133. סעיף 142ב לפקודה קובע:
" (א) מונה לעיריה חשב מלווה, יחולו הוראות אלה, כולן או חלקן, כפי שיקבע השר:
...
(5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה".
134. תכלית הוראה זו היא ביצור מעמדו של חשב מלווה, הממונה לרשות מקומית בהתאם לסעיף 142ב לפקודה, במקרים שבהם הרשות המקומית מצויה בגירעון תקציבי שוטף או מצטבר גדול, או כאשר לדעת שר הפנים, תקציב הרשות המקומית או ענייניה הכספיים מתנהלים שלא באופן תקין או שלא כדין או בהתקיים נסיבות מיוחדות, כמפורט בסעיף.
135. הנה כי כן, גם ההוראות המחייבות קיומו של מקור תקציבי (סעיף 196) ואישור החשב המלווה (סעיף 142ב) נועדו בסופו של דבר להבטיח את התכליות הנזכרות בפסק הדין בעניין בית הרכב ומשכך ניתן לדעתי ליישם את הלכת בית הרכב גם על אי חוקיות שכרוכה בה הפרת הוראות אלה, ולא רק הפרת הוראת סעיף 203 לפקודה.
136. כפי שנקבע בעניין בית הרכב, תוצאת הבטלות תיקבע בהתאם להוראת סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), כמו גם לעקרון מניעת התעשרות שלא כדין. במוקד פסק הדין בעניין בית הרכב עמדה תביעת השבה שהגישה העירייה בגין כספים שנוכו מדמי שכירות שקיבלה הנתבעת מכח התחייבות שלא עמדה בהוראות סעיף 203 לחוק. בפסק הדין (מפי כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור), נקבע כי בבוא בית משפט לקבוע מהן תוצאותיה של אי חוקיות החוזה המנהלי, יש להחיל עקרונות של תום לב והגינות וכי במקרים מתאימים יש בכוחם של אלה, כשיקולי צדק, להגמיש את תוצאות הסטייה מדרישת הצורה המהותית שבסעיף 203 לפקודה.
137. בפסק דינה פרשה השופטת נאור את קשת השיקולים שיש לשקול במסגרת שיקולי הצדק:
"במסגרת שיקולי הצדק מקובל עלי כי יש ליתן משקל גם לעקרון תום הלב. במסגרת שיקולי הצדק אין לאפשר לעיריה להשתמש בסעיף 203 באופן המקנה לה "חומה" בצורה שאינה משקללת את התנהגותה ואולי אף את רשלנותה בנסיבות העניין. במסגרת שיקולי הצדק ניתן יהיה להגיע למסקנה (בתביעת השבה שהגישה העיריה) כי יש לפטור את המתקשר מחובת ההשבה, באופן חלקי או מלא. אולם המסקנה הסופית בעניין זה תיעשה תוך שקלול שיקולי הצדק כולם: השיקולים לריכוך דרישת הצורה, החוסים תחת עקרון תום הלב עשויים להיות אשמת הצד המתנער והסתמכות הצד המתקשר ..., בעוד שהשיקולים להקשחת דרישת הצורה, החוסים תחת תכלית דרישת הצורה החקיקתית, עשויים להיות האינטרס הציבורי בדבר שלטון החוק וחוקיות המינהל, כמו גם הרצון להרתיע מפני כריתת חוזים מינהליים בלתי-חוקיים. התוצאה הסופית תהיה תוצר של איזון מכלול השיקולים, ולא של קביעה א-פריורית לפיה עקרון תום הלב "גובר" מראש על תכלית דרישת הצורה המהותית.
... נקודת המוצא ביישום עקרון ההשבה היא שלעיריה יש זכות להשבה של הכספים שהעבירה למתקשר עמה מכוח חוזה בלתי-חוקי. זכות זו של העיריה כפופה לשיקולי צדק. במסגרת שיקולי הצדק בהשבה, מקום מרכזי יינתן להתנהגות העיריה ולבחינת תום הלב שלה, לצד שיקולים נוספים שיסודם באינטרס הציבורי. במובן זה, יש משקל לעקרון תום הלב בריכוך התוצאה של סעיף 203."
138. ברע"א 5210/08 עו"ד רוזנבלום נ' המועצה המקומית חבל מודיעין (20.12.2010) נדרש בית המשפט העליון לתביעת תשלום שהוגשה נגד רשות מקומית בגין שירות משפטי שנתן לה המערער בהתאם להסכם שנכרת בניגוד להוראות סעיף 203 לפקודת העיריות ולסעיף 232 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח – 1958, המחייב הטבעת חותמת המועצה על חוזיה ומסמכיה.
139. באותו עניין חזר בית המשפט העליון וקבע כי התקשרות שלא בהתאם לסעיף 203 לפקודה היא חוזה בלתי חוקי וכי החלת סעיף 31 לחוק החוזים על התקשרות כזו מקנה לצדדים זכות השבה, כאשר לבית המשפט כח לפטור מי מהצדדים מחובת ההשבה מטעמי צדק. עוד נקבע כי במצב שבו אחד הצדדים קיים את חיובו על פי אותו חוזה, רשאי בית המשפט לחייב את הצד השני בקיום התחייבותו הנגדית או חלקה (פס' 23 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).
140. כעולה מפסק הדין בעניין רוזנבלום, בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט יבוצע איזון בין השיקולים הכלליים המבקשים להרתיע מכריתת חוזים בלתי חוקיים לבין שיקולי צדק פרטניים בין הצדדים הקונקרטיים. באותו עניין נקבע כי תשלום מלוא התמורה שעליה הסכימו הצדדים, ייפסק במקרים נדירים בלבד, מחשש לפריצת פרצה העלולה להפוך את הוראת סעיף 203 לאות מתה. בשל אותו חשש בית המשפט ראה לנכון לצוות על זהירות בפסיקת שכר ראוי, חלף התמורה החוזית, אשר יהיה קרוב מדי לתמורה החוזית.
141. בעניין רוזנבלום מנה בית המשפט את השיקולים הבאים לצורך הכרעה בחיוב הרשות המקומית לשלם למתקשר תמורה בגין ביצוע שירות על יסוד התקשרות בלתי חוקית: יסוד תום הלב (או העדרו) אצל ספק השירות ואצל הרשות המקומית, קיומו או העדרו של אישור תקציבי לתמורה החוזית במסגרת התקציב לתקופה הרלוונטית, האם הפגם שנפל בהתקשרות הוא שולי או מהותי. כפי שנקבע, ההכרעה אינה בהכרח "הכל או לא כלום" ובקביעת הסכום שיושב למתקשר בגין עבודתו ניתן לאזן בין "אשמו" של המתקשר לבין "אשמה" של הרשות המקומית.
יישום הדין על המקרה הנוכחי
142. ביישום הדין על עובדות המקרה הנוכחי מצאתי כי שני הצדדים פעלו לאורך תקופה ממושכת למדי תוך אי הקפדה על הוראות הדין במקרה הטוב או התעלמות וזלזול מהוראות הדין במקרה הרע. מנהל התובעת הודה כי הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות מוכר לו היטב. חלק גדול מתצהירו של מנהל התובעת הוקדש להסבר מדוע בחרה התובעת לספק שירותים וציוד לנתבעת תוך הפרה ביודעין של הוראות הסעיף.
143. לטענת התובעת, בהמשך להלכת רוזנבלום, במקרה הנוכחי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות חיוב הנתבעת בתשלום מלוא התמורה החוזית גם אם לא התקיימו דרישות סעיף 203 לפקודת העיריות. לטענתה, השירותים והציוד סופקו במלואם, מספר תכניות הלימוד ועלותם פורטה במסמכים שהגישה הנתבעת עצמה למשרד המדע. לטענת התובעת, אישור הגשת המסמכים למשרד המדע באמצעות המערכת המקוונת, תוך שימוש בכרטיס חכם וחתימה אלקטרונית עונה על הדרישות הצורניות הנדרשות בפקודת העיריות. עוד נטען, כי היתה קיימת מסגרת תקציבית מאושרת לפעילות ומסמך המאשר את ההשתתפות העצמית של הרשות שהוגש למשרד המדע לגבי השנים הרלוונטיות.
144. מר פרי טען בתצהירו כי התובעת הסכימה לספק שירותים וציוד ללא התקשרות כדין חוזה לאור נסיונה בעיכובים הבירוקרטים שאפיינו את ההתקשרות בשנת 2016-2017. מר פרי הוסיף כי סמך על הבטחת צדיק והגזבר פנדי כי ההסכם ייחתם במהלך שנת הלימודים וכי קיים לרשויות המקומיות קושי להתחייב מראש על היקף הפעילות בכל הקשור לפעילות הממומנת על ידי גורם אחר כגון משרד המדע במסגרת סל המדע.
145. נימוקים-תירוצים אלה אינם משכנעים ואינם מצדיקים הפרת הדין, ומשהתובעת נטלה על עצמה את הסיכון של התקשרות שלא בהתאם לדין, ראוי כי תישא באחריות לו. מעבר לזה, אם היה מקום לקבל, ולו בדוחק את הסבריו של מר פרי לגבי תחילת התקופה, הרי הסברים אלה אינם יכולים לעמוד לגבי אספקת שירותים וציוד בשנת 2018-2019, שאז כבר היה על מר פרי להבין כי אין מדובר בעיכובים טכניים וכי אין לסמוך על ההבטחות המיוחסות לממלאי התפקיד בנתבעת. אשוב ואדגיש, מר פרי אינו טירון בעולם העסקים ואינו ינוקא בהתקשרות עם רשויות מקומיות. התרשמתי כי נכונותו להתקשר עם הנתבעת שלא בהתאם לדין היתה נטילת סיכון מחושב ולא מן הנמנע שצורת התנהלות זו שירתה באופן כלשהו גם את התובעת.
146. התובעת טוענת כי פנתה לנתבעת שוב ושוב ואף שלחה לה חוזה לחתימה והנתבעת דחתה אותה בשה"י פה"י. בבחינת מכלול הנסיבות, טענה זו מעוררת רושם של היתממות והתקרבנות, שכן לצד העדר החוזה, התובעת עצמה פעלה ללא תיעוד כדין בצורה מעוררת סימן שאלה. מטעמים שלא הובהרו עד תום התובעת עצמה סיפקה ציוד ללא תעודות משלוח וללא תיעוד אחר, התובעת לא הגישה הזמנות או חשבוניות בזמן אמת, התובעת לא הציגה יומן עבודה מסודר. התנהלות זו של התובעת לא היתה תלויה בנתבעת ולאורה מקבלות טענות התובעת כי נאלצה להתאים עצמה לתכתיבי הנתבעת, ממדים צנועים יותר.
147. מר פרי אישר בעדותו כי ציוד רובוטיקה הומר לבקשת הנתבעת בציוד אחר ללא מסמך בכתב ואגב כך העיד כי שצדיק דאהר "עבד איתנו בעל פה" (עמ' 276, ש' 18 ואילך) וככל שהתובעת הסכימה לעבוד בצורה כזאת, היא נטלה על עצמה סיכון מודע.
148. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת הסתירה ממנה את דבר קיומו של חשב מלווה, סבורני כי האשם רובץ גם כאן על שני הצדדים. טענת התובעת כי לא ידעה על קיומו של חשב מלווה היא טענה תמוהה ומיתממת. לא רק שההתקשרות בין הצדדים לשנת 2016-2017 אושרה על ידי החשב המלווה, אלא שהתובעת היא חברה הפועלת בקרב רשויות מקומיות רבות. אפילו אם התובעת לא ראתה את אישור החשב המלווה להסכם משנת 2016 בעניין ניידות מדע, אין לייחס לה אי הכרת השטח. מינוי חשב מלווה לרשויות מקומיות היא תופעה שכיחה למדי וחזקה על התובעת כי היתה מודעת לאפשרות קיומו של חשב מלווה. במקרה הטוב, ניתן לקבוע כי התובעת עצמה את עיניה מלבדוק האם מונה לנתבעת חשב מלווה.
149. עד כאן צידה של התובעת במשוואה הבלתי מחמיאה שבמוקד פרק זה. לו הסתיים הדיון בנקודה זו, היה מקום לקבוע כי התובעת לא נכנסה לחריגים הקבועים בדין והיא אינה זכאית לתשלום מכח ההתקשרות שלא כדין עם הנתבעת.
150. אלא שבצדה השני של המשוואה נמצאת התנהלותה של הנתבעת.
151. התנהלות הנתבעת, מצדה, מעוררת אי נוחות רבה. מהתנהלות הנתבעת ניתן ללמוד כי הנתבעת, או מי מנושאי התפקיד בה, פעלו לקדם את פעילות סל המדע "מתחת לרדאר", עם או בלי האישורים הנדרשים בדין. קל להאמין, למשל, כי אנשי הנתבעת לא עדכנו את מנהל התובעת בדבר קיומו של חשב מלווה וכי לשני הצדדים היה נוח שלא להעלות עניין זה כלל.
152. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת, או מי מטעמה פעלה ביודעין תוך הפרת הוראות סעיף 203 לפקודה וככל הנראה גם מבלי לעדכן את החשב המלווה בהתחייבויות הכספיות הנובעות מפעילות סל המדע, לכל הפחות ה matching, כלומר השלמת העלות מעבר לתמיכת משרד המדע. אמנם רוב העלות כוסתה מתקציב סל המדע והמעמסה הכספית על המועצה היתה נמוכה יחסית, ובכל זאת, מדובר בעלות שנתית של כמה עשרות אלפי שקלים, שראוי היה כי תעבור תחת עינו הבוחנת של החשב המלווה.
153. חומרה מיוחדת יש לייחס לכך שהנתבעת הכחישה שקיבלה תמיכה ממשרד המדע, למרות שקיבלה את התמיכה. התובעת הציגה את מכתבו של מנכ"ל הנתבעת, מר ג'מיל גאנם, מיום 25.3.2019 וכותרתו "פעילת הרובוטיקה בבית הספר היסודי סאג'ור" ובו נכתב כי "עד היום המועצה לא קיבלה כסף ממשרד המדע לטובת הפרויקט הנ"ל" (נספח 40). התובעת הציגה הודעות תשלום מטעם משרד המדע (נספח 42) שמהן עולה כי העברות כספיות בגין סל המדע לשנת תשע"ח (2017-2018) בוצעו ביום 14.2.2018, ביום 15.11.2018, כלומר מספר חודשים לפני מכתבו של המנכ"ל. הנתבעת לא הציגה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע מסרה לתובעת מידע שהוא במקרה הטוב, בלתי שלם.
154. התנערותה של הנתבעת מן התובעת ואי נטילת אחריות על ההתקשרות שלא כדין מחייבת בדק בית יסודי, בין אם הנתבעת מפרה ביודעין את הוראות החוק ובין אם אינה מקפידה על בקרת הוראות הדין והנוהל בקרב עובדיה.
155. הנתבעת קיבלה תמיכה כספית ממשרד המדע בקשר עם פעילויות שהתובעת ביצעה ולא שילמה לה את המגיע לה. אי מילוי הוראות הדין הסב לנתבעת הכנסה כספית נאה. תוצאה זו יוצרת תחושה קשה של אי צדק ושל ניצול לרעה של הוראת פקודת העיריות.
156. התנהלות שני הצדדים לוקה בפגמים ממשיים ושני הצדדים ראויים לסנקציות שנקבעו בחוק ובפסיקה. בחינת התנהלות התובעת מצדיקה דחיית תביעתה מכח הוראות פקודת העיריות. בחינת התנהלות הנתבעת מעוררת תחושה קשה של אי צדק וניצול לרעה של הוראות הדין.
157. בהקשר זה ראוי להביא את אזהרתו של כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בחוות דעתו בעניין רוזנבלום:
"...ברור גם כי לאחר אי קיומן של דרישות פורמליות, משמתחילה התדיינות, הנטל על התובע כבד, ובית המשפט, האמון על כספי הציבור, חשדן כלפי מי שפועלים שלא כדין (וכמובן בתוכם גם הרשות עצמה). חשוב לומר זאת ברחל בתך הקטנה, כדי שלא ישמשו דברינו יתד ופינה למי שיתקשרו באופן בלתי ראוי ויבקשו ליהנות מתשלום על יסוד שכר ראוי ועשיית עושר שלא במשפט, בחינת ההפרת וגם קיבלת. אדרבה, עלולים הם להיות כמי ששם עבודתו על קרן הצבי. ואולם, מנגד, לא מן המידה שהרשות, שהיתה שותפה להסדר הלא תקין, תימלט כליל מתשלום בעבור עבודה שבוצעה, שבכך עלול להיגרם עוול, בחינת הקיבלת עבודה ולא שילמת..." (שם, עמ' 28).
158. אני סבור כי האיזון הנכון בין השיקולים שפורטו לעיל הוא כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום התמורה המגיעה לתובעת עבור שנת 2017-2018, ואין לחייבה בתשלום עבור שנת 2018-2019. איזון זה מתבסס בין השאר על הקושי לקבל את הסברה של התובעת לנכונותה לנהל יחסים חוזיים עם הנתבעת בשנת 2018-2019, כשהיא למודת נסיון משנת הלימודים הקודמת, ההופך את התנהלות בשנה המאוחרת לחמורה יותר. שיקול נוסף בהחלטה לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהו לתובעת הוא קיומה של מסגרת תקציב (תמיכת סל המדע), שהיתה אמורה לכסות את עיקר עלות הפרויקט.
(3) האם הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובעת?
159. לטענת התובעת, תכנית לימוד מהווה יצירה, המוגנת על ידי חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 ובהתאם, היא בעלת זכויות היוצרים בתכניות שאושרו לצורך קבלת תמיכה. לטענת התובעת, הנתבעת עשתה שימוש בתכניות העבודה המאושרות של התובעת. בסיכומיה התובעת אינה מבהירה את יסוד ההפרה ואינה טוענת במפורש כי השימוש שעשתה הנתבעת בקניינה הרוחני של התובעת מהווה הפרה.
160. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הראתה כי זכויות היוצרים שייכות לה, וכי מנספח 2 לתצהיר התובעת (אישור משרד החינוך לתכניות הלימוד) עולה כי שותפה לתובעת בתכנית מס' 3146 היא חברה אחות לתובעת בשם אינוביו, כי לגבי תכנית 3126, שותף לתובעת הוא מר משה רובינו, ובאשר לתכנית 3143 – לא צויין כי התובעת פיתחה את התכנית. לטענת הנתבעת, אין מקום לתבוע על הפרת זכויות יוצרים כאשר התובעת אינה בעלת כל הזכויות ובעלי הזכויות האחרים אינם תובעים.
161. מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי התכניות מפורסמות ברבים באתר משרד החינוך ובאתר התובעת עצמה.
162. מצאתי כי התובעת לא הוכיחה כי זכויות היוצרים שלה הופרו וכי היא זכאית לפיצוי בגין ההפרה. גם אם אקבל את טענת התובעת כי זכויות היוצרים בתכניות הן בבעלותה, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת עשתה שימוש בלתי מורשה בקניינה הרוחני.
163. באשר לתקופה שעד פברואר 2019, לשיטת התובעת עצמה, תכניותיה נלמדו בבתי הספר של הנתבעת בהרשאתה המלאה, באמצעות עובדיה והתובעת תובעת תביעה חוזית בעיקרה בגין ההתקשרות עם הנתבעת. לגבי תקופה זו אין לקבוע כי הנתבעת הפרה זכות יוצרים של התובעת. עם כריתת ההתקשרות הנטענת בין התובעת לנתבעת התובעת מסרה לנתבעת הרשאה מפורשת או משתמעת לעשות שימוש בתכניותיה. הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, כך לטענת התובעת, אינה משנה את העובדה שככל שתכניות הלימוד של התובעת נלמדו בבתי הספר של הנתבעת עד פברואר-מרץ 2019, הדבר היה בהרשאת התובעת. ככל שהנתבעת הפרה את החוזה עם התובעת, עומדים לתובעת סעדים מתחום דיני החוזים, אולם אין הצדקה לשנות את סיווג השימוש בזכויות משימוש מורשה לשימוש מפר והפיצוי הראוי לכאורה אינו פיצוי על הפרת זכות הקניין הרוחני של התובעת אלא על הפרת החוזה בין הצדדים.
164. באשר לתקופה שלאחר פברואר-מרס 2019, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה טענתה לשימוש בתוכניות שלה. בקשת האישור אינה ראייה עצמאית לביצוע בפועל. כפי שראינו, גם דוח הביצוע אינו משקף בהכרח בצורה מלאה את הביצוע בפועל, מה גם שדוח הביצוע לשנת 2018-2019 אינו מזכיר כלל את התובעת. גם דוח חברת הבקרה אינו מוכיח הפרה. יוצא שטענת התובעת להפרת זכויות יוצרים בחלקה השני של שנת 2018-2019 מתבססת הלכה למעשה על צילומי ילדים חביבים אוחזים בעט אלקטרוני או עסוקים בפעילות טכנולוגית אחרת. צילומים אלה אינם מהווים ראייה בעלת משקל להפרת זכויות היוצרים של התובעת במחצית השנייה של שנת הלימודים 2018-2019. על כן דין טענת הפרת זכויות היוצרים להידחות.
165. מעבר לכך, במישור העקרוני, קבלת טענת הפרת הקניין הרוחני בנסיבות התיק הנוכחי עלולה לפתוח מסלול עוקף הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות בכל הקשור להתקשרויות שיש בהן יסוד של קניין רוחני, בבחינת "אם נסגרה הדלת, ניכנס מן החלון". קבלת טענת התובעת משמעה איון או עקיפה של הוראת המחוקק בקשר לאופן התקשרויות של רשויות מקומיות וריכוך או ביטול הסנקציה הקבועה בה כל אימת שעל הפרק תעלה התקשרות למתן שירותים הכוללים הרשאה לשימוש בקניין רוחני.
166. לאור מסקנה זו אין צורך להידרש לטענתה הנוספת של הנתבעת שהתובעת אינה בעלת הזכויות היחידה, וכל הפחות לא הוכיחה כי היא בעלת זכויות היוצרים היחידה בתכניות ותביעה על הפרת זכויות היוצרים היתה צריכה להיות מוגשת על ידי כל בעלי הזכויות.
(4) אחריות הנתבעים 2-4
167. לטענת התובעת בסיכומיה, הנתבעים 2-4 אחראים אישית לנזקה. התובעת מייחסת לנתבעים 2-4 גזל , תרמית ורשלנות. לטענתה, מעשיהם ומחדליהם נעשו ביודעין, מתוך כוונה לגרום לתובעת נזק או בשיוויון נפש לנזק שייגרם לתובעת, וברשלנות רבתי. לטענתה, הנתבעים 2-4 פעלו בתרמית, כהגדרתה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין, בכך שהציגו לתובעת מצג כוזב לפיה ישלמו לתובעת את כספי סל התמיכה בתמורה לשימוש בתוכניות שהן קניינה הרוחני של התובעת, בשירותיה ובתמורה לציוד שסיפקה. הנתבעים ידעו כי התובעת סמכה על המצג שהציגו לה ושינתה מצבה לרעה בהתאם לאותו מצג והתנערותם מהתובעת גרמה לה נזק כספי רב.
168. עוד טוענת התובעת כי הכספים שהועברו למועצה ממשרד המדע במסגרת סל המדע הוחזקו על ידי הנתבעים בנאמנות עבור התובעת, בהיותם "תקציב צבוע". משהנתבעים שללו מן התובעת את כספי התמיכה של משרד המדע הפרו את חובת הנאמנות שחלה עליהם וביצעו כלפיה עוולת גזל.
169. טענתה השלישית של התובעת כלפי הנתבעים 2-4 היא כי התרשלו כלפיה. לטענתה, כל אחד מן הנתבעים הפר את חובת הזהירות וחובת הנאמנות שבהן חב כלפיה ועצם עיניו מראות את הנזק שנגרם לתובעת בעטיה של התנהלות הנתבעים. כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו כלפיה חובה חקוקה, ובכלל זה חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה ועוד.
170. טענות אלה נזכרו בכתב התביעה המתוקן באופן שולי וכללי ביותר, ללא פירוט, ומשכך הנתבעים לא היו יכולים להיערך להתגונן מפניהן כדבעי. העלאת טענות אלה בסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה וכבר מטעם זה דין הטענות כנגד הנתבעים 2-4 להידחות.
171. מעבר לכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 2-4 להידחות גם לגופה. צודקים הנתבעים 2-4 בטענתם כי התביעה היא במהותה תביעה חוזית, והנתבעים 2-4 לא היו צד לחוזה כלשהו מול התובעת. הנתבעים 2-4 לא התחייבו באופן אישי לקבל דבר מה מן התובעת, ולא קיבלו דבר מה אישי, ולא התחייבו לשלם באופן אישי לתובעת, לערוב לנתבעת בגין החיובים הנטענים, או לשמש נאמנים בשירות הנתבעת. הנתבעים מילאו תפקיד בנתבעת ואין חולק כי ההתנהלות המיוחסת להם על ידי התובעת נעשתה כל כולה במסגרת מילוי תפקידיהם.
172. סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מקנה חסינות לעובד הציבור, ובכלל זה עובד רשות מקומית ואדם הממלא מטעם הרשות תפקיד ציבורי, על כל מעשה המקים אחריות בנזיקין.
"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור."
173. התובעת לא הוכיחה כי מי מהנתבעים פעל ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיווין נפש לאפשרות גרימתו. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים 2-4 או מי מהם פעל שלא במסגרת תפקידו בכל הקשור למסכת העובדות שבמוקד התביעה או כי חרג מסמכויותיו או מגדר פעילותו הרגילה באופן המקים כלפיו אחריות אישית, במובחן מאחריותו מתוקף תפקידו השלטוני.
174. למעלה מן הצורך אוסיף כי התובעת אף לא הוכיחה את העילות הנזיקיות כלפי הנתבעים 2-4 או מי מהם. התובעת לא הוכיחה כי מי מהנתבעים 2-4 פעל כלפיה מתוך כוונה לרמותה.
175. באשר לטענתה כי הנתבעים 2-4 גזלו ממנה את כספי סל התמיכה, טענה זו מוטב שלא היתה נטענת. לא למותר לחזור ולקבוע כי לתובעת, ככל ספק המספק שירותים או ציוד לרשות ציבורית, אין זכות בכספי סל התמיכה, המועברים לרשות לצורך קידום אינטרסים ציבוריים מוגדרים וייעודיים. "צביעת" אותם כספים, ככל שהתקיימה, רלוונטית למישור היחסים שבין המשרד למועצה המקומית וביניהם בלבד. ממילא כספי תמיכה לא הלכו לכיסיהם של הנתבעים. התובעת טוענת כי סיפקה שירותים וציוד לנתבעת, ומשכך היא זכאית לתבוע את התמורה החוזית בגין אותם שירותים ואותו ציוד. הכספים שהעביר משרד המדע למועצה המקומית אינם כספיה של התובעת, אין לה כל זכות בהם.
טענות נוספות
176. בסיכומיה הוסיפה התובעת וטענה טענות נוספות, מן הגורן ומן היקב. כך, טענה כי יש לראות בהצהרות המועצה כלפי משרד המדע חוזה לטובת צד ג', המקים נאמנות קונסטרוקטיבית לטובת התובעת. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את חובת הנאמנות וניצלה לרעה את היותה "צינור" להעברת כספים.
177. טענה זו יש לדחות במלואה. אין כל ביסוס או הצדקה לראות את סל התמיכה כחוזה לטובת ספק פלוני או אלמוני, ואימוץ טענת התובעת בהקשר זה יהווה החטאה של תכלית סל המדע. דרישת ה"תקציב הצבוע", דהיינו הדרישה המנהלית שתקציב שהתקבל מן המשרד במסגרת סל המדע, ישמש לתכלית זו, אינה הופכת את המועצה ל"צינור" להעברת כספים מן המשרד לתובעת. סל התמיכה לא נועד לשרת את התובעת או כל ספק אחר. ככלל, ובהעדר כוונה מפורשת אחרת, לתובעת ולכל ספק אחר אין דריסת רגל במערכת היחסים שבין הרשות המקומית לבין המשרד המעניק את התמיכה וקל וחומר שמערכת יחסים זו לא נועדה ליהנות את הספק והיא אינה מקימה נאמנות, פורמלית או קונסטרוקטיבית, כלפיו. אין טעם ענייני להבחין בין עניינו של ספק המספק לרשות מקומית ציוד או שירותים הממומנים, בחלקם או במלואם במסגרת סל תמיכה, לבין עניינו של ספק המספק לרשות המקומית ציוד או שירותים הממומנים ממקורות כספיים אחרים של הרשות המקומית.
178. סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה תביעתה נגד הנתבעים 2-4 ודין התביעה נגדם להידחות.
179. בהמשך למפורט בפסקאות 132 ו- 164 לפסק דין זה, תשלם הנתבעת לתובעת סך 138,000 ₪, כערכו ביום הגשת התביעה.
בנוסף, הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעת בסכום כולל של 45,000 ₪.
כמו כן, תישא הנתבעת בהחזר מחצית מן האגרה ששילמה התובעת, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה.
הנתבעת 1 תשלם את כל הסכומים המפורטים בפסקה זו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת תישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין.
מן הראוי היה לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים 2-4, מאחר שלא היה מקום להגיש את התביעה נגד נתבעים אלה. בנסיבות העניין מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים 2-4 באופן חלקי בלבד. על כן אני קובע כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעים 2-4 בסכום כולל של 6,000 ₪, שישולם בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין. כל חיוב הוצאות עומד בנפרד ואין לקזז בין החיובים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך התקופה הקבועה בדין.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור התיק ברישומיה.
ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ד, 10 יוני 2024, בהעדר הצדדים.