בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 19839-11-20
11 נובמבר 2024
לפני :
כב' השופט אורן שגב
נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אילון
נציג ציבור (מעסיקים) מר קובי חמצני
התובע:
– אדמונדו סאגוצ'יו
ע"י ב"כ עו"ד יורם ון-דם
נגד
הנתבעים: – 1. אייל נאור
2. קרן נאור
3. איתי נאור – חסוי מכוח צו מינוי קבוע מיום 14.07.19
4. רועי נאור
ע"י ב"כ עו"ד שירן גולברי
פסק דין
לפנינו תביעתו של מר אדמונדו סאגוצ'יו, עובד זר בעל אזרחות פיליפינית, (להלן – התובע) לקבלת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו ומאופן סיומה אצל עמנואל נאור ז"ל, אשר הלך לבית עולמו ביום 02.07.2019 (להלן – המנוח) כנגד יורשיו על פי צו קיום צוואה מיום 20.01.2020 (להלן – הנתבעים).
טענות הצדדים
1. לטענת התובע, הוא החל לעבוד כמטפל סיעודי אצל המנוח משנת 2003 ועד לפטירתו ביום 02.07.2019. לטענתו, הוא הועסק 7 ימים בשבוע, מבלי שקיבל ימי חופשה או מנוחה, תמורת שכר חודשי של 2,000 דולר. לפיכך, תבע זכויות שונות כגון: דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, השלמת הפרשות פנסיוניות, פיצוי בגין אי קבלת הודעה לעובד על תנאי העסקה, פיצויי הלנת שכר ופיצויי פיטורים, וזאת בגין 16 שנות עבודתו אצל המנוח. התובע הודה כי קיבל מהנתבעים סכום של 103,000 ₪ ומחברת הביטוח כלל – 65,000 ₪. עוד הודה כי קיבל במצטבר שכר עבודה בסך 168,000 ₪, שעה שהיה זכאי ל- 112,000 ₪ בלבד, והוסיף, כי "56,000 ₪ אשר שולמו לכאורה בעבור רכיבי שכר אחרים ללא הסבר, לא יכולים לרפא את פער התשלומים בהם חייבים יורשי המנוח ז"ל, ולבטח שלא את הלנתם שלא כדין" (סעיף 35 לכתב התביעה).
2. הנתבעים הקדימו וטענו, כי נתבע 3, מר איתי נאור (להלן – איתי) הוא פסול דין, ונתבעים 2 ו- 4 (להלן - קרן ורועי, בהתאמה) הם אפוטרופסיו לגוף ולרכוש מכוח צו מינוי קבוע שניתן ביום 14.07.19 וצורף לתצהירו של רועי כנספח ב'. בהתאם לכך, טענו כי התביעה נגדו הוגשה בניגוד לדין, ויש לדחותה על הסף.
3. בעקבות אירוע מוחי קשה שעבר, אושפז המנוח לאשפוז ממושך בבית החולים לוינשטיין, וזאת עד ליום 06.01.05, ולפיכך, טענתו של התובע, לפיה החל את עבודתו בשנת 2003, שקרית. לטענתם, רק לקראת שחרורו של המנוח מבית החולים, ורק לאחר שקיבל היתר להעסקת עובד זר, החל התובע לעבוד אצלו כמטפל סיעודי ביום 20.12.04.
4. שכרו האחרון של התובע עמד על $2,000 ולאחר סיום העסקתו, נערך עמו גמר חשבון במסגרתו, קיבל מהם התובע את כל זכויותיו, והוא אישר זאת בחתימתו על כתב ויתור, במסגרתו הודה, כי קיבל את כל הזכויות המגיעות לו, בהתאם לנתונים שהוא עצמו מסר לבאת כוחו (להלן – כתב הוויתור). לטענתם, שעה שחתם על כתב הוויתור היה התובע מיוצג ע"י עוה"ד מיטל רוסו מ"קו לעובד" (להלן – עוה"ד רוסו).
5. בהתאם לכך, לאחר בירור שנעשה בחברת הביטוח, סוכם עם התובע ועם עוה"ד רוסו, כי התובע זכאי בגין תקופת עבודתו וכתוצאה מסיומה לתשלום בסך 103,962.80 ₪, וזה שולם לו, כפי שהתובע מודה בכך בעצמו, חרף העובדה שלא מצא לנכון לציין בכתב התביעה מטעמו את קיומו של כתב הוויתור.
6. במסגרת כתב ההגנה מטעמם, העלו התובעים טענות קיזוז ביחס לסכומים ששולמו לתובע ביתר, לטענתם.
ההליכים בתיק
7. ביום 22.02.23 נשמעה עדותו המוקדמת של התובע, וביום 03.05.23 נשמעו עדויותיהם של עדי הנתבעים: עוה"ד רוסו, נתבע 4, מר רועי נאור, נתבעת מס' 2, גב' קרן נאור ועוה"ד תמר גולברי, ולאחר מכן הגיש כל צד את סיכומיו בכתב.
דיון והכרעה
8. נקדים ונתייחס לכתב הוויתור. הלכה היא, כי "יש ליתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי שהעובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן, והחליט לוותר עליהן, יינתן משקל לחתימת כתב הויתור" (ע"ע (ארצי) 49974-09-12 חברת מעונות הורים חל"צ נ' איזבלה פלקוביץ (19.07.2017). בדב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3], נפסק, כי על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור, על בית הדין לבדוק התקיימות שלושה תנאים: האחד - הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו; השני - נמסר לעובד לפני חתימתו על כתב הוויתור חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל או שהועברו לו; השלישי - כתב הוויתור ברור וחד משמעי.
9. להלן נבחן האם התקיימו שלושת התנאים הנדרשים כדי להכיר בכתב הוויתור עליו חתם התובע (נספח ה/1), שזהו נוסחו (ההדגשות במקור – א.ש.):
"כתב סילוק
הנני הח"מ EDMUNDO SAGUCIO דרכון מס' xxxxxxxBC מאשר/ת בזאת כי בכפוף לקבלת סכום על סך 103,962 ₪ הנני מתחייב/ת כי סכום זה יהווה סילוק סופי ומוחלט של תביעותיי ו/או של כל הסכומים ו/או התשלומים שהגיעו לי ו/או שטענתי שהם הגיעו לי עקב עבודתי אצל נאור עמנואל ז"ל במשך התקופה שמתאריך 18.12.2004 ועד לתאריך 04/07/2019, ולא תהיינה לי כל טענות או תביעות ממין וסוג כלשהו בקשר לתקופת עבודתי ובקשר לסיום יחסי עובד מעביד והזכויות המגיעות לי עקב כך.
יודגש, כי חלק זה, הוא חלק המשפחה, בנוסף לסכומים שיש בחברת "כלל ביטוח".
ולראיה באתי על החתום"
10. נוסח זה תורגם לשפה האנגלית והתובע חתם על שני הנוסחים. הואיל וכל אחד מהנתבעים 1, 2 ו- 4 שילם את חלקו היחסי בנפרד לתובע, התובע חתם בנוסף גם על שלושה כתבי ויתור חלקיים, כשכל אחד מהם מופנה ספציפית לנתבע ששילם לו.
11. השאלה הראשונה שעלינו לברר אפוא היא, האם שעה שחתם על כתב הוויתור, התובע היה ער לזכויותיו. התשובה לכך בחיוב, ולהלן טעמינו.
12. אין חולק, כי בסמוך לאחר פטירתו של המנוח, התובע פנה אל הנתבעים באמצעות עו"ד רוסו מ'קו לעובד'. עוד אין חולק כי חישוב הזכויות שערכה עבורו עו"ד רוסו התבצע על סמך הנתונים שהתובע עצמו מסר לה. התובע לא טען בכתב התביעה וגם לא בעדותו כי אינו שולט בשפה האנגלית, ולמצער, כי אינו שולט בשפה האנגלית ברמה מספיקה כדי להבין את החישובים שנעשו עבורו ואת כתב הוויתור עליו חתם, גם באנגלית. מעבר לנדרש נציין, כי הוכח ששפת ההתקשרות שלו עם המנוח ועם עו"ד רוסו היתה אנגלית.
13. אשר לזכויות עצמן, מעיון בנספחים ג' ו-ד' לתצהירה של עו"ד רוסו עולה, כי פורטו על ידה במכתב דרישה מיום 29.07.19 לנתבעת 2 כל הזכויות הרלוונטיות לתקופת עבודתו של התובע ולאופן סיומה כגון: הפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ודמי חג שלא שולמו (להלן – מכתב הדרישה) (נספח ג/1). בנוסף, בדף הנלווה שצורף כנספח ג/2 נערכו חישובים לשנים קודמות בנוגע לדמי הבראה ודמי חופשה שנתית ואלה פורטו בשתי טבלאות נפרדות. לצד כל טבלה נרשם באנגלית למה החישוב מתייחס, ונמתח קו.
14. בעדותה בפנינו, העידה עו"ד רוסו, כי לאחר שהתובע אישר בפניה, בהגינותו, כי לא קיימים כלפיו חובות לשנים אלה בשני הנושאים הנ"ל, נמתח על הטבלאות קו.
"העדה, עו"ד רוסו: לפי, הקו, מחקתי למעשה את השנים הקודמות שמופיעות באופן אוטומטי במחשבון שלנו כי למטב הבנתי העובד קיבל את הסכומים האלה ולכן,
כב' הש' שגב: זה מה שנמסר לך?
העדה, עו"ד רוסו: זה מה שנמסר לי. כן".
(עמ' 3 לפרוטוקול מול שורות 16-19).
15. בנוסף לאמור לעיל, נלווה גם נספח ג/3 ובו טבלה המפרטת את חישובי ההפרשות לפנסיה להן זכאי התובע במהלך עבודתו בסך של $12,305.60 וסכום זה מופיע במכתב הדרישה מטעמה לצד ערכו של סכום זה גם בשקלים.
16. אשר לנוסחו של כתב הוויתור, מצאנו כי הוא נוסח באופן ברור וחד משמעי, במיוחד שעה שבא לעולם על רקע חישובים מפורטים שערכה עו"ד רוסו ואף נרשם בו כי הסכום הוא בנוסף לסכומים שהצטברו לטובתו בקרן הפנסיה והפיצויים בחברת הביטוח.
17. אל מול גרסתם הממוסמכת והמתועדת של הנתבעים, התובע בעדותו המוקדמת, שהופרעה לא אחת ע"י התנגדויות מצד בא כוחו, לא הצליח לסתור את גרסת הנתבעים. תשובותיו היו פעמים רבות מתחמקות, בלשון המעטה, והדבר העיב על מהימנותו בעינינו. להלן נביא מספר דוגמאות לכך:
(א) כשנשאל האם יש לו בת זוג ובת בישראל, השיב:
"ש. חוזרת על השאלה. בכתובת שנתת אתה גר שם, יש לך בת בישראל?
ת. לא. את שאלת אותי איפה אני גר ואם יש לי ועניתי לא.
ש. אין לך בת בישראל?
ת. אני לא יכול לענות לשאלות שלך כי אני לא מבין את השאלה.
ש. יש לך ילדים בישראל?
ת. יש לי.
ש. יש לך בת זוג בישראל?
ת. איפה שאני גר אין לי.
ש. לא איפה שאתה גר, בישראל?
ת. בישראל , כן.
ש. היא עובדת זרה גם?
ת. היא אמא של הבת שלי. אני לא גר איתה.
ש. היא עובדת זרה?
ת. אני לא יודע".
(עמ' 5 לפרוטוקול מול שורות 5-18).
(ב) כשנשאל על אודות מצבו הרפואי של התובע כמי שטיפל בו שנים ארוכות, התחמק מתשובה, השיב שאינו רופא (על אף שלא נתבקש כמובן לתת את חוות דעת רפואית) והעיד:
"ש. למה התקשרת לעו"ד תמי גולברי לומר לה שאתה דואג כי המצב הבריאותי שלו לא תקין?
ת. הוא אמר לי שאני אשאל את העורך דין אם מותר לי לענות. אני לא זוכר את שהתקשרתי לעורך דין אם המצב שלו היה בזמן שהוא היה במצב לא טוב או מצב טוב.
ש. אז היית מתקשר לתמי, נכון?
ת. לא זוכר".
(עמ' 6 לפרוטוקול מול שורות 15-19).
(ג) כשנשאל האם בשנים האחרונות לחייו של המנוח, עבדה במקביל אליו עובדת זרה נוספת, התחמק וטען כי אינו זוכר.
"ש. נכון שליסה היא עובדת זרה נוספת שעבדה איתך בשנים האחרונות אצל מנו?
ת. אני לא יודע.
ש. אתה לא יודע שב-4 שנים האחרונות ליסה היתה אתכם בבית?
ת. אני לא יכול לענות לשאלה. אני לא יודע אם היא באה לבקר אותו או לא.
ש. ב-4 שנים אתה לא יודע אם ליסה עבדה איתך?
ת. אני לא יודע. זה לא הבית שלי ואני לא יודע למה ליסה שם.
ש. ליסה החליפה אותך שנסעת לפיליפינים לחופש?
ת. אני לא יודע שהיא החליפה אותי. אני זוכר שאמרתי למשפחה שאני חייב לנסוע לפיליפינים בגלל שאבי נפטר".
(עמ' 6 לפרוטוקול מול שורות 30-36).
(ד) כשנשאל האם לאחר שהמנוח הלך לבית עולמו הוא פנה לעמותת קו לעובד כדי לקבל ייעוץ בנוגע לזכויותיו, השיב:
"ש. נכון שמנו נפטר הלכת לקו לעובד פגשת את מיטל רוסו ואמרת לה מה מגיע לך?
ת. מה שכתוב בתצהירי זה האמת.
ש. הלכת או לא הלכת לקו לעובד?
ת. זה כתוב בתצהירי אם הלכתי לקו לעובד או לא.
ש. לא כתוב בתצהיר.
ת. הלכתי לקו העובד".
(עמ' 7 לפרוטוקול מול שורות 16-21).
ובהמשך:
"ש. אתה מכיר את המכתב מקו לעובד?
ת. אני לא זוכר".
(עמ' 8 לפרוטוקול מול שורות 3-4).
(ה) כשעומת עם העובדה שבכתב התביעה ובתצהירו אישר שקיבל מהנתבעים 103,000 ₪ ובנוסף קיבל 65,000 ₪ מחברת הביטוח, השיב: "אני מבקש לדבר עם העורך דין שלי." (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 12).
ובהמשך:
"ש. כתבת בתצהירך שקבלת מהילדים 103,000 ₪ ו-65,000 ₪ מקרן הפנסיה?
ת. אני לא זוכר.
ש. לא קבלת כסף?
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר אם קבלת או אתה לא זוכר כמה?
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה מכיר את המסמך שחתמת שקבלת 103,000 ₪ (מציגה את כתב הסילוק)
ת. אני לא זוכר על מה חתמתי".
(עמ' 8 לפרוטוקול מול שורות 29-36).
(ו) רק כשנשאל בחקירה חוזרת ע"י ב"כ האם קיבל את שני הסכומים הנ"ל, השיב בחיוב (עמ' 10 לפרוטוקול מול שורות 7-9).
אשר להכרעתנו
18. על אף שעדותו המוקדמת של התובע לא נשמעה בפנינו, קשה שלא להתרשם מקריאת עדותו מניסיונותיו להתחמק משאלות שלא היו נוחות לו ומהקושי שהיה כרוך בקבלת תשובות כנות לשאלות פשוטות. כך גם התקשינו לקבל את תשובתו כי אינו יודע מה היה תפקידה של ליסה שעבדה עם המנוח במשך לא פחות מ-4 שנים, במקביל אליו. כאמור לעיל, האופן בו העיד, כפי שמשתקף בפרוטוקול העדות המוקדמת, בנוסף לעובדה שלא טרח לציין בכתב התביעה כי חתם על כתב ויתור, פגעה במהימנותו בעינינו.
19. ואולם, החלטתנו לבכר את גרסת הנתבעים בשל העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, לפיה התובע קיבל בתום העסקתו סכום מצטבר של 168,000 ₪, שהוא תוצאה של חישוב זכויותיו, כפי שנעשה בהתאם לנתונים שהוא עצמו סיפק לעוה"ד רוסו (מבלי שיהיה מי שיסתור אותם) על אודות תקופת עבודתו. חתימתו על כתב הוויתור, שנוסח באנגלית, בה הוא שולט ברמה מספקת (ונשוב ונדגיש, כי לא נטען על ידו אחרת), נעשתה אפוא לאחר שקיבל ייעוץ משפטי מפורט בדבר זכויותיו השונות, והדבר אף קיבל ביטוי בכתב בנספחים ג' ו-ד' לתצהירה עו"ד רוסו, כאמור לעיל.
20. לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כי התמלאו הדרישות שנקבעו בפסיקה לכך שכתב הוויתור נערך כדין.
21. על כך נוסיף, כי לא הסתפקנו בבדיקה משפטית וצורנית של כתב הוויתור ושל המסמכים שהובילו לחתימת התובע עליו, אלא בדקנו לגופו של עניין את החישובים האריתמטיים שערכה עו"ד רוסו, ומצאנו כי הם נערכו בהתאם לדרישות הדין, וכי הם כללו את כל הזכויות הסוציאליות להן התובע היה זכאי ביחס לתקופת העבודה עליה הצהיר בפניה. מאידך, לא מצאנו דבר וחצי דבר בכתב הסיכומים של התובע כנגד אופן חישוב הזכויות, ועל כן, אנו מקבלים את החישובים של עו"ד רוסו ופוסקים, כי, ללא קשר לחתימת התובע על כתב הוויתור, הם משקפים נאמנה את זכויותיו של התובע ביחס לתקופה עליה הוא עצמו ביקש ייעוץ משפטי, לאחר שהוכח כי נערכו עבורו חישובים בנוגע לדמי הבראה וחופשה שנתית, שהוא הודה שאין לו ביחס אליהם טענה כלשהי.
22. ודוק. התובע לא טען בכתב התביעה או בעדותו כי אולץ לוותר על זכות כלשהי כנגד חתימתו של כתב הוויתור, והדבר עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים, לפיה, עוד בטרם חלפו שלושים ימי האבל על אביהם, הם פנו לבדוק את זכויותיו ישירות מול עו"ד רוסו לאחר שזו שלחה אליהם מכתב דרישה מפורט.
23. המסקנה המתבקשת היא כי כתב הוויתור נחתם מרצון ולאחר שבפני התובע נפרשה מלוא התמונה ביחס לזכויותיו, והחשוב מכל – לאחר שנעשתה בדיקה כי כתב הוויתור לא קיפח זכות מזכויותיו של התובע בגין תקופת עבודתו.
24. חרף האמור לעיל, מצאנו לנכון לדון באותן זכויות שהתובע תבע בכתב התביעה, שלא בא זכרן בכתב הוויתור עליו חתם, וזאת מתוך נקודת מוצא, לפיה ייתכן וכלל לא היה מודע לזכויות אלה במהלך תקופת עבודתו ושעה שפנה אל עו"ד רוסו בבקשה לקבלת ייעוץ.
25. החלטתנו זו מתבססת על כך שעו"ד רוסו שבה והצהירה כי קיבלה את הנתונים הגולמיים מהתובע, ולא מצאנו ראיה לכך שנבדקו שתי זכויות נוספות שלימים נתבעו על ידו, כגון: גמול עבודה בשבת וקבלת פיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה.
26. בכתב התביעה מטעמו, תבע התובע בגין אי קבלת הודעה לעובד סכום של 15,000 ₪, ואולם בתצהירו זנח רכיב זה ותבע: הפרשי שכר (בייחס לעבודה בשבת), דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה (סעיף 35 לתצהירו).
27. משפסקנו כי כתב הוויתור, שכולל דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה, שריר וקיים, וכי התובע קיבל את מלוא המגיע לו בגין רכיבים אלה, לא נותר לנו לבחון אלא את טענתו ביחס לגמול עבודה בשבת.
עבודה בשבת
28. בכתב התביעה טען התובע, כי "היקף המשרה 6 ימים בשבוע (אך בפועל 24/7) ולכן 25.8 ימי עבודה בחודש" (סעיף 4 לכתב התביעה). בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טען, כי עבד בימי שבת אך קיבל שכר עבור 6 ימים (סעיף 3) וכי המנוח העסיק אותו 7 ימים בשבוע, ללא חופשה כלל במהלך השבוע (סעיף 5). בסעיף 6 לתצהירו, טען כי נסע לביקור מולדת שארך חודשיים ולכן יש להפחית מהחישוב המגיע לו 8-12 ימי שבת.
29. הנתבעים טענו מנגד, כי יש לדחות את רכיב התביעה לגופו מהטעמים הבאים:
(א) התובע לא העלה דרישה זו בעת עריכת ההתחשבנות עמו, ו"מדובר בבדיה לשמה.." וכי "מדובר בהמצאה שנולדה אך ורק לצורך הגשת תביעה חדשה כנגד הנתבעים..." (סעיף 87 לסיכומי הנתבעים).
(ב) התובע לא הציג כל ראיה לפיה אכן עבד בשבת ועבד סביב השעון, כפי שטען בכתב התביעה;
(ג) התובע הודה כי יש לו בישראל בת זוג וילדה, והעובדה שהקים משפחה בישראל, מלמדת כי היה לו זמן חופשי רב עם משפחתו מידי סוף שבוע;
(ד) המנוח ערך רישומים ואף שלח לנתבעים מיילים רבים בזמן אמת על סדר התורנות שלהם בשבת (נספחים י/1 עד י/5 לכתב ההגנה);
(ה) התובע קיבל שכר גבוה בכ- 3,000 ₪ יותר משכר המינימום (כ- 7,000 ₪ במקום כ- 4,000 ₪) ואין היגיון כי מעסיק שמטיב כל כך עם עובדו ימנע ממנו זכויות בסיס, והתובע הודה בכך שקיבל $2,000 דולר מידי חודש;
(ו) התובע אישר בחקירתו כי חלק מילדי המנוח התגוררו עמו, אך טען כי אינו זוכר מתי בדיוק;
(ז) בסופי שבוע ילדיו של המנוח הם אלה שדאגו לו;
(ח) החל משנת 2015 חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע, ובתמורה לכך שהתובע קיצר את חופשת סוף השבוע לו, הוא קיבל תוספת של $500 לחודש (באופן ששכרו החדש הועמד על $2,000), אך התובע לא עמד בהסכם ונעלם עם רכבו של המנוח. לפיכך, הועסקה במקביל לתובע עובדת סיעודית נוספת בשם ליסה, שמילאה את מקומו של התובע בסופי השבוע;
(ט) נתבעת 2 העידה כי היתה בקשר שוטף עם אביה ולכן יודעת ממקור ראשון על אודות היעדרויותיו של התובע;
אשר להכרעתנו
30. דין התביעה ברכיב זה להידחות.
31. בהתאם לסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
32. בע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ, 29.3.2017 (עתירה לבג"ץ נדחתה), פירט בית הדין הארצי את המצבים האפשריים להחלת סעיף 26ב לעיל (להלן- הלכת ריעני).
33. לאחר שנתנו את דעתנו לעדויות הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי יש להחיל את המצב הרביעי, לפיו לא מצאנו ממצא עובדתי בדבר עבודה במנוחה שבועית, ולהלן טעמינו, וזאת הן משום שמאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת הנתבעים לאור עדותה של נתבעת 2, שלא נסתרה, והן בשל העובדה שגרסת התובע בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, ולהלן נימוקינו.
34. בעדותה בפנינו העידה נתבעת 2, כי היתה בקשר שוטף עם אביה (עמוד 36 לפרוטוקול מול שורות 23, 27 ועמ' 37 מול שורות 1 ו- 13), וכי התובע יצא לחופשה במהלך סוף השבוע. בנוסף, העידה, ועדותה לא נסתרה, כי בשנים האחרונות לחייו, ולמעשה משנת 2015, חלה הידרדרות משמעותית במצבו הבריאותי ולכן, הועסקה מטפלת זרה נוספת במקביל לתובע בשם ליסה.
35. כשהתובע נחקר על כך בעדותו המוקדמת, השיב תשובות מתחמקות, שהתקשינו לתת בהן אמון לאור העובדה שהיה המטפל העיקרי של המנוח במשך תקופה כל ארוכה, כך לגבי העסקתה של עובדת זרה בשם ליסה במקביל אליו (ראו עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 30 עד עמ' 14 מול שורה 2), וכך כשנתבקש לאשר כי גם בניו של המנוח, נתבעים 1 ו- 3, התגוררו בבית המנוח תקופה מסוימת, והשיב כי אינו זוכר:
"ש. שהתחלת לעבוד בבית של מנו מ-04' אייל ורועי גרו אתכם?
ת. לא זוכר.
ש. חלק מהזמן הם גרו אתכם?
ת. אני לא זוכר באיזה שנה הם היו גרים".
(עמ' 14 לפרוטוקול מול שורה 6 עד שורה 9).
36. מיד בהמשך הודה כי יצא פעמיים באותה שנה (שלא זכר מהי) לביקור מולדת בפיליפינים.
37. ראיה נוספת לכך שמפריכה את טענת התובע לפיה עבד בכל סופי השבוע היא תכתובת המייל שנתבעת 2 צירפה לתצהירה, מהם עולה, כי המנוח דאג ל'סידור עבודה' בסופי השבוע כשהתובע לא נכח (נספחים י/1 עד י/5 לכתב ההגנה). תוכנן של התכתבויות אלה בין המנוח לילדיו, לא נסתרו. גם טענתה של נתבעת 2 כי היתה בקשר רציף עם אביה ולכן ידעה שהתובע יצא לחופשה בסופי שבוע, וכי כאשר התבקש לקצר את חופשת השבת שלו, קיבל בתמורה תוספת של $500 לחודש, לא נסתרה.
38. מכאן, אנו פוסקים שהנתבעים הצליחו להרים את נטל ההוכחה כי התובע לא עמד לרשות אביהם המנוח במהלך סופי השבוע, וכי נמצאו לכך פתרונות חלופיים, בין אם באמצעות בניו שהתגוררו עמו תקופה מסוימת, ובין באמצעות העובדת הזרה שנשכרה לצורך טיפול במנוח שעה שהתובע יצא לחופשות.
39. לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה, נדחית.
אחרית דבר
40. תביעת התובע נדחית, וממילא נדחית דרישת הקיזוז של הנתבעים.
41. נציין, כי גם אלמלא דחינו את תביעת התובע, היינו דוחים את דרישת הקיזוז וזאת משום שכל התשלומים העודפים שנטען שהתובע קיבל במהלך עבודתו, לרבות, אך לא רק, שכר חודשי גבוה בהרבה מהמקובל, נחשבים להטבת שכר, שלא ניתן לדרוש את קיזוזה לאחר תום יחסי העבודה, במיוחד, שעה שטענת הקיזוז לא הועלתה שעה שנערך עם התובע גמר חשבון (ע"ע (ארצי) 23121-03-18 אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ נ' סאמי סויטי (05.11.2019).
42. לאור התוצאה אליה הגענו, התובע ישלם לנתבעים, ביחד ולחוד, השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, י' חשוון תשפ"ה, (11 נובמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.