תבוצע עבורו
המרה של המט"ח וכי נגבית בגין כך עמלת המרה. מסכים אלו, כך לטענת ב"כ המשיבה, הם חלק משלים ונלווה להסכם המשתמש ולהתקשרות החוזית בין המשיבה לבין לקוחותיה. מכל מקום טוענים ב"כ המשיבה כי העמלה שנגבתה מן המבקש בגין שירות ההמרה אינה חריגה או בלתי הוגנת, וכי הייתה מעוגנת, גם אם לא ב"רחל ביתך הקטנה", בהסכם המשתמש.
ג. ב"כ המשיבה מוסיפים וטוענים כי פרשנותו המוצעת של המבקש למונח "עסקה" הקבוע בהסכם המשתמש היא פרשנות דווקנית, המנוגדת לתכלית ההסכם ולאופיו כהסכם מסחרי. לשיטתם, התוצאה אליה חותר המבקש בלתי סבירה ומשוללת הגיון עסקי, שכן אין בנמצא גורם (ובפרט לא חברה מסחרית), אשר מספק שירותי המרת מטבע ללא תשלום. ממילא, כך אליבא דב"כ המשיבה, רובם המכריע של הנמנים על הקבוצה שהמבקש עותר לייצג, זקוקים לשירות ההמרה שניתן להם, שכן הם אינם בעלי חשבון מט"ח בבנק הישראלי, ואינם זקוקים לצרכיהם השוטפים למט"ח. ובלשונם של באי כוח המשיבה (סעיף 20 לסיכומי המשיבה): "יש להניח כי מרבית חברי הקבוצה הייצוגית הם תושבים ישראלים (בדומה למבקש), שחלק משמעותי מחייהם הכלכליים מתנהל דווקא בשקלים (ולא במטבע דולרי), וכדי שיהיה בידם לעשות שימוש בכספים שמשכו מחשבון הפייפאל ממילא יידרשו להמרתם לשקלים". הואיל ועלות ההמרה שהוסדרה עבור אותם לקוחות על ידי המשיבה אינה עולה על העלות שהיתה נגבית בגין ביצוע המרה על ידי גורם אחר (למשל, הבנק הישראלי) או בגין ניהול חשבון מט"ח והפקדת מט"ח בחשבון הישראלי, הרי שלגישתם של ב"כ המשיבה אין בענייננו נזק בר פיצוי ואף לא קבוצה ייצוגית.
ד. טענה נוספת שהועלתה על ידי ב"כ המשיבה היא כי אי ידיעת המבקש בדבר ההמרה הכפויה ועמלת ההמרה הכפויה יכולה להיטען, אם בכלל, רק לגבי פרק הזמן שעד לביצוע המשיכה הראשונה מחשבון הפייפאל לחשבון בנק ישראלי. לאחר ביצוע משיכה זו סבורים ב"כ המשיבה כי המבקש יודע כל מה שיש לדעת על ביצוע פעולת ההמרה ועלויותיה, והוא יכול להחליט האם להמשיך להשתמש בשירותי פייפאל או לעשות שימוש בחלופות משיכה אחרות הקבועות בהסכם המשתמש.
ה. באשר לעצם ההמרה הכפויה טוענים ב"כ המשיבה כי העדר האפשרות לבצע משיכה מחשבון פייפאל לחשבון בנק מקומי במטבע שאינו מטבע מקומי אינו ייחודי לישראל אלא חל במרבית המדינות בהן מציעה פייפאל את שירותיה, להוציא שלוש מדינות בעלות מאפיינים ייחודיים - בריטניה, סין וטאיוואן.
ו. בכל הנוגע לתיקון הסכם המשתמש שביצעה המשיבה במחצית השנייה של 7102 (כמפורט בפסקה 8 לעיל) דוחים ב"כ המשיבה את הטענה לפיה מדובר בהודאת בעל דין, וטוענים כי מדובר בתיקון לשם הבהרה והסרת כל ספק, ואין בו כדי להעיד כי הסכם המשתמש שהיה בתוקף בעת הגשת התובענה היה מטעה, פגום או שונה בהסדר המהותי הקבוע בו.
ז. טענתם החלופית של באי כוח המשיבה היא שאף אם תקום חובת השבה הרי שבנסיבות המקרה ההשבה היא בלתי צודקת וזאת נוכח השיקולים הבאים: ראשית, לאור קיומם של חברי קבוצה שאין להם חשבון מט"ח בבנק הישראלי, וממילא היו זקוקים להמרת מטבע; שנית, לאור העובדה כי בפני חברי הקבוצה עמדו מספר חלופות והם בחרו במודע באפשרות של משיכה בדרך של העברה בנקאית; שלישית, כי הסכמת חברי הקבוצה, לכל הפחות לאחר ביצוע ההעברה הראשונה לחשבון הבנק הישראלי, היא הסכמה תקפה ומודעת החוסמת את דרכם להשבה; רביעית, כי חלק מחברי הקבוצה שבו וחזרו על פעולת העברת הכספים לחשבון הבנק הישראלי לאחר שכבר ידעו על ההמרה והעמלה בצידה דבר המעיד על כך שכבר פעולת ההמרה הראשונה לא הייתה התעשרות שלא כדין; חמישית, כי חלק נכבד מחברי הקבוצה הנטענת יצאו נשכרים מההמרה הכפויה, שכן אלמלא הייתה מבוצעת במסגרת המשיכה מחשבון הפייפאל, הייתה מבוצעת באמצעים אחרים ובעלויות גבוהות יותר.
ח. טענה נוספת לה הקדישו ב"כ המשיבה חלק לא מבוטל מסיכומיהם הייתה כי חוק הגנת הצרכן כלל לא חל על נסיבות המקרה שלפניי, שכן המבקש איננו "צרכן" כי אם "סוחר" העוסק במכירת מוצרים לצרכנים, וכי הוא צרך את שירותי המשיבה לצרכיו העסקיים. בהקשר זה ביקשו ב"כ המשיבה להדגיש כי בבקשת האישור הסתיר המבקש את החזקתו בחשבון האישי, וביקש להדגיש את פעולותיו בחשבון העסקי אשר היוו, על פי בקשת האישור, את עילת התביעה האישית של המבקש. עוד נטען כי הטענה בדבר היותו של המבקש "צרכן" נטענה לראשונה בסיכומיו, ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה.
ט. לבסוף, טוענים ב"כ המשיבה כי התובענה כלל אינה מתאימה להתברר כייצוגית, כי הטענה בדבר הטעיה ו"הטיית" לקוחות פייפאל לבחור במסלול המשתלם יותר עבור המשיבה מהווה הרחבת חזית פסולה וכי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי נאמנות או שליחות.
ד. דיון והכרעה
ה. 3. שאלת הסמכות
02. השאלה הראשונה בה יש לדון היא שאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה. שאלה זו מתעוררת בענייננו לאור הוראת סעיף 07.2 להסכם המשתמש (להלן: “הוראת החוק והפורום”). הוראה זו קובעת כדלהלן:
"חוק ופורום למחלוקות. מלבד כמוסכם אחרת על-ידי הצדדים או כמתואר בסעיף 33.3 שלעיל ]תניית בוררות לפי בחירת התובע כשהפיצוי הנדרש אינו עולה על $01,111 - ע.ג.[, אתה מסכים כי כל תביעה או מחלוקת שיש לך נגד PayPal חייבת להידון בבית-משפט הממוקם בסינגפור או באזור מגוריו של הנתבע. אתה מסכים להיות כפוף לסמכות השיפוט האישית של בתי המשפט הממוקמים בסינגפור למטרת הדיון בכל תביעות או מחלוקות מעין אלה. הסכם זה כפוף מכל הבחינות לחוקי סינגפור, כפי שאלה חלים על הסכמים שיחתמו ואמורים להיות מבוצעים לחלוטין בתוך גבול סינגפור, מבלי להביא בחשבון סעיפים בדבר סתירות בחוק".
06. הוראת החוק והפורום קובעת שני הסדרים שעשויה להיות להם רלוונטיות להליך שלפניי: ראשית, הדין החל על הסכם המשתמש הוא "חוקי סינגפור". יצוין עם זאת כי בטיעוני הצדדים לא מצאתי כל התייחסות לדין החל בסינגפור. לפיכך, ולאור חזקת שוויון הדינים, נראה כי לחלק זה של הוראת החוק והפורום אין השלכה על ההכרעה בתובענה שלפניי; שנית, סמכות השיפוט לדון בתביעות מכוח הסכם המשתמש נתונה ל"בית-משפט הממוקם בסינגפור או באזור מגוריו של הנתבע". לאור זאת, ובשים לב לכך שבית המשפט בו הוגשה תביעה זו אינו ממוקם בסינגפור, סבורה המשיבה כי אין לדון בבקשת האישור בערכאה שיפוטית המצויה בישראל, ובכלל זה בבית המשפט המחוזי בלוד.
02. לאור טענה זו ביקשו באי הכוח המייצגים כי בית המשפט יקבע שהוראת החוק והפורום בהסכם המשתמש היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, ויורה כי יש להתעלם ממנה. באי כוח המשיבה התנגדו לבקשה זו משני טעמים מקדמיים, אי התאמתה לדיון במסגרת הליך ייצוגי והתיישנות, וכן לגופה. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.
08. טענותיה המקדמיות של המשיבה נגד בחינת הוראת החוק והפורום במשקפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 0887 הן טענות חסרות כל בסיס.
בית משפט זה כבר הבהיר בעבר במספר החלטות כי ניתן להעלות טענות המבוססות על חוק החוזים האחידים בהליך של תובענה ייצוגית (ראו, למשל, ת"צ 71008-18-00 סולמי לביא משרד עורכי דין נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פסקה 08 (ניתן ב- 8.07.7102), והאסמכתאות הנזכרות שם). המקרה שלפנינו מחדד ומדגיש עד כמה הלכה זו חיונית. אם תאמר אחרת, משמעות הדבר היא כי ספק יכול לשלול אפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגדו באמצעות הכללת הוראות מקפחות בעליל בחוזה שהוא עורך עם לקוחותיו. והרי האבסורד שבעניין בולט על פני הדברים: לשיטת המשיבה די בהכללת תניית שיפוט המקנה סמכות ייחודית לבית משפט זר, אפילו אם ברור לחלוטין שלא תכובד בהליך פרטני שיוגש בישראל, על מנת למנוע הגשת תובענה ייצוגית בישראל. לכך כמובן לא ניתן להסכים.
הטענה בדבר התיישנות האפשרות לתקוף את הוראת החוק והפורום ראויה אף היא להידחות מכל וכל. טענה זו נסמכת על פסק דינו של השופט ניל הנדל בע"א 6224/18 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ (ניתן ב- 76.8.7107; להלן: "עניין סלון ירושלים”), בו נקבע כי מרוץ ההתיישנות ביחס לעילת הביטול הקבועה בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים מתחיל להימנות ממועד כריתת החוזה. מהלכה זו מבקשת המשיבה ללמוד כי המבקש אינו יכול להעלות טענה נגד הוראת החוק והפורום, מאחר שהוא נתקל כבר בתניה מסוג זה כאשר פתח את החשבון האישי בשנת 7114. טענה זו ראוי לדחות כבר מהטעם שההתקשרות במסגרתה בוצעו הפעולות עליהן מבוססת העילה האישית היא החשבון העסקי, שנפתח רק ב- 7100 (על אבחנה זו עמדה המשיבה עצמה, כשטענה כי המבקש אינו יכול להתבסס על חוק הגנת הצרכן, מאחר שביחס לפעולותיו בחשבון העסקי אין הוא נכנס להגדרת "צרכן”). מעבר לכך, לטענה זו משמעות מוגבלת, מאחר שהיא נוגעת רק לעילת התביעה האישית של המבקש, ולפיכך קבלתה הייתה מצריכה החלפת המבקש, ולא דחיית בקשת האישור (ראו סעיף 8(ג)(7) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 7116).
ואולם, גם לגופה יש בטענה טעות יסודית, שחשוב לעמוד עליה. ההלכה שנקבעה בעניין סלון ירושלים התייחסה למצב בו עילת התביעה בגינה הוגש ההליך הייתה ביטול תניה מקפחת בחוזה אחיד (באותו מקרה, תביעה "למתן סעד הצהרתי שיכריז על בטלות ההסכמים בהיותם חוזים אחידים הכוללים תניות מקפחות”). הלכה זו לא התכוונה לקבוע, ואין לפרשה כקובעת, כי אין אפשרות להתבסס על חוק החוזים האחידים במסגרת תביעה שעילתה לא התיישנה, כאשר חלפו למעלה משבע שנים ממועד חתימת החוזה עליו מבוססת התביעה. טלו למשל חוזה אחיד שנכרת בשנת 7111, אך הופר, על פי הנטען, בשנת 7101. הנפגע מגיש תביעה בשנת 7107,
ועל מנת להדוף אותה מתבסס הנתבע על הוראה בחוזה שיש טענה טובה כי היא מקפחת. היעלה על הדעת כי הנפגע מנוע מלטעון נגד התניה המקפחת בהתבסס על חוק החוזים האחידים? הפירכה הטמונה במסקנה זו ברורה על פני הדברים. היא נובעת מכך שדין ההתיישנות חל על עילות תביעה, ולא על טענות המועלות במסגרת התביעה (ודוק, ביחס לטענות המועלות במסגרת התביעה יכולות להיטען טענות המבוססות על שיקולים קרובים, כגון השתק או ויתור על הטענה, אך לא התיישנות).
08. משבאים אנו לבחון את הוראת החוק והפורום במשקפי חוק החוזים האחידים, קל להיווכח כי דינה של הוראה זו להתבטל. המשיבה היא חברה הנותנת, באמצעות האינטרנט, שירות למאות אלפים של אזרחים ישראלים. לצורך מתן השירות האמור היא מקיימת אתר אינטרנט בעברית, המיועד לאזרחי ישראל, ואף נותנת שירותי תמיכה המיועדים לקהל לקוחותיה העצום בישראל. במצב דברים זה, חיוב לקוחות פייפאל הישראלים להתדיין בבית משפט בסינגפור (תוך שמירת זכותה של המשיבה לתבוע את לקוחותיה בישראל) ועל פי הדין הסנגפורי, היא באופן מובהק הוראה שכל תכליתה לחסום את דרכם של הלקוחות לממש את זכויותיהם כלפי המשיבה. בנסיבות אלו נוטה אני לדעה כי התניה צריכה להיחשב כבטלה לפי סעיף 2(א) לחוק החוזים האחידים: ״תנאי בחוזה אחיד השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות - בטל" (השוו ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, חוזים אחידים 406 (תשנ"ד)). ואולם, אף אם לא תאמר כך, הרי שברור כי המדובר בתניה שחזקה עליה שהיא מקפחת, וזאת לאור סעיפים 4(6), 4(8) ו- 4(8) לחוק החוזים האחדים. בנסיבות המקרה, אינני סבור כי די בעצם היותה של המשיבה חברה סינגפורית, אף אם מצרפים אותה לעובדה שהתניה קבועה בצורה ברורה בהסכם המשתמש, כדי להפוך את ההוראה להוגנת כלפי ציבור לקוחותיה הגדול של פייפאל בישראל (והשוו גם שמואל בכר וטל ז'רסקי "על הסדרה ראויה של חוזים צרכניים מקוונים: בין קידום המסחר המקוון להגנת הצרכן״, מחקרי משפט כה 420, 448, 462 - 468 (תש״ע)).
71. ויובהר, השאלה של ברירת הדין בחוזים הנכרתים באינטרנט בכלל, ושל תוקפן של תניות שיפוט בחוזים אלו, היא שאלה שטרם נבחנה, למיטב בדיקתי, באופן יסודי במשפט הישראלי. המקרה שלפניי אף איננו מצדיק בחינה מעמיקה שכזו, מאחר שהוא מקרה קל, בו תאגיד ענק בינלאומי, המשווק את שירותיו באופן ממוקד לשוק הישראלי, מבקש למנוע מהמוני לקוחותיו הישראלים, שמרביתם הם עוסקים זעירים או צרכנים, להתדיין בבתי המשפט בישראל על פי הדין הישראלי. לכך בוודאי לא ניתן להסכים. פייפאל פועלת בכוונת מכוון בשוק הישראלי ממש כשם שתאגידי ענק בינלאומיים אחרים, כדוגמת מיקרוסופט, פייסבוק וגוגל, פועלים בו. בית המשפט העליון הבהיר כי חברה בינלאומית המשווקת את סחורתה ללקוח ישראלי צריכה לצפות כי תיתבע בישראל (ראו, למשל, ע"א 8272/14 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (ניתן ב- 4.8.7112)). הלכה זו חלה, ואף ביתר שאת, כשמדובר בתאגיד ענק
בינלאומי המשווק את מוצריו ושרותיו לעשרות ומאות אלפי לקוחות בישראל, שרובם המוחלט הם עסקים זעירים וצרכנים פרטיים. העובדה שפעילותם של תאגידי הענק הללו נעשית באופן עיקרי או בלעדי באמצעות האינטרנט, איננה מקנה להם חסינות מפני התדיינות בבתי משפט בישראל ועל פי הדין הישראלי. אם תאמר אחרת, צפויים אנו למצוא עצמנו במצב בו זכויותיו של הצרכן הישראלי יהיו להפקר. התפתחות מסוכנת שכזו, אשר השלכותיה רק ילכו ויחמירו ככל שיתחזק ויתגבר המסחר האינטרנטי, יש לגדוע בעודה באיבה.
70. המסקנה המתחייבת מהדיון לעיל היא שהוראת החוק והפורום שבהסכם המשתמש בעת הגשת התובענה היא הוראה שדינה בטלות. ממילא אין בהוראה זו כדי למנוע דיון בישראל, על פי הדין הישראלי, בטענות המבקש.
ד.3. שאלות משותפות לחברי הקבוצה
77. התובענה שלפניי מעוררת שתי שאלות מרכזיות: ראשית, האם המשיבה מחויבת לאפשר למשתמש למשוך את יתרתו בחשבון פייפאל לחשבון בנק בישראל במטבע בה מנוהל חשבון פייפאל, או שמא רשאית היא לחייב את המשתמש לבצע המרה כפויה לשקלים חדשים כשברצונו למשוך כספים המנוהלים בחשבון פייפאל במט"ח לחשבון בנק ישראלי. ובאופן קונקרטי, האם המשיבה מחויבת לאפשר משיכה של יתרות זכות בחשבון פייפאל המנוהל בדולרים לחשבון בנק דולרי המנוהל בבנק בישראל (להלן: “שאלת חוקיות ההמרה הכפויה”); שנית, האם רשאית הייתה המשיבה, בהתאם לפרשנותו הנכונה של הסכם המשתמש בעת הגשת התובענה, לגבות עמלת המרה כפויה. ובאופן קונקרטי, האם רשאית היא לגבות עמלה בשיעור 7.2% בגין ביצוע ההמרה הכפויה מדולרים לשקלים חדשים בעת משיכת הכספים לחשבון בנק המתנהל בישראל (להלן: “שאלת חוקיות עמלת ההמרה הכפויה”). ודוק, בין שתי שאלות אלו קיימת זיקה, אך לא זהות: כך, למשל, ניתן לסבור כי המשיבה רשאית הייתה לכפות את ההמרה הכפויה, אך לא לגבות את עמלת ההמרה הכפויה.
72. שתי שאלות המרכזיות שהוצגו לעיל הן, בבסיסן, שאלות של פרשנות הסכם המשתמש, המשותפות לכלל חברי הקבוצה (שהרי עסקינן בפרשנות החוזה האחיד, אשר הסדיר את היחסים בין כל אחד מהמשתמשים לבין המשיבה). ודוק, הסכם המשתמש המתוקן קובע הוראות מפורשות המבהירות הן כי תבוצע המרה כפויה והן כי תגבה עמלת המרה בגינה. במסגרת התובענה שלפניי לא נידונה חוקיותן של הוראות אלו, ולפיכך אניח, מבלי לפסוק בעניין, כי הסכם המשתמש המתוקן מסדיר בצורה נאותה הן את שאלת חוקיות ההמרה הכפויה והן את שאלת חוקיות עמלת ההמרה הכפויה. שונים הדברים ביחס להסכם המשתמש בעת הגשת התובענה. נוסחו של הסכם זה לא היה חד וברור. בכך מודה גם המשיבה, ומשום כך נענתה לעצת עורכי דינה, וטרחה לתקן את הסכם המשתמש באופן
המבהיר ב"רחל בתך הקטנה" הן את הצורך בהמרה כפויה כל אימת שמתבקשת משיכה של כספים מחשבון פייפאל המתנהל במט"ח לחשבון בנק ישראלי והן את החיוב בעמלת המרה כפויה במצבים אלו (ראו עדותו של מר דהן, המצהיר מטעם המשיבה, פרוטוקול 2.2.7104, עמוד 12 שורה 72 - עמוד 04 שורה 4). על רקע אי בהירות זו יש לבחון את שתי השאלות המרכזיות שמעלה התובענה, כאשר בשלב הנוכחי יש לקבוע האם קיימת אפשרות סבירה כי פרשנותו הנכונה של הסכם המשתמש, כנוסחו בעת הגשת התובענה, תוכרע באופן התומך באחת או יותר משתי הטענות שהושמעו בשם הקבוצה.
74. בטרם אפנה לבחון עניינים אלו אבקש להסיר מהשולחן מספר טענות מקדמיות שהעלו שני
הצדדים.
72. באי הכוח המייצגים טענו בתוקף כי פעולותיה של המשיבה, ובמיוחד בחירתה לתקן את נוסח
הסכם המשתמש בעקבות הגשת התובענה, מהוות הודאת בעל דין בנטען בתובענה ביחס לפרשנות אותה יש לתת לנוסח הסכם המשתמש בעת הגשת התובענה. ואולם, כפי שטענו ב"כ המשיבה, עצם תיקון נוסח הסכם המשתמש בעקבות התביעה אינו מלמד בהכרח כי פרשנותו הנכונה של הסכם המשתמש שנהג בעבר היא שונה. אכן, יש ותיקוני נוסח, הן בחוזה והן בדין, נעשים למטרת הבהרה בלבד, ויש שהם נעשים על מנת לשנות את תוכן ההסדר. ממילא העובדה שנמצא צורך בחידוש הניסוח אינה יכולה ללמד, כשלעצמה, לא על כך שההסדר הקודם היה זהה ולא על כך שהיה שונה.
76. באי כוח המשיבה טענו מנגד כי יש לייחס משקל מכריע לכך שבעת משיכת הכספים הלקוח
נותן הסכמתו לביצוע המשיכה, ומכך ביקשו ללמוד הן על הסכמתו להמרה הכפויה (שהופכת בכך להמרה מוסכמת) והן לתשלום עמלת המרה בגינה. מבלי להתייחס לטיב המידע שניתן ללקוח בעת משיכת כספים מחשבון פייפאל (עניין שגם לגביו היו לבאי הכוח המייצגים השגות כבדות משקל), הרי דינה של הטענה להידחות, כבר מהטעם שזכויות הלקוח נגזרות מהסכם המשתמש, ואילו הפעולות הנעשות בעת המשיכה הן בגדר מימוש של זכויות אלו, ולא הגדרתן מחדש. באופן מפורש יותר, אם ללקוח פייפאל יש זכות כלפי המשיבה (למשל, הזכות למשוך יתרות מט"ח בחשבון פייפאל לחשבון בנק בישראל מבלי שיומרו לשקלים חדשים), הרי העובדה שהוא נאלץ, בלית ברירה או מחמת חוסר במידע, להסכים לביצוע פעולה הפוגעת בזכות זו (למשל, לאשר ביצוע משיכה בשקלים חדשים מחשבון פייפאל שהתנהל בדולרים) אינה מהווה הסכמה חוזית לשינוי הזכות או לוויתור עליה, אלא רק התנהלות המקטינה את נזקו של הלקוח נוכח הפרת חוזה מצד המשיבה (לאבחנה ראו דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ד' 222 - 241 (תשע"א)) . ודוק, מרגע שהחליט הלקוח לעשות שימוש בשירותי פייפאל, ונצברה לטובתו יתרת זכות בחשבון פייפאל, ממילא "לכוד" אותו משתמש בהתקשרות עם המשיבה. בנסיבות אלו, יכולתו להתנגד לתכתיב של המשיבה, אף כשזה סוטה מהקבוע
בהסכם המשתמש (ומהווה לפיכך הפרת חוזה מצד המשיבה), מוגבלת מאד, וכרוכה בעלויות ניכרות מצד הלקוח. כך, למשל, לקוח פייפאל שהיה עומד על הדרישה לקבל את הכספים בדולרים לחשבון בנק בישראל
לא היה מקבל את כספו, אלא נדרש לפנות להליך של התדיינות מתישה וממושכת, אשר עד לסיומה לא היה רואה לא סנט ולא אגורה מהסכומים המגיעים לו. פשיטא כי אין לצפות מלקוח מן המניין כי יבחר בנתיב זה, ועל כן החלטה להיכנע לתכתיב של המשיבה אינה יכולה להיחשב הסכמה לשינוי תנאי ההתקשרות. כך הן ביחס ללקוח פייפאל המודע לזכויותיו (אך נכפה לפעולה המהווה ויתור עליהן), הן ביחס ללקוח שאינו מודע להן (ולפיכך מניח בטעות שפעולתה של המשיבה היא בהתאם להסכם המשתמש). קיצורו של דבר, העובדה שבעת משיכת הכספים פועל הלקוח בהתאם למתווה המוכתב על ידי המשיבה אינה מלמדת כי הסכים למתווה זה, ואינה מהווה ויתור על זכות העומדת ללקוח פייפאל אם מתברר בדיעבד כי המתווה המוכתב נוגד את הוראות הסכם המשתמש.
72. להשלמת התמונה אוסיף כי בהסכם המשתמש כללה המשיבה הוראה לפיה "אנו רשאים
לשנות הסכם זה באופן חד צדדי בכל עת על-ידי פרסום גירסה מתוקנת באתר האינטרנט שלנו. הגירסה המתוקנת תיכנס לתוקף במועד פרסומה. אם הגירסה המתוקנת כוללת שינוי מהותי, אנו נמסור לך הודעה מוקדמת על כך 24 יום מראש על-ידי פרסום הודעה בדף 'עדכוני מדיניות' באתר שלנו ". תוקף הוראה זו, מכוחה שונו ההסדרים בהם עסקינן בהסכם המשתמש המתוקן, לא נידון בהליך שלפניי. ואולם, ברור וגלוי, כי ככל שיש להוראה זו תוקף (ובעניין זה אמנע מלקבוע מסמרות), הרי שהיא מדגישה ומחדדת את הקושי שבמתן גושפנקא חוקית לנוהג שמאמצת המשיבה בניגוד להוראות הסכם המשתמש.
78. עד כאן ביחס לטענות המקדמיות של הצדדים, ומכאן לאפשרות הסבירה שיוכרע בשאלות
המשותפות לטובת הקבוצה.
א. שאלת חוקיות ההמרה הכפויה
79. האם יש אפשרות סבירה שיקבע כי המשיבה הייתה מחויבת על פי הסכם המשתמש בעת
הגשת התובענה לאפשר ללקוחות פייפאל בישראל למשוך כספים מחשבון פייפאל המנוהל במט"ח לחשבון בנק ישראלי מבלי לבצע המרה לשקלים חדשים? כך, למשל, האם במקרה שחשבון פייפאל מנוהל בדולרים, היה לקוח ישראלי רשאי לדרוש, על פי הסכם המשתמש בעת הגשת התובענה, כי הסכום הרשום לזכותו יועבר לחשבון דולרי בבנק ישראלי? סבורני כי עיון בנוסח הסכם המשתמש בעת הגשת התובענה מלמד כי יתכן שיש בסיס חוזי לדרישה כזו. אבהיר את הטעמים לכך.