נבית המשפט המחוזי בחיפה
חדל"ת 4186-07-20 סבלין ואח' נ' לוריה-יצור מוצרי מזון בע"מ ואח'
חדל"ת 45231-06-20 אביה נדל"ן בע"מ נ' לוריה-יצור מוצרי מזון בע"מ ואח'
לפני כב' השופטת ישראלה קראי-גירון
בעניין: חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018
להלן: "החוק"
בעניין: לוריה-יצור מוצרי מזון בע"מ, חברות 515288462
להלן: "החברה"
בעניין: עו"ד מוטי בן ארצי
להלן: "הנאמן"
בעניין:
1. אימפריאל רזרב פוד בע"מ ח"פ 515947042
2. מרינה ויזנר ת"ז xxxxxxxxxx
3.יבגני גלוזמן ת"ז xxxxxxxxx
4. יפים חיים דיין ת"ז xxxxxxxx
5. ודים חוסיד ת"ז xxxxxxxxx
6. דניס דיאקין ת"ז xxxxxxxxxx(בחדל"פ 46409-06-20)
7. עו"ד חאלד מחאמיד
להלן: "המשיבים"
ובעניין: הממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון
להלן: "הממונה"
החלטה
בבקשות 11, 12 ו-18 בכל הנוגע למשיב 6
1. בפניי בקשות הנאמן, עו"ד מוטי בן ארצי (להלן: "הנאמן") למתן הוראות. בבקשות עתר הנאמן לחייב את המשיבים או מי מהם לשאת בכל חובות חברת לוריה – יצור מוצרי מזון בע"מ בחדל"ת (להלן: "חברת לוריה"). זאת לאור הטענה כי המשיבים או מי מהם פעלו באופן מכוון כדי להעביר את פעילות חברת לוריה לחברות אחרות שהם בעלי עניין בהן. זאת כאשר הם מותירים את חברת לוריה בחובות, והכול מבלי לשלם לחברת לוריה תמורה כלשהי.
בהתאמה, עתר הנאמן בבקשות 12-11 למתן הוראות, כדלקמן:
א. לקבוע כי פעילות חברת לוריה, לרבות הציוד, המכונות ומוניטין החברה, הועברו שלא כדין לידי המשיבה 1, חברת אימפריאל רזרב פוד בע"מ (להלן: "חברת אימפריאל");
ב. לקבוע כי כל הכנסות חברת אימפריאל מיום היווסדה ועד מתן הכרעה בבקשה מוקנות לחברת לוריה;
ג. לחייב את המשיבים 7-2 או מי מהם באופן אישי, כל אחד בהתאם לחלקו בחברות אליהן הועברה פעילות חברת לוריה, במלוא חובות חברת לוריה, בסך שלא יפחת מ-5 מיליון ₪, ולחייב את המשיב מס' 3 באחריות אישית מכוח סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון");
ד. להטיל על המשיבים 7-4 אחריות אישית בגין הפרת חובה בידי בעל תפקיד בחברה, תוך חיובם לשלם פיצוי ולהשיב נכס לתאגיד, והכול בהתאם להוראות סעיף 289 לחוק חדלות פירעון;
ה. להטיל על המשיבים 7-4 אחריות אישית בגין ניהול תאגיד במרמה וכן לפסול אותם מלשמש נושאי משרה במשיבה 1 בהתאם להוראות סעיף 290 לחוק חדלות פירעון.
ו. להטיל על משיבים 7-6 אחריות בהתאם להוראות סעיף 346 לחוק חדלות פירעון.
2. בנוסף עתר הנאמן בבקשה 18 לאפשר לו לצרף ראיות ולזמן עדים לצורך בירור בקשותיו, ולקיים דיון לצורך הוכחת הנדרש למתן הסעד המבוקש בבקשות 11 ו-12.
הצדדים
3. המשיבה 1, חברת אימפריאל, היא חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי בצק קפואים ודברי מזון אחרים, נרשמה ברשם החברות החל מיום 31.12.2018. בעלי מניותיה הרשומים הם המשיבים 5-4 והם משמשים גם כדירקטורים של חברת אימפריאל.
4. המשיבה 2, גב' מרינה ויזנר (להלן: "גב' מרינה") והמשיב 3, מר יבגני גלוזמן (להלן: "מר יבגני") רשומים כמחזיקים כל אחד ב-50% ממניותיה של חברת לוריה, כאשר מר יבגני נרשם באותו מרשם גם כדירקטור יחיד בה. גב' מרינה היא בתו של מר לאוניד וילסקר (להלן: "מר לאוניד"), שהוא בעל 60% ממניות חברת אייס לקו בע"מ (להלן: "חברת אייס לקו"). חברת אייס לקו נרשמה ברשם החברות ביום 19.12.2011, ומר יבגני מחזיק גם בה ב-40% ממניותיה, ומשמש בה כמנהל.
5. המשיבים 5-4 הם בעלי המניות הרשומים של חברת אימפריאל. המשיב 4, מר יפים חיים דיין, מחזיק ב-70% ממניות חברת אימפריאל (להלן: "מר יפים") והמשיב 5, מר ודים חוסיד, מחזיק ב-30% ממניות חברת אימפריאל (להלן: "מר ודים").
6. המשיב 6, מר דניס דיאקין (להלן: "מר דניס") שימש כמנהל בחברת לוריה וכיום הוא מנהל בחברת אימפריאל. בין לבין מר דניס ניהל גם את חברת יוג'ין יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "חברת יוג'ין"), אשר נרשמה ברשם החברות ביום 4.10.2018, ובה נרשם מר ולדיסלב פוזנר (להלן: "מר ולדיסלב") כבעל מניות. יצוין כי מר דניס מתגורר בביתו של מר ולדיסלב, שם הוא שוכר חדר למגורים.
7. המשיב 7 (להלן: "עורך הדין") שימש כיועץ משפטי של חברת לוריה וכיום משמש כיועץ משפטי של חברת אימפריאל, ומייצג את מר דניס בהליך חדלות הפירעון המתנהל בעניינו במסגרת הליך חדלות פירעון לבקשת נושה, בתיק חדל"פ 46409-06-20 בבית משפט השלום בחיפה. הליך זה בוטל ביום 27.7.2022. עורך הדין גם ייצג את חברת לוריה בהליכים שהתנהלו בבית הדין האזורי לעבודה, בתביעות שהגישו נגדה עובדים שעבדו בה, ובהליכים שנוהלו מול משרד הבריאות בעניין צו הפסקה מנהלי שהוצא לחברת לוריה. כמו כן הוא ייצג גם את חברת יוג'ין בהליכים משפטיים שהתנהלו נגדה בתביעה שהוגשה נגדה על ידי חברת מעוף משאבי אנוש בע"מ (להלן: "חברת מעוף").
8. במהלך ניהול ההליך כאן בבקשות 11, 12 ו-18, הושג ביום 24.5.2022 הסכם בין הנאמן לבין המשיבים 3-2 והבקשות נגדם נמחקו. כמו כן ביום 6.9.2023 הודיעו הצדדים לבקשות 11, 12 ו-18 על השגת הסכם פשרה בין הנאמן למשיבים 1, 4, 5 ו-7 בו הוסכם כי לסילוק כל טענות הנאמן נגד המשיבים שהם צד לבקשות 11, 12 ו-18, תשלם חברת אימפריאל סך כולל של 805,000 ₪ לקופת הנשייה של ההליך העיקרי המתנהל בעניינה של חברת לוריה.
ההסכמים קיבלו תוקף של החלטות בימים 9.9.2023 ו-10.9.2023.
9. למעשה מלבד עם מר דניס, הנאמן הגיע להסדר עם כלל המשיבים לבקשות מושא החלטה זו, ולפיכך אפרט בהחלטה זו רק את הטענות הרלוונטיות למר דניס, שנותר משיב יחיד לבקשות, ואפרט בקיצור את יתר טענות הצדדים, רק ככל שהן יהיו רלוונטיות להכרעתי.
רקע ותמצית טענות הצדדים
10. חברת לוריה, אשר נרשמה ברשם החברות ביום 4.8.2015, עסקה בייצור אריזה ושיווק של מוצרי בצק קפואים ומוצרים קפואים נוספים, וזאת במפעל המצוי ברחוב יקותיאל בהרב 39, חיפה (להלן: "המפעל"), שאותו שכרה מחברת אביה נדל"ן בע"מ (להלן: "חברת אביה"). ביום 26.12.2018 נחתם הסכם פירוק שותפות בין בעלי המניות הרשומים של חברת לוריה, המשיבים 3-2 מצד אחד למר דניס ומר פלודיסטי בוריס (להלן: "מר בוריס") מצד שני (להלן: "הסכם הפירוק"). בהסכם הפירוק צוין כי במסגרת הפעילות השוטפת של חברת לוריה מר דניס ומר בוריס צורפו כמשקיעים בחברה וזאת בהתאם להסכם שותפות שנחתם בין הצדדים ביום 4.2.2016 (להלן: "הסכם השותפות").
כמו כן נרשם כי חברת לוריה נקלעה לקשיים כלכליים והתחייבויותיה כלפי כל נושיה במועד חתימת הסכם הפירוק נאמדות בסך של כ-3.5 מיליון ₪. עוד נרשם כי החל ממועד החתימה על הסכם הפירוק חברת לוריה מפסיקה את פעילותה העסקית והכלכלית ואיננה נוטלת על עצמה התחייבויות נוספות. בהסכם הפירוק נקבע גם כי פעילותה של חברת לוריה תעבור למר דניס ומר בוריס, ולבקשתם מניות חברת לוריה יועברו לידי גב' אירנה קוליק (להלן: "גב' אירנה"). זאת בכפוף להתחייבותם של מר דניס ומר בוריס, בין היתר, לפרוע את חובות חברת לוריה כמפורט בהסכם הפירוק. יצוין כי נכון להיום משיבים 3-2 עדיין רשומים כבעלי המניות של חברת לוריה. נטען בפניי כי מר דניס ומר בוריס לא פרעו את חובות החברה בהתאם להתחייבותם על פי הסכם הפירוק.
11. ביום 4.10.2018 נוסדה חברת יוג'ין וביום 31.12.2018 נוסדה חברת אימפריאל, ואלו החלו לפעול במפעל, כאשר פעילות חברת לוריה, שפעלה קודם לכן במפעל, הופסקה כאמור בסוף שנת 2018. חברת יוג'ין וחברת אימפריאל פעלו במפעל עד לסוף שנת 2019.
12. לטענת הנאמן בשנת 2018 מצבה הכלכלי של חברת לוריה החל להתערער, עקב חובות לנושים ובכללם עובדי החברה, ובהמשך חברת לוריה הפסיקה לפעול. חברת יוג'ין וחברת אימפריאל הוקמו במקביל, ובסמוך לקריסתה הכלכלית של חברת לוריה. במועד סמוך כאמור לעיל נחתם הסכם הפירוק, ובפועל מלוא הפעילות העסקית של חברת לוריה, לרבות המכונות והמלאי, הועברו תחילה לידי מר דניס ומר בוריס, לאחר מכן לחברת יוג'ין אשר שימשה כתחנת ביניים, ובהמשך לחברת אימפריאל. זאת למרות שמר דניס ומר בוריס לא מילאו חלקם בהסכם הפירוק. נטען גם כי עובדי חברת לוריה פוטרו בטענה כי הפיטורים נובעים בשל צמצום פעילות החברה, כאשר בפועל חברת לוריה העבירה את כל קווי ייצור המזון לחברת יוג'ין, אשר החלה לפעול מתוך המפעל בו פעלה חברת לוריה.
כמו כן נטען כי מר דניס, אשר ניהל קודם לכן את הפעילות במפעל עבור חברת לוריה, המשיך לנהל את הפעילות במפעל, אבל הפעם עבור חברת יוג'ין, ולצורך כך חלק מעובדי חברת לוריה החלו לעבוד בחברת יוג'ין. נטען כי במהלך שנת 2019 ייצרה חברת יוג'ין מוצרים, אותם שיווקה חברת אימפריאל, ומר דניס המשיך לנהל את הפעילות במפעל עבור חברת אימפריאל, וזאת תוך עשיית שימוש בציוד, במותג, במוניטין וברישיון היצרן של חברת לוריה. זאת מבלי לשלם את חובותיה של חברת לוריה, בהתאם להסכם הפירוק, ומבלי לשלם לחברת לוריה כל תמורה אחרת בגין העברת הפעילות שלה לחברת יוג'ין ואחר כך לחברת אימפריאל.
13. בין לבין, ביום 29.10.2019 הוציא משרד הבריאות צו הפסקה מנהלי לחברת לוריה, שמוען למר דניס, (להלן: "צו ההפסקה"). זאת לאחר שבביקורת משרד הבריאות שנערכה במפעל ביום 10.10.2019 (להלן: "הביקורת") נמצאו ליקויים תברואתיים במפעל. בעת עריכת הביקורת חברת לוריה כבר הפסיקה לפעול, והפעילות במפעל לא שימשה את חברת לוריה. למרות זאת מר דניס, שנכח בביקורת, הציג את עצמו כמנהל המפעל בחברת לוריה, ולא הסב תשומת לב הבודקים לפעילות חברת יוג'ין וחברת אימפריאל במקום.
14. בשימוע שהתקיים ביום 29.10.2019, טרם הוצאת צו ההפסקה (להלן: "השימוע") טען עורך הדין אשר ייצג את חברת לוריה, כי בהקמת המפעל הושקעו כספים רבים, כי חברת לוריה מתפקדת ומעסיקה עובדים, וזאת כאשר כל עובדי חברת לוריה פוטרו עוד בשנת 2018. ביום 28.11.2019 הגיש משרד הבריאות בקשה להארכת תוקפו של צו ההפסקה המנהלי. בבקשתו העלה משרד הבריאות תהיות בקשר לזהות הגורם המנהל את המפעל, וכן התעוררו ספקות, בין היתר, אודות הקשר בין המפעל, חברת לוריה, וחברת אימפריאל. זאת גם משום שמשרד הבריאות מצא במפעל, במסגרת הביקורת שערך, תעודות משלוח וחשבוניות שהונפקו על שם חברת אימפריאל.
בסופו של יום בוטל צו ההפסקה.
15. יצוין כי במסגרת הליך זה נטען, בדיון שהתקיים ביום 14.11.2019, כי מר דניס הציג בפני משרד הבריאות הסכם הלוואה מיום 1.4.2019, לפיו חברת אימפריאל הלוותה לחברת לוריה סך של 5 מיליון ₪ לצורך הרחבת כושר היצור והשיווק של המפעל ולצורך רכישת חומרי גלם ומכונות (להלן: "הסכם ההלוואה"). אין מחלוקת כי מדובר במצג עובדתי בעייתי, משום שהסכם ההלוואה בוטל זה מכבר ביום 4.4.2019.
16. ביום 2.7.2020 הוגשה בקשה למתן צו לפתיחת הליכים כנגד חברת לוריה על ידי עובדי חברת לוריה והנושה וחרושב ואדים, שנתן לחברה שירותים בתחום התשתיות והחשמל (להלן: "החשמלאי"). הדיון בבקשה זו אוחד עם בקשה נוספת למתן צו לפתיחת הליכים שהוגשה על ידי הנושה חברת אביה, אשר חברת לוריה שכרה ממנה את הנכס שבשטחו פעל המפעל.
בבקשות למתן צו פתיחת הליכים, נטען בין היתר, כי חברת לוריה העבירה את כל קווי היצור של המזון לחברת יוג'ין, ולראיה נטען כי חלק מהעובדים פוטרו מחברת לוריה והחלו בעבודתם בחברת יוג'ין מיד בסמוך להקמתה, בנובמבר 2018. כמו כן נטען כי חברת אביה פעלה לקבלת החזקה בנכס שבשטחו פעל המפעל, ובשנת 2020 נמסרה לידיה החזקה בנכס כאשר הוא נקי וריק מכל ציוד. נטען כי במעמד פינוי הנכס מר דניס פנה לחשמלאי על מנת שזה יעביר את כל תשתית החשמל כדי לאפשר המשך פעילות, אולם הלה סירב מכיוון שחברת לוריה נותרה חייבת לו כספים.
נטען עוד כי כל הציוד שהיה במפעל הועבר לחברת אימפריאל, שהמשיכה לייצר את המוצרים של חברת לוריה באמצעות הציוד והמכונות של חברת לוריה. עוד נטען כי חברת לוריה אינה פעילה, אולם חברת יוג'ין וחברת אימפריאל שנפתחו לאחריה משתמשות בסימן המסחרי של חברת לוריה. כך למשל בחשבוניות של חברת אימפריאל מופיע סמל המותג "לוריה".
17. בהחלטה מיום 14.9.2020 ניתן צו פתיחת הליכים כנגד חברת לוריה ומונה בעל תפקיד. ביום 14.2.2021 הגיש הנאמן את הדו"ח הראשון, ובד בבד הוגשה בקשה דחופה למתן צו איסור דיספוזיציה במעמד צד אחד (בקשה 4). במסגרת הבקשה התבקש בית משפט ליתן צו האוסר לבצע כל דיספוזיציה בנכסי חברת אימפריאל, לרבות ציוד, כלי רכב, מניות וכל פעולה משפטית הקשורה לחברה. הצו התבקש לאור טענת הנאמן לקיומו של חשש ממשי כי כל פעילות חברת לוריה הוברחה גם לחברת אימפריאל, כעולה מהטענות שפורטו לעיל.
18. ביום 15.2.2021 נעתרתי למבוקש בבקשה 4 והוענקו הסעדים הזמניים המבוקשים במעמד צד אחד. ביום 21.2.2021 הגישה חברת אימפריאל תגובה לבקשה 4 וכן בקשה לביטול הסעד הזמני. נטען כי חברת אימפריאל החלה בחודש מאי 2019 לשווק מוצרים שחברת יוג'ין מכרה לה, וזאת באמצעות רכבים ועובדים של חברת אימפריאל. נטען כי חברת אימפריאל רכשה מחברת יוג'ין מוצרים תמורת תשלום. נטען עוד כי לאחר מספר חודשים הופסקה הפעילות העסקית עם חברת יוג'ין, ובחודש ינואר 2020 הקימה חברת אימפריאל מפעל לייצור מוצרי בצק קפואים במגדל העמק, אליו הועברו הציוד והמלאי שנרכשו, בין היתר, מחברת יוג'ין מכספה של חברת אימפריאל, מנהליה או בעלי מניותיה. חברת אימפריאל צירפה לתגובתה, לצורך הוכחת טענותיה, את כרטסת הנהלת החשבונות שלה.
19. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 24.2.2021 נחקר מר ודים. במהלך הדיון, הצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה לפיה, בין היתר, הצו הזמני שניתן במסגרת בקשה 4 נותר על כנו, כאשר לחברת אימפריאל ניתנה זכות להגיש בכל עת בקשה ספציפית לביטול הצו בעניינה, ככל שיתקיים צורך לבצע עסקה בנכס מנכסיה.
20. ביום 18.4.2022 הוגשה כאמור הבקשה דנן. בסיכום טענותיו טען הנאמן כי מלוא הפעילות העסקית של חברת לוריה הועברה שלא כדין, על ידי מר דניס, לחברת יוג'ין ובהמשך לחברת אימפריאל. הנאמן טען כי מר דניס הבריח בדרך זו את כל נכסיה של חברת לוריה לחברות יוג'ין ואימפריאל בעודו מנהל בחברת לוריה, ובה בעת גם מנהל בחברת יוג'ין ובחברת אימפריאל. לטענת הנאמן, מר דניס ניהל את כל החברות, שימש בכולן כמורשה חתימה והיה הרוח החיה העומדת מאחורי פעילותן העסקית. הנאמן טען כי מר דניס פעל לטשטש בין הזהויות של החברות השונות על מנת להבריח את פעילות חברת לוריה לחברות האחרות, לרוקן את חברת לוריה מנכסיה ולהותיר אותה שקועה בחובות, ואת נושיה חסרי מענה. נטען כי מר דניס נטל שלא כדין את הפעילות העסקית של חברת לוריה, ניהל את חברת לוריה במרמה וניצל את מעמדו בהיותו נושא משרה בחברת לוריה, ועל כן עתר הנאמן לתת נגדו את הסעדים המבוקשים בבקשה.
21. ביום 20.6.2022 הוגש תצהירו של מר דניס בתגובה לבקשת הנאמן, במסגרתו עתר לדחיית הבקשה נגדו תוך פירוט גרסתו להשתלשלות האירועים, כדלקמן:
א. בשנת 2015 הקים מר יבגני יחד עם מר לאוניד את חברת לוריה, כאשר מניותיו של מר לאוניד נרשמו פורמלית על שם בִּתו, הגב' מרינה. החברה נוהלה על ידי מר יבגני וכל העניינים הכספיים נוהלו על ידי מר לאוניד.
ב. באמצע שנת 2016, מר יבגני ומר לאוניד הציעו למר דניס לעבוד בחברה בתור מנהל המפעל האחראי על תפקודם של עובדי הייצור בחברה, ומר דניס קיבל את הצעתם והחל לעבוד בחברת לוריה.
ג. מר דניס טען כי הפעילות במפעל של חברת לוריה התבצעה בציוד מיושן ומשומש שנרכש על ידי חברת לוריה בהשקעה של כ-200,000 ₪, כולל השקעה בתשתיות מבנה המפעל בנכס שהושכר על ידי החברה מחברת אביה.
ד. נטען כי מספר חודשים לאחר תחילת פעילות המפעל התגלו בעיות בתפקוד, וזאת לאחר שמר יבגני ומר לאוניד החלו להעביר כספים שלא כדין מחברת לוריה לחברת אייס לקו, שאותה הקימו וניהלו במקביל. נטען כי חברה זו עסקה ביבוא ושיווק של מוצרי מזון קפואים, בדומה לעסקי חברת לוריה. מר דניס טען כי התנהלות זו פגעה בתפקוד השוטף של חברת לוריה וגרמה להסתבכותה הכלכלית, עד לקריסתה בשנת 2018.
ה. מר דניס הצהיר כי מר יבגני נהג לפזר שיקים באופן שיטתי בשם חברת לוריה, גם כשידע כי לשיקים אלו אין כיסוי בבנק, וכן כי ביצע הזמנות של חומרי גלם מספקים שונים, שהועברו בפועל לחברת אייס לקו, ובתמורה היה רושם שיקים המשוכים מחשבון חברת לוריה שהיו נעדרי כיסוי.
כמו כן טען מר דניס כי מר יבגני ומר לאוניד נהגו לקחת מוצרים שייצרה חברת לוריה, שהיו מוכנים לשיווק, ובחרו לשווקם באמצעות חברת אייס לקו, מבלי ששולמה התמורה בגין אותם מוצרים לחברת לוריה. מר דניס טען בתצהירו כי פעולות אלו גרמו להתעשרות של חברת אייס לקו על חשבון חברת לוריה, שהמשיכה לצבור חובות בעקבות התנהלות זו של מר יבגני ומר לאוניד, ובסוף קרסה.
ו. בתצהירו הבהיר מר דניס כי באמצע שנת 2018, כאשר חברת לוריה הייתה חייבת לו שכר של שישה חודשים, הוצע לו ולמר בוריס לרכוש את מניות חברת לוריה, בתמורה לוויתור של מר דניס על חוב השכר של חברת לוריה לו ותמורת ויתור של אשתו של מר בוריס, שעבדה באותה עת בחברת לוריה, על זכויותיה בחברת לוריה וכן כנגד התחייבות מר דניס ומר בוריס לשלם את חובות חברת לוריה לספקים, לעובדים ולרשויות. הוסכם כי את חובות חברת לוריה לבנקים, להם היה ערב מר יבגני באופן אישי, יפרע מר יבגני.
ז. מר דניס טען בתצהירו כי קיבל את ההצעה, וביום 26.12.2018 נחתם הסכם הפירוק. עוד טען מר דניס כי לאחר חתימת ההסכם הוא קיבל הודעות מספקים שונים, לפיהן מר יבגני ממשיך לשלם באמצעות שיקים של חברת לוריה את התמורה המגיעה להם, למרות שאלו סיפקו בחלקם סחורה לחברת אייס לקו שבבעלותו זאת תוך התעלמות מהוראות הסכם הפירוק. משהתראות מר דניס למר יבגני לחדול ממעשיו לא הועילו, מר דניס הודיע למר יבגני כי הוא ומר בוריס לא יקיימו את חלקם בהסכם הפירוק, זאת בשל הפרות מר יבגני את הסכם הפירוק.
ח. בתחילת שנת 2019, משלא הייתה פעילות בחברת לוריה, ומשמר יבגני וגב' מרינה לא שיתפו פעולה בכל הנוגע להמשך פעילות חברת לוריה, מר דניס הציע לחברת יוג'ין להצטרף לפעילות השיווקית של חברת לוריה, ולהעסיק לצורך כך עובדים חדשים, כאשר חברת יוג'ין תישא בעלויות של רכישת חומרי גלם, תשלום שכר לעובדים ותשלום ההוצאות השוטפות של חברת לוריה, ובתמורה חברת יוג'ין תשווק את המוצרים שייוצרו ותקבל מכך את רווחיה. מר דניס טען כי באותה עת לא הייתה כל פעילות עסקית בחברת לוריה: לא היו חומרי גלם, לא היו עובדים, ולמעט ציוד מיושן לא היה לחברת לוריה דבר, ולכן לא היה בהצעתו לחברת יוג'ין כדי לפגוע בחברת לוריה. מר דניס הבהיר בתצהירו כי חברת יוג'ין קיבלה את ההצעה, החלה להשקיע כספים ששימשו לרכישת חומרי גלם, ציוד, תשלומים לעובדים, ותשלומים של ההוצאות השוטפות של חברת לוריה, כולל דמי שכירות של המבנה, ארנונה, חשמל ומים.
ט. כחצי שנה לאחר חתימת הסכם הפירוק פנה מר יבגני אל מר דניס, באמצעות צד ג', והציע לו למכור את מניות חברת לוריה למשיבים 5-4, אותם מר דניס לא הכיר. משיבים 5-4 לא הסכימו לרכוש את מניות חברת לוריה, אך הסכימו לשווק את מוצריה באמצעות חברת אימפריאל.
י. משהושגה הסכמה, החל מיום 1.6.2019 החלה חברת אימפריאל לשווק מוצרים שקיבלה מחברת יוג'ין, וזאת באמצעות עובדיה ורכבים ששכרה למטרה זו, ואת התקבולים העבירה לחברת יוג'ין, בניכוי הרווח שהגיעה לה בגין מכירת המוצרים. מר דניס טען בתצהירו כי לחברת לוריה לא היה קשר עם חברת אימפריאל, למעט העובדה כי גם המוצרים שנשאו את שם חברת לוריה, אך בפועל יוצרו על ידי חברת יוג'ין, נמכרו לחברת אימפריאל לצורך הפצתם באמצעותה.
יא. בחודש ינואר 2020 חברת אימפריאל החלה לפעול במפעל משלה במגדל העמק, אשר עסק בייצור מוצרי מזון, לרבות בייצור מוצרי בצק קפואים הנושאים את שמה ואת סימלה של חברת אימפריאל, ללא קשר לחברת לוריה. בחודש מאי 2020 החל מר דניס לעבוד בחברת אימפריאל בתחום הביטוח והביטחון במשרה חלקית.
22. מר דניס טען בתצהיר מטעמו ובסיכומיו כי חברת אימפריאל לא השתלטה ללא תמורה על נכסי וציוד חברת לוריה, או על לקוחותיה, אלא מדובר בחברה עצמאית הפועלת במפעל במגדל העמק, לאחר השקעת סכומי עתק על ידי בעליה במפעל. נטען כי השקעת הבעלים של חברת אימפריאל ברכישת מוצרים שיוצרו על ידי חברת לוריה או נשאו את שמה, הייתה בסך של לא יותר מ-300,000 ₪.
מר דניס הוסיף וטען כי חברת לוריה קרסה עקב ניהול ושיווק כושל של בעליה, מר יבגני, אשר היה אחראי לבדו על ההתנהלות הכספית של החברה. עוד נטען כי מר יבגני ביטל את הסכם הפירוק בתחילת שנת 2019, על אף שמר דניס ביצע חובותיו על פי אותו הסכם ופרע את כל החובות לספקים ולעובדים של חברת לוריה. מר דניס הבהיר עוד כי בניגוד לנטען הוא לא היה מורשה חתימה בחשבון הבנק או בהנהלת החשבונות או בחתימה על המחאות מטעם חברת לוריה, וכל התשלומים בוצעו על ידי מר יבגני, אשר חתם לבדו על המחאות ותשלומים מטעם חברת לוריה. משכך טען מר דניס כי חברת לוריה חייבת לו סך של 257,000 ₪ נכון ליום 1.10.2018, וכי הוא כל העת פעל לצמצום נזקים וחובות לחברה, והתביעה שהוגשה נגדו ע"י הנאמן כעת חסרת בסיס.
23. הנאמן בתגובתו מיום 22.6.2022 טען, בין היתר, כי תצהירו של מר דניס רצוף אי דיוקים. כמו כן נטען כי משיבים 6-4 בסיוע עורך הדין הציגו הסכם הלוואה במסגרתו טענו כי חברת אימפריאל הלוותה כספים לחברת לוריה, ולכן בתמורה להחזר ההלוואה, ההכנסות ממכירת מוצריה של חברת לוריה עברו לחברת אימפריאל. צוין כי הסכם ההלוואה בוטל בסמוך למועד חתימתו, באופן המעורר סימני שאלה. בנוסף הנאמן צירף לתגובתו את הסכם הפשרה שנחתם בין חברת לוריה, מר דניס ומר יבגני לחברת אביה ביום 5.11.2019, ממנו עלה כי חברת לוריה ממשיכה להחזיק במפעל המושכר, אשר הוחזר לבעליו רק ביום 30.1.2020. כמו כן הנאמן צירף לתגובתו את דו"ח ממצאי הבדיקה שנערכה בעניינו של מר דניס בהליך חדלות פירעון המתקיים בעניינו, שבו ממצאים הסותרים את טיעוניו של מר דניס בהליך כאן.
24. ביום 23.6.2022 הוגשה תשובת המשיבים לתגובת הנאמן, וביום 13.7.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו, בין היתר, נשמעה עדותם של מר אליק איילון, הבעלים של המפעל; מר ודים, החשמלאי; מר דניס; משיב 4; משיב 5; ומשיב 7 עורך הדין.
25. בדיון נוסף שהתקיים ביום 1.2.2023 הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה לפיה כל חומר שהוגש במסגרת בקשה 18 וכל חומר שהוגש על ידי הצדדים במסגרת הליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה בתיקים 6933-03-21 ו-6869-03-21 ישמשו כראיה גם בבקשה כאן, וכי לא יהיה צורך בשמיעת ראיות נוספות לצורך בירור בקשות 11 ו-12, ולכן הדיון בבקשה מס' 18 מתייתר.
לאחר מכן הגישו הצדדים סיכום טענות בכתב.
דיון והכרעה
26. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ברובה. שוכנעתי כי הוכחו טענות הנאמן בנוגע להתנהלותו של מר דניס, באופן שאני נעתרת לבקשת הנאמן ויש מקום להטיל על מר דניס אחריות אישית לנזקים שנגרמו לחברת לוריה כתוצאה מניהולה על ידו.
לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנאמן בכל הנוגע להטלת אחריות פלילית על מר דניס בהתאם להוראות סעיף 346 לחוק.
27. מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו בפניי עולה כי פעילותה העסקית של חברת לוריה כללה ייצור ושיווק של מוצרי מזון קפואים. פעילות זו התקיימה בפועל גם בחברת יוג'ין וגם בחברת אימפריאל. לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת לוריה, החל מיום 1.11.2018 חברת יוג'ין המשיכה בייצור מוצרי חברת לוריה תחת רישיון היצרן של חברת לוריה ואף בשיווק מוצריה. בהמשך כאשר גם חברת יוג'ין החלה להיקלע לקשיים כלכלים הועברה פעילותה (שכללה גם פעילות חברת לוריה שהועברה לחברת יוג'ין) לחברת אימפריאל. הוכח כי חברת אימפריאל הייתה שותפה מלאה לכל פעילות חברת יוג'ין, באופן שלאורך כל שנת 2019 חברת אימפריאל העבירה לחברת יוג'ין כספים לצורך המשך פעילותה העסקית, שכללה פעילות בנכס אשר שימש את חברת לוריה ובה היה מפעלה. כן הוכח כי ללא קשר לרישומים הפורמליים, מר דניס שימש כנושא משרה בחברת לוריה, בחברת יוג'ין ובחברת אימפריאל, וניהל גם את המשך פעילותה העסקית של חברת לוריה גם במסגרת פעילות החברות האחרות, וזאת לכל הפחות עד למועד העתקת פעילות חברת אימפריאל למפעל במגדל העמק בחודש ינואר 2020.
28. מעמדו של מר דניס בחברת לוריה היה ברור לכל ולמעשה מר דניס היה הרוח החיה בחברת לוריה, ובפועל הוא ניהל את עבודת המפעל באמצעות עובדי חברת לוריה, התקשר עם ספקים, חתם על ערבויות אישיות, וקיבל את כל ההחלטות הדרושות לניהול חברת לוריה. גם אם מבחינה פורמלית בכל אחת מהחברות – לוריה, יוג'ין, אימפריאל - היו רשומים בעלי מניות אחרים, הרי שהלכה למעשה מר דניס היה הגורם המרכזי בקבלת ההחלטות העסקיות אשר הובילו בסופו של יום, גם על פי הודאת מר דניס, להעתקת כל פעילות חברת לוריה לחברת אימפריאל ללא תמורה.
29. אציין כי התרשמותי מעדותו של מר דניס בפניי איננה מאפשרת לי לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו היחידה. מה גם שהאמור בתצהירו סותר ראיות במסמכים שהגיש הנאמן, למשל אלו שהוצגו במסגרת ההליכים בעניין צו ההפסקה המנהלי של המפעל. בכל אלו יש כדי לחזק את המסקנה בדבר התנהלותו של מר דניס במסגרת החברות שתוארו לעיל במטרה להמשיך את פעילות חברת לוריה תוך התחמקות מהצורך לשלם חובות לנושים.
המצב המשפטי
30. סעיף 290 לחוק חדלות פירעון, אשר כותרתו "ניהול במרמה של נושא משרה", קובע כי:
"מצא בית המשפט כי מי שהיה נושא משרה בתאגיד, היה שותף ביודעין לניהול התאגיד במרמה בתקופה שקדמה למתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, להורות לגביו אחד או יותר מאלה:
(1)לקבוע כי נושא המשרה יישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהול התאגיד במרמה;
(2)לפסול אותו מלשמש נושא משרה בכל תאגיד לתקופה שיורה ושלא תעלה על חמש שנים".
31. כדי שיחולו הוראותיו של סעיף 290 לחוק צריכים להתקיים ארבעה תנאים: הראשון, שהחברה תימצא בהליך של חדלות פירעון; השני, הוגשה בקשה לכך מאת הנאמן או הממונה, והבקשה נוגעת למי ששימש כנושא משרה בחברה; השלישי, כי עסקה של החברה התנהל במרמה; והרביעי, כי נושא המשרה של החברה היה שותף בניהול החברה ביודעין.
32. סעיף זה מהווה, הלכה למעשה, מקבילו של סעיף 373 לפקודת החברות, אם כי בסעיף 290 לחוק חדלות פירעון המחוקק ביקש לצמצם את היקף האחריות האישית של נושאי המשרה במקרה של מרמה, כך שהנזקים מוגבלים רק לנזקים של התאגיד כתוצאה מהניהול "במרמה" כפי שנטען ולא יותר מכך.
33. החוק אינו מגדיר בצורה מדויקת את המושג "מרמה" וניתן לכאורה לפרשו בגמישות. עם זאת הפסיקה קבעה שני מבחנים חלופיים לבחינת קיומה של המרמה, כאמור בסעיפים 373 לפקודה ו-290 לחוק. על פי המבחן הראשון, יש לבחון האם החברה המשיכה לנהל את עסקיה וליצור חובות בשעה שהיא חדלת פירעון, ונושיה לא יוכלו לקבל את כספם. במקרה כזה נקבע כי נושאי המשרה בחברה היו שותפים לניהול העסק בתרמית.
המבחן השני לקיומה של תרמית הוא בחינת קיומו של חוסר הגינות הנוגד את כללי המסחר ההוגן המקובלים. בפסיקה נקבע כי הטלת חבות אישית מכוח סעיף זה תתבצע לרוב על פי מכלול הנסיבות, כאשר נושא המשרה פעל בשורה של מעשים ולאורך זמן, המצביעים על ניהול החברה בדרך של הונאה. הבחינה היא מהותית וכוללת, במסגרתה יש לבחון את כל הנסיבות.
34. מדובר אפוא בהטלת אחריות אישית על נושאי המשרה בגין חבויות החברה, כאשר הסנקציה על נושא המשרה היא חיוב כספי, וכן פסילתו של נושא המשרה מלשמש דירקטור או להיות מעורב במישרין או בעקיפין בניהולה של החברה. לצורך הטלת חבות אישית על נושא המשרה יש להוכיח כי הוא ידע שעסקי החברה מתנהלים בתרמית, כאשר גם עצימת עיניים והימנעות מלחקור את האמת יספיקו בנסיבות מסוימות לצורך התגבשות יסוד הידיעה הנדרש. כמו כן נדרש להוכיח כי נושא המשרה היה מעורב בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.
35. ביחס לשיעור החיוב שניתן לחייב את נושא המשרה, יש לקחת בחשבון כי נושא המשרה ישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מהניהול במרמה. לצורך כך ניתן לקחת בחשבון פרמטרים כגון: היקף חובות התאגיד, הקשר בין תרמית לפירוק התאגיד, האם נושא המשרה שותף למרמה, רמת אי היושר במעשיו של נושא המשרה. יש לקבוע את תרומתו של נושא המשרה לנזקים שנגרמו לתאגיד, וככל שפעל יחד עם אחרים, יש לחייב גם אותם באחריות זו. יובהר כי הסעיף אינו דורש קיומו של קשר סיבתי בין התרמית לבין כניסת החברה להליך של חדלות פירעון.
ראו לעניין זה:
דוד מינץ, ספר מרים נאור, עיונים באחריות נושאי משרה בתאגיד בחדלות פרעון וההצדקות לה, שם בעמ' 593-597, 600 (2023).
יוסף גרוס, דירקטורים ונשאי משרה בעידן ממשל תאגידי, שם בעמ' 444 (2018).
ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן, פ"ד ס(1) 69, 83-85 (2005).
ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' ביטי, פ"ד נ(2) 27, 39 (1996).
36. סעיף 346 לחוק חדלות פירעון מטיל אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד, במסגרתו ניתן להשית עליו מאסר לשלוש שנים, אם עשה אחד מאלה:
“)1)הסתיר נכס מנכסיו של החייב טרם מתן הצו לפתיחת הליכים, במטרה שלא ייכלל בנכסי קופת הנשייה;
(2)הסתיר נכס מנכסיו של החייב לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים;
(3)לא מסר מידע שנדרש למוסרו לפי הוראות חוק זה, או מסר מידע כאמור שהוא חלקי או כוזב לנאמן, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, במטרה לפגוע בהליכי חדלות הפירעון".
37. זה המקום להבהיר כבר עתה כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנאמן להטיל אחריות פלילית על מר דניס. אינני סבורה כי נטל ההוכחה הגבוה הנדרש לצורך כך הורם במקרה דנן. כך למשל נדרש להוכיח כי אי מסירת המידע הייתה במטרה לפגוע ספציפית בהליכי חדלות הפירעון, דבר שלא הוכח במקרה דנן ונטענו בעניין טענות כלליות בלבד.
כן מצאתי מקום לקבוע כי הוכחה בפניי תשתית עובדתית מספקת להטיל על מר דניס חבות בהתאם לנדרש בסעיף 290 לחוק.
מן הכלל אל הפרט
א – מר דניס הוא נושא משרה בחברת לוריה, בחברת יוג'ין ובחברת אימפריאל
38. הוכח בפניי כי מר דניס שימש נושא משרה בחברת לוריה, ניהל את החברה והפעיל אותה הלכה למעשה. מר דניס פעל בשלושת החברות – לוריה, יוג'ין ואימפריאל, ללא הבחנה, והעביר את מלוא פעילותה של חברת לוריה מחברה לחברה ללא תמורה, ללא כל היגיון עסקי לטובת חברת לוריה, ובעת שחברת לוריה נקלעה לקשיים כלכליים. מר דניס ניצל את מעמדו בחברה ופעל כנגד אינטרס חברת לוריה וטובתה, בזמן שהיה מנהלה בפועל.
39. הוכח כי חברת יוג'ין וחברת אימפריאל נרשמו ברשם החברות במועדים הסמוכים לסיום פעילותה של חברת לוריה, ולצורך מכוון של העברת פעילותה של חברת לוריה אליהן, וזאת רק מאחר וחברת לוריה היה שקועה בחובות ועל מנת להמשיך את פעילותה. דפוס פעולה אסור זה, במהלכו הפעילות העסקית מועברת ללא תמורה וללא היגיון כלכלי, שעה שתאגיד אחד קורס, מתאגיד אחד למשנהו, כבר הוכר על ידי בעבר כאסור ומספק להטלת אחריות אישית.
ראו לעניין זה:
פר"ק 43400-02-19 אמסלם נ' דיאט שמחות (11.9.2022).
מדובר בנקיטת פעולות מתוחכמות המביאות להעברת כל הפעילות העסקית שבוצעה על ידי חברת לוריה לחברות האחרות – יוג'ין ואימפריאל – תוך הותרת חברת לוריה ריקה מכל פעילות או ציוד ושקועה בחובות רבים. רצף פעולותיו של מר דניס אשר התקשר בשמה של חברת לוריה, במקביל גם חתם ערבויות לחברת יוג'ין ואף אישר חיובים לחברת אימפריאל, מעיד על כך כי הוא פעל בתרמית על מנת להמשיך את פעילות ייצור המוצרים של חברת לוריה ושיווקם באמצעות אחרים מבלי שחברת לוריה תקבל תמורה כלשהי.
40. מר דניס ידע כי לא ניתן להפעיל את חברת לוריה עקב חובותיה הרבים, ולכן העתיק את כל פעילותה לחברת יוג'ין ולחברת אימפריאל, כאשר כלפי חוץ שווקו המוצרים תחת השם של חברת לוריה. מר דניס היה מודע לחובותיה של חברת לוריה, לחוסר פעילותה ולחוסר האפשרות לשקמה, וזאת לכל הפחות כבר במועד החתימה על הסכם הפירוק, ביום 26.12.2018,שם צוין מפורשות כי חברת לוריה שרויה בחובות של כ-3.5 מיליון שקלים. גם קודם לכן מר דניס ידע אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה, כאשר לטענתו כבר בחודש מרץ 2018 החברה לא שילמה את שכרו ואת שכרם של יתר העובדים בחברה. חרף זאת מר דניס המשיך בפעילות תחת שמה של חברת לוריה בשנת 2019, תוך יצירת התחייבויות וחובות לחברה באמצעות חברת יוג'ין וחברת אימפריאל, כאשר אין כל היגיון כלכלי, לא בהעברת הפעילות של חברת לוריה לחברות האחרות, ולא בפתיחת אותן החברות בתאריכים הסמוכים לחתימה על הסכם הפירוק, במטרה לעסוק באותם עניינים בהם עסקה חברת לוריה. הפסקת הפעילות בחברת לוריה והענקת זכות לחברה/חברות אחרות להשתמש במפעל היצור AS IS וללא כל תמורה, כאשר מדובר בחברה/חברות שגם הן מנוהלות על ידי מר דניס, מהווה שימוש לא הוגן בנכסי חברת לוריה בניגוד לטובת החברה, ויש בה להצביע על מרמה.
41. ביסוס למסקנתי כי מר דניס המשיך בפעילות חברת לוריה גם בשנת 2019 חרף מצבה הכלכלי אני מוצאת, בין היתר, בסיכום השימוע שערך משרד הבריאות ביום 30.10.2019. עורך הדין אשר ייצג את חברת לוריה טען מפורשות בשימוע, בו נכח גם מר דניס, כי:
"אכן מי שמייצר זה חברת לוריה והפועלים שלה הם המייצרים את המוצרים".
ובהמשך גם מר דניס טען שם כי:
"יש דוחות ייצור שמראים שלוריה מייצרת...".
42. העובדה שמר דניס לא נרשם כבעל מניות פורמלי בחברת לוריה, או כנטען לא הייתה לו גישה לחשבונות הבנק של החברה, אין בה לשנות את המסקנה כי הוא נושא משרה בחברות והרוח החיה שתכננה, יזמה והוציאה לפועל את העתקת פעילות חברת לוריה לחברות אחרות, על מנת לחמוק מתשלום חובותיה של חברת לוריה והותרת הנושים מול שוקת שבורה. אני סבורה כי מר דניס המשיך בפעילות חברת לוריה, בכסות של חברות אחרות, תוך ניצול הידע שהיה לו מתוקף תפקידו הבכיר בחברה. מר דניס הפעיל את חברת יוג'ין ואת חברת אימפריאל באותו מקום בו פעל מפעל הייצור של חברת לוריה, עם אותם בעלי תפקיד ועם אותו הציוד, כאשר גם חלק מהעובדים הועברו בין החברות, והכול לצורך פעילות זהה לפעילות שביצעה חברת לוריה מלכתחילה. כל זאת כאשר הוא מציג מידע שגוי לרשויות כגון משרד הבריאות באשר לזהות מפעיל המפעל בשנת 2019.
43. ביחס לחברת לוריה – אני סבורה כי רישום המניות ברשם החברות כמו גם בהסכם פירוק השותפות אינו מלמד על זהות הבעלים והמנהל האמיתי של החברה, ומדובר ברישום פיקטיבי. מניותיה של חברת לוריה רשומות כיום ברשם החברות על שם מר יבגני וגב' מרינה בלבד, וזאת למרות שבהתאם להסכם השותפות מיום 4.2.2016 מר דניס רכש 20% ממניות החברה. גם בהסכם הפירוק מיום 26.12.2018 נרשם כי כל פעילות החברה הועברה למר דניס ולמר בוריס, אם כי בהסכם זה צוין כי מבחינה פורמלית מניות החברה, ניהולה ורכושה יועברו ויירשמו על שם גב' אירנה, וזאת לבקשתם של מר דניס ומר בוריס. חרף רישומים אלו ולאור אופן התנהלות מר דניס ומר בוריס, אני סבורה כי דינם כדין בעל מניות בחברת לוריה.
ניכר כי רישומה של גב' אירנה בהסכם הפירוק בוצע למראית עין בלבד, והוא נועד למלט נכסים ולפטור את מר דניס מתשלום חובות. חיזוק למסקנתי אני מוצאת בדברי הנאמן בדיון מיום 14.11.2022 בסע"ש 6869-03-21, במסגרתו טען הנאמן כי גב' אירנה קיבלה הפטר בהליך חדל"פ שהתנהל בעניינה, לאחר שהצהירה שמעולם לא ניהלה עסק ולא הייתה קשורה לניהול העסק. גב' אירנה עבדה כשכירה בחברת לוריה ולטענת הנאמן, מאחר ומר דניס לא רצה ששום דבר יירשם על שמו, הוא פעל כך שבאופן פורמלי הכול יירשם ויועבר על שמה. טענות אלו לא נסתרו והן מחזקות את המסקנה כי הרישום על שם גב' אירנה בהסכם הפירוק הוא פיקטיבי בלבד, פרי פעילותו של מר דניס, כאשר הוא נותר למעשה הרוח החיה מאחורי כל פעילות חברת לוריה, הגם שאיננו אינו רשום כבעל מניות כלל.
חיזוק נוסף למסקנתי אני מוצאת גם באמור בתצהירו של מר דניס עצמו מיום 19.6.2022, שם טען כי:
"11. באמצע שנת 2018 כאשר החברה היתה חייבת לי שכר של כ-6 חודשים פנה אליי ולחברי דרס מר בוריס פלודסטי אשר עבד בחברת אייס לקו וניהל את מערך השיווק בחברת אייס לקו שכאמור שייכת למשיבים 2,3 והציעו לרכוש את חברת לוריה וזאת בתמורה לויתור שלי ושל אשתו של בוריס אשר עבדה באותה תקופה בחברת לוריה על זכויותינו בחברת לוריה וכן כנגד התחיבותנו לשלם את חובות חברת לוריה עבור ספקים, עובדים, רשויות ואילו חובות עבור בנקים להם ערב המשיב 2 באופן אישי ישולמו על ידו.
12. היות והאמנתי כי אוכל להבריא את החברה על ידי הכנסת משקיעים בחברה קיבלתי את הצעת יבגני ואוניד, ערכתי ביחד איתם ועם מר בוריס ראשי פרקים שעל בסיסם יערך חוזה המכירה של חברת לוריה.
...
23. לצערי חרף השימוע, משרד הבריאות לא ביטל את צו ההפסקה המנהלי, ובלית ברירה חברת לוריה הסמיכה את עו"ד ח'אלד מחאמיד לעתור לביטול הצו ואכן אחרי מספר דיונים צו ההפסקה בוטל בהסכמת החברה אחרי שבצעתי את כל הדרישות של משרד הבריאות" (הדגשות אינה במקור – י.ק.ג).
מר דניס גם הודה בשימוע שנערך ביום 30.10.2019 בעניין צו ההפסקה לפעילות במפעל, כאשר נשאל אודות תפקידו בחברת לוריה, כי:
"אני אחראי אישית על פעילות חברת לוריה על פי הסכמים עם הבעלים, זה רשום גם ברישיון יצרן שם רשום שמי".
ואם לא די בכך, הרי שבסיום תצהירו טען מר דניס מפורשות כדלקמן:
"34. הנני מצהיר כל חובות חברת לוריה נוצרו לפני שרכשתי את החברה יחד עם בוריס וכי מאז שרכשתי את החברה ועד שהופסקה הפעילות שלה לא נוצר חוב כלשהו, החברה באמצעותי שילמה דמי שכירות, שילמה את שכר העובדים וכן כל ההוצאות האחרות" (הדגשות אינה במקור – י.ק.ג).
מהאמור עולה כי מר דניס הוא זה שרכש את מניות חברת לוריה והתייחס אליה כחברה בבעלותו, ולכן, על אף האמור בהסכם הפירוק, בפועל כל פעילות חברת לוריה הייתה באחריותו, כאשר גב' אירנה היא "אשת קש", אשר נרשמה בהסכם הפירוק כדי למלט את מר דניס מאחריות לחובות חברת לוריה.
לא מצאתי ממש בטענות מר דניס כי הוא רק ניהל את המפעל ולא ניהל את החברה. ההפרדה בין ניהול המפעל לניהול החברה היא הפרדה מלאכותית ואינה תואמת את אופן התנהלותו של מר דניס בחברת לוריה כפי שהוכח בפניי. מר דניס התקשר בשם חברת לוריה, פעל בשמה, נטל על עצמו התחייבויות, ערב לחובותיה והיה מעורב בכל ההחלטות הניהוליות והתפעוליות של החברה. כמו כן מר דניס גם הציג עצמו כבעל תפקיד בחברת לוריה, ובהליכים משפטיים שונים נתבע יחד עם חברת לוריה, כמי שערב לחובותיה או כמי ששימש כמורשה חתימה מטעמה או כמי שהתחייב בשמה של החברה. ודי בכל אלו כדי לקבוע כי מר דניס הוא נושא משרה בחברת לוריה.
עוד אציין כי התנהלותו של מר דניס, אשר מרחיק עצמו מכל רישום פורמלי בחברה, יש בה להעיד על המרמה והתחכום במעשיו. כך בהתאם לאמור בהסכם הפירוק פעילות החברה ונכסיה נרשמו על שם גב' אירנה, אשר כאמור הוכח כי היא "אשת קש" שאין לה כל קשר לניהול החברה. כמו כן כנטען על ידי הנאמן, בבירור טלפוני שערך עם מר דניס, מר דניס טען כי אין לו קשר לחברת לוריה, הוא לא הפעיל אותה בשנת 2019 וכי לחברת לוריה אין כל קשר עם חברת אימפריאל.
מנגד דברים שונים הושמעו על ידו למשל בסיכום השימוע שנערך ביום 30.10.2019 בנוגע להפעלת המפעל , שהוצג שהדבר נעשה על ידי חברת לוריה. במהלך השימוע השיב מר דניס, שהופיע מטעם חברת לוריה, כאשר נשאל אודות תפקידו בחברת לוריה כי:
"אני אחראי אישית על פעילות חברת לוריה על פי הסכמים עם הבעלים, זה רשום גם ברישיון יצרן שם רשום שמי".
44. ביחס לחברת יוג'ין – לא מצאתי ממש בטענת מר דניס לפיה מר ולדיסלב ולא הוא היה זה שניהל את המפעל מטעם חברת יוג'ין, ומר דניס רק סייע לו בכך. אני סבורה כי מר דניס הוא זה שניהל בפועל גם את חברת יוג'ין ושימש כנושא משרה בה. מר דניס יזם את הקמת החברה החדשה לאחר שחברת לוריה הייתה שקועה בחובות, והוא יזם או אישר את העברת עסקי חברת לוריה אליה ללא תמורה. הוא גם פעל באופן אקטיבי לפיטורי העובדים בחברת לוריה ולקליטתם מיד לאחר מכן לעבודה בחברת יוג'ין, באותו מפעל בו פעלה קודם לכן חברת לוריה. כמו כן, בתאריכים 12.2.2019 ו-18.3.2019 מר דניס התקשר עם חברת מעוף בשם חברת יוג'ין, על מנת שזו תמיין עובדים שלאחר מכן יקלטו לעבודה בחברת יוג'ין. מר דניס חתם גם על ערבות אישית לקיום ההסכמים הנ"ל, וכאשר חברת יוג'ין לא קיימה את ההסכמים, חברת מעוף הגישה תביעה הן נגד חברת יוג'ין והן נגד מר דניס. זה גם צורף לתביעה כמורשה חתימה של חברת יוג'ין, אשר כאמור גם היה ערב אישית לחובותיה. כל התכתובות של חברת יוג'ין בעניין חובותיה לחברת מעוף מוענו אל מר דניס אישית. בשל כל זאת שוכנעתי כי מר דניס היה הרוח החיה בחברת יוג'ין.
45. לעניין חברת אימפריאל – אני סבורה כי מר דניס היה נושא משרה גם בחברה זו. חברת אימפריאל החלה גם היא את פעילותה במפעל בו פעלה קודם לכן חברת לוריה, ברח' בהרב יקותיאל 39 חיפה. כתובת זו שימשה את חברת אימפריאל במסמכים שונים, כך למשל בתביעה שהוגשה נגדה בהליך בתיק 50971-11-19 ביום 21.11.2019, צוינה כתובת זו ככתובת החברה. כמו כן במייל ששלח מר דניס ביום 21.6.2019 לחברת שטול אדריכלים (להלן: "חברת שטול") חתם מר דניס על המייל בתואר מנהל בפועל של חברת אימפריאל. בנוסף בכתב ההגנה מיום 16.3.2020 בהליך הנ"ל נטען כי חברת אימפריאל שכרה את שירותי חברת שטול כאשר למטרה זו הסמיכה את מר דניס לנהל מו"מ ולהגיע להסכמות בשמה, וזה פעל בנושא כנציג חברת אימפריאל. כמו כן גם בתצהיר מיום 23.12.2020 שהוגש בהליך הנ"ל אישר מר דניס כי שימש כגורם המוסמך בחברת אימפריאל שאישר את הזמנת העבודה מחברת שטול.
46. בנוסף הנאמן טען כי בשיחה שקיים עם משיב 4, בעל המניות הרשום של חברת אימפריאל, זה טען בפניו כי איננו יודע מדוע הוא רשום ברשם החברות כבעל מניות בחברה. לטענתו הוא איננו מנכ"ל החברה, כפי שנרשם ברשם החברות, והוא לא ידע להשיב לנאמן על אף שאלה הקשורה בחברה. בעדותו משיב 4 טען כי הוא רק משקיע שמטפל קצת בכספים, ולכן לא ידע לענות על הפעילות השוטפת במפעל, ולא סתר את הטענה שמר דניס היה הרוח החיה בחברה ויש להפנות אליו את השאלות. משכך ניתן להניח כי גם הרישומים הפורמליים ביחס לחברת אימפריאל הם למראית עין בלבד ומר דניס שימש כנושא משרה המנהל את החברה בפועל.
אציין כי גם אם יש ממש בטענת מר דניס בתצהירו כי בחודש מאי 2020 החל לעבוד בחברת אימפריאל בתחום הביטוח והביטחון, ואולם כנראה שתפקיד זה הוטל עליו בנוסף ומעבר לתפקידיו האחרים אותם מילא בחברת אימפריאל, גם לאור הידע והניסיון הרב שצבר בתחום עיסוקה של חברת אימפריאל, קרי בייצור ושיווק מוצרי מזון קפואים.
47. סיכום ביניים: נוכח האמור, הוכח לטעמי במידה הנדרשת כי מר דניס היה נושא משרה בחברת לוריה, כמו גם בחברת יוג'ין ובחברת אימפריאל. כמו כן אני סבורה כי מר דניס התנהל בשלושת החברות הנ"ל באופן דומה ושימש כבעל תפקיד ניהולי מרכזי בכל אחת מהן. כך מאחר והיה מודע למצבה הכלכלי של חברת לוריה, הוא פעל להעתיק את פעילותה מחברה אחת לאחרת במטרה להבריח את נכסי החברה ואת התמורה שראוי היה לשלם בעבור העברת פעילותה לחברות אחרות. זאת כדי לחמוק מתשלום חובותיה של חברת לוריה. בהתנהלותו של מר דניס, אשר פעל בנכסי חברת לוריה כמתואר לעיל, כפי שהוכח בפניי, יש די כדי להטיל עליו אחריות אישית לפירעון חובות חברת לוריה, כפי שייקבעו.
ב – פעולות המרמה שביצע מר דניס במסגרת תפקידו בחברות
48. מר דניס ביצע פעולות מקדימות ומתוכננות להמשך פעילות חברת לוריה
א. טרם החתימה על הסכם הפירוק ומאחר וחברת לוריה נקלעה לקשיים כלכליים, כבר ביום 4.10.2018 נרשמה חברת יוג'ין ברשם החברות, ומר ולדיסלב נרשם כבעל המניות היחיד והבלעדי בה. כתובתה של חברת יוג'ין ברשם החברות וכן במרשמי הביטוח הלאומי נרשמה ברחוב ספיר 9 בעפולה, שהיא כאמור כתובת מגוריו של מר דניס, אשר כנטען החל מיום 13.8.2019 שוכר חדר בביתו של מר ולדיסלב, בעל המניות בחברת יוג'ין. יצוין כי ברשם החברות, כתובת בעל המניות הרשום של חברת יוג'ין, מר ולדיסלב, היא הרב ניסים 20 בעכו, כאשר כתובת זו מופיעה, בין היתר, גם על גבי חשבונית של חברת יוג'ין מיום 31.5.2019 (שצורפה לתגובה מיום 30.10.2022), גם על גבי חשבוניות של חברת מעוף שהוצאו לחברת יוג'ין, וכן על הסכם התקשרות עם חברת מעוף, שכולם צורפו לנספח 14 לבקשת הנאמן.
מספר הטלפון הרשום במרשמי הביטוח הלאומי תחת חברת יוג'ין ותחת חברת לוריה הוא מספר הטלפון של מר דניס, כעולה מהאמור בדו"ח חקירת מר דניס, במסגרת הליך חדלות פירעון שנוהל בעניינו, שצורף לתגובה מיום 22.6.2022. מידע זה נלמד גם מהאמור בתגובת מר דניס מיום 5.7.2020 ומיום 28.7.2020 בהליך חדלות הפירעון בעניינו חדל"פ 46409-06-20.
ב. כמו כן ביום 29.10.2018 מר דניס חתם על מכתב זימון לשימוע למר אלכסנדר חרסונסקי, עובד חברת לוריה, לפיו העסקת העובד הסתיימה עקב סיום פעילות "משאבי אנוש" בחברת לוריה ותחילת עבודתו ב"חברה חדשה". מר דניס חתום בשם הנהלת חברת לוריה גם על מכתב מיום 1.11.2018 בעניינו של העובד סרגיי שבירויוב, לפיו החל מיום 31.10.2018 העסקתו בחברת לוריה מופסקת והחל מיום 1.11.2018 הוא יועסק בחברת יוג'ין.
ג. דניס החל בניהול חברת יוג'ין בנכס בו מצוי המפעל ששימש את חברת לוריה, ברחוב בהרב יקותיאל 39 בחיפה. כתובת זו היא הכתובת הרשומה של חברת לוריה ברשם החברות, כאשר לחברת לוריה הסכם שכירות בגין הנכס בכתובת זו עד לשנת 2020. חברת יוג'ין ציינה כתובת זו ככתובתה במסמכים רבים, כך למשל בהודעה מיום 1.1.2019 על פירוט תנאי עבודה של העובדת גב' אנה ארשנסקי בחברת יוג'ין, בטופס 101 לשנת 2019, מסמך שצורף לתביעה שהוגשה בסע"ש 6933-03-21, ובתלושי השכר שהנפיקה חברת יוג'ין בגין החודשים 1/2019 – 4/2019.
ד. ביום 26.12.2018 מר דניס חתם על הסכם הפירוק במסגרתו, בין היתר, צוין כי חברת לוריה נקלעה לקשיים כלכליים והיא איננה עומדת בהתחייבויותיה כלפי הנושים, שנאמדות נכון למועד חתימת ההסכם בכ-3.5 מיליון ₪. כמו כן נרשם כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית והכלכלית וכי היא איננה נוטלת על עצמה התחייבויות. במסגרת הסכם הפירוק מר דניס התחייב, בין היתר, להגיע להסדר תשלומים עם כל הספקים והעובדים בתמורה להעברת כל הפעילות העסקית של החברה ובכללה הציוד, המכונות והמלאי. אלא שמר דניס לא פרע את כל התחייבויותיו כמוסכם ותחת זאת קיים את הפעילות במפעל באמצעות חברת יוג'ין, תוך שימוש במכונות ובמלאי שהיה במפעל באותה עת, שהיו שייכים לחברת לוריה. זאת מבלי ששולמה כל תמורה לחברת לוריה. יצוין כי בעדותו הודה מר דניס כי הוא חתם על הסכם עם חברת יוג'ין לפיו חברת יוג'ין תייצר מוצרים תחת רישיון היצרן של חברת לוריה, ובתמורה חברת יוג'ין תפרע חובות של חברת לוריה, ממכירת מוצרים שתבצע. אולם הסכם בעניין זה או אסמכתאות אחרות לפיהן פרעה חברת יוג'ין את חובותיה של חברת לוריה לא הוגשו לתיק בית משפט להוכחת טענה זו, וכן לא הוצגו מסמכים בדבר התחשבנות כלשהי שבוצעה בין החברות בתמורה לשימוש של חברת יוג'ין, בין היתר, בציוד של חברת לוריה.
ה. ביום 31.12.2018 נרשמה חברת אימפריאל ברשם החברות, כאשר כבר החל מחודש מרץ 2019 מר דניס פעל להעתקת המפעל למבנה אחר במגדל העמק, ולצורך כך התקשר בשם חברת אימפריאל עם חברת שטול, על מנת שזו תבצע התאמות ותפעל לקבלת רישיון עסק למבנה בו יופעל המפעל מטעם חברת אימפריאל במגדל העמק. יוזכר כי גם חברת אימפריאל פעלה, עד למועד בו עברה לפעול במגדל העמק, מתוך המפעל ששימש את חברת לוריה בכתובת ברחוב בהרב יקותיאל 39 בחיפה, וזאת במקביל לפעילות של חברת יוג'ין באותו הנכס.
ו. הפעולות כאמור לעיל, יש בהן להצביע על תכנון מוקדם וכוונת מרמה של מר דניס להעביר את פעילות חברת לוריה לחברת יוג'ין ולחברת אימפריאל על מנת להתחמק מתשלום חובותיה של חברת לוריה. סמיכות האירועים בין מועד פיטורי עובדי חברת לוריה והעברתם מיד לעבוד בחברת יוג'ין במקום מושבה הקודם של חברת לוריה יוצרת את הרושם כי פעולות אלו של מר דניס נועדו לאפשר לחברת לוריה להתחמק מחובתה לפרוע חובותיה, וזאת כאשר מר דניס מנצל לצורך כך את מעמדו ותפקידו כמנהל בחברת לוריה.
49. מר דניס נטל התחייבויות ביודעין כי חברת לוריה חדלת פירעון – לאחר החתימה על הסכם הפירוק וכאשר חברת לוריה שקועה בחובות, מר דניס המשיך בניהול חברת לוריה והמשיך להתקשר עם ספקים, נותני שירותים וגורמים אחרים, פעם תחת חברת לוריה ופעם תחת חברת יוג'ין או חברת אימפריאל, והכול על מנת לשדר עסקים כרגיל ולהמשיך בייצור ושיווק מוצרים של חברת לוריה באמצעות אחרים. כך למשל:
א. מר דניס הזמין ביצוע עבודות חשמל מהחשמלאי, ובתמורה מסר לו שיקים של חברת לוריה לתאריכים 2.12.2018 ו-24.1.2019, זאת לאחר הפסקת פעילות חברת לוריה. השיקים חזרו ללא כיסוי מספיק.
ב. מר דניס פעל לקבלת הלוואה בסך של 5 מיליון ₪ לחברת לוריה, לאחר שזו פסקה מלנהל עסקים, וביום 1.4.2019 נחתם הסכם הלוואה בין חברת לוריה לחברת אימפריאל, לפיו האחרונה תלווה 5 מיליון ₪ לחברת לוריה, אשר ייפרעו על ידה עד ליום 30.4.2021, קרי המדובר בהתחייבות להחזר חודשי של מעל 200,000 ₪ של חברה שחדלה מלפעול; מר ודים בעדותו מיום 24.2.2021 טען לעניין זה כך:
"בא אליי פעם דניס דיאקין שהוא מנהל לוריה היה פעם ואמר לי שהוא יכול להרים את החברה מהברכיים ולהעלות אותה להישגים גדולים הוא רק צריך כסף, והסביר בתוכנית עסקית, ואמרתי אתה יודע מה, בוא נעשה. חתמנו הסכם, אבל אחרי יומיים שלושה אמרתי לא".
מר יפים, משיב 4, טען בעדותו בעמ' 27 לפרוטוקול שמר ודים אמר לו שדניס חתם על הסכם ההלוואה מטעם חברת לוריה. יצוין כי בסופו של יום הסכם ההלוואה בוטל מאחר ונטען כי בעלי המניות הרשומים של חברת לוריה לא היו צד להסכם, אולם אין בכך לשנות מחומרת הפעולה של מר דניס, אשר התכוון להתחייב בשמה של חברת לוריה להחזר הלוואה בסכום של מאות אלפי שקלים לחודש כאשר היא בקשיים כלכליים. טענת מר דניס בעדותו בעמ' 20 לפרוטוקול, לפיה הוא לא מעורב בהסכם ההלוואה ורק תיווך בעניין בין מר יבגני לבין חברת אימפריאל, לא הוכחה, וגם איננה מתיישבת, לא עם הוראות הסכם הפירוק ולא עם עדותם של מר ודים ושל מר יפים כמפורט לעיל.
אוסיף ואציין כי סמיכות הזמנים בין מועד החתימה על הסכם ההלוואה הנ"ל לבין מועד ביטול אותו הסכם, מעלה את הספק בדבר כנות ההתקשרות שבוצעה בין הצדדים, אולי הסכם ההלוואה היה רק למראית עין ונוצר רק כדי לתמוך בבקשה לביטול צו ההפסקה המנהלי שהוצא לפעילות חברת לוריה במפעל. גם חשד זה מבסס את המרמה במעשיו של מר דניס.
ג. במסגרת סיכום השימוע בעניין צו הפסקת עבודה שנערך ביום 30.10.2019, לאחר הפסקת פעילות חברת לוריה, מר דניס הופיע בשם חברת לוריה וטען כי היא זו הפועלת במפעל. זאת למרות שבמועד זה היא חדלה מלפעול. מר דניס טען כי הוא קיבל מימון להמשך פעילות חברת לוריה, אלא שלא היה ברור ממי חברת לוריה קיבלה מימון זה; מה סכום המימון שהתקבל; אלו תשלומים חברת לוריה נדרשת להחזיר; והאם המדובר במימון נוסף לזה שלכאורה היה אמור להתקבל בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה מיום 1.4.2019 שתואר לעיל.
ד. ביום 5.11.2019, לאחר הפסקת פעילות חברת לוריה, חתם מר דניס, בשם חברת לוריה, על הסכם פשרה בין חברת לוריה לחברת אביה. ההסכם צורף לתשובת הנאמן מיום 23.6.2022. במסגרת אותו הסכם חברת לוריה ומר דניס חויבו בין היתר לשלם לחברת אביה סך של 160,000 ₪ בשלושה תשלומים שווים החל מיום 10.11.2019. ביום 7.11.2019 הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.
ה. כעולה מהאמור בתצהיר מר דניס, ביום 10.11.2019, לאחר הפסקת פעילות חברת לוריה, מר דניס חתם על ייפוי כוח בשם חברת לוריה המסמיך את עורך הדין לייצג את חברת לוריה בהליכים מול משרד הבריאות לביטול צו ההפסקה.
ו. חברת לוריה חתומה על הסכם שכירות בנכס החל מיום 17.2.2016 לתקופה של 48 חודשים, כאשר החשבוניות בעבור דמי השכירות בגין כל שנת 2019 הונפקו על שם חברת לוריה. זאת למרות הפסקת פעילותה. בנוסף חברת לוריה חויבה בתשלומי ארנונה לשנת 2019 בסך של 106,474 ₪.
מהאמור לעיל עולה כי מר דניס, אשר כבר במועד החתימה על הסכם הפירוק היה מודע לכך שחברת לוריה שקועה בחובות ולכן נעצרה פעילותה, המשיך לקיים פעילות עסקית במפעלה ובשמה של חברת לוריה, וזאת ללא כל היגיון כלכלי, תוך יצירת חובות והתחייבויות לחברת לוריה, בין היתר, כמפורט לעיל.
50. ערבוב בין החברות - מר דניס התנהל באופן לא תקין בניהול שלושת החברות, והתרשמתי כי הוא ביצע "ערבוב" מכוון בפעולות שביצעה כל אחת מהחברות, וזאת על מנת להקשות על המעקב אחר הכספים שהוצאו או נכנסו כתוצאה מפעילויות אלו. כמו כן התנהלות מכוונת זו נועדה כדי לאפשר לחברת לוריה לחמוק מתשלום חובותיה לנושים, כמו גם לטשטש את הפעילות הפסולה שבוצעה במפעל וגם נועדה להביא לביטול צו ההפסקה המנהלי. התרשמתי כי שלושת החברות, שהן בעלות אופי פעילות זהה, פעלו כמעין חברה אחת שמר דניס אחראי על ניהולה, כאשר הקשר ביניהן חרג מהמקובל באופן שהפך לערבוב מוחלט בין החברות, כמפורט להלן:
א. מר דניס בתצהירו מיום 19.6.2022 טען כי בחודש ינואר 2019 לא הייתה כל פעילות בחברת לוריה, ולכן חברת יוג'ין החלה לשווק את מוצרי חברת לוריה, כאשר חברת יוג'ין מימנה את רכישת חומרי הגלם, את ההוצאות השוטפות ואת התשלום לעובדים. בעדותו טען מר דניס כי הכספים שהתקבלו ממכירת המוצרים של חברת לוריה, אשר יוצרו על ידי חברת יוג'ין, שולמו ישירות לספקים שהיו נושים של חברת לוריה.
לא הוצגו בפניי מסמכי התחשבנות ביחס לעלויות בהן נשאה חברת יוג'ין כנטען מול הרווחים שהתקבלו בגין מכירת מוצרי לוריה, ותמוה לסבור כי הסכומים היו מאוזנים מדי חודש בחודשו. כמו כן לא ברור מדוע חברת יוג'ין, אשר מר דניס טען כי הוא שימש רק כשכיר בה, צריכה לשאת בחובות לספקים אותם התחייב מר דניס עצמו לפרוע בהתאם להסכם הפירוק.
כך או כך, מאחר ולמעשה חברת יוג'ין החלה לפעול ברצף מיד לאחר סיום פעילות חברת לוריה, בהעדר כל אסמכתאות סותרות, הרי שהיא פעלה במפעל השכור על ידי חברת לוריה, כאשר כל המכונות, המלאי והציוד היו שייכים לחברת לוריה, ועל כן יש לראות את כל הפעילות שביצעה חברת יוג'ין, כולל פעילות באמצעות רישיון היצרן של חברת לוריה, כפעילות של חברת לוריה. לאור זאת הרי שגם אם תתקבל גרסתו של מר דניס, לפיה שילם סך של כ-120,000 ₪ בגין התחייבויותיו בהסכם הפירוק באמצעות חברת יוג'ין, הרי שתשלומים אלו שולמו הלכה למעשה מקופת חברת לוריה.
ב. בתיק 19509-11-19 הצהיר מר דניס כי חברת לוריה מייצרת מוצרים שהתמורה המשולמת עבורם עוברת לחברת אימפריאל, לכיסוי ההלוואה שנתנה חברת אימפריאל לחברת לוריה. בפועל ביום 4.4.2019 הצדדים חתמו על הסכם לביטול ההלוואה המדוברת, ובפועל לא ניתנה לחברת לוריה כל הלוואה. ואם כך, מי קיבל את התמורה שהתקבלה בגין מכירת מוצריה של חברת לוריה? מה גם שמר דניס בעדותו טען לגרסה אחרת, לפיה התמורה בגין מכירת המוצרים של חברת לוריה שולמה על ידי חברת יוג'ין ישירות לספקים, נושיה של חברת לוריה.
ג. לאורך כל שנת 2019 חברת אימפריאל ביצעה העברות בנקאיות לחברת אביה בגין תשלומי דמי השכירות החודשיים בגין הפעילות במפעל. מנגד, בהתאם לאמור בחשבוניות שהנפיקה חברת אביה, אלו הונפקו על שם חברת לוריה, כאשר הפעילות בנכס, כנטען על ידי מר דניס, היא של חברת יוג'ין.
ד. חברת יוג'ין וחברת אימפריאל שיוקו ומכרו מוצרים תוך עשיית שימוש בשמה של חברת לוריה. כך למשל על משאית של חברת אימפריאל קיים מיתוג של חברת לוריה; כיסונים שיוצרו במאי 2019 מותגו תחת שמה של חברת לוריה; על גבי תעודת החזרה של חברת אימפריאל מופיע גם שמה של חברת לוריה. בבדיקת תעודות וטרינריות במסגרת הביקורת שערך משרד הבריאות נמצאו תעודות המונפקות על שם חברת אימפריאל ולא על שם חברת לוריה.
ה. בהודעת ריקול מיום 20.10.2019 מטעם חברת לוריה בקשר למוצר בלינצ'ס שיוצר בספטמבר 2019 נטען ע"י מר דניס בעדותו כי חברת יוג'ין ייצרה את המוצר תחת רישיון יצרן של חברת לוריה. בנוסף הופיע בהודעה השם והאימייל של חברת לוריה. כמו כן מספר הטלפון שצוין בהודעה הוא של חברת יוג'ין, אם כי כיום זהו הטלפון של חברת אימפריאל.
כל אלו מלמדים על ערבוב אסור בין החברות.
ו. יצוין כי הערבוב בין פעילות החברות עורר גם את חשדו של משרד הבריאות, כאשר בסיכום השימוע מיום 30.10.2019 שנערך למר דניס, שהציג עצמו כמנהל מפעל חברת לוריה, טען ד"ר גולדשטיין, הווטרינר המחוזי מטעם משרד הבריאות כך:
"אני עדיין לא הבנתי מיהו המנהל של המפעל, מיהו בעל המניות של המפעל, איך איפריאל רזרב פוד בע"מ היא גם קונה חומרי גלם, גם משלמת לעובדים, מוציאה מוצרים והמפעל לוריה נשאר לוריה. מי נוטל האחריות מבחינתנו מטעם המפעל. מי יישא באחריות מטעם המפעל? איפריאל רזרב פוד בע"מ או לוריה? אני לא יודע מה תפקידו של מר דניס? על ידי מי הוסמך?"
בהמשך, בבקשת משרד הבריאות להאריך את תוקפו של צו ההפסקה המנהלי, נטען כך:
"לא הוצגו למבקשת בשימוע מסמכים המעידים על הקשר בין שתי החברות, ולא ניתן הסבר מדוע פלטים בקשר למוצרים בתהליך מופיעים תחת שם אימפריאל רזרב פוד בע"מ. אי בהירות בעניין זה מעלה שאלות בעניין עקיבות המוצרים ויצור מזון בטוח".
גם במכתב מיום 8.11.2019 שהוציא משרד הבריאות למר דניס צוין כי לא הוצגו מסמכים המעידים מה הקשר בין החברות, וצוין כי במסמכים שהוגשו לעיונם נמצא פלט איתור תנועות מלאי תוך ציון שמה של חברת אימפריאל.
למעשה, למרות שכל הפעילות העסקית במפעל, במועד ניהול ההליכים מול משרד הבריאות, בוצעה על ידי חברת יוג'ין או על ידי חברת אימפריאל, מר דניס הציג בפני משרד הבריאות מצג שווא כי הפעילות במפעל היא של חברת לוריה, תוך שטען כי במפעל הושקעו מיליונים, שחברת לוריה מתפקדת ומעסיקה עובדים. כך בסיכום השימוע אישר מר דניס כי כל הפעילות העסקית היא של חברת לוריה וכי חברת אימפריאל היא רק המשווקת והמממנת. זאת למרות שבמועד מתן צו ההפסקה לא הייתה כל פעילות במסגרת חברת לוריה ולא הועסקו עובדים על ידה. כל הפעילות שבוצעה במפעל במועד הרלוונטי התבצעה על ידי חברת אימפריאל או חברת יוג'ין, תוך שימוש במתקניה של חברת לוריה ובשמה המסחרי.
ז. חברת אימפריאל ביצעה העברות בנקאיות שוטפות לחברת יוג'ין החל מחודש ינואר 2019 ועד חודש דצמבר 2019 וזאת בתדירות של מספר פעמים בחודש ובסכומים של עשרות אלפי שקלים. העברות הכספים השוטפות כבר בחודש ינואר 2019 יש בהן להוכיח כי חברת אימפריאל וחברת יוג'ין פעלו יחד לאורך כל שנת 2019 על מנת להמשיך את הפעילות העסקית של חברת לוריה.
העברות בנקאיות בוצעו למשל בתאריכים: 30.1.2019, 26.02.2019, 21.2.2019, 17.2.2019, 12.2.2019, 7.2.2019, 5.2.2019, 6.4.2019, 1.4.2019, 21.3.2014, 6.6.2019, 10.6.2019, 26.7.2019, 19.7.2019, 9.6.2019, 9.9.2019, 22.9.2019, 8.10.2019, 21.10.2019, 22.10.2019, 12.11.2019, 21.11.2019, 24.11.2019, 3.12.2019, 6.12.2019, 22.12.2019, 22.12.2019.
ביצוע ההעברות הבנקאיות בתאריכים שצוינו לעיל סותר את הטענה לפיה רק החל מחודשים מאי-יוני 2019 חברת אימפריאל החלה בשיווק מוצרים ש"קיבלה" מחברת יוג'ין. לכן יש להניח כי העברת הכספים בוצעה לא רק לרכישת מוצרים, כנטען, אלא לצורך הפעלת כל מערך הייצור והשיווק של מוצרי לוריה, כאשר אף תקבול לא נכנס לקופת חברת לוריה. תאריכי ביצוע ההעברות הבנקאיות גם סותרים את הטענה כי בחודש 10/2019 הפסיקה חברת אימפריאל את הפעילות העסקית שלה עם חברת יוג'ין. כאמור ההעברות הבנקאיות מחברת אימפריאל לחברת יוג'ין בוצעו עד לתאריך 22.12.2019. מכאן שהעברת הכספים שבוצעה מחברת אימפריאל לחברת יוג'ין נועדה לאפשר המשך פעילות שוטפת של חברת לוריה – בין אם על ידי חברת יוג'ין ובין אם על ידי חברת אימפריאל, שהרי כאמור שתי החברות פעלו יחד והמשיכו בפעילות העסקית של חברת לוריה ללא הבחנה תאגידית ביניהן.
ח. בתביעה בתיק 50971-11-19 נטען כי חברת אימפריאל פנתה באמצעות חברת יוג'ין לחברת שטול לצורך הסדרת מעבר המפעל למגדל העמק והסדרת רישוי לעסק שינוהל במגדל העמק, והכול באמצעות מר דניס שהציג עצמו כמנהל הן של חברת יוג'ין והן של חברת אימפריאל וכאיש השטח שלהן ומייצגן. במייל מיום 21.6.2019 ששלח מר דניס לחברת שטול הוא חתם על המייל כמנהל בפועל של חברת אימפריאל. אולם בחשבון שחברת שטול שלחה ביום 8.7.2019 צוין כי מר דניס הוא מנהל המפעל בפועל של חברת יוג'ין. כמו כן ביום 21.7.2019 חברת שטול הוציאה חשבונית לחברת אימפריאל בכתובת ברחוב בהרב יקותיאל 39 בחיפה, כאשר בפירוט נרשם תכנון מפעל יוג'ין מגדל העמק, כאשר בפועל המפעל במגדל העמק יועד כנטען לפעילות לחברת אימפריאל.
ט. מר ודים בעדותו טען כי לא היה לחברת אימפריאל כל קשר לחברת לוריה. יחד עם זאת מר ודים אישר כי רישיון היצרן בו השתמשה חברת אימפריאל היה שייך לחברת לוריה, הלוגו של חברת לוריה הופיע בתעודות המשלוח של חברת אימפריאל וחברת אימפריאל שיווקה את מוצרי חברת לוריה. כמו כן חברת אימפריאל חתמה על הסכם הלוואה לפיו היא תלווה לחברת לוריה כספים, ולאחר מכן נחתם הסכם לביטול הסכם ההלוואה. בנסיבות אלו אין ספק כי בין חברת לוריה לחברת אימפריאל היה קשר.
51. ציוד חברת לוריה הועבר לחברת אימפריאל ללא תמורה – מיד עם סיום הפעילות בחברת לוריה ופיטורי עובדיה, חברת יוג'ין החלה להעסיק עובדים ולהפעיל את המפעל ששימש את חברת לוריה. חברת לוריה לא קיבלה כל תמורה בגין הרכישה או השימוש במתקניה וציודה. יחד עם זאת הוכח כי כל הציוד ששימש את חברת יוג'ין הועבר לחברת אימפריאל, בטענה כי הוא נרכש מחברת יוג'ין באופן שהוא שימש כתמורה להלוואות שחברת אימפריאל העבירה לחברת יוג'ין. מאחר ולא הוכח כי חברת יוג'ין רכשה את הציוד מחברת לוריה, ובנוסף לא הונחו בפניי ראיות כי חברת יוג'ין רכשה ציוד חדש לצורך פעילותה, אני סבורה כי כל הציוד של חברת לוריה, כמפורט בחשבונית מס' 100815 מיום 31.5.2019 שהנפיקה חברת יוג'ין לחברת אימפריאל, ושצורפה לתשובה שהוגשה בהליך כאן ביום 30.10.2022, הועבר על ידי חברת יוג'ין לחברת אימפריאל ללא תמורה.
גרסתו של מר דניס בעדותו בעמ' 20, לפיה בעת הפינוי של המפעל כל הציוד של חברת לוריה נותר במקום וכי חברת אימפריאל "רכשו כל הציוד של לוריה", נסתרה מעדות החשמלאי בפניי. מהעדות מיום 17.7.2022 עולה כי מר דניס ביקש מהחשמלאי לפרק את כל הציוד במפעל של חברת לוריה ולהמשיך את העבודות במפעל החדש במגדל העמק של חברת אימפריאל, אולם החשמלאי סירב לעשות כן בשל חובות קודמים של חברת לוריה שטרם שולמו לו.
כמו כן גם מעדות מר אליק איילון, בעל הנכס שחברת לוריה שכרה, עולה כי לאחר פינוי הנכס, הנכס הוחזר לידיהם כאשר הוא ריק מכל ציוד. ככל שהנכס הוחזר לבעליו ריק מכל ציוד, משמע שציוד זה הועבר לגורם כלשהו, ולא הוכח ששולמה תמורה בעבורו, שהרי מר דניס טען כי חברת אימפריאל רכשה את הציוד של חברת לוריה. ואולם נציגי חברת אימפריאל טענו כי הציוד נרכש מחברת יוג'ין בסך של כ-1.6 מיליון ₪, כאמור בעמ' 25 לעדות מר ודים מיום 13.7.2022. כך או כך אין כל אסמכתא כי חברת יוג'ין רכשה ציוד כלשהו מטעמה ואין תיעוד כי תקבול כלשהו הועבר לחברת לוריה בגין הציוד שנרכש.
תמוה מדוע נדרשה חברת אימפריאל לרכוש ציוד מחברת יוג'ין, אם לגרסתו של מר דניס, כאמור בסעיף 20 לתצהירו, החל מיום 1.6.2019 חברת אימפריאל רק שיווקה את המוצרים ש"קיבלה" מחברת יוג'ין, ולא ייצרה דבר. כמו כן אם לגרסתו של מר דניס ציוד של חברת לוריה לא עבר לחברת יוג'ין "חוץ מכמה עגלות", כאמור בעמ' 23 לעדותו, אז איפה הציוד ששימש את חברת לוריה לייצור מוצריה, וכיצד כבר בחודש מאי 2019 חברת יוג'ין מכרה לחברת אימפריאל ציוד בשווי של כ-1.7 מיליון ₪.
מר ודים, משיב 5, הסביר בעדותו מיום 24.2.2021 כי חברת אימפריאל הלוותה כספים לחברת יוג'ין, ומאחר וחברת יוג'ין לא פרעה את ההלוואות, הם לקחו את הציוד והמכונות של חברת יוג'ין בתמורה להלוואה שניתנה. וכך, כשנשאל מה עלה בגורל המכונות של חברת לוריה, השיב:
"הם הסבירו לי שהמכונות כבר לא שייכות ללוריה אלא ליוג'ין, מכח הסכמה של לוריה ויוג'ין. הם היו חייבים לי הרבה כסף, יוג'ין, בסוף אני קניתי את המכונות האלה בכסף שלי.
ש. לבית המשפט: איך יוג'ין חייבים לך כסף? יוג'ין מייצרת מוצרים אתה מוכר אותם, מאיפה נוצר חוב?
ת. אני הייתי נותן להם כל הזמן הלוואות?
ש. למי בדיוק נתת הלוואות
ת. לחברת יוג'ין
ש. איתם חתמת על הסכם הלוואה
ת. עד כמה שזכור לי כן. לא הסכם הלוואה אחד. אולי 10 או יותר אפילו".
לתגובת המשיבים מיום 15.6.2022 צורפו התכתבויות בין הנאמן לב"כ המשיבים, מהן עולה כי הועברו לנאמן בין היתר הסכמי הלוואות בין חברת אימפריאל לחברת יוג'ין, התחשבנויות בין חברת אימפריאל לחברת יוג'ין ואישורי הפקדת כספים מחברת אימפריאל לחברת יוג'ין, כאשר חלק מהמסמכים הנ"ל לא צורפו לתיק בית המשפט. אולם גם אם אכן חברת אימפריאל העניקה הלוואות לחברת יוג'ין, ורכשה את הציוד מחברת יוג'ין כפירעון להלוואות, מדובר בציוד שחברת יוג'ין נטלה מחברת לוריה ולא הוכח כי חברת יוג'ין שילמה בעבורו תמורה לחברת לוריה. על כן אני סבורה כי הציוד שהועבר על ידי חברת יוג'ין לחברת אימפריאל הוא ציוד של חברת לוריה, שהועבר לחברת יוג'ין ללא כל תמורה.
בהקשר זה גם לא הוכחה גרסתו של מר דניס לפיה התמורה של חברת לוריה מחברת יוג'ין עבור ציוד שנרכש שולמה בכך שחברת יוג'ין פרעה חובות של חברת לוריה. לא הונחו בפניי ראיות או אסמכתאות לביצוע תשלומים כאמור. כמו כן גם אם אקבל את גרסתו של מר דניס, הרי שלטענתו חברת יוג'ין פרעה חובות בסך כולל של עד 150,000 ₪ בלבד, בעוד שחברת אימפריאל טענה שרכשה מחברת יוג'ין ציוד בשווי של כ-1.7 מיליון ₪.
על כן, בהעדר אסמכתאות כי חברת יוג'ין רכשה ציוד נוסף ואחר מזה ששימש את חברת לוריה, אני סבורה כי הציוד שנמכר על ידי חברת יוג'ין לחברת אימפריאל שייך לחברת לוריה.
52. העדפת נושים אסורה – מר דניס טען בעדותו כי הוא שילם לספקים שונים בגין חובותיה של חברת לוריה כדי לאפשר את המשך ייצור המוצרים על ידי החברות החדשות. וכך לדבריו (עמ' 17):
"ש. אתה בוריס ויבגני עשיתם עסקה עם יוג'ין?
ת. כן
ש. מה לוריה קיבלה בשביל זה?
ת. לוריה קיבלה לרשום, לוריה תקבל בעתיד אם הכל בסדר, יבגני יממש את הזכויות שלו, אנחנו נסגור את כל החובות. היה מדובר ב- 120-150,000 ₪. הרוב שילמנו ממכירות של יוגין.
ש. קיבלתם כסף והעברתם ללוריה?
ת. העברנו לספקים ישירות, אי אפשר להעביר ללוריה. אם יש ללוריה חוב, חייבים כסף לאדון בן ארצי, מביאים לו כסף והוא רושם חשבונית לספק שלוריה שילמה.
ש. יש את החשבוניות האלה?
כן. אם יש אני אמצא ואני אמציא".
בהמשך העיד כך (עמ' 22):
"ש. לגבי הציוד, האם יוג'ין מכרה לאימפריאל ציוד?
ת. כן.
האם שולמה תמורה בגין אותו ציוד ואיך?
ת. שולמה תמורה, תמורת חובות. יוג'ין כל הזמן התבקשה לקחת הלוואות להפעיל את העסק, כי העסק היה בחובות, כדי להמשיך פעילות ולשלם לספקים היה צריך לשלם חובות של לוריה, זה היה התנאי של הספקים.
ש. איך היו חובות ללוריה?
ת. כל החובות שנצברו על ידי בעליה עד נובמבר 2018 לספקים של חומרי גלם, והם לא הסכימו לתת. יוג'ין שילמה חובות של לוריה".
53. אציין כי לא הוצגו בפניי חשבוניות בגין תשלומי ספקים שביצעה חברת יוג'ין על חשבון חובות של חברת לוריה, כנטען על ידי מר דניס. בכל מקרה גם אם אקבל את גרסתו של מר דניס בעניין, הרי שמר דניס השתמש בתמורה שקיבל לחברת לוריה באופן מתוכנן המלמד על כוונת מרמה במעשיו. מר דניס למעשה נתן עדיפות בפירעון החובות של חברת לוריה לספקים הדרושים לו להמשך הפעילות במפעל. למר דניס היה אינטרס לתת עדיפות לנושים אלה על מנת שימשיכו לספק את הנדרש לצורך המשך הפעילות במפעל. בכך ביצע מר דניס העדפת נושים אסורה, על חשבון נושים אחרים של חברת לוריה.
54. ייחוס האחריות לחברת לוריה בגין פעילות שבוצעה על ידי חברת יוג'ין וחברת אימפריאל – מהראיות שהונחו בפניי עולה כי החל מיום 1.11.2018 חברת יוג'ין, ובהמשך חברת אימפריאל, המשיכו בפעילות חברת לוריה לאחר שזו נקלעה לחובות רבים. חרף זאת בהליכים מול משרד הבריאות בעניין צו ההפסקה, מר דניס הטיל על חברת לוריה את כל האחריות לליקויים שהובילו להוצאת צו ההפסקה המנהלי, באופן שטען כי חברת לוריה היא האחראית על ייצור המוצרים במפעל על ידי עובדים המועסקים על ידה. טענתו הכוזבת של מר דניס בפני משרד הבריאות ובהליכים לביטול צו ההפסקה נועדו להגן על חברת יוג'ין ועל חברת אימפריאל, אשר אליהן הוברחה כל פעילות חברת לוריה, באופן שימנע את חשיפתן לסנקציות שהיה צריך להטיל עליהן, כמי שבפועל פעלו במפעל בזמנים הרלוונטיים. אולם מאחר וחברת לוריה ממילא הייתה שקועה בחובות, ומר דניס החל להניע את פעילות המפעל תחת החברות החדשות – יוג'ין ואימפריאל – הוא טען כי מלוא האחריות והפעילות במפעל בוצעה על ידי חברת לוריה, תוך הצגת מצגי שווא לפיהם החברה פעילה, ובכך חשף את חברת לוריה לסנקציות וגרר אותה להליכים משפטים.
גם כאשר משרד הבריאות העלה תמיהות רבות ביחס לאופן בו פועלת חברת לוריה כאשר בתחומה נמצאו מסמכים של חברת אימפריאל, מר דניס לא היסס להציג בהליכים שהתקיימו ב-10-11/2019, הסכם הלוואה שיאפשר לכאורה להבריא ולהשקיע בחברת לוריה, וזאת למרות שהסכם זה בוטל כבר ביום 4.4.2019. וכך העיד מר דניס לעניין זה:
"ש. ההסכם הלוואה עדיין היה בתוקף בנובמבר 2019 כשהצגת אותו לבית משפט?
ת. לא.
ש. הצגת לבית משפט הסכם שמראה שאתה הולך להבריא את לוריה, שלא היה בתוקף, וידעתם את זה?
ת. כן, ידענו את זה, וגם הצגנו ביטול הסכם, במועד יותר מאוחר. בית משפט כבר לא היה מעניין, הם הבינו שכל הטענות של משרד הבריאות הן סרק, וחייבה אותנו לבצע פעילות במפעל, חסר פה הרבה דברים אצל מר בן ארצי, בסופו של דבר הוחלט לא להמשיך פעילות כי לא נתנו רישיון יצרן, מאוקטובר 2019 כבר לא היה שום ייצור, לא של יוג'ין ולא של לוריה".
כמו כן בבקשה שהוגשה ביום 10.11.2019 לביטול צו ההפסקה נטען כי הותרת הצו על כנו תוביל לקלקול המוצרים של חברת לוריה ותפוגת תוקפם ולהשמדתם הוודאית. בנוסף נטען כי בחברת לוריה מועסקים עשרות פועלים אשר עלולים לאבד את מקום עבודתם, ככל שהצו ייוותר על כנו. זאת תוך הצגת מצגים שאינם נכונים בהתחשב בעובדה כי חברת לוריה הפסיקה פעילותה בסוף שנת 2018.
מהדברים שלעיל ניתן להתרשם כי מר דניס פעל כדי להונות לא רק את נושיה של חברת לוריה אלא גם את משרד הבריאות, ולטעון כי החברה ממשיכה בעסקיה כרגיל ואף פועלת לשיקום והבראת החברה, ובכך להסוות את פעילות החברות האחרות על מנת שפעילותן בייצור ושיווק מוצריה של חברת לוריה לא תיפגע.
נוכח כל האמור לעיל אני סבורה כי מר דניס, אשר היה נושא משרה בחברת לוריה, היה שותף ביודעין לניהולה במרמה, באופן שיש להטיל עליו אחריות אישית בהתאם להוראות סעיף 290 לחוק.
הסעד
55. הנאמן עתר לחייב את מר דניס בהתאם להוראות סעיף 290 לחוק ולהשית עליו את כל חובות החברה, באופן שלא יפחת מסך של 5 מיליון ₪, אולם "אחריות לחוד ושיעור החבות לחוד" (פסקה 28 לפ"ד ד"ר פישר האמור לעיל). הנאמן טרם הבהיר מהם הנזקים שנגרמו לחברת לוריה עקב התנהלותו של מר דניס, כמפורט לעיל, ומהו היקפם המדויק של חובות החברה, אם כי אין מחלוקת כי חובות ונזקים כאלה קיימים.
על כן אני סבורה כי יש לחייב את מר דניס, כדלקמן:
א. בהשבת סכום שווי הציוד שהועבר מחברת יוג'ין לחברת אימפריאל כמפורט בחשבונית מס' 100815 מיום 31.5.2019 שהנפיקה חברת יוג'ין לחברת אימפריאל (צורפה לתשובה שהוגשה ביום 30.10.2022), וזאת לקופת הנשייה בהליך זה;
ב. בהשבת סכום שווי הפעילות שהוברחה מחברת לוריה לחברת יוג'ין וחברת אימפריאל בין התאריכים 1.11.2018 עד 31.1.2020;
ג. בתשלום יתרת החובות של חברת לוריה בהתאם להסכם הפירוק ולחובות שנוצרו לחברת לוריה החל מיום 1.11.2018 ועד יום 31.1.2020;
ד. מסכומים אלו יקוזז הסכום שהועבר לקופת הפירוק בהתאם להסכם הפשרה שנחתם עם המשיבים.
56. לצורך ביצוע האמור בסעיף 55 ב' לעיל יש למנות מומחה שיעריך סכומים אלה. לפיכך הצדדים יציעו תוך 14 ימים שמות מוסכמים של מומחים לביצוע האמור, תוך ציין שכר טרחתו של המומחה. בהעדר הסכמה או הודעה כנדרש, ימונה מומחה על ידי בית משפט.
57. הנאמן יגיש עד יום 8.9.2024 דו"ח ובו יפרט את האמור בסעיף 55 ג' לעיל. מר דניס יגיש תגובתו לדו"ח תוך 7 ימים, ותשובת הנאמן תוגש תוך 7 ימים לאחר מכן.
סוף דבר
58. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי מר דניס התנהל בתרמית, כנטען על ידי הנאמן, באופן המטיל עליו אחריות בהתאם להוראות סעיף 290 לחוק חדלות פירעון.
59. הבקשה ביחס להטלת עונש מאסר על מר דניס, בהתאם לסעיף 346 לחוק, נדחית.
60. הצדדים יפעלו כאמור בסעיף 55 לעיל, כאשר עד להשלמת החיובים יעמדו בתוקפם כל הצווים שניתנו על ידי ובפרט במסגרת בקשה 4.
61. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את מר דניס לשלם לקופת הנשייה בגין בקשה זו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.
62. התיק יובא לעיוני ביום 23.9.2024.
ניתנה היום, כ"ו תמוז תשפ"ד, 01 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה