בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 1363-03-18 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים ואח'
בקשה מס' 100
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט אביגדור דורות
בעניין:
ובעניין:
ובעניין: עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים (בפירוק)
("העמותה")
הקדשות תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים
("ההקדשות")
עו"ד רונן מטרי,
בתפקידו כמנהל מיוחד של עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים (בפירוק)
ונאמן הקדשות לתלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים
בעצמו וע"י ב"כ עו"ד יוסי בן נפתלי ועו"ד שניאור שפירא
("המנהל המיוחד")
נ-ג-ד
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין: 1. יוסף טוקצ'ינסקי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה זר כבוד ועו"ד לידור שלוש
2. צבי אריה טוקצ'ינסקי
ע"י ב"כ עו"ד דוד הלפר ועו"ד מאיר נקי
3. נתנאל לינדר (נמחק)
(ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה)
4. יוסף שחור (עו"ד)
ע"י ב"כ עו"ד יעקב אמסטר
5. חיים טוקצ'ינסקי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה זר כבוד ועו"ד לידור שלוש
("המשיבים")
רשם העמותות
("רשם העמותות")
רשם ההקדשות
("רשם ההקדשות)
הממונה על ההקדשות הדתיים
כונס הנכסים הרשמי – מחוז ירושלים
("הכנ"ר")
פסק דין
לפנַי בקשה למתן הוראות (להלן: "הבקשה") – שהגיש המנהל המיוחד, במסגרתה עתר לחייב את המשיבים 1-5 להשיב לקופת הפירוק כספים, אשר לטענתו משכו המשיבים או קיבלו שלא כדין ובניגוד, בין היתר, להוראות חוק העמותות, התש"ם־1980 (להלן: "חוק העמותות"; "החוק").
ברקע הדברים
מוסדות 'עץ חיים'
1. 'עץ חיים' הינו מוסד מן הוותיקים שהוקם בארץ ישראל, על ידי הישוב הישן; נוסד באמצע המאה ה-19 (בשנת 1841; התר"א), על־ידי רבה האשכנזי של העדות האשכנזיות 'הפרושים' בירושלים רבי שמואל סלנט זצ"ל, כמוסד חרדי־תורני המפעיל 'תלמוד תורה' לילדים (בית ספר) וישיבה לבחורים צעירים בעיר העתיקה בירושלים, תחילה בכיתות מפוזרות ולאחר מכן במקום בו מצוי כיום בית הכנסת 'החורבה', שם גם התגורר הרב סלנט זצ"ל (להלן: "מוסדות עץ חיים").
2. לאחר פטירת הרב סלנט זצ"ל, התמנה הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי זצ"ל – שנשא את נכדת הרב סלנט לאשה – לעמוד כמנהל וראש מוסדות עץ חיים.
ישיבת 'עץ חיים'
3. בשנת 1908 (תרס"ח לערך), פעל הרב יחיאל טוקצ'ינסקי זצ"ל לרכישת קרקע מחוץ לעיר העתיקה – המצויה ברח' יפו 115 בירושלים, בסמוך לשוק 'מחנה יהודה'; הקרקע הנ"ל שנרכשה על־ידי תורמים, שעל שמם הוקם הקדש וולף, הוקדשה לטובת מוסדות עץ חיים; על הקרקע הנ"ל נבנה המבנה המרכזי של מוסדות 'עץ חיים', אשר שימש כבית המדרש 'עץ חיים', במסגרתו פעלו תלמוד תורה, ישיבה וכולל אברכים, כמאה שנים עד למכירת הקרקע בשנת 2008 (להלן: "ישיבת עץ חיים").
4. החל מיום 25 ביוני 1924 (תרפ"ד) התאגדו מוסדות עץ חיים כאגודה עות'מאנית – לפי החוק העות'מאני על האגודות, (מספר אגודה: 3039/7) במחוז ירושלים, (מוצג מב/1 מיום 20.12.22).
5. לאחר פטירת הרב יחיאל טוקצ'ינסקי זצ"ל, בשנת התשט"ו־1955, הועברו ניהול וראשות המוסדות לבנו ר' ניסן אהרון טוקצ'ינסקי ז"ל.
6. לאחר פטירת ר' ניסן טוקצ'ינסקי ז"ל, בשנת 2012, ניהול המוסדות עבר לשני בניו ה"ה יוסף וצבי אריה טוקצ'ינסקי – המשיבים 1 ו-2 בהתאמה.
העמותה
7. ביום 31 במרץ 1982 התאגדו מוסדות עץ חיים כעמותה רשומה (מספר עמותה: 580028710), לפי חוק העמותות (מוצג מב/1 הנ"ל), בשם: 'תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים' (לעיל ולהלן: "העמותה"). המשיב 2 ואביו הרב ניסן ז"ל היו, במועד רישום העמותה, בין עשרת מייסדיה.
8. בנו של יוסף טוקצ'ינסקי (המשיב 1), מר חיים טוקצ'ינסקי (המשיב 5) הצטרף אף הוא למוסדות עץ חיים, ושימש כמזכיר העמותה (בהתאם לדיווחי העמותה בדוחות המילוליים שהוגשו לרשם העמותות).
9. עם השנים התפתחו והתרחבו מוסדות עץ חיים ונוספו מבנים, נכסים והקדשות (דתיים וציבוריים) שהעמותה הייתה הנהנית או הבעלים עליהם, כפי שיורחב להלן.
10. המטרה העיקרית בכל נכסי והקדשות העמותה הייתה קודש, לניהול ואחזקת מוסדות התורה שהופעלו על ידי העמותה – לרבות, תלמוד תורה, ישיבה, כוללי אברכים ופעילויות תורניות וחסד נוספות (לכלל ה'עדות האשכנזיות הפרושים' בירושלים; מוצג מב/1 ו-מב/2 הנ"ל).
הקדש וולף
11. שמו של ההקדש בגלגולו הראשון היה: הקדש ווקף וכפי השם להלן (במשמעות 'הקדש', ולא כמשמעות המונח הדתי), כך גם כונה בהסכם למכירת ישיבת עץ חיים, מיום 2 באוגוסט 2009.
12. הקדש וולף הוקם, כפי הנראה, בסמוך לשנת 1908 (ה'תרס"ח – לערך) ביוזמתו של הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי זצ"ל, בעת פעולותיו להרחבת מוסדות עץ חיים, והעברת פעילותם למרכז העיר ירושלים- רח' יפו ומקומות אחרים. פעילות הרב טוקצ'ינסקי הנ"ל הייתה, בין היתר, גיוס תרומות לרכישת קרקע לטובת עץ חיים. חלק מהתורמים לרכישת הקרקע ברח' יפו, היו תורמים שעליהם נקרא ההקדש – ההקדש בשעתו לא נרשם כגוף ציבורי רשמי כלשהו, כפי העולה מהחומר שצורף לבקשה, ונוהל בידי מנהלי וראשי מוסדות עץ חיים.
13. כזכור, עם מעבר מוסדות עץ חיים, מהעיר העתיקה, אל מרכז העיר ברח' יפו הוקדשה הקרקע שעליה נבנתה ישיבת עץ חיים; ההקדש שרכש את הקרקע הנ"ל כונה: 'הקדש וולף'. שמו המלא של ההקדש (מוצג מב/2, מיום 20.12.22) הוא: הקדש (וקף) ע"ש יהושע בן יוחנן שלנק, שמואל בן דוד שפיצר, זיסל וולף שוחר, אלו התורמים שהקדישו חלק מכספם ורכושם לטובת מוסדות עץ חיים.
14. הקדש וולף נרשם כהקדש ציבורי, ברשם ההקדשות הציבוריים, ביום 22 ביוני 2008 (מס' 59-002671-2). נאמני ההקדש, במועד הרישום, היו ה"ה כדלהלן:
א. ניסן אהרון טוקצ'ינסקי (אביהם של צבי ויוסף);
ב. צבי אריה טוקצ'ינסקי – המשיב 2;
ג. יוסף טוקצ'ינסקי – המשיב 1;
ד. עו"ד יוסף שחור – המשיב 4;
ה. נתנאל לינדר – המשיב 3;
ו. משה שפירא;
ז. יעקב שפירא;
15. להקדש וולף יש כיום, בעלות בנווה שמחה ובעלות במתחם למל, כפי שיוזכר להלן.
מכירת 'ישיבת עץ חיים'
16. ביום 19 במרץ 2009, אישר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט יוסף שפירא) את מכירת ישיבת עץ חיים, במסגרת תיק ת"א 2032/08 [ותיק בש"א 3695/08], ורכישת נווה שמחה (מניות החברות הזרות המחזיקות בה), זאת על ידי שהקדש וולף מכר את ישיבת עץ חיים, ליזמי נדל"ן; על שטחה הולכים ונבנים, בימים אלה, בנייני מגורים ומרכזי מסחר ובילוי (חזית המבנה הישן השתמר בהתאם להוראות שימור מבנים).
17. כחלק מהתמורה, ממכירת ישיבת עץ חיים, קיבלה העמותה, כאמור, את חברת נווה שמחה (כהגדרתה להלן) שהפעילה בית אבות בשכונת מטרסדורף.
18. המשיב 1, אישר – במסגרת חקירתו בדיון מיום 20 בדצמבר 2022 (עמ' 65 לפרוטוקול, שו' 19-16) – לאמור: "תאשר לי בבקשה שנווה שמחה נרכשה מכספי מכירת הקדש וולף, מה שהיה פעם יפו? ת: נכון.".
19. המשיב 1 הוסיף, לשאלת המנהל המיוחד – להיכן עברו רווחי נווה שמחה – כי: "זה היה מגיע להקדש וההקדש נתן את זה לעמותה." (שם, שו' 24).
20. היוצא מזה, כי כספי ההקדש שייכים לעמותה, וכי שיורחב אודות עניין זה בהמשך.
נווה שמחה
21. כזכור, בעד מכירת ישיבת עץ חיים, קיבלה העמותה את חברת נווה שמחה בית אבות קרית מטרסדורף בע"מ (לעיל ולהלן: "נווה שמחה"); בבעלות נווה שמחה מבנים אשר משמשים לבית אבות בשכונה החרדית 'קריית מטרסדורף' בירושלים.
22. את ניהול בית האבות העבירה נווה שמחה למפעיל חיצוני. בבעלות נווה שמחה חברה נוספת – נווה שמחה נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "נווה שמחה נכסים").
23. נווה שמחה נכסים, מחזיקה בחלק ממקרקעין הידועים כגוש 30066 חלקה 60, המצויים ברח' ישעיהו 13 בירושלים, המכונים: 'מתחם למל' (להלן: "מתחם למל").
24. ישיבת עץ חיים עודנה קיימת; לאחר רכישת נווה שמחה, הועברה ישיבת עץ חיים אל מתחם למל שכזכור שכנה, עובר למכירתה, ברח' יפו.
25. ליו"ר הדירקטוריון של נווה שמחה, בסמוך לאחר רכישתה על־ידי הקדש וולף, נתמנה המשיב 1. המשיב 1 אישר זאת בחקירתו (עמ' 71 לפרוטוקול, שו' 22-9).
26. חברי הדירקטוריון, של חברת נווה שמחה, הם ה"ה להלן:
א. משיב 1, כיהן כיו"ר הדירקטוריון החל משנת 2010;
ב. משיב 2, חבר דירקטוריון החל משנת 2010;
ג. משיב 4, חבר דירקטוריון בשנים 2014-2010;
ד. משיב 5, חבר דירקטוריון משנת 2014;
ה. מר דן פריימן – חבר דירקטוריון (ודירקטור גם בחברת הבת - נווה שמחה נכסים);
27. יוצא אפוא, כי נווה שמחה – היא חברה בבעלות מלאה של הקדש וולף, וכי הנהנית מן ההקדש היא העמותה.
תשלומי שכר למשיבים
28. המשיבים, לכאורה, הועסקו, או היו רשומים, כשכירים בעיקר בנווה שמחה או במוסדות נוספים של העמותה.
29. בהתאם לדוחות הכספיים של העמותה, כרטסות הנהלת החשבונות, דוחות מילוליים ודיווחים אחרים, על־פי חוק, לרשם העמותות עולה כי כל אחד מהמשיבים קיבל שכר חודשי או תשלום אחר במשך תקופה של כמה שנים, כפי שיורחב בהמשך, זאת כאשר החזיקו המשיבים בתפקיד רשמי בעמותה (חבר ועד, חבר ועדת ביקורת, מזכיר וכיו"ב).
30. ביום 26 בפברואר 2018 מונה המנהל המיוחד, על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים, כמנהל מיוחד להקדשות.
31. ביום 1 במרץ 2018 הוגשה בקשה לפירוק העמותה באמצעות רשם העמותות, מכוח סעיף 50(א) לחוק העמותות, שעניינה בקשה למתן צו לפירוק העמותה, ובקשה להבראתה בהתאם להסדר- זאת, נוכח ליקויים ואי סדרים בעמותה ובהעדר דיווחים לרשם העמותות למרות דרישתו.
32. ביום 20 במרץ 2018, ניתן צו פירוק לעמותה; במסגרת הצו, נתמנה עו"ד מטרי כמנהל המיוחד של העמותה.
הבקשה
33. המנהל המיוחד עתר, במסגרת בקשה מס' 100, לחייב את המשיבים 5-1 – אשר שימשו כחברי ועד וחברי הנהלה או המוגדרים כנושאי משרה בעמותה – להשיב כספים שקיבלו בניגוד לדין מהמוסדות, בניגוד להוראות חוק העמותות ותוך הפרת חובות האמון החלות עליהם, כנושאי משרה בעמותה, בהתאם לסעיפים 374-373 לפקודת החברות [נוסח חדש], השתמ"ג־1983 (כפי הוראת סעיף 54 לחוק העמותות).
34. הסכומים שנדרשה השבתם הינם בסך כולל של: 9,074,863 ₪ - כדלקמן:
א. המשיב 1 – תשלומים מנווה שמחה בסך של: 3,072,622 ₪ (עלות מעביד); החזר שכר חודשי החל משנת 2010 ועד לשנת 2016.
ב. המשיב 2 – תשלומים מנווה שמחה בסך כולל של: 905,736 ₪ (עלות מעביד); החזר שכר חודשי החל משנת 2010 ועד לשנת 2016.
ג. המשיב 3 – תשלומים מנווה שמחה בסך כולל של: 925,402 ₪ (עלות מעביד); החזר שכר חודשי החל משנת 2010 ועד לשנת 2016. ברם, המשיב 3 נמחק מהבקשה כפי שיפורט בהמשך.
ד. המשיב 4 – תשלומים מנווה שמחה ומן העמותה בסך כולל של: 2,357,018 ₪; בהתאם לפירוט להלן:
1) שכר חודשי מנווה שמחה, משנת 2010 ועד לשנת 2014 סך של: 1,566,447 ₪ (עלות מעביד);
2) תשלום נוסף מנווה שמחה בסך של: 198,600 ₪ (התחשבנות בגין סיום העסקתו במוסדות העמותה);
3) תשלום מנווה שמחה, לטענת המנהל המיוחד כריטיינר (עבודה כנגד חשבונית מס) בסך של: 43,018 ₪ (לא כולל מע"מ);
4) תשלום מנווה שמחה נכסים, לטענת המנהל המיוחד, עבור טיפול בעסקת רכישת מתחם למל, בסך של: 232,087 ₪ (לא כולל מע"מ);
5) תשלום מהעמותה, לטענת המנהל המיוחד, עבור שירותים משפטיים, בסך של: 16,866 ₪ (בין השנים 2009 ל- 2013);
6) סך של 300,000 ₪ שהועברו ישירות אל המשיב 4 בחודש ינואר 2012, כפי הנראה מצד ג', בקשר להלוואה ולמימון עסקת מכירת מתחם למל;
ה. המשיב 5 – תשלומים מנווה שמחה (1,105,368 ₪ - עלות מעביד) ותשלומים מן העמותה (708,716 ₪ - עלות מעביד), בסך כולל של: 1,814,085 ₪; שכר חודשי משנת 2012 ועד לשנת 2016, ומשנת 2007 ועד לשנת 2011 וכן מחודש יולי 2017 ועד לחודש פברואר 2018 (מועד פירוק העמותה), בהתאמה.
35. כן שולמו תשלומים, לטענת המנהל המיוחד, לבני משפחותיהם של המשיבים, זאת בניגוד לדין – לדוגמה: אל גב' חיה טוקצ'ינסקי הועברו כספים, אך מפאת סכומם הנמוך לא נכלל סעד של השבתם במסגרת הבקשה דנא.
36. המנהל המיוחד ציין, לטענתו, כי המשיבים ניצלו את המערכת המסועפת של מבנה האחזקות בנכסי העמותה ובנכסי ההקדשות של מוסדות 'עץ חיים' על מנת לעקוף את המגבלות הקבועות בדין – חוק העמותות, חוק הנאמנות, תקנות הנאמנות ותקנות ההקדשות – בניהול נכסי עמותות החוסות תחת החוק זאת במטרה למנוע ניגוד עניינים, מרמה והפרת אמונים בין מנהלי הנכסים לבין השירות לציבור, מכוח אותם נכסים.
37. בבקשה תיאר המנהל המיוחד את מבנה האחזקות ואת ייחוסם של כל אחד מן המשיבים בעמותה, ולטענתו המשיבים התנהלו ופעלו בנכסי העמותה וההקדשות כבתוך שלהם, ללא שסרו למרותו של החוק ולא פעלו לפיו או עקפו, כאמור לעיל, את מגבלות החוק.
38. המנהל המיוחד, לטענתו – ולאחר שביצע חקירות ובירורים – מצא כי המשיבים נשאו תפקיד בעמותה, באופן רשמי או בפועל, כדלקמן:
א. המשיב 1, כיהן כחבר ועד בעמותה החל משנת 1982, כנאמן בחלק מההקדשות החל משנת 2000 (לערך) וכדירקטור בנוה שמחה החל משנת 2010;
ב. המשיב 2, כיהן כחבר ועד בעמותה החל משנת 1996, כנאמן בחלק מההקדשות החל משנת 2008 וכדירקטור בנוה שמחה החל משנת 2010;
ג. המשיב 3, כיהן כחבר ועד בעמותה החל משנת 2001, כנאמן בחלק מההקדשות החל משנת 2006 (לערך), לא כיהן במשרה כלשהי בנוה שמחה – אך כאמור לעיל, עניינו אינו נדון במסגרת פסק הדין.
ד. המשיב 4, כיהן כחבר ועד בעמותה החל משנת 2001, כנאמן בחלק מההקדשות החל משנת 2008 (לערך), כן השתתף בישיבות העמותה (אף ישיבות מצומצמות), ולטענת המנהל המיוחד, היה אף מעורב בפעילות העמותה ואף בעסקאות מקרקעין של העמותה, וכן סיפק שירותים משפטיים לעמותה תמורת שכ"ט;
ה. המשיב 5, בהתאם לדיווחי העמותה (דוח מילולי לרשם העמותות ובמסמכים אחרים נוספים), היה נושא משרה בעמותה והוגדר כ"מזכיר" העמותה (החל מחודש ספטמבר 2001). כמו כן, כיהן כדירקטור בנוה שמחה החל משנת 2014; לטענת המנהל המיוחד, המשיב 5 היה חלק בלתי נפרד מניהול העמותה והיה מעורב בפעילותה;
39. לטענת המנהל המיוחד, היה אסור למשיבים ליטול, לקבל או למשוך כספים מהעמותה וההקדשות שכן זאת נעשה בניגוד לחוק, מתוקף היותם נושאי משרה בעמותה.
טענות הצדדים
טענות המנהל המיוחד
40. לטענת המנהל המיוחד, החל משנת 2010 (שנה לאחר רכישת נווה שמחה, כתמורה על מכירת ישיבת עץ חיים) ועד למועד מינויו כמנהל המיוחד, משכו המשיבים כספים שלדעת המנהל המיוחד- המשיבים לא היו זכאים למשוך, לא מקופת העמותה ולא מנווה שמחה (בבעלות הקדש וולף), לא בתורת משכורת ולא בתורת שכר בגין מתן שירותים, או כל תקבול אחר מן העמותה או ההקדש.
41. לדעת המנהל המיוחד, המסגרת הנורמטיבית וההסדר המשפטי בעניין העסקה בעמותה או קבלת תקבול כספי או אחר מעמותה חייב להיות על פי הוראות חוק העמותות וחוקים אחרים. אולם, המשיבים פעלו בעמותה, לטענת המנהל המיוחד, כבעסק פרטי ומשכו או קיבלו כספים שעל פי דין אסור היה להם לקבלם.
42. המנהל המיוחד תאר את תפקידם של המשיבים בעמותה, וכאמור לעיל, ולשיטתו, הם מוגדרים כנושאי משרה בעמותה. על כן, אסור היה להם מבחינה משפטית ואף מבחינת ניגוד עניינים למשוך או לקבל כספים מהעמותה. לפיכך, על המשיבים להשיב לקופת העמותה את הכספים שקיבלו או נטלו שלא כדין.
43. המנהל המיוחד טען עוד, כי התשלומים ששולמו למשיבים, כלל לא אושרו באסיפה הכללית, ולא דווחו לרשם העמותות, לטענתו - תוך הסתרת הדבר במכוון.
44. המנהל המיוחד סקר בתמצית את קשייה הכספיים של העמותה, נוכח הליך הפירוק דנא, ואת העובדה כי המשיבים משכו או קיבלו כספים למרות שעובדי העמותה (מלמדים, אברכים וכיו"ב) לא קיבלו את שכרם והעמותה אף נאלצה למכור נכסים לשם פירעון חובותיה לנושיה, לרבות לעובדי העמותה.
45. המנהל המיוחד כרך בבקשתו את כלל התקבולים – האסורים לדעתו – הן שהועברו ישירות מהעמותה הן מנווה שמחה והן ממוסדות הקשורים לעמותה.
46. לדעת המנהל המיוחד, מאת שהקדש וולף מחזיק בישיבת עץ חיים, כנזכר לעיל, וישיבת עץ חיים נמכרה על ידי ההקדש, וההקדש הוא זה שרכש בתמורה למכירה את נווה שמחה והחברות הקשורות אליה- הרי שהעמותה ונווה שמחה חד הם. זאת, לדעת המנהל המיוחד, מפני שהנהנית מהקדש וולף היא העמותה. על כן, לא ניתן להפריד בין כלל הנכסים והמוסדות של עץ חיים, אלא יש לראותם 'בחדא מחתא' היינו, גוף אחד מסועף.
47. כמו כן, לדעת המנהל המיוחד, ולפי חקירות שביצע כנטען על ידו, הסתעפות המוסדות אינה בכדי, שכן הייתה מטרה שלילית בהסתעפות זאת – בכוונה להסוות את הפעילות הלא חוקית ובכללה משיכות הכספים שלא כדין.
48. לדעת המנהל המיוחד, יש לראות את תרשים המוסדות כך:
49. הוי אומר: לטענת המנהל המיוחד, העמותה היא הבעלים או הנהנית הבלעדית מהקדש וולף ואילו הקדש וולף מחזיק בבעלות את נווה שמחה ויתר החברות הקשורות. על כן, לטענת המנהל המיוחד, בהתאם לחוק העמותות ובהתאם להוראות המנחות, המתפרסמות מטעם רשם העמותות, הרי שחל איסור למשוך או לקבל כל סכום כספי שהוא מהחברות בשרשור – לא מהחברה התחתונה ולא מהחברה העליונה או מן ההקדש, שכן לכולם יש דין של כספי העמותה. ולפיכך, נושא משרה בעמותה אינו רשאי, ואף אסור על פי חוק, לקבל שכר או כל תקבול אחר מהעמותה, מהקדש וולף או מנווה שמחה, שכן דין אחד לכולם.
50. לסיכום, טען המנהל המיוחד, כי בפני המשיבים יכולה הייתה לעמוד ברירה אחת – לסיים את תפקידם כנושאי משרה בעמותה או בהקדש או אז, להיקלט כעובדים מן המניין ולקבל שכר כדין.
51. המנהל המיוחד אף רמז, כי מציאות זאת לא הייתה מעשית שכן, לולא שהחזיקו המשיבים בתפקידם – כנושאי משרה בעמותה ובהקדש וולף ובדירקטוריון נווה שמחה – לא יכלו למשוך שכר בהיקפים גבוהים מאוד, ביחס לעבודתם ובפרט לעומת עובדים אחרים בעמותה ששכרם נמוך בהרבה ביחס לשכרם של המשיבים.
52. לטענת המנהל המיוחד, למרות שהבקשה דנא עוסקת במשיכת כספים שרובם נמשכו או התקבלו החל משנת 2010 ועד לשנת 2017 (כולל לכל המאוחר) – מועד מינויו של המנהל המיוחד – ואילו הבקשה הוגשה אך בשנת 2021, תקופת ההתיישנות מתחילה החל ממועד מינויו כמנהל מיוחד, שכן עד למועד מינויו לא היה כוח תביעה מהותי בעמותה.
53. כן הוסיף המנהל המיוחד במסגרת תגובתו לטענות המקדמיות, וכאמור לעיל, טענות מכוח הוראות חוק הנאמנות, שגם על פיהן חבים המשיבים בהשבת הכספים שקיבלו.
טענות המשיבים 1 ו-5 (להלן: "יוסף"; "חיים" בהתאמה)
54. לטענת יוסף וחיים, שגה המנהל המיוחד שהחשיב את נווה שמחה כחברת בת של העמותה. ולא היא, נווה שמחה הינה חברה החוסה תחת בעלות הקדש וולף שהעמותה נהנית של ההקדש. על כן, לטענת יוסף וחיים, התשלומים שהתקבלו מנווה שמחה, התקבלו כדין. לטענתם, יש לבצע הפרדה בין תפקידם כחברי ועד בעמותה לבין תפקידם כנאמני ההקדש.
55. יוסף וחיים הדגישו, כי אין עסקינן בחברת בת או בתאגיד קשור לעמותה, כך שלטענתם, התקיימה חלוקה כדין, וכי התשלומים לא היו צריכים להיות מאושרים על ידי האסיפה הכללית של העמותה וכי לא הוסתרו התשלומים מרשם העמותות, שכן לא התחייב דיווח על התשלומים מנווה שמחה.
56. לטענתם, יש לאבחן בצורה ברורה כי נווה שמחה איננה חברת בת של העמותה והעמותה אינה הבעלים של הקדש וולף; הוי אומר: למרות שהעמותה היא הנהנית מהקדש וולף, אין זה מקים איסור על חברי וועד העמותה לעבוד בנווה שמחה תמורת שכר. כן ובנוסף, אין חובת דיווח על אותם תשלומים ששולמו למשיבים בכובעם כחברי וועד.
57. יוסף וחיים הבהירו עוד, כי הם לא הפרו את הנחיות רשם העמותות לפיהן קבלת שכר מחברת בת של עמותה – אסורה, שכן עסקינן בחברה שהינה בשליטת הקדש ואילו הקשר של העמותה הוא באמצעות ההנאה שתופק מההקדש ואין לעמותה שום זכות או בעלות או טענה העומדת לה מול נווה שמחה.
58. עוד טענו יוסף וחיים, כי מעת שהם נצר למשפחת המייסדים של מוסדות עץ חיים, נאמנותם לעמותה, להקדש ולמוסדות האחרים אינה מוטלת בספק וכי במשך השנים פעלו כדין תוך קבלת אישור ועד העמותה והדברים נכתבו ונחתמו בפרוטוקול ישיבת ההנהלה.
59. נטען, כי יש להבחין בין תפקידם של יוסף וחיים כחברי ועד לבין תפקידם כנאמני הקדש וולף; לטענתם, יש להבדיל בין הוראות חוק העמותות לבין הוראות חוק הנאמנות. לפיכך, חובת הדיווח בכובעם כנאמנים מסורה לרשם ההקדשות וכך אכן נעשה. על כן, הטענה לפיה הסתירו, יוסף וחיים, את דבר התשלומים מנווה שמחה מרשם העמותות אין בה ממש.
60. נטען, כי התשלומים מנווה שמחה ליוסף וחיים נעשו כדין; לטענתם, לא הייתה כל מניעה משפטית מלמנות את יוסף וחיים כדירקטורים בנווה שמחה, שכן זו חברה פרטית, למרות שהיא בשליטת הקדש וולף. על כן, קבלת שכר כדירקטור בנווה שמחה אינה מהווה הפרה של חוק הנאמנות ובוודאי שאין בה הפרה של הוראות חוק העמותות. לאור כל האמור, נטען כי לא התבצעה חלוקת אסורה.
טענות המשיב 2 (להלן: "צבי")
61. יוער כי צבי, תחילה היה מיוצג יחד עם יוסף וחיים, אולם בהמשך בירור ההליך טען טענות בנפרד מהנ"ל. על כן, נפריד טענותיהם. ברם, למרות הפרדת הטענות כאמור לעיל, איני מתעלם מטענות צבי, שנטענו בתצהירו יחד עם תצהיריהם של יוסף וחיים.
62. טענת צבי מבוססת על כך שמעת שלא מילא תפקיד רשמי בעמותה – לדעתו אין הוא מוגדר כנושא משרה בעמותה בהתאם לחוק העמותות – על כן, תפקידו, כמזכיר הישיבה, אינו מונע ממנו כל תשלום מאחר והוא נמנה על צוות העובדים של העמותה.
63. צבי דחה את טענת המנהל המיוחד לפיה, הוא נחשב כנושא משרה דה פאקטו, ולטענתו פסק הדין ממנו נבנה המנהל המיוחד [ע"פ 3506/13 דוד הבי נ' מדינת ישראל (12.1.2016)] אינו עניין לכאן, שכן יש לאבחן את העובדות במקרה דנא השונות בתכלית מפסק הדין הנ"ל. לטענתו, בפסק הדין נדון אישום פלילי הפורש את שרשרת האירועים של המערערים בביצוע עבירות כלכליות תוך הימנעות מנשיאה בתפקיד פורמאלי. מעת שכך, בענייננו מדובר בעובד ככל העובדים ואין בהעסקתו של צבי משום ניגוד עניינים, שכן גם לפי הנחיות רשם העמותות ניתן לקבל העסקה של בני משפחה עד שיעור של 10% ממצבת העובדים בעמותה.
64. כן טען צבי, כי דבר שכרו דווח כדין לרשם העמותות במסגרת דוח על 5 מקבלי השכר הגבוהים ביותר בעמותה, וכי רשם העמותות, במשך השנים, לא טען כנגד שכרו.
65. על כן, נטען כי לא ניתן לקבוע על סמך פסק הדין הפלילי לעיל, ועל סמך היותו בתפקיד 'מזכיר' כאילו הוא נושא משרה רשמי, בצורה סמויה, בעמותה וממילא שהשכר שולם כדין.
טענות המשיב 4 (להלן: "עו"ד שחור")
66. תחילה טען המשיב טענות מקדמיות כדלקמן:
א. התיישנות; לטענתו, התקבולים אותם דורש המנהל המיוחד שולמו לעו"ד שחור לפני יותר מ-7 שנים ממועד הגשת הבקשה דנא.
ב. חוסר סמכותו של המנהל המיוחד; למנהל המיוחד אין סמכות לנהל או לפעול בנווה שמחה, שכן הוא בעל תפקיד אך ורק של העמותה ולא של נווה שמחה.
ג. נווה שמחה והעמותה הם שני גופים שונים ושתי ישויות משפטיות נפרדות; המנהל המיוחד אינו יכול לקשור בין העמותה לנווה שמחה, שכן נווה שמחה מוחזקת על ידי חברה אם (המחזיקה בחברת נווה שמחה) בבעלות הקדש וולף. לעומת זאת, העמותה אינה מחזיקה בהקדש וולף או בנווה שמחה, אלא רק הנהנית של הקדש וולף. על כן, אין לקשור בין נווה שמחה לבין העמותה.
67. לגופן של טענות – טען עו"ד שחור כדלהלן; התמורה שולמה 'בזמן אמת' על שירותים שניתנו לחברה; התמורה הינה סבירה והוגנת ביחס לפעולות הרבות שביצע וביחס לשכר המקובל בשוק לחברה בסדר גודל כנווה שמחה (כ-150 מועסקים ונכסים בשווי מוערך של כעשרה מיליון ש"ח), וכי טרם התמנה לדירקטור בנווה שמחה, אדם אחר שהחזיק בתפקיד עו"ד שחור אף ביצע את אותן פעולות בשכר.
68. כמו כן, ביאר עו"ד שחור כי, בין יתר תפקידו, היה אחראי על ענייני הכספים של נווה שמחה, טיפול במשכורות העובדים ובקרה על הוצאות נווה שמחה. על כן, התמורה ששולמה לו, שולמה כדין ובסכום סביר ביחס לביצוע הפעולות המתוארות לעיל.
69. כמו כן, חזר עו"ד שחור על טענתו לפיה אין למנהל המיוחד סמכות לדון בעניין נווה שמוחה, וכי המנהל המיוחד עצמו מודה כי כל הכספים שולמו לעו"ד שחור אך ורק מקופת נווה שמחה, ללא קשר לכספי העמותה.
70. ביחס לטענות על סכומי הכספים שקיבל עו"ד שחור נטען כדלהלן, בהתאמה לרכיבי השכר כאמור בפסקה 34.ד. לעיל:
א. סכום השכר הנקוב בדרישת המנהל המיוחד הינו במונחי 'עלות מעביד' ועל כן, אין זה סביר וצודק כי יהיה עליו להחזיר כספים שלא התקבלו בידו. קרי, לטענת עו"ד שחור, המנהל המיוחד רשאי לדרוש השבה של השכר נטו בשיעור של כ-15,000 ₪ לחודש, משך 5 שנים (משנת 2010 ועד וכולל שנת 2014) ולא על תשלומים או עלויות אחרים בקשר לשכרו. על כן, הסכום שיכול להיתבע הוא: 15,000 * 12 * 5 = 900,000 ₪ (ולא כ-1.6 מיליון ₪);
ב. אין מחלוקת שהתקבל הסכום, בסך 198,600 ₪. לטענת עו"ד שחור סכום זה שולם עבור פיצויי פיטורין;
ג. אין מחלוקת שהתקבל הסכום, בסך 43,018 ₪, שכן סכום זה הינו החזר הוצאות עבור אגרות שחויבה החברה ששולמו על ידי עו"ד שחור בתוספת דמי טיפול;
ד. אין מחלוקת שהתקבל הסכום, בסך 232,087 ₪, בשל טיפולו של עו"ד שחור בעסקת מתחם למל, שבשל מורכבותה היה צריך לפתוח חברה חדשה שממנה ואליה יעברו הכספים לביצוע העסקה. וכי הנכס נמכר, לימים, ברווח כפול, כך שפועלו של עו"ד שחור הביא תשואה לנווה שמחה.
ה. עו"ד שחור לא התייחס לסכום בסך של 16,866 ₪, שנטען שקיבל מנווה שמחה.
ו. הסכום, בסך 300,000 ₪, אכן התקבל מנווה שמחה והופקד בח-ו נאמנות ולאחר זמן הושב במלואו לנווה שמחה.
71. הנה כי כן, המחלוקת הכספית הינה בשני רבדים: רובד אחד, הכספים שעו"ד שחור מודה שקיבלם – סך של: 1,347,553; והרובד השני: הכספים אותם מכחיש שקיבל או שהחזיר לחברה ובסה"כ: 1,009,465 ₪;
72. לאור כל האמור לעיל, טען עו"ד שחור כי אין בסמכות המנהל המיוחד לתבוע את הכספים אותם קיבל כדין, ולפיכך דין הבקשה להידחות.
המסגרת הדיונית
73. ראשית, וכפי שצוין לעיל, המשיב 3 נמחק מהבקשה, עקב הסכם פשרה, שניתן לגביו תוקף של פסק דין. במסגרת החלטה מיום 4 בדצמבר 2023 נעתרתי לבקשה למחיקת המשיב 3, בעטיו של הסכם הפשרה, אשר מייתר את המשך ההליך לגביו;
74. שנית, המשיבים טענו לטענות מקדמיות; על כן, ביחס לטענות אלו, אציין כי ביום 12 באוקטובר 2021, נתתי החלטה הדוחה את הטענות המקדמיות בדבר אי התאמת ההליך של בקשה למתן הוראות והתיישנות. בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר אי התאמת ההליך ובדבר העדר התיישנות (רע"א 8372/21) נדחה ביום 7.2.22.
75. שלישית, התייחסות לטענה להרחבת חזית אסורה; המנהל המיוחד, הגיש בקשתו להשבת הכספים כאמור לעיל, במסגרת חוק העמותות, הנחיות רשם העמותות והפסיקה הרלבנטית – אולם, לא הזכיר כלל את הדרישה להשבת הכספים מכוח חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן – "חוק הנאמנות") או מתקנות הקדשות וכיו"ב. ברם, בתגובתו מיום 8.8.21 העלה המנהל המיוחד לראשונה כי גם מכוח הוראות חוק הנאמנות – סעיפים 8 ו-15-12 לחוק – על המשיבים להשיב את הכספים אותם הם נדרשים להשיב לקופת העמותה.
76. ביחס לטענה זו, חלק מן המשיבים טענו כי מדובר בהרחבת חזית אסורה – ועל כן, המסגרת הנורמטיבית הינה אך ורק בגדרי הוראות חוק העמותות בלבד.
77. סבורני, כי לא התקיימה בנדון דנן הרחבת חזית אסורה כפי הטענה שהעלו המשיבים – זאת מן הטעמים להלן:
א. המשיבים 1, 2 ו-5 בתגובתם (מיום 22.6.21) העלו מיוזמתם את ההבחנה, לשיטתם, בין תפקידם כחברי ועד בעמותה לבין תפקידם כנאמני הקדש וולף, ואף האריכו בפרשנות חוק הנאמנות ובציטוטים מן ההלכה הפסוקה ומן הספרות.
ב. כידוע, הרחבת חזית אסורה היא בנסיבות בהן מורחבת החזית ביחס לעובדות שבמחלוקת. לא כך הם פני הדברים כאשר העובדות לא השתנו וכאשר סלע המחלוקת נותר כשהיה, אלא שמי מהצדדים מעלה טענה משפטית הנובעת מהמסגרת הנורמטיבית החלה על אותן עובדות – במקרה דנא, חוק הנאמנות ותקנותיו וכיו"ב החלים על הקדש ציבורי. על כן, סבורני כי העלאת טענה מכוח חוק איננה כשלעצמה הרחבת חזית אסורה (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ (1990), פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת ש' נתניהו).
ג. כמו כן, בית המשפט יכול להכריע בהתאם למסגרת הנורמטיבית הנכונה, והוא אף מחויב על כך על פי דין. כלומר, אין הצדדים יכולים להתנות כי על העובדות העומדות לפני בית המשפט לא יחול חוק מסוים. לשון אחרת, דבר חיקוק – על דרך כלל – איננו ככלי ביד הצדדים המתדיינים, ברצותם יזדקקו לו וברצותם ידחו אותו.
ד. זאת ועוד, בעל דין אינו מחויב להצביע על דבר חיקוק ממנו הוא שואב את טיעוניו. אכן, אין סעד ללא עילה, אך אין בעל דין מחויב בשעה ששוטח טענותיו להצביע על מקור החיקוק לעילת תביעתו. על כן, גם מטעם זה, איני מקבל כי עסקינן בהרחבת חזית אסורה.
ראו והשוו לעניין זה את שנאמר בע"א 7183/13 אסתר ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ פסקה 15 (12.7.2015) לאמור:
"אין זה קשה להבחין בכך שניסוח הסעד המבוקש לא היה מן המשופרים. האם חרף ניסוח פתלתל זה של הסעד המבוקש בכתב התביעה היה יכול בית המשפט המחוזי, מיוזמתו, להידרש לכלים החוזיים שעליהם עמד בכל הקשור בגובה הריבית המוסכמת על הצדדים?
לפני שנים רבות נקבע בפסיקתנו כי "[...] בית-משפט לא יפסוק על סמך עילה השונה מזו אשר נטענה בכתבי-הטענות" (ע"א 11/62 חכמוב נ' סטולר, פ"ד טז 1395, 1400 (1962); ראו גם ע"א 375/84 דרורה עדן בשם עיזבון המנוח אלברט עדן ז"ל נ' אל פאגורי, פ"ד מב(4) 226, 237 (1988)).
שנים אחר כך נקבע כי "אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת" (ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 625 (1992)).
מאז השתנו העיתים.
כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" (ע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מילאדי, פסקה 10 (5.9.2011)), שכן "לא הכותרת המשפטית לעילת התביעה היא הטעונה הבהרה והתייחסות מבראשית בכתב התובענה, אלא העובדות המקימות עילה כזו" (ע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבנין בע"מ נ' פינק, פ"ד מד(1) 226, 230 (1990) (...))."
ה. זאת וגם זאת, לית מאן דפליג כי עובדתית חלק מהמשיבים היו נאמני הקדש וולף, וכי נווה שמחה הינה בשליטת ההקדש. על כן, לא מן הנמנע כי יחול עליהם חוק הנאמנות, כאשר עסקינן בהקדש ציבורי, כבמקרה דנא.
78. הנה כי כן, וכאמור לעיל, לטעמי צדק המנהל המיוחד בטענותיו (סעיפים 21-14 לתשובתו לסיכומי המשיבים) כי אין עסקינן בהרחבת חזית אסורה, וכי דיון בהתאם להוראות חוק הנאמנות, תקנותיו והפסיקה הנובעת ממנו, ככל והינם רלוונטיים לבקשה דנא, הינם כורח הדברים על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים.
79. רביעית, למרות שהתרתי בירורה של הבקשה במסגרת מתן הוראות, התקיים דיון הוכחות בו העידו המשיבים. אציין בטרם אדון לגופה של בקשה, כי התרשמותי מן העדים הייתה כי רב הנסתר על הגלוי, וכי המשיבים התחמקו מלתת תשובות ענייניות וקצרות, ובמקום זאת הלכו סביב שאלות עובדתיות שנשאלו עד כדי אי הבנה כל עיקר של התשובה לשאלה פשוטה שנשאלו (ראו ביחס למשיב 1 – עמ' 67 לפרוטוקול, שו' 10-26; עמ' 68, שו' 8-23; עמ' 69, שו' 13-26; עמ' 76 – כל העמוד; ביחס למשיב 2 – עמ' 97, שו' 20-26; עמ' 103, שו' 12-26; עמ' 104, שו' 7-20; עמ' 108, שו' 19-26; עמ' 109, שו' 1-14; ביחס למשיב 4 – עמ' 181 – כל העמוד; עמ' 183 – כל העמוד; ביחס למשיב 5 – עמ' 119 – כל העמוד; עמ' 127 – כל העמוד; עמ' 134, שו' 19-26; עמ' 136 – כל העמוד; עמ' 143 – כל העמוד; עמ' 156, שו' 6-8).
80. לטעמי, טענת המנהל המיוחד (סעיף 23 לסיכומי תשובתו) לפיה, חל עירוב נכסים וכי העמותה היא זו שניהלה את נווה שמחה בכלל וההקדשות (הציבוריים והדתיים) בפרט, נכונה. ברם, לא ראיתי טעם, להרחיב את הדיון בעניין זה, שכן המשיבים עצמם קשרו – כחוט השני – את נווה שמחה לעמותה, הן בהסכם אותו ציין המנהל המיוחד, והן בתשובותיהם לבקשה ובחקירתם במהלך הדיון. יחד עם זאת, יש להעיר כי עירוב הנכסים משמיט במידה רבה את הקרקע מתחת לטענות המשיבים בדבר היות העמותה ונווה שמחה גופים נפרדים.
דיון והכרעה
81. לטענת המנהל המיוחד, בחקירות שהוא ניהל, בטרם הוגשה הבקשה, המשיבים אישרו כי התשלומים ששולמו להם נעשו עבור תפקידם כחברי ועד העמותה ורק לאחר הגשת הבקשה, ניסו המשיבים להתנער מגרסה ראשונית זו, מבלי שהובאו על ידם עדים מטעמם להוכחת גרסתם המאוחרת.
82. בהקשר זה, הפנה המנהל המיוחד בסיכומים לחקירת המשיב 2 מיום 4.6.18 בעמ' 3, שורות 1-10 ועמ' 4, שורות 1-7; לחקירת המשיב 4, בעמ' 59, שורות 4-14; ואף לחקירתו של המשיב 3 מיום 7.5.18, שורות 10-19. ביחס למשיב 1 הפנה המנהל המיוחד לחקירה החוזרת (עמ' 64 לפרוטוקול, שורות 15-21) בה אישר כי הוא ידע שאסור היה לו לקבל כסף מהעמותה.
83. לטענת המשיבים 1, 4 ו-5, השכר מנווה שמחה אשר שולם, לכל אחד מהם, שולם להם בגין תפקידם כדירקטורים בנווה שמחה, בגין עבודה בהיקף משמעותי. משיבים אלה לא הגישו דוחות שעות בגין עבודתם הנטענת בנווה שמחה; לא הגישו התכתבות מזמן אמת במסגרת עבודתם הנטענת בנווה שמחה, התומכת בגרסתם המאוחרת ולא הביאו עדות חיצונית לתמיכה בגרסתם זו. כך, למשל, לא הובא לעדות מר מנחם קליין, שניהל בפועל בשכר מלא את נווה שמחה באותן שנים או את מר דן פריימן, שכיהן באותה תקופה כדירקטור בנווה שמחה וכאן פועלת החזקה כי ההימנעות מהבאת עדותם, ללא הסבר סביר, פועלת לחובתם. המשיבים הנ"ל לא התמודדו עם העובדה שדירקטורים נוספים בנווה שמחה לא קיבלו שכר בגין כך, כגון מר דן פריימן. המשיב 4 הודה למעשה, בחקירתו אצל המנהל המיוחד ביום 16.5.18, עמ' 19, שורות 2-22, כי התשלומים שקיבל מנווה שמחה היו "הזדמנות" לשלם לו "פיצוי" על פעילותו ללא קבלת שכר במסגרת העמותה (ראו גם את חקירתו הנ"ל בעמ' 16, שורה 18, עד עמ' 17, שורה 3; וכן בעמ' 18 שם, שורות 10-20). המשיב 5 הודה בחקירתו על ידי המנהל המיוחד כי עבור אותה עבודה בעמותה הוא קיבל שכר תחילה מהעמותה ולאחר מכן, מנווה שמחה (חקירה מיום 31.5.18, עמ' 7, שורות 4-23). לדידי, יש להעדיף את גרסתם המוקדמת של המשיבים בפני המנהל המיוחד שנים לפני הגשת הבקשה להשבת הכספים, על הגרסאות המאוחרות שניתנו על ידם בהליך זה. על העדפת גרסה מוקדמת של עד בחקירה שהתקיימה שנים לפני ההליך המשפטי על גרסה מאוחרת (וסותרת) שניתנה בהליך המשפטי, ראו, למשל, את ע"א 7746/02 מנהל מע"מ חדרה נ' חשמל המשולש חברה לשיווק ויבוא חשמל בע"מ (1.9.05), פסקה ג' לפסק דינו של כב' השופט א' לוי.
84. בצדק, טען המנהל המיוחד בסיכומי התשובה מטעמו כי טענות המשיבים 1, 2 ו-5 בסיכומים מטעמם, בנוגע לעבודתם בנווה שמחה, סותרות את האמור בתצהיריהם שהוגשו בתמיכה לתגובותיהם לבקשת המנהל המיוחד, שם נטען כי הם שימשו כדירקטורים בנווה שמחה ולא פעלו בניהול שוטף של החברה. העובדה שהוצאו למשיבים 1 ו-5 תלושי שכר בנווה שמחה אינה יכולה להביא לקבלת גרסתם המאוחרת, לאור העובדה שהמשיבים 1-4 החזיקו כל אחד ב-25 אחוזים משתי חברות שנרשמו בפנמה, אשר החזיקו ב-99% ממניות החברה להקמת קרית מטרסדורף בע"מ, אשר החזיקה ב- 99% ממניות נווה שמחה (ראו עוד בעניין זה, בהמשך). באשר למשיב 4, שטען כי קיבל שכר עבור שירותים משפטיים לחברה, הרי שלא הובאו על ידו ראיות חיצוניות בדבר השירותים שניתנו על ידו, וכן יש לציין כי בחקירתו אצל המנהל המיוחד הודה משיב זה כי נווה שמחה היא חלק מהקדש ציבורי בו הוא כיהן כנאמן ההקדש. נאמן של הקדש ציבורי אינו רשאי לתת שירותים בתשלום להקדש, כפי שיורחב בהמשך.
85. המנהל המיוחד הסתמך בחלק מטיעוניו על הקביעות בפסק הדין ע"ע (ארצי) 17221-10-17 שמואל דב שיליץ - חברת קדישא חסידים (20.8.2019), אשר על פיו קישר בין תשלום שכר לחבר ועד כעובד העמותה. שם עסקינן במנכ"ל עמותה שעשה בכספי העמותה כבתוך שלו, גביית מזומן מלקוחות ללא רישום, השתכרות "בשחור" ללא רישום שכרו בספרי העמותה, תוף עקיפת הבקרות הפנימיות של העמותה ושל רשם העמותות, כאשר מעשיו עלו כדי 'מרמה'. אך המקרה דנן, שונה בתכלית. חטאם של המשיבים זו ההשתכרות, שעה שהם משמשים כנושאי משרה (חבר ועד עמותה או נאמן הקדש). אוסיף, כי גם לדעת המנהל המיוחד לולא חברות המשיבים כחברי ועד, הם יכלו להשתכר מהעמותה (ר' סעיפים 9 ו-11 לסיכומי תשובה של המנהל המיוחד).
השאלות העיקריות לצורך הכרעה בבקשה
86. מעת שהובהרו הדברים, כדלעיל, נדון בשאלות הבאות:
ראשית, האם היה מותר או אסור למשיבים לקבל כספים מנווה שמחה, העמותה או ההקדש?
שנית, האם נווה שמחה ישות בפני עצמה או דינה כדין העמותה או הקדש וולף?
שלישית, האם נווה שמחה היא 'בעל דין' בהליך דנא בכלל ובבקשה 100 בפרט?
ודוק, אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבים קיבלו או משכו כספים. אלא, שלטענת המשיבים היה מותר להם לקבל את הכספים למרות היותם נושאי משרה בעמותה, בהקדש או בנווה שמחה. מנגד, לטענת המנהל המיוחד – היה אסור למשיבים, מכוח הוראות החוק והדין, לקבל כספים בעודם ממלאים תפקיד רשמי בעמותה.
היחס המשפטי בין העמותה לבין הקדש וולף ונווה שמחה
87. לשם דיון בשאלה זו, נציג להלן את התשתית העובדתית הרלוונטית – כך:
א. הרב טוקצ'ינסקי זצ"ל – סבם של המשיבים 2-1, פעל להרחבת מוסדות עץ חיים, מחוץ לחומות העיר עתיקה.
ב. לשם כך, בשנת 1908 – לאחר פעילות מבורכת – מצא הרב טוקצ'ינסקי זצ"ל כמה תורמים שהסכימו להרים תרומה למען מוסדות עץ חיים.
ג. התורמים הנ"ל, הוזילו ממון מכיסם ורכשו את הקרקע עליה נבנתה ישיבת עץ חיים.
ד. התורמים הנ"ל, שמכספם נרכשה הקרקע ונבנתה עליה ישיבת עץ חיים, נקראו לימים: 'הקדש וולף'.
ה. כזכור הקדש וולף נרשם ברשם ההקדשות כהקדש ציבורי בחודש יוני 2008.
ו. במטרות על פי שטר ההקדש נרשם כך: "לילדים ולמורים הנמצאים בבית הספר והמדרש תלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים השייך לכל (ה)עדות האשכנזיות פרושים בירושלים ואחריהם".
ז. נמצאנו למדים כי, גוף השייך לעמותה – ישיבת עץ חיים – נרשם כמטרה האחת והיחידה של ההקדש.
ח. זאת ועוד, לא בכדי נרשם הקדש וולף בשנת 2008 כ-100 שנים לאחר הקמתו. שכן, בשנת 2009, לאחר משא ומתן למכירת ישיבת עץ חיים, אישר בית המשפט המחוזי את מכירת המקרקעין – המגרש והבניין שעליו (ישיבת עץ חיים), ליזמי נדל"ן.
ט. כמו כן, המכירה התבצעה (בתמצית) כך: הקדש וולף מכר את המקרקעין (ברח' יפו – המגרש והמבנה של ישיבת עץ חיים) ובתמורה קיבל מניות של חברה המחזיקה ב-100% ממניות חברת נווה שמחה, ממנה הועברו תשלומים למשיבים.
י. חברת נווה שמחה, צריכה הייתה להעביר, לכאורה, את כל רווחיה לעמותה שכן העמותה היא הנהנית הבלעדית של הקדש וולף. הקדש וולף כבר העביר את הכסף, בזמנו – בשנת 1908 לערך – לעמותה, על כן נווה שמחה שייכת לעמותה, כפי שישיבת עץ חיים שייכת לעמותה, למרות שבאה לעולם מכספי הקדש וולף.
יא. הנה כי כן, הכספים המגיעים לקופת נווה שמחה שייכים, דה פקטו, לעמותה (על כך נרחיב בהמשך) ממילא המשיבים עצמם מודים כי רווחי נווה שמחה שייכים אפוא לעמותה.
88. יוצא אפוא, מהשתלשלות האירועים לעיל, כי כל הכספים המגיעים לנווה שמחה שייכים, הלכה (מההיבט של ההקדש) ולמעשה (מהיבט של חוק העמותות), לעמותה. ודוק, התמורה בעד ישיבת עץ חיים היא נווה שמחה – על כן, לדידי נווה שמחה נכנסת בנעלי ישיבת עץ חיים שהיא למעשה חלק מן העמותה (חלק מנכסיה).
89. המשיבים עצמם, קשרו את נווה שמחה לעמותה וקיבלו כי נווה שמחה הינה התמורה, בין יתר התמורות, לישיבת עץ חיים, ואף הודו כי התמורה והכספים מגיעים (שייכים) לעמותה; בנוסף, המשיבים ידעו כי לקבל כסף מהעמותה כנושא משרה אינו מעשה חוקי, ועל כן קיבלו שכר מנווה שמחה.
90. היוצא מהאמור עד כה הוא: כי חברת נווה שמחה, הרווחים מפעילות נווה שמחה, וכל הנכסים האחרים שהתקבלו בעד מכירת ישיבת עץ חיים (שהיא נכס של העמותה, שנקנה מכספי הקדש וולף) שייכים לעמותה.
91. אולם בכך לא סגי, שכן קבעתי בהחלטתי, בעניין אחר, כי עקרונית: "אין איסור בחוק העמותות על התקשרות בין עמותה ובין תאגיד קשור, בתנאי שנשמרים הכללים הקבועים בדין" (פר"ק (מחוזי י-ם) 53659-07-17 מרכז מוסדות שומרי אמונים בארץ ישראל נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (23.1.2023)).
האם מותר היה למשיבים לקבל שכר מנווה שמחה?
92. בהתאם לחוק העמותות, תקנות העמותות, הנחיות רשם העמותות והפסיקה אנו למדים כי, "על חברי הועד לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית." (סעיף 27 לחוק העמותות).
93. מכוח ההוראה לעיל וסעיף 54 לחוק העמותות, התבאר בהלכה הפסוקה [ע"א 7307/11 חיים וייס נ' רמת איתרי פסקה 14 (17.9.2013)] כי הוראות סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, מחילות את חובת זהירות גם על חבר וועד בעמותה – לאמור:
"הוראת סעיף 274 לפקודת החברות, הקובעת את העילות שבהן קמה חובתו של נושא משרה בהשבת כספים או נכסים לקופת החברה, מאפשרת מהלך דיוני מהיר ויעיל לקבלת הסעדים הקבועים בסעיף במסגרת הליכים הננקטים לפירוקה של חברה, בזיקה לעילות התביעה המוכרות בדין ובהן הפרת חובת זהירות והפרת חובת האמונים המוטלות על נושאי משרה בתאגיד (ראו: בן-ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור דיני עמותות להלכה ולמעשה כרך ב 563-561 (2002) (להלן: גרינברגר ובן-תור); צפורה כהן פירוק חברות 774-769 (2000) (להלן: כהן); ע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין, פ"ד יט(2) 93, 98-97 (1965); רע"א 294/88 רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ, פ"ד מו(1) 362, 369 (1991)).
(...)
סעיף זה חל, כאמור, גם על עמותות מכוח סעיף 54 לחוק העמותות. ובמלים אחרות, לצורך תחולתו של סעיף 374 לפקודת החברות תיחשב התנהגות "שלא כהוגן" מצד נושא משרה בתאגיד – ועמותה בכלל זה – כל התנהגות שיש בה משום הפרת חובות הזהירות וחובות האמון בהן חב נושא המשרה כלפי התאגיד.
סעיף 27 לחוק העמותות מטיל על חברי הוועד בעמותה חובה "לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית" (ראו: דוד א' פרנקל דיני עמותות בישראל 170 (מהדורה שניה מורחבת, 2012) (להלן: פרנקל); ה"פ (מחוזי י-ם) 593/96 מלר נ' מוסדות יד עזרה, פסקה 8 (30.12.1997) (להלן: עניין מלר); ת"א (מחוזי י-ם) 2584/00 הורביץ נ' עמותת ישיבות בני עקיבא נתיב מאיר, פסקה 8 (29.5.2001)).
דומה כי חובה זו מקפלת בתוכה את חובות הזהירות החלות על חברי הוועד כנושאי משרה בעמותה וכן את חובות האמון שהם חבים בהן כלפיה.
חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) אשר חוקק כעשרים שנים מאוחר יותר, ראה להתייחס ביתר פירוט לחובותיהם של נושאי משרה בחברה וייחד לכך פרק שלם (ראו הפרק השלישי לחוק החברות), אך נראה כי באשר להיקפן של חובות הזהירות וחובות האמון שחב נושא משרה בעמותה, ניתן בהחלט להקיש מהוראות סעיפים 253 ו-254 לחוק החברות, המשרטטים את קווי המתאר של אותן החובות החלות על נושא משרה בחברה (ראו: גרינברגר ובן-תור כרך א, 328-327; כמו כן ראו והשוו: פרנקל, בעמ' 200-199)."
גם בהנחיות רשם העמותות, ביחס לאחריות חברי וועד, הודגשה חובת הזהירות של חבר ועד כלפי העמותה וההימנעות מפעולות מנוגדות הפוגעות במטרות העמותה – לאמור:
"בהתאם לפסיקת בתי המשפט, על חברי הוועד מוטלת חובת האמון, הזהירות והמיומנות לפעול לטובת העמותה ובכלל זה, להגשמת מטרותיה.
עליהם לבצע פעולות המשרתות את האינטרסים של העמותה ולא אינטרסים אישיים. כך לדוגמא, בעניינים הנוגעים לקבלת שירותים עבור העמותה, אסור לחבר הוועד לקחת בחשבון שיקולים של קשרי ידידות עם נותן השירות וכדומה.
על חברי הוועד מוטלת אחריות לדאוג לכך שלא תבוצע חלוקת רווחים בעמותה, ובמקרה שבוצעה חלוקה כאמור, יראו אותם כמפרים את חובתם כלפי העמותה, אלא אם יוכיחו שלא ידעו על כך ושלא היה עליהם לדעת על כך, או שנקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את חלוקת הרווחים."
94. בשנת 2009 בוצעה על ידי נאמני הקדש וולף עסקה במסגרתה רכש ההקדש את בית האבות נווה שמחה. העסקה בוצעה כך שההקדש רכש מניות בשתי חברות פנמיות, אשר החזיקו, כאמור, ב- 99% ממניות החברה להקמת קרית מטרסדורף בע"מ, אשר החזיקה ב- 99% ממניות נווה שמחה. על אף שהמניות בחברות הפנמיות נרכשו על ידי ההקדש עצמו, ביום 30.10.10 הנפיקה החברה להקמת קריית מטרסדורף בע"מ שטרות מניה המעידים על כך שנאמני ההקדש מחזיקים כל אחד ב- 25% ממניות החברות הפנמיות (בתוקף תפקידם כנאמני ההקדש). מבנה זה אפשר לנושאי המשרה בעמותה ליטול מנווה שמחה את השכר או הכספים, שהמנהל המיוחד עתר לחייבם בהשבתם. סעיף 8 לחוק הנאמנות אוסר על נאמן לקבל שכר עבור מילוי תפקידו, זולת אם מילוי תפקידו היה מעיסוקיו. על פי הנחיות רשם ההקדשות, פסיקת שכר לנאמן תעשה רק במקרים חריגים, כאשר הפעולות הנדרשות ממנו אינן מהוות חלק אינטגרלי מתפקידו כנאמן. אין מחלוקת כי לא ניתן במקרה זה אישור רשם ההקדשות ובית המשפט לקבלת השכר/הכספים. המשיבים 1-4 שימשו כנושאי משרה בעמותה והן כנאמני הקדש וולף. המשיבים 1, 2 ו-4 פעלו, אפוא, בניגוד עניינים, כאשר בגין פעולותיהם בעמותה, משכו שכר/כספים מנווה שמחה, כאשר הם משמשים גם כנאמני הקדש וולף.
הסדרת נושא תגמול ושכר לחברי וועד בעמותה
95. נוסף על האמור לעיל, חוק העמותות ותקנות העמותות מסדירים את סוגית התגמול והשכר לחברי וועד בעמותה. כדלהלן:
חוק העמותות:
"שכר חברי הוועד
(תיקון מס' 10) התשס"ז־2007
26א. האסיפה הכללית רשאית להחליט על תשלום שכר לחברי הועד; החליטה כי יש לשלם שכר, תקבע את גובה השכר, בכפוף להוראות לפי סעיף 34א.
שכר חברי ועד וחברי ועדת ביקורת
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
34א. שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע הוראות לענין שכר או גמול שישולמו לחברי ועד או לחברי ועדת ביקורת, בעמותה, ולענין תנאי העסקתם, לרבות הגבלות לענין שכר, גמול, ותנאי העסקה כאמור; ורשאי שר המשפטים לקבוע, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות כאמור לענין המנהל הכללי של העמותה ומי שכפוף לו במישרין; הוראות לפי סעיף זה יכול שייקבעו לסוגי עמותות."
תקנות העמותות (גמול ליושב ראש ועד, לחבר ועד ולחבר ועדת ביקורת בעמותה), תשס"ט-2009:
"גמול ליושב ראש ועד, לחבר ועד ולחבר ועדת ביקורת בעבור השתתפות בישיבות
3. (א) עמותה רשאית לקבוע, בכפוף לכל דין ובאישור מראש של האסיפה הכללית, כי ישולם ליושב ראש הוועד, לחבר ועד או לחבר ועדת ביקורת בעמותה, גמול בעבור השתתפות בישיבות הוועד, ועדותיו הקבועות או ישיבות ועדת הביקורת, לפי העניין; קבעה העמותה כאמור, רשאית היא לשלם ליושב ראש ועד, לחבר ועד או לחבר ועדת ביקורת, גמול שלא יעלה על המפורט בתוספת השניה, לפי העניין, והכל בהתאם לדרגת העמותה; גמול כאמור ישולם לפי מספר ישיבות הוועד, ועדותיו הקבועות או ישיבות ועדת ביקורת, לפי העניין, שבהן השתתף.
(ב) לא ישולם גמול כאמור בתקנה זו בעד השתתפות ביותר ממספר הישיבות המרבי לשנה הנקוב בתוספת השלישית.
(ג) עלה המספר של ישיבות הוועד או ועדותיו הקבועות שבהן השתתף יושב ראש הוועד או חבר הוועד, או של ישיבות ועדת ביקורת שבהן השתתף חבר ועדת ביקורת, על מספר הישיבות השנתי כמפורט בתוספת השלישית, בשל נסיבות הנוגעות לפעילות מיוחדת של העמותה לקידום מטרותיה, רשאית היא לשלם גמול לפי מספר הישיבות בפועל, ובלבד שנתקבל לכך אישור האסיפה הכללית וכן שמספר הישיבות אינה עולה על 150% ממספר הישיבות המפורטות בתוספת השלישית."
96. אציין, כי למרות שתיקון 14 טרם נחקק בתקופה בה תובע המנהל המיוחד את החזרת הכספים, לטעמי התכלית של החוק נובעת מהנחיות רשם העמותות, ובהלכה הפסוקה (אותה הציג גם המנהל המיוחד בבקשתו) ההתייחסות להנחיות הינה מחייבת ולמצער כ'קו מנחה'. אכן, לאחר תיקון 14, במסגרתו חוקק סעיף 39א לחוק העמותות הוכיח סופו על תחילתו כי היה זה נכון להנחות את העמותות כיצד לפעול.
97. נוסף על האמור לעיל, חוק העמותות אף קובע הסדר שלילי על חלוקת רווחים אסורה לחברי ועד ואף מטיל אחריות על חברי הוועד כאשר התבצעה חלוקה אסורה – לאמור:
"חלוקה אסורה בעמותה
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
34ג. (א) עמותה אינה רשאית לבצע חלוקת רווחים לחבריה, במישרין או בעקיפין, לרבות למייסד העמותה, וכל חלוקת רווחים שבוצעה על ידה תיחשב לענין פרק זה כחלוקה אסורה.
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
(ב) ביצעה עמותה חלוקה אסורה, יהיה על חבר עמותה להשיב לעמותה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה.
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין, וכן הן לא יחולו על טובת הנאה שקיבל חבר עמותה מהעמותה כאחד מציבור הזכאים ליהנות משירותי העמותה על פי מטרותיה.
אחריות חברי ועד לחלוקה אסורה
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
34ד. בוצעה בעמותה חלוקה אסורה יראו כל מי שהיה חבר ועד במועד החלוקה כמי שהפר בכך את חובותיו כלפי העמותה, אלא אם כן הוכיח אחד מאלה:
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
(1) שהתנגד לחלוקה האסורה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה;
(תיקון מס' 10) תשס"ז־2007
(2) שבנסיבות הענין, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החלוקה האסורה."
98. בפסיקה התבאר כי הפרשנות לדיבר: 'חלוקה אסורה' הינה רחבה וחלה גם על שכר וכל טובת הנאה מהעמותה של חבר ועד ואף של נושא משרה או מי שקשור בקשר משפחתי לחבר ועד או נושא משרה בעמותה (ראו: ע"ע (ארצי) 17221-10-17 שמואל דב שיליץ - חברת קדישא חסידים )20.8.2019); פר"ק (מחוזי י-ם) 53659-07-17 מרכז מוסדות שומרי אמונים בארץ ישראל נ' כונס הנכסים הרשמי (23.6.2020)).
יוצא אפוא, כי לחבר ועד אסור לקבל רווח, לרבות משכורת וכיו"ב, מהעמותה כל עוד הוא מכהן כחבר ועד.
מעת שקבעתי לעיל, כי נווה שמחה הינה 'נכס' של העמותה, חל על המשיבים איסור על השתכרות מנווה שמחה בעת שכיהנו כחברי ועד. אבחן את הדברים להלן גם מההיבט של הקדש ציבורי.
הסדרת תגמול ושכר לנאמני הקדש ציבורי
99. כידוע על נאמן לפי שטר הקדש ציבורי, חלות הוראות חוק הנאמנות. סעיף 8 לחוק הנאמנות אוסר על תשלום שכר לנאמן – לאמור:
"8. שכר והוצאות
[תיקון: תשס״ז]
(א) נאמן אינו זכאי לשכר בעד מילוי תפקידיו, זולת אם מילוים היה מעיסוקיו; אולם רשאי בית המשפט להקציב לו שכר, אם ראה שהדבר מתחייב מהיקף תפקידיו כנאמן.
(ב) נאמן זכאי לשיפוי על הוצאות סבירות שהוציא ועל התחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב מילוי תפקידיו.
(ג) נאמן רשאי להחזיר לעצמו את שכרו והוצאותיו מנכסי הנאמנות, והוא רשאי לעכבם בידו כערובה לסילוק המגיע לו לפי סעיף זה.
(ד) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לענין שכר, גמול והחזר הוצאות שישולמו לפי סעיף זה לנאמן של הקדש ציבורי כהגדרתו בסעיף 26, לרבות הגבלות לענין תשלומים כאמור; הוראות כאמור בסעיף קטן זה יכול שייקבעו לסוגי הקדש ציבורי."
100. למרות שהוראות סעיף 8 לעיל יחולו בכפוף לתנאי הנאמנות – כהוראת סעיף 11 לחוק הנאמנות , אין לפנינו הוראות כאלה, וממילא שהמשיבים לא טענו לתנאי נאמנות לפיהם, ניתן לשלם שכר לנאמני ההקדש.
101. סעיפים 13, 14 ו-15 לחוק הנאמנות אף הם מורים על איסור קבלת טובת הנאה, חלוקה אסורה ואף ביטול פעולה שנעשתה תוך כדי הפרת הוראות חוק הנאמנות – לאמור:
"13. איסור טובת הנאה
(א) נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו.
(...)
(ה) פעולה מן המנויות בסעיף זה שנעשתה בלי אישור בית המשפט – בטלה, זולת אם נעשתה בתמורה כלפי אדם שאינו בין המנויים בסעיף קטן (ב)(1) ו-(2) ושפעל בתום לב.
14. ביטול פעולות
פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלם, ועל הצד השלישי יחולו אחריות וחובות כשל נאמן; ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות.
15. דין רווח אסור
ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב הנאמנות, דינו כחלק מנכסי הנאמנות."
102. כאמור בסעיף 8 לחוק הנאמנות, שר המשפטים רשאי לקבוע אסדרה לעניין תגמול ושכר לנאמן. ברם, שר המשפטים לא קבע הוראות לעניין שכר נאמן. רשם ההקדשות פרסם הנחיות מנהליות להתנהלות הקדשות ציבוריים לפי חוק הנאמנות, באוקטובר 2017 (להלן: "הנחיות רשם ההקדשות"), בהן הנחה ביחס לשכר נאמן – לאמור:
"שכר טרחה והוצאות
בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הנאמנות, נאמן אינו זכאי לשכר טרחה בעד מילוי תפקידיו, אלא אם מילוים היה מעיסוקיו.
יחד עם זאת, בית המשפט רשאי לקבוע לנאמן שכר אם ראה שהדבר מתחייב מהיקף תפקידיו כנאמן.
בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק נאמנות, הוראות סעיף 8 לחוק
כפופות לתנאי הנאמנות בכתב ההקדש.
דהיינו כאשר כתב ההקדש קובע זאת מפורשות, יהיה הנאמן זכאי לשכר הטרחה הקבוע בכתב ההקדש.(...)
שכר הטרחה הנהוג לנאמן בהקדש )בנסיבות בהן קיימת זכאות לשכר כאמור לעיל) עומד על שיעור שבין 4% ל- 5% מפירות ההקדש מידי שנה.
בעת בחינת בקשת הנאמן לקבלת שכ"ט, ייבחנו, בין היתר, השיקולים הבאים:
• היקף העבודה שביצע הנאמן;
• הסיכונים והקשיים במהלך העבודה;
• מידת המיומנות שהנאמן נדרש לה;
• היעילות שגילה הנאמן במילוי תפקידו;
• התנהלותו התקינה של הנאמן במילוי תפקידיו."
אעיר בעניין הנחיות רשם ההקדשות, כי ההנחיות, למצער, מהוות 'קו מנחה' כאשר סטייה מהן תהא אך מנימוק מיוחד או בנסיבות חריגות.
103. הנה כי כן, גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה, נווה שמחה איננה 'נכס' של העמותה (בניגוד לקביעתי לעיל) הרי שנווה שמחה היא בבעלות הקדש. אי לכך, נאמן של ההקדש אינו יכול לקבל שכר, כאשר הוא ממשיך לשמש בכובעו כנאמן.
האם יש היתר חוקי לקבלת שכר לחבר וועד בעמותה
104. כפי האמור לעיל, באופן עקרוני חל איסור לחבר וועד בעמותה על קבלת שכר באשר לתפקידו בעמותה. תכלית האיסור נובעת מהרצון למנוע ניגוד עניינים בין חבר וועד בעמותה לבין מטרותיה של העמותה. במקרה בו חל 'ניגוד עניינים' ברור, הרי שאין ספק שלחבר ועד או נושא משרה בעמותה אסור ליטול שכר.
105. אולם, כאשר מתן שכר לחבר וועד, אינו מהווה 'ניגוד עניינים' – האם עדיין הוראת חוק העמותות, התקנות מכוחו, הפסיקה והנחיות רשם העמותות תקפות במצב דברים זה – להלן אדון בסוגיה זו.
106. כאמור לעיל, יש בסמכות האסיפה הכללית של עמותה לקבוע שכר לחבר ועד וליו"ר ועד העמותה. ברם, קביעת השכר היא בכפוף להוראות החוק והתקנות ולסכום המרבי שנקבע בתקנות.
בפסיקה בואר כי ניתן, בנסיבות מסוימות, לסטות מתקרת הסכום המרבי לתשלום לחבר ועד וליו"ר [ראו והשוו: ת"א (שלום רח') 6159-05-16 אגודת הסטודנטים המרכז ללימודים אקדמיים נ' אור אדיר (8.1.2019); יוער, אין הכוונה לסטייה מוחלטת המתירה כל סכום ששולם לחבר ועד (לעניין זה השוו: ע"א (מחוזי מרכז) 49098-02-19 אגודת הסטודנטים המרכז ללימודים אקדמיים (ע"ר) נ' אדיר (12.9.20219))].
האם יש היתר חוקי לקבלת שכר לנאמן בהקדש ציבורי
107. כאמור לעיל, ישנה אסדרה ביחס לתשלומי שכר לנאמן – בהתאם לתנאי הנאמנות או בהתאם לחוק הנאמנות. לפנינו מונחות הנחיות רשם ההקדשות. ולדידי, הנחיות אלו מהוות את נקודת המוצא, בבחינת 'קו מנחה'. הווה אומר: עלינו לבחון את הרווחים של נווה שמחה משך השנים, בהן הנאמנים קיבלו שכר, כדלהלן:
כזכור, לטענת המנהל המיוחד (ע"פ הנחיות רשם הקדשות), לנאמן בהקדש ציבורי מותר לגבות שכר של עד 5% מרווחי ההקדש.
108. נחזור לחישוב רווחי נווה שמחה, כפי המוצגים בדוחותיה הכספיים המבוקרים, בהתחשב בסכומים על פני השנים – כדלקמן:
א. סך הסכום הנתבע (ע"י המנהל המיוחד) הוא: 9,074,863 ₪;
ב. בניכוי הסכום הנתבע מהמשיב 3 (הרב לינדר) עומד הסכום על: 8,149,461 ₪;
ג. בניכוי חלק מהסכום הנתבע (300 אש"ח) ממשיב 4 (שנטען לגביו כי הוחזר) עומד הסכום על: 7,849,461 ₪;
ד. נחלק את הסכום בצורה כללית ל-4 – הוי אומר, כל אחד מהמשיבים נטל בממוצע סך של: 1,962,365 ₪;
ה. נחלק את הסכום ל-8 שנים (סך השנים בהם תובע המנהל המיוחד) הרי שהסכום לכל אחד מהמשיבים לשנה אחת, עומד על סך ממוצע של: 245,295 ₪.
ו. כמו כן, יש לנטרל מסעיף 'הוצאות הנהלה וכלליות' של כל שנה, את הוצאות השכר של המשיבים, ולהוסיפם לרווח לשנה (שאינו הרווח המצטבר) – היינו תוספת של 981,183 ₪.
ז. הנה כי כן הרווחים לכל שנה הינם כך: רווח לשנה (לפני מיסים):
1) שנת 2010: 1,738,183 ₪;
2) שנת 2011: 804,183 ₪;
3) שנת 2012: (260,817) ₪; הפסד
4) שנת 2013: 2,186,183 ₪;
5) שנת 2014: 996,183 ₪;
6) שנת 2015: 3,358,183 ₪;
7) שנת 2016: (1,946,817) ₪; הפסד
8) שנת 2017: 2,417,183 ₪;
9) סה"כ רווח מצטבר (לפני מס; לשנים הנ"ל): 9,292,464 ₪.
ח. המסקנה העולה היא, כי סך הרווחים הצבורים של נווה שמחה, לא רק שלא הועברו אל קופת הקדש וולף, אלא הועברו אל המשיבים ( 1, 2, 4 ו-5 וכן למשיב 3 – אלא שבהתאם להסכם עמו עניינו אינו נדון כאן).
ט. היינו, הסכום הנתבע (9,074,863 ₪) זהה כמעט לסכום הרווח הצבור.
י. המסקנה, לכאורה, היא כי המשיבים הפרו את הוראות חוק הנאמנות.
109. הנה כי כן, גם אם היה מותר למשיבים לקבל שכר בגובה 5% מרווחי נווה שמחה, הרי שהסכום המרבי עומד על סך של: 464,623 ₪ ( 9,292,464 * 5%)
היוצא מזה, כי גם לפי ההיתר הקיים, נוכח הנחיות רשם ההקדשות, הרי שהמשיבים השתכרו בשכר מוגזם המהווה, כאמור, הפרה של חוק הנאמנות.
האם על המשיבים להשיב את השכר שולם להם במונחי עלות מעביד?
110. המנהל המיוחד תבע את השבת הכספים במונחי 'עלות מעביד'. מנגד, נטען על ידי המשיבים כי השבת החלק של 'עלות מעביד' אינה מוצדקת. לטעמי, הצדק עם המשיבים; להלן אפרוש טעמיי למסקנה זו.
111. נתחיל את הדיון בהתאם להוראות חוק העמותות – שכן על פי קביעתי לעיל 'נווה שמחה' הינו 'נכס' של העמותה ועל כן, לכאורה, היה אסור למשיבים בהיותם חברי ועד העמותה ליטול שכר בעד עבודתם מהעמותה. בסעיף 34ג(ב) לחוק העמותות נקבע כך: "ביצעה עמותה חלוקה אסורה, יהיה על חבר עמותה להשיב לעמותה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה.".
112. לדידי, פרשנות נאותה של הוראת ס"ק (ב) היא, שרק החלוקה האסורה שהגיע לידי חבר הועד, מחויב הוא להשיבה. לשון הסעיף ברורה: "יהיה על חבר עמותה להשיב לעמותה את שקיבל", לא מה שאחרים קיבלו ולא מה שלא קיבל. על כן, תשלומים שהעמותה שילמה או העבירה למס הכנסה או למע"מ או לביטוח לאומי וכיו"ב אינם מוגדרים לדידי ככספים שחבר הועד "קיבל", בעוד שתשלומים לקופות גמל, פנסיה וכיו"ב ששולמו לחבר וועד והינם על שמו, יוגדרו ככספים "שקיבל".
113. הנה כי כן, לטעמי יש לקזז מתוך הסכומים, ששילמה העמותה למשיבים, את התשלומים שלא הועברו לידי המשיבים או שהופקדו לקופות פנסיה וכיו"ב שלא על שם המשיבים.
התיק הפלילי, כנגד המשיב 2 (והמשיבים האחרים), נסגר מחוסר אשמה
114. קיימת נקודה נוספת שיש להביא בחשבון; תחילתו של ההליך דנא, אשר במסגרתו הוגשה הבקשה דנא, נולד כתוצאה מחקירת משטרת ישראל, בחשד לביצוע עבירות פליליות על ידי המשיבים כנושאי משרה בעמותה. אך לימים, התיק הפלילי נסגר.
115. מדובר בסגירת התיק הפלילי 'מחוסר אשמה', בהתאם להודעת משטרת ישראל מיום 19 באוגוסט 2021 (נספח 7 להשלמת טיעון מהמשיב 2), והודעת פרקליטות מחוז תל-אביב (פמת"א) מיום 30 באוגוסט 2022 (נספח 1 להודעת המשיב 2 על סגירת ההליך הפלילי).
האם סגירת התיק הפלילי מהווה 'ראיה', לכאורה, לכך כי לא חלו 'ניגוד אינטרסים' בין חבר ועד לבין העמותה?
116. אכן, צודק המנהל המיוחד בטענותיו, כי לכאורה אין קשר בין עסקאות נדל"ן שנעשו, ובגינם בין היתר נפתח התיק הפלילי, לבין המשכורות שמשכו המשיבים מנווה שמחה ומהעמותה. אולם, מעת שנסגר התיק הפלילי – אין אנו עוסקים במישור האחריות האישית ברף הגבוה, שכן אין עסקינן בפעילות העולה כדי 'מרמה והפרת אמונים' כבמקרה עניין שיליץ (הנ"ל), או חמור מכך כי עסקינן בגניבה.
מן הכלל אל הפרט; דיון פרטני ביחס לכל אחד מהמשיבים;
117. לאור כל האמור לעיל, הרי שיש לבחון כל תשלום ותשלום, האם לגביו הייתה 'חלוקה אסורה' והאם חל על מי מהמשיבים להשיב את היתרה העודפת – היינו, הסכום שלגביו נקבע כי הוא מהווה 'חלוקה אסורה'.
118. דיון והכרעה ביחס לשכר שקיבל המשיב 1 – בהתאם לנספח 10א ונספח 11 לבקשה:
א. המנהל המיוחד צירף 5 טופסי 106 (ריכוז משכורות) לשנים 2010 – 2014, כן צירף (נספח 11) טבלת אקסל שנערכה על־ידי רו"ח יעקב פסי, בה מרוכזים שכרו של המשיב 1 (ושל יתר המשיבים בבקשה דנא) לשנים 2017-2010 שקיבל מנווה שמחה.
ב. אקבל טבלה זאת כראיה לנכונות האמור בה, שכן המשיבים מודים בקבלת הסכומים המוצגים בה, ואף לא הועלו טענות כנגד המוצג באותה טבלה;
ג. האמור בפסקת משנה ב, לעיל, אמור כלפי כל המשיבים, כך שמטעמי יעילות לא אחזור על הדברים בהמשך, ביחס לשאר המשיבים;
ד. שכרו של המשיב 1 ברוטו, לפי שנים, כדלהלן:
1) שנת 2010: 421,853 ₪ (עלות מעביד);
2) שנת 2011: 514,844 ₪ (עלות מעביד);
3) שנת 2012: 521,683 ₪ (עלות מעביד);
4) שנת 2013: 533,831 ₪ (עלות מעביד);
5) שנת 2014: 475,625 ₪ (עלות מעביד);
6) שנת 2015: 366,663 ₪ (עלות מעביד);
7) שנת 2016: 234,196 ₪ (עלות מעביד);
8) שנת 2017: 3,928 ₪ (עלות מעביד);
9) סה"כ תשלומים מנווה שמחה: 3,072,623 ₪;
ה. כפי שקבעתי לעיל, לטעמי אין מקום לחייב חבר ועד להשיב כספים שלא קיבל לידיו, על כן נפחית מהסכומים לעיל את החלק שנחשב כעלות מעביד – הסכומים המוצגים בטבלה בטור 'עלות מעביד שנתית' – זאת בשל העובדה כי תשלומי מעביד לא נכללים, לטעמי, בהוראת החוק ככספים ברי השבה.
ו. אציין, כי אין זה נכון, לטעמי, לעשות חישוב פרטני על כל סכום שהופרש לעובד (פנסיה, ביטוח לאומי, מס הכנסה וכיו"ב), שכן הדבר מצריך חוות דעת מומחה אקטואריה, וסבורני שאין המקום לדון בכך במסגרת בקשה זו.
ז. על כן, כאמור לעיל, נפחית רק את ההפרש בין עלות מעביד לבין תשלום ברוטו, ההתייחסות לסכומים המוצגים בטור 'תשלום ברוטו שנתי', כדלהלן:
1) שנת 2010: 303,712 ₪ (תשלום ברוטו);
2) שנת 2011: 350,583 ₪ (תשלום ברוטו);
3) שנת 2012: 352,583 ₪ (תשלום ברוטו);
4) שנת 2013: 368,019 ₪ (תשלום ברוטו);
5) שנת 2014: 346,616 ₪ (תשלום ברוטו);
6) שנת 2015: 310,738 ₪ (תשלום ברוטו);
7) שנת 2016: 199,471 ₪ (תשלום ברוטו);
8) שנת 2017: 2,896 ₪ (תשלום ברוטו);
9) סה"כ תשלומים מנווה שמחה: 2,234,618 ₪;
ח. סעיף 11 לחוק הנאמנות קובע, כי ההקדש יכול לקבוע שכר לנאמן, אף כי תנאי שכר לנאמני ההקדש אין בנמצא.
ט. עומד לו לרועץ, למשיב 1, כי לנווה שמחה היה מנכ"ל שכיהן בפועל, על כן לא ברור מדוע נצרכה עבודתו שלו, בפרט שאינו בעל כישורי ניהול – כפי תצהירו בו הצהיר כי ישב כל היום בנווה שמחה ללמוד את דרכי הניהול ולפקח וכי בסופו של יום ההשקעה בנווה שמחה לא צלחה כדבעי. כמו כן, ניכר כי שכרו כדירקטור היה גבוה ביחס לכישוריו בהתאם להצהרתו (ראו: סע' 40-36 לתצהיר המשיב 1).
י. לפיכך, נקבע בזאת, כי שכרו של המשיב 1 כדירקטור יעמוד על סך של 48,000 ₪ לשנה, במכפלת 8 שנים בהן כיהן דירקטור. הנה כי כן, המשיב 1 ישיב לקופת העמותה את יתר הסכומים שקיבל, ממכלל התשלומים ששולמו לו ברוטו, וכדלעיל בפסקת משנה ז, כך:
תשלום ברוטו: 2,234,618 ₪;
ניכוי שכר עבודה בשיעור 48 אש"ח לשנה: (384,000) ₪;
סה"כ הסכום שיושב לקופת העמותה: 1,850,618 ₪;
119. דיון והכרעה ביחס לשכר שקיבל המשיב 2 – נספחים 10ב ו-11 לבקשה, וכדלעיל:
א. תחילה נציין בפרוטרוט את הסכומים אותם קיבל המשיב 2, וכדלעיל:
ב. למען יעילות הדיון, אציג את סך הכול של הסכומים המכונים: 'תשלום ברוטו לתשלום', אותם קיבל המשיב 2 – בשנים 2016-2010, סך של: 501,632 ₪;
ג. הווה אומר: שכר חודשי, ברוטו, ממוצע של: 501,632/12/7= 5,971 ₪.
ד. לטענת המשיב 2, הוא שימש כמנהל רוחני בישיבת עץ חיים, ואף צירף מסמכים רבים המעידים על עבודתו כמנהל רוחני בישיבת עץ חיים; המנהל המיוחד, לא סתר את העובדה כי המשיב 2 אכן שימש כמנהל רוחני;
ה. לאור האמור, נקבע בזאת כי משיב זה זכאי היה להחזר הוצאות בסך 1,000 ₪ לחודש, דהיינו, 12,000 ₪ לשנה כפול שבע שנים.
ו. לאור האמור; נקבע בזאת, ביחס למשיב 2, כי עליו להשיב לקופת העמותה סך של 501,632 ₪ בניכוי הסך של 84,000 ₪, וסה"כ 417,632 ₪.
120. דיון והכרעה ביחס לשכר שקיבל המשיב 4, בהתאם לנספח 10ד ונספח 11 וכאמור לעיל:
א. המשיב 4 – כיהן הן כחבר ועד והן כנאמן הקדש וולף והן כדירקטור בנווה שמחה;
ב. אקדים וציין, כי אין בידי לקבל את טענת המנהל המיוחד, לפיה, כי גם כאשר סיים המשיב 4 את תפקידו כחבר ועד המשיך לפעול בענייני העמותה, על כן – מוגדר הוא, לטענת המנהל המיוחד, כנושא משרה בעמותה.
ג. ראשית, טענה זו סותרת את הסכמתו של המנהל המיוחד עצמו, לפיה יכלו המשיבים לקבל שכר כעובדים מן המניין לולא היו חברי וועד. ממה נפשך: לו הלך המשיב בדרך זו, ולא היה מעורב בניהול העמותה?!
ד. שנית, טענתו לעיל, של המנהל המיוחד, נסמכת על פסק הדין בע"פ 3506/13 דוד הבי נ' מדינת ישראל (21.1.2016); פסק הדין הנ"ל ניתן במסגרת הליך פלילי, והוא עוסק בנושאי משרה של חברה ציבורית ולא של עמותה. בחוק העמותות אין סעיף או הגדרה ל'נושא משרה', בשונה מחוק החברות; עיקר הדיון שם נסוב על עבירות כלכליות בעיקר בניגוד לחוק לניירות ערך; כמו כן, השאלה המרכזית שנדונה שם היא, ביחס להטלת אחריות פלילית על עסקאות שבוצעו בין החברה לנאשמים אף שלא היו בעלי משרה רשמית בתאגיד; במקרה דנא – התיק הפלילי נסגר כאמור לעיל.
ה. המשיב 4, הינו עורך דין, וככזה בכובעו כנאמן מותר היה לו לקבל שכר, שכן עו"ד עונה על ההגדרה של 'זולת אם מילוים היה מעיסוקיו' שברישא לסעיף 8(א) לחוק הנאמנות, האוסר על קבלת שכר כנאמן.
ו. על אף האמור, למשיב 4 בכובעו כחבר ועד אסור היה לקבל שכר, כמשמעות הברורה של חוק העמותות, ובהתאם לפסיקה.
ז. נוסף על האמור, ביחס למשיב 4, ישנם תשלומים שהמשיב 4 טען לגביהם כי הושבו, וטענתו זו לא נסתרה על ידי המנהל המיוחד.
ח. על כן, נקבע ביחס למשיב 4 כדלהלן:
1) ההתייחסות לסכומים שקיבל כשכר מנווה שמחה (סעיף 11.4.1 וסעיף 11.4.2 לבקשה), בשנים 2014-2010, תהא ל'תשלום ברוטו שנתי', ולא ל'עלות מעביד', בסך כולל: 1,258,708 ₪ + 198,600 = 1,457,308 ₪;
2) כן אכיר כשכר, את היות המשיב 4 נאמן ההקדש ודירקטור בנווה שמחה, בסך של 48,000 ₪ לשנה- משך 7 שנים [משנת 2008 ועד וכולל שנת 2014]: 336,000 ₪;
3) על כן, התשלום אותו ישיב המשיב 4, מהסכום שקיבל כשכר כדלעיל, הוא: 1,121,308 ₪;
4) ביחס לתשלום כשכר נגד חשבונית (סעיף 11.4.3 לבקשה), ששולם למשיב 4, מקבל אני את הסברו של המשיב 4 כי סכומים אלו מהווים החזר אגרות ששולמו בגין החברות זרות.
5) ביחס לתשלום בגין עסקת מתחם למל (סעיף 11.4.4 לבקשה) אין בידי לקבל טענתו, שכן כנאמן ודירקטור של החברה, לא היה עליו לקבל תמורה נוספת, וכי הפעולות שתיאר בתגובתו ובסיכומיו, אינן מניחות לדעתי, כפעולות החורגות מתפקידו של נאמן ודירקטור בשכר.חשוב!!!!!!!!
6) על כן, על המשיב 4 להשיב גם את הסך של: 232,087 ₪.
7) ביחס לתשלום מהעמותה בסך של 16,866 ₪ (סעיף 11.4.5 לבקשה), לטעמי אין לחייב את המשיב 4 בהשבתו, שכן גם חבר ועד זכאי לתגמול, סכום פעוט זה, בהתחשב בעובדה שיש לפרוס זאת ל-10 (כמספר השנים בהן שימש כחבר וועד בעמותה) החל משנת 2001 ועד לשנת 2011 [ראו: תקנות העמותות (גמול ליו"ר ועד ולחבר ועד) הנ"ל].
8) הטענה להשבת תשלום על סך 300,000 ₪ (סעיף 11.4.6 וסעיף 46.3 לבקשה), המיוחס למשיב 4, אין בידי לקבל, מהטעמים להלן: א. נטען כי מרישומים חיצוניים, אצל עו"ד שגיא שטיפל בעסקת מתחם למל, עולה כי המשיב 4 קיבל הסך הנ"ל; ב. הסך הנ"ל, לטענת המנהל המיוחד, התקבל בשנת 2012, כאשר המשיב 4 הפסיק לכהן כחבר ועד בשנת 2011; נוסף על כך, המשיב 4 טען, כי סכום זה הוחזר במלואו, שכן היה סכום בפיקדון, טענה שלא נסתרה, וכן כי הבנק אליו, לכאורה, הועברו הכספים (בנק אגוד) התמזג עם בנק אחר, ובחלוף כ-10 שנים טרם הוגשה הבקשה אין בידו להמציא אסמכתאות לטענותיו, אך לטענתו פעל בהתאם להוראות ההפקדה. על כן, כאמור אין בידי לקבל טענת השבה זו.
9) לסיכום, על המשיב 4 להשיב סך של: 1,353,395 ₪;
121. דיון והכרעה ביחס לשכר שקיבל המשיב 5 – בהתאם לנספח 10ה ונספח 11 וכאמור לעיל:
א. שכרו ברוטו של המשיב 5 הצטבר לסך של 1,465,494 ₪.
ב. המשיב 5 לא היה חבר ועד העמותה באופן רשמי או נאמן בהקדש וולף, אולם הוגדר בדיווחי העמותה, בחלק מן התקופה, כנושא משרה. החל משנת 2014 כיהן המשיב 5 כדירקטור בנווה שמחה. בשנים 2014-2016 קיבל משיב זה מנווה שמחה סך מצטבר של 615,742 ₪, דהיינו, 17,104 ₪ לחודש בממוצע.
ג. בשנים 2014-2016 בהן כיהן המשיב 5 כדירקטור והשתכר סך של 615,742 ₪, יש להפחית סך של 48,000 ₪ לשנה כשכר דירקטור ובסה"כ להפחית 144,000 ₪ לשלושת השנים. כלומר – עליו להשיב סך של 471,742 ₪ בגין אותן שנים.
ד. ביחס לשנים בהן המשיב 5 לא כיהן כחבר ועד העמותה ולא כיהן כנאמן בהקדש וולף ובהן קיבל שכר מהעמותה או מנווה שמחה, סבורני שאין מקום לחייבו בהשבה.
ה. מעת שלפי חוק העמותות אין איסור על מזכיר, אלא על חבר ועד, לקבל שכר – וממילא שאין זה נכון וצודק כי 'מזכיר' לא יבוא על שכרו.
ו. אעיר כי מהדוחות המילוליים שהוגשו לרשם העמותות עולה כי המשיב 5 אינו בעל השכר הגבוה ביותר בעמותה, וכי יש שני עובדים, במשרת 'מלמד', המשתכרים גבוה משכרו.
ז. כן אציין, לדידי מעורבות של מזכיר איננה ניתנת לכימות – יש מעורבים מאוד ויש מעורבים מעט. מטבע הדברים 'מזכיר' נוכח בישיבות האסיפה הכללית ובישיבות וועד וועדת הביקורת של העמותה.
ח. על כן לטעון כי מעת שהמשיב 5 פעיל בענייני העמותה - אזי יש להחשיבו כחבר ועד, לדעתי טענה זו מרחיקה לכת.
סוף דבר
122. המסקנה העולה מכל המקובץ היא, כי חלק מהכספים שקיבלו המשיבים מהווים 'חלוקה אסורה' ועל כן על המשיבים 1, 2, 4 ו-5 להשיבם, כל אחד לפי הסכום שקבעתי לגביו.
123. למען הסדר, על המשיבים להשיב את הסכומים כדלהלן:
א. ביחס למשיב 1: עליו להשיב לעמותה סך כולל של – 1,850,618 ₪;
ב. ביחס למשיב 2: עליו להשיב לעמותה סך כולל של – 417,632 ₪;
ג. ביחס למשיב 4: עליו להשיב לעמותה סך כולל של – 1,353,395 ₪;
ד. ביחס למשיב 5, עליו להשיב לעמותה סך כולל של - 471,742 ₪ .
לסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 20.3.2018 ועד למועד פסק הדין. התשלומים הנ"ל ישולמו למנהל המיוחד תוך 90 ימים מהיום ולאחר מועד זה יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. המנהל המיוחד יגיש תוך עשרה ימים מהיום פסיקתא, הכוללת את חישובי ההצמדה והריבית מיום 20.3.18 ועד ליום פסק הדין .
124. כל אחד מהמשיבים ישלם למנהל המיוחד תוך 45 ימים מהיום, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪ (בסה"כ 80,000 ₪). לאחר המועד הנ"ל, יתווספו לסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"ה, 17 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.