בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
תה"ס 13518-03-23 כ' נ' כ'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת מירה רום פלאי
תובעת
א' כ'
ע"י ב"כ עוה"ד מירב סופר
נגד
נתבע
ק' כ'
ע"י ב"כ עוה"ד איציק חן
פסק דין
1. לפניי תביעה "למתן פס"ד הצהרתי בטלות הסכם", בו עותרת התובעת לביטול "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין" שנחתם בינה לבין הנתבע, ואושר בבית המשפט בשנת 2009, בעילות של פגם בכריתתו כגון טעות, והטעיה, עושק ועוד.
רקע, טענות והשתלשלות ההליכים
2. התובעת והנתבע (להלן: "האישה" ו"האיש", לפי העניין) הם בני זוג לשעבר, שנישאו זה לזה ביום 00.00.1997, ולהם שלושה ילדים משותפים, כיום כולם בגירים.
3. בשנת 2008 יחסי הצדדים עלו על שרטון והם ניהלו הליכים משפטיים; האיש הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, והאישה הגישה לבית משפט זה תביעות בענייני מזונות, רכוש וזמני שהות.
4. ביום 30.12.2008 בית הדין הרבני דחה את תביעת האיש לגירושין והורה לו לחזור לחיי שלום בית עם האישה (נספח 1 לכתב התביעה).
5. בדיון שהתקיים ביום 06.01.2009 תחילה הסכימו לפנות לגישור, ובהמשך הסכימו לקבוע את התיק להוכחות וכן לגילוי מסמכים הדדי.
6. ביום 23.04.2009, תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים בבית המשפט, חתמו הצדדים על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין (להלן: "ההסכם"). באותו יום הצדדים ובאי כוחם התייצבו בבית משפט זה בפני כב' השופטת חני שירה, לאישור ההסכם. לאחר שהצדדים הצהירו כי חתמו על ההסכם ברצון ובהסכמה חופשית והבינו את תוכנו, מהותו ותוצאותיו, ניתן לו תוקף של פסק דין.
7. אין מחלוקת כי שני הצדדים היו מיוצגים: האישה על ידי ד"ר xxx, עו"ד, אשר הוחלף על ידי באת כוחה המייצגת אותה היום, והאיש על ידי מייצגו גם בתביעה זו היום.
8. במסגרת סעיף 5 להסכם, בפרק שכותרתו: "ממון ורכוש", הסדירו הצדדים את חלוקת הרכוש המשותף, בין היתר כדלקמן:
"א. עם פקיעת הנישואין עקב גירושין בין הצדדים, הבעל ישלם לאישה עם סידור הגט בפועל סך השווה ל-100,000 $, כחלוקת רכוש ואיזון המשאבים בין הצדדים וכתשלום עבור כתובתה ותוספת כתובתה (נמחק בכתב יד- מ.ר.פ). במקרה בו האישה תובעת גט, והבעל יסרב לתת לה את גיטה תוך 3 חודשים מיום תביעתה, הבעל יתחייב לשלם לאישה את הסכום הנ"ל, כחלוקת רכוש ואיזון המשאבים, ככתובתה וכתוספת כתובתה (נמחק בכתב יד- מ.ר.פ). למען הסר ספק, סכום זה הינו סופי ומחייב את הצדדים ולא תהיה לשום צד כל טענה ו/או תביעה הנובעת מפקיעת נישואין."
9. לאחר חתימת ההסכם, שבו הצדדים לחיות יחד במשך 14 שנים נוספות, עד שבחודש ינואר 2023 הגיש האיש לבית הדין הרבני "בקשה משותפת לגירושין", וביקש להחיל את ההסכם משנת 2009. בית הדין הרבני מצא כי הבקשה ה"משותפת" אינה מוסכמת ואינה משותפת, וביטל את הדיון שנקבע (נספח 5 לכתב התביעה).
10. ביום 07.03.23 הגישה האישה את התביעה דנן למתן פסק דין הצהרתי המורה על בטלות ההסכם משנת 2009, בטענה כי עריכתו לא עמדה בעקרונות השקיפות, תום הלב וההגינות, הנדרשים בענייני משפחה, וכן בעילות של עושק, טעות והטעיה.
11. לטענת האישה בתמצית, ההסכם נכרת בנסיבות בהן היא הייתה תלויה כלכלית באיש באופן אבסולוטי, לא עבדה ומילאה תפקידה כעקרת בית. עקב פרוץ המשבר בין הצדדים, ובעקבותיו ההליכים המשפטיים, לרבות צו פינוי מהדירה בה גרה, נקלעה האישה למצוקה נפשית קשה, ואף חלתה במחלת הפיברומיאלגיה. מצבה הנפשי הקשה מבסס לטענתה את קיומו של עושק בעת החתימה על ההסכם.
12. במצב זה, ומתוך רצון להשיב את המצב לקדמותו ולחזור לשלום בית, האמינה לאיש והסכימה לחתום על ההסכם, אך זאת על סמך מצג שווא והטעיה מצד האיש, אשר הסתיר מידע מהותי אודות מצבת נכסיו במועד חתימת ההסכם. כתוצאה מכך, ויתרה האישה על זכויות המגיעות לה על פי דין.
13. עוד לטענת האישה, בפועל ההסכם נזנח על ידי שני מהצדדים, ומכל מקום מדובר בהסכם מקפח באופן קיצוני שנחתם שלא מרצונה החופשי, אלא תחת לחץ, הטעייה, תרמית, עושק, כפייה, מצגי שווא וניצול מצוקתה הנפשית, תוך הפרת חובת תום הלב.
14. מוסיפה האישה וטוענת כי האיש הטעה לא רק אותה, אלא גם את עורך דינה, דבר שפגע ביכולת שלה להבין את משמעות הוויתורים הכלולים בהסכם. האישה מפנה בין היתר לעדותו של עוה"ד ד"ר xxx, שייצג אותה באותה עת, כי הוא לא היה מודע למלוא הפרטים עקב הסתרה מכוונת מצד האיש. לפיכך עותרת האישה לפסק דין הצהרתי על בטלות ההסכם (בסיכומים עתרה גם לאיזון משאבים).
15. לטענת האיש בתמצית, ההסכם שריר וקיים, עליו הצדדים חתמו מרצונם החופשי ומידיעה ברורה לתוצאותיו הכלכליות, כאשר האישה הייתה מיוצגת וקיבלה ייעוץ משפטי, ולאחר שבית המשפט הסביר את תוצאות ההסכם, והצדדים אף פעלו על פיו. עתה, לטענתו, בשל אי כדאיות כלכלית, האישה מבקשת לבטלו בחוסר תום לב, על אף שקיבל תוקף של פסק דין שהפך חלוט.
16. האיש מכחיש כל הסתרת מידע וטוען כי כלל נכסיו, הכנסותיו ועסקיו היו ידועים לאישה במועד החתימה. לטענתו, ההסכם נערך לבקשת האישה ובא כוחה. לפיכך מבקש לדחות את התביעה על הסף, להותיר את ההסכם על כנו ולהורות על קיום הוראותיו בהתאם לפסק הדין.
17. בקדם המשפט שהתקיים ביום 20.07.23 בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמות, אך כל צד התבצר בעמדתו ולכן ניתנו הוראות להגשת ראיות. ביום 19.11.23 התקיים קדם משפט מסכם, במהלכו נעשו שוב ניסיונות להביא את הצדדים להסכמות אך הניסיונות לא הניבו פרי. לפיכך נקבע דיון לשמיעת ראיות שהתקיים ביום 17.06.24. לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב.
18. העדים שזומנו להעיד מטעם האישה: ד"ר xxx, אשר ייצג את האישה בהליכים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות בעריכת ההסכם; מר xxx- בורר אליו פנו הצדדים על מנת להביאם להסכמות באותה עת; הגברת xxx- אחותה של האישה; הגברת xxx- אמו של האיש; מר xxx- אחיו של האיש. מטעם האיש לא זומן אף עד.
דיון
19. הסכם משפחתי, ובכלל זה הסכם לשלום בית ולחילופין גירושין, הוא חוזה לכל דבר ועניין, וככזה הוא כפוף לעקרונות דיני החוזים, לרבות עקרון תום הלב.
20. יחסי משפחה מבוססים על אמון הדדי וחובת גילוי רחבה במיוחד, אף מעבר לנדרש ביחסים מסחריים. במערכות יחסים כאלה, כל צד מחויב לשתף את הצד האחר במלוא המידע הרלוונטי.
21. הסכמים משפחתיים מחייבים שקיפות מלאה, במיוחד כאשר מדובר בזכויות כלכליות, רכושיות או אישיות, המשפיעות על עתידם של הצדדים ושל ילדיהם המשותפים.
22. כאשר צד להסכם מוכיח כי ההסכם נכרת על בסיס טעות, הטעיה, מצג שווא או הסתרת מידע מהותי, קמה לו הזכות לביטול ההסכם.
23. הפסיקה דנה רבות בביטול הסכם ממון וגירושין אשר אושר וקיבל תוקף של בית המשפט, כאשר נקבע כי על העותר לביטול ההסכם מוטלים נטל ראיה ושכנוע כבדים, היות שהסכם הגירושין "הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט." (ע"א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ' לדיסלאו שטיין (נבו, 13.06.1994) (תה"ס (משפחה פתח תקוה) 56267-06-18 פלונית נ' אלמוני (נבו 31.10.2021).
24. הסכם ממון וגירושין מאושר על ידי בית המשפט לאחר שבית המשפט שוכנע כי מדובר בהסכם הנעשה מתוך רצון חופשי של הצדדים, וכאשר כל צד מבין את השלכות ההסכם (בג"צ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו] (24.12.06)).
25. ואולם, אישור ההסכם בבית המשפט אינו מונע מאחד הצדדים לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים", ככל שאכן נפל פגם מהותי בעת כריתתו (ע"מ 1277/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] ( 18.8.09)).
מן הכלל אל הפרט
26. אקדים ואומר כי מחומר הראיות שהונח בפניי, התרשמתי כי בעת החתימה על ההסכם האישה הייתה במצב נפשי קשה ובמצוקה קשה. מצוקה זו הייתה תוצר של מסכת לחץ ואיומים שהפעיל עליה האיש, לרבות באמצעות בני משפחתו.
27. כאשר האיש שכנע את האישה לחזור אליו, היא האמינה לו כי ברצונו לחיות עמה בשלום בית וכי החתימה על ההסכם היא תנאי לשלום הבית, כאשר בכך תחזיר את המצב לקדמותו, תמנע את סילוקה מהבית, את נטילת הילדים ממנה על ידי האיש, ואת הותרתה חסרת כל.
28. מצוקה קשה זו יצרה אצל האישה מציאות לפיה אין לה כל ברירה אלא לחתום על הסכם, אשר מבוסס על מצג האיש לפיו אין לו כמעט רכוש, והתוצאה הלכה למעשה היא כי אין לצדדים רכוש. זאת ועוד, גם עורך הדין שייצג אותה התבסס על המידע שהוצג בפניו על ידי בא כוח האיש והאיש עצמו. בהסתמך על מידע זה המליץ ב"כ האישה לאישה לחתום על ההסכם עליו חתמה. מסקנתי זו מבוססת על מכלול השיקולים שלהלן.
עילת העושק
29. סעיף 18 לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
30. יסוד מרכזי של עילת העושק הוא מצבו הירוד של הנעשק. יסודות נוספים הם: התנהגות העושק, אשר מנצל את מצבו של הנעשק, וכן היות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. מדובר ביסודות מצטברים ונדרש להוכיח קשר סיבתי.
היסוד הראשון- מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון:
31. בעת חתימת ההסכם, הוכח כי האישה הייתה במצב רגשי וכלכלי נחות ביחס לאיש, אשר ניצל את מצוקתה לצורך השגת הסכם המיטיב עמו באופן שמקפח את זכויותיה של האישה.
32. אין מחלוקת כי במהלך החיים המשותפים האישה לא עבדה, היא והילדים היו תלויים כלכלית באיש. האיש אישר בחקירתו כי האישה לא עבדה אלא גידלה את הילדים ודאגה לניהול הבית, אולם לטענתו היא הייתה צריכה ללכת לעבוד ומכאן שהיא פעלה בניגוד להסכם (28.07.24, עמ' 40 ש' 11, 35-18).
33. במסגרת ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים בשנת 2008, הוצא כנגד האישה צו פינוי מהדירה בה התגוררו (על שם xxx אחותו של האיש), האיש הפסיק לכלכל את הבית ולשאת בתשלומים לרשויות. האישה הייתה מוחלשת, ולימים אף אובחנה כ"חולה שידועה כי סובלת מפיברומיאלגיה ומבעיות של אי שקט חרדה ודכאון", ומטופלת בקנביס (ראו מסמכים רפואיים משנת 2020 - נספח 16 לתע"ר האישה).
34. יצוין, מסמכים אלה כשלעצמם אינם מוכיחים את מצבה הנפשי של האישה בתקופת חתימת ההסכם. עם זאת, צירוף אותם מסמכים למארג חומר הראיות והעדויות בתיק, מלמד על מצוקתה הנפשית של האישה בעקבות הלחצים הכלכליים שהפעיל עליה האיש.
35. על מצוקתה הקשה של האישה ניתן ללמוד גם מעדותה של האישה ומעדויות העדים מטעמה. יצוין בהקשר זה, כי האיש לא הביא כל עדות נוספת מעבר לעדותו שלו, והדבר נזקף לחובתו.
36. עו"ד xxx העיד על חששותיה של האישה והלחץ שהייתה שרויה בו בעקבות ההליכים המשפטיים וצו הפינוי שקיבלה מהדירה. לדבריו האישה הייתה חרדה לעתיד הילדים, בשל העובדה שאינה עובדת, אין לה רכוש ואין ביכולתה לפרנס את ילדיה (17.06.24, עמ' 3 ש' 15-10).
37. אחותה של האישה, הגברת xxx העידה כי האישה הייתה נתונה במצוקה כלכלית במשך חודשים, כאשר האיש שהיה אחראי על תשלום כל הוצאות הבית והילדים, הפסיק לשלמן ובכך הביא לניתוק החשמל והטלפון, הפעיל עליה לחצים כלכליים, איים עליה שיקח את הילדים ועוד. כאשר האיש ביקש לחזור אליה, היא ראתה לנגד עיניה רק שלום בית (17.06.24, עמ' 53 ש' 41-30; עמ' 54; עמ' 55 ש' 3-1; עמ' 57; עמ' 58 ש' 17-15, ש' 38-25; עמ' 63 ש' 38 עד עמ' 64 ש' ;).
38. על מצבה הנפשי של האישה ועל מצוקתה ניתן ללמוד גם מעדותו של הבורר אליו הצדדים הגיעו לגישור באותה עת, מר xxx, אשר העיד כי האישה באותה עת ללא מצב רוח "כמו חצי מתה" אמרה לו כי היא מסכימה לשלום בית עם האיש וכי מפחדת להפסיד את הבית ואת הילדים (17.06.24, עמ' 21 ש' 25-21).
39. האישה צירפה מכתב שלטענתה שלחה לעו"ד xxx באותה עת (נספח 12 לתע"ר האישה), ממנו עולה תסכול רב, ובין היתר טוענת כי היא מרימה ידיים, כי אין לה כוחות, כי האיש רוצה לקחת את הילדים, וכי היא רוצה להאמין לאיש שהפעם זה יצליח. תוכן המכתב מעיד על מצבה הנפשי הקשה של האישה שהוביל לחתימת ההסכם. עו"ד xxx אישר בעדותו את שליחת המכתב אליו על ידי האישה (17.06.24, עמ' 5 ש' 37 עד עמ' 6 ש' 7).
40. ראיות אלה מצטרפות לעדות האישה ומחזקות אותה, כי במצב הנפשי בו היא הייתה נתונה, היא הייתה חותמת על כל דבר, על כל הסכם (עמ' 20 ש' 31-29).
היסוד השני- ניצול מצוקה:
41. האיש העיד כאשר נשאל בחקירתו על מכתב ששלח לאישה ביום 17.09.2008 עם דרישה לפנות את הבית עם הילדים (נספח 14 לתע"ר האישה). והודה כי המכתב ששלח היה כלי להפעלת לחץ ב"משחק" שלו, ובלשונו: "נכון זה סוג של הצגה של עורכי דין נכון עצם העובדה ששנתיים אני עדיין משלם שכירות זה סוג של הצגה [...] זה סוג של משחק של עו"ד כמוך זה סוג של משחק [...] נכון זה משחק [...] הם לא היו יוצאים מהבית הזה" (עמ' 39 ש' 18-17, 30, 38; עמ' 40 ש' 1).
42. הנה כי כן, ה"משחק" בו נקט האיש לדבריו, הצליח, והביא לכך שהאישה שעטה לחתום על ההסכם, במטרה להסיר מעל ראשה את האיום לפינויה מהבית.
43. נסיבות עריכת ההסכם מלמדות על נסיבות בלתי סבירות לעריכת הסכם גירושין, לאחר הפעלת לחצים כלכליים, איומים כי תיוותר ללא קורת גג ושימוש בילדי הצדדים באופן מכוון ומניפולטיבי על ידי האיש. יש בכל אלו כדי להוות חיזוק נוסף לטענת האישה אודות ניצול מצבה הנפשי הקשה ועל היותה חסרת יכולת להתנגד לאיש בעת החתימה על ההסכם.
היסוד השלישי- תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל:
44. במקרה דנן, תוצאת ההסכם היא שהאישה אינה מקבלת דבר מהרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין של הצדדים, למעט סך של 100,000 דולר, אשר לשיטת האיש מהווים את שווי מחצית הדירה בxxx דאז, בה התגוררו באותה עת.
45. כפי שיפורט בהמשך, התברר כי האיש לא שיתף את האישה בהיקף רכושו האמתי, האיש לא שיתף את בית המשפט בתקופת עריכת ההסכם בדבר מצבת הנכסים האמתית שלו, וגם בא כוחו העביר לב"כ האישה מידע חסר, שלא לומר מידע מוטעה בנוגע להיקף רכושו האמתי.
46. האישה כאמור, כמעט ולא עבדה במהלך השנים בהן הייתה נשואה לאיש, לא צברה זכויות סוציאליות ואינה בעלת מקצוע כלשהו, הרי שבהעדר הכנסות לאישה, זכויות או נכסים אחרים, המשמעות בפועל היא כי האישה יוצאת ממערכת הנישואין ללא קורת גג תחת ראשה וללא משאבים כלכליים, למעט הסכום הזעום הנ"ל.
47. כל האמור מחזק את המסקנה דלעיל כי מדובר בהסכם מקפח וחד צדדי אשר לא לקח בחשבון את זכויותיה על פי דין של האישה כלל, ואף נועד לפגוע בזכויותיה, תוך ניצול מצבה הקשה כאשר היא נמצאת בעמדת נחיתות אל מול האיש.
48. לאחר בחינת מכלול הנתונים, העדויות והראיות שהונחו לפני שוכנעתי כי התמלאו יסודות עילת העושק וכי האישה היתה במצב נפשי קשה ביותר ובמצוקה גדולה עת חתמה על ההסכם, וכי במצב דברים זה לא היה באפשרותה לשקול בצורה רציונלית את המשמעויות המשפטיות של ההסכם. הוכח כי האיש במכוון ניסה לגרום למצוקתה הקשה של האישה וניצל זאת לטובתו לצורך החתמתה על הסכם מקפח ובלתי סביר, אשר יעניק לו זכויות מפליגות על חשבון זכויותיה של אשתו.
49. האישה הרימה את הנטל להוכחת מצבה הנפשי בעת החתימה על ההסכם. האישה הייתה מותשת מהלחצים הכלכליים שריחפו מעליה והאמינה כי פני הצדדים לשלום בית. האיש ניצל את מצוקתה של האישה, שכנע אותה להציל את הבית, וגרם לה לחתום על ההסכם מקפח וחד צדדי, באופן שמקים את עילת העושק כנימוק לביטול ההסכם, על פי סעיף 18 לחוק החוזים.
50. אשר על כן, אני קובעת כי התקיימו יסודות עילת העושק ועל כן דין ההסכם להתבטל. לא זו אף זו, כפי שיפורט להלן, מצאתי כי במקרה הנדון התקיימו עילות הטעות, הטעיה וחוסר תום לב, ועל כן דין ההסכם להתבטל גם בגין עילות אלו.
טעות והטעייה
51. עילת הטעות מעוגנת בסעיף 14(א) לחוק החוזים, הקובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה".
52. עילת ההטעיה מעוגנת בסעיף 15 לחוק החוזים, הקובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעוהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
53. במקרה דנן וכפי שיפורט להלן, שוכנעתי כי האישה לא היתה חותמת על ההסכם מושא ההליך, אלמלא הוטעתה לחשוב כי עיקרו של ההסכם הוא לשלום בית ולא הסכם במסגרתו היא מוותרת באופן חד צדדי על כל זכויותיה המגיעות לה על פי דין, על מרביתן כלל לא ידעה. האיש שכנע אותה כי החתימה על ההסכם זו הדרך היחידה לבטל את ההליכים המשפטיים, את הלחצים הכלכליים ואת האיומים המרחפים מעל ראשה להיוותר ללא בית וללא הילדים.
הסתרת מצבו הכלכלי של האיש
54. כזכור, במהלך ההליכים המשפטיים בשנת 2008, הוטלו עיקולים זמניים על חשבונות האיש, ניתנו הוראות לגילוי מסמכים אודות מצבם הכלכלי של הצדדים וכן הוראות לשמיעת ראיות. אלא שבסופו של יום המסמכים לא גולו, הראיות לא נשמעו והעיקולים בוטלו, לאחר שהצדדים הודיעו כי חתמו על ההסכם מושא ההליך, וחזרו לשלום בית למשך 14 שנים נוספות כאמור.
55. עיתוי החתימה על ההסכם ואישורו מלמד כי ההסכם נערך ואושר בחיפזון, לאחר "תפנית בעלילה" לפיה החל האיש לבקש מהאישה לחזור לשלום בית. שהרי לפני כן הצדדים ניהלו מו"מ ממושך ולא הצליחו להגיע להסכם כולל. עיתוי החתימה על ההסכם ואישורו לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונות האיש, ניתן צו לגילוי מסמכים והוראות לשמיעת ראיות- מחזק את טענת האישה כי כל מטרתו של האיש הייתה להסיר את האיום של העיקולים וחשיפת היקף רכושו.
56. מהעדויות שנשמעו עלה כי האיש הביע בפני רבים את חששותיו עקב העיקולים שהוטלו על חשבונותיו, ומכך שהוא נדרש לגלות מסמכים פיננסיים אודות מצבו הכלכלי (ראו בהרחבה נספח 1 לסיכומי האישה וההפניות הרלוונטיות לעדויותיהם של האיש עצמו, של העדים: עוה"ד ד"ר xxx, מר xxx, הגברת xxx, מר xxx, והגברת xxx.
57. עוד עולה מהעדויות עולה כי עקב חששותיו הרבים של האיש מפני העיקולים שהוטלו וחשיפת מצבו הכלכלי, הוא החל לאיים בהתאבדות בפני האישה וכי יזיק לעצמו אם היא תעזוב אותו, עד שהיא נענתה לבקשתו לחזור עמו לשלום בית (ראו הפניות בנפסח 1 לעיל).
58. מעדותו של עוה"ד ד"ר xxx, אשר ייצג את האישה בשנת 2008, עלה כי טרם חתימת ההסכם, נעשו נסיונות לאתר נכסים הרשומים על שם האיש. ד"ר xxx העיד כי האיש טען בזמנו כי אין לו שום רכוש וכי נכסים שאותרו שייכים לבני משפחתו ואינם בבעלותו (17.06.24, עמ' 2 ש' 27-6). אלא שבהמשך התברר כי בבעלות האיש נכסים רבים, אשר מרביתם הועברו על שמו לאחר חתימת ההסכם, כ"פטריות אחרי הגשם".
59. כך למשל התברר בדיעבד כי בשנת 2008 רכש האיש זכויות קרקע ב xxx (נספח 6 לכתב התביעה), עליו לא ידעה האישה במעמד החתימה על ההסכם, לא עורך דינה ולא בית המשפט. בהסכם לא נזכר קיומו של הנכס הנ"ל, אף לא בדיון מיום 06.01.2009 ששם דובר רבות על ענייני רכוש, כאשר האיש אף הצהיר לפרוטוקול: "מה שאין איך אתן ?" (עמ' 4 ש' 20).
60. הבורר מר xxx, העיד כי האיש אמר לו שאין לו כל רכוש, למעט הדירה ב xxx וכי לשאלתו האיש השיב שאין לו נכסים נוספים (17.06.24, עמ' 22 ש' 7-6; עמ' 25 ש' 26-25).
61. אמו של האיש, הגברת xxx אישרה בעדותה כי היא אינה עובדת, כי היא מתקיימת מקצבה מביטוח לאומי, וכי בשנת 2007 הועברו לבעלותה זכויות קרקע ב xxx, עליהן היא לא שילמה מכספה. לטענתה מדובר בכספים מפרס, וכאשר עומתה עם הטענה כי האיש שילם מכספו, לא הכחישה זאת. מכל מקום, עדותה בעניין זה הייתה מבולבלת ומלאת סימני שאלה (17.06.24 עמ' 39-37).
62. טענת האיש כי האישה ידעה על הנכס ב xxx ועל רווחיו מהעסק המשפחתי לא הוכחה. לשאלת בית המשפט בדיון מה ההגיון שהאישה תסתפק ב100,000 דולר, כאשר היא יודעת לכאורה שיש לו כל כך הרבה נכסים והכנסות, השיב האיש :"זה מה שהם ביקשו" (28.07.24, עמ' 47 ש' 16).
63. עדותו של האיש נמצאה בלתי מהימנה, וניכר כי נעשו פעולות מכוונות להסתרת המידע מהאישה ומעורך דינה. הטעיה זו מהווה עילה לביטול ההסכם, שכן היא מנעה מהאישה לקבל החלטה מושכלת המבוססת על כל המידע הרלוונטי.
64. במסגרת ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים בשנת 2008, אכן לא נמצאו נכסים הרשומים על שם האיש. הצדדים כאמור לא הספיקו להגיע לשלב גילוי המסמכים ושמיעת הראיות, כאשר החליטו לערוך את ההסכם. אלא שהראיות מלמדות כי לאחר מועד חתימת ההסכם, החלו נכסים לעבור לבעלותו של האיש כאמור, באופן שמלמד אולי על תחושת "מוגנות" של האיש באמצעות ההסכם:
בשנת 2011 עוברות על שם האיש קרקע ב xxx מאחותו xxx (נספח 20 לתע"ר האישה); בשנת 2013 אחותו של האיש הגברת xxx, העבירה לו את מלוא הזכויות בדירה ב xxx (בה התגוררו הצדדים), בהעברה ללא תמורה (נספח 19 לתע"ר האישה); באותה שנה- 2013 עוברות לבעלות האיש מאחיו מר xxx זכויות בנכס ב xxx- מגרש שעליו נבנה אולם אירועים, בהעברה ללא תמורה (נספח 21 לתע"ר האישה); בשנת 2014 מועברות לאיש זכויות בנכס בxxx, בהעברה ללא תמורה.
65. מהלכים אלו, שהתרחשו לאחר עריכת ההסכם, מעידים על כך שהאיש עתיר ממון ונכסים, ניסה למנוע מהאישה את האפשרות לחשוף את היקף נכסיו האמתי במהלך ההליכים המשפטיים ובכך לנשל אותה מזכויותיה על פי דין. עדויות וראיות האישה בעניין זה לא נסתרו על ידי האיש, אשר לא הצליח להציג הסבר מניח את הדעת לאי גילוי המידע.
66. עדות עו"ד xxx מחזקת את טענות האישה בדבר מצג שגוי שהציג האיש, ואת הפגיעה בזכותה לקבל מידע מלא ומהימן אודות מצבו הכלכלי האמיתי, לצורך קבלת החלטה מושכלת לפני חתימת ההסכם.
67. עוה"ד ד"ר xxx העיד באופן מהימן, קוהרנטי ומשכנע, כי האיש באותה עת חזר וטען בפניו כי אין לו כל רכוש ואין לו כלום. עוד העיד כי הוא לא היה מודע למלוא המידע אודות נכסי האיש, ואילו היה יודע על הנכסים הנוספים, היה מייעץ לאישה שלא לחתום על ההסכם בתנאים שנקבעו. אולם לדבריו ההסכם מבוסס על נתונים שקריים, ולכן לא יכול להיות לו כל תוקף. עדותו של עו"ד xxx הבהירה כי ללא ספק לא הוצג בפני האישה המידע הכולל בנוגע למצבו הכלכלי של האיש.
68. עדויותיהם של האיש עצמו ושל העדים שנשמעו מחזקות את המסקנה כי חששותיו של האיש מפני העיקולים וגילוי המסמכים היוו מניע מרכזי בעריכת ההסכם, בניסיון למנוע גילוי של מידע רלוונטי שיכול היה להשפיע על מהלך ההליכים ואף על תוכן ההסכם שנחתם. הדבר מעורר ספק באשר לתום לבו של האיש, ולמעשה תומך בטענת האישה כי פעלה תחת מצג שגוי וחוסר גילוי נאות מצדו.
69. משנמצא כי השליטה על הנתונים הנוגעים לנכסיו של האיש מצויה כל כולה בידי האיש, והאישה נתנה אמונה באיש ובמצג שהציג לה, מצאתי כי האיש ניצל אמון זה, ובחר לנהל מו"מ בחוסר תום לב עם האישה, תוך שהוא מסתיר את היקף נכסיו האמיתי מפניה. האישה חתמה על ההסכם בהתבסס על מסד נתונים שגוי, שמקורו בהטעיה מצד האיש.
הפרת חובת תום הלב
70. חובת תום הלב במשא ומתן מעוגנת בסעיף 12 לחוק החוזים, הקובע: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
71. יחסי בני זוג מחייבים רמה גבוהה במיוחד של תום לב ושיתוף פעולה, במיוחד כאשר מדובר בכריתת הסכמים הנוגעים לעתידם הכלכלי. חובת תום הלב במשא ומתן מחייבת גילוי מלא של כל המידע המהותי, ובפרט מידע הנוגע לנכסים ולזכויות כספיות.
72. בענייננו, רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להיקף נכסיו של האיש. לא ברור ולא ניתן הסבר המניח הדעת, כיצד לאחר חתימת ההסכם החל האיש לקבל במתנה וללא תמורה זכויות בנכסי מקרקעין רבים ועניין זה מעורר תמיהות ותהיות.
73. הוכח כי האיש הפר את חובת תום הלב בכך שהסתיר מידע מהותי ופעל בניגוד לעקרונות תום הלב והגילוי המלא. האיש היה בעל שליטה מלאה על היקף רכושו, והאישה נתנה בו את אמונה כי יציג לה את התמונה בכללותה, אך הוא לא עשה כן.
74. לו בית המשפט היה מתרשם כי האישה הייתה מודעת להיקף נכסיו של האיש, ועדיין מקבלת החלטה מושכלת לוותר על זכויותיה הרכושיות, לא היה מקום להתערב בהסכמת הצדדים. אלא שהאישה הוכיחה כי היא לא הייתה מודעת לכלל הנתונים הרלוונטיים במועד חתימת ההסכם, וכי המצב בפועל שונה מזה שהוצג לה על ידי האיש. ספק אם האישה היתה נותנת הסכמתה להסכם כזה לו היה בידה מלוא המידע אודות מצבת נכסיו של האיש.
75. אמנם מגמת הפסיקה היא צמצום התערבות בהסכמי גירושין שאושרו בידי בית המשפט לאותם מקרים בהם הוכח כי התקיים פגם ברצון (מ"א 4504/90 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (29.3.93)). אולם בענייננו, הרימה האישה את הנטל הכבד שהונח לפתחה, והוכיחה כי ההסכם נחתם מתוך טעות, הטעייה ובחוסר תום לב בניהול המו"מ לכריתת ההסכם מצד האיש.
כמה מילים על זניחת ההסכם
76. הסכם שלום הבית נחתם כ- 14 שנים לפני פרידתם הסופית של הצדדים. תנאי ההסכם הפכו ללא רלוונטיים בנוגע למזונות וזמני השהות הילדים שהפכו בגירים. למעשה עסקינן בהסכם שבו אף אחד מן הצדדים לא השלים את חיוביו. עתה האיש מבקש להחיל רק את החלק הרכושי, שמנשל את האישה מכל זכויותיה, למעט תשלום 100,000 דולר.
77. חלוף הזמן הרב מאז חתימת ההסכם, מבלי שהצדדים נקטו בכל פעולה למימושו, מעיד על זניחתו. הצדדים לא נקטו בכל פעולה אופרטיבית למימוש ההסכם, ובפועל חייהם המשותפים המשיכו כפי שהיו קודם לכן, למשך 14 שנים נוספות, במהלכן אף אחד מהצדדים לא טען לקיום ההסכם או להפרתו.
78. הצדדים לא רק שלא יישמו את ההסכם, אלא גם לא הביעו כל מחאה או טענה בנוגע לאי קיומו. שתיקתם הממושכת של הצדדים, יחד עם חוסר המעש שלהם למימוש ההסכם, מהווה אינדיקציה ברורה לכך שהם זנחו אותו.
79. גם אם הייתי מקבלת את טענת האיש כי מדובר בחיובים עצמאיים בהסכם, הרי שבנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, נזנח ההסכם על ידי שני הצדדים אף ללא קשר לטיב החיובים שנקבעו בו. גם בנסיבות אלו, מצאתי כי ההסכם נזנח ואינו תקף עוד.
80. כפי שהאיש עצמו אישר בעדותו כי לאחר שחזרו הצדדים לחיים משותפים לשלום בית מלא, ההסכם לא היה קיים בעולמם (28.07.24, עמ' 30 ש' 33-30).
סוף דבר
81. מכל המפורט לעיל, מצאתי כי התקיימו יסודות עילת העושק ועל כן דין ההסכם להתבטל. כמו כן, התקיימו עילות הטעות וההטעיה שהטעה האיש את האישה ואת בא כוחה, בעקבות מו"מ שנוהל בחוסר תום לב, ותוך הפרת חובת הגילוי של האיש כלפי האישה. על כן דין ההסכם להתבטל גם בגין עילות אלו.
82. התביעה מתקבלת – ההסכם מיום 23.04.2009 מבוטל.
83. יש להסדיר את ענייני הרכוש בין הצדדים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973, תוך בחינת הנכסים המשותפים שנצברו במהלך חיי הנישואין.
84. האיש יישא בהוצאות האישה ובשכ"ט עו"ד בסך של 55,000 ₪.
85. פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
86. משתם ההליך, התיק ייסגר.
ניתן היום, ז' שבט תשפ"ה, 05 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
מירה רום פלאי