבר איננו מאיין את העובדה שמשה הודה כי החשבוניות שיקפו את הפרסום, הודה שוב ושוב בדבר קיומו של החוב כלפי התובעים והתחייב לשלמו.
160. גם הטענה שלפיה חשבוניות העיסקה צורפו בערבוביה ולא ניתן ללמוד מהן דבר, משום שחלקן חשבוניות של המיכאלים וחלקן חשבוניות של לה פמיליה, אין בה ממש. ידוע כי התובע הפעיל את עסקו במסגרת עוסק מורשה שלו, תחת השם המסחרי "לה פמיליה" וכי לימים המשיך את פעילותו באמצעות חברת המיכאלים; כלומר, אין מדובר בשתי ישויות זרות שאין ביניהן קשר, ומכל מקום, התובע אשר הפעיל את "לה פמיליה" תחת מספר העוסק המורשה שלו, הוא גם בעל דין בעצמו בתביעה דנא, ועל כן, לא מתעורר קושי בהיבט זה.
161. באשר לטענתו של משה שלפיה לא ניתן ללמוד מאומה מהחשבוניות שצורפו, משום שאין בנמצא הסכם התקשרות בכתב שנכרת בין הצדדים ואין מחירון מוסכם, היא טענת סרק, משום שאין חולק כי בין הצדדים התקיימו יחסים עסקיים במשך שנים, יחסים שבמסגרתם התובעים נתנו שירותים לנתבעים והנתבעים שילמו עבורם סכומים נכבדים ביותר וכך נוצר נוהג ביחס לעלויות השירותים, גם אם לא היה הסכם מסודר כנטען; לכך מצטרפת גם העובדה שמשה, כאמור, הודה שוב ושוב בדבר החוב במסגרת התכתובות הרבות שהציגו התובעים, כמפורט לעיל, והדברים ברורים.
162. גם הטענה שלפיה אין הסבר המניח את הדעת בנוגע לסכומים שדרשו התובעים בתקופות שבהן היו סגרים מלאים בשל מגפת הקורונה, אינה משכנעת, משום שידוע כי שומרי משקל הפעילה אפליקציית אונליין (וזו הייתה אחת הסיבות לקרע עם שומרי משקל העולמית) וניסתה להפעיל את העסק בדרכים שונות, ולכן אין זה בלתי סביר שבמהלך תקופות אלה נעשו פעולות שיווק ופרסום.
163. בנוסף, מיכאל העיד בהקשר זה כי גם בתקופה זו, העסק עבד: "6,600 עבד (הכוונה לריטיינר – י"ד), לא הפסיק לעולם, תשלום קבוע. 27,780 ₪ זה קמפיינים, היו קמפיינים בעבר. שום דבר עלה באישור של לירז (צ"ל בלי אישור של לירז – י"ד), ושום דבר לא עלה באישור של משה (צ"ל בלי אישור של משה – י"ד), שום דבר לא עלה על דעת עצמנו. אין לי אינטרס להוציא כספים לטובת איקס" (פרוט' 20.12.23, עמ' 27-26, ש' 31-30, 3-1). יצוין כי מצאתי את עדותו של מיכאל כמהימנה והיא עולה בקנה אחד עם ההיגיון ועם השכל הישר.
מדיה
164. בכל הנוגע להוצאות המדיה, היינו הפרסומים בפייסבוק ובגוגל, טענו התובעים כי הם הוציאו מכיסם את הוצאות הפרסום עצמן, באמצעות ספק המדיה, בסך של למעלה ממיליון שקלים (וכזכור, החשבוניות לביסוס טענה זו צורפו כנספח 15 לתצהיר מיכאל).
165. מנגד, טען משה כי אין לתת אמון בגרסת התובעים לגבי התשלומים שיש לשלם משום שבכתב התביעה טענו התובעים כי הם נשאו בעלויות הפרסום של המדיה וכי בשלב מסוים שינו את גרסתם וטענו כי הדבר נעשה באמצעות הספק תומר מדיה פולס. בנוסף, טען משה כי אין זה סביר שהמיכאלים, שהיא חברה קטנה בת שני עובדים, תישא בעלויות הפרסום במדיה המסתכמות, לטענתה, ביותר ממיליון שקלים.
166. דין טענותיו של משה בהקשר זה להידחות. ראשית, בסעיף 28 לכתב התביעה, נכתבו הדברים הבאים: "יצוין, כי במסגרת השירותים שניתנו על ידי התובעים לנתבעת 1, נכללו גם תשלומים לספקי משנה העוסקים בתכנונן ורכש מדיה מדיה (הכפילות במקור – י"ד), כדוגמת לפייסבוק או גוגל למשל, והתובעים הם אלו שנשאו ברוב עלויות אלו, כלומר למעשה שילמו מכיסם את מרבת הוצאות הפרסום שהיה על הנתבעת 1 לשלם". כלומר, כבר בכתב התביעה נכתב כי "נכללו גם תשלומים לספקי משנה..." ועל כן אין מדובר בשינוי גרסה, מה גם שגרסה זו גובתה בחשבוניות עסקה למכביר, בתקופה הרלוונטית, שהפיק תומר מדיה פולס, ספק המשנה.
167. יתרה מכך, גם עדותה של הגב' רוית אפרתי, אשר עבדה בשומרי משקל במשך 22 שנים והייתה אחראית על תחום הדיגיטל (פרוט' 20.12.23, עמ' 14, ש' 25-22) תומכת בטענות התובעים, שכן במענה לשאלה האם ידוע לה האם התובעים הם מי ששילמו על הלידים או שמא חברה אחרת עשתה את זה, השיבה: "אם הוא שילם ישירות על הלידים? אני יודעת שהוא שילם לפייסבוק, היו תקופות שהיה ספק שעבד איתו והוא שילם לספק ששילם לפייסבוק. אני לא יכולה לראות שהוא שילם לשאלתך כי התשלום נעשה דיגיטלית, לא יכולה לראות אותו מוסר כרטיס אשראי..." (פרוט' 20.12.23, עמ' 15, ש' 23-20).
168. כמו כן, גם טענתו של משה שלפיה אין זה סביר שחברת המיכאלים – שהיא חברה קטנה, נשאה בעלויות הפרסום במדיה של שומרי משקל, אין בה ממש משעה שמשה עצמו טען בסיכומיו כי "במהלך השנים שילמה חברת שומרי משקל לתובעים מיליוני שקלים (ההדגשה במקור – י"ד) אשר דבר תשלומם הושמט מכתב התביעה..." (סעיף 7 לסיכומי משה).
169. בנוסף, וזה העיקר, מעיון בחשבוניות של תומר מדיה פולס שצורפו כנספח 15 לתצהיר מיכאל, עולה כי מדובר בחשבוניות מפורטות המתייחסות באופן ספציפי לשומרי משקל וכן לחודשים הספציפיים שבהם ניתנו השירותים וכן ניתן פירוט בנוגע לטיב השירותים (למשל: "שומרי משקל יוני 2017 – פייסבוק", "פרסום בגוגל 4/18 – שומרי משקל" ועוד).
170. ודוק: התביעה דנא עוסקת בחוב שראשיתו בחודש יוני 2017 ועד סוף שנת 2021 שבה חדלו התובעים מלתת שירותים לשומרי משקל, ואילו לנספח 15 צורפו גם חשבוניות שקדמו לתקופה זו, כמו חשבונית של מדיה פולס המתייחסת לחודשים מרץ ומאי 2017, אשר קדמו למועד החוב הראשון שבגינו הוגשה התביעה דנא, ועל כן חשבוניות אלו לא נלקחו בחשבון בעת שבחנתי את החוב הנטען.
171. לאור כל האמור בנושא זה, מצאתי כי התובעים הוכיחו את טענתם בדבר מתן שירותי מדיה לנתבעים וכן הוכיחו את דבר החוב, בהקשר זה, באמצעות החשבוניות ובאמצעות עדויות עדי התביעה שאותן מצאתי כמהימנות; מנגד, לא עלה בידי משה להפריך את טענות התובעים או להצביע על טעם שיש בו כדי לקעקע את מהימנות החשבוניות שהוצגו או את גרסת התובעים, בהקשר זה. לפיכך, אני סבור כי רכיב החוב העוסק בפרסום המדיה, הוכח, אפוא.
פלטפורמת איקריאייט
172. מעט שונים הם פני הדברים ביחס לחיובים בקשר עם פלטפורמת אייקריאט, שכזכור היא הפלטפורמה שבאמצעותה בנו התובעים את דפי הנחיתה של שומרי משקל ושהחשבוניות בגין השימוש בה, צורפו כנספח 16 לתצהיר מיכאל.
173. לטענת התובעים, יש לחייב את משה גם בעלות החודשית של השימוש בפלטפורמה זו, אשר שימשה את התובעים לטובת כתיבה ועיצוב של המודעות לפייסבוק ואינסטגרם, התאמת באנרים לגוגל, יצירה ועריכה של סרטונים וכיוצא באלה.
174. מנגד, טען משה כי מהחשבוניות שצורפו כנספח 16 לתצהיר מיכאל, עולה כי פלטפורמת אייקריאט שימשה את התובעים לטובת מתן שירותים גם ללקוחות אחרים וכי צורפו חשבוניות עבור שירותים שנתנה חברת המיכאלים ללקוחות אחרים שלה, שאינם קשורים לשומרי משקל, כדוגמת תשלום לקמפיין של מיכל דליות וכן תשלום עבור שירות שניתן לחברת ביונד לנספחים.
175. מעיון בחשבוניות, אכן עולה כי צורפו חשבוניות המתייחסות למיכל דליות ולחברת ביונד (ר' בעמ' 186, 191 ו-201 לנספחים). כאשר נשאל מיכאל מדוע חייב את שומרי משקל עבור שירותים שניתנו ללקוחות אלה, השיב: "אני לא מחייב אותך. צירפתי כדי להראות את סך כל החיובים שאני שילמתי לאייקריאייט שזאת פלטפורמה שדרכה אנחנו מתכנתים את דפי הנחיתה. אם תסתכל על תפיסת החיובים של אי קריאייט, מפורשות מצוין שם ששומרי משקל אינם הלקוח היחיד שאני משתמש במערכת הזו" (פרוט' 20.12.23, עמ' 27-23).
176. כמו כן, במענה לשאלותיי, השיב מיכאל כי הוא צירף את המסמכים הללו כדי להראות שהסכום הכולל ששולם לאיקריאייט התחלק בין מספר לקוחות וכי הוא הביא את הנתונים של הלקוחות הנוספים כדי להראות את הסכום הכולל, וציין כי: "[...] אני רואה להראות שלמשל אקיס (צ"ל איקס – י"ד) שקלים עברו לטובת אי קריאט ובמסגרת אי קריארט (כך במקור – י"ד), בעיקר שומרי משקל יחד עם ביונד, שזה לקוח אחר, נהנו מדפי הנחיתה. אם תוחמים את זה, זה מספרים זניחים ויש פה ניסיון להציג את זה כאילו..." (פרוט' 20.12.23, עמ' 23, ש' 11-2).
177. כמו כן, כאשר עומת מיכאל עם הטענה שלפיה בחיובים שהובאו הקשורים עם מיכל דליות וביונד, נדרש התשלום משומרי משקל, השיב מיכאל: "אני מצטט את סעיף 47. שומרי משקל זה בעיקר ולא בלבד" (פרוט' 20.12.23, עמ' 24, ש' 7-5).
178. במילים אחרות, מעדותו של מיכאל עולה כי שילם תשלום חודשי קבוע עבור פלטפורמת אייקריאייט, וכי פלטפורמה זו שימשה אותו הן לטובת מתן שירותי פרסום לשומרי משקל והן ללקוחות אחרים, כדוגמת מיכל דליות וחברת ביונד. כמו כן, ציין מיכאל בעדותו כי הפלטפורמה שימשה אותו בעיקר לטובת יצירת דפי נחיתה עבור שומרי משקל וחברת ביונד, אולם לא פורט (וממילא גם לא הוכח) היקף השימוש שנעשה בפלטפורמה זו לטובת מתן שירותים לשומרי משקל בלבד.
179. לפיכך, בהינתן שצורפו חשבוניות המעידות על שימוש בפלטפורמת אייקריאייט בתקופה הרלוונטית (כאשר חשבוניות שצורפו ואינן מתייחסות לתקופה הרלוונטית, לא נלקחו בחשבון), ובהינתן שאני נותן אמון בעדותו של מיכאל שלפיה עשה שימוש בפלטפורמה זו בעיקר לטובת מתן שירותי פרסום לטובת שומרי משקל, אני סבור כי יש מקום לפסוק לתובעים תשלום בגין מתן שירותים אלה ואילו העובדה שהפלטפורמה שבגינה שולם תשלום קבוע, שימשה את התובעים "על הדרך" גם לטובת לקוחות אחרים, אינה עילה להפחית סכום כלשהו מהחוב של שומרי משקל לתובעים.
180. טענה נוספת שטען משה היא כי התובעים השמיטו מכתב התביעה, בחוסר תום לב, את העובדה ששומרי משקל שילמה לתובעים תשלומים רבים בתקופה הרלוונטית, ואילו חשבוניות מס קבלה המעידות על תשלומים ששולמו לתובעים, צורפו לתצהירו של אוהד. כמו כן, לטענתו של משה, התובע השיב באופן מתחמק לשאלה מדוע לא ציין בכתב התביעה את הסכומים ששולמו לחברה וכי הדבר מעיד על הליקויים בגרסתו.
181. ראשית, כאשר נשאל מיכאל מדוע לא ציין בכתב התביעה כמה כסף קיבלו התובעים משומרי משקל, השיב: "יש חשבוניות מס שהתקבל תשלום, מופקת חשבונית מס, חשבונית מס קבלה, למה אני צריך לצרף את כתב התביעה? (צ"ל לצרף לכתב התביעה – י"ד) אני תובע את מה שלא שילמו לי ולא את מה שכן שילמו לי" (פרוט' 20.12.23, עמ' 26, ש' 11-7), ותשובתו מקובלת עלי.
182. שנית, מעיון בחשבוניות שצורפו לתצהירו של אוהד, עולה כי מרביתן אינן רלוונטיות לבירור התביעה דנא. במה דברים אמורים?
183. כזכור, התובעים צירפו לתצהירם ולכתב התביעה חשבוניות עסקה שטרם נפרעו ועליהן מבוסס החוב הנטען. חשבוניות עסקה אלה מתייחסות לתקופות הבאות: יוני 2017 – מאי 2019 (בסך מצטבר של 1,474,846.83 ₪); דצמבר 2019 – דצמבר 2020 (בסך של 624,175.51 ₪); ואפריל 2021 – דצמבר 2021 (בסך מצטבר של 185,351.74 ₪). הסך המצטבר של כל החשבוניות הנ"ל עומד על 2,284,374.08 ₪.
184. ודוק: חלק מחשבוניות העסקה שצורפו לכתב התביעה, אמנם לא צורפו לתצהירו של מיכאל, אולם חשבוניות עסקה אלה מוזכרות בכרטסת הנהלת החשבונות שכן צורפה כנספח 5 לתצהיר מיכאל ועל כן איני רואה בעיה עם כך שחלק מחשבוניות העסקה צורפו רק לכתב התביעה ולא צורפו לתצהיר, שעה שהן עמדו לנגד עיני משה לאורך כל ההליך המשפטי.
185. כאמור, חלק משמעותי מהחשבוניות שצורפו לתצהירו של אוהד אינן רלוונטיות, משום שהן מתייחסות לתשלומים שלא נכללים בתקופות הנזכרות בסעיף 184 לעיל, היינו התובעים לא כללו אותן בתביעתם, או שהן מתייחסות לרכיב אחר של תשלום שלא נתבע על ידי התובעים.
186. כך לדוגמה, אוהד צירך חשבונית מס קבלה שהפיקה חברת המיכאלים שעניינה "ניהול תוכן 3.2021" הגם שלא נתבע תשלום בגין חודש זה; כמו כן, צירף אוהד לתצהירו קבלות נוספות המתייחסות לתשלומים המתייחסים לתקופות שכלל לא נתבע בגינם תשלום, כגון קבלה בדבר תשלום עבור "ניהול תוכן 1.2021", קבלה שעניינה "שוטף מדיה" המתייחסת לתאריך 30.3.21, קבלה שעניינה "שוטף מדיה" המתייחסת לתאריך 8.3.21, קבלה שעניינה "שוטף מדיה" המתייחסת לתאריך 4.3.21, קבלה שעניינה "תשלום עבור מכירות האתר 2.2021 – לא כולל דמי ניהול", קבלה בנוגע לתשלום עבור "ניהול תוכן 11.2019", קבלה בנוגע לתשלום עבור "ניהול תוכן 10.2019", קבלה בנוגע לתשלום עבור "ניהול תוכן 9.2019", קבלה בנוגע לתשלום עבור "ניהול תוכן 8.2019" וקבלה בנוגע לתשלום עבור "ניהול תוכן 7.2019".
187. יצוין כי חלק מהחשבוניות הללו צורפו יותר מפעם אחת, הגם שהן אינן רלוונטיות כלל לתביעה דנא, וצורפה גם קבלה ע"ס 400,000 ₪ ששולמו בקשר עם הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים בקשר עם הסרת העיקולים.
188. גם קבלות אחרות המעידות על תשלומים ששילמה שומרי משקל לתובעים, אין בהן כדי לסייע למשה, משום שידוע כי שומרי משקל שילמה תשלומים כאלה ואחרים לתובעים, כפי שעולה גם מהתכתובות בין הצדדים ושבמסגרתן ציין משה כי הוא מעביר סכומים שונים, על חשבון החוב. ודוק: מעיון בקבלות שצירף אוהד נראה כי הן אינן תואמות, אחת לאחת, לחשבוניות שצירפו התובעים; כלומר אוהד לא הראה שכנגד כל חשבונית שצירפו התובעים ושלא נפרעה, כביכול, קיימת קבלה מתאימה המעידה על תשלום החוב.
189. לא זו אף זו, מעיון בחוות דעת המומחה שהגיש משה, שערך רו"ח בלנגה, עולה כי גם במסגרת חוות הדעת, לא נערכה בדיקה של דרישות התשלום שהגישו התובעים, באמצעות החשבוניות הנ"ל, אל מול הסכומים ששילמה שומרי משקל, וכפי שציין רו"ח בלנגה בחוות הדעת: "חוות דעת זו אינה נוגעת לעצם החיוב והסכומים הכלולים בכל חשבונית וחשבונית, האם הסכומים מוצדקים, האם החיובים היו כפי שסוכם עם הבעלים, האם היו כפילויות, כיצד קוזז החוב, איך בוצעה ההתחשבנות וכיו"ב".
190. יתרה מכך, המומחה העיד כי לפי תחשיב שהוא עצמו ערך, היה לחברה חוב בסכום של 701,000 ₪ כלפי התובעים (פרוט' 25.12.23, עמ' 24, ש' 31-30), וכשנשאל האם בדק גם חשבוניות עסקה שנפרעו, השיב: "את הנתונים לגבי חשבונות העסקה והתשלומים בגינם קיבלתי מהיועץ הפיננסי אוהד, כתבתי להם שקיבלתי נתונים ממנו. לא בדקתי אחד אחד אלא אקסלים של כל החשבונות, כל החשבונות עסקה והחיובים לגביהם" (פרוט' 25.12.23, עמ' 25, ש' 5-1).
191. לפיכך, מלבד העובדה שמשה הודה שוב ושוב בקיומו של החוב ומעולם לא התכחש לו, משה גם לא הוכיח כי החוב הנטען נפרע באמצעות אותן קבלות שצורפו לתצהירו של אוהד, ואף המומחה מטעמו העיד כי לא בדק את כל חשבוניות העיסקה (ואעפ"כ הגיע למסקנה כי היה לחברה חוב של מאות אלפי שקלים כלפי התובעים), ולכן לא ניתן להסתמך על חוות דעתו לשם ביסוס טענת ההגנה שלפיה אין מקום לשלם לתובעים את החוב הנתבע.
192. לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי התובעים הוכיחו את החוב הנטען, העולה כדי 2,240,914.08 ₪. סכום זה מורכב מהסכומים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח 5 לתצהיר מיכאל, ואשר מגובה בחשבוניות העיסקה שהוציאו התובעים ושלא נפרעו.
193. אלא שמאחר והתובעים בחרו לתבוע משיקולי אגרה סכום של 2,000,000 ₪ בלבד ומאחר ושולמו 400,000 ₪ לאחר הגשת התביעה לצרכי פשרה, הרי שיש לחייב את משה בסכום של 1,620,471 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.4.22 ועד התשלום בפועל (לפי החישוב הבא: 2,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום 3.4.22, שהוא מועד התשלום של סכום הפשרה בהפחתת 400,000 ש"ח).
194. ויודגש (נוכח טענות התובעים בסיכומיהם, ס' 27), משבחרו התובעים לתבוע 2,000,000 ₪ בלבד, לצרכי אגרה, הרי שגם אם הביאו ראיות לחוב גבוה מכך וגם אם כדי להכריע בשאלת הזכות של התובעים לקבל את סכום התביעה המופחת לצרכי אגרה, היה על בית המשפט לדון בחוב המלא ולהכריע בכך, עדיין אין התובעים זכאים להפחתת הסכום ששולם בפשרה לאחר הגשת התביעה מסכום העולה על מה שתבעו, שכן ברגע שתבעו סכום נמוך יותר לצרכי אגרה, ויתרו למעשה על כל סכום מעבר לכך.
סוף דבר
195. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע 2 משה רומם, לשלם לתובעים 1,620,471 ₪ (למען הסר ספק הסכום כולל מע"מ, שהרי גם בגין מע"מ יש לשלם אגרה ויש לתבוע על כן את סכום החוב כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.4.22 ועד התשלום בפועל.
196. כן ישלם הנתבע 2 לתובעים את אגרות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן ישלם הוא לתובעים שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר, אשר בהתחשב בתוצאה, בסכום שנפסק, בהיקף המסמכים והראיות שנדרש התובע להגיש ובהתנהלות הנתבע 2, אני מעמיד אותו על 100,000 ₪.
197. כל הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים מהיום.
ניתנה היום, בכ"ז ניסן תשפ"ד, 05 מאי 2024.