תבוצע עבורו
המרה של המט"ח וכי נגבית בגין כך עמלת המרה. מסכים אלו, כך לטענת ב"כ המשיבה, הם חלק משלים ונלווה להסכם המשתמש ולהתקשרות החוזית בין המשיבה לבין לקוחותיה. מכל מקום טוענים ב"כ המשיבה כי העמלה שנגבתה מן המבקש בגין שירות ההמרה אינה חריגה או בלתי הוגנת, וכי הייתה מעוגנת, גם אם לא ב"רחל ביתך הקטנה", בהסכם המשתמש.
ג. ב"כ המשיבה מוסיפים וטוענים כי פרשנותו המוצעת של המבקש למונח "עסקה" הקבוע בהסכם המשתמש היא פרשנות דווקנית, המנוגדת לתכלית ההסכם ולאופיו כהסכם מסחרי. לשיטתם, התוצאה אליה חותר המבקש בלתי סבירה ומשוללת הגיון עסקי, שכן אין בנמצא גורם (ובפרט לא חברה מסחרית), אשר מספק שירותי המרת מטבע ללא תשלום. ממילא, כך אליבא דב"כ המשיבה, רובם המכריע של הנמנים על הקבוצה שהמבקש עותר לייצג, זקוקים לשירות ההמרה שניתן להם, שכן הם אינם בעלי חשבון מט"ח בבנק הישראלי, ואינם זקוקים לצרכיהם השוטפים למט"ח. ובלשונם של באי כוח המשיבה (סעיף 20 לסיכומי המשיבה): "יש להניח כי מרבית חברי הקבוצה הייצוגית הם תושבים ישראלים (בדומה למבקש), שחלק משמעותי מחייהם הכלכליים מתנהל דווקא בשקלים (ולא במטבע דולרי), וכדי שיהיה בידם לעשות שימוש בכספים שמשכו מחשבון הפייפאל ממילא יידרשו להמרתם לשקלים". הואיל ועלות ההמרה שהוסדרה עבור אותם לקוחות על ידי המשיבה אינה עולה על העלות שהיתה נגבית בגין ביצוע המרה על ידי גורם אחר (למשל, הבנק הישראלי) או בגין ניהול חשבון מט"ח והפקדת מט"ח בחשבון הישראלי, הרי שלגישתם של ב"כ המשיבה אין בענייננו נזק בר פיצוי ואף לא קבוצה ייצוגית.
ד. טענה נוספת שהועלתה על ידי ב"כ המשיבה היא כי אי ידיעת המבקש בדבר ההמרה הכפויה ועמלת ההמרה הכפויה יכולה להיטען, אם בכלל, רק לגבי פרק הזמן שעד לביצוע המשיכה הראשונה מחשבון הפייפאל לחשבון בנק ישראלי. לאחר ביצוע משיכה זו סבורים ב"כ המשיבה כי המבקש יודע כל מה שיש לדעת על ביצוע פעולת ההמרה ועלויותיה, והוא יכול להחליט האם להמשיך להשתמש בשירותי פייפאל או לעשות שימוש בחלופות משיכה אחרות הקבועות בהסכם המשתמש.
ה. באשר לעצם ההמרה הכפויה טוענים ב"כ המשיבה כי העדר האפשרות לבצע משיכה מחשבון פייפאל לחשבון בנק מקומי במטבע שאינו מטבע מקומי אינו ייחודי לישראל אלא חל במרבית המדינות בהן מציעה פייפאל את שירותיה, להוציא שלוש מדינות בעלות מאפיינים ייחודיים - בריטניה, סין וטאיוואן.