יצחק עמית
ממלא מקום הנשיא
השופטת יעל וילנר:
אני מסכימה לפסק דינו המקיף של חברי, ממלא מקום הנשיא, השופט י' עמית.
חברי היטיב לתאר את מורכבות השאלה אם כל בעל מניות בחברה ציבורית ייחשב "גורם רלוונטי" בראי הלכת מרכז הארגזים. לשאלה זו פנים לכאן ולכאן, ואיננו נדרשים להכריע בסוגיה. אומר רק זאת, בתמצית שבתמצית, כי קביעה גורפת שלפיה כל בעל מניות הוא "גורם רלוונטי" במנותק משאלת מעמדו, שיעור אחזקותיו ונסיבות העניין הקונקרטיות – היא מרחיקת לכת לטעמי.
יעל וילנר
שופטת
השופט עופר גרוסקופף:
אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, ממלא מקום הנשיא, השופט יצחק עמית, לפיה דין הערעור שהגיש הנאמן להסדר הנושים (ע"א 2254/23) להידחות, דהיינו שדינה של התביעה שהגיש להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות. לפיכך, ממילא מתייתר הצורך לדון בערעור הנוסף שהוגש על ידי מנהל עזבון המנוח יולי עופר ז"ל (ע"א 352/23).
מסקנתו של חברי נשענת על ניתוח מפורט של נסיבות המקרה שלפנינו, תוך התבססות על המערך העובדתי שנטען בכתב התביעה על ידי הנאמן להסדר הנושים. מאחר שניתוח פרטני זה מקובל עליי, אסתפק בשלוש הערות ביחס לסוגיה העומדת בלב טיעוני הצדדים – האופן בו יש לפרש וליישם את ההלכה שנקבעה בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: הלכת מרכז הארגזים).
ראשית, הפעלתה של הלכת מרכז הארגזים מחייבת אותנו לבחון שתי שאלות שונות: א) האם בהינתן ניגוד העניינים בו נמצאים חלק מאנשי הפנים של החברה, קיים בקשר לחברה "גורם רלוונטי אחר... שיד[ו] לא הייתה במעל" היכול לממש את זכות התביעה של החברה? (להלן: גורם רלוונטי); ב) בהנחה שקיים "גורם רלוונטי" כאמור, מתי היה ברשותו, בכוח או בפועל, מידע המהווה "קצה חוט" לעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), באופן שמניע את מירוץ ההתיישנות (הערה: ככל שמדובר בטענה לתרמית, הרי שהרכיב הראשון של ההלכה זהה, ואילו הרכיב השני הוא זה: מתי היה ברשותו בפועל מידע המניע את מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות. ראו בהרחבה רע"א 4828/19 שמם נ' דסברג [נבו] (19.12.2019); ע"א 8422/19 הרב ברויאר נ' עמותת חברת קדישא גחש"א ראשון לציון [נבו] (11.1.2021); רע"א 6737/20 הראל נ' נס [נבו] (16.8.2021)). ודוק, השאלות הללו הן אומנם שונות, ואולם יש ביניהן קשר, במובן זה שאת שאלת הימצאותו של מידע המהווה "קצה החוט" (השאלה השנייה) יש לבחון ביחס למיהות ה"גורם הרלוונטי" (השאלה הראשונה). במילים אחרות, ככלל, לא ניתן לשאול בנפרד האם קיים "גורם רלוונטי", והאם קיים מידע המהווה "קצה חוט", אלא יש לבחון האם ל"גורם רלוונטי" בקשר לחברה בה עסקינן היה "קצה חוט" ביחס לעילת התביעה הנטענת.
שנית, בבואנו לבחון קיומו של "גורם רלוונטי" עלינו להתייחס לא רק למאפייניה של החברה בה מדובר (ובכלל זה לאופן התאגדותה), אלא גם לטיבה של עילת התביעה שנטען להתיישנותה. כך, מהטעם, שהשאלה אותה עלינו לבחון היא האם אותו גוף, שנטען כי הוא "גורם רלוונטי", היווה בנסיבות המקרה מנגנון אכיפה יעיל (חלף אנשי הפנים הנגועים), ועל מנת לענות עליה נדרשים אנו לברר אם היו ברשותו תמריצים נאותים (לרבות אינטרס ישיר בעניין) לבחון ולממש את פוטנציאל התביעה. מטעם זה, העובדה שלחברה יש נושה גדול (למשל, בנק), אינה מצדיקה בהכרח את הקביעה שיש "גורם רלוונטי יעיל" למימוש תביעות ביחס לרשלנות דירקטורים, וזאת מאחר שהנושה בו עסקינן עשוי להיות אדיש לזכות תביעה זו (למשל, אם ברשותו שעבוד קבוע על נכס מקרקעין של החברה). מהיבט זה, לא הייתי משוכנע בתחילה כי נאמן האג"ח מהווה "גורם רלוונטי יעיל" במקרה דנן. כך, משום שתפקידו של נאמן האג"ח מוגבל להבטחת האינטרסים של מחזיקי האג"ח, וממילא אין הוא מהווה, מניה וביה, "גורם רלוונטי יעיל" לאכיפת מכלול התביעות התאגידיות העומדות לחברה (כך, למשל, אין לו אינטרס לאכוף תביעה שאין לה השפעה ממשית על סיכויי ההיפרעות של מחזיקי האג"ח). עם זאת, כפי שמטיב חברי להראות (ראו פסקאות 69-64 לחוות דעתו), במקרה דנן היה גם היה לנאמן האג"ח תמריץ מספיק לבחון את התמורה שניתנה לחברת אינווטק סנטראל מלונות בע"מ (להלן: אינווטק) כנגד הכספים ששילמה בעבור מניות CEE Hotel Holdings B.V (כ-117 מיליון ש"ח), ועובדה זו משתקפת היטב בטענות שנטענו על ידי הנאמן להסדר הנושים (שבעניין זה בא בנעליו של נאמן האג"ח) במסגרת כתב התביעה הן לעניין ה"עילה הסיבובית" (שעל פי הנטען פגעה בחברה, וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה) והן לעניין ה"מצגים בתשקיף" (שעל פי הנטען פגעו ישירות במחזיקי האג"ח). מכאן שנאמן האג"ח היה "גורם רלוונטי" ביחס לליבת התובענה בה עסקינן.
שלישית, השאלה מהו היקף תחולת הלכת מרכז הארגזים ביחס לחברה ציבורית היא בעיניי שאלה חשובה ומעוררת מחשבה, שבצדק ראוי להותירה, כפי שעושה חברי, בצריך עיון (ראו פסקאות 84-77 בחוות דעתו). לדידי, עיקר הטעם בטענה שיש לצמצם את תחולת ההלכה ביחס לחברה ציבורית, נובע מההתפתחות הניכרת שחלה ב- 15 השנים האחרונות בהפעלת מנגנון התביעה הנגזרת ביחס לחברות ציבוריות בשוק הישראלי. ניתן לטעון, כי מצב הדברים כיום הוא שגם כאשר כל אנשי הפנים של חברה ציבורית נגועים בניגוד עניינים ביחס לפעולה נתונה, עדיין, כאשר מתעורר ספק בחוקיותה של התנהלות החברה, יימצאו גורמי חוץ שיש להם יכולות ותמריצים יעילים להביא חשד זה, במקרים המצדיקים זאת, לבחינה שיפוטית באמצעות מנגנון התביעה הנגזרת. ודוק, האינטרס המרכזי של אותם גורמים חיצוניים לשמש כסוכני אכיפה כלפי החברה אינו בהכרח העניין שיש להם בחברה הציבורית, אלא הרצון לזכות בשכר ובגמול המובטחים למגישי תובענה נגזרת על מנת לתמרץ אותם לפעול לטובת הכלל. אם אכן כך (ועניין זה טעון בחינה עיונית, כמו גם בדיקה אמפירית), כי אז ניתן להניח ביחס לחברה ציבורית, ככלל (שייתכן שיש להכפיפו לחריגים שיוגדרו), קיומו של "גורם רלוונטי" לצורך יישום הלכת מרכז הארגזים מעצם העובדה שגורמי חוץ יכולים לאתגר פעולה שמבצעת החברה באמצעות מנגנון התביעה הנגזרת (ובכלל זה על דרך של רכישת מניות לאחר ביצוע הפעולה. ראו: רע"א 8798/18 קרן טוליפ קפיטל נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פסקאות 19-18 [נבו] (22.5.2019); רע"א 784/20 אקסטל לימיטיד נ' ברוך, פסקה 20 [נבו] (15.6.2020); רע"א 8243/21 גנוסר נ' חברת חשמל לישראל, פסקה 35 [נבו] (16.2.2023); רע"א 255/24 יצחקי נ' מקס סטוק בע"מ, פסקה 17 [נבו] (31.3.2024)). במילים אחרות, השאלה שיש לבחון היא האם ביחס לחברה ציבורית די בפיתוחו ושכלולו של מכשיר התביעה הנגזרת כדי לשמש מנגנון שוק יעיל דיו, המבטיח אכיפה פרטית אפקטיבית, ומייתר את הצורך להצביע על "גורם רלוונטי" מסוים ביחס לחברה הנדונה. ככל שכך ייקבע, תיוותר איפוא שאלה אחת ויחידה לעניין הפעלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, והיא האם המידע הנחוץ על מנת להוות "קצה חוט" היה פומבי, באופן שאיפשר הגשת תביעה נגזרת על ידי גורמי חוץ. מרגע שהתשובה על שאלה זו תהיה בחיוב, יחל מירוץ ההתיישנות גם אם אין ביחס לאותה חברה ציבורית גורם מסוים, כדוגמת נושה גדול או נאמן אג"ח, שניתן להצביע עליו כ"גורם רלוונטי" לצורך אכיפת הדין.
עופר גרוסקופף
שופט