בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 39326-04-22
03 ספטמבר 2024
לפני:
כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד
התובע: בן עמי גדי
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל ועקנין
–
הנתבעים: 1.GRUPO BM TECHONOLOGIES INTERINVEST SL
2. סרגיו מייזלר
3. פלג רונן
4. ירון גיסין
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל איילון
החלטה
1. בהתאם להחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.6.24, ולאחר שהצדדים השלימו את טענותיהם בפני בית הדין, רצ"ב החלטה מחודשת בבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית ולחלופין בהיותו של הפורום הישראלי בבחינת "פורום לא נאות" לדון בתובענה.
2. בשים לב כי בית הדין הארצי לא התערב בקביעת בית דין זה בכל הקשור לסילוק התביעה נגד הנתבעים 5-8 הרי שהההחלטה בעניין זה נותרה על כנה. בית הדין הארצי אפשר לתובע לבקש לתקן את התביעה ביחס לנתבעים 2-4, הוא טרם ביקש לעשות כן, ולפיכך ההחלטה דנן תעסוק בבקשת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לסילוק התביעה נגדה בלבד.
תמצית טענות התובע בתביעה
3. התובע אזרח ישראלי, חקלאי במקצועו, הועסק על ידי הנתבעת כאיש מכירות ומנהל פרויקטים ברפובליקה של קובה, משנת 1994 ועד לפיטוריו בחודש אוקטובר 2020.
4. על אף שבעלי המניות בחברה ישראלים והנתבעת היא חברה אשר במהותה ישראלית ועוסקת במכירת ציוד ישראלי, משיקולי מס ושיקולים פוליטיים היא התאגדה בפנמה ונרשמה בספרד.
5. התובע גויס לעבודה בישראל והוחתם בקובה על חוזה פיקטיבי שאין לו כל קשר להעסקתו והוא נועד אך לצורך הנפקת אשרת עבודה לתובע.
6. בשנת 2011 הוחתם התובע על הסכם עבודה הכולל תניית בוררות זרה במדינת פנמה.
7. לתובע שולם שכר כולל בסך 4,000$ מבלי שהתווספו אליו זכויות סוציאליות כלשהן, מבלי שנצברו עבורו זכויות פנסיוניות ומבלי שהונפקו בגינו תלושי שכר. התובע פוטר מעבודתו ועל אף פיטוריו לא שולמו לו פיצויי פיטורים.
8. בתביעתו עתר התובע לפיצוי כולל בסך 1,116,106 ₪ בגין פיצויי פיטורים, חלף הפקדה לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, חופשה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד.
תמצית נימוקי הבקשה
9. לטענת הנתבעת היא חברה פרטית הרשומה בספרד ומרכז פעילותה בקובה, שם נמצאים כלל לקוחותיה, שם ממוקמים משרדיה ושם ניתנים שירותי החברה בין אם באמצעות ספקי שירותים ובין אם באמצעות עובדי החברה.
10. הנתבעת הוקמה בשנת 1992 ונרשמה בפנמה, וזאת בשל היעדר אפשרות לפתוח חברה בקובה על ידי אזרחים זרים. בחודש דצמבר 2018 לאחר שהוטלו הגבלות בפנמה על חשבונות בנק של חברות הפועלות בקובה, החברה נרשמה בספרד.
11. התובע העביר את מרכז חיו לקובה כבר בשנת 1994 וזאת בעקבות גיוסו על ידי חברת עזרום בע"מ, חברה פרטית הרשומה בישראל הפועלת בתחום החממות ואינה קשורה לנתבעים. התובע שימש כיועץ לגידול בחממות אותן מכרה חברת עזרום ללקוחותיה בקובה וזאת עד לשנת 2000. בין השנים 2001-2006 שימש התובע כמנכ"ל חברת Floracaribe אשר הוקמה במסגרת מיזם משותף של הנתבע עם חברה ממשלתית בקובה ולפיכך הייתה רשומה כחברת "מעורבת" במדינת קובה (להלן: "המיזם המשותף"). בשנים אלו שכרו של התובע שולם על ידי המיזם המשותף והוא דיווח על פעילותו לדירקטוריון המיזם המשותף בקובה. בין השנים 2006-2011 שימש התובע כיועץ למשתלות הדרים של חברה ממשלתית קובנית לטובת ייצואם מקובה.
12. עם סיום תפקידו של התובע כיועץ משתלת הדרים בשנת 2011, חתם על כתב ויתור לפיו הוא מצהיר כי שולמו לו כל הסכומים להם הוא היה זכאי מסגרת ההתקשרות ואישר כי אין לו טענות כלפי החברה שכן כל התחייבות החברה כלפיו הוגשמו לשביעות רצונו, וכנגד חתימתו על כתב ויתור שולם לו סכום של 120,000$.
13. במקביל להחתימת התובע על כתב הויתור, נחתם הסכם ההעסקה היחיד בין התובע לנתבעת ביום 2.9.11 אשר הסדיר את תנאי העסקתו בחברה החל מיום 1.9.11. ההסכם נחתם בקובה על ידי התובע והנתבע 2 אשר שימש כמנכ"ל החברה אשר שניהם לא היו תושבי ישראל באותה עת, בעוד התובע מנהל את מרכז חיו בקובה טרם החתימה, במהלך העבודה ולאחריה.
14. תניית הבוררות בהסכם מעניקה סמכות ייחודית לערכאות בפנמה ולהן בלבד. כרגיל יש ליתן תוקף לתניות בוררות מסוג זה אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות סטייה מן ההסדר עליו הוסכם בין הצדדים. הנטל להוכיח את קיומן של הנסיבות המיוחדות המצדיקות את אי כיבודה של תניית השיפוט מוטל על התובע.
15. לא נרכשה סמכות בינלאומית ולמצער נרכשה במחטף ושלא על פי דין שכן התובע לא פעל על פי תקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולא הגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה.
16. הנתבעת הייתה רשומה בין השנים 1992-2019 בפנמה ומשכך הייתה חברה פנמית לכל דבר ועניין, ובהסכם תניית הבורות בפנמה. לחלופין, על התביעה להתברר בפורום המוסמך בקובה ולחלופי חילופין בספרד.
17. כלל מבחני העזר וביישום מבחן מירב הזיקות כפי שנקבע בפסיקה, הפורום הנאות והמתאים לניהול הדיון בתובענה הוא במדינת קובה או לחלופין בספרד.
תמצית תשובת התובע לבקשה
18. לטענת התובע טענותיהם של הנתבעים עומדים בסתירה לדין הקיים המחייב כי ההליך יתברר בישראל בפני בית דין נכבד זה.
19. אין לצדדים היכרות עם הדין בפנמה או בקובה וממילא התובע לא הועסק על פי הדין המקומי. אומד דעתם של הצדדים מלמד כי התכוונו כי יחול על ההתקשרות ביניהם הדין הישראלי בלבד.
20. התובע אזרח ישראלי ובתקופה הרלוונטית לתביעה היה תושב ארעי לצורך ביצוע עבודתו. כיום מועסק התובע באמצעות חברה ישראלית ב"אל סלבדור".
21. התובע גויס לעבודה בקובה על ידי הנתבע 2 עוד בשנת 1994, ולא על ידי חברת עזרום.
22. החברה העבירה כספים מחשבונה בבנק ישראלי לחשבונו של התובע בבנק ישראלי.
23. עד לשנת 2003 ביתו היחיד של התובע היה בישראל במושב משואה ולתובע אין אזרחות אחרת מלבד ישראלית. לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא התובע בשנית, אשתו השנייה התגיירה, עשתה עלייה לישראל וילדיהם מתגוררים בישראל – זה מרכז חייהם.
24. התובע הועסק ברצף בנתבעת בכל התקופה הרלוונטית לתביעה.
25. רישומה של החברה בפנמה משיקולי מס בלבד, והראייה כי אין לחברה פעילות כלשהי בפנמה.
26. ההמצאה לנתבעים בוצעה כדין.
27. פנמה אינה יכולה להיות הפורום הנאות לדון בתובענה שכן החברה נרשמה שם לצורך "מקלט מס" בלבד, ואין למדינה זו כל זיקה לפעילות החברה. קובה אינה הפורום הנאות הואיל ומדובר במדינה קומינסטית שאיננה מאפשרת בירור של תביעות בין זרים.
28. מבחן מירב הזיקות מצביע על ישראל כפורום הנאות לבירור התביעה שבין הצדדים ובכל מקרה אין אפשרות לנהל את ההליך במדינה אחרת.
29. גם לספרד אין זיקה לפעילות החברה או לעבודתו של התובע.
דיון והכרעה
סמכות בין לאומית
30. בהתאם להחלטת בית הדין הארצי, השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא האם בית הדין רכש סמכות בינלאומית לדון בתובענה.
31. תקנות 158-169 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 עוסקות בשאלה כיצד יש להמציא לנמען מסמכים במסגרת הליך משפטי אזרחי והן נועדו להגשים מספר תכליות – יידוע בעל דין בדבר תביעה שהוגשה נגדו כדי לאפשר השתתפותו בהליך; קביעת מסגרת דיונית מוגדרת, ודאית ויציבה אשר תייעל את ההליך ותחסוך התדיינויות מיותרות; ורכישת הסמכות של בית משפט ישראלי ושל הערכאה השיפוטית בה הוגשה התביעה לדון בעניינו של בעל הדין .
32. התקנות קובעות שתי דרכים לכינון סמכות בינלאומית על בסיס המצאה כאמור. תקנה 163 עוסקת בהמצאה בגבולות המדינה ותקנות 166-167 עוסקות בהמצאה מחוץ למדינה. בעוד שהמצאה מחוץ למדינה דורשת פניה לבית הדין אשר יחליט בדבר האופן בו תבוצע ההמצאה וכפופה לשיקול דעתו, המצאה בגבולות המדינה אינה דורשת פניה לבית המשפט.
33. תקנה 163(3) מאפשרת לתובע להמציא לנציג המצוי בישראל כתב בי-דין עבור נתבע אשר נמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל:
163(ג). התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו.
34. בהתאם לפסיקה, לא כל מנהל או מורשה ייחשב כ"נציג" המצוי בישראל בהתאם לתקנה הנ"ל, ולא כל מי שעוסק בניהול אותו עסק אלא רק מי שהוא מייצגו של הנתבע הזר בקשר לענייניו בישראל ולא די בכך שהקשר מתקיים באופן רגעי בהווה אלא עליו להיות קשר מתמשך .
35. כתב התביעה נמסר בשטח ישראל, לרעייתו של הנתבע 2, שהוא מנכ"ל הנתבעת וכן בעל מניות עקיף בה (באמצעות חברה בבעלותו) ובהמשך נמסר כתב התביעה גם לשאר הנתבעים, שלפי הנטען הם כל בעלי המניות, הדירקטורים והמנהלים של הנתבעת.
36. מכאן, שהשאלה שיש להכריע בה תחילה היא, האם די במסירה שבוצעה, בארץ, כדי להקנות לבית הדין סמכות בינלאומית לדון בתובענה שהוגשה נגד הנתבעת, תאגיד הרשום במדינה זרה.
37. הנתבעת בבקשתה הלינה על כך שהתובע לא פעל בהתאם לתקנה 167 ולא הקדים פניה לבית הדין לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה לנתבעת אולם התעלמה מהוראות תקנה 163(ג) הנ"ל המאפשרת המצאה בידי נציג.
38. משכתב התביעה נמסר למנכ"ל, לבעלי המניות ולדירקטורים בנתבעת, והנתבעת לא כפרה בכך כי הם מהווים "נציג" מטעמה, בית הדין יראה במסירה שבוצעה אליהם כמסירה כדין בהתאם לתקנה 163(ג) לתקנות סד"א. משכך, לא היה על התובע לפנות בבקשה מקדימה לבית הדין מכוח תקנה 167, ובית הדין רכש סמכות בינלאומית לדון בתובענה.
תניית שיפוט זרה
39. בית הדין הארצי הנחה אותנו לדון בשאלה אם קיימת טענה לאכיפת תניית שיפוט ייחודית או תניית בוררות זרה וככל שכן להכריע בה על סמך תוקפה ופרשנותה של התניה החוזית בראי ההלכות הפסוקות בקשר לכך.
40. בבקשה לסילוק התביעה על הסף העלו הנתבעים טענה לתניית בוררות זרה לפיה בהסכם ההעסקה הוסכם בין הצדדים מפורשות כי בכל מקרה של סכסוך בקשר להסכם או הפרתו, הצדדים יפנו להליך בוררות חובה בפנמה וביקשו כי בית הדין יתן תוקף לתניית שיפוט זו.
41. התובע טען כי משפט העבודה אינו בר התניה ולפיכך, לא ניתן להעביר את מושא התובענה לבוררות. כמו כן, נטען כי התובע לא עבד בפנמה ואין לו לפיכך כל זיקה לדין בפנמה.
42. סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968, העוסק בסמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב הליכים עקב הסכם בוררות, קובע כדלקמן:
עיכוב הליכים בבית המשפט
5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.
43. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". מכוח סעיף זה נקבע כי אין תוקף לתניית בוררות המתייחסת לסכסוך בין עובד ומעסיק בדבר זכות שהעובד אינו רשאי לוותר עליה – דהיינו זכות שמקורה בהסכם קיבוצי או בחוקי המגן .
44. התביעה שלפני בית הדין עוסקת בעיקרה בזכויות קוגנטיות ועל כן נראה כי ממילא אין מקום להעביר את הסכסוך בעניינה לבוררות.
45. נוסף על האמור, למעשה אין חולק בין הצדדים כי לא הייתה לחברה פעילות עסקית בפנמה, והיא הייתה רשומה שם וניהלה חשבון בנק בשטח המדינה מאחר והייתה מניעה לעשות כן בקובה.
46. מכאן, אין לצדדים או להסכם ההתקשרות ביניהם זיקה אמיתית למדינת פנמה ואת הסכסוך בין הצדדים יש להעביר למדינה שלה מירב הזיקות להעסקתו של התובע.
הפורום הנאות
47. "פורום נאות" הוא מושג מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי, ובמסגרתו הצדדים יכולים לטעון לקיומו של פורום המתאים יותר לבירור תביעתם.