בית המשפט המחוזי בחיפה
תנ"ג 57160-11-23 הייט נ' תעוזה – פיירצ'יילד טכנולוג'י וונטשר בע"מ
לפני כבוד השופט הבכיר רון סוקול
המבקש
משה הייט
ע"י ב"כ עוה"ד ע' איידן ואח'
נגד
המשיבה תעוזה – פיירצ'יילד טכנולוג'י וונטשר בע"מ, ח.צ. 520036757
ע"י ב"כ עוה"ד ז' הולנדר ואח'
החלטה
1. תעוזה - פיירצ'יילד טכנולוג'י וונטשר בע"מ, היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. החברה פועלת כקרן הון סיכון ומשקיעה בחברות עתירות ידע בישראל. את החברה מנהלת חברת תעוזה ניהול ופיתוח 1991 בע"מ, בהתאם להסכם ניהול שנחתם בין החברות בשנת 2006 ושתוקפו הוארך מעת לעת.
2. המבקש, משה הייט, הוא בעל מניות בחברה. בבקשה שהגיש בתיק זה, בהתאם להוראות סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, עותר המבקש לחייב את המשיבה לגלות לו ולאפשר לו לעיין במסמכים שונים הדרושים לו על מנת לשקול הגשת בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת בשם החברה להשבת תשלומים ששילמה לחברת הניהול. בבקשתו טוען המבקש כי תוקף הסכם הניהול עם חברת הניהול הוארך על ידי החברה שלא כדין ולא הובא לאישורה של האסיפה הכללית של החברה כנדרש לפי חוק החברות ועל כן אינו תקף. מאחר וההסכם חסר תוקף, כך לטענתו, על חברת הניהול להשיב כל תשלום ששולם לה על פיו.
3. בבקשה המונחת להכרעה כעת עותרת החברה לסילוק הבקשה לגילוי המסמכים על הסף ולחילופין לעכב את הדיון בה. הדיון מתמקד בשלב זה בטענת החברה כי בשל סכסוך בין בעלי מניות, המתברר בהליך נפרד, לא ניתן לכנס את אסיפת בעלי המניות לדון ולהחליט בדבר אשרור הסכמי הניהול או בדבר הגשת תביעה להשבת תשלומים מחברת הניהול.
רקע
4. תעוזה - פיירצ'יילד טכנולוג'י וונטשר בע"מ (להלן: החברה או: תעוזה) התאגדה כחברה ציבורית בישראל ביום 17/7/1991 ופועלת כקרן הון סיכון. החברה משקיעה בחברות עתירות ידע בתחומים שונים; מכשור רפואי, אינטרנט, תכנה, תקשורת ועוד (סעיף 14 לבקשת הגילוי, סעיף 8 לתשובה). החברה פועלת במטרה להשביח את ערכן של החברות בהן היא משקיעה על מנת למכור אותן ברווח. המבקש, משה הייט, הוא בעל מניות מיעוט המחזיק ב- 4,000 ממניות החברה (נספח 1 לבקשת הגילוי).
לחברה אין עובדים ונושאי המשרה היחידים בה הם חברי הדירקטוריון. כל השירותים הנוגעים לפעילותה ועסקיה ניתנים לה על ידי חברת ניהול - תעוזה ניהול ופיתוח 1991 בע"מ (להלן: חברת הניהול). שירותים אלה כוללים איתור ובדיקה של חברות המטרה, ניהול ותפעול ענייניה הכספיים של החברה וכל עניין אחר הדרוש לפעילותה. חברת הניהול משמשת גם כמנהלת הכללית של החברה. יצוין גם כי על פי הנטען בבקשה (ס' 15), תעוזה ניהול מחזיקה ב- 18.49% מהון המניות של החברה.
5. החברה התקשרה לראשונה עם חברת הניהול ביום 8/4/1992, בסמוך להנפקתה בבורסה (סעיף 3 לתצהיר מנכ"ל חברת הניהול בת"א 14582-03-22, נספח 9 לבקשת גילוי המסמכים). ביום 19/3/2006 אישרה האסיפה הכללית של החברה את המלצת ועדת הביקורת והחלטת הדירקטוריון להתקשר עם חברת הניהול בהסכם ניהול חדש (ראו הדו"ח התקופתי לשנת 2011, המציין את החתימה על ההסכם משנת 2006, נספח 3 לבקשה). ההסכם נחתם ביום 1/4/2006 לתקופה של חמש שנים, עד לשנת 2011, והוא חודש לאחר מכן לתקופה של שלוש שנים נוספות, עד לשנת 2014. כן הוסכם כי לאחר מכן, וכל עוד לא יוחלט אחרת, יוארך ההסכם כל פעם לתקופה של שלוש שנים נוספות.
6. ביום 12/12/2012 נכנס לתוקפו תיקון מס' 20 לחוק החברות (חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ג-2012). התיקון נועד להסדיר את מבנה התגמול לנושאי משרה בחברות ציבוריות, וחוקק על רקע הדיון הציבורי בנוגע לשכרם של נושאי משרה בכירים בחברות הציבוריות ובגופים הפיננסיים (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד-2014, ה"ח הממשלה 883, 892; בג"ץ 4406/16 איגוד הבנקים בישראל (ע"ר) נ' כנסת ישראל, פסקה 1 (29/9/2016)). יוער, כי תיקון זה חוקק גם על רקע תיקון מס' 16 לחוק החברות משנת 2011, שהוסיף תנאים מסוימים לצורך אישור עסקאות של חברות ציבוריות על מנת להתמודד עם בעיית הנציג המאפיינת עסקאות שכאלה ולפתח ולייעל את הממשל התאגידי בחברות (ראו דברי ההסבר לתיקון בה"ח הממשלה תש"ע מס' 496 עמ' 566).
7. התערבות המחוקק בשכר הבכירים במסגרת תיקון מס' 20 לא נעשתה באופן ישיר, אלא באופן עקיף, בדרך של שינוי מנגנון קבלת ההחלטות לאישור הסדרי השכר (ראו גם דברי כב' השופטת רונן בתנ"ג (ת"א) 18994-07-15 דה לנגה נ' החברה לישראל בע"מ, פסקה 36 (30/4/2017)). בהתאם לחוק המתקן חויבו חברות ציבוריות למנות ועדת תגמול בלתי תלויה, שתפקידה להמליץ לדירקטוריון על מדיניות לעניין תנאי העסקה וכהונה של נושאי משרה בחברה- כלומר על מדיניות תגמול (סעיף 118א ו- 267א(א) לחוק). נקבע כי בין השיקולים אותם על חברה לשקול בבואה לקבוע מדיניות תגמול יכללו קידום מטרות החברה; תכנית העבודה שלה; יצירת תמריצים ראויים לנושאי המשרה ועוד (סעיף 267ב). מדיניות התגמול צריכה להיות מאושרת במנגנון אישור משולש; קרי המלצה של ועדת התגמול הבלתי תלויה; אישור דירקטוריון; ואישור האסיפה הכללית ברוב של בעלי-המניות שאינם בעלי-השליטה בחברה או בעלי ענין אישי באישור מדיניות התגמול (סעיף 267א לחוק החברות). על מנת להבטיח שמדיניות התגמול תבחן מעת לעת ותותאם לתנאים המשתנים, נקבע כי מדיניות התגמול תובא לאישור, באותו מנגנון, בכל שלוש שנים (סעיף 267א' (ד) לחוק).
8. החוק המתקן הסדיר גם את אופן אישור עסקה של חברה עם נושא משרה בה (שאינו דירקטור) ביחס לתנאי כהונתו והעסקתו (ראו סעיף 272(ג) לחוק הדורש אישור כפול של ועדת התגמול ושל הדירקטוריון). הסדר זה אינו חל על מנהלים כללים של חברות, לגביהם נקבע הסדר נפרד ומפורט בסעיף 272(ג1) לחוק, המורה כדלקמן:
(1) עסקה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, עם המנהל הכללי של החברה, שמתקיים בה האמור בסעיף 270(2), טעונה אישור של אלה בסדר הזה:
(א) ועדת התגמול;
(ב) הדירקטוריון;
(ג) האסיפה הכללית, ובלבד שבחברה ציבורית מתקיים האמור בסעיף 267א(ב)(1) או (2); לעניין אישור האסיפה הכללית לפי פסקת משנה זו, יחולו הוראות סעיף קטן (ג)(3);
(2) אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בפסקה (1) יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור בסעיף קטן (ג)(2)(א); אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות פסקה (1)(ג);
(3) על אף הוראות פסקה (1)(ג), ועדת התגמול רשאית לפטור מאישור האסיפה הכללית עסקה עם מי שמועמד לכהן כמנהל כללי של החברה שמתקיים לגביו האמור בסעיף 240(ב), אם מצאה, על יסוד נימוקים שפירטה, כי הבאת העסקה לאישור האסיפה הכללית תסכל את ההתקשרות, ובלבד שהעסקה תואמת את מדיניות התגמול.
בהתאם להסדר האמור, עסקה של חברה ציבורית עם מנהלה הכללי ביחס לתנאי העסקתו, וכן הארכה של תנאי העסקה שנקבעו לפני כניסת התיקון לתוקף, דורשים אישור משולש; של ועדת התגמול, הדירקטוריון ואישור האסיפה הכללית ברוב מיוחד. התגמול למנכ"ל צריך לעלות בקנה אחד עם מדיניות התגמול של החברה, אם כי ניתן לסטות ממדיניות זו באישורה של האסיפה הכללית. כן נקבע שישנה אפשרות להימנע מהבאת שכר מועמד למשרת מנכ"ל לאישור האסיפה, אם ועדת התגמול סבורה כי הבאת העניין לאסיפה יסכל את ההעסקה, ובלבד שתנאי העסקה תואמים את מדיניות התגמול של החברה וכי לא מדובר במנהל כללי הקשור לבעל-השליטה (ראו גם תנ"ג 18994-07-15 הנ"ל, בפסקה 39).
9. בחוק המתקן נקבעו הוראות מעבר. סעיף 12(א) לתיקון קבע, כי על חברה ציבורית לקבוע מדיניות תגמול עד לחודש ספטמבר 2013 (תשעה חודשים מיום התחילה שחל בחודש דצמבר 2012), וכי עד לקביעה ראשונה של מדיניות תגמול לחברה, הוראות החוק לא יחולו על אישור הארכה של הסכמים קיימים ללא שינוי בתנאי העסקה, שנקבעו לפני יום התחילה (סעיף 11(ב)).
10. בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון מס' 20 נדרשה גם החברה לפעול לקביעת מדיניות תגמול. ביום 26/11/2012 מינה דירקטוריון החברה ועדת גמול כנדרש לפי סעיף 118א לחוק החברות. ועדת הגמול הורכבה מחברי ועדת הביקורת וכללה 3 דירקטורים, מתוכם שניים חיצוניים. לצורך גיבוש מדיניות התגמול פנתה הוועדה למומחים ויועצים חיצוניים, עיינה בסקר השוואתי לעניין מדיניות התגמול בחברות דומות, ובסופו של יום גיבשה תכנית תגמול לנושאי משרה (מדיניות התגמול לנושאי המשרה צורפה כחלק מנספח 2 לתשובה בעמ' 44-35).
11. תכנית התגמול עוסקת גם בתגמול נושאי משרה בחברה, אף כי החברה אינה מעסיקה עובדים ונושאי משרה, וגם בתגמול שישולם לחברת הניהול. בסעיף 6.3 לתכנית התגמול הוצע כי התגמול לחברת הניהול יורכב משני רכיבים; האחד - דמי ניהול שנתיים שיחושבו כאחוז מההון העצמי של החברה; והשני - דמי "הצלחה" שיחושבו כאחוז מרווחי מימוש על השקעה. נקבע כי דמי הניהול לא יעלו על 3% מההון העצמי של החברה (סעיף 6.3.1.1) וכי דמי ההצלחה לא יעלו על 20% מרווחי מימוש ההשקעה המצטברים נטו (סעיף 6.3.2.1). בתכנית התגמול נקבעו גם הוראות לעניין סיום ההתקשרות עם חברת הניהול (סעיף 7).
12. תכנית התגמול הובאה לאישור דירקטוריון החברה וזה אישרה ביום 11/11/2013. ביום 21/11/2013 זומנה האסיפה הכללית של החברה (נספח 2 לתשובה). לקראת הדיון, ולבקשת רשות ניירות הערך, פורסמה גם הודעת הבהרה שבגדרה נמסר כי באסיפת בעלי המניות יפורטו גם השירותים הניתנים על ידי חברת הניהול. ביום 27/11/2013 כונסה אסיפת בעלי המניות ואישרה את תכנית התגמול (פרוטוקול האסיפה צורף כנספח 3ב ותשובה והדיווח בדבר תוצאות האסיפה סומן כנספח 3ג לתשובה).
13. עמדת החברה הייתה כי אישור תכנית התגמול, הכוללת בחובה גם אישור תנאי ההתקשרות עם חברת הניהול, מהווה גם אישור העסקה עם המנהל הכללי של החברה כנדרש על פי סעיף 272(א) לחוק, כפי שפורט לעיל.
ביום 25/9/2013 הודיעה החברה לרשות ניירות ערך ולבורסה על הארכת תוקפו של הסכם הניהול (שאמור היה לפוג ב-1/4/2014) לתקופה נוספת של 3 שנים (נספח 4 לבקשת הגילוי).
15. מכיוון שהסכם הניהול הוארך למשך 3 שנים בלבד, הרי שבשנת 2016, לקראת מועד סיום תקופת ההסכם וקבלת החלטה על הארכתו, פנתה החברה לפרופ' יוסף גרוס על מנת שיחווה דעתו בדבר הצעדים הנדרשים להארכת התוקף (חוות דעתו מיום 23/5/2016 צורפה כנספח 4 לתשובה). בחוות דעתו ציין פרופ' גרוס כי אישור התקשרותה של החברה עם מנהלה הכללי צריך לעמוד בתנאים שנקבעו בסעיף 272(ג1)(1) הנ"ל, דהיינו יידרש אישור ועדת התגמול, הדירקטוריון והאסיפה הכללית. עוד הבהיר כי האסיפה הכללית רשאית לאשר את ההתקשרות רק אם אושרה בחברה מדיניות תגמול.
עוד הפנה להוראות תקנות ההקלות שנכנסו לתקפן בסמוך לפני הגשת חוות הדעת, ולפיהן בעת חידוש או הארכת התקשרות עם מנהלה הכללי של חברה, אין צורך באישור האסיפה הכללית, אם התקיימו התנאים לכך, דהיינו, אם אין בחידוש ההתקשרות הטבה לעומת ההתקשרות הקודמת או שינוי ממשי, וכי תנאי ההתקשרות עומדים בתכנית התגמול שאושרה בחברה. פרופ' גרוס חיווה דעתו כי הארכת תקופת ההתקשרות עם חברת הניהול עומדת בתנאים וכי אם ועדת התגמול תשתכנע כי ההסכם אינו מטיב עם חברת הניהול, לא יהיה צורך להביא את ההתקשרות לאישור האסיפה הכללית, כלומר די יהיה באישורם של ועדת התגמול ושל הדירקטוריון. יוער כי פרופ' גרוס הבהיר כי הוא בעל עניין בחברה וכי הוא מחזיק ב-7% ממניותיה.
16. בהתאם להוראות סעיף 267א(ד) ו-118ב לחוק החברות, נדרשה החברה לאשר את תכנית התגמול בכל 3 שנים. על כן, התכנסה ועדת התגמול לישיבה ביום 5/7/201 והחליטה להמליץ על חידוש תכנית התגמול. המלצת הוועדה לאשר את המשך תכנית התגמול הובאה לדירקטוריון, שהחליט לאשר את ההמלצה. לאחר כל אלו זומנה אסיפה כללית של בעלי המניות וביום 26/9/2017 החליטה האסיפה הכללית לאשר את חידוש תכנית התגמול (נספחים 5 ו-6 לתשובה).
17. בשים לב לחוות הדעת שקיבלה, הניחה החברה כי ניתן לחדש את הסכם הניהול ללא צורך באישור האסיפה הכללית, ובלבד שיעמוד בתנאים שפורטו בחוות דעתו של פרופ' גרוס. לאור זאת, החליט דירקטוריון החברה ביום 7/4/2019 להאריך את תוקפו של הסכם הניהול למשך 3 שנים נוספות החל מיום 15/12/2019. בהודעה שנשלחה לרשות ניירות ערך ולבורסה (נספח 7 לתשובה) צוין כי לדירקטוריון הובאה המלצה של ועדת התגמול וכי ההסכם תואם את תכנית התגמול שאושרה בחברה ביום 26/9/2017.
18. תכנית התגמול והסכם הניהול היו אמורים להישאר בתוקפם, על פי עמדת החברה עד לשנת 2022, אלא שבטרם חלפה התקופה ובטרם הובאה תכנית התגמול לאישור מחודש, התעוררו סוגיות נוספות.
תביעת עזבון המנוח אלפרד מאן ז"ל
19. אחד מבעלי המניות המרכזיים בחברה היה אלפרד מאן ז"ל, איש עסקים שהתגורר בארצות הברית והחזיק ב-20.77% ממניות החברה (להלן: מניות מאן). ביום 25/6/2016 הלך המנוח לעולמו ועל פי צו קיום צוואה של בית המשפט בנבדה שבארצות הברית מונו לעיזבונו נאמנים מטעם יורשי המנוח והנאמנת Alfred E. Mann Administrative Trust (יכונו להלן: הנאמנים או נאמני עזבון מאן). בין נאמני עזבון מאן לבין חברת הניהול התגלעה מחלוקת בעניין הזכויות במניותיו של המנוח. הנאמנים ויורשי המנוח טענו כי מכוח הצו לקיום צוואת המנוח, הם בעלי המניות ויש לרשמן על שמם. חברת הניהול טענה מנגד כי המנוח חתם טרם מותו על הסכמה להענקת זכות סירוב ראשונה לחברת הניהול לקבל את מניותיו ללא תמורה, גם במקרה של פטירה ועל כן היא זו שזכאית להירשם כבעלת מניות מאן.
20. עוד מתברר כי לאחר קבלת דרישת נאמני עזבון מאן לקבלת המניות ורישומן על שמם, הודיעה חברת הניהול על מימוש זכות הסירוב הראשונה שהוענקה לה. דירקטוריון החברה, כך נטען, אישר את בקשתה של חברת הניהול להעברת מניות מאן לבעלותה.
21. בעקבות כל אלו הגישו נאמני עזבון מאן תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, המחלקה הכלכלית, שעיקרה הצהרה כי הזכויות במניות המנוח הועברו מכוח צוואת המנוח לנאמנים (ת"א 14582-03-22).
22. בד בבד עם הגשת התביעה, עתרו הנאמנים לקבלת סעדים זמניים שעיקרם הבטחת זכויותיהם במניות וזכותם להצביע באסיפת בעלי המניות בתקופת הביניים ועד הכרעה בתביעה העיקרית (ראו הדברים שצוינו בבקשה שצורפה כנספח 11 לתשובה). בסופו של דבר, הושגה הסכמה כי מניות מאן יישארו רשומות על שמו, לא תבוצע בהן על ידי מי מהצדדים כל עסקה וכי לא ניתן יהיה להצביע באסיפות מכוחן. עוד הוסכם כי בכל מקרה שיתעורר צורך בהצבעה, יוכלו נאמני עזבון מאן לפנות שוב לבית המשפט (סעיף 10 לבקשה שצורפה כנספח 11 לתשובה).
23. נספר עוד כי עוד בטרם הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, פנו הנאמנים לחברה וטענו כי ההסכם שנחתם עם חברת הניהול הוא פגום וחסר תוקף, שכן ההסכם לא אושר כנדרש על פי הוראות חוק החברות בהתקשרות עם מנהל כללי של החברה. בהתאם, דרשו הנאמנים כי החברה תדרוש את השבת התשלומים ששולמו לחברת הניהול.
עמדת רשות ניירות הערך
24. לאחר שפנייתם לחברה סורבה, פנו נאמני עזבון מאן, כך נטען על ידי המשיבה (סעיף 36 לתשובתה), לרשות ניירות ערך והעלו לפניה את טענותיהם. סגל רשות ניירות הערך פנה לחברה ולבאי כוחה ובין הצדדים התנהלו שיחות ודיונים רבים בשאלת תקפו של הסכם הניהול והתנאים הדרושים לאישורו. לצורך הדיונים עם רשות ניירות הערך, פנתה החברה לעו"ד ר' בכר, על מנת שגם הוא יחווה דעתו בשאלה האם הסכם הניהול אושר כדין. בחוות דעתו מיום 17/1/2023 צוין כי הסכם הניהול אושר כדין וכי האישור שניתן באסיפת בעלי המניות למדיניות התגמול מחודש דצמבר 2013 כלל בחובו גם את אישור הסכם הניהול. בחוות הדעת ציין כי לא נדרש להביא את אישור הסכם הניהול להכרעת אסיפת בעלי המניות (נספח 8 לתשובת המשיבה). גם פרופ' י' גרוס התבקש להוסיף את התייחסותו לחוות דעתו ובמכתב מיום 18/1/2023 חיווה גם הוא את דעתו כי לא נפל פגם באישורו של הסכם הניהול (נספח 8ב לתשובה). פרופ' גרוס אף המציא לחברה חוות דעת מפורטת נוספת ביום 9/3/2023 (נספח 9 לתשובה).
25. על אף עמדות אלו של המומחים אליהם פנתה החברה וההסברים שמסרה לרשות ניירות הערך, הבהירה רשות ניירות ערך את עמדתה ולפיה על החברה להביא את הסכם הניהול לאישורה של האסיפה הכללית של בעלי המניות (נספח 10א לתשובה). סגל הרשות עמד על כך כי עמדתו זו תובא לידיעת בעלי המניות בחברה (שם).
החלטות החברה
26. נוכח עמדה זו של רשות ניירות הערך, כונסה ביום 27/4/2023 ישיבת דירקטוריון, שבה הוחלט לזמן אסיפה כללית מיוחדת של בעלי המניות (נספח 13 לבקשה). בהחלטה נקבע כי באסיפה שתזומן יתבקשו בעלי המניות לאשר את הסכם הניהול עם חברת הניהול עד 15/12/2025 ולאשרר את ההתקשרות בעבר.
27. ביום 28/5/2023 נמסר דיווח בדבר זימונה של אסיפת בעלי המניות ליום 3/7/2023 לצורך אישורו של הסכם הניהול (נספח 14 לבקשה). בדיווח צוין כי בימים 13/3/2022 ו-15/3/2023 אישרה ועדת התגמול את חידוש הסכם הניהול למשך 3 שנים וכי ביום 16/3/2022 אישר דירקטוריון החברה את ההתקשרות לתקופה שמסתיימת ביום 15/12/2025. עוד צוין כי באסיפה יתבקשו בעלי המניות לאשרר בדיעבד את התשלומים ששולמו לחברת הניהול לפי הסכם הניהול משנת 2013. צוין כי על פי הסכם זה, שולם לחברת הניהול סך של כ-10,529,000 דולר ארה"ב (כולל דמי הצלחה בסך של 26,000,0000 דולר). עוד צוין כי לעמדת סגל רשות ניירות הערך ובניגוד לעמדת החברה, נדרש האשרור ועל כן "[...] למען הזהירות, החליטה החברה להביא לאישור האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה החלטה לאשרר את כל התשלומים לחברת הניהול לפי הסכם הניהול משנת 2013 ואילך [...]" (עמ' 5 לנספח 14 לבקשה).
הליכים בתביעת עזבון מאן
28. משנודע לנאמני עזבון מאן על זימונה של האסיפה הכללית, הם פנו בבקשה לקבלת סעדים זמניים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על מנת לאשר להם להצביע באסיפת בעלי המניות מכוח זכותם במניותיו של המנוח מאן. לחילופין, עתרו למנוע מהחברה לאשרר בדיעבד את התשלומים לחברת הניהול (הבקשה צורפה כנספח 11 לבקשה).
29. בדיון שנערך לפני כב' השופט א' צימרמן ביום 14/6/2023, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה נושא אשרור התשלומים ששולמו לחברת הניהול יורד מסדר יומה של האסיפה (עמ' 14 לפרוטוקול שצורף כנספח 12 לתשובה). משמעות הדבר הייתה כי האסיפה תדון רק בחידוש הסכם הניהול, אך לא תדון באשרור בדיעבד של התשלומים ששולמו לחברת הניהול. חשוב לציין כי בהסכמה שנרשמה בפרוטוקול הדיון צוין כי ככל ורשות ניירות ערך תבקש להעלות את נושא אשרור הסכם הניהול מחדש, יוכלו הצדדים לשוב לבית המשפט (שם).
הבקשה לגילוי מסמכים
30. ביום 29/11/2023 הגיש המבקש, המחזיק ב- 4,000 ממניות החברה, את בקשת גילוי המסמכים הנוכחית, לפי סעיף 198א לחוק החברות, במסגרתה עתר לקבל לידיו את המסמכים המפורטים להלן: כל הסכם שנכרת בין החברה לחברת הניהול; פרוטוקולי ישיבות שבהן נדונה או התקבלה החלטה לאשר ו/או להאריך את תוקפו של הסכם הניהול וכל מסמך שהוגש בישיבות אלה; פרוטוקולי ישיבות בהן נדונה או התקבלה החלטה לאשר בדיעבד את הארכת התוקף של הסכם הניהול, ובפרט את פרוטוקול ישיבת יום 23/4/2023 ויום 27/4/2023; פרוטוקולי ישיבות שבהן נדונו או אושרו עיסוקים נוספים של חברת הניהול; פרוטוקולי ישיבות שעסקו במתן שיפוי לחברת הניהול או לנושאי המשרה בה; כרטסת הנהלת החשבונות של חברת הניהול בחברה; וכן כל התכתבות בין נושאי משרה ואורגניה ביחס לנושאים שפורטו לעיל.
בבקשה טען המבקש כי כלל הסכומים ששולמו לחברת הניהול בתקופה בה ההסכם עמה לא אושר על פי המנגנון הקבוע בחוק החברות שולמו שלא כדין, וכי עליה להשיבם לנוכח הכלל שלפיו בהעדר הסכמה תקפה ברירת המחדל היא כי אמונאי מכהן ללא תמורה. המבקש טען כי קיימת עילת תביעה בעניין זה הן כנגד חברת הניהול והן כנגד נושאי המשרה בחברה.
31. החברה טענה כי עיקרי הסכם הניהול אושרו כדין, כי הבקשה לא עומדת בתנאי סעיף 198א לחוק החברות, וכי לא הוצגה כל תשתית ראייתית נגד נושאי המשרה בחברה (וכי אלו לא הפרו את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליהם), כי לבקשה לא צורפה חוות דעת וכי לא הוצגה עילת תביעה נגד תעוזה ניהול. לנוכח האמור ולאור הנימוקים שיפורטו להלן, עתרה החברה לסלק את בקשת הגילוי על הסף, ולחלופין - לעכב את ההליכים בבקשת הגילוי עד להכרעה בתביעת מאן.
32. בשולי דברים אלו יצוין, כי המבקש, משה הייט, הגיש בקשה לעיין גם במסמכי תביעת מאן, ובקשתו אושרה בהחלטת בית המשפט מיום 20/10/2022 (נספח 4 לבקשת הסילוק).
הבקשה הנוכחית - סילוק על הסף, ולחלופין - עיכוב הליכים
33. בבקשה המונחת כעת להכרעה עתרה החברה לסלק את בקשת הגילוי על הסף ולחלופין לעכב את ההליכים בה עד לקבלת הכרעה על ידי החברה בנושא מושא בקשת הגילוי. הבקשה נסמכת על שני טעמים עיקריים: החברה מנועה לדון בנושא העומד בבסיס בקשת הגילוי, כלומר באשרור הסכם הניהול או בהגשת תביעה להשבת הסכומים ששולמו על פיו; המבקש פועל בחוסר תום לב. בעניין זה נטען בין היתר כי המבקש רכש את המניות רק על מנת להגיש את התביעה הנגזרת וכי הוא פועל בשליחותם של מנהלי עזבון מאן כ"תובע בהזמנה" (סעיף 148 לתשובה). המבקש אף לא פנה אל החברה בטרם הגיש את הבקשה.
לעניין טענת המניעות לדון בנושא נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14/6/2023, משמעה כי נושא אשרור התשלומים לחברת הניהול יושב לסדר היום של האסיפה הכללית רק לאחר שתתקבל הכרעה חלוטה בשאלת הבעלות במניות. מכאן, כך נטען, מנועה החברה גם להחליט האם להגיש תביעה להשבה. ניהול ההליך הנוכחי קודם לקבלת החלטת האסיפה הכללית חותר לטענת החברה תחת הרציונל של ההליך הנגזר עצמו, תוך שהודגש כי לבקשה לגילוי על פי סעיף 198א לחוק החברות אין קיום עצמאי המנותק מהתביעה הנגזרת שאותה בקשת הגילוי אמורה לשרת.
34. בהשלמת טיעון שהוגשה מטעמה הוסיפה החברה וטענה, כי הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 194 לחוק החברות, המורה כי הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת מותנית בפנייה לחברה שלאחריה החברה לא פעלה באופן שהשביע את רצונו של המבקש (או לא פעלה כלל). בעניין זה הודגש, כי החברה אינה יכולה להגיש בשלב זה תביעה כנגד תעוזה ניהול, באופן שעשוי לייתר את הצורך בהגשת תביעה נגזרת, שכן תעוזה ניהול תטען שעל החברה להביא קודם לכן את העניין לדיון באסיפה הכללית, שכאמור מנועה מלדון בשלב זה בנושא. עוד נטען, כי ניהול ההליך כעת אינו לטובת החברה, אינו יעיל ויחייב השקעת כפל משאבים בניהול ההליך הנוכחי ובהליך עתידי.
דיון והכרעה
35. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. כמו כן הגעתי למסקנה כי אין בשלב זה מקום לעיכוב ההליכים בבקשת הגילוי.
כללי
36. כידוע, העיקרון המרכזי עליו מושתתים דיני החברות הוא עיקרון ה"מסך" המפריד בין זכויותיה וחובותיה של חברה, לבין זכויותיהם וחובותיהם של בעלי מניותיה. בהתאם לעיקרון זה, מתנהלים ענייניה של חברה על ידי מוסדותיה השונים. כך גם ההחלטה האם להפעיל או שלא להפעיל את כוח התביעה של החברה כנגד צד ג' כלשהו, היא החלטה הנתונה לסמכות האורגנים המנהלים את ענייניה של החברה (ראו ע"א 4857/16 מנשה נ' יווז'ין אויר בע"מ, פסקה 34 (24/4/2018); ע"א 6913/18 שקדי נ' הרודיום השקעות בע"מ, פסקה 20 (4/8/2020)).
37. החלטת האורגנים של חברה צריכה להתבסס על שיקולים שונים ובהם הערכת סיכויה של התביעה, הערכת העלות הכללית של ניהול ההליכים, הרווח הצפוי מניהול ההליכים, השלכות ההליכים על עסקי החברה, המוניטין שלה, קשריה עם לקוחותיה ועם ספקים ועוד.
38. ככלל, לבעלי המניות בחברה אין כוח ואין אפשרות להשפיע על החלטותיה של החברה בהפעלת כוח התביעה שלה, אלא במסגרת סמכויותיהם במוסדות החברה. זהו כלל אי ההתערבות של בעלי המניות בניהול החברה (ראו ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נ"ט(1) 673 (2004); ע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון (4/4/2011); רע"א 905/18 כימיקלים לישראל בע"מ נ' שיירי, פסקה 30 (2/5/2018); רע"א 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' אהרון, פסקה 13 (23/10/2017); א' ברק "היקף התערבותו של בעל המניה בניהול החברה על ידי מנהליה: כוחו של בעל-המניה לתבוע על הפרת זכות על ידי מנהליה", הפרקליט כ"ה 333 (תשכ"ט)).
לכלל זה נימוקים רבים, ובהם כי להנהלת החברה הידע הרחב ביותר על עסקי החברה, זכויותיה וחובותיה, ובידה הכלים הטובים ביותר לשקול מהי טובת החברה.
39. עם זאת, לכלל אי ההתערבות של בעלי המניות ישנו חריג, המאפשר לבעלי המניות, בתנאים מסוימים, לפעול בשמה של החברה ולהפעיל את כוחה להגשת התביעה כנגד צד שלישי. זהו חריג "התביעה הנגזרת". בסעיף 1 לחוק החברות מוגדרת התביעה הנגזרת כ"תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה" ובסעיף 198 לחוק החברות נקבע כי הגשת תביעה נגזרת בשמה של חברה מותנית באישורו של בית המשפט.
40. הענקת זכות העמידה לבעל המניות לפעול בשמה של חברה ולהגיש תביעה כנגד צד שלישי, נובעת מההכרה בקיומה של "בעיית נציג" שבעטיה עלולים האורגנים המוסמכים של החברה להימנע מהפעלת כוח התביעה של החברה, בניגוד לטובת החברה. בדרך כלל יהיה מקום להכיר בכוחו של בעל המניות להגיש תביעה נגזרת בשם החברה, כאשר קיים חשש שהאורגנים של החברה יימנעו לעשות כן מחמת ניגודי עניינים, או כאשר עילת התביעה של החברה נוגעת להפרת חובותיהם שלהם כלפיה (ראו רע"א 5403/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 14 (5/12/2017); רע"א 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי (24/12/2013); רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי (27/8/2014); יוסף גרוס, חוק החברות 377 (מהדורה חמישית, 2016); אסף חמדני ורות רונן "מי שולט בתביעה הנגזרת?" ספר דנציגר 211, 218 (לימור זר-גוטמן, עידו באום עורכים, 2019)). במילים אחרות, תכלית מוסד התביעה הנגזרת היא להבטיח כי ניגודי עניינים פוטנציאליים של קברניטי החברה לא ימנעו ממנה לממש עילות תביעה העומדות לה. עם זאת עשויים להימצא מצבים נוספים, שאינם בבחינת ניגוד עניינים מובהק, שיצדיקו מתן זכות עמידה לבעלי המניות בדרישה להפעלת כוח התביעה והגשת תביעה נגזרת אינה תחומה רק למצבי ניגוד עניינים של נושאי המשרה.
41. כדי לאזן בין הצורך להגן על ענייני החברה מפני החלטות נגועות של מנהליה מחד גיסא, לבין הצורך להגן מפני סחיטה אפשרית של בעלי המניות, והצורך למנוע בזבוז משאבי החברה על הליכים משפטיים מיותרים מאידך גיסא, נקבע בחוק החברות כי הגשת תביעה נגזרת מותנית בקבלת אישור של בית המשפט (ראו ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר, פ"ד ל"ה(3) 617, 625 (1980); ע"א 6913/18 הנ"ל; ח' כבוב וע' מימון-בלאו "שלבים ראשונים בהגשת תביעה נגזרת" תאגידים ט/4, 3 עמ' 4-6 (2012)).
42. סעיף 198(א) לחוק החברות מורה כי "תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב". בהתאם, המבקש לקבל את אישור בית המשפט להגשת תביעה נגזרת, נדרש לשכנע כי קיימת עילת תביעה לחברה, כי התביעה וניהולה הם לטובת החברה, וכי המבקש אינו פועל בחוסר תום לב (ראו ע"א 4857/16 מנשה נ' יווז'ין אייר בע"מ (24/4/2018); ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ, פסקה 17 (28/12/2016); רע"א 5296/13 הנ"ל).
43. בין בעל מניות המבקש אישור להגיש תביעה נגזרת לבין החברה קיימים פערי מידע מובנים, הנובעים מכך שברגיל, בעל מניות המעוניין להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת אינו חשוף למידע הרלוונטי לצורך גיבוש החלטה מושכלת לעניין ההצדקה להגשת התביעה ולצורך הכנת כתב התביעה. פערי מידע אלה עלולים למנוע מבעל המניות להוכיח כי התקיימו התנאים להגשת התביעה הנגזרת. כדי להתגבר על פערי מידע אלו זקוק בעל המניות לקבל מסמכים הנוגעים לעניין, ואשר מצויים בידי החברה. על כן, ועל מנת להגביר את היעילות שבכלי התביעה הנגזרת הממלאת תפקיד חשוב באכיפת זכויותיה של חברה, יש צורך בהליך גילוי מסמכים, המהווה מעין הליך מקדמי לשני השלבים שפורטו לעיל (ראו רע"א 3487/16 יפעת נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 14 (6/9/2016); רע"א 4725/16 בוקסר נ' לנגהולץ, פסקה 15 (26/10/2016); רע"א 5694/17 בנק הפועלים בע"מ נ' אהרוני, פסקה 18 (7/8/2017)).
44. בעבר, ועד לחקיקת סעיף 198א לחוק החברות, הכירו בתי המשפט באפשרות של מבקש האישור להגשת תביעה נגזרת, לעתור בבקשה לגילוי מסמכים רק במסגרת הדיון בבקשת האישור (ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ, פסקה 10 (23/8/2006); רע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי, פסקה 4 (7/5/2009); תנ"ג (ת"א) 21785-02-11 בן עמי נ' מנורה מבטחים החזקות בע"מ (7/9/2011); תנ"ג (ת"א) 6088-11-09 יפעת נ' דרור (26/10/2010)). בתי המשפט החילו על בקשות שכאלו את ההלכות הרגילות בהליך אזרחי בנוגע לגילוי ועיון במסמכים.
45. זכותו של מבקש אישור להגשת תביעה נגזרת לקבלת מסמכים עוגנה בסופו של יום בסעיף 198א לחוק החברות, אשר חוקק במסגרת תיקון מס' 16 לחוק החברות משנת 2011, המורה כדלקמן:
(א) מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת.
(ב) בית המשפט רשאי לאשר בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים בסעיף 198(א).
ייחודה של הוראה זו, בשונה מההלכות שקדמו לחקיקתה, הוא במתן אפשרות להגיש בקשה לגילוי מסמכים עוד בטרם הגשת בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת.
46. על מנת לזכות בסעד של גילוי מסמכים, על המבקש לשכנע כי התקיימו שלושה תנאים; המסמכים המבוקשים רלבנטיים לבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת; קיימת תשתית ראייתית ראשונית לכך שהתביעה וניהולה הם לטובת החברה; הוא אינו פועל בחוסר תום לב (ראו רע"א 6122/14 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר (6/5/2015); רע"א 8798/18 קרן טוליפ קפיטל נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (22/5/2019); רע"א 8185/18 שוחט נ' אאורה השקעות בע"מ, פסקה 8 (26/2/2019); רע"א 5694/17 הנ"ל, פסקה 20); רע"א 8243/21 גנוסר נ' חברת חשמל לישראל (16/2/2023)). כמו כן יחולו כל המגבלות מהדין הכללי על הליכי גילוי ועיון במסמכים כגון טענות לחיסיון מסמכים, מסע דיג פסול וכדומה (רע"א 2903/13 הנ"ל, פסקה 60; רע"א 3389/12 פלוני נ' בנק הפועלים בע"מ (5/8/2012)). במאמר מוסגר יצוין, כי גם תנאי הגילוי האמורים נשאבו מהליכי הגילוי הנהוגים בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות. כן יש לציין, כי בהתאם לסעיף קטן 198א' (א), תנאי נוסף הוא כי הבקשה לגילוי מסמכים תוגש על ידי מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת.
47. הדרישה המרכזית היא הצגת תשתית ראייתית ראשונית, דרישה שיובאה גם היא לדיני התביעה הנגזרת מההלכות בעניין הליכי הגילוי במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית (ראו רע"א 5403/17 הנ"ל, פסקאות 19-17).
לצורך הוכחת קיומה של תשתית ראייתית ראשונית, בשלב הבקשה המקדימה לגילוי מסמכים, נדרש רף ראייתי נמוך יותר מאשר זה שנדרש לאישור הגשת התביעה הנגזרת עצמה. אולם, עדיין מדובר במשוכה שעל המבקש לצלוח, והוא אינו יכול לפטור עצמו בהשערות גרידא (רע"א 6122/14 הנ"ל, פסקה 10). בשים לב לראשוניות השלב, בית המשפט אינו נדרש לבחון בו כל טענה וטענה, ודי בבחינה כוללת של המחלוקות העיקריות בין הצדדים (תנ"ג (ת"א) 32302-11-17 ק.ר.נ'א. בע"מ נ' גן שמואל מזון בע"מ (31/12/2019); בקשת רשות ערעור על ההחלטה בתיק נדחתה). כמו כן, היקף התשתית הראייתית מותנה בנסיבות כל מקרה ומקרה. בפסיקה נקבע כי "בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים בנדיבות, כל עוד שוכנע שיש ממש בתביעה, שאיננה תביעת סרק, וכי היא מנוהלת לטובת החברה ובתום לב מבחינה מהותית" (רע"א 5403/17 הנ"ל, פסקה 20). דרישה זו נועדה לצמצם את החשש מפני שימוש לרעה בכלי גילוי המסמכים לפני הגשת התביעה הנגזרת (ראו גם: רע"א 7327/16 ברק נ' גזית-גלוב בע"מ (6/12/2016)).
48. בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות היא הליך מקדמי שנועד אך ורק לברר האם יש מקום לאפשר את גילוי המסמכים כדי שהמבקש ישקול האם ברצונו להמשיך בהליכים למימוש כוח התביעה של החברה. על כן, נפסק לא אחת כי בתי המשפט יירתעו מסילוק בקשה לגילוי על הסף ויותירו את ההכרעה בטענות הצדדים להכרעה בבקשה לגופה (ראו תנ"ג 12255-04-19 דה לנגה ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (11/2/2020); תנ"ג 9113-11-23 רצף תעשיות מוצרי בנייה בע"מ ואח' נ' טופולסקי-רצף בע"מ ואח' (1/2/2024); רע"א 1365/17 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר, פסקה 19 (9/3/2017)). כך גם נפסק לא אחת בנוגע לסילוק על הסף של בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית, המהווה אף היא הליך מקדים לדיון בתביעה לגופה (ראו למשל רע"א 6683/18 איפקס הנפקות בע"מ נ' מונרוב (24/7/2019); רע"א 7179/21 Qualcomm Incorporated נ' אשל (21/11/2021); רע"א 5653/18 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (13/10/2016)).
49. עם זאת, מקום שברור כי ההליך הוא הליך סרק או כי לא עומדת לחברה כל עילה, או כי ההליך התייתר בשל שינוי נסיבות וכדומה, ראוי שבית המשפט יימנע מדיון בבקשה לגופה ויורה על סילוקה על הסף (ראו והשוו רע"א 6683/18 הנ"ל; רע"א 1365/17 הנ"ל).
דחיית הבקשה
50. טענתה העיקרית של המשיבה בבקשתה לסילוק על הסף היא כי לא עומדת למבקש כל עילה לדרוש מהחברה להפעיל את כוח התביעה שלה כנגד חברת הניהול, שכן החברה מנועה מלדון באשרור הסכם הניהול ובקבלת החלטות להגשת תביעה להשבת התשלומים ששולמו על פיו. נטען כי הואיל והחברה אינה יכולה להגיש תביעה להשבה כנגד חברת הניהול, הרי שאין גם מקום לדון בהליך המקדים שתכליתו לאפשר את נקיטת ההליך בשם החברה.
51. טענה זו אינה מספקת לסילוק הבקשה על הסף. ההליך שלפניי עוסק רק בגילוי מסמכים ותכליתו לגשר על פערי המידע שבין הצדדים ולאפשר למבקש לשקול האם ברצונו להמשיך בהליכים ולבקש אישור להגשת תביעה נגזרת. הבקשה נסמכת על המצב הקיים, דהיינו על התקשרויות עם חברת הניהול על פי הסכם הניהול שלא הובא בנפרד לאישור האסיפה הכללית של בעלי המניות. החלטת הדירקטוריון להביא את ההסכם לאשרור בדיעבד של הדירקטוריון, נועדה לרפא את הפגם הנטען בחתימת ההסכם. אמנם ההחלטה אינה בבחינת הסכמה של החברה כי נפל פגם בהסכם הניהול, אלא רק היענות לדרישת הרשות לניירות ערך אולם ברי כי סוגיה זו טרם הוכרעה ואין לשלול את האפשרות שייקבע כי על חברת הניהול להשיב כספים לחברה. בשלב זה, אין גם לדעת האם האסיפה תאשרר את הסכם הניהול אם לאו. יתרה מזאת, גם אם האסיפה תאשרר את הסכם הניהול, עשויות להיות למבקש ולבעלי מניות אחרים טענות לגבי תוקפו של האשרור בדיעבד. על כן, אין באפשרות של אשרור בדיעבד כדי לשלול את האפשרות שעומדת לחברה כעת עילה כנגד חברת הניהול ואשר המבקש רשאי לבקש לממשה במסגרת תביעה נגזרת.
52. גם טענת החברה כי בשלב זה, ובשל החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, היא איננה יכולה לשקול הגשת תביעה כנגד חברת הניהול להשבת דמי הניהול ששולמו לה על פי הסכם הניהול, אינה מספקת לסילוק התביעה על הסף. בהסכם שהושג בין נאמני עיזבון מאן לבין החברה בתביעת העיזבון ושאושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב אין כל התייחסות לאפשרות של הגשת תביעה להשבה כנגד חברת הניהול. ההסכם עוסק אך ורק בהחלטת הדירקטוריון להביא את הסכם הניהול לאשרור בדיעבד באסיפה הכללית. אין כל מניעה שהדירקטוריון יבחן מחדש את עמדתו, בין לאור עמדתה של רשות ניירות הערך ובין לאור טענותיו של המבקש, ויחליט להגיש תביעת השבה. ההסכם האמור אינו מונע דיון שכזה ואינו שולל את האפשרות שהדירקטוריון ישנה את עמדתו.
53. יתרה מזאת, הסכם הפשרה שהושג בתביעת עיזבון מאן עסק במחלוקות שבין טוענים לזכויות ב-20.77% ממניות החברה. לא מדובר בהסכם הכולל את שאר בעלי המניות בחברה. העובדה כי קיימת מחלוקת לעניין הזכות במניות מאן, ולא ברור מי רשאי להצביע מכוחן, אינה יכולה לשתק את אסיפת בעלי המניות ולמנוע מכל שאר בעלי המניות לדון בטענות בעניין תוקפו של הסכם הניהול ובאפשרות של הגשת דרישה להשבת דמי הניהול ששולמו על פיו. הצדדים בתביעת מאן יכולים להגיע להסדרים רבים ומגוונים לגבי זכויות ההצבעה של בעלי מניות מאן, בין להסכים על העמדה שתוצג, להסכים על חלוקת ההצבעה ביניהם בשלב הביניים או להסכים שהאסיפה תכונס בלי שמי מהם ישתתף באסיפה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב לא שלל את האפשרות שהאסיפה תכונס, למשל לפי דרישת רשות ניירות הערך, וקבע מפורשות כי במקרה שכזה יוכלו הצדדים לחזור לדיון בהליך שלפניו. גם דרישה של בעלי מניות נוספים לכינוס האסיפה עשויה להצדיק פנייה מחודשת לבית המשפט בתל-אביב.
54. עמדת המשיבה ולפיה ההסכם הדיוני בתביעת מאן מונע כל דיון באסיפת בעלי המניות בעניין אשרור הסכם הניהול או הגשת תביעה להשבת דמי הניהול, משמעה מתן זכות וטו לנאמני עיזבון מאן ולחברת הניהול ושולל משאר בעלי המניות את זכותם להצביע ולהחליט באסיפות בעלי המניות. ברי שלא לכך התכוונו הצדדים במסגרת ההסכם בתביעת מאן וברי שהסכמתם שם אינה יכולה לשלול מבלי מניות כדוגמת המבקש את זכויותיהם לפעול בשמה של החברה.
55. מהאמור עולה כי טענת המשיבה ולפיה היא מנועה מלדון בטענות בעניין אשרור הסכם הניהול או הגשת תביעה להשבת דמי הניהול, אינה מדויקת. המניעות נובעת מהסכמה בין שני הטוענים לבעלות במניות מאן ועל כן אין בהסכמה שביניהם כדי להביא לסילוק בקשת המבקש.
56. גם הטענה כי הגשת הבקשה "חותרת תחת תכלית התביעה הנגזרת" אינה יכולה להתקבל. כפי שהובהר לעיל, תכלית ההליך היא להביא למימוש כוח התביעה של החברה מקום שהחברה אינה עושה זאת. אמנם, המבקש לא פנה לחברה בדרישה לפי סעיף 194(ב) לחוק החברות, אולם ברי כי פנייה שכזאת מיותרת, שהרי דירקטוריון החברה קיבל החלטה לאשרר את הסכם הניהול ובכך הביע עמדה מפורשת כנגד תביעת השבה מחברת הניהול. מכל מקום, הטענות ולפיהן לא התמלאו התנאים המקדמיים להגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת, והאם די בעמדת הדירקטוריון כדי לייתר את הפנייה המוקדמת, צריכות להתברר בגדרה של בקשת הגילוי ולא כטענות סף. ודוקו, המבקש טוען כי לחברי הדירקטוריון עניין אישי בהחלטה ועל כן הוא פטור ממשלוח פנייה מוקדמת לחברה, כאמור בסעיף 194(ד) לחוק. גם טענות אלו מקומן בבקשת האישור ואינן מצדיקות סילוק על הסף.
57. המשיבה מעלה מספר טענות המלמדות על כך שמדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב: הטענות המועלות על ידי המבקש הועלו גם בבקשת עזבון המנוח מאן; המבקש לא התייצב לאסיפה הכללית מיום 3/7/2023 בה הוחלט על הארכת תוקף הסכם הניהול ולא שטח בה את טיעוניו, למרות שעיין במסמכים שהוגשו בתביעת מאן קודם לכן; המבקש רכש את המניות רק בחודש ספטמבר 2022, לאחר שהחברה דחתה את טענות נאמני עזבון מאן, קרי כי רכישת המניות נועדה רק לאפשר לו להגיש את הבקשה הנוכחית.
58. גם טענות אלו אינן מצדיקות סילוק על הסף. אין בעובדות שנטענו על ידי המשיבה כדי להצביע כבר כעת כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי רכישת מניות לאחר שנולדה לחברה עילת התביעה אינה מהווה, כשלעצמה, אינדיקציה לחוסר תום לב של מבקש (רע"א 784/20 הנ"ל). זאת, בין היתר מאחר שזכויות תביעה הן חלק ממלאי הנכסים של החברה, ואין פסול ברכישת המניות רק על מנת לנסות להביא למימושם. גם בהצעת החוק צוין כי הדרישה להיות בעל מניות במועד היווצרות העילה מהווה "פיקציה מיותרת, שהרי גם מי שהיתה לו כמות מזערית של מניות במועד ההפרה אינו תובע את זכותו שלו, אלא את זכויות הכלל" (דברי ההסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2432, 2, 76 (1995)). אף אם למועד הרכישה עשוי בנסיבות מסוימות להיות משקל בבחינת שאלת תום הלב של המבקש, כפי שנפסק ברע"א 8798/18 קרן טוליפ קפיטל נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (22/5/2019), על מנת ששיקול זה יביא לסילוק בקשת גילוי מסמכים או בקשה לאישור תביעה נגזרת על הסף, למועד הרכישה צריכים להתלוות סממנים נוספים, כבדי משקל, המוכיחים בבירור כי מדובר בתובענה שהוגשה בחוסר תום לב.
אלו אינם פני הדברים בענייננו. הסממן הנוסף עליו הצביעה המשיבה, ולפיו טענות המבקש הועלו כבר על ידי עזבון מאן וכי המבקש משמש כ"תובע בהזמנה", אין בו כל ממש. הטענה הועלתה מבלי שהובאו לה תימוכין כלשהם, וממילא לא הובהר עד תום באיזה אופן העובדה שהטענות מושא הבקשה כבר נטענו על ידי יורשי מאן משליכה על חוסר תום לבו של המבקש. גם הטענה כי העובדה שהמבקש לא העלה את טענותיו באסיפה הכללית מצביע על חוסר תום ליבו, אינה מספקת ודי בכך שנזכיר כי בסופו של יום הדיון עסק רק בהארכת תוקף הסכם הניהול ולא באישרור בדיעבד.
59. נזכיר גם כי המבקש וטען כי אין מקום להיעתר לבקשת הסילוק משום שבקשת גילוי המסמכים אינה עוסקת רק בסוגיית אי אישור הסכם הניהול על פי המנגנון שנקבע במסגרת תיקון מס' 20 לחוק החברות, בה עסקה בקשת הסילוק, אלא גם בהפרה של חובות הזהירות והאמונים שהיו מוטלות על נושאי המשרה. אמנם, סוגיית הסכם הניהול עמדה בבסיס בקשת גילוי המסמכים ומהווה את מרכזה. עם זאת, אין לכחד כי בקשת הגילוי אכן מעוררת שאלות נוספות, הנוגעות למתן הרשאה לחברת הניהול לפעול לכאורה בניגוד עניינים ולהתחרות בעסקי החברה (ראו פרק ד.2 לבקשה, סעיף 75 ואילך). ודוקו, אני ער לטענת ב"כ החברה לפיה הנזק עליו הצביע המבקש במסגרת בקשת גילוי המסמכים מבוסס רק על התשלומים לחברת הניהול ולא מפרט נזקים אחרים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 10/3/2024), אולם לא נובעת מכך מסקנה שלפיה המבקש לא יהיה זכאי לעתור לסעדים נוספים במסגרת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת שתוגש, אם תוגש.
בקשת עיכוב ההליכים
60. בבקשת הסילוק ובהשלמת הטיעון מטעמה טענה החברה כי אם הבקשה לא תסולק על הסף יש לכל הפחות לעכבה עד להכרעה בתביעת מאן. בקשה זו מנומקת בקצרה, ומבוססת על רצונה של החברה להימנע ממצב בו לאחר ההכרעה בתביעת מאן תוגש בקשה נוספת לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, שתורה על גילוי כל המסמכים הקשורים להחלטת החברה שתתקבל לאחר ההכרעה בתביעת מאן.
61. מכל הטעמים שפורטו בנוגע לבקשה לסילוק על הסף ברי גם כי אין מקום לעיכוב ההליכים. יתירה מזו, לא ידוע מה תהייה ההחלטה בעניין הזכויות במניות, מתי יסתיימו ההליכים ואיזו בקשה תוגש בעתיד.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי ככלל, לבית המשפט סמכות טבועה להורות על עיכוב הליכים על מנת לקדם יעילות דיונית; למנוע הליכי סרק והכרעות סותרות ולחסוך במשאבי הצדדים ובמשאבים שיפוטיים. בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה כאמור, עליו לשקול מספר שיקולים: זהות השאלות המונחות להכרעה בכל אחד מההליכים; זהות הצדדים להליכים המקבילים; מאזן הנוחות; וכן שיקולי מדיניות כגון יעילות דיונית, חיסכון בעלויות הכרוכות בכפל הליכים ומניעת הכרעות סותרות (רע"א 221/24 בר אור נ' ג'רבי (9/6/2024)).שיקולים אלו אינם חלים במקרה הנוכחי. הצדדים בשני ההליכים אינם זהים, השאלות המונחות להכרעה שונות (מי הבעלים במניות בחברה לעומת השאלה האם יש להורות על גילוי מסמכים לפני תביעה נגזרת מחמת הארכת הסכמי התקשרות שלא כדין); מכך גם נובע כי ההכרעות לא יהיו סותרות בין שני ההליכים וכי גם מאזן הנוחות מורה שאין לעכב את ההכרעה בהליך שלפני.
סוף דבר
62. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.