374. חבלה חמורה
בכתב האישום הנאשמים הואשמו גם בביצוע שתי עבירות של חבלה חמורה, ביחס לשני מועמדים. סעיף 333 לחוק העונשין מגדיר עבירה זו בהאי לישנא: "הגורם בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו ...".
מהגדרה זו עולה שמדובר בעבירה שותקת ביחס לסוג היסוד הנפשי הנדרש לשם התגבשותה ובמצב זה יש להוכיח קיומו של יסוד נפשי של מחשבה פלילית ולו ברמתה הנמוכה, היינו קלות דעת.
קביעתי הנ"ל בדבר כך שלא הוכחה מודעות של יובל ושל אביב לאפשרות גרימת תוצאת מותם של המנוחים, שנשענה על כך שאלה לא היו מודעים בפועל לאפשרות ששיטפון יפגע בקבוצה, משליכה גם על עבירה זו של גרימת החבלה חמורה. הנאשמים, מאותם טעמים, גם לא היו מודעים בפועל לאפשרות גרימת חבלה חמורה למי מחברי הקבוצה כתוצאה מפגיעת שיטפון, ולפיכך היסוד ההכרתי הנדרש בעבירה זו לא הוכח. משלא הוכח היסוד ההכרתי של עבירת גרימת חבלה חמורה לא ניתן להרשיע הנאשמים בעבירה זו.
עם זאת, ובהתאם למהלך שנעשה ביחס לעבירת ההמתה, גם ביחס לעבירת החבלה מצאתי לעשות שימוש בסעיף 184 לחסד"פ ולהרשיע הנאשמים בעבירה של חבלה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין. זאת, משמצאתי שעבירה זו הוכחה בפני ומשמצאתי כי ניתנה לנאשמים הזדמנות נאותה להתגונן גם מפני עבירה זו. הניתוח שנעשה ביחס לסעיף 184 בהקשר לעבירת ההמתה יפה גם בהקשר זה של עבירת החבלה ולא מצאתי לחזור על הדברים.
375. סעיף 341 לחוק העונשין מגדיר את עבירת החבלה ברשלנות באופן הבא: "העושה מעשה שלא כדין, או נמנע מעשות מעשה שחובתו לעשותו, והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340 ונגרמה בהם חבלה לאדם, דינו...".
הואיל ומעשיהם ומחדליהם של הנאשמים אינם מן המפורטים בסעיפים 338עד 340 לחוק העונשין, יש לבחון אחריותם של הנאשמים לחבלות שני המועמדים בהתאם לעבירה זו.
בעניין עדי , פסקה 31 התייחס בית המשפט העליון ליסודות העבירה של חבלה ברשלנות באופן הבא:
"עבירה זו היא עבירה תוצאתית החלה על כל מי שגורם במעשה או במחדל רשלני חבלה בגופו של אדם. תחומי האיסור נקבעים על פי מבחן הצפיות הסבירה לענין המעשה, ועל פי תוכנה של החובה לענין המחדל, העשויה לקום מכח כל דין או חוזה [...] לצורך היסוד העובדתי, די בכך שחובת הזהירות הסבירה הופרה. מידת הסטייה מרמת הזהירות, ואופיו של הסיכון שנוצר בעטייה, אינם מעלים ואינם מורידים, כל עוד מדובר בסטייה מרמת זהירות סבירה. התוצאה הנדרשת בעבירה היא גרימת חבלה לאדם עקב הפרת חובת הזהירות. מאחר שמדובר בעבירה תוצאתית, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המעשה או המחדל לבין החבלה לגופו של אדם. היסוד הנפשי הנדרש, בין אם מדובר במעשה ובין אם במחדל, הוא של "רשלנות" כמובנה בסעיף 21 לחוק העונשין [...] די לצורך היסוד הנפשי במודעות בכח לרכיב מרכיבי העבירה, והשאלה היא האם אדם סביר יכול וצריך היה להיות מודע לאותם רכיבים (ענין יעקובוב, בעמ' 535)".
קביעותיי ביחס להתגבשות היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת גרם מוות ברשלנות בעניינם של שני הנאשמים יפות גם ביחס לעבירה של חבלה ברשלנות, ואין צורך לחזור על הדברים. כך ביחס למחדלים של יובל ולמעשים ולמחדלים של אביב; כך לעניין הקשר הסיבתי וכך לעניין הקביעה שאדם מן הישוב או מנהל מכינה מן הישוב או מנהל חינוכי שמוביל טיול מן הישוב יכול היה וצריך היה לצפות גרימת חבלות כתוצאה מפגיעת שיטפון בנסיבות האירוע. אם ניתן לומר כי אם אדם מן הישוב זה יכול וצריך היה לצפות תוצאת מוות כתוצאה מפגיעת שיטפון בנסיבות העניין, אזי שהוא גם היה יכול צריך היה לצפות גרימת חבלה.
לא למותר לציין, כי לא קיימת מחלוקת על אודות תוצאות האסון, ובכללן לחבלות שנגרמו לשני מועמדים (סיכומי ב"כ יובל בכתב, עמ' 426; סיכומי ב"כ אביב בכתב, עמ' 196).
376. על יסוד האמור, שוכנעתי שיש להרשיע כל אחד מהנאשמים גם בעבירה של חבלה ברשלנות.
מהניתוח שנעשה לעיל ביחס לסוגיית ריבוי עבירות, לא מצאתי להרשיע הנאשמים בשתי עבירות נפרדות של חבלה ברשלנות אלא בעבירה אחת, המתייחסת לחבלות שנגרמו גם לרון חכים וגם לשרה קורץ. זאת, מבלי חלילה שיהיה בכך כדי להמעיט בפגיעתם.
יישום המבחן הצורני-עובדתי והמבחן המהותי-מוסרי שהוזכרו לעיל בענייננו מצריך הגעה למסקנה משפטית זו.
באשר למבחן המהותי-מוסרי אציין, כי אכן בפסיקה הוכרה האפשרות של פיצול עבירות כמספר קרבנות שנגרמה להם חבלה לנוכח הערך המוגן של שלמות הגוף, ואולם זאת נעשה על דרך כלל כאשר החבלות הן פרי מעשה אלימות של הנאשם. בקצרה אציין, כי ככל שמתברר לאחר בחינה כי ההתנהגות שגרמה לחבלה לא מאופיינת בהתנהגות אלימה או אנטי סוציאלית, וככל שמתברר שלא הייתה כוונה לגרום לחבלה או שהייתה אדישות או קלות דעת ביחס לאפשרות שזו תגרם, אזי שככלל אין מקום לפצל האירוע או המעשה למספר עבירות, כאשר בהקשר זה יכול ותינתן נפקות גם לזיהוי ההתנהגות כמחדלית באופייה.
כאמור, שיקולים אלה פחות רלבנטיים בעבירות המתה (או בעבירות מין או בעבירות אלימות מובהקות) בהן חומרתה של התוצאה, חשיבות הערך המוגן שלצד העבירה והצורך המוגבר להגן על הערך המוגן מצדיקים על דרך כלל פיצול המעשה והאירוע למספר העבירות כמספר הקרבנות.
סיכום המישור המשפטי
377. בעניינם של שני הנאשמים הוכח היסוד העובדתי של עבירת ההמתה בקלות דעת בה הם הואשמו, לרבות רכיב ההתנהגות והקשר הסיבתי של כל אחד מהם לתוצאה אשר ביחס אליהם הרחבתי את הדיון.
באשר ליסוד הנפשי, פרט למספר הערות הקשורות ביסוד החפצי שהוזכרו, ואשר יש בהן כדי להשליך על נכונות ההרשעה בעבירה של המתה בקלות דעת בענייננו, עיקר הדיון נסוב סביב היסוד ההכרתי, כשביחס אליו נקבע כי זה לא הוכח כדבעי בעניינם של שני הנאשמים.
בהתאם לאמור נקבע שאין מקום להרשיעם בעבירה של המתה בקלות דעת ותחת זו נבחנה האפשרות להרשיעם בעבירה חלופית של גרם מוות ברשלנות, ולאחר בחינה נקבע כי אלה עברו עבירה זו.
בהמשך נקבע כי יש מקום להרשיעם בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות, כמספר הקורבנות.
מאותם טעמים שעל בסיסם לא מצאתי להרשיע את הנאשמים בעבירה של המתה בקלות דעת, לא מצאתי להרשיעם גם בעבירה של חבלה חמורה שאף היא יוחסה להם, ואולם גם בהקשר זה מצאתי להרשיעם בעבירה חלופית, בעבירה של חבלה ברשלנות, ובעבירה אחת בלבד.
סוף דבר
378. שני, רומי, צור, עדי, מעיין, יעל, גלי, אילן, אגם ואלה זכרם לברכה יצאו עם עוד חניכים ומדריכים לטיול גיבוש של מועמדים שהתקבלו למכינה. ואולם הם לא שבו מהטיול ולא ישובו עוד. ברשלנותם גרמו הנאשמים למותם כתוצאה מפגיעת שיטפון במהלך הטיול אליו יצאו.
ולאחר משפט ארוך ובחינה מעמיקה, צריך לומר את זה, צריך לומר את זה בצער.
לא הכל משמיים, אלא גם מבני אדם.
379. לפיכך, מוצא אני לקבוע שיובל אחראי למותם של המנוחים, ולנוכח המפורט לעיל הנני מרשיעו בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות, עבירות לפי Error! Hyperlink reference not valid. לError! Hyperlink reference not valid., ובעבירה של חבלה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.
אף בעניינו של אביב מוצא אני לקבוע שהוא אחראי למותם של המנוחים, ולנוכח המפורט לעיל הנני מרשיעו בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות, עבירות לפי Error! Hyperlink reference not valid. לError! Hyperlink reference not valid., ובעבירה של חבלה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.
ניתנה היום, טז' חשוון תשפ"ה, 17 נובמבר 2024, במעמד הצדדים.
יובל ליבדרו, שופט