בית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב -יפו
עת"מ 23457-09-23 דנציס ואח' נ' מדינת ישראל ואח'
לפני כבוד השופטת עינת רביד
עותרים
1.מיכאל דנציס
2.אהרון דנציס
ע"י ב"כ עו"ד יצחק פסטרנק
נגד
משיבים
1.מדינת ישראל
2.איציק סרור
3.כרמית אפלמן
ע"י ב"כ עו"ד אביאב הולנדר
פסק דין
עתירה מנהלית להורות על ביטול החלטת המשיב מיום 17.7.2023 בדבר ביטול רישיון ייבוא שניתן לרכבי אספנות מתוצרת NISSAN דגם SKYLINE לגבי מכונית אחת ששנת ייצורה 1991 (להלן: רכב 1991) והשנייה 1993 (להלן: רכב 1993). רישיונות הייבוא ניתנו לבקשת העותרים.
עוד נתבקש שככל שלא יתקבלו טענות העותרים (דווקנות בהיצמדות למפרט המקורי ברכב אספנות אינה עולה בקנה אחד עם הנוהל המקל ביבוא רכב אספנות; יחס מפלה; הסתמכות על מתן היתר ייבוא לרכב דומה) יש לאפשר להחליף את החלקים הפריקים שנמצאו לא תואמים למפרט המקורי [צמיגים (בשני הרכבים); גלגל הגה, מערכת פליטה, מגדש טורבו, מצנן ברכב 1993] בחלקים תואמי מפרט הרכב, על מנת לאפשר לעותרים לבדוק את הרכבים במכון מורשה לבדיקת רכב ולהמציא תעודה חיובית של בדיקת הרכבים.
תמצית הרקע הנורמטיבי
1. ביום 28.10.2016 נכנס לתוקפו חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 (להלן: החוק) המסדיר את ענף הרכב בישראל על היבטיו השונים, ובכלל זה: ייצור רכב, סחר ברכב, מוסכים, שמאי רכב, אישורי מתן שירותי רכב ומקצועות בענף הרכב וכן ייבוא רכב, לרבות הסדרת ייבוא אישי של רכב, המאפשר לאדם לייבא לישראל רכב באופן עצמאי, לצורך שימושו המשפחתי עצמי או העסק עצמי, זאת בכפוף לקבלת רישיון ייבוא אישי של רכב אשר התנאים לקבלתו נקבעו בסעיף 33(ב) לחוק.
2. סעיף 33 (ב) עד (ה) לחוק קובע:
“)ב) המבקש לייבא רכב לשימוש אישי זכאי לקבל רישיון ייבוא רכב, לרכב אחד בשנה, בהתקיים כל אלה:
(1) הרכב מיועד לשימושו האישי או המשפחתי, ואם הוא עוסק – הרכב מיועד לשימושו העסקי-עצמי;
(2) חלפה שנה לפחות מהמועד שבו ייבא המבקש רכב לשימוש אישי או עסקי-עצמי לפי סעיף זה; על אף האמור, השר רשאי לקבוע נסיבות מיוחדות שבהן יהיה ניתן לייבא יותר מרכב אחד בשנה;
(3) לא חלפו שנתיים ממועד ייצור הרכב עד מועד רישומו בישראל;
(4) הרכב כשיר לרישום במדינות האיחוד האירופי, בארצות הברית או בקנדה, ועומד בהוראות לפי פקודת התעבורה ובהוראות לעניין בטיחות הרכב והגנה על הסביבה לפי כל דין;
(5) הרכב הוא מתוצר המיובא על ידי יבואן ישיר; השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ניתן לייבא רכב לפי סעיף זה, שאינו מתוצר כאמור;
....
(8) הוא מסר הצהרה –
(א) דבר קבלת או אי-קבלה של שירות ממתווך בייבוא אישי, ואם קיבל שירות כאמור – מסר את הסכם התיווך לפי סעיף 70 ומידע לגבי הרכב לפי סעיף 72;
(ב) כי למיטב ידיעתו קיימת תשתית תחזוקה ומוצרי תעבורה לתיקון ותחזוקה של הרכב, ובלבד שלא יידרש לתקן את הרכב במוסך מסוים או במוסך של עוסק מסוים.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא ייבא אדם רכב לפי סעיף זה למטרת מכירתו או השכרתו כדרך עיסוק, למעט רכב שהוא מְעוֹנוֹעַ; בסעיף קטן זה, "מְעוֹנוֹעַ" – קרון מגורים נייד שהוא נגרר או ממונע.
(ד) השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע כי הוראות סעיף זה יחולו גם על ייבוא לשימוש אישי או עסקי-עצמי של רכב אספנות כמשמעותו לפי פקודת התעבורה, בשינויים או בלא שינויים כפי שיקבע, ובכלל זה רשאי הוא לקבוע תנאים אחרים למתן רישיון ייבוא לרכב לפי סעיף קטן זה.
(ה) הרשות המוסמכת לייבוא תפרסם באתר האינטרנט של המשרד הודעה מפורטת שתכלול את כל הדרישות לייבוא רכב לפי סעיף זה".
3. מכוח הוראות החוק, הותקנו תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (ייבוא רכב ושיווקו, תיווך בייבוא אישי ואגרות), תשע"ז – 2016 (להלן: התקנות). תקנה 7 לתקנות עוסקת ב"ייבוא לשימוש אישי או עסקי-עצמי של רכב אספנות" וקובעת :
“)א) הרשות המוסמכת לייבוא רשאית לתת רישיון ייבוא רכב למבקש לייבא רכב אספנות לשימוש אישי או עסקי-עצמי, לחמישה כלי רכב בשנה לכל היותר, בהתקיים כל אלה:
(1) הרכב הוא מסוג M1, N1 או אופנוע;
(2) מתקיימות ברכב הוראות סעיפים 33(ב)(4), (7), (8)(א) ו-(ב) לחוק;
(3) הרכב בעל רישיון בתוקף במדינת מוצאו;
(4) הרכב ומבנהו תואמים למבנה הרכב כפי שתוכנן ויוצר על ידי יצרן הרכב המקורי בקו הייצור, לא בוצע ברכב שינוי מבנה לאחר ייצורו והרכב אינו רכב שיוצר בשלבים על ידי כמה יצרנים (multi-stage)".
4. תקנה 292 (א) (1) ו- (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת:
(א) לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון, אלא אם כן –
(1) עמד בדרישות החובה בעניינים המפורטים בתקנת משנה (ד);
(2) רשות הרישוי בדקה ואישרה כי באב טיפוס של אותו דגם רכב התקיימו כל התנאים האמורים בתקנות אלה לאותו סוג רכב וכי הומצא לרשות הרישוי אחד מאלה, לפי העניין:
(א) לרכב שיוצר על פי תקינה אירופית – תעודה מאת מעבדה מוסמכת;
(ב) לרכב שיוצר על פי התקינה הפדרלית של ארצות הברית – אישור ממינהל הבטיחות האמריקני המעיד כי הרכב עומד בדרישות התקינה הפדרלית של ארצות הברית;
(ג) לרכב מסוג M1, M2, N1 ו-N2 שיוצר על פי התקינה הקנדית – אישור ממשרד התחבורה הקנדי או מורשה מטעמו המעיד כי הרכב עומד בדרישות התקינה הקנדית;
(ד) תעודה המעידה על רישום הרכב באחת ממדינות הקהילה האירופית או בארצות הברית ולגבי רכב מסוג M1, M2, N1 ו-N2 – תעודה המעידה על רישום הרכב בקנדה;
(ה) כל תעודה אחרת לפי דרישת רשות הרישוי לצורך הוכחת עמידת האב טיפוס של אותו דגם רכב בכל התנאים האמורים בתקנות אלה לאותו סוג רכב ולצורך הוכחה כי הרכב תואם את האב טיפוס של אותו דגם רכב;".
5. ותקנה 282(ד) לתקנות התעבורה קובעת:
"דרישות החובה לעניין תקנת משנה (א) הן לעניינים כמפורט להלן ולכל עניין אחר הנוגע לתקינת הרכב, ייצור הרכב ורישום ורישוי הרכב במדינת חוץ: ..." ומפרטת רשימת מערכות ורכיבים הנבדקים בהתאם לדרישות התקינה במדינת חוץ.
6. בנוסף, מוסמכת הרשות המנהלית לקבוע בהוראת נוהל את הדרישות החוקיות ליבוא רכבים. מתוקף סמכותה של הרשות לקבוע נהלים ודרישות לייבוא רכב כאמור בסעיף 33(ה) לחוק והרשות פרסמה נוהל ייבוא רכב אספנות מספר 003/13 (להלן: הנוהל). בהתאם לסעיף 5(א) לנוהל על הרכב המיובא להיות כשיר לנסיעה בארץ הייצוא. סעיף 8(א) לנוהל קובע כי רכב אספנות ייובא לישראל בתצורתו המקורית, כפי שיצא ממפעל הייצור. וכך נקבע בסעיף: "לא יותר ייבוא רכב שיוצר בשלבים על ידי מספר יצרנים (multi stage). הרכב ומבנהו תואמים למבנה הרכב כפי שתוכנן ויוצר על ידי יצרן הרכב המקורי בקו הייצור ולא בוצע ברכב על ידי יצרן מרכב משני/אחר שינוי מבנה לאחר ייצורו לרבות שינוי במידות הרכב, תצורתו, משקלו הכולל, משקלו העצמי, של הרכב, במידות הצמיגים, בסוג ההנעה, במפר הסרנים, בדגם המנוע ובנפח המנוע".
7. עוד ובנוסף סעיף 39 לחוק, שכותרתו "ביטול רישיון ייבוא רכב, התלייתו או הגבלתו" קובע כך:
"א) הרשות המוסמכת לייבוא רשאית, בהחלטה מנומקת בכתב, לבטל רישיון שניתן לפי סימן זה, להתלותו לרבות בתנאים כפי שתורה, וכן להגבילו, אם התקיים בבעל הרישיון אחד מאלה:
(1) הרישיון ניתן לו על יסוד מידע כוזב או מטעה;
(2) הוא אינו מקיים את התנאים לקבלת הרישיון, כולם או חלקם;
(3) הוא הפר תנאי מהותי מתנאי הרישיון;
(4) הוא הפר חובה או איסור שהוטלו עליו כבעל רישיון לפי חוק זה;
...
(ב) הרשות המוסמכת לייבוא לא תבטל, תתלה או תגביל רישיון כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שנתנה לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה".
תמצית הרקע העובדתי
8. ביום 18.8.2022 הגיש העותר 1 בקשה לרישיון יבוא לרכב 1991 לפי סעיף 33(ב) לחוק. המשיב דרש להגיש את הבקשה בשנית בצורה קריאה וברורה וכך הוגש, וביום 15.9.2022 ניתן רישיון יבוא לרכב 1991 אשר הושט מאיחוד האמירויות לאשדוד. ביום 2.1.2023 הגיש העותר 2 בקשה לרישיון יבוא לרכב 1993 לפי סעיף 33 (ב) לחוק. וביום 18.1.2023 ניתן רישיון ייבוא לרכב 1993 שגם הוא הושט מאיחוד האמירויות לאשדוד.
9. ביום 25.9.2022 נבדקו רכב 1991 ורכב 1993 על ידי מהנדס תחום תקינה (מר שלום דוכבבני, להלן: המומחה) במסוף באשדוד. לגבי שני הרכבים קבע המומחה כי לא הגיעו בתצורתם המקורית וכי בוצעו בהם שיפורים בניגוד לתצהיר שהוגש במסגרת בקשות היבוא.
10. על סמך הבדיקה, ביום 6.6.2023 נשלחו לשני העותרים הזמנות לשימוע לפי סעיף 39 (ב) לחוק בטרם קבלת החלטה על ביטול רישיון לייבוא רכב לשימוש אישי – לפי סעיף 39(א) לחוק. ההזמנות לשימוע נשלחו בחתימת המשיבה 3. בהזמנה לשימוע נכתב כי על פי ממצאי הבדיקה הרכב לא הגיע בתצורתו המקורית ובוצעו בו שיפורים בניגוד לתצהיר שהוגש במסגרת בקשת הייבוא ובו הוצהר: "הרכב ומבנהו תואמים למבנה הרכב כפי שתוכנן ויוצר ע"י יצרן הרכב המקורי בקו הייצור ולא בוצע ברכב ע"י יצרן מרכב משני/ אחר שינוי מבנה לאחר ייצורו, לרבות שינוי במידות הרכב, במשקל הכולל, במשקלו העצמי של הרכב, במידות הצמיגים, בסוג ההנעה, במספר הסרנים, בדגם המנוע והנפח המנוע". עוד צוין בהזמנה לשימוע כי הממצאים בנוגע לרכב 1991 הם: בוצעה הסבה מהגה צד ימין להגה צד שמאל; הצמיגים אינם תואמים את מידות יצרן הרכב; ובנוגע לרכב 1993 הם: בוצעה הסבה מהגה צד ימין להגה צד שמאל והותקן בו הגה ספורטיבי ולא מקורי; מידות הצמיגים והג'נטים אינם תואמים למידות המקוריות; הותקן טורבו מוגדל (לא מקורי) ומערכת קירור לטורבו לצורך הגדלת הספק המנוע; הותקן דוד עמם מוגדל שאינו מקורי.
11. העותרים הגישו לשימוע טיעונים בגדרם טענו שרוב הממצאים שנמצאו הם פריקים (וניתנים להחלפה בכמה דקות עבודה) והציעו להחליף את הרכיבים שנטען שנמצאו כלא תואמים (רכב 1991 – צמיגים; רכב 1993 – צמיגים, טורבו, מצנן, ואגזוז אחורי) ברכיבים (תואמי מפרט מקורי) של הרכבים וזאת אפילו בנמל, בטרם יגיע הרכב לבדיקה במפעל מורשה לבדיקת הרכב כחלק מתהליך רישומו במרשם משאד התחבורה (כחלק מנוהל ייבוא רכב אספנות).
12. עוד טענו לעניין מערכת ההיגוי שהוחלפה, כי לא ידעו על ייחודיות יצור של רכבים כאלה במערכת היגוי ימנית בלבד; במרשתת יש הרבה מודעות מדגם זה לבעלי היגוי שמאלי מבלי לציין כי מדובר בהסבה; הרכב נרכש באיחוד האמירויות ובהסכם עם ספק הרכב לא צוינה העובדה של הסבת ההיגוי מימין לשמאל, כך גם הדבר לא מאוזכר בספסיפיקציות של הרכב. עוד הציעו העותרים כי בסוגיה זו יציגו חוות דעת מהנדס רכב בדבר בטיחותה של מערכת ההיגוי השמאלית המותקנת ברכבים – לשביעות רצון מכון התקינה.
13. עוד טענו כי בסעיף 39(א) לחוק נקט המחוקק לשון "רשאית" ולכן הרשות אינה חייבת לבטל את הרישיון ויכולה להתנות אותו עד להתקיימות החלפת החלקים הפריקים. עוד נטען כי ההצהרות שהצהירו במסגרת בקשת רישיון היבוא "הינן "סגורות (כן/לא) כאלה שהוכתבו ע"י משרד התחבורה ולפיכך לא מאפשרות כל תיקון, שינוי, תוספת או התניה. מהותן שלא ידוע למצהיר על כל שינוי/ אי התאמה וכד'. בנסיבות אלו גם אם מתגלית כמו במקרה דנן אי התאמה – אין להסיק דווקא כי מדובר בתצהיר שקרי שכן לאו דווקא עצם העובדה שהתגלה פרט לא נכון מעידה על כך שהמידע היה בידי המצהיר עת חתם על הצהרתו". עוד נטען שייבוא הרכב נעשה כחלק מפרויקט שיפוץ של שני אנשים שאינם צעירים, "חובבי מוטוריקה היודעים להעריך יצירה מוטורית ראויה לשמה. לשניים יכולת וסבלנות להשקיע בשיפוץ הרכבים כל שיידרש ולפיכך יוכלו לעמוד בפועל בכל דרישה של משרד התחבורה לצורך קבלת האישור לרישום הרכבים במשרד התחבורה".
עוד נכתב: "אודה על קבלתי לפגישה במשרדך, בנסיון להגיע להבנות שיסדירו את הפרשיה מוקדם ככל שניתן...".
14. העותרים לא קיבלו זימון לשימוע פרונטאלי והמשיב דחה את בקשתם בהחלטה מיום 17.7.2023.
תמצית ההחלטות המנהליות בנוגע לרישיון הייבוא לשני הרכבים
15. בהחלטות נקבע, שבניגוד להצהרות העותרים בבקשת רישיון הייבוא שהרכבים כשירים לרישום במדינות האיחוד האירופי, בארה"ב או בקנדה ועומדים בהוראות לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש], הרכבים אינם עומדים בהוראות הנ"ל וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 33(ב)(4) לחוק, ובמצב דברים זה הרכב אינו עומד בהוראות לפי פקודת התעבורה. עוד נקבע שבניגוד להצהרה הרכבים אינם מורשים לנסיעה בארץ הייצוא.
16. עוד נקבע, שמסירת מידע כוזב או מטעה בבקשה לקבלת רישיון ייבוא רכב מקים עילה לביטול רישיון הייבוא לפי סעיף 39(א)(1) לחוק.
17. כמו כן הרכב אינו תואם בפרטיו הטכניים והתפעוליים לרכב נשוא הבקשה ולכן אינו כשיר לנסיעה ואינו ממלא אחר הוראות פקודת התעבורה והתקנות מכוחה. רכב שאינו ממלא אחר הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה לא יכול לקבל רישיון ייבוא.
18. ההצעה להעביר את הרכב בדיקה במכון התקנים אין בה כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהליך הייבוא ולשנות את העובדה שהרכב בתצורתו הנוכחית אינו כשיר בייבוא. מכון התקנים אינו הגוף האמון לבחינה מקצועית זו שהיא בתחום מומחיותו של משרד התחבורה. הרכב צריך להיות מאושר על פי מבנהו המקורי של היצרן טרם היבוא ועל בסיס זה נבחנת ונבדקת בקשת הייבוא.
19. בהתאם לתקנה 380 לתקנות התעבורה שינוי מבנהו של רכב מחייב היתר בכתב מאת רשות הרישוי, ולנוכח העובדה כי הסבת מערכת ההיגוי לצד שמאל – לא אושרה על ידי יצרן הרכב, הרי שבהתאמה רשות הרישוי אינה מאשרת שינוי מבנהו של רכב שכן יש לכך השפעה על כלל מערכות הרכב ובכלל זה מערכות הבטיחות של הרכב.
20. בכל הנוגע לרכב 1991 התייחסה ההחלטה לסוגיית הצמיגים, שאינם מיועדים לנסיעה בכביש ואינם תואמים את מידות יצרן הרכב בניגוד לקבוע בתקנה 322(א) ו- (ב) לתקנות התעבורה אשר אינה מתירה התקנת צמיגים במידות ו/או בעלי לחץ אוויר השונים מאלו שהותרו על ידי יצרן הרכב. לעניין זה נקבע כך: "לא אוכל לקבל את הצעתך להתקין צמיגים ברכב, כיוון שכאמור הרכב אינו מותר בייבוא מלכתחילה שכן אינו עומד בהוראות פקודת התעבורה; התאמת הרכב לתצורתו המקורית הייתה צריכה להיעשות טרם כניסתו לארץ, והתאמתו בייבוא לארץ הייתה מותנית בעמידתו בהוראות לפי פקודת התעבורה".
21. בכל הנוגע לרכב 1993 התייחסה ההחלטה גם להצעה להתקין מערכת היגוי, צמיגים, מנוע עם שני טורבו ודוד כרכיבים חדשים ברכב ונכתב בהחלטה שגם בעניין רכיבים אלה התאמת הרכב לתצורתו המקורית הייתה צריכה להיעשות טרם כניסתו לארץ, והתאמתו בייבוא לארץ הייתה מותנית בעמידתו בהוראות לפי פקודת התעבורה.
22. אשר לטענה שהתצהיר הינו בנוסח של שאלות של כן/לא שאינה מאפשרת תיקונים או תוספות, נכתב בהחלטה, שהיה ביכולת העותרים לצרף תוספת לתצהיר המפרטת את התמונה במלואה בדבר מצבו המכאני של הרכב. עוד הוסף כי גם במסגרת הסכם תיווך בין העותרים לבין מתווך מיום 4.1.2023 לא צוין דבר ביחס למצבו המכאני של הרכב בסעיף הדן ב"תיאור הרכב" ובכלל זה העובדה שהרכב אינו מניע אינו נוסע ומצוי בהליך של פרויקט שחזור, דבר שהיה ידוע לעותרים עת רכשו את הרכב.
23. לסיכום נקבע: כי רישיון היבוא ניתן על בסיס מידע כוזב או מטעה באופן המקים עילה להפעלת סמכות הרשות המוסמכת לייבוא לפי סעיף 39(א)() לחוק. לו הייתה הרשות מקבלת את המידע הנכון והאמתי ביחס לרכב הרי שהיא לא הייתה מאשרת אותו לייבוא, וכעת משנודע לרשות התמונה הנכונה ביחס לרכב, הרי שלא ניתן לאשר אותו לייבוא.
24. אשר לסוגיית הבקשה לשימוע בעל פה, נכתב בהחלטה שכבר נקבע בפסיקה כי "דרכי השמיעה רבות הן ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות" ובעניין זה הואיל והחוק אינו קובע חובת שימוע בעל פה, הרי שהדבר מסור לשיקול דעת הרשות ובנסיבות העניין לא נמצאה סיבה מיוחדת המחייבת קיומו של שימוע בעל פה ולכן התקיים שימוע בכתב.
תמצית טענות העותרים
25. ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות עד כה של המשיבים ו/או עם רציונאל הפעלת המסלול של יבוא רכבי אספנות שזה מסלול מקל. ההבנה היא שבכך מחזקים את התרבות המוטורית בישראל וממילא מדובר בכמות רכבים זעירה ולכן נשמר מאזן ראוי בין השמירה על שלום הציבור לבין אינטרסים אחרים כגון זכות הקניין והמורשת התרבותית המוטורית בישראל. יש הבנה במשרד התחבורה כי יש לנהוג ברכבי אספנות יחס מקל, כי הם כמעט שאינם נוסעים על הכביש; יש להקל על הסדרת ממצאי אי התאמות כל עוד הם הפיכים; יש התעלמות מהעובדה שיבואני הרכב מחויבים להחזיק מלאי חלפים עד 7 שנים לאחור ולכן לא ברורה הדרישה במפרט מקורי לרכב שגילו מעל 30 שנה. לכך יש להוסיף כי ביום 2.9.2020 פורסם נוהל ביטול הורדות "משטרה ביקורת", "ניידות בטיחות" ובנוהל זה הובהר שכל הורדה מהכביש (בין בדיקה של בוחן/שוטר המגלה ליקויים או אי התאמות לרישוי הרכב) מתבטלת אוטומטית לאחר מעבר טסט במכון טסטים רגיל ולכן ניתן לפעול כך לגבי הרכבים הללו שניתן להחליף את החלקים הפריקים, להסיר אי ההתאמות ולקבל אישור של מפעל מורשה לבדיקת רכב מחמירה יותר. ניתן היה לשחרר את הרכבים מהנמל עם רישיון רכב זמני והיה לעותרים 48 שעות שבהן עליהם להביא את הרכבים למפעל מורשה לבדיקת הרכב ולמעבר בדיקת התקינה והייתה להם אפשרות לבצע זאת כיוון שכל אי ההתאמות הן בחלקים פריקים.
26. משרד התחבורה פרסם נוהל 4/13 (מתן רישיון יבוא אישי של רכב אספנות) וכיום בתוקף עדכון מס' 7 מיום 18.1.2021. על פי תקנה 282 לתקנות התעבורה רישום רכב ביבוא אישי מותנה בבדיקתו במכון המורשה לביצוע בדיקה על פי תקנה 309 לתקנות התעבורה והצגת תעודה חיובית על כשירות הרכב. דרישות הבדיקה כוללות בדיקה יסודית של רכב באחד ממכוני הרישוי המורשים ובכפוף לנוהל תחום שירותי תחזוקה, הכולל, בין היתר, מכללים ומרכב רכב המחויב בדיקה. אשר על כן ממילא לא ניתן ואין כל טעם להסתיר מידע ממשרד התחבורה עת מגישים בקשה לרישיון ייבוא לרכב אספנות. ואף בתצהיר יש מקום לסימן כן/לא ואין מקום "למיטב הידיעה" או להבעת הסתייגות.
27. יש טעם לפגם בכך שלא נערך שימוע בעל פה.
28. אם לא ייעתר בית המשפט לעתירה רישיון הייבוא שניתן לעותרים ירוקן מתוכן. לכך משמעות כספית כבדה של שינוע הרכבים לישראל, תשלום מכס ועמלות ואף פותחה צפייה רגשית עזה לקבלת הרכבים בישראל. בעל הרישיון מסתמך על הנפקתו וייבא את הרכב לישראל.
29. העותרים צרפו תמונות לבקשת הרישיון והדבר מעיד על תום ליבם. על המשיבים היה להתבונן בתמונות ולעורר כל שאלה שרצו ולא לאחר שהרכב כבר הגיע לישראל.
30. לעניין חוות דעת המהנדס נטען: לא הוכח שהרכב במצבו לא כשיר לרישום במדינות האיחוד האירופי, בארצות הברית ובקנדה ואין אסמכתאות לקביעות כי הדגם יוצר אך ורק לשוק היפני ולא היה ייצור של הגה צד שמאל, וכן שהותקן טורבו מוגדל לא מקורי ומערכת קירור לטורבו לצורך הגדלת הספק המנוע; מה שונה התמונות של הרכבים מתמונות של רכב אחר שהתבקש בגינו רישיון ייבוא מצ'ילה, אשר נזנח בהמשך; עוד הם מביאים כנגד ההוכחה שבוצעה הסבה מהגה ימין להגה שמאל שהווישרים בנויים להגה צד ימין תמונה של רכב אספנות "דיאן" עם מערכת היגוי שמאלית שמראה צורה דומה של מגבים. לכן נטען שחוות דעת המהנדס אינה מספקת לקבלת החלטה מנהלית כה כבדת משקל כביטול רישיון יבוא.
31. עוד נטען שמדובר בייבוא רכב אספנות שבו המדיניות היא לקולה וכך ההפניה להוראות סעיף 33(ב)(4) לחוק לא נכונה במקרה של ייבוא רכב אספנות לאור קיומו של נוהל מקל כאשר ממילא לא מתקיים אף פעם ברכב אספנות תנאי סעיף 33(ב)(3) ש"לא חלפו שנתיים ממועד ייצור הרכב...".
32. העותרים לא הסתירו את המידע במכוון ואף לא התכוונו להטעות את הרשות או לקבל דבר במרמה ולכן הסנקציה הנקובה בסעיף 39(א)(1) לחוק לא צריכה לחול. הנטל להוכיח כוונה לרמות מוטל על הרשות. מעובדות מקרה זה עולה שלא הייתה כוונה. העותרים היו בקשר עם "דילר" באיחוד האמירויות קיבלו ממנו את כל המידע ולא שמעו ממנו על נושא הסבת מערכת ההיגוי; הם מסרו את כל המידע הידוע להם; זו הפעם הראשונה שנקלעו שלא במתכוון לסיטואציה של ביטול רישיון הייבוא; העותרים מפנים לת"א 21420-07-09 ליאור סבח נ' מ"י - מחלקה משפטית ארצית לתיקי מכס ומע"מ לכך שנערכת סקירת עניינים היקפיים לצורך בחינת טיבו והתנהלותו של המייבא; יש להשוות למישור הפלילי לעניין מתן תצהיר כוזב, כאשר הסעיף המתאים למקרה הנדון הוא סעיף 239 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 במקרה כאן "יסוד העבירה צריך להיבנות בכוונת הנאשם – מה שלא נבחן על ידי המשיב עת קיבל את ההחלטה" (סעיף 32.4.5 להודעת הערעור).
33. עוד נטען שנפלו בהחלטה הפגמים המנהליים הבאים: לא קוים "דיון" למעשה; התעלמו מהרקע של העותרים ונסיבות רכישת הרכבים; הצעת העותרים להחליף עוד בנמל את הרכיבים החלקים הלא תואמים נדחתה כלאחר יד כאשר ניתן להעביר את הבדיקה ולהציג תוצאה חיובית וזאת לעומת הנזק שייגרם בהחזרת הרכב לחו"ל שיגיע לכדי עשרות אלפי ₪; מדובר בשינוי קיצוני במדיניות; לא יתכן שכל אי התאמה פריקה וקלה חושפת לנזק העצום הכרוך בביטול רישיון היבוא; ההחלטה אינה מצויה בתחום הסבירות; ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית ופוגעת בזכויות העותרים למעלה מן הנדרש, העותרים מפנים לשני פסקי דין העוסקים בסוגיה עת"מ 42900-12-17 כביליביצקי נ' משרד התחבורה, 23.4.208 (להלן: פס"ד כבילביצקי) וכן עת"מ 3633-09-19 ברנס ואח' נ' אגף הרכב – משרד התחבורה, 15.12.2019 (להלן: פס"ד ברנס) חוסר הסבירות הקשה מתבטא בכך שלא הייתה הסכמה להחלפת כל הרכיבים שנמצאו לא מתאימים עוד לפני הבאת הרכב לבדיקה במפעל מורשה לבדיקת רכב.
34. העותרים טוענים עוד כי הסתמכו על החלטת משרד הרישוי להתיר לייבא רכב דומה מ.ר. 9464055 ורישומו במשרד הרישוי וכן יטענו כי עמדת המשיבים כלפיהם מהווה הפליה. העותרים הפנו לעת"מ 47201-07-23 מחמוד אבו חומוס נ' משרד התחבורה (להלן: עתירת אבו חומוס).
35. בסוגיית ההפליה בהקשר לנימוק המשיבים בדבר מערכות גלגלים, פליטה, טורבו ומצנן ציינו העותרים 14 מקרים, של רכבים, שלטענתם הגיעו מחו"ל עם רכיבים שלא כפי המפרט המקורי ואושרה הכנסתם לישראל ורישומם במרשם משרד הרישוי חרף אותם שינויי מבנה שנעשו.
טענות המשיבים
36. המשיבים טוענים שהרציונל לכך שלא ניתן לייבא רכב אספנות שאינו מקורי נעוץ בעובדה שמדובר ברכב ישן ומשכך קיים קושי להתחקות אחר הייצור המקורי שלו. למחלקת תקינה במשרד התחבורה האמונה על מתן אישור לכשירותו של רכב מבחינת תקינה ובטיחות, יש קושי להתחקות אחרי דרישות היצרן, ולוודא שהרכב חזר למקוריותו באופן בטיחותי כפי שייצר אותו היצרן. משכך מתבקש יבואן רכב האספנות לייבא את הרכב במצבו המקורי ולא לבצע בו כל שינוי.
37. מתן אישור בדיעבד להכשיר רכבי האספנות של העותרים, שיובאו שלא בתצורתם המקורית, בניגוד לדין, בניגוד לתנאי רישיון הייבוא ובניגוד לנהלים, עלול להוביל למצב מסוכן בו לא ניתן יהיה לוודא בטיחותם של כלי רכב ישנים אלה, שעברו שינוי מהותי, שהוסבה מערכת ההיגוי שלהם מצד שמאל לצד ימין, כאשר למערכת זו יש השפעה על כלל המערכות הבטיחותיות של הרכב. מדובר ברכבים ישנים מאוד, וקיים קושי ניכר עד כדי בלתי אפשרי למחלקת התקינה במשרד התחבורה לאשר או לברר פרטים נדרשים והכרחיים אל מול היצרן המקורי של הרכב ביחס לשינוי המבני המהותי שנעשה בו ושכאמור אף יש לו השפעה על כלל המערכות הבטיחותיות של הרכב. מעבר למערכת ההיגוי, גם הצמיגים אינם תואמים את מידות היצרן המקוריות ובאחד הרכבים נעשו שינויים נוספים בטורבו ובדוד העמם. כלומר הרכבים הגיעו למכס שונים מהרכבים שלגביהם ניתן רישיון ייבוא.
38. לטענת המשיבים ההחלטות שהתקבלו הן המתחייבות ובוודאי שמצויות במתחם הסבירות ובלב שיקול הדעת של המשיבים.
39. התנאי הבסיסי הוא שמבנה הרכב חייב להיות תואם למבנה הרכב כפי שתוכנן ויוצר על ידי היצרן המקורי ולא בוצע ברכב שינוי מבנה לאחר ייצורו, תנאי בסיסי זה אינו מתקיים ברכבים שייבאו העותרים.
40. המשיב הנפיק לעותרים רישיון לייבוא אישי של רכב לישראל, על בסיס הצהרותיהם לפיהן הרכב לא עבר שינוי מבנה או שינוי מהותי לפני ייבואו לישראל והרכב עומד בכל דרישות הדין.
41. טענת העותרים כי לא ידעו על החלפת מערכת ההיגוי מימין לשמאל אינה "מכשירה את השרץ" והיא אף מלמדת על חומרת ההתנהלות כאשר העותרים לא ביצעו בדיקות יסודיות להכרת הרכב אותו הם מייבאים ולוודא באופן מלא את התאמתו לתנאי הרישיון. "כך או כך הרכבים אינם כשירים לנסיעה בישראל" (סעיף 53 לתשובה).
42. אין עקרון שייבוא רכבי אספנות מחזק את מורשת התרבות המוטורית בישראל. שיקולי המשיבה עוסקים בשמירה על שלום הציבור ובטיחותו.
43. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. במקרה זה ברכבים בוצעו שינויים מהותיים לתקינות הרכב וכשירות הנסיעה – הסבת מערכת ההיגוי מצד ימין לצד שמאל אינה ניתנת לתיקון ושינוי, ומדובר בשינוי המשפיע על כלל מערכות הרכב. לעניין האפשרות שהרכב ייבדק במכון התקנים הפנו המשיבים לסעיף 17 להחלטה.
44. עוד נטען שהחלפות המערכות ברכב טעונות אישור של יצרן הרכב והעותרים לא סיפקו אישור כזה וזאת בהתאם לתקנה 380 לתקנות התעבורה. עוד הוער, כי לו היה מדובר בהחלפת הצמיגים בלבד, הרשות הייתה שוקלת לאפשר לבצע זאת בשטחו של המכס, אך היות שמדובר בחלק מהותי ברכב – מערכת ההיגוי – שעברה הסבה, ושיש לה השלכה בטיחותית על כלל מערכות הרכב והיות שהרכב עבר שינויים והגיע לארץ לא כפי שייצר אותו היצרן, כאמור נדרש אישורו של היצרן לשינויים שנעשו ברכב והעותרים לא סיפקו אישורים כאלה.
45. אין הכרח לערוך שימוע בעל פה על מנת לממש את זכות הטיעון. המשיבים מפנים לעת"מ 10348-09-19 שיא שי עד בע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסיים (22.2.2020).
46. לעניין הסתמכות והפליה – טענות העותרים קלושות ואין די בהסתמכות על תמונות כדי להוכיח זאת ולכן לא עמדו העותרים ולו בנטל הבסיסי לטענה שהרשות נוהגת כלפיהם תוך הפליה פסולה.
47. עוד הפנו המשיבים לעתירה דומה, עתירת אבו חומוס, שהובילה לכך שהעתירה נמחקה, וכן לכך שאפילו אם במקרה יוכח שבשל שגיאה יובא בעבר לישראל רכב בניגוד לדין (ואין הרשות מודה בכך) הרי שאין לחייב את הרשות לחזור ולפעול שלא על פי דין.
48. מדובר בהחלטה מקצועית מובהקת שתכליתה שמירה על שלום הציבור ובטיחותו ובית משפט לא נוטה להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו כל עוד אין ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קשה, בשיקול זר או בהפליה.
דיון והכרעה
49. לאחר שעיינתי בעתירה ובתשובה, שמעתי את הצדדים בדיון ונתתי דעתי לנספחים, ראיתי לדחות את העתירה. לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטות ובהתנהלות המשיבה. ודאי שלא מצאתי כי יש הצדקה לבטל את ההחלטה בדבר ביטול רישיונות הייבוא ואף לא הצדקה ליתן הוראה אופרטיבית המאפשרת החלפת החלקים הפריקים על מנת לאפשר בדיקת הרכבים במכון מורשה, הרשאה לפעולה זו אינה מוצדקת בנסיבות אלה ואף לא תועיל לעותרים, כפי שיוסבר בהמשך.
50. בראש ובראשונה, יש לציין כי מדובר בעתירה העוסקת בסוגיה מקצועית מובהקת המבוססת על ידע ספציפי ואשר תכליתה שמירה על שלום הציבור ובטחונו, ולכן בית משפט זה לא ייטה להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות הממונה והנסמכת על חוות דעת מקצועית מפורטת ומנומקת.
51. בפס"ד כבילביצקי אליו מפנים העותרים, שניתן על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט, נדון מקרה שבו התברר שעותר, שאף הוא ייבא רכב "אכן הסתייע בשירותי מתווך בשם דרור לצורך יבוא הרכב- זאת בשונה מהצהרתו בעת מילוי הבקשה לפיה לא הסתייע בשירותי מתווך, הצהרה הנדרשת בהליך ייבוא רכב לשימוש אישי על פי סעיף 33(ב)(8) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, תשע"ו-2016. סוגיה זו של הסתייעות במתווך היוותה את הנדבך המרכזי בהחלטת הרשות, והיא שהביאה לזימון העותר לשימוע ולאחר מכן לביטול הרישיון בהתאם לסעיף 39(א)(1) לחוק" (סעיף 24 לפס"ד כבילביצקי, ההדגשה הוספה – ע' ר').
52. ובהמשך קובע בית המשפט בעניין זה של אי הצהרת אמת : "אומר כי לא ראיתי לקבוע אם העותר "הבין" שהוא מסתייע במתווך לצורך הוצאת רישיון וכי על כן הצהיר כי לא הסתייע בשירותי מתווך לקבלת הרישיון - הצהרה שהתבררה כלא נכונה, וממילא אין זו האכסניה המתאימה לבירור עובדתי שכזה. אעיר רק כי בנסיבות שהובאו בפני - בהן רישיון היבוא שהנפיקה המשיבה הונפק במספר שגוי בגלל מידע מהעותר, בהמשך התברר למשיבה כי העותר הצהיר שלא הסתייע במתווך, הגם שעשה כך – עולה מכאן שהמשיבה הפעילה סמכותה לביטול הרישיון כדין (סעיף 39(א)(1)) ופעולתה זו מתיישבת עם לשון החוק ועם מטרת המחוקק שחייב את המבקשים רישיון יבוא אישי להצהיר אם פעלו בגפם או באמצעות מתווך בעל רישיון" (סעיף 27 לפס"ד כבילביצקי).
53. בפס"ד ברנס, שגם בו נדון ייבוא רכב מחו"ל, קבעה כב' השופטת, סג"נ, אביגיל כהן כך:
"היבוא המסחרי - שאיננו אישי, חל על רוב רובם של כלי הרכב, ותנאיו נועדו לשמור על בטיחות הרכב ועל תקינותו.
ייבוא אישי הותר אך כנתיב צר. יבואן אישי נדרש לעמוד בהרבה פחות תנאים מיבואן מסחרי.
סעיף 33 לחוק מסדיר בין היתר יבוא אישי של רכב נוסעים מסוג 1M לשימוש אישי.
לפי סעיף 33 (ב) לחוק, כאשר המייבא הוא עוסק, הרכב צריך להיות מיועד לשימושו העסקי - עצמי.
הרשות מוסמכת לבטל רישיון יבוא שניתן לפי סעיף 33 לחוק, אם מתקיימת הוראת סעיף 39 לחוק" .
בפס"ד ברנס נדונה טענת הרשות, שהרכב אינו עומד בדרישות התקינה הישראלית ואינו תואם לרכב לגביו ניתן רישיון הייבוא. ברכב הייתה חגורת בטיחות עודפת על המספר המותר ברכב; ומדבקת זיהוי היצרן לרכב שונתה מספר פעמים ולא תאמה למדבקה שהוצגה בפני הרשות במסגרת בקשת רישיון היבוא. נוסף לכך התעורר חשד כי ברכב קיים מושב נוסעים הניצב לכיוון הנסיעה. אין חולק על כך, שבעת עריכת בדיקת התקינה לא היה ברכב מושב שכזה.
בית המשפט קבע כי "התחלופה של המדבקות והעדר התאמה בין המדבקה כפי שהופיעה בבקשה לרישיון ובין המדבקה בפועל, תוספת של חגורת בטיחות וראיות מנהליות לכך שברכב היה מושב ניצב לכיוון הנסיעה, הובילו לכך שבהחלטת הרשות לא נפל חוסר סבירות קיצוני ומהותי ואין מקום להתערבות בית משפט בהחלטה". כמו כן בפס"ד ברנס נדחו טענות בדבר היעדר שימוע והפליה.
54. הליך נוסף העוסק בסוגיה דומה הוא עתירת אבו חומוס. באותו מקרה ייבא העותר רכב אשר בבדיקה התברר כי הוכנסו בו השינויים הבאים, שאינם מקוריים : מערכת פליטה, צמיגי מרוץ שאינם תואמים הוראות היצרן, שיפורי מנוע להגדלת הספק המנוע ומחשב לניהול מנוע. גם שם טען העותר שעסקינן בחליפים פריקים שניתן להחליפם בכמה שעות עבודה. עוד טען שנוסח ההצהרות בבקשת הייבוא הן הצהרות "סגורות" (כן/לא) ולכן לא מדובר בתצהיר שקרי. כן טען שלו ידע את הנתונים היה מבצע את ההחלפה כבר במדינת המקור. טיעונים דומים מאוד לטיעונים בעתירה זו ואף טיעונים נוספים דומים. העתירה של אבו חומוס הסתיימה בכך שהעותר משך את עתירתו וביקש לתקן את הרכב במדינה אחרת ולאחר שיסתיים ההליך יגיש בקשה חדשה אשר תידון מחדש.
55. פסקי הדין כבילביצקי וברנס ואף אבו חומוס עוסקים בשינויים שהם מינוריים יחסית לשינוי המשמעותי והמהותי של הסבת הגה ימין להגה שמאל, שהוא בגדר שינוי מבני (ראו פרוטוקול הדיון עמוד 6 שורה 23) ועוד שינויים כמפורט לעיל. שינוי מבני שכזה אין כל אפשרות לאשרו, משום שהיצרן לא ייצר את הרכב בצורה כזו ולכן כאשר נדרש להשיב את הרכב לצורתו המקורית הרי שרכב עם הגה בצד ימין כלל לא ייכנס לישראל מלכתחילה. ראו בפרוטוקול הדיון מיום 10.9.2024 (עמ' 2 שורות 18-14):
"ב"כ המשיבים: ... מדברים על שינוי מבני מהותי ברכב, המשמעות של החזרת של הוצאת והשבתו למצב המקורי כי על פני הדברים חזרה של ההגה לצד שמאל, ואח"כ לצד ימין. בישראל הגה בצד שמאל, לא כשירים לישראל. לא ניתן להביאו לארץ. אם יושב למצבו המקורי, כלומר השבת ההגה לצד הימין, לא יהיה כשיר לנסיעה. בכל מקרה פתרון שגברתי מציעה ואנו מנסים לחשוב הוא לא אפשרי".
וכפי שהדבר הוסבר אף בתשובה לערעור ובהחלטת הרשות :"בהתאם לתקנה 380 לתקנות התעבורה שינוי מבנהו של רכב מחייב היתר בכתב מאתר רשות הרישוי, ורשות הרישוי לא תאשר שינוי מבנהו של רכב בלי קבלת אישורו של היצרן" (סעיף 38 לתשובה).
56. לכן עסקינן במקרה זה במקרה מובהק לביטול רישיון הייבוא, אף יותר מן המקרים הקודמים שצוטטו לעיל, משום שאין כל אפשרות שהרכב יוכל לקבל אי פעם רישיון בישראל ללא קשר להחלפת חלקים כאלה ואחרים. מכאן שדין העתירה להידחות ולו מטעם זה בלבד.
57. אמנם לעניין זה העותרים ניסו לטעון, על סמך צורת המגבים וידע כללי, שהרכבים לא יוצרו להגה בצד שמאל והמומחה טועה בעניין זה, אולם המשיב הסתמך על חוות דעת מהנדס, שהוא הגורם המקצועי וחוות דעתו לא נסתרה על ידי טענות אלה של העותרים, ולכן לא הורם הנטל להוכיח שהמהנדס טעה בעניין זה.
58. לכן משלא הוכח שטעה המומחה, הרי שאין תוחלת לעתירה, כאשר התנאי הבסיסי הוא שמבנה הרכב חייב להיות תואם למבנה הרכב כפי שתוכנן ויוצר על ידי היצרן המקורי ולא בוצע ברכב שינוי מבנה לאחר ייצורו, תנאי בסיסי זה אינו מתקיים ברכבים שייבאו העותרים. כאמור די בכך לדחיית העתירה.
59. לכך יש להוסיף את כל השינויים הנוספים שבוצעו ברכבים, שבכך דומה עתירה זו לשינויים שהיו בפס"ד ברנס ובית המשפט המנהלי לא נתן סעד.
60. זאת ועוד, משהעותרים, בין ביודעין ובין שלא ביודעין, מסרו בבקשה לרישיון ייבוא מידע שאינו נכון (מידע כוזב או מטעה) - קמה לרשות הסמכות לפעול על פי סעיף 39(א)(1) לחוק. העובדה שנמסר מידע מטעה והם הצהירו ש"הרכב ומבנהו תואמים למבנה הרכב כפי שתוכנן ויוצר ע"י יצרן הרכב המקורי בקו הייצור ולא בוצע ברכב ע"י יצרן מרכב משני/ אחר שינוי מבנה לאחר ייצורו, לרבות שינוי במידות הרכב, במשקל הכולל, במשקלו העצמי של הרכב, במידות הצמיגים, בסוג ההנעה, במספר הסרנים, בדגם המנוע והנפח המנוע", הרי שלא יכול להיות ספק שהצהרה כזו אינה נכונה, כאשר עסקינן בשינוי מבני מהותי. הצהרה שאינה נכונה בנושא כזה מהותי היא הצהרה מטעה ולכן לא היה מנוס מהפעלת סעיף 39(א)(1).
ניסיון העותרים ללמוד מהליכים פליליים לעניין רמת הכוונה הנדרשת במתן הצהרה בהליך מנהלי אין לה מקום. מטרת החוק התקנות והנוהל, בין היתר, להסדיר סוגית ייבוא רכבי אספנות תוך הטלת נטל על המייבא לעמוד בכך שהרכב ייובא לישראל בתצורתו המקורית, כפי שיוצר במפעל. אין לייבא רכב שאינו עומד בכך. המייבא נדרש לדאוג ולהבטיח זאת ולכן הוא מצהיר על כך במפורש בתצהיר הנלווה לבקשה, אשר הוא תצהיר כדין, אשר נחתם בפני עורך דין לאחר שהמצהיר מוזהר לומר את האמת. תצהיר אינו מן השפה ולחוץ. המצהיר צריך לבדוק ולוודא שהוא עומד במה שהצהיר עליו, כי על בסיס זה ניתן לו רישיון הייבוא. לפיכך, אין מקום להתערב בשיקול דעת הרשות בסוגיה זו ועל מייבא הרכב לוודא היטב את מצבו כך שיוכל להצהיר אמת.
העובדה שהתצהיר יש בו שאלות "סגורות" של כן/לא אינה מעלה ואינה מורידה לנושא הנדון שהוא הצהרה על עמידה בתנאי הדין (תקנה 7(א)(4) לתקנות) ולכן אין מקום בעניין זה ל"שאלות פתוחות", כנטען.
61. זאת ועוד, באשר לטענת ההפליה צודקים המשיבים כי אין כל אפשרות להוכיח הפלייה על בסיס תמונות של רכבים הנעים בכבישי הארץ, ולכן לא הורם הנטל להוכיח הפלייה.
לא זו אף זו, שנכונה הטענה שאין לאכוף על הרשות לפעול על פי שגגה שיצאה מלפניה, ככל שיצאה כזו, ולא הוכח שכך הוא, רק על מנת למנוע הפלייה. ראו למשל בג"ץ 231/84 ההסתדרות הכללית של העובדים נ' שר האוצר (1985) :
"בית-משפט זה נזקק לא אחת לשאלה, אם רשות, אשר נקטה מדיניות מסוימת ומעונינת לסטות ממנה ולהנהיג מדיניות חדשה, כבולה למדיניותה הקודמת, בין אם פסולה הייתה ובין אם נאותה, על מנת להימנע מהפליה בין הגורמים, שנהנו מן המדיניות הקודמות, לבין הגורמים, אשר ייכנסו למסגרת המדיניות החדשה, השונה.
בבג"צ 407/83 נקבע בעמ' 834 :
"כבר נפסק לא אחת, כי כאשר רשות ציבורית נוהגת במשך תקופה מסוימת בניגוד למדיניות, אשר ראויי היה כי תנהג לפיה, הרי אם וכאשר חדלה מכך, לא תעמוד כנגדה לרועץ העובדה, שקודם לכן נהגה בדרך בלתי ראויה שכזו. אין היא חייבת להמשיך ולנהוג באותה דרך חריגה לעולם ועד, ואין לבוא בטרוניה עמה על אשר בחרה לשים קץ למינהל הבלתי תקין...".
וכן נקבע בבג"צ 301/69, בעמ' 305:
"שגגה שיצאה מפני הרשות, אין היא חיבת לחזור עליה עוד ועוד אך ורק כדי לתת סיפוק לעקרון של אי-אפליה. יתירה מזאת: אפילו מה שנעשה עד כה היה כדין וכשורה, מותר לרשות, בענין כמו זה שלפנינו, לומר ברגע מסויים: 'עד כאן ולא יותר. מלאה הסאה ואין להוסיף עליה'." לאור ההלכות דלעיל איננו רואים יסוד להתערבותו של בית-משפט זה בשיקולי האוצר במקרה דנן בשל ההפליה, שאמנם קיימת אך מוסברת ומוקפאת. העותרת אינה יכולה להוכיח, כי הימנעות האוצר מלאשר את הקרן במתכונתה דהיום מהווה חריגה מהמדיניות, שנוקט המשרד כיום ובשנים האחרונות, או שמפלים אותה לעומת קרנות פנסיה אחרות המאושרות כיום".
62. אשר לטענה בדבר חובת קיום שימוע בעל פה, הרי שעל פי הפסיקה שימוע אינו חייב להיערך בעל פה ראו: עת"מ 58178-05-16 גרינברג נ' השר לביטחון פנים (19.7.2016), רע"א 1408/15 האיל אלעתאיקה נ' מדינת ישראל משרד החקלאות (23/7/15) ו- עת"מ 10348-09-19 שיא יש עד נבע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסיים (22.2.2020). לא מצאתי כל הצדקה במקרה הנדון כאן לאפשר דווקא שימוע בעל פה.
סוף דבר
63. העתירה נדחית.
64. אני מחייבת את העותרים בהוצאות בסך של 5,000 ₪.
ניתן היום, י' כסלו תשפ"ה, 11 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.