בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני: כב' שופט עמית כהן תאריך: 28 אוגוסט 2024
ת"א 55297-10-23
בקשה מס': 1
המבקש:
(התובע) מוריס חליווה
ע"י עו"ד ארז דר-לולו ו/או עו"ד חן בכר ואח'
נגד
המשיבים:
(הנתבעים) 1. ג'קי בן זקן
2. אברהם נניקשווילי
3. ג'ק כהן
4. הרצל שיטרית
5. דוד אסטנג'לוב
ע"י עו"ד עמית חדד ו/או עו"ד נועה מילשטיין
6. מנור א.ד. בניין והשקעות בע"מ
ע"י עו"ד פיני יניב ו/או יעל אנטונלי ואח'
החלטה
בבקשה לסעדים זמניים
בפניי בקשת המבקש לסעדים זמניים, במסגרת תביעה שהגיש נגד המשיבים להסרת קיפוח בחברה בה הוא ומשיבים 1 ו-2 בעלי מניות.
כבר כאן יובהר – כל האמור בהחלטה זו הוא מבלי לקבוע מסמרות, אלא קביעות לכאוריות כנדרש בשלב זה, ולצורך הכרעה בבקשה למתן סעדים זמניים.
רקע
1. המבקש (להלן: "חליווה" או "התובע") ומשיבים 1 ו-2 (להלן, בהתאמה: "בן זקן" ו-"נניקשווילי; וביחד – "מחזיקי הרוב") הם בעלי מניות במשיבה 6 (להלן: "מנור" או "החברה"), אשר הוקמה בשנת 2004 על ידי חליווה, חיים רביבו (להלן: "רביבו") ומחזיקי הרוב, על מנת לרכוש זכויות במקרקעין, ולפעול להשבחתן.
משיב 3 הוא מנכ"ל מנור ומשיבים 4 ו-5 משמשים כדירקטורים בה.
חליווה מחזיק 30.92% ממניות מנור ומחזיקי הרוב מחזיקים כל אחד 34.54% ממניות מנור, לאחר שרביבו מכר את אחזקותיו בחברה למחזיקי הרוב.
דירקטוריון החברה כולל שלושה דירקטורים - חליווה ומשיבים 4 ו-5, אשר מונו על ידי מחזיקי הרוב (כפי שיפורט להלן, בהתאם להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בתיק קודם וקיבל תוקף של פסק דין, מאז שנת 2021 עד לינואר 2023, מנה דירקטוריון החברה שני דירקטורים – רביבו מטעם חליווה ובן זקן).
2. החברה החזיקה ומחזיקה בזכויות להירשם כבעלים של חלק בלתי מסוים במקרקעין במע"ר דרום, אשדוד (להלן: "המקרקעין"), ביחד עם חברת י.ח דמרי בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "דמרי"). המקרקעין מחולקים לשני מתחמים – מתחם לאיחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים (להלן: "המשולש") ומתחם המחולק למגרשים (להלן: "מתחם 2").
3. במקרקעין מקודמת תוכנית מפורטת מספר 603-0477232 (להלן: "התוכנית"), לה הוגשו גרסאות. גרסה 61 של התוכנית (להלן: "גרסה 61") פורסמה להפקדה בחודש 01/2020. לאחר ההפקדה הוגשו גרסאות נוספות.
חליווה הגיש את התביעה בתיק העיקרי (להלן: "התובענה") בטענה שבעלי הרוב מקפחים את זכויותיו במנור, לרבות בהגשת גרסאות לתוכנית באופן המקפח את זכויותיו. התובענה, הבקשה לסעדים זמניים (להלן: "הבקשה") וחוות דעת המומחה מטעם חליווה, מתייחסות לגרסה 66 לתוכנית (להלן: "גרסה 66"), המומחה מטעם החברה התייחס לגרסה 73 (להלן: "גרסה 73") ואילו על פי בקשות מאוחרות יותר של המבקש, ב-9.5.24 פורסמה ברשומת גרסה 84 (להלן: "גרסה 84").
4. בין הצדדים התנהלו ומתנהלים מספר הליכים, לרבות התובענה, בשל טענות חליווה שענייניה של מנור מתנהלים תוך קיפוחו וניצול מחזיקי הרוב את כוחם כמחזיקי רוב מניות מנור.
הליכים קודמים בין בעלי הדין
קודם לתובענה הנוכחית, התנהלו בין הצדדים הליכים נוספים, הקשורים לטענות חליווה בקשר לזכויותיו במנור:
4.1. ת"א 44149-07-16 (להלן: "התיק הראשון) - תביעה כספית של חליווה נגד בן זקן, נניקשווילי, מנור ואח', בטענה שהנתבעים עשו יד אחת מאחורי גבו, במטרה לנשלו מזכויותיו ומרווחיו במנור. נטען שמטרת התביעה היא להסיר את הקיפוח והפגיעה בזכויותיו של חליווה במנור, ולגרום לכך שהנתבעים יפצו את התובע בגין נזקיו הנטענים. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד.
ביום 1.2.21 הגיעו הצדדים להסכם דיוני, שהתבסס על הצעת בית המשפט מיום 5.11.20, במסגרתו, בין היתר, הוסכם על הליך היפרדות בשיטת BMBY (Buy Me Buy You), בשיטת "המעטפות הסגורות". אולם, הליך ההיפרדות בין הצדדים לא יצא לפועל עקב כך שחליווה ביקש לבטל את ההסכמה (ראו להלן, ת"א 1062-04-21).
ביום 25.5.21 הגיעו הצדדים להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה") (ראו להלן פירוט בקשר להסכם הפשרה).
4.2. ת"א 1062-04-21 – תביעת חליווה נגד בן זקן, נניקשווילי, מנור ואח', בבקשה לבטל את ההסדר הדיוני מיום 1.2.21 בתיק הראשון. במסגרת הסכם הפשרה, נדחתה התביעה.
4.3. ת"א 47973-09-22 – תביעת מנור ומחזיקי הרוב נגד חליווה, בבקשה להצהיר שהסכם הפשרה בוטל על ידם כדין. ביום 20.7.23 נמחקה התביעה ובקשה לביטול המחיקה נדחתה ביום 3.10.23.
4.4. ת"א 49594-10-22 – תביעת חליווה נגד בן זקן, נניקשווילי ומנור, לאכוף את הסכם הפשרה. ביום 11.6.23 נמחקה התביעה.
הליכים מקבילים, הרלוונטיים לתיק הנוכחי
במקביל לתובענה הנוכחית מתנהלים ההליכים הבאים בין הצדדים:
4.5. תנ"ג 42452-06-23 – בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם מנור, שהגיש חליווה נגד המשיבים ואחרים, בסכום של כ-80 מיליון ש"ח.
4.6. תנ"ג 11184-12-23 – בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם מנור, שהגיש חליווה נגד המשיבים ואחרים, בסכום של כ-106 מיליון ש"ח.
4.7. ת"א 32369-02-24 (להלן: "תביעת משיח") – תביעה שהגיש אייל משיח (להלן: "משיח") נגד חליווה, לאכיפת מכר מניותיו של חליווה במנור.
לטענת משיח, ביום 1.2.24 חתם חליווה על מסמך איתו ועם דוד וענונו (להלן: "המסמך של משיח"), המהווה הסכם מכר מחייב של מניות חליווה במנור. חליווה אינו מכחיש את החתימה על המסמך של משיח, אך לטענתו אין מדובר בהסכם מכר מחייב, אלא רק מתווה למנגנון קיום משא ומתן למכירת מניותיו במנור.
ב-24.5.24 הגיש משיח בקשה לסעד זמני, לפיו יינתן צו לאיסור דיספוזיציה בקשר לאחזקותיו של חליווה במניות מנור, אשר נדחתה בהחלטה מיום 22.6.24.
ביום 30.6.24 מונה בתביעת משיח, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט להערכת שווי זכויות החברה המפורטות במסמך של משיח, אשר כונו "הזכויות הידועות" ו-"הזכויות הפוטנציאליות" (להלן: "מעריך השווי"), תוך שהחברה הסכימה להעביר למעריך כל חומר שיידרש על ידו, בכפוף להסכם סודיות.
התובענה הנוכחית
5. לטענת חליווה, בשנת 2015 נודע לו שבשנת 2013 העביר רביבו את מניותיו למחזיקי הרוב, בניגוד לזכות הסירוב הראשונה שהוקנתה לו לפי תקנון החברה; משנת 2015, הוא החל לגלות מעשי מרמה, שביטויים, בין היתר, גזילת נכסי מנור ומכירת נכסיה בחלק מהמגרשים במקרקעין למקורבים ושותפים של מחזיקי הרוב במחירים לא ריאליים, ובגין כך הוא הגיש את התביעה בתיק הראשון, אשר הסתיימה ביום 25.5.21 בהסכם הפשרה.
לטענת חליווה, התברר לו מייד לאחר חתימת הסכם הפשרה, שמטרותיהם הנפסדות של מחזיקי הרוב, לרוקן את מנור מנכסיה, לא השתנו במאומה, ולאחר חתימת הסכם הפשרה פגיעתם בו רק גדלה, לרבות קידום גרסה 66 הפוגעת בשווי מגרשים שבבעלותו ומעלה את שווי המגרשים בבעלות מחזיקי הרוב.
נוכח האמור, הגיש חליווה את התובענה הנוכחית בטענה לקיפוח זכויותיו בחברה, וביקש את הסעדים הבאים להסרת הקיפוח הנטען:
(א) להצהיר שנוכח מעשי ומחדלי המשיבים לאחר הסכם הפשרה בתיק הראשון, ענייניה של מנור מתנהלים בדרך של קיפוח זכויותיו של חליווה.
(ב) להצהיר שכל החלטה שהתקבלה או פעולה שנעשתה במנור, לרבות בקשר עם תיקון התוכנית, באופן בלתי חוקי, בניגוד להסכם הפשרה או לדין או תוך קיפוח חליווה בטלה מעיקרה או שיש לבטלה.
(ג) למנות למנור מנהל מיוחד / נאמן קבוע מטעם בית המשפט ("בעל תפקיד") ולמסור לו את כל הסמכויות המוקנות לדירקטוריון ולמנכ"ל מנור, ולהעניק לו סמכויות חקירה ודרישה בכל הנוגע לזכויות מנור במקרקעין ופעילותה הכספית, וזאת עד לחיסול פעילותה העסקית.
(ד) לחילופין, להורות כי בדירקטוריון מנור יכהנו התובע או מי מטעמו או בעל תפקיד, יחד עם בן זקן, בהתאם להוראות סעיף 3.1 להסכם הפשרה, בשינויים המתחייבים, כך שדירקטוריון מנור ימנה 2 דירקטורים בלבד, כפי שהתנהלה החברה עד לחודש ינואר 2023, והם גם יחזיקו בזכות החתימה יחד.
(ה) לחילופי חילופין, להורות כי כל החלטה הנוגעת לתוכנית או לעסקאות מהותיות או העברה כספית משמעותית (מעל 50,000 ₪), תיעשה על ידי החברה בכפוף להסכמת חליווה.
(ו) אם וככל שאיזה מהסעדים מבין הסעדים הנ"ל לא יתקבלו, להורות על פירוק שיתוף במנור וחלוקת נכסיה וזכויותיה בעין, לרבות ביצוע תשלומי איזון ומינוי בעל תפקיד לצורך פיקוח וביצוע פירוק וחלוקת נכסי החברה בעין, לרבות סמכויות חקירה ודרישה בכל הנוגע לזכויות החברה במקרקעין ופעילותה הכספית של החברה.
(ז) להצהיר כי מינויו של משיב 4 כיו"ר דירקטוריון מנור, נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות הסכם הפשרה או לחילופין, נעשה מתוך מניעים פסולים ובכללם למנוע מחליווה לזמן ולקיים ישיבות דירקטוריון, בבחינת שימוש לרעה בזכות.
(ח) ליתן כל סעד אחר לשיקול דעת בית המשפט כדי לרפא את קיפוחו של חליווה ולמנוע קיפוח עתידי.
6. ב-31.1.24 התקיים דיון בבקשה, בו העיר בית המשפט:
"בית המשפט סבור שהפתרון הנכון לסיום המחלוקת בתיק זה [ו]בשתי הבקשות לאישור הגשת תביעות נגזרות, הוא הליך של היפרדות בין התובע לבין יתר בעלי המניות בחברה.
נוכח הניסיון הקודם שהיה, מוצע שההיפרדות תהיה בדרך של רכישת מניות התובע על ידי בעלי המניות האחרים או החברה או מי מטעמם במחיר אשר ייקבע על ידי מומחה מוסכם.".
הצדדים הצהירו שההצעה בעקרון נראית להם, ביקשו לנהל מו"מ במשך 14 יום וביקשו לקבוע דיון ליום 22.2.24 "לשם סגירת ההסכם או דיון בבקשה לסעדים זמניים".
יום למחרת הדיון, ב-1.2.24, חתם חליווה על המסמך של משיח.
7. בקשות נוספות של חליווה לסעדים זמניים
במסגרת התובענה הגיש חליווה שתי בקשות נוספות לסעדים זמניים (בנוסף לבקשה):
7.1. ביום 4.4.24 הגיש חליווה בקשה נוספת לסעדים זמניים (בקשה 35) בה טען שהוא אינו מקבל מסמכים ומידע ולכן ביקש מבית המשפט להורות לחברה להמציא ולהעמיד לעיונו כל מסמך ומידע הקשורים לפעילותה העסקית, הכספית והתכנונית של החברה.
בדיון שהתקיים ביום 19.6.24, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, כדלקמן:
"הגענו להסכמה לסילוק בקשה 35 בתנאים הבאים, בכפוף להצהרת הסודיות של מר חליווה לעיל:
1. מר חליווה זכאי לקבל את כל המסמכים הנדרשים לצורך דיון בנושאים שיעמדו על סדר היום של ישיבות דירקטוריון של חברת מנור. להסרת ספק מובהר ש"לקבל" את המסמכים הכוונה שהוא יהיה זכאי לקבל עותק של המסמכים.
2. החברה תעביר למר חליווה עותק של כרטסת הנהלת החשבונות ודפי החשבון מתחילת שנת 2024 עד היום.
3. בכפוף לאמור לעיל, בקשה 35 תיסגר.
4. אין באמור כדי לפגוע בזכויות או חובות או טענות הצדדים."
7.2. לאחרונה (ב-21.8.24) הגיש חליווה בקשה חדשה לסעדים זמניים (בקשה 59), בה ביקש שבית המשפט ימנה בעל תפקיד שישמש כדירקטור בחברה ביחד עם בן זקן או מי מטעמו, בהתאם להוראות סעיף 3.1 להסכם הפשרה ולחילופין שכל החלטה לעסקה מהותית או פעילות עסקית משמעותית תיעשה בכפוף להסכמת חליווה.
בקשה זו מתבססת על אירועים שאירעו לאחר הגשת הבקשה הנוכחית, לרבות הגשת גרסה 84 והסתרה נטענת של מידע.
הסכם הפשרה
8. ביום 25.5.21 ניתן בתיק הראשון תוקף של פסק דין להסכם פשרה ("הסכם הפשרה"), המביא לידי סיום את כל המחלוקות הקיימות בין הצדדים עד למועד החתימה על הסכם הפשרה, הכולל, בין היתר, הוראות כדלקמן:
8.1. ס' 1 להסכם הפשרה קובע מכירת שני מגרשים ע"י מנור לחליווה (או מי מטעמו) (להלן: "המגרשים של חליווה"), ושני מגרשים למחזיקי הרוב (או מי מטעמם) (להלן: "המגרשים של מחזיקי הרוב"), כדלקמן:
המגרשים של חליווה
ס' 1.1 – מגרש 30 – מגרש הנמצא במתחם 2, שאת הזכויות בו ירכוש חליווה או מי מטעמו, במכר מותנה באישור התוכנית עד ליום 1.6.26, לפיו היה על הרוכש לשלם מקדמה ואת היתרה תוך 30 יום לאחר אישור התוכנית, כנגד העברת כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות במגרש על שם הרוכש.
סוכם שהמחיר נקבע בהנחה שבתוכנית יוקנו למגרש 116 יחידות דיור, בשטח ממוצע של 100 מ"ר ליחידת דיור ושטחים בייעוד מסחרי עד 200 מ"ר, ואחרת התמורה תופחת או תוגדל בהתאם לשינוי במספר יחידות הדיור או השינוי בשטח הממוצע או תוספת שטחים מסחריים מעל 200 מ"ר (נקבע בהסכם הפשרה סכום בגין השינויים האפשריים).
סוכם שהיטל ההשבחה בגין אישור התוכנית ישולם על ידי מנור.
ס' 1.2 – מגרש 20 – מגרש הנמצא במתחם 2, שאת הזכויות בו ירכוש חליווה או מי מטעמו, "As Is", בהתאם לתב"ע הקיימת, כאשר סוכם שהיטל ההשבחה בגין אישור התוכנית יחול על הרוכש.
המגרשים של מחזיקי הרוב
ס' 1.3 – מגרש 101 (בהסכם נקבע שיירכש אחד המגרשים 101 עד 104, אך בהסכם מכר מיום 5.7.22, אשר הוגש כנספח לכתב התביעה בת"א 47973-09-22, נקבע שמטעם מחזיקי הרוב נרכש מגרש 101) – מגרש הנמצא במשולש, שאת הזכויות בו יירכשו מחזיקי הרוב או מי מטעמם, במכר מותנה באישור התוכנית עד ליום 1.6.26, לפיו היה על הרוכש לשלם מקדמה ואת היתרה תוך 30 יום לאחר אישור התוכנית, כנגד העברת כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות במגרש על שם הרוכש.
הוסכם שהמחיר נקבע בהנחה שבתוכנית יוקנו למגרש זכויות בשטח שמופיע בגרסה 61, ואם לא, התמורה תשתנה בהתאם לשינוי בגודל השטח העיקרי.
סוכם שהיטל ההשבחה בגין אישור התוכנית ישולם על ידי מנור.
ס' 1.4 – מגרש 16 – מגרש הנמצא במתחם 2, שאת הזכויות בו יירכשו מחזיקי הרוב או מי מטעמם, "As Is", בהתאם לתב"ע הקיימת, כאשר סוכם שהיטל ההשבחה בגין אישור התוכנית יחול על הרוכש.
8.2. ס' 3 להסכם הפשרה קובע הוראות בקשר לניהול מנור, כדלקמן:
ס' 3.1 - בדירקטוריון החברה יכהנו שני דירקטורים – בן זקן מטעם מחזיקי הרוב, ורביבו מטעם חליווה.
ס' 3.2 - כל עוד רביבו מכהן כדירקטור מטעם חליווה, לשני הדירקטורים יהיה קול שווה וכל החלטות הדירקטוריון תתקבלנה פה אחד, זכויות החתימה בחברה יהיו לשני הדירקטורים יחד ורביבו לא יוכל למנות דירקטור חליף, אך יהיה רשאי לדרוש דחייה של ישיבת דירקטוריון עד פעמיים ברצף, בשל מניעותו להשתתף בה.
ס' 3.3 - במקרה של הפסקת כהונתו של רביבו בדירקטוריון, יהיה חליווה רשאי למנות דירקטור אחר מטעמו ומחזיקי הרוב יהיו רשאים למנות דירקטור נוסף מטעמם, כך שדירקטוריון החברה ימנה 3 חברים וכל ההחלטות בו תתקבלנה על פי רוב, למעט עסקאות עם בעלי עניין, זולת עסקאות שאושרו בהסכם הפשרה, או רכישת נכסי מקרקעין נוספים, אשר לגביהן החלטות תתקבלנה פה אחד.
8.3. ס' 3.6 עד 3.9 להסכם הפשרה קובעים שעם אישור התוכנית הצדדים יפעלו למכירת זכויות החברה במקרקעין, למעט המגרשים של חליווה והמגרשים של מחזיקי הרוב, לצדדים שלישיים ולאחר מכן ולאחר תשלום כל חובות החברה, תחולק יתרת הכספים לבעלי המניות בחברה בהתאם לאחזקותיהם והצדדים יפעלו לחיסול החברה.
8.4. ס' 5.4 להסכם הפשרה קובע סילוק הדדי של כל טענות הצדדים שנוצרו קודם למועד חתימת ההסכם:
"הסכם זה מביא לידי סיום את כל המחלוקות הקיימות בין הצדדים, ולאף צד לא תהיה כל טענה או דרישה כנגד רעהו בגין או בקשר עם המחלוקות נשוא ההליך המשפטי (התביעה העיקרית והתביעה שכנגד) וכן בגין או בקשר עם כל מחלוקת אחרת בין מוריס [חליווה, ע.כ.] לבין יתר הצדדים, שמועד היווצרות עילתה קודם למועד חתימת הסכם זה.".
הבקשה לסעדים זמניים
9. חליווה מבקש שבית המשפט ייתן את הסעדים הזמניים הבאים (חליווה ביקש סעדים ארעיים דחופים עד לדיון במעמד הצדדים וסעדים זמניים לאחר דיון במעמד הצדדים, להלן אתייחס רק לסעדים הזמניים שהתבקשו לאחר דיון):
(1) למנות לחברה בעל תפקיד ולמסור לו את כל הסמכויות המוקנות לדירקטוריון ולמנכ"ל החברה וכן סמכויות חקירה ודרישה בכל הנוגע לזכויות החברה במקרקעין ופעילותה הכספית.
(2) לחילופין, להורות כי עד להכרעה בתובענה, בדירקטוריון החברה יכהנו חליווה או מי מטעמו יחד עם בן זקן בהתאם לסעיף 3.1 להסכם הפשרה, כך שדירקטוריון החברה ימנה 2 דירקטורים.
(3) לחילופי חילופין, להורות שעד להכרעה בתובענה העיקרית, כל החלטה הנוגעת לתוכנית או לעסקאות מהותיות שמבצעת החברה או החלטה מהותית כלשהי הנוגעת לפעילות החברה, תיעשה בכפוף להסכמת המבקש.
10. לטענת חליווה, הסעדים נדרשים בשל קיפוחו, בכך שהחברה מקדמת תיקון לתוכנית (גרסה 66) אשר פוגע בזכויותיו במגרשים של חליווה, בעוד הוא משביח את המגרשים של מחזיקי הרוב; התיקון אותו מקדמים המשיבים פוגע בזכויות מנור, כך שבין היתר "נעלמו" 108 יחידות דיור שהיו במגרש שלה; הוא ממודר מההתנהלות הכספית השוטפת של החברה ומשיבים 1 עד 5 עושים בחברה כבשלהם; והוא ממודר ממידע והשתתפות בניהול הליכים משפטיים של החברה.
11. העדים מטעם הצדדים:
מטעם חליווה העידו: חליווה והמומחה מטעמו - מר ישראל יעקב.
מטעם המשיבים העידו: וולטר שינקמן, האדריכל המקדם את התוכנית (להלן: "האדריכל"), מומחה מטעם החברה - מר שי דיעי, ובן זקן.
עיקר טענות הצדדים
12. להלן עיקר טענות הצדדים, בהתאם לסדר טיעוני חליווה בסיכומיו, תוך התעלמות מטענות המתבססות על מסמכים אשר בקשת חליווה לצרפם לבקשה נדחתה.
13. זכות נטענת של חליווה להשתתפות שוויונית בניהול ענייני החברה
13.1. עיקר טענות חליווה:
נדבך מרכזי בהסכם הפשרה היה עיגון זכותו של חליווה להשתתפות שוויונית בניהול ענייני החברה, אך הוא נאלץ להפסיק את כהונתו של רביבו משום שהוא התפרק לחלוטין מחובותיו. נוכח הסכמת בן זקן שהדירקטוריון יורכב משניים – בן זקן ורביבו, נלמד שבן זקן מסכים לשוויון בהצבעה בכפוף לכך שהדירקטור הנוסף יהיה אדם בו הוא נותן אמון. לכן ניתן למנות דירקטור מטעם בית המשפט, כדירקטור מטעם חליווה במקום רביבו, תוך שהסכמת בן זקן נתונה מכוח הסכם הפשרה.
נוכח זאת מבקש חליווה שבית המשפט ימנה עו"ד כדירקטור במקום רביבו, אשר יהיה שותף למהלכים שנותרו עד לחיסול החברה, כגון מכירת הזכויות שנותרו לה במקרקעין, ייצוג החברה בנושא היטל השבחה, התחשבנות מול דמרי ויתר בעלי הזכויות במקרקעין, חתימה על הוצאות והתקשרויות מהותיות.
13.2. עיקר טענות החברה:
דרך ניהול החברה אינה מקפחת את זכויותיו של חליווה, משום שלמיעוט אין זכות לניהול החברה. כמו כן, קיים הסדר מיוחד, הוא הסכם הפשרה, ולכן אין לחליווה ציפייה לגיטימית להיות שותף בניהול החברה.
הנזק שייגרם למשיבים מהפקעת הניהול ומינוי מנהל מיוחד לחברה הוא דרמטי. הסעדים המבוקשים הם דרקוניים הפוגעים בעצמאות החברה, במשטר התאגידי שלה ובתקנונה, ויביאו לשיתוק החברה למשך תקופה ארוכה עד שבעל התפקיד ילמד את כל הנדרש. הסעדים המבוקשים יביאו לניהול החברה באופן יומיומי על ידי בית המשפט ויצריכו פיקוח בלתי סביר של בית המשפט על ניהולה השוטף של החברה.
אם תוענק לחליווה זכות וטו, ייגרם לחברה נזק אדיר כיוון שהדבר יגרום ל"דד לוק" וקיפאון של החברה.
הסעדים הזמניים המבוקשים זהים לסעד העיקרי המבוקש.
13.3. עיקר טענות משיבים 1 עד 5:
חליווה מבקש לשנות את המשטר התאגידי של החברה, בניגוד לתקנון החברה, חוק החברות והסכם הפשרה.
מינוי בעל תפקיד הוא סעד קיצוני ודרקוני המוענק רק במקרים חריגים ושיש בו כדי לשתק את פעילות החברה או להכביד עליה ולהפקיע את ניהולה מבעלי השליטה בה.
הענקת זכות וטו לחליווה סותרת את הסכם הפשרה ומבטלת את הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, במסווה של סעד זמני, והופכת את החברה לבת ערובה לדרישותיו המופרכות של חליווה.
הסעדים הזמניים המבוקשים הם לצווי עשה דרקוניים וקיצוניים שמבקשים לשנות את המצב הקיים; הם זהים לסעדים המבוקשים בתובענה; והם עומדים בסתירה להסכם הפשרה.
לחליווה אין את הכישורים והניסיון הנדרש לנהל את החברה והוא מתגורר בחו"ל, לכן אם הוא ינהל את החברה, ייגרמו לה נזקים.
13.4. תגובת חליווה לתשובת המשיבים:
ביחס לטענה שהסעדים המבוקשים משנים את הסכם הפשרה, נטען שההפך הוא הנכון וחליווה מנסה ללכת בתלם שסוכם בהסכם הפשרה.
ביחס לטענה שמדובר בסעדים דרקוניים נטען שהדבר יאפשר לחליווה להפסיק לפנות פעם אחר פעם בבקשות לסעדים זמניים.
14. טענה שבן זקן פועל לשינוי התוכנית באופן המשביח את שווי המגרשים של מחזיקי הרוב על חשבון המגרשים של חליווה ושל מנור
14.1. עיקר טענות חליווה
המגרשים של חליווה והמגרשים של מחזיקי הרוב נמכרו לצדדים במחירים מופחתים, אשר הביאו בחשבון חלוקת דיבידנד לצדדים בהתאם לשיעור אחזקותיהם בחברה. הצדדים איזנו את ההטבה שקיבל כל אחד מהם בהתאם לשווי המגרשים שהיה ידוע במועד חתימת ההסכם. לכן, כל שינוי בהיקף הזכויות מיטיב או מקפח את אחד הצדדים.
חליווה ביקש לקחת חלק בתיקונים של התוכנית ולקבל מידע, אך משיבים 1 עד 5 מנעו זאת ממנו.
במועד הגשת הבקשה עמדה על הפרק גרסה 66, אשר נטען שכללה תוספת זכויות גדולה למגרשים של מחזיקי הרוב. נטען שהפחתה משטחי המגורים במתחם 2 אפשרה את הגדלת הזכויות במגרש 101 וכי בן זקן הנחה את האדריכל להוסיף זכויות למגרש 101 וכי תוספת הזכויות למגרש 101 באה על חשבון מגרשי מנור והמגרשים של חליווה במתחם 2 (חליווה מפנה לעמודים 201 עד 203 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.24, בו לטענתו אישר האדריכל את טענותיו).
14.2. עיקר טענות החברה:
חליווה טוען לפגיעה בזכויות שלו כבעל מניות בחברה אחרת (הכוונה לטענות לפגיעה במגרשים של חליווה, אשר נרכשו על ידי חברה מטעמו של חליווה) ופגיעה בזכויות מנור (הכוונה לפגיעה במגרשים של מנור).
ביחס לפגיעה הנטענת במגרשים של חליווה, נטען שהפגיעה לא הוכחה ובכל מקרה, אין מדובר בפגיעה בזכויותיו של חליווה כבעל מניות בחברה, אלא בפגיעה בזכויות חברת לב-ים, החתומה על הסכמי המכר של המגרשים של חליווה ואשר אינה בעלת מניות במנור ואינה צד להליך ובכל מקרה, לכל היותר, מדובר בטענה של חליווה בכובעו כרוכש המגרשים של חליווה ולא כבעל מניות. כמו כן, הטענות שנטענו אינן רלוונטיות מאחר שגרסה 66 לא אושרה והוגשה גרסה 84, השונה מגרסה 66.
לעניין הטענות לפגיעה במגרשים של מנור, נטען שהן אינן מקימות עילת קיפוח משום שאם יש פגיעה במנור, כל בעלי המניות, לרבות מחזיקי הרוב, נפגעים.
הוספת זכויות למגרש 101 במשולש לא התבצעה על חשבון המגרשים שבמתחם 2, לרבות המגרשים של חליווה והמגרשים של מנור (החברה מפנה לסעיף 9.3 לחוות הדעת מטעמה; עדות האדריכל, עמ' 218, 230; עדות המומחה מטעם חליווה, עמ' 140 – 142, 179 ו-180).
עוד נטען שההפחתה בהיקף הזכויות הייתה עקב דרישות הוועדה המחוזית והייתה בהיקף דומה למגרש 16, אשר נרכש על ידי מחזיקי הרוב.
14.3. עיקר טענות משיבים 1 עד 5:
עיקר טענות חליווה הן בקשר לגרסה 66, אשר לטענתו קיפחה את זכויותיו, גרסה אשר אינה רלוונטית יותר.
טענותיו הן כנגד החלטות של החברה שנועדו להשיא את רווחיה, בטענה שייפגעו בזכויות שלו במגרשים של חליווה, בכך מודה חליווה שהוא מצוי בניגוד עניינים חריף בין כובעו כבעל מניות מיעוט בחברה לבעלותו הפרטית במגרשים אחרים.
בניגוד לטענות חליווה, לא הוכח שתוספת הזכויות במגרש 101 בגרסה 66 באה על חשבון המגרשים של חליווה או המגרשים של מנור במתחם 2, אלא הוכח ההפך, שתוספת הזכויות בגרסה 66 לא באה על חשבון זכויות המגרשים של חליווה במתחם 2. המומחה מטעם חליווה חזר בו מהטענה שתוספת הזכויות במשולש (במגרשים 101 ומגרשים נוספים שאינם שייכים למנור) הצריכה להפחית את הזכויות במגרשים שבמתחם 2 (הפנייה לעמ' 149, ש' 18 -20; עמ' 176, שורות 15 – 24; עמ' 177, ש' 3 – 4; עמ' 184, ש' 4; עמ' 185, ש' 3). האדריכל הבהיר שאין קשר בין הפחתת הזכויות במתחם 2 לתוספת הזכויות במשולש (הפנייה לעמ' 192, ש' 1 – 8; עמ' 202, ש' 22 - 24).
14.4. תגובת חליווה:
לעניין הטענה שהבקשה אינה רלוונטית יותר, טען חליווה שיש להכריע בבקשה בהתאם לעובדות שהיו ידועות במועד הגשת הבקשה וכי גרסה 66, אשר הוגשה ב-19.9.23, קיפחה את זכויותיו. חליווה טען שגם בגרסה 84 דאג בן זקן לזכויותיו על חשבון זכויות מנור, אולם לא ניתן להתייחס לטענה זו, משום שהטענות בעניין גרסה 84 לא היוו חלק מהבקשה והמשיבים לא קיבלו הזדמנות להשיב להן כראוי.
חליווה השיב לטענה שאין מדובר בקיפוח זכויותיו כבעל מניות בחברה וטען שמכירת המגרשים בהסכם הפשרה נעשתה כחלוקת דיבידנד, ולכן אם מגרש 101 מקבל תוספת זכויות בנייה מתערערת היחסיות בחלוקת הדיבידנד בהסכם הפשרה.
לגבי הטענה שפגיעה במנור אינה מהווה קיפוח המיעוט, כיוון שגם מחזיקי הרוב נפגעים, נטען שמחזיקי הרוב זוכים להטבות במגרשים של מחזיקי הרוב.
15. טענה ל"חליבת" קופת מנור ומידור חליווה מההתנהלות השוטפת של החברה
15.1. עיקר טענות חליווה:
(א) מאז חתימת הסכם הפשרה ועד ינואר 23, כל התקשרויות החברה וכל הוצאה כספית נעשו בחתימה אחת, בניגוד להוראות הסכם הפשרה (הפנייה לנספח 41 לבקשה).
(ב) מאז הסכם הפשרה, משיבים 1 עד 5 הוציאו מקופת מנור מיליוני שקלים שלא לצורכי החברה או מבלי שיהיה בידיהם להציג אסמכתאות או ביצעו העברות כספים בהיקפים עצומים בין מנור לבין חברות אחרות בשליטת בן זקן (הפנייה לנספחים 23 ו-41 עד 47 לבקשה).
(ג) חליווה נחשף להתקשרויות מהותיות ולהוצאות של מנור במיליוני שקלים רק בדיעבד, עת משיבים 1 עד 5 דרשו ממנו להזרים כספים לחברה (הפנייה לנספחים 23 ו-45).
(ד) המשיבים מנהלים תביעות, מנהלים מגעים ומתפשרים עם צדדי ג' במיליוני שקלים, מבלי לשתף את חליווה ובחלק מהמקרים מבלי להביא זאת לאישור הדירקטוריון (הפנייה לנספחים 46 ו-47 לבקשה ונספח 1 לתגובת חליווה לתשובת משיבים 1 עד 5).
(ה) המשיבים מתקשרים ללא אישור דירקטוריון ולעתים ללא הסכם שכ"ט עם יועצים, נותני שירותים ועורכי דין שמעניקים להם שירותים גם בפעילותיהם העסקיות האחרות (הפנייה לנספחים 23 ו-41 עד 47 לבקשה).
(ו) בחודש אוגוסט 23, סיכל חליווה ניסיון בלתי חוקי של המשיבים לדלל את אחזקותיו (הפנייה לנספחים 23 ו-44).
(ז) המבקש ממודר ממגעים והסכמות של החברה עם גורמים שונים, כשהמשיבים מסרבים להעביר לו התכתבויות והסכמים שנחתמו איתו (הפנייה לנספחים 8, 22, 24, 40 לבקשה ונספח 1 לתגובת חליווה לתשובת המשיבים).
(ח) המשיבים מעכבים או מסרבים לקיים ישיבות דירקטוריון לבקשת חליווה (הפנייה לנספח 22).
(ט) עד למועד הגשת הסיכומים לא נמסרו למבקש פרטי ההסדר אליו הגיעה מנור עם רשויות המס (הפנייה לנספח 42).
(י) לחליווה אין מושג אילו הסכמות השיג בן זקן עם יזמים אחרים בנוגע לתוכנית, וזאת בשים לב שמנור ודמרי הקצו 12 מתוך 14 דונם שנדרשו לצרכי ציבור (הפנייה לנספח 6 לתגובה לתשובת משיבים 1 עד 5; עמ' 241, ש' 19 – 24 לפרוטוקול). נטען שקיימות הסכמות מאחורי הקלעים בין היזמים שהובילו לתיקון התוכנית, עובדה שהמשיבים אינם מכחישים (ללא הפנייה).
(יא) חליווה אינו יודע מה התמורה שסוכמה בין בן זקן לאבו, בגין הסכם נסתר שאפשר ניוד 43 יחידות דיור למגרשי מנור (הפנייה להערת שוליים 15 לחוות הדעת מטעם החברה ועמודים 253 – 254 לפרוטוקול). דברים שנטען שעומדים בסתירה למסמך של אבו.
15.2. עיקר טענות החברה:
נטען שחליווה לא הוכיח את טענותיו ברמה של "ראיות מספיקות לכאורה", ויותר מכך הראיות שצירף חליווה מפריכות את טענותיו. כמו כן נטען שגם אם היה חליווה מוכיח מידור, אין מדובר בקיפוח המיעוט אלא לכל היותר בפגיעה בזכויות חליווה כדירקטור ולא כבעל מניות.
טענות חליווה מבוססות על טענת תרמית, שאין לה שום הוכחה, אלא רק תחושות בטן של חליווה.
אין בסיס לטענה שמנור ודמרי מקצים שטחים לצורכי ציבור בשיעור העולה על יתר בעלי הזכויות. ההחלטה להקצות שטחים לצורכי ציבור והמפתח להקצאה נקבעו על ידי הוועדה המחוזית (הפנייה לנספח 12 לבקשה) ונסתרה על ידי האדריכל בתצהירו (הפנייה לסעיף 3).
נטען שחליווה לא הוכיח את טענתו שהוא ממודר, והדבר נסתר במסמכים הרבים שצירף לבקשה, אליה צורפו תשובות רבות של החברה. נטען שעל פי המסמכים שצורפו, כל גרסה לתוכנית שאושרה על ידי החברה הוצגה בפני הדירקטוריון ואושרה על ידו וחליווה מקבל דרך קבע עדכונים ואף טרם הגשת התביעה נמסרו לחליווה כל המסמכים והמידע שביקש (הפנייה לנספחים רבים).
15.3. עיקר טענות משיבים 1 עד 5:
המבקש זנח טענה שטען לגריעה יתרה של שטחי ציבור ממגרשי מנור, והבליע אותה כחלק מטענותיו למידור. בעניין זה הובהר לחליווה ששטחי הציבור הופרשו לפי החלטת הוועדה המחוזית (נספח 12 לבקשה), בה נקבע המפתח להפרשה, לפי תוספת הזכויות למגרשים של כל אחד מהייזמים, לפיו היה על מנור ודמרי להפריש 16.5 דונם כל אחת ובפועל הופרשו 12 דונם.
לעניין טענת המידור, חליווה הוא בעל מניות בחברה ומינואר 2023 הוא מכהן כדירקטור וככזה הוא מוסמך לקבל מידע ולהשתתף בקבלת החלטות כפי הוראות חוק החברות.
רוב טענותיו של חליווה התרחשו זמן רב לפני הגשת הבקשה ולכן אינן יכולות להוות בסיס לסעד זמני כלשהו.
16. טענה להיעלמות 108 יחידות דיור
16.1. עיקר טענות חליווה:
לטענת חליווה, מגרש 26 נמכר לחברת עמי תעשיות בע"מ; העסקה בוטלה והמגרש הושב למנור, לטענת חליווה, הוא לא קיבל הסבר מניח את הדעת בקשר ל-108 יחידות שהיו במגרש זה ונעלמו.
נטען שמדובר בהתנהלות לא שקופה המהווה קיפוח ומלמדת על כך שבין מנור לדמרי קיימת התחשבנות מורכבת וענפה, המוסתרת מחליווה.
16.2. עיקר טענות החברה:
הטענה לא נתמכה בחוות הדעת שהוגשה על ידי חליווה. המומחה מטעם החברה קבע שאין שינוי בין מספר יחידות הדיור של מנור בין גרסה 61 לגרסה 73, דבר שאושר על ידי המומחה מטעם חליווה (הפנייה לעמ' 173 – 174 לפרוטוקול) ובתצהירו של האדריכל ובעדותו (הפנייה לסעיף 2 לתצהיר ועמ' 197, ש' 8 לפרוטוקול). נטען שהדבר הוסבר לחליווה אין סוף פעמים (הפנייה לעמודים 456, 358 ו-365 לנספחי הבקשה ועמודים 125, 132, 134 – 135, 270 ו-271 לפרוטוקול).
16.3. עיקר טענות משיבים 1 עד 5:
גם אם היה מדובר בטענה נכונה, דבר המוכחש, אין מדובר בטענת קיפוח אלא טענה ביחס לזכויותיה של מנור ביחס ליזמים האחרים.
בכל מקרה, הוכח שלא נגרעה אף יחידת דיור מזכויותיה של מנור (הפנייה לחוות דעת מטעם החברה, סעיף 10; תצהיר האדריכל, ס' 2; עדות האדריכל, עמ' 196, ש' 1 – 11; חקירת בן זקן, עמ' 271, ש' 3, ועמודים 278 ו-280; המומחה מטעם חליווה, עמ' 173 עד 174).
הדבר הוסבר לחליווה פעמים רבות (הפנייה לנספח 42 לכתב התביעה).
המסגרת הנורמטיבית
17. סעדים זמניים
שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית המשפט בשאלה אם לתת סעד זמני אם לאו: סיכויי התביעה – קיום ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה; ומאזן הנוחות – הנזק שעלול להיגרם לכל אחד מהצדדים אם יינתן הצו הזמני או שלא יינתן [ר' תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, להלן: "התקנות"]. בנוסף קובעת תקנה 95(3) לתקנות שעל בית המשפט להביא בחשבון גם את תום ליבם של הצדדים והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או הבקשה לסעדים זמניים.
המבחן המקובל לבחינת סיכויי התביעה הוא האם הסיכויים של המבקש שיינתן פסק דין לטובתו גבוהים מהסיכויים שהתביעה תידחה [רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' ניסים פרץ, 30.10.2003], והמבחן המקובל לבחינת מאזן הנוחות הוא האם הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד והתביעה תתקבל, עולה על הנזק שייגרם לצד שכנגד אם יינתן הסעד והתביעה תידחה [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993 בע"מ), 06.06.2006]. ההלכה מתייחסת ליחסי הגומלין שבין שני השיקולים הנ"ל והגדירה "מקבילית כוחות", לפיה ככל שסיכויי התביעה נמוכים יותר, כך המשקל שיש ליתן למאזן הנוחות מופחת ולהפך [רע"א 1815/24 חן נ' אפשטיין, 28.05.2024].
יוער כי חלק מההפניות לעיל הן לפסקי דין שניתנו לפני תחילת תוקפן של התקנות, אך ההסדרים שנקבעו בפרק ט"ו לתקנות אינם שונים באופן מהותי מההסדרים שהיו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ולכן ניתן להסתמך על ההלכות אשר נקבעו לעניין התקנות הקודמות [רע"א 1556/21 לירון נ' שפירא – בר אור, 22.04.2021].
18. קיפוח המיעוט
סעיף 191(א) לחוק החברות, המתייחס לקיפוח המיעוט, קובע:
"התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.".
ההלכה קובעת שקיפוח המיעוט הוא בעיקרו מצב של חלוקה לא הוגנת של משאבי התאגיד וחלוקה לא שוויונית ברווחיו, תוך פגיעה בציפיות הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט. ראו ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות תגמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.5.2012):
"הסעיף קובע נורמה כללית וגמישה המאפשרת את התערבותו של בית המשפט במקרים המתאימים ... מדובר ב'הוראת מסגרת' המשאירה לבית המשפט את המלאכה של יציקת תוכן לגדרה ... על פי ההלכה הנוהגת, 'קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה' ... ביסודה של הסמכות שהוענקה לבית המשפט להעניק סעד במקרה של קיפוח 'עומדת המטרה להגן על המיעוט מפני חלוקה לא-שוויונית ברווחי החברה אותה מבקש לאכוף הרוב השולט' ... במסגרת הדיון בעוולת הקיפוח, מוטל על בית המשפט לבחון אם נפגעו ציפיות לגיטימיות של בעלי המניות, כאשר השאלה מהי ציפייה לגיטימית עשויה לזכות לתשובות שונות על פי נסיבות המקרה ובהתאם לאופייה של החברה ...".
מטרת סעיף 191 הנ"ל להקנות לבית המשפט כלים להתמודדות עם מצבים בהם קיים חשש שבעלי מניות הרוב אינם פועלים לטובת החברה בכללותה, אלא כדי לשרת את האינטרסים שלהם. ראו ע"א 2786/18 יוסי בכר נ' מרדכי קופרלי (30.12.2021):
"עיקר ייעודו של סעיף זה היא להקנות לבית המשפט כלים להתמודדות עם מצבים בהם קיים חשש כי ניהולה של החברה מתבצע באופן המביא לחלוקה בלתי הוגנת של פירות פעילותה בין בעלי המניות בחברה. דהיינו, להתנהלות שאינה מכוונת לטובת החברה בכללותה, קרי ל'הגדלת העוגה' בעבור כלל בעל המניות, אלא לשרת את האינטרסים של חלק מבעלי העניין בה, כלומר ל'שינוי באופן חלוקת העוגה' בין בעלי המניות ...".
ביחס לנטל ההוכחה, קובעת ההלכה, כי על התובע הסרת קיפוח להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח, וכאשר הוא עומד בנטל זה, עובר נטל ההוכחה לנתבעים, להוכיח שהפעולות נעשו בצורה הגונה [ע"א 2718/09 הנ"ל].
לעניין הסעד במקרה שנקבע שקיים קיפוח, קובעת ההלכה שלבית המשפט שיקול דעת רחב ומרחב גמישות בבחירת הסעד שיוענק להסרת הקיפוח וכי במקרה של אובדן אמון בין בעלי המניות בחברה המאופיינת כמעין שותפות, הסעד המתאים הוא בדרך כלל הפרדת כוחות. ראו ע"א 2786/18 הנ"ל:
"בפני בית המשפט קשת רחבה של סעדים אותם הוא רשאי להעניק לשם הסרת הקיפוח, ובכלל זאת סעד של הפרדת כוחות בין הצדדים. לא אחת עמדה הפסיקה על כך שסעד זה מתאים במיוחד למצבים בהם נוצר מצב של אובדן אמון בין בעלי המניות בחברה המאופיינת כמעין-שותפות, וזאת בין אם נמצא כי הצד הטוען לקיפוח זכאי לסעד להסרתו, בין אם לאו ... סעד הפרדת הכוחות יכול ללבוש צורות שונות – אחת מהן היא מנגנון הרכישה הכפויה, עליו הורה בית המשפט קמא. מנגנון זה הוכר כסעד המרכזי להסרת קיפוח במקרים של אובדן אמון בחברות המאופיינות כמעין-שותפות, כאשר לרוב הצד המקפח הוא אשר מחויב לרכוש את מניותיו של הצד המקופח ...".
ההלכה גם קובעת שאובדן אמון בחברה שהיא מעין שותפות, כשלעצמו, יכול להקנות סעד של הפרדת כוחות, גם אם הצד המבקש הסרת הקיפוח לא עתר לסעד זה וגם אם נקבע שהצד הטוען להסרת קיפוח אינו זכאי לסעד להסרת קיפוח. ראו ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת, (01.09.2015):
"משכך, עולה השאלה האם סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות יכול להינתן כמענה לאובדן אמון במעין-שותפות גם מקום שבו הצד הטוען לקיפוח לא עתר לקבל סעד כזה ועל אף קביעה כי הוא לא זכאי לסעד להסרת קיפוח בנסיבות העניין? לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה כי התשובה היא חיובית, וטעמיי לכך הם שניים. הטעם הראשון, אליו כבר התייחסתי לעיל, הינו הגמישות הרבה אשר מוקנית לבית המשפט בהענקת סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות. כאשר צד הטוען לקיפוח פונה לבית המשפט בבקשה שיוענק לו סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות, חזקה עליו כי הוא מודע לקשת הרחבה של האמצעים העומדים לרשותו של בית המשפט. אין כל מניעה, לפיכך, כי בית המשפט יגיע למסקנה כי הצד הטוען לקיפוח אינו זכאי לסעד להסרת קיפוח, אך בד בבד יקבע כי יש מקום להעניק סעד אחר אשר יביא להפרדת כוחות. הטעם השני נעוץ בעצם טיבה של חברה המאופיינת כמעין-שותפות. [...] מעין-שותפות, בדומה לשותפות, מבוססת על ציפיות הצדדים לפיהן ענייני החברה יתנהלו במסגרת מרקם יחסים הכרוך באמון הדדי. כפי שבשותפות איננו מעוניינים לכפות על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך גם, אף אם במידה פחותה, כאשר מדובר במעין-שותפות.".
ובמקרים מסוימים, הסעד המתאים הוא סעד של התמחרות בין בעלי המניות, כך שחלק מבעלי המניות (המקופחים או המקפחים) יירכשו את מניות יתר בעלי המניות כגון שיטת BMBY [ר' ע"א 4588/19 ראג'דה אסעד קרדוש-סאלם נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ, 20.04.2021] וראו מנגנונים נוספים להתמחרות (כגון שיטת המעטפות) בע"א 8712/13 הנ"ל.
דיון והכרעה
19. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שאין מקום להעניק לחליווה את הסעדים הזמניים המבוקשים.
סיכויי התביעה – הגעתי למסקנה שהסיכוי שייקבע הקיפוח הנטען אינו עולה על הסיכוי שייקבע שלא קיים קיפוח כנטען בתובענה וכן, גם אם ייקבע שקיים הקיפוח הנטען, הסיכוי שיוענקו לחליווה הסעדים אותם הוא מבקש אינם עולים על הסיכוי שהם יידחו (וייתכן שבמקומם יינתנו סעדים אחרים).
מאזן הנוחות – הגעתי למסקנה שהנזק שייגרם לחליווה אם תידחה הבקשה לסעדים זמניים והתביעה תתקבל, אינו עולה על הנזק שייגרם למשיבים אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה.
תום לב ושיהוי – הגעתי למסקנה שהבקשה הוגשה בשיהוי וכי נפל חוסר תום לב בהתנהלותו של חליווה.
יש קושי במתן הסעדים הזמניים המבוקשים
20. חליווה ביקש סעדים משני סוגים – (א) למנות בעל תפקיד לאחת משתי מטרות: (א1) להעביר לידיו את כל סמכויות הדירקטוריון ומנכ"ל החברה וכן סמכויות חקירה, או (א2) שינוי הרכב הדירקטוריון כך שיכהנו בו משני דירקטורים, בעל התפקיד ובן זקן, והחלטות יתקבלו כפי הוראות סעיף 3.2 להסכם הפשרה; (ב) מתן זכות וטו לחליווה באחד משני אופנים: (ב1) שינוי הרכב הדירקטוריון כך שיכהנו בו שני דירקטורים, חליווה או דירקטור מטעמו, ביחד עם בן זקן, והחלטות יתקבלו כפי הוראות סעיף 3.2 להסכם הפשרה, או (ב2) הכפפת החלטות מהותיות להסכמת חליווה.
אני סבור, שקיים קושי רב להעניק לחליווה את הסעדים המבוקשים, מהנימוקים הבאים:
20.1. לעניין הבקשה למינוי בעל תפקיד, ההלכה קובעת שמינוי בעל תפקיד זמני לפיקוח על פעילות חברה הוא סעד חריג, לו ייעתר בית המשפט במקרים חריגים בלבד [ר', בעניין דומה, רע"א (עליון) 23866-08-24 יגאל יאמין החזקות בע"מ נ' בן ציון טרבלסי עבודות עפר בע"מ ואח', 25.8.24]. על אחת כמה וכמה מינוי בעל תפקיד אשר יקבל את כל סמכויות הניהול בחברה, דבר שיפקיע את זכות ההחלטה מבעלי המניות, לרבות מחזיקי הרוב המחזיקים כ-69% ממניות החברה, הוא סעד חריג שבחריגים אשר יינתן במקרים חריגים שבחריגים.
האמור חל גם על מינוי בעל תפקיד מטעם בית המשפט כדירקטור שני, ביחד עם בן זקן, משום שמשמעות הדבר, באופן מעשי, היא להעביר את ניהול החברה לידי בית המשפט.
אינני סבור שהמקרה הנוכחי הוא מאותם מקרים חריגים המצדיקים להעניק סעד זמני של מינוי בעל תפקיד, אשר יקבל לידיו את כל סמכויות הניהול ויחליף את נושאי המשרה הנוכחיים בחברה ואף לא למנות דירקטור מטעם בית המשפט, באופן שבית המשפט יצטרך לפקח על הפעילות השוטפת של החברה.
20.2. הבקשה להעניק לחליווה זכות וטו תידון להלן, אך כבר כאן יאמר, מבלי לקבוע מסמרות וכפי שיפורט בהמשך, בשלב זה אני מתרשם שאם תוענק לחליווה זכות וטו, תהיה משמעות הדבר שהחברה תיכנס למבוי סתום, מבלי יכולת לקבל החלטות וללא יכולת לקדם את התוכנית, דבר שעלול לגרום לה נזקים כבדים. לכן, גם אם יוחלט שזכויותיו של חליווה בחברה מקופחות וכי יש להעניק סעד להסרת הקיפוח, ספק בעיני אם הסעד הנכון יהיה מתן זכות וטו לחליווה, דבר שעלול לגרום לפגיעה כבדה בחברה ובזכויות מחזיקי הרוב (כפי שיפורט להלן, אני סבור שהסעד המתאים במקרה זו הוא היפרדות).
20.3. הסעדים הזמניים המבוקשים הם סעדים המשנים את המצב הקיים וחופפים בעיקרם לסעדים העיקריים שהתבקשו בתובענה. ההלכה קובעת שסעדים מסוג זה יינתנו רק במקרים חריגים. ראו רע"א 215/22 יעקב פלינטשטיין נ' מאיר לוין (7.2.2022):
"כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מתן סעד האוסר על המשיבים לקבל כל החלטה בשם העמותה עלול לשתק את פעילותה התקינה של העמותה, ובכך לגרום לה נזק. מעבר לכך, עסקינן בסעד זמני המביא לשינוי המצב הקיים עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, ואשר חופף בעיקרו לסעד העיקרי שנדרש במסגרתה. ביחס לסעדים זמניים מסוג זה, נפסק לא אחת כי אלו יוענקו רק במקרים חריגים בהם התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר ...".
אינני סבור שהמקרה הנוכחי הוא מאותם מקרים חריגים, המצדיקים חריגה מהכלל, במיוחד כאשר ענייניה של החברה נוהלו על ידי מחזיקי הרוב מאז הקמת החברה בשנת 2004 והמשטר התאגידי הנוכחי סוכם בהסכם הפשרה שנחתם בשנת 2021.
21. נוכח האמור, אני סבור, שיש קושי להעניק לחליווה את הסעדים הזמניים המבוקשים ונדרש שסיכויי התביעה יהיו גבוהים ומאזן הנוחות ייטה באופן מובהק לטובת מתן הסעדים הזמניים.
סיכויי התביעה
22. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שלא קיימות ראיות מספקות לכאורה לקיפוח הנטען על ידי חליווה וכי גם אם יש סיכוי שטענת חליווה לקיפוח תתקבל, הסיכוי שיינתנו הסעדים המבוקשים בתובענה אינו גדול ואינו מצדיק מתן הסעדים הזמניים המבוקשים.
להלן אפרט את נימוקיי.
23. האם הוכח הקיפוח הנטען ברמה הנדרשת בשלב זה
23.1. חליווה טוען טענות רבות שלטענתו מוכיחות את קיפוחו בחברה, שהעיקריות בהן: (א) שמחזיקי הרוב פוגעים בזכותו להשתתפות שוויונית בניהול ענייני החברה; (ב) שמחזיקי הרוב פועלים להשבחת המגרשים של מחזיקי הרוב תוך פגיעה במגרשים של חליווה ושל מנור; (ג) התנהלות לא שקופה, לרבות הטענה להיעלמות 108 יחידות דיור.
23.2. הזכות להשתפות שוויונית בניהול ענייני החברה
בחברה שהיא מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה [ע"א 2786/18 הנ"ל], אולם יש לבחון אם בחברה הספציפית קיימת ציפייה לגיטימית כאמור, לרבות התנהלות הצדדים.
אינני סבור שחליווה הצליח לעמוד בנטל הנדרש בשלב זה להוכיח שיש לו ציפייה לגיטימית לניהול משותף של מנור, מהנימוקים הבאים:
(א) כעולה מטענות חליווה, במשך שנים רבות, מאז הקמת החברה ועד להגשת התביעה הראשונה, התנהלה החברה ללא השתתפות פעילה של חליווה בניהולה. בשלב מסוים, הגיע חליווה למסקנה שמחזיקי הרוב מקפחים את זכויותיו ופועלים לחלוקה לא שוויונית של נכסי החברה, תוך הגדלת רווחיהם על חשבון רווחי חליווה ונוכח זאת החל הוא במסכת של פעולות כדי לעמוד על זכויותיו הנטענות, לרבות הגשת התביעה הראשונה.
התביעה הראשונה הסתיימה בהסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, בו נקבעו, בין היתר, הוראות בקשר לניהול מנור לפיהן, בכפוף לכך שרביבו ישמש כדירקטור מטעם חליווה, תהיה לחליווה נציגות שווה בדירקטוריון. אולם, בסעיף 3.3 להסכם הפשרה סוכם שאם תופסק כהונתו של רביבו בדירקטוריון, יימנה הדירקטוריון 3 דירקטורים, ולמחזיקי הרוב יהיה בו רוב.
לכן, הסיכוי שייקבע שהסכם הפשרה מלמד על הסכמה להשתתפות שוויונית של חליווה בניהול החברה, גם כאשר רביבו אינו משמש דירקטור מטעמו, אינם גבוהים ונראה שקיים סיכוי גבוה יותר שייקבע שהסכם הפשרה מלמד שהצדדים לא הסכימו להעניק לחליווה זכות שוויונית בניהול החברה, אלא כל עוד רביבו משמש כדירקטור מטעמו, וכי, אם תופסק כהונתו של רביבו כדירקטור, תנוהל החברה כפי הוראות סעיף 3.3 להסכם הפשרה (על ידי 3 דירקטורים, שיקבלו החלטות על פי רוב, כאשר שניים מהם ימונו על ידי מחזיקי הרוב ואחד על ידי חליווה).
(ב) חליווה לא עתר לביטול הסכם הפשרה הקובע מנגנון לקבלת החלטות בחברה, לרבות התייחסות מפורשת למקרה בו רביבו יפסיק לכהן כדירקטור, אלא טוען טענות בדבר הפרת הסכם הפשרה על ידי מחזיקי הרוב, טענות נגד רביבו וטענה שהוא לא היה חותם על ההסכם אם היה יודע שייתכן מצב שיאלץ להפסיק את כהונתו של רביבו כדירקטור.
מבלי לקבוע מסמרות, טענות חליווה סותרות את הסכם הפשרה, שהרי יש בו התייחסות מפורשת למצב אשר נוצר, לפיו חליווה הפסיק את כהונתו של רביבו כדירקטור. נראה שבהסכם הפשרה הסכימו הצדדים על איזון הכולל מצד אחד מכירת מגרשים לצדדים במחיר מופחת, ומצד שני מנגנון לקבלת החלטות. מאחר שהסכם הפשרה נחתם לאחר שחליווה עורר טענות רבות נגד התנהלות מחזיקי הרוב, לרבות קיפוחו, היה עליו להביא בחשבון שאם הוא יפסיק את כהונתו של רביבו, מחזיקי הרוב יוכלו לקבל החלטות מכוח הרוב המוקנה להם (כמובן שזאת עליהם לעשות מבלי לפגוע בזכויותיו של חליווה בחברה) ולדרוש מנגנון קבלת החלטות שונה. אולם, ייתכן שבעלי הרוב לא היו מוכנים לחתום על הסכם הכולל מנגנון קבלת החלטות אחר, כפי שמבקש היום חליווה.
נוכח האמור, הסיכויים שבית המשפט יורה על מנגנון קבלת החלטות שונה מזה אשר נקבע בהסכם הפשרה אינם עולים על הסיכויים שבית המשפט יחליט שלא לשנות את מנגנון קבלת ההחלטות המוסכם.
(ג) גם אם קיימת ציפייה לגיטימית לניהול משותף, ייתכנו מצבים ששלילתן של ציפיות אלה על ידי הרוב אינה עולה לכדי קיפוח המיעוט המצדיק סעד ואפילו אם בית המשפט משתכנע שקיים קיפוח, ייתכן שלא יינתן סעד אם יהיה בכך כדי לפגוע ביתר בעלי המניות. ראו ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (01.09.2015):
"אף אם נקבל את קביעת בית המשפט המחוזי שלא הייתה הצדקה למנוע מהשניים להסתמך על ציפיותיהם להשתתף בניהול החברות, אין זה אומר כי מגיע להם סעד להסרת קיפוח בנסיבות העניין. לא כל אימת שקיים קיפוח, חייב בית המשפט להעניק סעד להסרת הקיפוח. לא בכדי בחר המחוקק, בהתייחסו להענקת הסעד המבוקש, להשתמש במילים 'רשאי בית המשפט' בלשון סעיף 191 לחוק החברות ולהקנות לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה [...] ניתן גם להעלות על הדעת שורה של תרחישים נוספים שבהם ישקול בית המשפט שלא להעניק סעד על אף שהשתכנע כי אכן היה קיפוח בפועל: כאשר, לדוגמא, אין בנמצא סעד מתאים שבכוחו הן להסיר את הקיפוח והן למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בזכויות בעלי מניות אחרים [...]"
בעניינה של החברה טוענים משיבים 1 עד 5 שלחליווה אין את הכישורים והניסיון הנדרש לנהל את החברה ועקב מגוריו בחו"ל, ייגרמו לחברה נזקים כבדים אם תתקבל בקשתו לניהול משותף של החברה.
לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים ועיינתי במסמכים רבים שצורפו לכתבי הטענות, הגעתי למסקנה שהסיכויים שתתקבל טענת חליווה שהוא כשיר ויכול לנהל את החברה באופן שוויוני אינם עולים על הסיכויים שתתקבל טענת משיבים 1 עד 5 שאין לחליווה את הכישורים והניסיון הנדרשים ויותר מכך - מבלי לקבוע מסמרות, התרשמתי שאם יקבל חליווה זכות לניהול משותף, באופן שתינתן לו זכות וטו, ייגרום הדבר לכך שהחברה לא תוכל לקבל החלטות וייווצר מבוי סתום, ובכך עלולה להיגרם פגיעה הן באינטרסים של החברה והן באינטרסים של מחזיקי הרוב (וגם באינטרסים של חליווה כבעל מניות בחברה).
לכן, נראה שגם אם ייקבע שקיימת לחליווה ציפייה לגיטימית לניהול משותף של החברה, הסיכוי שבית המשפט יאכוף מנגנון ניהול משותף אשר ייתן לחליווה זכות וטו על החלטות ופעולות החברה, אינו עולה על הסיכוי שעתירה כזו תידחה.
(ד) מדובר בחברה לה שלושה בעלי מניות, חליווה המחזיק כ-31% ממניות החברה ובן זקן ונניקשווילי, המחזיקים כל אחד כ-34.5% ממניות החברה.
מאחר שכל אחד מבעלי המניות מחזיק כשליש ממניות החברה, על פניו ומבלי לקבוע מסמרות, מנגנון ניהול על ידי שלושה דירקטורים מקנה לכל אחד מבעלי המניות כוח ניהול שווה, והסיכוי שייקבע שיש להעניק לחליווה כוח עודף, בדמות זכות לנהל את החברה באופן השווה למחזיקי הרוב, אינו עולה על הסיכוי שבקשה כזו תידחה.
לכן, הסיכויים שיוחלט שקיימת לחליווה ציפייה לגיטימית לניהול משותף של מנור, אינם עולים על הסיכויים שייקבע שהתנהלות הצדדים טרם פרוץ הסכסוך והוראות הסכם הפשרה מלמדות על הסכמה שמחזיקי הרוב ינהלו את החברה, כפי הוראות סעיף 3.3 להסכם הפשרה (מובן שזאת בכפוף לכך שזכויותיו של חליווה לא יקופחו). לכן נראה שהסיכויים שבית המשפט לא יתערב במנגנון קבלת ההחלטות של החברה עולים על הסיכויים שהוא יחליט להתערב בו.
להסרת ספק מובהר שאם יגיע בית המשפט למסקנה שזכויותיו של חליווה בחברה מקופחות, יבחן בית המשפט אם ואיזה סעד נכון להעניק להסרת הקיפוח.
23.3. הטענה שמחזיקי הרוב מקפחים את זכויותיו בכך שהם פועלים להשבחת המגרשים של מחזיקי הרוב, תוך פגיעה במגרשים של חליווה ושל מנור
חליווה טוען שבגרסה 66, בן זקן הנחה את האדריכל להוסיף זכויות למגרש 101, הנמצא במשולש, על חשבון זכויות המגרשים של חליווה ומנור במתחם 2.
המשיבים טוענים שגם אם טענותיו של חליווה נכונות, הדבר אינו רלוונטי משום שגרסה 66 לא אושרה והוגשו גרסאות מאוחרות יותר, אשר אינן מכילות את תוספת הזכויות הנטענת למגרש 101. יש טעם בטענה זו, אך בשלב זו ולצורך החלטה זו, אני מקבל את בקשת חליווה לבחון אם היה בגרסה 66 ניסיון של מחזיקי הרוב לנצל את כוח הרוב כדי לקפח את זכויותיו בחברה.
עוד טוענים המשיבים שגם אם ערך המגרשים של חליווה נפגעו עקב השבחת הזכויות במגרש 101 היא נכונה, הרי שאין מדובר בקיפוח בעל מניות בחברה, אלא, לכל היותר, פגיעה בזכויות חליווה או חברה מטעמו, שהן חיצוניות לזכויותיו בחברה. לעומת זאת, חליווה טוען שמאחר שהמגרשים של חליווה נמכרו לו (למעשה – לחברה מטעמו) במסגרת הסכם הפשרה, כדרך של חלוקת דיבידנד בחברה, פגיעה בשווי המגרשים מהווה פגיעה בזכויותיו. למרות שיש טעם גם בטענה זו של המשיבים (משום שהפגיעה במגרשים של חליווה אינה פגיעה בזכויותיו בחברה), בשלב זו ולצורך החלטה זו, אני מקבל את טענת חליווה שאם מחזיקי הרוב מנצלים את כוחם בחברה כדי להשביח את שווי המגרשים של מחזיקי הרוב, על חשבון המגרשים של חליווה ומנור או מבלי לנסות להשביח באופן דומה את המגרשים של חליווה ושל מנור, ייתכן שמדובר בקיפוח זכויות חליווה בחברה.
השתכנעתי, מבלי לקבוע מסמרות, שגם אם טענת חליווה שבן זקן הנחה את האדריכל להוסיף בגרסה 66 זכויות למגרש 101 נכונה (יוער שעל פי הראיות שהוצגו, ככל הנראה מדובר בהשבחת מגרשים במשולש, לרבות מגרשים שאינם שייכים למחזיקי הרוב), אני סבור שהסיכוי שיוחלט שהדבר מקפח את זכויותיו של חליווה אינו עולה על הסיכוי שהטענה תידחה, מהנימוקים הבאים:
(א) לא הוצגו ראיות מספקות לכאורה לכך שהשבחת הזכויות במגרש 101 הייתה על חשבון זכויות המגרשים במתחם 2 (שם נמצאים המגרשים שלטענת חליווה נפגעו) ואני סבור שקיים סיכוי גבוה יותר שייקבע שתוספת הזכויות במגרש 101 לא פגעה בזכויות המגרשים במתחם 2, לרבות המגרשים של חליווה ושל מנור.
המשיבים הפנו בסיכומיהם לכך שההפחתה בזכויות המגרשים במתחם 2 נעשתה בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית (נספח 12 לבקשה) ולעדויות לפיהן תוספת הזכויות בגרסה 66 למגרש 101 לא קשורה להפחתת הזכויות במתחם 2, לרבות עדויות המומחה מטעם החברה, המומחה מטעם חליווה והאדריכל. אפנה בעניין זה לעדותו של האדריכל שלא ניתן היה להעביר זכויות ממתחם 2 למשולש (עמוד 202, ש' 11 – 24 לפרוטוקול).
(ב) מגרש 101 נרכש מטעם מחזיקי הרוב בהסכם מותנה, לפיו המחיר נקבע בהתאם לזכויות שהיו קיימות בגרסה 61 לתוכנית, ונקבע שהתמורה תשתנה בהתאם לשינוי בגודל השטח העיקרי.
לכן, נראה, מבלי לקבוע מסמרות, שהוספת זכויות למגרש 101 אינה פוגעת בחברה או בחליווה, משום שבמקרה כזה התמורה אשר ישלמו מחזיקי הרוב עבור מגרש 101 תגדל באופן יחסי לתוספת הזכויות, וכך יועיל הדבר גם למנור ולא ייפגע האיזון שעשו הצדדים בהסכם הפשרה.
(ג) למרות שחליווה לא הוכיח ברמה הנדרשת בשלב זה שבן זקן הגדיל את הזכויות במגרש 101 על חשבון זכויותיה של מנור, יש להעיר שאם הדירקטוריון של מנור אישר תוכנית הפוגעת בזכויות מנור כדי להשביח את הזכויות במגרש 101, השייך למחזיקי הרוב, הרי שמדובר בהפרת חובות הזהירות והאמונים כלפי החברה, ופעולה שלא בתום לב לטובתה, תוך העדפת האינטרסים של מחזיקי הרוב על האינטרסים של החברה, דבר המאפשר לפעול נגדם בהתאם לתרופות הקבועות בדין (סעיף 256 לחוק החברות), אך ספק אם מדובר בעילת תביעה להסרת קיפוח בחברה.
נוכח האמור, הסיכוי שיוחלט שהניסיון להוסיף זכויות למגרש 101 פגע בזכויותיו של חליווה, אינו עולה על הסיכוי שייקבע שהניסיון להגדיל את הזכויות במגרש 101, לא נעשה על חשבון המגרשים של חליווה או מנור, ואם הדבר היה מצליח, היו נהנים מההצלחה מחזיקי הרוב ומנור (ולכן גם חליווה) נוכח הגדלת סכום התמורה שמחזיקי הרוב היו משלמים עבור מגרש 101.
23.4. הטענות להתנהלות לא שקופה בקשר ל-108 יחידות דיור ש"נעלמו"
לטענת חליווה, מגרש שמספרו 26 נמכר לצד שלישי, והעסקה בוטלה. לטענתו, 108 יחידות דיור שהוקצו לאותו מגרש "נעלמו". המשיבים הסבירו שיחידות הדיור לא נעלמו אלא מספר יחידות הדיור של מנור לא השתנה וכי מספר המגרש שונה.
מבלי לקבוע מסמרות, נראה שחליווה קיבל הסבר בקשר לאותן יחידות, במסמכים שצורפו ובדיון, אך הוא סירב לקבל את ההסבר, ללא הנמקה סבירה או ראיה כלשהי הסותרת את ההסבר שניתן. המשיבים הפנו בסיכומיהם לעדויות המומחים, האדריכל ובן זקן התומכות בכך שמספר יחידות הדיור של מנור לא הופחת. אפנה לתצהיר האדריכל בו הסביר שחלק מהמגרשים בוטלו, אך לא נעלמו יחידות דיור וכולן התווספו למנור ודמרי (סעיף 3), לעדותו של האדריכל לפיה מספר יחידות הדיור לא השתנה (עמ' 197, ש' 8 לפרוטוקול), חוות דעת המומחה מטעם החברה (סעיף 10) ועדותו של בן זקן אשר הסביר שמדובר בשינוי מספר המגרש וכי לחברה יש סה"כ 6.5 מגרשים (למיטב הבנתי, מגרש אחד, שבשותפות עם דמרי, הוקצה לצורכי ציבור, כך שלמנור נשארו 6 מגרשים במתחם 2, שכולם נמכרו, למעט מגרש אחד שנמכר בעסקה שבוטלה והמגרש הושב למנור), לעומת טענת חליווה ל-7.5 מגרשים, לה לא הוצגה אסמכתא כלשהי.
לכן, השתכנעתי שהסיכויים שטענת חליווה שנעלמו 108 יחידות דיור תתקבל אינם עולים על הסיכויים שייתקבל הסבר המשיבים שמספר יחידות הדיור לא הופחת.
23.5. יתר טענות חליווה
חליווה טען טענות נוספות (תחת הכותרת "'חליבת' קופת מנור ומידור חליווה מהתנהלות השוטפת של החברה").
אינני סבור שהוצגו ראיות מספקות לכאורה להוכחת טענותיו של חליווה, בין השאר מהנימוקים הבאים:
(א) לעניין טענות חליווה למידור, מבלי לקבוע מסמרות, עיון בחומר שצורף לכתבי הטענות מלמד שחליווה מקבל נתונים ומסמכים רבים מהחברה וחליווה לא הפנה לפנייה שלו שלא זכתה למענה, אלא למענים שאינם מקובלים עליו, אך מבלי להציג ראיות לסתור אותם.
נוסף על כך, חליווה הגיש בקשה נוספת לסעדים זמניים, בטענה שהוא ממודר מקבלת נתונים ומסמכים (בקשה 35), בה סיכמו הצדדים שחליווה יקבל את המסמכים הדרושים. מבלי לקבוע מסמרות, נראה שנוכח ההסכמה בתהליך 35, היה נכון שחליווה לא יעמוד על טענת המידור.
לכן, אני סבור שהסיכוי שטענת חליווה תתקבל אינו עולה על הסיכוי שהיא תידחה.
(ב) חליווה לא הציג ראיות מספקות לכאורה לטענותיו, כך, לדוגמה – הראיות שהציג להוכחת טענתו שכל התקשרויות החברה נעשו בחתימה אחת ולהעברות כספים במיליוני שקלים, הן מכתבים שבא כוחו שלח, ולמרות שקיבל מהחברה חומרים רבים, לא צירף העתק מסמכים מהם ניתן ללמוד על נכונות טענותיו.
(ג) הטענה בקשר להתקשרות עם בעלי מקצוע – גם אם כל טענותיו בקשר לסכומים ששולמו לבעלי המקצוע, לרבות עורכי דין הן נכונות, מבלי לקבוע מסמרות, יש קושי לקבל את טענתו שיש בכך כדי לקפח את זכויותיו בחברה.
משמעות טענותיו היא אחת משתי אפשרויות: (א) הראשונה - שחליווה טוען החברה שילמה לבעלי המקצוע סכומים מופרזים ללא סיבה, או (ב) השנייה - שחליווה טוען שבעלי המקצוע ונושאי המשרה בחברה משתפים פעולה עם מחזיקי הרוב כדי להסיט חיובים מעבודות שנעשו עבור חברות אחרות של מחזיקי הרוב.
האפשרות הראשונה אינה סבירה ואף אם היא נכונה, היא אינה מהווה קיפוח של חליווה, משום שמחזיקי הרוב נפגעים מתשלומים גבוהים כמו חליווה.
אם טענתו היא כפי האפשרות השנייה, מדובר בטענה שיש בה להטיל דופי בנושאי המשרה בחברה ובנותני השירותים, לרבות עורכי דין, דבר המצריך ראיות ברף גבוה, ובשלב זה, מבלי לקבוע מסמרות, לא הוצגו ראיות מספקות לכך.
לכן, אני סבור שהסיכוי שטענת חליווה תתקבל אינו עולה על הסיכוי שהיא תידחה.
(ד) לעניין טענת חליווה שהוא סיכל ניסיון, שלטענתו היה בלתי חוקי, לדלל את אחזקותיו בחברה - מבלי לקבוע מסמרות, לא מובן מדוע לדעת חליווה אין זה סביר לדרוש ממנו להשקיע בחברה כפי אחזקותיו.
יתר על כן, העובדה שחליווה טוען שהוא הצליח לסכל את הניסיון מלמדת שבמקרה זה לא קופחו זכויותיו, אלא הוא הצליח לעמוד עליהן.
(ה) לגבי הטענה שמנור ודמרי הקצו שטחים לצורכי ציבור באופן שאינו מובן לחליווה, מבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שהתשובות שנמסרו על ידי המשיבים (ראו הפניות בסיכומי המשיבים, לרבות החלטת הוועדה המחוזית מיום 15.12.22, נספח 12, בה נקבע מפתח להפרשה לצורך שטחים ציבוריים) מספיקות בשלב זה כדי לקבוע שהסיכוי שטענת חליווה תתקבל אינו עולה על הסיכוי שהיא תידחה.
נוכח האמור, אני סבור שהסיכוי שטענותיו הנוספות של חליווה יוכיחו קיפוח שלו, אינו עולה על הסיכוי שהטענות יידחו.
24. הסעדים המבוקשים בתובענה העיקרית
חליווה מבקש שבית המשפט יקבע שענייניה של מנור מתנהלים תוך קיפוח זכויותיו ומבקש את הסעדים הבאים: לבטל החלטות שהחברה קיבלה, לרבות החלטות בקשר לתוכנית; מינוי בעל תפקיד אשר ינהל את ענייניה של מנור; לחילופין לשנות את מנגנון קבלת ההחלטות שנקבע בהסכם הפשרה, כך שהדירקטוריון יורכב משני דירקטורים, אחד שימונה על ידו ושני שימונה על ידי מחזיקי הרוב; לחילופין לתת לו זכות וטו לגבי כל החלטה מהותית של החברה; לחילופין להורות על פירוק השיתוף במנור תוך מינוי בעל תפקיד בעל סמכויות חקירה; לבטל את מינויו של משיב 4 כדירקטור בחברה.
מבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שהסיכויים שהסעדים המבוקשים יינתנו אינם עולים על הסיכוי שהם יידחו, מהסיבות אשר פורטו לעיל.
סעד הפרדת כוחות
נוכח אובדן האמון בין הצדדים, מבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שבמקרה זה מתאים להעניק סעד של הפרדת כוחות, בין אם ייקבע שחליווה זכאי לסעד לשם הסרת קיפוח ובין אם ייקבע שהוא אינו זכאי לסעד כזה.
לכן אני סבור שהסיכוי שיינתן סעד של הפרדת כוחות עולה על הסיכוי שיינתן סעד אחר או שלא יינתן סעד כלשהו.
אם יינתן סעד להפרדת כוחות, מבלי לקבוע מסמרות, נראה שראוי שהפרדת הכוחות בין הצדדים תיעשה בדרך של התמחרות. באשר לדרך ההתמחרות, ייתכן שנוכח הסכמת הצדדים ב-1.2.21 בתיק הראשון ראוי שההתמחרות תיעשה בשיטת המעטפות הסגורות או שנוכח השינויים מאז ה-1.2.21, לרבות תביעת משיח, במנגנון של BMBY, כפי שנקבע בע"א 4588/19 הנ"ל, בשינויים המחויבים (כגון התייחסות לתביעת משיח, כך שאם יזכו מחזיקי הרוב, תהיה הרכישה מותנית בדחיית תביעת משיח). מנגנון התמחרות נראה מתאים במקרה זה, בין השאר משום שכל אחד מהצדדים יוכל לתמחר את הסיכויים והסיכונים בתביעות התלויות ועומדות: חליווה בהצעתו יוכל להביא בחשבון את טענותיו לקיפוחו, טענות שיוסרו אם הוא ירכוש את מניות הרוב, ואת האפשרות להגיש תביעות בשם בחברה, במקום הבקשות להגשת תביעות נגזרות; ומצד שני, מחזיקי הרוב יוכלו להביא בחשבון שאם הם יזכו בהתמחרות, יסולקו התביעה הנוכחית ושתי הבקשות לאישור תביעות נגזרות.
עוד ייתכן, מבלי לקבוע מסמרות, שעל מנת להתגבר על פערי ידע הנטענים על ידי חליווה, ניתן לקבוע שהצעתו תוגש לאחר שתוגש חוות דעת מעריך השווי.
25. נוכח האמור, אני סבור שהסיכוי שייקבע שזכויותיו של חליווה במנור מקופחות ויינתנו הסעדים המבוקשים להסרת הקיפוח, אינו עולה על הסיכויים שטענת חליווה לקיפוח תידחה או שיידחו הסעדים להסרת הקיפוח המבוקשים על ידו.
אולם, אני סבור שנוכח איבוד האמון בין הצדדים, הסיכויים שיינתן סעד של הפרדת כוחות עולים על הסיכויים שהתביעה תסתיים ללא סעדים, גם אם טענותיו של חליווה יידחו.
מאזן הנוחות
26. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שהנזקים שעלולים להיגרם לחליווה הם נזקים כספיים, בני פיצוי, וכך גם הנזקים שעלולים להיגרם לחברה ולמשיבים, כך שאם תידחה הבקשה הנוכחית וחליווה יזכה בתיק העיקרי, יוכל הוא לתבוע את נזקיו מהמשיבים. יתר על כן, אני סבור שהנזקים שעלולים להיגרם למשיבים אם יינתנו הסעדים המבוקשים עולים על הנזקים שעלולים להיגרם לחליווה, נוכח העיכובים שייגרמו בקבלת החלטות בחברה.
לכן אני סבור שמאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה למתן הסעדים הזמניים המבוקשים.
תום לב ושיהוי
27. השתכנעתי שיש ממש בטענת המשיבים שהבקשה הוגשה בשיהוי.
חליווה טוען שמייד לאחר חתימת הסכם הפשרה, בשנת 2021, המשיכו המשיבים בקיפוחו וטוען לקיפוח נוסף עקב הוראות גרסה 66. השינויים שבגרסה 66 הוצגו בישיבת דירקטוריון ב-21.9.23 (למיטב הבנתי, נמסרו לחליווה הוראות גרסה קודמת של התוכנית, גרסה 64, אך בהתאם לתצהיר האדריכל, מדובר בגרסה שאינה שונה באופן מהותי מגרסה 66). התובענה והבקשה הוגשו רק ב-31.10.23 ולאחר מכן לא קודמה על ידי חליווה.
נוכח הטענה לקיפוח מתמשך מאז שנת 2021 והעובדה שהבקשה לסעדים זמניים הוגשה יותר מחודש לאחר שהוצגו לחליווה עיקרי הוראות גרסה 66, אני סבור שנפל שיהוי בהגשת הבקשה, המצדיק את דחייתה.
28. עוד אני סבור שהתנהלות חליווה לוקה בחוסר תום לב, המתבטא בעיקר באמור להלן:
28.1. כמפורט לעיל בהרחבה, אני סבור, בשלב זה, שקיימים סיכויים שבסוף ההליך יינתן סעד של הפרדת כוחות בין הצדדים. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 31.1.24 הציע בית המשפט שמחזיקי הרוב או מי מטעמם יירכשו את אחזקותיו של חליווה במנור. הצדדים הודיעו שבעיקרון ההצעה נראית להם והצדדים סיכמו לנהל משא ומתן במשך 14 יום.
אולם, בטרם יבשה הדיו על ההחלטה, חתם חליווה ביום 1.2.24 על המסמך של משיח.
אני סבור שהיה על חליווה להימנע מחתימה על המסמך של משיח (ואין זה חשוב אם מדובר בהסכם מחייב כפי טענת משיח או מתווה למנגנון לקיום משא ומתן כפי טענת חליווה), ולנהל על המשיבים משא ומתן בתום לב, כפי שהצדדים הסכימו בדיון. מבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שניהול משא ומתן מקביל עם משיח לוקה בחוסר תום לב.
אמנם, אירועים אלו אירעו לאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים, אך התנהלות חליווה מנעה אפשרות לסיים את המחלוקת ועיכבה את הדיון בבקשה לסעדים זמניים.
28.2. נראה שבשלב זה, האינטרס העיקרי של החברה (וכך צריך להיות גם האינטרס העיקרי של חליווה) הוא לקדם את התוכנית, כדי להשביח באופן ניכר את שווי זכויותיה במקרקעין.
מבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שחליווה הגיש את הבקשה לסעדים זמניים, שאם הייתה מתקבלת, הייתה גורמת לחברה נזקים כבדים, תוך העדפת האינטרס האישי שלו (במגרשים של חליווה), על פני האינטרסים של החברה בה הוא בעל מניות ומשמש כדירקטור (לקדם את התוכנית, על מנת לממש את השבחת המקרקעין).
הדבר נכון שבעתיים נוכח התרשמותי שזכויות חליווה בגרסה 66 לא נפגעו ביחס לזכויותיו במועד חתימת הסכם הפשרה, בכפוף להוראות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אלא, לכל היותר, הושבחו זכויות מחזיקי הרוב, דבר שייתכן שהיה מצריך איזון מסוים בין הצדדים (איזון שייתכן שכבר הוסדר בסעיף 1.3 להסכם הפשרה).
התוצאה
29. הבקשה לסעדים זמניים נדחית.
30. לעניין ההוצאות
המשיבים ביקשו לשלם להם את הוצאותיהם הריאליות בניהול הבקשה וצירפו אסמכתאות לתשלומים שלטענתם שולמו לבאי כוחם, אולם הסכומים המבוקשים על ידי המשיבים גבוהים מאוד ואינם סבירים להחלטה בבקשת ביניים.
חליווה ישלם את הוצאות משיבים 1 עד 5 בסך של 25,000 ₪ ואת הוצאות החברה בסך של 25,000 ₪, שהוא סכום מידתי ואף נמוך נוכח דרך ניהול בקשה 1 והיקף הטענות של חליווה.
ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"ד, 28 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
עמית כהן, שופט