בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 32319-10-22 בייתי בע"מ נ' ג'סי החזקות בע"מ ואח'
לפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אבי שליו
התובעת:
בייתי בע"מ
נגד
הנתבעים:
1. ג'סי החזקות בע"מ
2. בן בנימין משה
פסק דין
ההליכים המשפטיים
1. לפניי תביעה שהגישה התובעת שהיא בעלת רשת חנויות ודוכנים למכירת משקאות תה בשם "בייתי", וזאת לאחר שבין הצדדים נכרת בשנת 2021 הסכם שותפות שמכוחו הוקם דוכן למכירת תה בקניון איילון.
2. לאחר שנתגלעו מחלוקות בין הצדדים, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה לפירוק השותפות (ת.א 45989-03-22) שבסופה נחתם הסכם לפירוק השותפות.
3. התובעת שטענה בין היתר להפרת ההסכם, עתרה לפיצוי כספי בגין אובדן רווחים, פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים ועוולות מסחריות ואף בגין פגיעה במוניטין שאותו העמידה ע"ס כולל של מליון ₪.
כמו כן, עתרה לצו מניעה המורה לנתבעים לבדל בין פעילותם לבין פעילותה, לחדול מכל פעילות שיווקית/ פרסומית שיש בה כדי להטעות את הצרכנים וכן להימנע מכל מצג מטעה. עוד עתרה, להורות על שינוי צורת וחזות הכוסות ועל שינוי התפריט/ מבנהו/ תוכנו/ חזותו, לרבות שינוי שמות ורכיבי המשקאות, שינוי צורת הדוכן, מראהו ועוד.
בנוסף, עתרה לצו למתן חשבונות אודות היקף ההכנסות והרווחים שהנתבעים הפיקו מהפעילות הקשורה להפרות הנטענות.
4. הנתבעים כפרו באמור, לרבות בהפרת ההסכם או בזכויות התובעת בסודות מסחריים.
5. התובעת עתרה גם לצווי מניעה זמניים ובדיון שהתקיים ביום 8.1.23, גיבשו הצדדים הסדר לפיו הנתבעים ישנו את ספק התה המשמש לייצור המשקה "טייגר" וינהלו הליך של גישור.
6. משהצדדים לא הגיעו לעמק השווה, הם הגישו ראיותיהם באמצעות תצהירים כדלהלן:
מטעם התובעת הובאה עדותם של בעלי התובעת ומנהליה, גב' אלסי אנסלם רוזנצוייג (להלן: "אלסי") ובעלה, מר דויד אנסלם; גב' זויה רחלנקו – מנהלת רשת ושותפה בסניף דיזינגוף; גב' עמית אברבנל – מנהלת סניף נתניה. לבקשת התובעת נוספה עדותה של גב' יהודית רמות – זכיינית של התובעת בסניפי ת"א וראשל"צ.
מטעם הנתבעים הובאה עדותם של הנתבע 2, מנהלה של הנתבעת 1, מר בן משה (להלן: "בן"); גב' נעמה זהר יעקב – בעלת משרד לתכנון; גב' רונה פרומר בנקימון – מעצבת גרפית, ומר יותם בצלאל – מעצב גרפי.
7. ביום 16.6.24 עתרה התובעת בבקשה להוספת ראיה (תפריט הנתבעים בשפה האנגלית כפי שמופיע באתר המשלוחים "וולט"). הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 29.7.24. עם זאת, התרתי לתובעת להתייחס לנושא בסיכומיה בכפוף לאיסור בדבר הרחבת חזית.
8. משהעדים נחקרו ומשב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם, ניתן פסק הדין.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
9. התובעת היא בעלת רשת חנויות ודוכנים למכירת משקאות תה הנושאת את שם המותג "בייתי" (להלן: "בייתי"). לתובעת מספר סניפים שהוקמו במהלך השנים והיא בשליטת אלסי ובעלה, מר דוד אנסלם.
10. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בהפעלת דוכנים/חנויות לממכר מזון ומשקאות תחת המותג "סחוט-פרשופ" ובעלת נסיון בתחום הקמעונאות, ובן הוא מנהלה.
11. ביום 18.3.21 התקשרה הנתבעת 1 עם התובעת בהסכם שותפות להקמת דוכן בקניון איילון (להלן: "הדוכן", ההסכם צורף כנספח ב' לתיק מוצגי התובעת).
12. הדוכן החל לפעול בחודש יולי 2021, ולאחר מס' חודשים, נקלעו הצדדים למחלוקות הקשורות באופן ניהולו, קיום נהלים, נראות המוצרים ועוד.
13. התובעת טענה כי נסתבר לה בראשית שנת 2022 כי הנתבעים חותרים תחתה במטרה להקים רשת מתחרה, תוך העתקת המותג, ניסיון להשתלט עליו והקמת דוכן זהה בקניון בחיפה.
14. לאור המחלוקות האמורות התנהל הליך בבית המשפט המחוזי לפירוק השותפות (ת.א.45989-03-22), וביום 12.6.22 ניתן תוקף של פסק דין להסכם לפירוק השותפות (להלן: "הסכם ההיפרדות". נספח ג' לתיק מוצגי התובעת).
15. בהסכם ההיפרדות, הוסכם כי הנתבעים ישלמו לתובעת ובעליה סך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ בתמורה להמשך הפעלת הדוכן באופן עצמאי.
הנתבעים התחייבו לערוך מספר שינוים במותג (בנראות הדוכן, בעיצוב התפריט, ברכיבי המשקאות ושמותיהם ובשם בייתי).
16. הנתבעים הסבו את שם הדוכן ל- "טי-בר" (להלן : "טי-בר"), וכחודש לאחר הסכם ההיפרדות, הקימו סניף נוסף בגרנד קניון בחיפה, ומאז הצטרפו סניפים נוספים הנושאים את שם המותג האמור.
טענות הצדדים
17. התובעת טענה כי השותפות נוסדה לשם הפעלת הדוכן גרידא, אך לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון והוחלט שכל צד ילך לדרכו, הנתבעים הפרו את הסכם ההיפרדות, פעלו בחוסר תום לב, הפרו זכויות יוצרים, גזלו, רימו והטעו צרכנים, תוך עשיית עושר ולא במשפט.
18. עוד טענה התובעת, כי הנתבעים תיכננו מראש להשתלט על עסקי התובעת וניצלו את תדמית ומוניטין המותג, וכן גזלו ממנה סודות מסחריים תוך שימוש פסול בהם.
התובעת הפנתה לכך שהמוצרים שנמכרו ע"י הנתבעים הם העתק מדויק של מוצריה, ובעוד הנתבעים התחייבו להסיר מהתפריט רכיב אחד בכל מוצר, בפועל הם נתנו לעובדיהם הוראות להמשיך להכין את המשקאות באופן זהה לזה של בייתי. כמו כן, הועתקו תמונות מוצרי בייתי שפורסמו באמצעים דיגיטליים ונערכו בפוטושופ כדי לייצר מצג כאילו מדובר במוצרי טי-בר; לא הוחזרו כוסות ממותגות למרות שהוסכם על כך בהסכם ההיפרדות; הדוכנים הנוספים שהקימו הנתבעים זהים לאלו של בייתי; התפריט הועתק בשלמותו מבחינה עיצובית ומבחינת תכנו (מלבד שיכול אותיות בשמות המשקאות); הספקים נשארו זהים וכך גם המוצרים שהוזמנו מהם. כל זאת כדי להטעות צרכנים אפשריים ומשכך, גם עוולו כלפיה בגניבת עין.
19. התובעת טענה כי הפסידה כסף ומשאבים לאחר שהשקיעה רבות בעיצוב ופיתוח המוצרים, ואיבדה לקוחות פוטנציאליים שפונים לנתבעים במחשבה שמדובר במוצרים של בייתי.
20. מנגד, הנתבעים טענו כי התובעת פועלת בחוסר תום לב לשם חסימת תחרות לגיטימית בשוק החופשי. מהסכם ההיפרדות עולה כי כל צד חופשי לפעול בתחום משקאות התה ללא מגבלות למעט אלו שפורטו בו במפורש. משכך, לא הפרו את הסכם ההיפרדות.
21. הנתבעים כפרו בקיומו של סוד מסחרי בדמות מתכוני המשקאות המבוססים על באבל טי שהמידע אודותיהם אינו יחודי והוא בגדר נחלת הכלל. אף אם היו בגדר סוד מסחרי, הרי שמדובר ביצירה משותפת ששני הצדדים שותפים ביצירתה, ועם פירוק השותפות שני הצדדים זכאים להשתמש בה.
לטענת הנתבעים, הדוכן בקניון איילון הוקם בשיתוף פעולה של שני הצדדים והיה שונה לחלוטין מסניף בייתי היחיד שפעל באותה עת ברח' אלנבי בת"א. לאחר פתיחת הדוכן, הוכן תפריט חדש הכולל משקאות חדשים תוך שינוי יסודי בעיצוב ונראות התפריט. משכך, אין מדובר בקניין רוחני יחודי של בייתי, אלא בקניין שפותח במשותף במהלך השותפות. אין מדובר בגזל, שכן הנתבעים נחשפו למידע במהלך השותפות עם התובעת והידע הפך לחלק מכישוריהם המקצועיים.
עוד טענו הנתבעים, כי דווקא התובעת פתחה את סניפיה האחרים, לאחר שנתגלעו המחלוקות בין הצדדים, תוך שהיא גוזלת מהשותפות את העיצוב, התפריטים, המוצרים ובעלי המקצוע.
22. נטען שממילא קיים בידול בין המותגים בייתי וטי-בר הן ביחס לעיצוב, הן במוצרים והן באופי הפעילות של העסק.
23. הנתבעים טענו כי הסכימו לקחת על עצמם את המגבלות בהסכם ההיפרדות מתוך ידיעה כי הם רוכשים את חלקה של התובעת בדוכן, ובמטרה לסיים את הסכסוך. הנתבעים מעולם לא הציגו עצמם כרשת בייתי והם אכן שינו מרכיב אחד במתכון כפי שהתחייבו.
עוד נטען, כי הנתבעים לא העתיקו תמונות של בייתי ורק השתמשו לפרק זמן של 14 יום בתמונות השותפות תוך מחיקת הלוגו של בייתי, וזאת כפי שהתיר הסכם ההיפרדות. הנתבעים התחייבו להסיר את המיתוג מהכוסות ואכן עשו כך. עיצוב הכוסות אינו סוד מסחרי ולתובעת אין זכויות יוצרים בו. ממילא הכוסות הללו מצויות בשימוש נרחב בעסקי המשקאות, ובפרט משקאות באבל טי בעולם.
24. הנתבעים טענו, כי הדוכן בקניון איילון הוא תוצר תכנונה של אדריכלית מטעמם, ובדוכניה החדשים התכנון שונה מזה של הדוכן.
הפלוגתאות
25. הפלוגתאות בין הצדדים הן כדלקמן:
א. האם הסכם ההיפרדות הופר, ובכלל זאת ההתחייבויות הבאות:
(1) שינוי של לפחות מרכיב אחד בכל המשקאות;
(2) שינוי נראות המשקה "טייגר";
(3) שינוי שמות המשקאות;
(4) שינוי עיצוב התפריט.
ב. גזילת סודות מסחריים, ובכלל זאת הטענות:
(1) האם יש לתובעת סוד מסחרי במוצריה;
(2) האם הסוד המסחרי שייך לשותפות ומה הנפקות ביחס לבעלות עליו עם פירוקה;
ג. עוולת גניבת עין;
ד. ככל שתוכר חבות - הסעדים הרלוונטיים.
דיון והכרעה
האם הסכם ההיפרדות הופר
26. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את הסכם ההיפרדות ובא כחה הפנה בסיכומיו לתניות שהופרו וכדלקמן: שינוי של לפחות מרכיב אחד בכל המשקאות שנמכרים בדוכן; שינוי נראות המשקה "טייגר"; שינוי שמות המשקאות ושינוי עיצוב התפריט.
27. בסעיפים 9-12 להסכם ההיפרדות נקבעו התניות הבאות בנוגע להמשך התנהלות הנתבעים (שכונו "המקבל") לאחר פירוק השותפות:
"9. המקבל מתחייב לשנות לפחות מרכיב אחד בכל המשקאות הנמכרים כיום בדוכן, לשנות את עיצוב התפריט, את שמות המשקאות למעט טייגר (אשר לגביו הנראות שלו תשונה ולא שמו), מאצ'ה טארו, דיטוקס, תוך 14 ימים מיום חתימת הסכם זה.
10. המקבל מתחייב לשנות ו/או לא להשתמש בשמנת/קצפת אשר שימשה את השותפות.
11. המקבל מתחייב להסיר את השילוט Beitea ו/או לוגו בייתי וכל מוצר נלווה הנושא את השם תוך 14 ימים מיום חתימת הסכם זה וכמובן שלא להשתמש בשם זה בעתיד ואף לא בשם השותפות 'בייתטי'.
12. המקבל מתחייב לשנות את צבעי הדוכן ולהסיר את סמלי הלוגו והכיתוב של 'בייתי', תוך 14 ימים מיום חתימת הסכם זה."
28. אבחן האם הנתבעים הפרו את התניות דלעיל וכדלהלן:
שינוי מרכיב אחד לפחות בכל המשקאות שנמכרים בדוכן
29. התובעת טענה כי מעולם לא נתנה לנתבעים היתר להמשיך ולעשות שימוש במתכוני המשקאות שלה. לשיטתה, עסקם של הנתבעים מבוסס על המתכונים של בייתי.
אלסי לא התייחסה לנושא באופן ישיר בתצהירה, אך הציגה בעמ' 11-12 בנספח ד' לתיק המוצגים של התובעת, תמונות של מתכונים שנטען שהם של בייתי וטי-בר, ונטען כי הם זהים.
30. בן הופנה בעדותו (בעמ' 23 לתמליל 13.3.24, שו' 20-23), להשוואת המתכונים האמורה, הכחיש כי מדובר בדף המתכונים של טי-בר וטען שאינו יודע מתי המסמך הוכן. עוד אישר כי הוא אמנם זה שאמון על הכנת התוצרים הגרפיים לרבות המתכונים, אך הוא לא עוסק ברכיבים עצמם ואינו מכיר את הגרפיקה שהוצגה. בהמשך עדותו (בעמ' 24, שו' 1), גרס כי פעל לשנות את המתכונים ואולם לא פירט במה ביצע שינוי. זאת ניתן לדלות מהנטען בסעיף 32 לתצהירו בו הוא מתייחס לשינוי מרכיבי המתכונים וכדלקמן:
לטענתו, המשקאות תחת קטגוריית פרוטי בתפריט שונים ממשקאות בייתי הן בטעמים והן במרכיבים. כך למשל במשקה הדיטוקס שונה מינון האגבה. בנוסף, כיום, בוטלה תת הקטגוריה של התה השחור והוספו שתח תתי קטגוריות של תה אולונג ותה יסמין (נספח יב' לתיק מוצגי הנתבעים);
במשקאות המילק טי ובטייגר השמנת שבה טי-בר עושה שימוש שונה בטעמה ובטקסטורה שלה משל בייתי. אף ספק התה שונה בעקבות ההסדר הדיוני בסעד הזמני. בנוסף, מינון הוניל הוגדל ב-12%;
במשקה הטארו שונתה האבקה בה נעשה שימוש (טעם וצבע שונים), כמו גם השמנת;
במשקה המאצ'ה ההבדל נובע מטיב השמנת השונה;
ביחס למשקאות המופיעים תחת קטגוריית Smootea, טען בן כי ככל הידוע לו אין בהם שום דבר דומה למשקאות בייתי.
במשקאות הפראפה (אייס שוקו ואייס קפה), טי-בר מכינה את המסה מראש, הוסר מרכיב הקינמון, הוחלפה השמנת וההמתקה והדקורציה נעשים עם שוקולד לבן.
31. איני מוצא להסתפק בעדותו של בן בענין זה. ראשית, אם המתכונים של טי-בר שונים מהמפורט בנספח ד' (בהיעדר שמה של טי-בר על גביו והיעדר תאריך), חזקה שהנתבעים היו מציגים את המתכונים המשמשים אותם ומפריכים את טענות התובעת. זאת לא עשו. בן אמנם פירט בתצהירו, כפי שצוין לעיל, את השינוים שביצע ולא נחקר על כך, אך לא מצאתי להסתפק בעדות בעלמא וזאת בהיעדר כל תימוכין לגרסה, כפי שמצופה היה ממי שמפעיל עסק כגון דא. ברי כי לטי-בר הנחיות מסודרות לעובדים שעל פיהן הם מכינים את המשקאות, ואלו לא הוצגו.
בנוסף, בן העיד (בעמ' 15, שו' 1-2), ששותפו ליאון למד מאלסי (או מעובדיה) את הכנת המשקאות, אך הנתבעים נמנעו מלהביאו לעדות ויש לזקוף זאת לחובתם. אם אכן היו דברים בגו, ניתן היה להפריך באמצעות עדותו את הטענה שהמתכונים המפורטים במוצג האמור הם המתכונים לפיהם פועלת טי-בר, ולהרחיב אודות השינוים הנטענים ברכיבי המתכונים כפי שנטען בתצהירו של בן (וללא כל תימוכין).
אי הבאת העדים הרלוונטיים מבלי להסביר את פשר ההימנעות, פועלת לחובת הנתבעים (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) 1889; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)).
32. אשר לתפריט של טי-בר שהוגש כנספח יב' לתיק מוצגי הנתבעים, יכול שניתן ללמוד ממנו על חלק מהשינוים כגון הסרת מרכיב הקינמון ממשקאות הפראפה שמצוין בתפריט בייתי נ/3, ואף על שינוי מרכיב בובה מנגו במשקה שנקרא בבייתי Green Kelly ובטי-בר נקרא Green Passion (לבובה פסיפלורה), אך לא ניתן לקבל ממנו תמיכה לשינוים האחרים שנטענו כגון הגדלת מינון הוניל במשקאות המילק טי ב- 12%. משכך, אין בתפריט כדי להוות תחליף למתכונים שלא צורפו.
דווקא השוואת תפריט טי-בר האמור מלמדת כי גם במשקה Banana Berry שנקרא בבייתי Smooth Banana, ישנם אותם מרכיבים ("שיק תות בננה בשילוב תה אולונג, טפיוקה וקרם שמנת" – בתפריט טי-בר, בהשוואה לתפריט בייתי בו מצוין – "Strawberry and banana with black tea, tapioca and cream").
33. משנספח ד' לא נסתר, הרי שבחינתו מעלה כי קיימת זהות בין המתכונים של בייתי לבין המתכונים של טי-בר בחלק מן המשקאות ובניגוד להסכם ההיפרדות. כך גם באשר למשקה טייגר, הוא המשקה הנפוץ ביותר, בעוד במתכון של בייתי צוין "חלב+ קרם+ סוכר ברולה", צוין במתכון של טי-בר "חלב/סויה/שקדים קרם שמנת + לשרוף סוכר".
ברי, כי עסקינן באותם רכיבים, באופן בו הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם לשנות מרכיב אחד במשקאות.
שינוי נראות המשקה טייגר
34. בסעיף 9 להסכם ההיפרדות קיימת התחייבות ספציפית לפיה נראות משקה הטייגר תשונה (ושמו יוותר).
35. התובעת טענה כי מדובר בהתחייבות משמעותית עת עסקינן במשקה הנמכר ביותר בבייתי ושינוי נראותו נועדה למנוע בלבול והטעיה בקרב הלקוחות, דבר שהיווה את מהותו העיקרית של הסכם ההיפרדות. בן אישר בעדותו (בעמ' 16 לתמליל 13.3.24, שו' 4-12) כי מדובר במשקה הנפוץ ביותר.
ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לעמ' 10 בנספח ד' לתיקיית המוצגים מטעמה שם הוצגו תמונות של משקה הטייגר של בייתי ושל משקה הטייגר של טי-בר, שנראים זהים.
36. בן עומת בעדותו עם התמונות הנ"ל והשיב שאמנם יש דמיון ו"קשה לראות את ההבדלים" (עמ' 24 לתמליל 13.3.24, שו' 23), אך גרס כי עסקינן בתמונות ישנות וייתכן כי צולמו בתקופת ההחלפה מבייתי לטי-בר (מעמ' 24, שו' 35 עד עמ' 25, שו' 1-2). עוד טען כי אם הדיוט היה מבצע חיפוש פשוט במרשתת של המשקה טייגר Bubble Tea, הרי שהוא לא היה שם לב להבדלים מהותיים, אך בן כמי שמבין בתחום היה רואה את ההבדלים (שם, שו' 8-12).
בן עומת עם התמונה בעמ' 34 לנספח ד' למוצגי התובעת (שם נראה משקה טייגר של רשת אחרת בעל נראות שונה), ואישר (בעמ' 25, שו' 17-33) שקיימים הבדלים (שהדקורציה נזלה והכוס שונה, ולא נראה מעל סוכר שרוף (ברולה)).
בהמשך עדותו (בעמ' 41, שו' 31-32), טען שמאחר ומשקה הטייגר של טי-בר מוגש עם מכסה אחר ובמיתוג אחר, "אין מה לטעות ואין מה להתבלבל".
37. לשם השוואה ובהסכמת הצדדים, במהלך עדותו של בן בוצע חיפוש במרשתת של משקה טייגר ברשת B-FRESH, וזה העלה כי משקה הטייגר שלה נבדל ממשקה הטייגר של בייתי ושל טי-בר, בכך שלא נעשה שימוש בסוכר ברולה (ראו מעמ' 39, שו' 26 ועד עמ' 41, שו' 24).
בן נימק זאת בטענה כי רשת B-FRESH עשתה בעבר שימוש בסוכר ברולה במשקה הטייגר, אך מאחר שהיא לא הייתה מעוניינת לעבוד עם ברנרים (לשם שריפת הסוכר בחלקו העליון של המשקה), היא שינתה זאת (עדותו בעמ' 40 לתמליל 13.3.24, שו' 35-36).
38. עיון בתמונות הנ"ל מצביע על דמיון משמעותי בנראותו של משקה הטייגר של בייתי לבין משקה הטייגר של טי-בר, שכן למעט ציון שמה של כל אחת מהרשתות בתוספת כיתוב מסוים על גבי הכוס, המשקאות נראים זהים. בן לא הכחיש כי התמונה שהוצגה לו שייכת לטי-בר, כי אם נאחז בכך שמדובר בתמונה ישנה. למרות שהוא לא שלל שהתמונה צולמה בפרק הזמן בן 14 יום מחתימת הסכם ההיפרדות, לא היה בידו להצביע על תמונה עדכנית המראה כי משקה הטייגר מבית טי-בר נראה אחרת כיום, זאת בניגוד להתחייבות בהסכם ההיפרדות.
ככל שהיה ממש בדבריו של בן, חזקה שהיה מציג ראיה עדכנית ממנה ניתן היה ללמוד על ביצוע השינוי בפועל. לא רק שראיה כזו לא הובאה ע"י הנתבעים, אף אם הייתי מקבל את טענת הנתבעים כי נראות משקה הטייגר נפוצה נוכח מרכיביו הייחודיים (סוכר ברולה), הרי שזו נסוגה אל מול התחייבותם המפורשת של הנתבעים לשנות את נראות המשקה. די בכך כדי להוביל למסקנה שהנתבעים הפרו את התחייבותם לשינוי נראות משקה הטייגר.
שינוי שמות המשקאות
39. לטענת התובעת, הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם בהסכם ההיפרדות לשנות את שמות המשקאות והציגו אותם על גבי התפריט שלהם באופן זהה לשמות המשקאות של בייתי.
יוער כי בהתאם לסעיף 9 להסכם ההיפרדות, התחייבו הנתבעים לשנות את שמות המשקאות למעט המשקאות טייגר, מאצ'ה, טארו ו-דיטוקס.
התובעת הפנתה לטבלה בעמ' 15 בנספח ד' לתיקיית המוצגים מטעמה, שם הוצגה רשימת המשקאות של בייתי אל מול רשימת המשקאות של טי-בר. עיון ברשימה זו מעלה כי חלק ניכר משמות המשקאות שונו ע"י הנתבעים, אך חלקן נותרו כשמם של משקאות בייתי (ואשר אינם נמנים על המשקאות שהוחרגו בהסכם ההיפרדות מהחובה לשינוי שמם).
40. מנגד, בן נמנע מלפרט בתצהירו את ההבדלים בשמות המשקאות של טי-בר לשמות המשקאות שנמכרו בדוכן, והעדיף לפרט בסעיף 12 לתצהירו את השינויים שנעשו בתפריט הדוכן (ביחס לתפריט המקורי של בייתי).
41. לאחר שבחנתי את רשימת המשקאות שהוצגה בטבלה שהציגה התובעת, עולה לכאורה כי השמות שנותרו באופן זהה הם: Fruitea, Frappe, Milk Tea, Black Tea, Red Tea ו- Green Tea, ואולם, בבחינת התפריטים ת/1, נ/3 ו- נ/5, מתברר שאין מדובר בשמות משקאות, אלא בשמות של קטגוריות של משקאות. שמות המשקאות שונו, וההתחייבות של הנתבעים היתה לשנות את שמות המשקאות ולא הקטגוריות שהן גנריות מטבען (תה ירוק/שחור/אדום/חלבי, פירותי).
יכול שאי שינוי שמות הקטגוריות רלוונטי למחלוקת בדבר עיצוב התפריט (וזו תידון בהמשך), אך אין מדובר בהפרה של ההתחייבות לשנות את שמות המשקאות.
42. אשר לשמות המשקאות ששונו (למעט אלו שלגביהם הוסכם ששמם לא ישונה), ניתן להפנות למס' דוגמאות מהטבלה למשקאות שהתובעת כינתה: Exoteac, Tropical, Classic Peach Tea, בעוד הנתבעים כינו את שמות המשקאות הללו באופן הבא: Exotea, Tropiti, Peach Tea.
אמנם יש דמיון בין חלק משמות המשקאות של בייתי לבין אלו של טי-בר (לדוגמא: Classic Peach Tea של בייתי אל מול Peach Tea של טי-בר), אך בהיעדר הוראה ספציפית כיצד אותו שינוי אמור לבוא לידי ביטוי (למשל האם יש די בהוספת/גריעת אות או מילה כדי לקיים את התנאי בסכם ההיפרדות בדבר שינוי שמות המשקאות), די בשינוי שנעשה לגבי משקאות אלו.
43. אשר לתפריט באנגלית המוצג באתר "וולט", בחקירתו של בן הוצג לו ע"י ב"כ התובעת תפריט המשלוחים באנגלית המיוחס לטי-בר בסניף נתניה, בו מופיעים שמות המשקאות באופן זהה לשמות המשקאות של בייתי, אף שחלפו למעלה משנתיים מהסכם ההיפרדות. בן השיב כי אינו מכיר את המסמך וסבר שככל הנראה מדובר בטעות של וולט, או שמדובר בתפריט באנגלית שאינו שייך לנתבעים (ראו מעמ' 35 לתמליל 13.3.24, שו' 29 ועד עמ' 36, שו' 36).
בהחלטתי בדיון, לא התרתי את הגשת המסמך, משום שהוא לא גולה במסגרת גילוי המסמכים והופק רק ביום הדיון. בנוסף, בן טען שאינו מכיר את המסמך כלל, כפר בתוכנו והוסיף כי ייתכן שמדובר בטעות של וולט. בנסיבות אלו, לא היתה לו אפשרות לבדוק את המסמך מראש.
44. שלושה חודשים לאחר הדיון, התובעת עתרה שוב בבקשה להגשת המסמך הנ"ל כראיה בתיק, בטענה שחרף חלוף הזמן, התכנים לא הוסרו מאתר וולט. הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי אין להתיר הגשתו, שכן הבקשה מהווה ערעור על החלטת בית המשפט בדיון. עוד טענו כי לאחר בירור שביצע בן עם וולט התברר כי היה מדובר בתקלה בתפריט באנגלית בלבד אשר תוקנה בסופו של יום.
בהחלטתי מיום 29.7.24 דחיתי את הבקשה, אך התרתי לתובעת לטעון בענין במסגרת סיכומיה.
ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי למרות שהיה לנתבעים די והותר זמן להסיר את התכנים הנ"ל מאתר וולט, הרי שהם לא עשו כן ושמות המשקאות של בייתי עדיין מוצגים לכולי עלמא ככאלו המשויכים לטי-בר. מנגד, ב"כ הנתבעים ציין בסיכומים כי בית המשפט לא התיר הגשת המסמך מאתר וולט ועל כן אין להידרש לו כלל.
ואכן, מדובר במסמך שהגשתו לא הותרה בדיון מאחר ולא גולה (בהיעדר כל מניעה אמיתית מגילויו בעוד מועד), והיה בו כדי לגרום לנתבעים נזק דיוני ומהותי. הנתבעים טענו כי התקלה בוולט סודרה ועל כן, אסתפק בצו המורה להם לוודא זאת.
שינוי עיצוב התפריט
45. בסעיף 9 להסכם ההיפרדות נקבע שעל הנתבעים לשנות את עיצוב התפריט בתוך 14 יום. התובעת טענה, כי הנתבעים הפרו את התניה האמורה ולא ביצעו שינוי בתפריט אשר חייב לשיטתה שינוי כל האלמנטים הקשורים בו. ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לדברי עדי הנתבעים גב' פרומר שיצרה את תפריט השותפות (בעמ' 46 לתמליל 31.1.24, שו' 1-11), ואף לדברי המעצב מר בצלאל שהבהיר בעדותו (בעמ' 63, שו' 30-34 ותשובתו בעמ' 64, שו' 4-5), כי העיצוב כולל גודל, פורמט, צבע וסוג הפונט.
46. לשיטת התובעת, בדוכן השותפות נעשה שימוש בתפריט (סומן נ/2) אשר היה המשכו של התפריט המקורי של בייתי בסניפה ברח' אלנבי בתל אביב (סומן נ/1), ובן סייע רק בתרגומו לעברית.
אלסי העידה (בעמ' 26 לתמליל 31.1.24, שו' 32-33), שהקטגוריות של המשקאות בתפריט השותפות הומצאו על ידה, וכי מדובר בסיווג יחודי לבייתי (בעמ' 27, שו' 10-11).
47. מנגד, הנתבעים טענו כי התפריט האחרון של הדוכן הוא יציר משותף שבן היה מעורב ביצירתו ובסעיף 12 לתצהירו, בן טען כי בשבועות שלאחר פתיחת הדוכן (במסגרת השותפות) הוכן תפריט חדש והוכנסו 11 משקאות חדשים תוך שנעשה שינוי בנראות התפריט המקורי מסניף אלנבי של בייתי.
כך פרט בתצהיר כי הוכנסו לדוכן משקאות חדשים: אייס קפה (שלא היה בתפריט המקורי בסניף אלנבי בת"א), Waterpy, Red Manga, Green Kely, Detox, Jazz Mood, Lemoncha, Coffe Ceremony, taro.
שינוי משמעותי נעשה בהתייחס ל- 4 הקטגוריות מהתפריט המקורי של סניף אלנבי של בייתי (פרוטי, לאטה, דלנגו פראפה ושוקו). בן הראה בתצהירו כי קטגוריות אלו היו בעברית (כפי הנראה במוצג נ/1), ובתפריט הראשון של דוכן השותפות (נ/2) קטגוריות אלו תורגמו לאנגלית, כך קטגוריית פרוטי תורגמה ל-Fruity, ובתפריט האחרון בטרם פורקה השותפות (נ/3), שונה האיות של הקטגוריות (לדוגמא: Fruity הפך ל- Fruitea).
לאחר מכן נוספו תתי קטגוריות לפי סוג התה: Green ,Black, Red . קטגוריית משקאות הלאטה תורגמה בדוכן ל-Latte ושונתה ל-Milk Tea. קטגוריית דלגנו פראפה תורגמה ל-Dalgano Frape ושונתה ל-Smootea. קטגוריה חדשה שנוספה היא Frappe.
48. בחקירתו (בעמ' 29 לתמליל 13.3.24, שו' 1-4 ובעמ' 30, שו' 20-21), בן הבהיר כי היה אמון על עיצוב התפריט לאחר שהשותפות בין הצדדים יוסדה, וכי במסגרת הסכם ההיפרדות התחייב לשנות את התפריט וכך עשה, אך לא היתה לתובעת כל זכות לדרוש את אי השימוש בקטגוריות שהוא עצמו יצר. בן העיד (בעמ' 28 לתמליל 13.3.24, שו' 35-36), שמזה שנים הוא עושה שימוש באותו עיצוב גרפי, ובהתייחס לשימוש טי-בר בקטגוריות מהתפריט של בייתי, הבהיר (בעמ' 30, שו' 5-11) כי:
"כקטגוריה יש דבר כזה פרוטי בכל מקום, בכל BUBBLE TEA, זה לא משהו חדש. המשחק שלנו, הפך הפכנו את זה לפרוטי עם TEA כאילו שזה תה פירותי ולא, אז היה פה איזה משחק מילים שזה אנחנו עשינו אותו. למה שאני אוותר על זה? אני לא הייתי בשום מקום לא נדרשתי לשנות את זה, גם לא בהסכם ואני לא חושב שאני גם הייתי צריך לשנות את זה, כי זה בא ממני. אני הייתי חלק מזה, אני עבדתי קשה בשותפות. אני הייתי חלק מבייתי, אני עשיתי את כל הדברים האלה".
49. בתמיכה בטענותיהם אודות בניה משותפת של תפריט השותפות, הביאו הנתבעים את עדותה של גב' פרומר אשר העידה (בעמ' 44 לתמליל 31.1.24, שו' 25, 29-30), כי היא עבדה על עיצוב התפריט וכי לא קיבלה לידיה את התפריט המקורי של בייתי (שם, שו' 37). בהמשך, כשעומתה עם הדמיון בין שני התפריטים, שינתה את עמדתה ולא שללה שקיבלה את התפריט המקורי ואישרה כי אכן קיים דמיון בין התפריטים (בעמ' 45, שו' 7-9).
50. גם אלסי אישרה בעדותה (בעמ' 23 לתמליל 31.1.24, שו' 5-12), כי תפריט השותפות הופק ע"י שני הצדדים, ואף אישרה כי בייתי המשיכה לעשות שימוש בתפריט זה גם לאחר שהשותפות פורקה על יסוד הטענה כי הוא שייך לתובעת (שם, שו' 22).
בהמשך לאחר סיום השותפות, בייתי שינתה את עיצוב התפריט, בין היתר, על דרך שינוי תוכנו וצבעו (סומן נ/4), ונחזה ששתי הרשתות עידכנו את תפריטיהם עם הזמן, ובעצם בידלו את עצמן זו מזו.
51. מהראיות עולה כי תפריט השותפות עודכן עם הזמן, וניתן להתרשם כי התפריט האחרון בטרם פורקה השותפות (נ/3) היה שונה במידת משמעותית מהתפריט שנעשה בו שימוש בתחילת פעילותה, וזאת על דרך הוספת קטגוריות נוספות (Smootea, Milk Tea, Frappe, ועדכון קטגוריית Extras) וכן שינוי הפונטים והתמונות (ראו עדותה של גב' פרומר בעמ' 46 לתמליל 31.1.24, שו' 13-23).
לאחר פירוק השותפות, והקמת טי-בר, הנתבעים עשו שימוש בתפריט אשר עוצב ע"י מר בצלאל (סומן נ/5). התפריט אמנם חולק לאותן קטגוריות של סוגי משקאות כפי הקטגוריות של תפריט הדוכן, אך רקעו היה בצבע ירוק (להבדיל מרקעו של תפריט בייתי בצבע כחול).
52. בדיון הוצגו תפריטים של רשתות באבל טי אחרות, Tealab, Mochikva ו-B-efresh (עמ' 32-33 לנספח ד' למוצגי התובעת), שנחזה במבט ראשון כי הם נראים אחרת מתפריט טי-בר. מר בצלאל נדרש בחקירתו לסוגיית הדמיון בין התפריטים של בייתי, טי-בר, והרשתות האחרות. הלה העיד (בעמ' 62 לתמליל 31.1.24, שו' 37-38), כי התפריטים שונים האחד מהשני, והבהיר (בעמ' 63, שו' 26-29), כי הוא מתייחס לפרמטרים הבאים: תמונות, פונטים, צבעים, גודל ויישור טקסט. מר בצלאל טען (בעמ' 60, שו' 28) שהתפריט של טי-בר (כמו של יתר הרכיבים במותג) שונה בויזואל מתפריט בייתי.
53. כאמור, רקעו של תפריט טי-בר (ירוק) שונה מרקעו של תפריט השותפות (כחול) ואכן נעשו שינוים עיצוביים בתפריט, אך לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעים עשו שימוש באותן קטגוריות של המשקאות.
הסכם ההיפרדות אמנם נעדר הוראה ספציפית כיצד שינוי עיצוב התפריט יבוא לידי ביטוי, ולא ניתן להתעלם מהדמיון המתבטא בקטגוריות המשקאות ובנסיבות אלו לכל הפחות ניכרת השראה בתפריט טי-בר מהתפריט של בייתי. בהינתן העובדה שקיימת התחייבות לשינוי עיצוב בלבד ואין כל התייחסות לבעלות בקטגוריות (שחלקן גנריות כגון פראפה, בלאק טי וכו'), ושמצאתי שהן פותחו במשותף במהלך השותפות, אין מקום להכיר בדמיון בין התפריטים כהפרת התניה בהסכם ההיפרדות.
54. סיכומם של דברים, מצאתי כי הנתבעים לא מילאו אחר מלוא התחייבויותיהם בהסכם ההיפרדות לענין שינוי נראות משקה הטייגר ושינוי מרכיב אחד מכל המשקאות שנמכרו בעבר בדוכן של בייתי ונמכרים כיום בטי-בר.
גזל סודות מסחריים
55. התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעים גזלו ממנה סודות מסחריים, וזאת לאחר שעשו שימוש בסודותיה המסחריים ללא הסכמתה, תוך שימוש באמצעים פסולים ובניגוד לחיוב החוזי בהסכם ההיפרדות.
ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לסעיפים 5-6 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), והבהיר כי הסוד המסחרי של התובעת מתבטא בפיתוח המתכונים ואופן הכנת המשקאות המהווים ליבת העסק.
56. הנתבעים כפרו בקיומו של סוד מסחרי במוצרי בייתי, וטענו שאף אם יקבע אחרת, מדובר במוצרים שפותחו במשותף במהלך השותפות ועל כן, ככל שקיים סוד מסחרי, הוא שייך לשותפות ובהיעדר קביעה קונקרטית לגביו בהסכם ההיפרדות, אין לתובעת כל בעלות עליו.
57. במסגרת ההליך נדונו אופן הכנת המשקאות וגיבוש המתכונים, ואף התפתחותם במהלך תקופת השותפות. משכך, אבחן תחילה האם ניתן להכיר בסוד מסחרי במוצרי בייתי (המתכונים ואופן הכנת המשקאות), וככל שניתן להכיר בכך, יש לבחון האם הסוד המסחרי שייך לשותפות ומה הנפקות בנוגע לבעלות עליו עם פירוקה.
58. בהתייחס לשאלה הראשונה, סעיף 5 לחוק מגדיר סוד מסחרי כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו."
אשר למתכונים, אלסי טענה בתצהירה כי היא זו שפיתחה את המשקאות והנתבעים או מי מטעמם לא היו מעורבים בפיתוח, אך קיבלו גישה למידע, לרבות למתכונים, שיטות ההכנה והעיצוב.
גב' רחלנקו הבהירה בסעיף 7 לתצהירה כי מדובר במוצר יחודי עם מרכיבים, טקסטורה, ארומה, טעם וצורת הגשה יחודיים, ובעדותה (בעמ' 7 לתמליל 31.1.24, שו' 13-22), אישרה כי אלסי פיתחה את המתכונים והמשקאות והיא עבדה איתה על הפיתוח.
59. מנגד, בן גרס כי המתכונים מבוססים על ידע נפוץ בתחום המשקאות ולכן אינו עונה על הגדרת מידע שאינו נחלת הכלל. בן מגיע מעולם המשקאות (מבעלי רשת פרש-שופ שקיימת 25 שנים ומונה כיום 22 סניפים), והעיד (בעמ' 13 לתמליל 31.1.24, שו' 24-28) כדלהלן:
"כל אדם יכול לאסוף מידע על הכנת BUBBLE TEA ממקומות רבים כמו ספרות כתובה, באמאזון, ניתן לקרוא ספרי מתכונים בנושא ביוטיוב, יש אינספור סרטונים. החברות שמספקות את חומרי הגלם בטייוואן מציעות קורסים ממוקדים של מספר שעות בזום להכנת BUBBLE TEA ואפילו בצ'אט GPT ניתן למצוא", מצאתי שם אחלה מתכונים."
ובהתייחס לאופן הכנת המשקאות, בן הסביר (בעמ' 23, שו' 31-33):
"תעשה את המינון הנכון, תשים את ההמתקה הנכונה ואת הכמות הנכונה של הנוזל כדי שזה לא יהיה, שזה יהיה מספיק סמיך, והמשקה הוא טעים, זה לא סיפור גדול."
60. אינדיקציה לקיומו של מידע עסקי שאינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל, ניתן ללמוד מבחינת היקף ההכשרה שנדרשה ללימוד הכנת המשקאות עם התחלת השותפות. הובאו בענין זה מספר עדויות:
גב' עמית אברבנל, שמנהלת כיום את סניף אלנבי, העידה (בעמ' 12 לתמליל 31.1.24, שו' 1-26), כי סייעה בהכשרה של ליאון, שותפו של בן, שלמד את דרך הכנת המשקאות, המתכונים והתפריט למשך מספר ימים. בחקירתה הובהר כי סייעה בהכשרתו לאחר שהיא עצמה עבדה בתובעת שבועיים בלבד, מכך משתמע שההכשרה ולימודה לא היתה ענין כה מורכב.
אמנם גב' יהודית רמות העידה שהכשרה מחייבת כמה חודשים (בעמ' 2 לתמליל 13.3.24, שו' 1-2), אך זו נסתרה בעדותה של גב' אברבנל (בעמ' 12 לתמליל 31.1.24, שו' 11-34).
עדותה של גב' רמות היא בגדר עדות שמועה, שכן לא היתה מעורבת בתהליך עם התחלת השותפות, כי הגיעה כזכיינית בשלב מאוחר יותר (עדותה בעמ' 2 לתמליל 13.3.24, שו' 20-31). ב"כ הצדדים התנגדו לעדויות מפי השמועה (בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 31.1.24, שו' 12-13), ומשכך עדותה של גב' רמות בענין זה נדחית על ידי.
מר אנסלם, עומת בחקירתו (בעמ' 39 לתמליל 31.1.24, שו' 4-30, ועמ' 40, שו' 24-30), עם כך שהיה לבן קשר עם עולם התה במסגרת מסחר בחומרי גלם ומכונות תה, כך שאין מדובר בגורמים שזרים לעולם המשקאות. העד הבהיר שלא כל מי שעוסק במסחר כאמור מכיר הניואנסים השונים הנדרשים להכנת המשקאות.
61. לא מצאתי לזקוף לענין זה את אי העדתו של ליאון, שכן תקופת ההכשרה נתמכה בעדה מטעם התובעת. הראיות שהובאו לפני לימדו על הכשרה קצרה באופן התומך בכך שאופן הכנת המשקאות אינו בגדר מידע יחודי ומורכב שאינו נחלת הכלל.
אמנם ספק רב בעיני האם ניתן להקל ראש במאמץ הכרוך בפיתוח המשקאות מבית בייתי, כפי שהציג בן בעדותו הנ"ל, שהרי אם זה היה המצב, מה היה הערך המוסף עבור הנתבעים מיצירת השותפות עם בייתי להקמת הדוכן. אך מנגד, מרכיבי המשקאות מפורסמים כבר בתפריט ואף אם המינונים אינם מתפרסמים, נראה שניתן לדלות אותם מאתרים שונים במרשתת. בנסיבות אלו, ספק רב בעיני האם ניתן לומר שמדובר בסוד שאינו נחלת הכלל.
62. ואף אם הייתי מגיע למסקנה אחרת (בהסתמך על ההנחה שהמינונים וסדר התקנת המשקאות הם בגדר סוד יחודי לבייתי), בהתייחס לשאלה השניה אודות התפתחות המותג במהלך השותפות והבעלות בסודות הכרוכים בו, העידה גב' רחלנקו, אשר סייעה בפתיחת הדוכן וליוותה את ליאון (שותפו של בן). העדה אישרה (בעמ' 5 לתמליל 31.1.24, שו' 7-15 ושו' 27-31), כי במועד התחלת השותפות, היה סניף אלנבי בלבד ובמהלכה נעשו שינויים רבים בתפריט (ואף הוצגו התפריטים השונים שהוחלפו).
63. בן פירט בתצהירו אודות מעורבותו הרבה בפיתוח המותג במסגרת השותפות והקמת הדוכן, כך התייחס לשינוים שבוצעו בתפריט (נוספו משקאות חדשים ושונו שמות הקטגוריות כמפורט בסעיף 12 לתצהיר), נרכשו מדים לעובדים, ונעשו שינוים בעיצוב הדוכן ע"י בעלי מקצוע שהוא הביא (סעיף 13 לתצהיר).
עוד העיד בן בקשר לכך שהוא היה אמון על העיצובים והתוצרים (בעמ' 29 לתמליל 13.3.24, שו' 1-4), לרבות עדכון קטגוריות המשקאות (בעמ' 30, שו' 5-11) ומצאתי את עדותו בענין זה אמינה ומקובלת עלי.
64. למרות האמור, לא הובאה כל אינדיקציה שמי מהנתבעים היה שותף בפיתוח המשקאות במהלך השותפות ונחזה שזה היה חלקה של אלסי בלבד. נטען שהסכם השותפות לא התייחס לבעלות על המידע העסקי, אלא להפעלת הדוכן בלבד (ראו הואיל השלישי וסעיף 2 להסכם השותפות). בנסיבות אלו, קיים קושי לקבוע כי מדובר בשותפים עסקיים שפיתחו יצירה במהלך פעילותם המשותפת, וספק אם ניתן להחיל את הקביעות מת"א (מחוזי חי') 1097/07 דפוס שלומי גרפיקס נ' ספקטרום דפוס קשת הפקות (1.4.2011), אליו מפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו.
65. ואולם, בבחינת כוונת הצדדים אודות הבעלות בסוד מסחרי עם פירוק השותפות, המסקנה עשויה להיות שונה. אף אם הסכם השותפות עסק בשיתוף פעולה בניהול הדוכן בלבד וללא העברת זכויות קניין רוחני (המחויבת בהסכם בכתב כאמור בסעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007), הרי שלא ניתן לקבוע שהתשלום בהסכם ההיפרדות מתייחס לרכישת הפעילות העסקית בדוכן ללא שימוש בזכויות הקניין הרוחני (בהתייחס למתכונים ואופן התקנת המשקאות).
בחינת הסכם ההיפרדות מלמדת על ראיית הצדדים אודות העתיד לבוא בהתייחס לשימוש במתכונים ובסודות ששותפו בין הצדדים. בסעיף 29 להסכם ההיפרדות נקבע :
"בכפוף לתשלום האמור במלואו ובמועדו ולקיום ההתחייבויות, מצהירים הצדדים כי לא יהיו להם או למי מטעמם כל תביעות, טענות או דרישות מכל סוג ומין שהוא זה כנגד זה בגין השותפות ו/או פעילות עתידית ו/או העבודה ואו שכר ו/או סיומה ו/או הנובע ממנה."
היינו, הסכם ההיפרדות הורה בסעיף 9 על שינוי מרכיב יחיד במשקאות ושינוי נראות משקה הטייגר, ו"מכלל הן אתה שומע לאו", כך שבכפוף לשינוי האמור, אומד דעת הצדדים בזמן אמת היה כי אין לתובעת בעלות בסודות מסחריים הקשורים במתכונים בהם נעשה שימוש בדוכן, ובהתאם לסעיף 29 הנ"ל, לא תיהינה לתובעת טענות או דרישות בגין השותפות ובכלל זה בגין השימוש במתכונים ובפרקטיקות הכנה שנחשפו במהלך השותפות.
66. לסיכום, ספק רב בעיני האם ניתן להכיר במתכונים ובאופן הכנת המשקאות כסוד מסחרי, שכן המידע הכרוך בהם אינו כה יחודי ומצוי במרשתת. אף אם הייתי סבור אחרת, הסכם ההיפרדות מלמד שלא היתה מניעה מצד הנתבעים להשתמש בהם בכפוף להסכמות שפורטו בו (שינוי מרכיב אחד בכל משקה, שינוי שמות וכיוצ"ב).
משכך, לא מצאתי שנגזלו מהתובעת סודות מסחריים.
גניבת עין
67. התובעת טענה שכל האמור לעיל בנוגע להתנהלות הנתבעים בדבר העתקת המשקאות, במתכונים ובנראות, העתקת תפריטים, לרבות שימוש בתמונות של בייתי, ואף חזות דוכני טי-בר, נועדה כולה להטעות את הצרכנים וגורמת לה הפסדים כספיים, לאחר שהיא השקיעה רבות בעיצוב ופיתוח המותג בייתי, ומהווה גניבת עין.
68. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות מגדיר את עוולת גניבת עין כדלהלן:
")א( לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
) ב( שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין."
העוולה נועדה לאזן בין האינטרס העסקי של עוסק אשר צבר מוניטין בעסקו לבין חופש העיסוק והתחרות התורמים לפיתוח המשק ומשרתים את כלל הציבור. זאת כדי למנוע מאחר לנצל מוניטין שצבר עסק תוך הטעיית הציבור לחשוב שהנכס שהוא מוכר או השירות שהוא מעניק, הם של העוסק בעל המוניטין. העוולה מותנית איפוא בהוכחת שני יסודות מצטברים:
א. המוניטין שרכש היצרן;
ב. החשש הסביר להטעיה של קהל הצרכנים, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע.
(ראו לדוג': רעא 1521/18 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' Barilla G. e R. Fratlli - S.p.A (22.4.2018)).
69. אשר ליסוד המוניטין, נקבע כי הוכחת קיומו נעשית כאשר התובע מראה שבנסיבות המקרה הספציפי, השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל המזהה אותם עם עסקו או סחורותיו.
על מנת להוכיח קיומו של מוניטין, נדרש התובע להראות שהסימן או התיאור נשוא התביעה, זכו להכרה בקהל כמצביעים על סחורותיו של התובע. עוד נקבע כי ככל שיחודיותו העובדתית של המוצר קטנה, כגון כאשר מדובר במצרך עממי המשמש את הציבור, הרי שנדרש שימוש נרחב יותר על מנת לגבש מוניטין ונטל ההוכחה בענין זה אינו קל הואיל ויכול שהציבור בוחר במוצר לאו דווקא מהטעם שהוא מיוצר על ידי יצרן מסוים. מאידך, נקבע כי יכול שכאשר מדובר במוצר יחודי הפונה לקהל לקוחות מצומצם, ניתן להסתפק בשימוש פחות נרחב וממושך (ראו לדוג': ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ'les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224 (1991)).
אשר ליסוד ההטעיה, נקבע בע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.2013), כי המבחן לשם הוכחת ההטעיה הוא מבחן אובייקטיבי, במסגרתו יבחן קיומו של חשש לכך שמצג שהוצג על ידי הנתבע יגרום לצרכן לסבור בטעות כי הינו רוכש נכס או שירות של עוסק אחר או שיש להם קשר לעוסק אחר – קרי אין צורך בהוכחת כוונת הטעיה או קיומה של הטעיה בפועל.
נקבע כי "המבחן המשולש" בו נעשה שימוש בדיני סימני מסחר, ייושם גם לצורך בחינת חשש סביר להטעיה במסגרת עוולת גניבת עין. יסודותיו הם: (א) החזות והצליל; (ב) סוג הסחורה וחוג הלקוחות; (ג) שאר נסיבות הענין. למבחן זה צירפה הפסיקה את מבחן השכל הישר, אשר על פיו כאשר הדמיון שבין המוצרים מגלם מסר רעיוני כלשהו, יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על ידי שני המוצרים. במקרים שבהם המסר הרעיוני זהה, או דומה מהותית לזה העולה מסימנו של התובע, עשוי בית המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל (ראו ע"א 8981/04 מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות בע"מ (27.9.2006)). צוין, כי אף שהמבחן המשולש זהה בשמו בעילה של הפרת סימן מסחר ובעילה של גניבת עין, הרי שהוא שונה במהותו, באשר בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד, בעוד שבגניבת עין נבדק המוצר בכללותו והאם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר.
ומן הכלל אל הפרט.
70. בהתייחס למוניטין של בייתי, אלסי טענה בתצהירה כי מדובר במוצר יחודי עם מרכיבים, טקסטורה, ארומה וצורת הגשה יחודית, הנמכר בקונספט יחודי (חנויות לממכר תה). מר אנסלם טען בתצהירו כי עלויות ההשקעה שלו ושל אשתו במותג בייתי משנת 2017 ועד למועד הקמת החנות הראשונה הסתכמו בלמעלה מ- 2 מליון ₪. גב' יהודית רמות טענה (בעמ' 1, לתמליל 13.3.24, שו' 32-37), כי יש למותג ניחוח צרפתי להבדיל מהפן הטייוואני המיוחס לזה בארה"ב, שם משתמשים יותר באבקות (מאשר בחליטות).
71. ב"כ הנתבעים כפר בסיכומיו בהוכחת המוניטין של בייתי. הוא הפנה לכך שקיימים מותגים דומים הפועלים בארץ ובעולם, ואין כל יחודיות למותג בייתי אשר מבדילה אותו משאר המותגים בשוק.
ואכן, אלסי אישרה (בעמ' 18 לתמליל 31.1.24, שו' 2-3), שכשנפתח הדוכן במסגרת השותפות היה לתובעת סניף באלנבי בלבד וכשהשותפות פורקה, נוסף לתובעת גם סניף ברח' גבעון בת"א בלבד, כך שלא מדובר על מותג נפוץ. יכול שאלסי היא שהגתה את הרעיון להכנסת משקאות באבל טי לארץ, ויכול שהמשקאות של בייתי קנו להם היום שם טוב בקרב לקוחותיה, אך במועד בו החלה השותפות, היה המותג בתחילת דרכו וקשה לקבוע כי היה לו כבר אז מוניטין המזוהה ספציפית עמו ומבדלו ממוצרים אחרים (שלא היו בשוק אז).
72. בהתייחס להטעיה, אלסי טענה בתצהירה כי המשקאות שנמכרו ע"י טי-בר היו העתק מושלם ממשקאות בייתי, ולמרות שהנתבעים הסירו מהתפריטים מרכיב אחד בכל משקה, הרי שעובדיהם קיבלו הנחיות הכוללים את כל מרכיבי התפריט ללא שום השמטה. אלסי הפנתה לכך שהועתקו תמונות של מוצרי בייתי ונעשה בהם שימוש לשיווק, לרבות בוולט, הדוכנים היו העתק של סניפי בייתי מבחינה תכנונית ועיצובית, וכך גם התפריטים של טי-בר.
73. גב' רמות העידה (בעמ' 3 לתמליל 13.3.24, שו' 14-23), וטענה שלקוחות מתבלבלים בין בייתי לבין טי-בר, בעיקר בכל הנוגע למשקה הטייגר שנראה אותו דבר, ונותנים מספר מועדון. העדה מפנה (שם, בשו' 28) שהלקוחות אינם מתבלבלים עם רשת בי-פרש או טי-לאב, אלא רק עם טי-בר, וטוענת (בעמ' 4, שו' 32-36), שמדובר בהיקף של מספר פעמים בשבוע.
לגבי הטענה בדבר תחרות בלתי הוגנת, העדה עומתה עם כך שבנה, מר ינאי רמות, כתב ביקורת שלילית על טי-בר וזאת מבלי לחשוף את הקשר שלו לבייתי (עמ' 7, שו' 32 ועד עמ' 8, שו' 2 והביקורת בעמ' 120 למוצגי הנתבעים). הדבר צובע את מניעי עדותה בגוון שלילי.
גב' רחלנקו אישרה בעדותה (בעמ' 10 לתמליל 31.1.24, שו' 19-24), את הדברים בדבר בלבול מצד הלקוחות.
74. כאמור, למרות שהסכם ההיפרדות חייב שינוי בנראות משקה הטייגר בלבד, התובעת הפנתה לשימוש שעשו הנתבעים בצילומים של משקאות בייתי (כפי המשתמע מהתמונות בעמ' 7-8 לנספח ד' לתיק מוצגי התובעת). בן טען כי יתכן שתמונות אלו נלקחו מתקופת ההחלפה בת 14 יום בהתאם להסכם ההיפרדות (עמ' 22, שו' 20-26), והתובעת הפנתה לכך שהתמונות הופקו מהמרשתת לאחר מכן. נחזה כי שימוש מפר זה בתמונות, עלול היה להגדיל את הבלבול בקרב הלקוחות, כפי שהתבטא בפרסומים של צרכנים מרשת האינסטגרם שתייגו את המוצרים באופן שגוי (ראו עמ' 21-24 לנספח ד' למוצגי התובעת).
75. מנגד, הובא לעדות מטעם הנתבעים, מר בצלאל, שהיה אמון על העיצוב הגרפי ומיתוג הדוכן של טי-בר, לרבות הלוגו. העד העוסק במיתוג מזון, והראה בתצהירו ובעדותו (בעמ' 59 לתמליל 31.1.24, שו' 27-30, בעמ' 60, שו' 18-28, ובעמ' 61, שו' 2-8) שלא הועתקו פרטים מהמותג בייתי, העד אמנם אישר שככל הנראה הוא ראה את התפריטים של בייתי והדוכן (באיילון), אך טוען שלא נלקחה אפילו השראה מהם ולשיטתו רואים בידול משמעותי בין המותגים. העד אישר שהוא לא קיבל שום הנחיה לחקות את העיצוב ולא היה שום reference עיצובי כלל.
העד הפנה למצגת (נספח יג' לתיק מוצגי הנתבעים) המראה את פיתוח המותג טי-בר ולפיה לא היתה כל גניבת עין מבייתי, והפנה (בעדותו בעמ' 60, שו' 22), להבדל בצבעים (כחול לבייתי וירוק ל-טי-בר), הבדלים מהותיים בעיצוב הדוכנים של טי-בר (כפי שניתן לראות בצילומים בעמ' 98-101 לנספח יג'), ובלוגו של טי-בר, וטען שהתפריט של טי-בר (נ/5) שונה בויזואל מתפריט בייתי. על אף שאינני שולל את העובדה שלקוחות עשויים להתבלבל בין המותגים, ואכן ישנו דמיון במוצרים (מטבע היותם משקאות באבל טי), עדותו מקובלת עליי.
76. אשר לכוסות, מר בצלאל טען שמדובר בכוסות גנריות של sobin שהרבה ספקים משתמשים בהן, ואין כל יחודיות בשימוש בכוס הספציפית. גם אלסי עומתה (בעמ' 30 לתמליל 31.1.24, שו' 18-20), עם התפריט של למונצ'ה (נ/6) שהראה שהכוס דומה (כך שאין יחודיות בכוס).
כאמור, בן טען (בעמ' 41 לתמליל 13.3.24, שו' 31-32) בהתייחס לנראות הדומה של משקה הטייגר, שמאחר ומשקה הטייגר של טי-בר מוגש עם מכסה אחר ובמיתוג אחר, "אין מה לטעות ואין מה להתבלבל".
ואכן, בחינת מבנה הכוס מראה שמדובר במבנה אוניברסלי ולא ייחודי לבייתי. הנתבעים הראו שמכסה הכוס של טי-בר שונה שכן הוא פחוס בקצה הכיפה, ולכן לא מצאתי כל פסול בשימוש של טי-בר בכוס ולא ללמוד מהשימוש בה כנסיון להטעיה או לתת סעד בנוגע לכוסות.
77. אשר לנראות דוכן הטי-בר, העידה גב' נעמה זהר יעקב, בעלת משרד לתכנון שעיצבה את הדוכן בסניף השותפות, והבהירה כי ביצעה העבודה עבור בן וכיום היא עובדת עם טי-בר. העדה תמכה בעמדת הנתבעים שכל הויזואליה של הדוכן מקורה בתרומת הנתבעים.
העדה התייחסה לשפה העיצובית של הדוכן, וטענה שעיצוב דוכן שונה מעיצוב החנות שהיתה לבייתי אז. אכן, לגבי תרשים הזרימה של הדוכן, ככל הנראה נעשה שימוש בסקיצות של אלסי (נספח 6 עמ' 5), אך התוצר היה שונה.
העדה התייחסה בעדותה (בעמ' 52 לתמליל 31.1.24, שו' 6-11), לחיפוי הגלי בדוכן וטענה שהוא לא יחודי לבייתי. העדה התייחסה (בעמ' 54, שו' 31-39), לצבע הדוכן וטענה שהצבע המקורי שנבחר נפסל ע"י הקניון ולכן שונה בהתאם, כך שאינו יחודי לבייתי. מעדותה עולה כי עם פתיחת הדוכן, המוצר על כל המשתמע מבחינת מבנה הדוכן, עבר "מיתוג מחדש" וזאת במעורבות גדולה מצד בן ופחות מעורבות של אלסי, כך שלא ניתן לייחס את כל העיצוב לאלסי (ולבייתי – כפי שנטען בתביעה). כראיה לכך הפנתה בסעיף 14 לתצהירה שאלסי לא היתה מרוצה מעיצוב הדוכן לאחר שהוקם, והדבר מלמד שאלסי לא ליוותה את תהליך ההקמה. העדה גרסה כי נפגשה עם אלסי פעמים ספורות בלבד ולא היתה עמה כל אינטראקציה ממשית, שכן כל עבודת העיצוב והתכנון היתה מול בן.
בנסיבות אלו, ספק אם ניתן לייחס לבייתי בלבד את האלמנטים מעיצוב הדוכן, שהרי אלו נעשו בשיתוף פעולה עם בן ובמעורבות משמעותית מצידו, ולכן לא ניתן להכיר באופן עיצוב הדוכן של טי-בר כנסיון להטעיית הצרכנים.
78. המסקנה המשתמעת היא שספק אם ניתן להכיר במוניטין של בייתי במועד התחלת השותפות וזאת בהיעדר תפוצה מספקת של המותג שהיה אז בראשית דרכו (קיומו של סניף יחיד בטרם החלה השותפות). אף אם הייתי סבור אחרת נוכח יחודיות מסויימת באופן הכנת המשקאות, הרי שבבחינת יסוד ההטעיה, מצאתי שאלמנטים רבים בעיצוב התפריט והדוכן הם פרי יצירה משותפת במהלך השותפות ולא ניתן לייחס דמיון ויזואלי ככל שקיים בדוכנים ובנראות המשקאות והתפריטים של שתי הרשתות, כדבר שמקים חשש להטעיית צרכנים. מבחן השכל הישר מלמדנו כי מטבע הדברים משקאות באבל טי, יהיו בעלי תכונות דומות ולא מצאתי שטי-בר נטלה מסרים רעיוניים ייחודיים דווקא לבייתי, אלא הם אוניברסליים נוכח טיב המוצר (וראו התמונות בעמ' 102-106 לנספח יג' למוצגי הנתבעים). על כן לא מצאתי שהנתבעים עוולו בגניבת עין.
הסעדים
79. התובעת עתרה בכתב התביעה לסעדים בדמות פיצוי בסך של מליון ₪ (רווחי הנתבעים, הפרת זכויות יוצרים, פגיעה במוניטין והפרת הסכם ההיפרדות), וכן צווים שונים לרבות צו למתן חשבונות.
80. באשר לסעד של מתן חשבונות – הלכה היא כי תביעה למתן חשבונות מתנהלת, ככלל, בשני שלבים: בשלב הראשון, על התובע להוכיח כי בינו לבין הנתבע מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות וכי קמה לו זכות תביעה ביחס לכספים בגינם הוא מבקש לקבל חשבונות. ככל שבית המשפט מגיע למסקנה שיש זכאות כאמור מוציא צו למתן חשבונות, ובשלב השני נדרש הנתבע לשכנע כי החשבונות שנמסרו על ידו נאותים ולאחר מכן ייקבע אם הוא מחויב בתשלום על פי החשבונות (ע"א 198/73 שרגאי נ' שרגאי, כט(1) 159 (1974)).
בכל מקרה, על התובע להוכיח כי קיימת לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות (ע"א 4724/90 א. ש. ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מו(3) 570 (1992)).
בסע"ש (אזורי ת"א) 18874-07-17 פי.אם.אס טכנולוגיות אילת בע"מ - פילו (20.8.2024), נאמרו הדברים הבאים בנוגע למקרה שם והם רלוונטיים לתביעה שבפניי:
"אין המדובר בשותפות או במערכת יחסים בין הצדדים, המקימה יחסי אמון מיוחדים, אלא מדובר בשתי חברות אשר לכל היותר, מתחרות זו בזו.
לא הוכח, באמצעות עדים או ראיות אחרות, כי לקוח כלשהו, הוטעה באופן בו הוא ניהל פרויקט מול הנתבעת 3, רק עקב הטעיה ומתוך מחשבה, ולו ראשונית, כי הוא מתקשר עם התובעת, וממילא לא הוכחה זכאותה של התובעת לקבלת הסכומים ששולמו בקשר עם פרויקטים כאמור.
קיומה של תחרות, כשלעצמה, אין בה כדי לייצר זכאות לקבלת חלק מרווחי הנתבעת 3, או נתונים הנוגעים לכך.
כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה במסגרת ההליך שבפני כי אכן הנתבעים גזלו ממנה לקוחות, ואף לא ידעה להצביע על פרויקטים בהם לטענתה היא נאלצה לתת הצעות מחיר נמוכות יותר כדי להתחרות עם הנתבעת 3, וכי הדבר נבע מאותו מידע שהיה ברשותו של הנתבע."
81. לאחר בחינת הדברים, לא מצאתי להורות על מתן סעד של מתן חשבונות. ראשית, התביעה בגין עוולות גניבת העין וגניבת סודות מסחריים נדחתה ועסקינן בסעד בגין הפרת הסכם ההיפרדות. אם היה מדובר בהסכם שותפות מכוחו נתונה לאחד מן הצדדים הזכות לקבל חשבונות והתקבול שלו נגזר כשיעור מוסכם מהרווח, אזי היה מקום למתן צו. אך להבדיל מכך, במקרה דנן עסקינן בהפרת הסכם ההיפרדות שבמקור לא הקנה זכות להשתתפות ברווח. ודוק, אין מדובר בתביעה בגין רווחי השותפות שהיתה, אלא לקבלת פיצוי בגין רווחי טי-בר שנוצרה לאחר פירוקה.
שנית, עם הזמן נוצר בידול בין שתי הרשתות זאת ומאחר שלא ניתן לכמת את הנזק ולייחס רווחים קונקרטיים מהנראות הדומה של משקה הטייגר, או מהפרת ההתחייבות לשינוי רכיב אחד מתוך מספר רכיבים במשקאות מסויימים, לא ניתן לגזור פיצוי לתובעת על דרך חישוב הנובע מהיקף המכירות.
בל נשכח כי מדובר ברשתות מתחרות וחשיפת הפרטים המבוקשים, תפגע בנתבעים מעבר לנדרש ועלולה להיות לה השלכה על התחרות. כאמור בענין פי.אם.אס טכנולוגיות שצוטט לעיל, קיומה של תחרות, כשלעצמה, אינה יוצרת זכאות לקבלת חלק מרווחי הנתבעים, או נתונים הנוגעים לכך.
על כן, בגין השימוש בתמונות של בייתי והפרת ההוראה לשינוי נראות משקה הטייגר ורכיבי המשקאות, אני סבור שנכון יהיה לפסוק פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה. ממילא אם היה ניתן סעד של מתן חשבונות הרי שיעור הפיצוי לתובעת מתוכו היה נגזר באמצעות אומדנה. משכך, מצאתי לפסוק פיצוי כספי שאף מתכתב עם סכום המכירה של הזכויות בדוכן ומשקף את הפיצוי הראוי לשיטתי בנסיבות הענין.
82. בהתייחס לכימות הנזק, בע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.2015), הבהיר בית המשפט כי השימוש בכלי של אומדנה צריך להישמר למקרים חריגים בלבד, הוא הולם יותר מקרים בהם בית המשפט מגיע למסקנה מבוססת בראיות שנגרם לתובע נזק (גם אם היקפו לוט בערפל); הוצגה תשתית ראשונית מסוימת לאומדן הנזק, וקיים קושי אובייקטיבי ניכר לכמת במדויק את הנזק, למשל בשל התנהלות המעוול. קשיים בכימות נזקים מאפיינים את דיני הקניין הרוחני לאור טיבן וטבען של הזכויות הנדונות מחמת הקושי המיוחד שבהוכחת נזק בגין פגיעה בזכויות אלו (ת"א (מחוזי ת"א) 24515-06-17 מעדני הצפון בע"מ נ' גואטה (20.3.2023)).
פיצוי על דרך האומדנה אין משמעותו קביעת סכום שרירותי הנראה כניחוש גרידא, אלא על בית המשפט לבסס את סכום הפיצוי הנפסק תוך היזקקות לעוגנים מתאימים כלשהם המאפשרים הערכה של הנזק על דרך האומדנה. עוגנים אלה ימצאו לו לבית המשפט בחומר הראיות שיוצג בפניו ובמכלול נסיבות הענין. כמו כן יוכל בית המשפט להיעזר באמצעים נוספים ובהם ניסיון החיים, מבחנים של שכל ישר ומדיניות שיפוטית ראויה, שמקובל להיעזר בהם בהערכות נזק על דרך האומדנה (ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח ראבי ז"ל (4.12.2011)).
(ראו גם: ת"א (מחוזי מרכז) 11740-03-13 Fundacio Gala Salvador Dali נ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (28.8.2016)).
83. בהינתן ההיקף הכספי של הסכם ההיפרדות במסגרתו הועברו לנתבעים מידעים רבים הנדרשים לצורך הפעלה עצמאית של הדוכן (תמורת 450,000 ₪ נכון לשנת 2022), ובהינתן חומרת ההפרות שהוכרו (שלשיטתי, לא היו על הצד החמור ולא נעשו במזיד) והיקפן, מצאתי להעמיד את הפיצוי על סך של 150,000 ₪.
84. נוכח מסקנותיי אודות הפרת ההתחייבויות לשינוי נראות משקה הטייגר ושינוי מרכיב אחד במשקאות, מורה לנתבעים לפעול בתוך 30 יום לשינוי חזות משקה הטייגר באופן שיבדל אותו ממשקה הטייגר של בייתי, ושינוי מרכיב אחד מכל המשקאות שנמכרו בעבר בדוכן של בייתי ועדיין נמכרים כיום בטי-בר (ככל שנותרו כאלה).
אציין כי ב"כ התובעת עתר בסיכומיו להורות לנתבעים לחדול מלקשט את חלקם העליון של המשקאות בברולה (סוכר שרוף), ולא מצאתי כל עיגון בהסכם המחייב לעשות כן. משכך, לא ניתן צו כאמור, ובידי הנתבעים החופש להחליט כיצד תשונה נראות המשקה.
85. משהנתבעים טענו כי סודרה התקלה באתר המשלוחים "וולט", מורה להם לוודא בתוך 30 יום כי לא יוצגו בתפריט האתר באנגלית מוצרים של בייתי תחת המותג טי-בר.
86. לא מצאתי להורות לנתבעים להחליף את ספקי הסירופ או הטפיוקה כמבוקש בסיכומי התובעת. אין בהסכם ההיפרדות כל הוראה כאמור ואין בעבודה עם ספק ספציפי כדי להוות סוד מסחרי המונע מכל מתחרה בשוק לעבוד עמו.
במסגרת הצו הזמני, הוסכם על החלפת ספק התה של המוצר "טייגר". במסגרת הדיון נתברר כי בייתי כבר לא עובדת עם הספק המקורי (סרמוני), ולכן נחזה שהותרת הצו הזמני בנושא אינה רלוונטית. ככל שלא כך – ב"כ התובעת רשאי להודיעני בתוך 20 יום.
87. נוכח קביעותיי אודות אי הפרת ההתחייבות בדבר עיצוב התפריט, או שימוש במתכוני התובעת ו/או השותפות, אין מקום לתת צווים שיגבילו את הנתבעים בנושא.
88. אשר לצווי המניעה הנוספים (המורה לנתבעים לבדל בין פעילותם לבין פעילות בייתי, לחדול מפעילות שיווקית/ פרסומית שיש בה להטעות צרכנים וכו'), מדובר בצווים שנוסחו בכלליות שב"כ התובעת לא עתר להם בסיכומיו, וממילא אין מקום לתת סעדים שאינם ספציפיים. מה עוד שהתרשמתי כי מדובר בתחרות בין רשתות המוכרות מוצרים דומים ומתחרים על קהל הלקוחות. בנוסף וכאמור, מאז הוגשה התביעה ועד היום, הרשתות מבדלות את עצמן האחת מהשניה והתרשמתי כי טי-בר אינה נבנית כיום על המוניטין של בייתי.
משכך, לא מצאתי לתת צווים נוספים.
סוף דבר
89. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לאמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (19.10.22) ועד מועד התשלום בפועל.
90. הנתבעים יפעלו בתוך 30 יום לשינוי נראות משקה הטייגר באופן שיבדל אותו ממשקה הטייגר של בייתי, ויפעלו לשינוי מרכיב אחד מכל המשקאות שנמכרו בעבר בדוכן של בייתי ונמכרים כיום בטי-בר (מאלו שלא שונה בהם מרכיב אחד עד היום).
91. הנתבעים יוודאו בתוך 30 יום כי לא יוצגו בתפריט אתר המשלוחים "וולט" באנגלית מוצרים של בייתי תחת המותג טי-בר.
92. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בגין רבע מסכום האגרה ששולם, שכר עדים ככל שנפסק ובשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים