146. על אף התיעוד הנזכר בדוחות החברה, על פי דוח חברת מנורה אשר צורף על ידי התובע (נספח 22 לתצהיר התובע) הנתבעת העבירה בפועל את הסכומים הבאים בלבד:
א. 15,300 ₪ בגין רכיב העובד;
ב. 16,575 ₪ בגין רכיב התגמולים;
ג. 21,241.5 בגין רכיב הפיצויים.
147. מדוח זה עולה כי הנתבעת הפקידה על סמך השכר המנוי בתלושי השכר של התובע, 6.5% על חשבון תגמולים ו-8.33% על חשבון פיצויים, וכן כי חלק העובד עומד על 6%. משקבענו כי יש להתחשב בשכר המוסכם בין הצדדים בסך 3,000 דולרים בגין משרה מלאה, הרי שיש מקום לבצע את הפקדות המעסיק בגין שכר זה. משאין בידינו נתונים מהימנים על אודות רכיב העמלות לא התחשבנו בכך לצרכי חישוב הזכאות.
148. תחילה נתייחס לסכומים אשר נוכו מתלושי שכרו של התובע בגין רכיב העובד ולא הועברו ליעדם. עיון בחומר הראיות מלמד כי הצדק עם התובע, עת נוכו משכרו תשלומים אשר לא הועברו ליעדם בחודשי ההעסקה הבאים: 8/17, 9/17, 12/17 וכן 2/19. מכאן, התובע זכאי לתשלום בגין סכומים אלו בסך כולל של 2,286 ₪ (534 ₪ X 3 חודשים + 684).
149. עתה נדרשים אנו לשאלה האם התובע זכאי להפקדות מהיום הראשון לעבודתו. עיון בנספח ההפקדות לחברת מנורה מלמד כי טרם תקופת העסקתו הנתבעת, חברת ארבוב גלובל דיאמונדס הפקידה עבור התובע שני תשלומים בחודשים 7/16 וכן 8/16 (נספח 22 לתצהיר התובע). שעה שהופקדו עבור התובע תשלומים כחודש עובר לתחילת עבודתו בנתבעת מובן כי הוא זכאי לתשלומים פנסיוניים החל מיום עבודתו הראשון בנתבעת שכן הוא מצוי בתקופת ארכת הביטוח האוטומטית בהתאם לחוזר 2003/4 (ר' בעניין זה את עק"ג 68334-03-22 אורלי סולומון – מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (3.3.34); ע"ע (ארצי) 25181-03-19 מלונות הכשרת היישוב בע"מ – שני בן עמי (4.3.21)). על כן, קביעתנו הינה כי נפל פגם בכך שהנתבעת לא הפקידה עבור התובע תשלומים החל מחודש 10/16 ועד לחודש 2/17.
150. באשר לתחשיב נציין כי אין בידנו לקבל את תחשיב התובע הבלתי מפורט, ומאידך הנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי. בהתאם לתחשיב בית הדין הנסמך על שכר בסך 3,000 דולרים בהתייחס לשער היציג באותו חודש, זכאות התובע היא כדלקמן:
חודש שכר בשקלים הפרשות מעסיק לתגמולים הפרשות מעסיק לפיצויים הפרשות מעסיק לתגמולים בפועל הפרשות מעסיק לפיצויים בפועל הפרשי הפקדה לתגמולים הפרשי הפקדה לפיצויים
אוק-16 11370 710.625 682.2 0 0 710.625 682.2
נוב-16 11520 720 691.2 0 0 720 691.2
דצמ-16 11460 716.25 687.6 0 0 716.25 687.6
ינו-17 11550 750.75 693 0 0 750.75 693
פבר-17 11250 731.25 675 0 0 731.25 675
מרץ-17 11040 717.6 662.4 578.5 741.37 139.1 -78.97
אפר-17 10950 711.75 657 578.5 741.37 133.25 -84.37
מאי-17 10830 703.95 649.8 578.5 741.37 125.45 -91.57
יונ-17 10650 692.25 639 578.5 741.37 113.75 -102.37
יול-17 10650 692.25 639 578.5 741.37 113.75 -102.37
אוג-17 10530 684.45 631.8 0 0 684.45 631.8
ספט-17 10530 684.45 631.8 0 0 684.45 631.8
אוק-17 10530 684.45 631.8 578.5 741.37 105.95 -109.57
נוב-17 10590 688.35 635.4 578.5 741.37 109.85 -105.97
דצמ-17 10560 686.4 633.6 0 0 686.4 633.6
ינו-18 10290 668.85 617.4 578.5 741.37 90.35 -123.97
פבר-18 10560 686.4 633.6 578.5 741.37 107.9 -107.77
מרץ-18 10320 670.8 619.2 578.5 741.37 92.3 -122.17
אפר-18 10530 684.45 631.8 578.5 741.37 105.95 -109.57
מאי-18 10740 698.1 644.4 578.5 741.37 119.6 -96.97
יונ-18 10710 696.15 642.6 741 949.62 -44.85 -307.02
יול-18 10920 709.8 655.2 741 949.62 -31.2 -294.42
אוג-18 11070 719.55 664.2 741 949.62 -21.45 -285.42
ספט-18 10770 700.05 646.2 741 949.62 -40.95 -303.42
אוק-18 10890 707.85 653.4 741 949.62 -33.15 -296.22
נוב-18 11040 717.6 662.4 741 949.62 -23.4 -287.22
דצמ-18 11190 727.35 671.4 741 949.62 -13.65 -278.22
ינו-19 10980 713.7 658.8 741 949.62 -27.3 -290.82
פבר-19 10920 709.8 655.2 0 0 709.8 655.2
מרץ-19 10860 705.9 651.6 741 949.62 -35.1 -298.02
אפר-19 10740 698.1 644.4 741 949.62 -42.9 -305.22
מאי-19 10710 696.15 642.6 741 949.62 -44.85 -307.02
יונ-19 10770 700.05 646.2 741 949.62 -40.95 -303.42
יול-19 10710 696.15 642.6 741 949.62 -44.85 -307.02
23881.575 22123.8 16575 21241.5 7306 882
151. בהתאם לתחשיב הנזכר לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בגין חלף הפקדות לפנסיה (רכיב התגמולים) בסך 7,306.5 ₪ וכן את ההפרש בגין חלף הפקדות לפנסיה (רכיב הפיצויים) בסך 882 ₪. בנוסף, כפי שצוין לעיל, התובע זכאי לרכיב העובד בסך של 2,286 ₪.
152. סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,474.5 ₪ בגין חלף הפקדות פנסיוניות.
153. אשר לדרישה לפיצויי הלנת שכר בגין הפקדות לקופת הגמל- הזכות לתביעתם נתונה לקופת הגמל ולא לעובד (דב"ע (ארצי) נא/2-3 צח – דחף בע"מ, פד"ע כב 462 (1989); דב"ע (ארצי) נו/62-5 תע"ש-תעשיות לישראל בע"מ – קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996)). יתר על כן, בהתאם לסעיף 17א לחוק הגנת השכר, זכות התביעה לפיצויי הלנה מתיישנת בתוך שנה מהמועד בו היה אמור להינתן התשלום, ולכן תביעתו של התובע לפיצויי הלנה ממילא התיישנה.
פיצויי פיטורים
154. לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבעים בסך 66,533 ₪ בהתחשב בשכר חודשי בסך 30,982 ₪ במכפלת תקופת עבודתו, ובהפחתת רכיב הפיצויים שהופקד לטובתו בקרן הפנסיה.
155. לטענת הנתבעים, לתובע הופקד סכום בסך 22,710 ₪ בקרן הפנסיה על חשבון רכיב הפיצויים וזאת בהתחשב בהפרשות מוגדלות בגובה 8.33% משכרו של התובע, כאשר לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, מהווה הסכום תשלום מלא בגין פיצויי פיטורים.
156. משקבענו כי יש לחשב את זכאות התובע בהתחשב בשכר חודשי של 3,000 דולר (בהתחשב בשער היציג הרלוונטי לאותו החודש), מובן כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור העולה על זה שהופקד עבורו. עוד יש להבהיר, כי אמנם הנתבעת הפרישה 8.33% משכר התובע החל בחודש 3/17 (אם כי לא באופן רציף) אולם, ההפרשות נעשו על סמך שכר נמוך מזה שהתובע השתכר בפועל לפיכך, הנתבעת לא מילאה את חובתה כלפי התובע בתקופות הרלוונטיות בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
157. בהתחשב בתקופת העסקת התובע וכן בממוצע שכרו והשער היציג בשנים-עשר החודשים האחרונים לעבודתו, הרי שהוא זכאי לתשלום כולל בסך 30,848 ₪ (10,887.5 ₪ - שכרו החודשי של התובע ביחס לתקופת העבודה).
158. לאחר הפחתת התשלום שהופרש על ידי הנתבעת בגין רכיב זה (21,241.5 ₪) וכן הסכום שנפסק לטובת התובע בגין רכיב זה במסגרת פסק הדין (882 ₪), הרי שהתובע זכאי להפרש בסך 8,724 ₪ בגין רכיב זה.
159. אם כן, על הנתבעת לשלם לתובע תשלום בסך 8,724 ₪ בגין רכיב זה.
פיצוי לפי חוק הגנת השכר
160. התובע עותר לפיצוי בסך 70,000 ₪ בגין רכיב זה. לטענתו, תלושי השכר לא שיקפו את תנאי שכרו, שעות עבודתו וכן ימי עבודתו. נטען, בין היתר, כי תלושי השכר אינם כוללים את רכיב העמלות ששולם לו במזומן (אם כי בחסר) וכן את השעות הנוספות שביצע.
161. הנתבעים מכחישים את טענות התובע. לגישתם ימי העבודה לא השתנו בתלושי השכר בשל כך שהועבר לתובע תשלום חודשי. עוד נטען, כי התובע לא עבד שעות נוספות ואף מעולם לא עבד את השעות שנדרשו ממנו.
162. סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר, קובע כי מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר עד המועד הקבוע בחוק או תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק. תקרת הפיצויים נקבעה על סך של 5,000 ₪ עבור כל תלוש שכר, כאשר בית הדין רשאי לקבוע פיצויים בסכום אחר מטעמים מיוחדים שירשמו.
163. כפי שהובהר לעיל תלושי השכר שנמסרו לתובע הינם פיקטיביים, שעה שאינם משקפים את תנאי עבודתו ואף נמסרו לתובע ללא שתוקנו, משך כל תקופת העסקתו. בהתחשב באמות המידה שנקבעו בפסיקה (ע"ע 28228-03-15 לוקס – זיסמן (31.10.16), הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין תלושי שכר שנערכו שלא כדין בסך 15,000 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש
164. לטענת התובע, התנהלותם הפגומה של הנתבעים באה לידי ביטוי בחוסר תום לב, בשקר, קשיות לב, חוסר הגינות, אדישות וכן התעלמות מהתובע. מדובר במקרה חריג המצדיק השתת פיצוי. מנגד, הנתבעים מכחישים את טענות התובע.
165. הלכה פסוקה היא כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני אולם פסיקת פיצוי מסוג זה הינה בשיקול דעת בית הדין ושמורה היא למקרים מיוחדים, וכך נקבע: "בית דין זה חזר ופסק כי פיצוי על עוגמת נפש, הוא היוצא מן הכלל ויקבע במקרים החריגים, 'הקיצוניים ויוצאי הדופן"' [ע"ע 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 1; ע"ע 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית, [פורסם בנבו],(ניתן ביום 8.7.2008).
166. פיצוי בגין עגמת נפש ניתן עבור תחושת הפגיעה של אדם, כאשר הדגש מושם על בחינת עוצמת הפגיעה. במקרה דנן, התובע לא כימת רכיב זה ולכן אין לנו אלא לדחותו. אף לגופם של דברים אנו סבורים כי יש לדחות רכיב תביעה זה. לא התרשמנו כי התנהלות הנתבעים מצדיקה מתן פיצוי חוזי זה אשר ניתן במקרים חריגים בלבד. הגם שיחסי הצדדים עלו על שרטון, לא התרשמנו מהעדויות כי התנהלו אל מול התובע בחוסר הגינות, או שיחסי הצדדים התאפיינו בחוסר הגינות כלפיו. אף העדה מטעם התובע לא העידה בדבר יחס בלתי הוגן כלפי התובע. מחומר הראיות עולה כי התובע היה "אדון לעצמו", ניהל את ענייניו, ניתנו לו סמכויות רבות מתוקף ניסיונו הרב, ותפקידו היה משמעותי בחברה. במצב דברים זה, המקרה דנן וודאי אינו נמנה עם המקרים החריגים, הקיצוניים ויוצאי הדופן המצדיקים השתת פיצוי בשל עוגמת נפש.
167. על כן, תביעת התובע לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, נדחית.
הרמת מסך ועילת תביעה אישית כנגד הנתבעים 2 ו-3
עיקרי טענות התובע
168. דוידה הפר את סעיף 25 לחוק הגנת השכר, לפיו נושא משרה בתאגיד מחויב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו. משלא עשה כן, חלה עליו אחריות אישית. דוידה היה מעסיקו של התובע והפר את חוקי המגן בגינם הוגשה התביעה. על דוידה מוטלת אחריות אישית מכוח תפקידו כבעלים היחיד וכמנהלה של החברה. בנוסף, יש להרים את מסך ההתאגדות עת דוידה עשה שימוש לרעה בחברה ובאישיותה הנפרדת, הפיק תלושי שכר שלא כדין, שילם חלק משכרו של התובע במזומן וכן לא שילם את השכר במלואו, תוך הימנעות מדיווח לרשויות המס והפרת חוקי העבודה.
169. דוידה לא העביר כספים לקופת הגמל חרף ביצוע ניכויים משכרו של העובד לצרכי הפקדה פנסיונית. כמו כן, הוא לא ביצע הפרשות פנסיוניות על כל השכר כנדרש על פי דין, דבר המצדיק הרמת מסך כנגד בעל החברה. בנוסף, דוידה ניצל את אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, הפר את חובת תום הלב ולכן יש לחייבו באופן אישי בפיצוי.
170. התובע הוסיף כי יש לחייב את דניאל באופן אישי גם כן מהטעמים הבאים. דניאל היה מעסיקו של התובע בפועל והפר הוא את חוקי המגן בגינם הוגשה התביעה. דניאל היה "המושך בחוטים", מי שניהל בפועל את החברה ומי שהתחייב מול התובע. דניאל הוא ששילם את שכרו של התובע במזומן מעבר לשכר המצוין בתלוש המשכורת, תוך הימנעות מדיווח לרשויות המס, אי רישומם בתלוש ותוך הפרת חוקי העבודה.
171. עוד מציין התובע כי דניאל ביצע מעשים הגובלים בפלילים בשם החברה לרבות מסחר ביהלומים ללא רישיון. בנוסף, דניאל לא העביר הפקדות פנסיוניות וכן ביצע ניכויים משכרו של התובע אך לא העביר את הכספים לקופת הגמל. דניאל הפר את חובת תום הלב ולכן יש לחייבו באופן אישי בסכומי הפיצוי הנתבעים. בנוסף לדברים האמורים, מוסיף התובע כי למיטב ידיעתו החברה אינה סולבנטית.
עיקר טענות הנתבעים בכתב ההגנה וכן בבקשה למחיקת הנתבעים 2 ו-3
172. לא הוכחה טענה מטענותיו של התובע להרמת מסך או הטלת אחריות אישית. החברה לא הפרה כל חובה כלפי התובע, כאשר מדובר לכל היותר במחלוקת כספית בין הצדדים. התובע קיבל את מלוא שכרו ותנאיו הסוציאליים ולכן לא נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. מצב הדברים המתואר בכתב התביעה אינו מקנה לתובע זכות לבצע הרמת מסך או להטיל אחריות אישית על הנתבעים. בנוסף, הנתבעת הינה פעילה וסולבנטית, כאשר היא עומדת ויכולה לעמוד בכלל התחייבויותיה.
173. דניאל מעולם לא התחמק מחובותיו, נהפוך הוא. גם לאחר שהנתבעת שילמה לתובע את כל הפיצויים המגיעים לו בגין פיטוריו, נאות הוא להגיע בשם החברה לגישור אצל הרב של התובע לצורך בירור וסיום כל המחלוקות בין הצדדים. בסופו של הליך הגישור, הנתבעת שילמה לתובע תשלום בסך 32,000 דולרים. בנוסף, דניאל פעל ופועל על פי כל דין בנוגע לסחר ביהלומים.
174. הנתבעים מכחישים את טענות התובע ומפנים לטענותיהם בבקשה למחיקת הנתבעים אשר הוגשה בד בבד עם הגשת כתב ההגנה.
המסגרת הנורמטיבית
175. סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) מסדיר וקובע את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
176. החריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת מצוי בסעיף 6 לחוק החברות. הסעיף מונה את המקרים המצדיקים הרמת מסך על ידי בית המשפט:
“)א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
177. לשון הסעיף קובעת באופן ברור כי הרמת מסך ההתאגדות תעשה במקרים חריגים בלבד, בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, נקבעה דרישת מודעות מצדו של בעל המניות לשימוש לרעה שנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
178. כעולה מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה יש להניח תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך [בר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקוניה – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.06)(להלן – עניין טוקו שף)]. ככלל, אי תשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, כשלעצמו, אינו בבחינת טעם מספק להרמת מסך ההתאגדות. על מנת שיינקט צעד דרסטי מסוג זה יש להוכיח מקרה חריג של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת לצורך הימנעות מתשלום זכויות (ר' ע"ע (ארצי) 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נגד שעטה אפרומאשווילי (10.12.15), וכן ר' עניין טוקו שף)].
179. כן נפסק כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, עשויה להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות [ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ [פורסם בנבו] (19.1.03)(להלן – עניין יוליוס אדיב), וכן ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר [פורסם בנבו] (14.10.09)]. בעניין יוליוס אדיב קבע בית הדין את הדברים הבאים:
"... אלה הם דברים חמורים ביותר. לא זו בלבד שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד (השווה עמ' 13 לפסק הדין של בית הדין האזורי), אלא שהוא מגדיל עשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה - זגורי, פד"ע יג' 171, 181-180 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה - עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך. מכאן, שעילת התביעה של העובד כלפי החברה המעסיקה עומדת לו, במקרה זה, גם כלפי המשיב מס' 2."
180. בהקשר זה עמד בית הדין הארצי בפסיקתו על הצורך בהתחשבות במכלול נסיבות העניין:
"נבקש להדגיש כי העובדה שחסרונן של ההפקדות הפנסיוניות יורגש באופן מוחשי עם קרות ארוע הביטוח הפנסיוני תורמת לכך שעובדים רבים הרואים בתלוש השכר שבוצע ניכוי לקופת גמל אינם עוקבים בדקדקנות אחר כך שההפקדות הגיעו ליעדן, ומכאן החומרה היתרה שביצירת המצג בדבר ביצוע הניכוי כביכול. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהווה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות. עוד נדגיש כי לחסכון הפנסיוני משקל מיוחד בביטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור בטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין."
[ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ – אלעד סטפנסקי (17.3.20).
181. אשר להטלת אחריות אישית - בעניין צוק אור (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ - קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661), עמד בית המשפט העליון על האבחנה בין עילת תביעה המבוססת על אחריות אישית לבין עילה המבוססת על הרמת מסך:
"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה."
182. בע"ע (ארצי) 9912-04-14 אולגה פטרמן – רידמן בע"מ (29.9.16) בית הדין הארצי לעבודה אימץ את האבחנה, וציין כי אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו.
מן הכלל אל הפרט
183. במקרה דנן, קבענו כי הנתבעת לא העבירה דמי גמולים לתעודתם בחודשים 5/17, 8/17, 12/17 וכן 2/19. אם כן, הנתבעת הציגה מצג שווא בפני התובע בתלושי שכרו כי בוצעו עבורו הפקדות רציפות לקרן הפנסיה. עם זאת, בנסיבות המקרה הנדון איננו סבורים כי יש להורות על להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2, ונפרט.
184. לא הוכח במקרה דנן כי הנתבע 2 פעל בחוסר תום או בכוונה להתחמק מתשלום זכויותיו של התובע. לא הוכח כי הנתבע 2 פעל באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. כמו כן, לא הוכח בפנינו כי הייתה לנתבע 2 מודעות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית. מצאנו כי במקרה דנן הנתבע 2 לא היה מעורב באופן פעיל בהתנהלות החברה ככלל, ובהעסקתו של התובע בפרט. הגם שלא הופקדו התשלומים הנדרשים של רכיב העובד משך 4 חודשים, בנסיבות אלו ולנוכח תקופת הזמן הקצרה בה לא הועברו הסכומים , אנו סבורים כי אין הצדקה לבצע הרמת מסך חלקית.
185. יש להעיר, כי טענות התובע בנוגע לסולבנטיות החברה נטענו בעלמא ללא תימוכין. מובן כי לא די במסרון לא מתוארך שנשלח על ידי דניאל לתובע על אודות כך שהוא סוגר את החברה מאחר והיא מפסידה כספים כדי להעיד על מצבה האמתי הלכה למעשה (ר' נספח 6 לתצהיר התובע, עמ' 32). יתר על כן, לא הובאה כל ראייה בפני בית הדין כי אכן יש כוונה לעשות כן.
186. עוד יש לציין, כי הנתבעים צירפו מכתב רו"ח של הנתבעת מיום 6.12.21 לפיו החברה עומדת במלוא התחייבויותיה וכי אין התחייבויות שהחברה אינה יכולה לעמוד בהן. עוד צוין, כי החברה אינה חדלת פירעון (נספח 8 לתצהיר הנתבעים, אישור רו"ח של הנתבעת).
187. אנו ערים לטענת התובע לפיה הנתבע 2 ביצע לכאורה עירוב נכסים עם כספיים הפרטיים (ר' ס' 13 לסיכומי התובע). יחד עם זאת, טענה זו לא הוכחה, שעה שהנתבע 2 העיד בפני בית הדין כי עסקה זו לא יצא לפועל (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 8.6.23, ש' 17-16). על כן, לא הוכח עירוב נכסים באופן המצדיק הרמת מסך.
188. לאור הדברים האמורים לעיל, לא שוכנענו כי קיימת הצדקה מספקת לביצוע הרמת מסך מלאה כלפי הנתבע 2, ולחלופין הרמת מסך חלקית ביחס לניכויים של רכיב העובד משכרו של התובע שלא הועברו ליעדם.
189. אשר לבקשה לחייב את הנתבע 2 באופן אישי, גם כאן לא מצאנו לקבל את התביעה. אין טענה בפיו של התובע להעסקה ישירה על ידי הנתבע 2. טענתו של הנתבע 2 כפי המובאת בתצהירו לפיה הוא איננו מעורב בהתנהלות היומיומית של החברה לא נסתרה. כך, גם טענתו בנוגע לקליטת עובדים, קביעת תנאי העסקתן וכל נושא אחר (ס' 6 לתצהיר הנתבע 2). בנוסף, בעדותו בפני בית הדין אישר הוא את חוסר מעורבותו בחברה כפי שהצהיר (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 8.6.23, ש' 32-31).
190. אשר לחיוב דניאל מכוח דוקטרינת האחריות האישית. - לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התובע לא הוכיח שיש לחייב את דניאל מכוח דוקטרינה זו.
לגישת התובע, יש לייחס לדניאל אחריות אישית, בין היתר בגין אי תשלום זכויותיו הקוגנטיות, עריכת תלושי שכר פיקטיביים ואי העברת ניכויים ליעדם. אם כן דומה כי התובע מבסס את טענותיו על עילת הפרת חובה חקוקה. עם זאת התובע מעלה את טענותיו באופן כוללני ואף לא ציין כי העילה המקימה חבות אישית היא בשל הפרת חובה חקוקה, וכן לא פירט מהן החובות החקוקות אליהן הוא מתייחס. מכאן, התוצאה הינה כי אין להטיל חבות אישית על דניאל.
סוף דבר
191. התביעה מתקבלת בחלקה.
192. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין הודעה לעובד בסך 2,500 ₪;
ב. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪;
ג. דמי הודעה מוקדמת בסך 10,710 ₪;
ד. גמול שעות נוספות בסך 55,528 ₪;
ה. דמי נסיעה בסך 7,242 ₪;
ו. דמי הבראה בסך 1,890 ₪;
ז. דמי חופשה בסך 16,605 ₪;
ח. חלף הפקדות פנסיוניות בסך 10,474.5 ₪;
ט. פיצויי פיטורים בסך 8,724 ₪;
י. פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 15,000 ₪.
193. לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
194. לאור התוצאה אליה הגענו ובנסיבות התיק דנן, מצאנו לחייב הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.
195. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ד, (04 יולי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.