תע (פ"ת) 20752-02-24 י.צ נ' א.נ

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
פסק דין

לפני בקשת התובעת לקיום צוואת המנוחה נ.ע. ז"ל (להלן: "המנוחה") מיום 25.8.93 והתנגדות הנתבעת לקיומה.
רקע עובדתי רלוונטי וההליך המשפטי -
1. המנוחה היתה נשואה לש.ע., אשר נפטר לפניה בשנת 1969 (להלן: "המנוח").
לזוג לא היו ילדים.
2. התובעת הנה אחיינית של המנוחה.
הנתבעת הנה אחיינית המנוח, בת אחיו מ.ע. ז"ל (להלן: "מ.").

3. ביום 13.7.69 ניתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 26.5.60, בה ציווה את כל רכושו לאשתו.
בסעיף ח' לצוואתו קבע המנוח הוראת יורש אחר יורש לטובת אחיו מ.: "במות אשתי לאחר אריכות ימים ושנים אחר מותי, אני מצווה ונותן בזה לאחי מ. במתנה גמורה את כל מה שתותיר אשתי אחר מותי וכל רכושי וזכויותיי הנ"ל בסעיף (ז) ביום פטירתה"
4. ביום 31.7.67, כשבע שנים לאחר שהמנוח ערך את צוואתו וכשנתיים לפני פטירתו, רכש המנוח דירה ברח' .... בתל אביב, אשר נרשמה על שמו (להלן: "הדירה").
ביום 12.8.69, נרשמו הזכויות בדירה על שם המנוחה, בהתאם לצוואת המנוח אשר קוימה.
5. ביום 8.2.73 נפטר מ. ז"ל, אחי המנוח.
הנתבעת בתו הנה יורשת מלוא עזבונו, לאחר שאחותה הסתלקה מחלקה בעיזבון אביה לטובתה.
6. ביום 25.8.93 ערכה המנוחה את צוואתה שבמחלוקת, בה ציוותה את מלוא עיזבונה לתובעת, לרבות זכויותיה בדירה. סך 3,000 $ ציוותה לכל אחד משני אחיינים, אשר לא התערבו בהליך.
7. ביום 7.7.23 המנוחה הלכה לבית עולמה.
8. התובעת הגישה בקשה לקיום צוואת המנוחה (20707-02-24).
הנתבעת הגישה התנגדות לקיום הצוואה לנוכח הוראת יורש אחר יורש בצוואת המנוח לטובת אביה ז"ל (20752-02-24).
9. ביום 14.11.24 התקיים דיון קדם משפט ראשון, בו הוסכם על הצדדים כי השאלה שבמחלוקת הנה משפטית: האם סעיף 42 להוראות חוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ובכלל זה סעיף 42(ג) לחוק, חל על ירושת המנוח ש.ע. ז"ל; האם המועד הקובע לתחולת החוק הנו מועד פטירת המנוח (שאז חלות הוראות החוק) או מועד עריכת צוואתו (שאז חלות הוראות פקודת הירושה המנדטורית).
הוסכם כי הצדדים יגישו טיעונים משפטיים בשאלות ועל יסודם תינתן הכרעת בימ"ש (פרוטוקול עמ' 4 שורות 16-23, החלטה מיום 15.12.24). הוגשו טיעוני הצדדים.
תמצית טענות הצדדים הרלוונטיות לשאלות שבמחלוקת -
10. טענות הנתבעת –
א. המועד הקובע בשאלה אם חלות הוראות חוק הירושה או הוראות פקודת הירושה הנו מועד עריכת הצוואה.
כיוון שצוואת המנוח נערכה ונחתמה בשנת 1960, קודם חקיקת חוק הירושה, הדין החל בעניין צוואתו הנו פקודת הירושה המנדטורית.
לעניין זה מפנה לע"א 631/69 ישיבת מדרש פורת יוסף בישראל נגד יעקב חומי (כד(2) 105).
ב. לא ניתן להחיל את הוראות חוק הירושה למפרע, ולכן, אין בחקיקתו של חוק הירושה כדי לפגוע בזכויות שהיו מוקנות טרם חקיקתו של חוק זה, בעניינינו - זכות המנוח להוריש את רכושו לאחיו.
ג. המנוח הסתמך על פקודת הירושה במועד עריכת הצוואה כפי שניתן ללמוד מנוסח סעיף יא' בצוואתו. די בהסתמכות זו כדי להחיל את פקודת הירושה במקרה דנן ולא את חוק הירושה.
ד. כיוון שהוראות חוק הירושה אינן חלות במקרה דנן, אזי הוראת המנוח בצוואתו לטובת מ. לא מתבטלת עם מותו של מ., ויש לקיים את צוואת המנוח לפיה מ. יורש את מחצית הזכויות בדירה. לאחר פטירתו, בתו הנתבעת ויורשתו זכאית לרשת במקומו.
ה. הוראת סעיף 158 לחוק הירושה קובעת כי צוואה שנערכה לפני תוקפו של חוק הירושה תהא כשרה מבחינת צורתה ומבחינת תכנה. לכן, צוואת המנוח, אשר נערכה ונחתמה לפני שחוקק חוק הירושה תקפה ויש לקיים אותה כלשונה. גם מכאן יש לקבוע כי הנתבעת, היותה יורשת של מ., זוכה במחצית הזכויות בדירה.
ו. תחולתו של חוק הירושה מכאן ולהבא. לא ניתן לייחס לחוק, שהנו מהותי, תחולה למפרע. המחוקק לא התכוון לשלול מאדם זכות שהיתה מוקנית לו טרם חיקוק החוק. הנתבעת מפנה לסעיף 22 לחוק הפרשנות הדנה בסייגים לביטולו של דין.
עוד מפנה לע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון (22.3.11) הדן בהשלכות הוראת סעיף 25 לחוק החוזים על פרשנות חוזה שנערך טרם התיקון ולפסיקה נוספת המתייחסת לתחולה פרוספקטיבית של חוק.
ז. לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לכבד את האינטרס של המצווה ולפעול בהתאם לאומד דעתו. בנסיבות המשפחה רצונו של המנוח היה כי אחיו מ. יזכה בחלקו בעיזבון לאחר פטירת המנוחה ויש לקיים את רצון המנוח.
11. טענות התובעת –
א. המועד הקובע בשאלה אם חלות הוראות חוק הירושה או הוראות פקודת הירושה הנו
המועד הקובע לעניין תחולת הדין על עיזבונו של נפטר, הוא מועד פטירתו.
ב. סעיף 157 לחוק הירושה קובע כי מי שנפטר לפני תחילתו של החוק, יחול על ירושתו הדין שעמד בתוקפו ערב תחילתו של החוק. כיוון שהמנוח נפטר בשנת 1969, לאחר שחוק הירושה נכנס לתוקף, אזי על עיזבונו יחולו הוראות חוק הירושה ולא פקודת הירושה.
ג. צוואת המנוח כוללת הוראת "יורש אחר יורש", המנוח ציווה כי אחיו מ. יירש אותו לאחר מות אשתו. יש לבחון את נסיבות המקרה בהתאם להוראת סעיף 42 לחוק.
ד. הואיל והמנוחים נישאו לפני שנת 1974, למרות שהדירה הייתה רשומה על שם המנוח, המנוחה הייתה בעלים של מחצית מהזכויות בה מכח "חזקת השיתוף". לכל היותר, המנוח יכול היה להוריש לאחיו מ. מחצית הזכויות בדירה.
ה. מ. נפטר בשנת 1973, לפני פטירת המנוחה. בהתאם להוראת סעיף 42(ג) לחוק הירושה, זכותו על פי צוואת המנוח מתבטלת עם פטירתו. משכך היורשת היחידה על פי צוואת המנוח הנה המנוחה. בנסיבות אלו המנוחה הייתה רשאית לערוך צוואה בשנת 1993 ולצוות את רכושה למי שחפצה.
ו. כיוון שמ. איבד את זכותו לרשם את המנוחה במועד פטירתו בשנת 1973, אין לבתו הנתבעת מעמד להתנגד לצוואת המנוחה.
ז. בהתייחס לטענות הנתבעת ביחס להוראות סעיף 158 לחוק הירושה והפסיקה שצוטטה – הן אינן רלוונטיות. סעיף 158 לחוק עוסק בפגמים בצוואה שנערכה ערב תחילת החוק. בעניינינו אין מחלוקת כי צוואת המנוח כשרה.
דיון והכרעה:
12. השאלה שבמחלוקת הנה – האם על הוראות צוואת המנוח חל חוק הירושה או פקודת הירושה המנדטורית. זאת בהינתן כי צוואת המנוח נערכה בשנת 1960, טרם חוקק חוק הירושה; המנוח נפטר בשנת 1969, לאחר חקיקת החוק.
13. סעיף 157 לחוק הירושה קובע:
"מי שמת לפני תחילתו של חוק זה, יחול על ירושתו הדין שעמד בתקפו ערב תחילתו של חוק זה."
המחוקק מצא לקבוע תחולת הוראות חוק הירושה על צוואה, על פי המועד בו נפטר המנוח, להבדיל ממועד עריכת הצוואה. מי שמת לפני תחילת החוק – יחול על ירושתו דין פקודת הירושה המנדטורית, ובהתאמה - מי שמת לאחר תחילת החוק – יחול על ירושתו חוק הירושה.
14. כך נקבע בהלכה הפסוקה והובא בספרות המשפטית –
"סעיף 157 לחוק הירושה קובע הוראות מעבר לפיהן החוק חל גם על צוואות שנערכו בטרם נחקק, ובלבד שהמוריש נפטר לאחר שהחוק נכנס לתוקף"
(בע"מ 6251/15 הופה נ' קסוטו (7.8.16), עמ' 19 פסקה מז.).
כן ראו לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבע"מ 9361/10 פלוני נ' פלונית (24.2.11), פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א (כ"ס) 3269/72 אברהם נ' ברגמן (13.11.74).
עוד ראו לעניין בספרם של שוחט, גולדברג ופלומין "דיני ירושה ועיזבון" (מהדורה שישית מורחבת), עמ' 7 "החוק נכנס לתוקפו ביום 10/10/1965, והוא חל על ירושתו של מי שנפטר לאחר היכנסו לתוקף. על ירושתו של מי שנפטר לפני תחילת תוקפו חל הדין הישן שעמד בתוקפו ערב תחילתו של החוק-פקודת הירושה המנדטורית (סעיף 157 לחוק)".
15. פסק הדין בעניין "ישיבת פורת יוסף" אליו מפנה הנתבעת עניינו בבחינת כשרות צוואה מבחינה צורנית ותוכן, בהתאם לסעיף 158 לחוק הירושה, ואינו מלמד לענייננו. אין מחלוקת כי צוואת המנוח כשרה וקוימה.
16. מתוך האמור, המועד הקובע לתחולת הוראות חוק הירושה הוא מועד הפטירה. המנוח נפטר בשנת 1969, לאחר שחוק הירושה נכנס לתוקף ומשכך חלה הוראת סעיף 42 לחוק.

17. סעיף 42 (ג) לחוק הירושה קובע:
“)ג) השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת"
הוראת סעיף זה ברורה ונהירה - מי שנפטר לפני שעת זכייתו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת.
18. מ. היורש השני נפטר בשנת 1973, טרם שעת זכייתו, בהינתן כי המנוחה שהנה היורש הראשון נפטרה בשנת 2023.
מתוך הוראת סעיף 42(ג) הוראת צוואת המנוח לטובתו מתבטלת.
מתוך כך אין מעמד לנתבעת, כיורשת של מ., להתנגד לצוואת המנוחה.
(ראו לעניין זה עמ"ש (מרכז) 56936-06-22 ח.ש נ' ד.ש (28.5.23)).
19. יוער כי בדיון לפני אישר ב"כ הנתבעת, כי מוסכם עליו שלו צוואת המנוח הייתה נערכת לאחר חקיקת חוק הירושה (על אף שכאמור, מועד עריכת הצוואה אינו רלוונטי כי אם מועד פטירת המנוח) אזי שלאור סעיף 42(ג) לחוק הירושה הנתבעת לא יורשת (פרוט' עמ' 3 שורות 21-22)
סוף דבר
20. התנגדות הנתבעת לקיום צוואת המנוחה – נדחית.
צו לקיום צוואת המנוחה מיום 25.8.93 ינתן בנפרד.
בהינתן התוצאה, הוגשו כתבי טענות, התקיים דיון - הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת ריבית שקלית מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ח' טבת תשפ"ה, 08 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.

עידית בן דב ג'וליאן