בבית המשפט העליון
בר"ם 9125/18
לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש: קרבחל לופז חסוס אלביירו
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.12.2018 בעמ"ן 70427-07-18 [פורסם בנבו] שניתן על-ידי כבוד השופט א' אברבנאל
בשם המבקש: עו"ד מיכאל חוואי
בשם המשיבה: עו"ד סיון דגן
החלטה
1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.12.2018 (עמ"ן 70427-07-18, [פורסם בנבו] השופט א' אברבנאל). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן, בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) מיום 12.7.2018 (ערר (י-ם) 3919-17, [פורסם בנבו] הדיין א' חלבגה).
רקע והליכים קודמים
2. מקורה של הבקשה שבפני בהפסקתו של הליך להסדרת מעמד מכוח זוגיות בעקבות גירושיו של המבקש מבת זוגו הישראלית.
3. המבקש, אזרח קולומביה יליד 1970, נכנס לישראל לראשונה ביום 4.9.2004 ברישיון עבודה מסוג ב/1. רישיונו הוארך עד ליום 31.12.2005, אך הוא לא יצא מהארץ והוסיף לשהות בה באופן לא חוקי במשך ארבע שנים. ביום 17.8.2009 המבקש הגיש בקשה למקלט מדיני, ובהתאם לכך ביום 15.9.2009 ניתן לו רישיון שהייה זמני למשך שלושה חודשים מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.
4. ביום 19.8.2009 הגישה בת זוגו של המבקש באותה עת, אזרחית ישראלית (להלן: בת הזוג), לרשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה, בקשה להסדרת מעמדו של המבקש מכוח נוהל מס' 5.2.0009 שעניינו "הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים", בנימוק שהשניים מקיימים חיים משותפים. ביום 22.9.2009 הופסק הטיפול בבקשה מאחר שלא הומצאו המסמכים הדרושים לתמיכה בה. ביום 13.12.2009 הגישו המבקש ובת הזוג בקשה נוספת למעמד לפי הנוהל האמור, וביום 15.12.2009 פנה המבקש למשיבה בבקשה לחזור בו מבקשתו לקבלת מקלט מדיני.
5. ביום 28.1.2010 נערך למבקש ולבת הזוג ראיון לצורך בחינת כנותו של הקשר הזוגי. בסיכום הריאיון ציינה המראיינת כי התגלו סתירות בגרסאות הצדדים, וכי "על פניו נראה כי הזר מעוניין לקבל מעמד בכל דרך ומנצל את מצבה הרפואי של הישראלית". מכל מקום, ביום 8.3.2010 קיבל המבקש אשרה מסוג ב/1 שהוארכה מעת לעת עד ליום 13.8.2012. ביום 6.3.2012 נערך לבני הזוג ראיון נוסף לבחינת כנות הקשר ביניהם. הפעם נכתב בסיכום הדיון כי התרשמותה של המראיינת מהזוג הייתה חיובית.
6. ביום 12.9.2012 שודרג מעמדו של המבקש וניתן לו רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 שהוארך מעת לעת עד ליום 24.8.2015. בינתיים, נישאו המבקש ובת הזוג בנישואין אזרחיים בקפריסין, ובהמשך לכך ביום 13.8.2015 הגישה בת הזוג בקשה להסדרת מעמדו של המבקש מכוח נוהל מס' 5.2.0008 שכותרתו "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל מתן מעמד מכוח נישואין). עוד באותו יום הוארך רישיונו של המבקש בשנה, עד ליום 24.8.2016.
7. ביום 14.12.2015 דחתה המשיבה בקשה שהגישו בני הזוג לקיצור משכו של הליך ההתאזרחות המדורג של המבקש מכוח הנישואין. בהחלטה זו צוין כי תנאי להגשת בקשת אזרחות הוא שקדמו לה 4 שנים שבהן המבקש מחזיק ברישיון ישיבת ארעי מסוג א/5, ואילו המבקש מחזיק בו משך שלוש שנים בלבד, ולפיכך נדרשת שנה נוספת על-מנת שיוכל להגיש בקשה להתאזרחות. ביום 11.8.2016 הוארך רישיון הישיבה הארעי של המבקש פעם נוספת עד ליום 11.8.2017.
8. ביום 18.12.2016 הגיעה בת הזוג למשרדי המשיבה והודיעה כי בכוונתה להתגרש מהמבקש, וביום 27.12.2016 העלתה בת הזוג את הדברים על הכתב. בהמשך לכך, ביום 7.1.2017 הודיעה בת הזוג למשיבה כי היא פתחה בהליך גירושין מהמבקש, וכי ברצונה לסיים את ההליך המדורג. ביום 23.3.2017 נחתמו מסמכי הגירושין של בני הזוג.
9. ביום 26.3.2017 נערך למבקש ראיון בלשכת המשיבה, שבסיומו נמסר לו כי הטיפול בבקשתו למעמד בשל נישואין הופסק, וכי הרישיון לישיבת ארעי שבידו עתיד להתבטל.
10. ביום 25.6.2017 המבקש הגיש בקשה לקבלת תושבות קבע מטעמים הומניטריים מיוחדים. בבקשתו טען כי הוא שוהה בישראל זה 13 שנים, שבמהלכן רכש חברים, הקים עסק ואף החל בהליך גיור שלא הושלם בשל הפסקתו של ההליך המדורג. ביום 28.6.2017 נדחתה בקשתו על הסף, בנימוק שלא נמצאו טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל. עוד צוין כי בניגוד לטענת המבקש, שלפיה שיפוצים שנערכו בלשכת המשיבה ברמת גן הובילו לעיכוב שפגע בסיכוייו לקבל מעמד, זמן הטיפול בבקשה היה כדין. ביום 16.8.2017 נדחה ערר פנימי שהגיש המבקש על החלטה זו.
11. ביום 29.8.2017 הגיש המבקש ערר על ההחלטה האמורה לבית הדין לעררים, אולם הערר נדחה. בהחלטתו הדגיש בית הדין לעררים כי שהייה רבת שנים בישראל אינה מהווה כשלעצמה טעם הומניטרי, וכי על-מנת לקבל מעמד, על המבקש להצביע על "דבר מה נוסף", מה שלא עשה. בית הדין לעררים דחה את טענת המבקש לפיה הפסקת ההליך המדורג מנעה ממנו לסיים את הליך הגיור, וקבע כי היא תיאורטית. כן נקבע כי חרף התערותו של המבקש בישראל, לא ניתן לומר כי מירב זיקותיו הן אליה, ולא לקולומביה שבה נולד, גדל והתחנך, ושבה יש לו שני ילדים שעמם הוא בקשר, וכן חמישה אחים.
12. ביום 31.7.2018 הגיש המבקש ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה גם כן. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים. בית המשפט המחוזי חזר וקבע כי הטיעונים שהעלה המבקש אינם עולים כדי טעם הומניטרי מיוחד בהתאם לנדרש על-פי נוהל מס' 5.2.0022 שעניינו "הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים" (להלן: הוועדה הבין-משרדית). בית המשפט המחוזי ציין כי למבקש אין זכות קנויה שעניינו יגיע לשולחן הוועדה, וכי למשיבה נתונה הסמכות לדחות בקשות על הסף. בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא פגם בהתנהלותה של המשיבה שביקשה להמשיך ולבחון את כנות הקשר בין בני הזוג נוכח סימני השאלה שעלו בעניין, ודחה את טענותיו של המבקש כי השיפוצים שנערכו בלשכת המשיבה ברמת גן גרמו לעיכוב בטיפול בבקשתו באופן שמנע ממנו להשלים את ההליך המדורג.
בקשת רשות הערעור והתשובה לה
13. בבקשה דנן שב המבקש על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות, ללא התמקדות באמות המידה החלות על דיון בבקשות מסוג זה. בעיקרו של דבר טענותיו נסבו על שאלת התערותו בישראל, וכן על העיכוב שגרמה לו לטענתו המשיבה בטיפול בפנייתו. בנוסף, טוען המבקש כי הוא אינו יכול לשוב לקולומביה, ומזכיר בהקשר זה את בקשת המקלט שהגיש בעבר.
14. ביום 26.12.2018 הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה, וכן נתתי צו ארעי האוסר על נקיטתם של הליכי אכיפה נגד המבקש. ביום 17.1.2019 הגישה המשיבה את תגובתה, בגדרה היא טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שאינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיבה מציינת כי עניינו של המבקש אינו מעורר כל שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיו הפרטניות, וכי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות לא גרמו לו לעיוות דין. בנוסף, טוענת המשיבה כי גם לגופם של דברים אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועומדת על כך ששהייה רבת שנים בישראל אינה מהווה טעם הומניטרי מיוחד, ולא כל שכן בניכוי השנים שבהן שהה המבקש באופן לא חוקי. עוד מדגישה המשיבה כי זיקותיו של המבקש לקולומביה חזקות מאלה שיש לו לישראל, וכי לא ניצבים בפני המבקש קשיים מיוחדים שימנעו ממנו לשוב ולחיות במולדתו. טענותיו של המבקש לפיהן הוא אינו יכול לשוב לארצו, גורסת המשיבה, הועלו בעלמא וללא ביסוס עובדתי, וכך גם טענותיו כי לולא בוטלה אשרת השהייה שלו, היה משלים את הליך הגיור שבו החל, וכי התנהלות המשיבה היא שמנעה ממנו את קבלת המעמד.
דיון והכרעה
15. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בדונו בהחלטה של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, בשים לב לאופיו של בית דין זה ולמומחיותו. על מנת להצדיק התערבות כזו על המבקש להצביע על שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, או למצער בהינתן נסיבות מיוחדות, על פגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות (ראו, בין רבים: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה, [פורסם בנבו] פסקה 13 (27.08.2015); בר"ם 5108/18 פלוני נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, [פורסם בנבו] פסקה 9 (16.8.2018); בר"ם 6115/18 Bilokon נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.8.2018)).
16. בענייננו, המבקש לא הצביע על שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי, ואף לא על טעות שנפלה בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות או על נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה. חרף הקושי הברור הגלום בעזיבתה של מדינה לאחר שנים של חיים בה, לא מצאתי אפוא להיעתר לבקשה. אכן, הכלל הוא כי לא די בשהייה ארוכה כדי לשמש טעם הומניטרי המצדיק הבאת עניינו בפני הוועדה הבין-משרדית (ראו והשוו: בג"ץ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פסקה 57 (17.5.2011)), ולא ראיתי פגם בהתנהלות המשיבה בעניינו של המבקש או בפסקי דינן של הערכאות הקודמות המצדיק בחינה מחודשת של המקרה. למעלה מן הצורך יצוין כי על פני הדברים, נראה כי זיקותיו של המבקש לקולומביה משמעותיות ביותר, וטענתו כי הוא אינו יכול לשוב אליה נטענה ללא כל הסבר או פירוט. היא אף אינה מתיישבת עם פנייתו למשיבה בבקשה לסגור את בקשתו למקלט, כמו גם עם העובדה שביקר בה בשנת 2012.
17. סוף דבר, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 26.12.2018 בטל בזאת, ולפנים משורת הדין ניתנת למבקש שהות בת 60 ימים לעזוב את ישראל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בשבט התשע"ט (28.1.2019).
ש ו פ ט ת