בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
23 מאי 2025
ת"א 57450-02-22
לפני: השופט יעקב שפסר, שופט בכיר
התובעת:
אייקון טכנולוג'י וונטורס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ע' פירט, א' שמעון, ל' ז'יטניצקי
נגד
הנתבעת:
מאסיבית טכנולוגיות הדפסה תלת מימד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר י' ארידור בר אילן, ר' מאיר וילף
פסק דין
1. תביעה כספית בסך של כ-3.6 מש"ח, שהגישה התובעת - אייקון טכנולוג'י ווטורס בע"מ (להלן: "התובעת", או "אייקון"), נגד הנתבעת – מאסיבית טכנולוגיות הדפסה תלת מימד בע"מ (להלן: "הנתבעת", או "מאסיבית"), בטענה להפרת הסכם למתן שירותי יעוץ אסטרטגי בנושא גיוס הון והכנה להנפקה, שנכרת בין הצדדים בחודש מרץ 2019, ואשר בחלוף כשנה, ביום 13.4.20 החליטה הנתבעת להפסיק את ההתקשרות ואולם סירבה לשלם לתובעת את דמי ההצלחה המגיעים לה לטענתה, ואת התשלום עבור מלוא 60 הימים שנקבעו בהסכם כתקופת הודעה מוקדמת.
2. הצדדים חלוקים בדבר עצם קיומו של הסכם בינהם שיש בו כדי לבסס את תביעת התובעת, ובכל מקרה, חולקת הנתבעת על טענת התובעת בדבר הצלחה מצידה, או השלמת המשימות שלשמן נשכרו שירותיה, המקנה לה זכות ל"בונוס הצלחה".
3. התובעת היא חברת יחיד פרטית, העוסקת במתן שירותים ובהם פיתוח עסקי, ניהול ויעוץ בתחום הפיננסי ובתחומי הקניין הרוחני, בבעלותו ובניהולו של מר ארי מנוח (להלן: "מנוח").
הנתבעת היא חברה ציבורית שהוקמה בשנת 2013, הפועלת בתחום פיתוח, יצור, שיווק ומכירת מדפסות המיועדות להדפסת גופים תלת מימדיים (D3) גדולים לתעשיה, תקשורת חזותית, בידור, אקדמיה, עיצוב פנים וארכיטקטורה. כן עוסקת הנתבעת במחקר, פיתוח ומכירה של חומרי הדפסה יעודיים עבור מדפסות אלה.
תמצית טענות התובעת
לטענת התובעת, בתחילת חודש מרץ 2019, התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי יעוץ אסטרטגי בנושא גיוס הון והכנה להנפקה. ההסכם הועלה על הכתב בדוא"ל ששלחה התובעת ביום 4.3.19 (נספח 3 לכתב התביעה), באמצעות מר ארי מנוח מטעמה, לנתבעת באמצעות מר אמיר ורש, מנהל הפיתוח העסקי בנתבעת, שכיהן כממלא מקום מנכ"ל הנתבעת באותה עת, ריכז את פעילות הנהלת הנתבעת והיה המוציא והמביא מטעמה. בהסכם סיכמו הצדדים על תכולת השירותים שתעניק התובעת לנתבעת, התמורה (ריטיינר ודמי הצלחה), תקופת ההתקשרות למשך 6 חדשים מיום 3.3.19 והארכתה האוטומטית לתקופות זהות, תקופת הודעה מוקדמת (60 יום) ותקופת "שובל" (Tail"") בה נשמרת זכאות התובעת לדמי הצלחה במשך 12 חדשים לאחר סיום ההתקשרות (בהפחתה לשיעור של 75%).
4. לטענת התובעת, הוסכם בין הצדדים כי התובעת תקבל שכר חדשי (ריטיינר) בסך של 4,500 $, ובנוסף "בונוס הצלחה" בגובה של 2.5% עבור גיוס כספים עד 5 מיליון דולר, ו-1.5% עבור גיוס כספים מעל לסך הנ"ל, בצירוף מע"מ.
5. ביום 13.4.20 הודיעה הנתבעת על החלטתה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת וזאת לנוכח מצבה הפיננסי של הנתבעת. עם זאת, סירבה היא לשלם לתובעת את דמי ההצלחה שלטענת התובעת מגיעים לה, וכן את מלוא התשלום עבור מלוא ההודעה המוקדמת שנקבעה בהסכם (60 יום).
6. לטענת התובעת, מר אמיר ורש ציין בפני מר מנוח, בזמן אמת, כי בטרם קיבל את ההחלטה לשכור את שירותי התובעת, התייעץ עם מר גרשון מילר – מייסד הנתבעת ובעל השליטה בפועל בחברה, שאישר את ההתקשרות עם התובעת. כלומר, ההסכם, כך לטענת התובעת, נכרת גם על דעתו, באישורו ובתמיכתו של מר מילר. כן טוענת התובעת כי הצדדים אכן פעלו בהתאם להוראות ההסכם, התובעת סיפקה את השירותים עליהם סוכם, והנתבעת שילמה לתובעת את סכום הריטיינר החודשי במשך כשנה, לאחר שהוארכה אוטומטית תקופת ההתקשרות המקורית כמוסכם.
7. התובעת טוענת כי פעלה וקיימה מצידה את חובותיה לפי ההסכם, סייעה בהכנת החברה להנפקה ראשונה (IPO), יעצה ופעלה באסטרטגיית גיוס הכספים, קיימה פגישות עם משקיעים פוטנציאליים בארץ ובחו"ל, למר מנוח נפתחה תיבת דוא"ל במסגרת הדומיין של הנתבעת, הונפק לו כרטיס ביקור עם הלוגו של הנתבעת, והוא פעל בשמה של הנתבעת ומטעמה לכל דבר ועניין. התובעת אף סייעה וטיפלה בהכנת מצגות למשקיעים, כולל בתיאום מול גופים מקצועיים בתחום של יחסי ציבור וקשרי משקיעים, וכן סייעה וטיפלה בהכנה של הערכות שווי לחברה לצורך גיוסי הון פוטנציאליים, כשמר מנוח היה חבר בצוות שכלל את המנכ"ל שמונה בתקופת ההתקשרות - מר ארז צימרמן ואת מר אמיר ורש, שהתכנס מידי שבוע ודן בגיוסי הון. התובעת אף סייעה וטיפלה בשיפור ועדכון תכנית העבודה הרב שנתית של הנתבעת, כשמר מנוח פעל ליצירה והידוק קשרים עם בנקים אמריקאים ואירופאים להשקעות וכן עם משקיעים פוטנציאליים, תוך שהיווה חלק פעיל במו"מ עם משקיעים אסטרטגיים, ובכללם עם גופים שהיו מעורבים בהשקעה בנתבעת בתהליך ההנפקה הראשונה לציבור. נוסף על האמור טוענת התובעת, כי מר מנוח סייע לנתבעת בהשקעה מסוג SAFE. כלל פעילותו של מר מנוח, קידמה את החברה והכינה אותה להנפקה ראשונה לציבור ולגיוסי ההון ובכך סיפקה התובעת את השירותים להם התחייבה בהסכם בין הצדדים, לשביעות רצון החברה ומנהליה.
8. בעקבות הודעה טלפונית מיום 17.3.20, שלח מר ארז צימרמן ביום 13.4.20 מכתב בשם הנתבעת על סיום ההתקשרות בין הצדדים (שתוקפה החל מיום 17.3.20), שהוסברה על רקע מצבה הפיננסי של החברה והפסקת פעילותה "כמעט לחלוטין בשל המשבר הבריאותי" (נספח 4 לכתב התביעה).
9. לטענת התובעת, במהלך תקופת ההתקשרות ומתן השירותים עפ"י ההסכם ועד לסיום תקופת ה-Tail (12 חדשים לאחר מכן), גייסה הנתבעת כספים כמפורט להלן, המזכים אותה בתמורת בונוס הצלחה שלא שולמה לה, זאת על אף פניותיה לנתבעת שנדחו (נספחים 7, 8 לכתב התביעה):
א. אישור רישומה של הנתבעת למסחר בבורסה על יסוד הנפקה בסך של כ-168.9 מש"ח (כ-53 מליון דולר). אירוע זה היה ביום 23.2.21 – כלומר בתוך תקופת ה-Tail שסוכמה בין הצדדים (נספח 5 לכתב התביעה).
ב. סבב השקעה טרום הנפקה בסך של כ-3.2 מליון דולר; קו אשראי מבנק דיסקונט בסך של כ-2.5 מליון דולר; השקעה באמצעות הסכמי Safe בסך של כ-3.1 מליון דולר; מימוש כתבי אופציה בסך של כ-3.5 מליון דולר (תשקיף החברה – נספח 6 לכתב התביעה).
תמצית טענות הנתבעת
10. הנתבעת דוחה את כל טענות התובעת, וטוענת כי מדובר בתובענה נעדרת תום לב, שתכליתה עשיית עושר שלא כדין ושימוש לרעה בהליכי בית משפט, המבוססת כולה על טענות כבושות שהועלו לראשונה כשנה ושלושה חדשים לאחר סיום ההתקשרות, וכארבעה חדשים לאחר ביצוע ההנפקה (שתחילתה רק כחצי שנה לאחר סיום ההתקשרות עם התובעת ועזיבת מר מנוח), ובלא תרומה מצדה של התובעת המזכה אותה בנתבע על ידה.
11. לטענת הנתבעת לא קיים הסכם מחייב בין הצדדים, והצעת מר מנוח במסגרת הודעת הדוא"ל מיום 4.3.19 (נספח 3 הנ"ל), לא הובאה מעולם לידיעת הנהלת החברה או לידיעת דירקטוריון החברה, ולא אושרה מעולם על ידי הגורמים המוסמכים בה. אף מכותרת הודעת הדוא"ל (Proposal) ומלשון הדוא"ל לפיו התבקש אישורה בכתב ולא התקבל, ניתן ללמוד שאין לה כל תוקף מחייב. לטענת הנתבעת, הסכם מסוג זה לתשלום תמורה של מיליוני שקלים, מחייב קבלת החלטה בחברה וחתימת בעלי זכות החתימה בה שלא ניתנו. הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי ההצעה אף לא היתה רלוונטית במועד בו הוצעה, בו לא עמדה כלל על הפרק כוונה או אפשרות לביצוע הנפקה.
12. לחלופין טוענת הנתבעת, שאף אם היה בהצעה הסכם מחייב, ממילא אין בה כדי להועיל לתובעת, שכן הסכומים הנתבעים הוגדרו כ"בונוס הצלחה", היינו – כאלה הנובעים מפעולות התובעת ולא מפעולות אחרים, זאת הן לפי הפרקטיקה המקובלת, הן לפי כל הגיון מסחרי כלכלי, והן לפי לשון ההצעה ("Success bonus" להבדיל מ-"Exclusive finder"). בפועל, פעולות מר מנוח נכשלו ולא הניבו כל הצלחה. במשך שנה בה הוענקו שירותי מר מנוח ובעטיים קיבל שכר חדשי מוסכם בסך של 4,500 דולר בתוספת מע"מ, לא הצליח מר מנוח לגייס כספים לנתבעת ולא הביא לה כל הכנסה שהיא. מר מנוח פעל מול משקיעים פוטנציאליים (Henkel AG & Company, KGaA; Formalbs, SeAH; RBC Bank, Insight Capital ; Vector Capital) שמעולם לא השקיעו ולו אגורה בחברה. כל גיוס כספים שאותו הצליחה הנתבעת לגייס נבע מפועלם של אחרים, צדדים שלישיים ובעלי תפקידים בנתבעת, שקיבלו תמורה מלאה בגין הצלחתם, כשמר מנוח או התובעת לא היו גורם כלשהו בעסקאות אלה וכמובן לא הגורם היעיל בביצוען.
13. הנתבעת מציינת כי לאורך שנות פעילותה, התקשרו עימה מתווכים עסקיים שונים בהסכמי מאתרים לא בלעדיים (Non-exclusive finders agreements), שבהם נקבעו שיעורי דמי הצלחה קבועים, ללא שכר חודשי. הסכם מהסוג לו טוענת התובעת לא נחתם עם הנתבעת מעולם. העדר דרישה לחתימת הסכם finder, מעיד לטענת הנתבעת כי לא היתה כל הסכמה ל"בונוס הצלחה". כמו כן מחויב כל מאתר (finder), בטרם מגייס הוא משקיע, לציין בפני הנתבעת את זהותו, על מנת לאפשר לה לוודא שהמדובר במשקיע חדש, וכזה שאין בעניינו טענות מצד גורמים אחרים לקבלת תשלום בגין אותה השקעה. הדבר לא נעשה על ידי התובעת.
14. אשר להודעה המוקדמת טוענת הנתבעת, כי על אף שלא הועבר לה כבקשתה הסכם בנושא זה, הסכימה כמחווה של רצון טוב לשלם עבור 30 ימי הודעה מוקדמת, דבר שאכן נעשה על ידה ואף התקבלה מהתובעת חשבונית מתאימה בעניין זה.
15. לסיום טיעוניה מציינת הנתבעת את השיהוי הכבד שבו החלה התובעת להעלות טיעוניה, לאחר שנה ושלושה חדשים מסיום ההתקשרות בין הצדדים, דבר המלמד על העובדה כי בזמן אמת לא טען כלל מר מנוח לקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, ולא ראה בפעולות הנתבעת משום הפרת הסכם כלשהי.
16. במהלך דיוני ההוכחות בתיק זה העידו ונחקרו מטעם התובעת מר ארי מנוח ומר אמיר ורש. מטעם הנתבעת העידו מר ארז צימרמן – מנכ"ל הנתבעת, מר ירון יחזקאל – יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת, ומר גרשון מילר – מייסד הנתבעת ובעל השליטה בפועל בה.
דיון והכרעה
17. שלש שאלות מרכזיות ניצבות לדיון בתיק זה: האחת, האם קיים הסכם מחייב בין הצדדים וככל שכן – מה תוכנו? בבחינת התשובה לשאלה זו, נגזרת גם שאלת מעמדו של מר ורש בנתבעת וסמכותו לחיובה. ככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, עולה השאלה השניה והיא מהי משמעות נושא "בונוס הצלחה", מהם תנאיו, האם תקף הוא בענייננו והאם קמה לתובעת זכות לו (ובכלל זה בחינת עצם שאלת זכאות התובעת לבונוס לנוכח הטענה להעדר קשר לגיוס הכספים בתקופת ה-Tail)? שאלה נוספת נוגעת לעניין ההודעה המוקדמת לה טוענת התובעת.
האם קיים הסכם מחייב בין הצדדים וככל שכן – מה תוכנו?
18. כאמור, יסודו של ההסכם לו טוענת התובעת בעניין זה הוא בהודעת הדואר האלקטרוני שנשלח על ידי מר מנוח למר ורש (נספח 3 לתביעה).
19. תוכן הדוא"ל עוסק בשלושה מרכיבי תמורה: תשלום ריטיינר חדשי קבוע בסך של 4,500 $ בתוספת מע"מ, תשלום בונוס הצלחה בתמורה ובהתאם לגיוס כספים לחברה, והחזר הוצאות. עוד מפורט מועד תחילת ההתקשרות – 3.3.19, תוקפה - למשך 6 חדשים, שלה אופציה להארכה לתקופות זהות, וזכות הנתבעת לסיומה בהודעה מוקדמת של 60 יום. אין מחלוקת כי סכום התמורה החודשית – הריטיינר וסכום ההוצאות שולמו לתובעת, ועניינה של התביעה מתמקד אפוא רק במרכיבי "בונוס ההצלחה" וההודעה המוקדמת.
20. לטענת התובעת, למחרת משלוח הדוא"ל, ביום 4.3.19, אישר מ"מ מנכ"ל הנתבעת - מר ורש את ההצעה נושא הדוא"ל בשם הנתבעת.
כך מעיד מר ורש בסעיף 6 לתצהירו מיום 9.1.23:
"ביום 4.3.2019 שלח אלי מר מנוח את הצעת ההתקשרות...עיינתי בהצעה במלואה, על מלוא רכיביה, והיא נראתה לי סבירה בהחלט...תנאי ההתקשרות שהוצעו על-ידי התובעת היו סבירים בהחלט, אושרו על-ידי, וההתקשרות בין התובעת למאסיבית נעשתה בהתאם לנספח 1" (נספח 3 הנ"ל – י.ש.).
מר ורש שולל את טענת הנתבעת כי הסיכום כלל רק את ההסכמה לתשלום ריטיינר חודשי בסך של 4,500 דולר ומעיד, כי:
"הסיכום ביני לבין מר מנוח היה על מלוא הנאמר בנספח 1 וזּה מה שסוכם". (ההדגשות אינן במקור – י.ש).
21. על גרסתו זו חוזר העד גם בעדותו בבית המשפט (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 10-12):
"... הוא בא לעזור לי ברמה הגבוהה של העבודה ואני חשבתי שsuccess fee לבן-אדם שלוקח 4,500 דולר לחודש כ-retainer זה מאוד סביר. אנחנו העדפנו שה-retainer יהיה נמוך ושה-success fee יהיה גבוה".
22. לפי עדות מר ורש, הוא העביר את הדוא"ל גם למר גרשון מילר כבעל השליטה בפועל בחברה והגורם שיזם את הבאתו של מר מנוח לנתבעת, וכן לסמנכ"ל הכספים – מר אבי חנין, שביקש אסמכתה לתשלום לתובעת. מר ורש מעיד כי בשלב מאוחר יותר העביר את הדוא"ל גם למר ארז צימרמן לאחר שמונה כמנכ"ל הקבוע של החברה, אשר ביקש לבחון את ההתקשרויות עם קבלני משנה וספקי שירותים (סעיף 7 לתצהיר ורש).
23. לטענת התובעת, אישר מר ורש את הדוא"ל בע"פ בלבד וללא אסמכתה בכתב, ובהתאם התחילה התובעת בעבודתה (סעיף 8 לתצהיר ורש). לעניין זה יצויין, כי במהלך הדיון הוצג דוא"ל נוסף נושא תאריך 6.6.21, ששלח מר ורש למר מנוח ובו אישור רטרואקטיבי, שנשלח כשנה ושלושה חודשים לאחר הדוא"ל הראשון ולאחר שהסתיימה למעשה העסקת מר מנוח, (נספח 2 לתצהיר ורש). עם זאת לא קיימת אסמכתה כלשהי בכתב, מזמן אמת, המאשרת את קיבול ההסכם על ידי הנתבעת ונראה שאין מחלוקת בין הצדדים שאכן לא קיימת כזו.
האם היה מר ורש מוסמך לאשר את ההסכם עם התובעת?
24. אין מחלוקת בין הצדדים, שבמועד משלוח הדוא"ל ואישור ההתקשרות הנטען, לא היה מנכ"ל קבוע לחברה, זאת לאחר סיום תפקידו של המנכ"ל הקודם מר ישראלי, בחודש ינואר 2019. לטענת מר ורש – יו"ר דירקטוריון הנתבעת מר עמוס מיכלסון, פנה אליו וביקש שישמש כמ"מ מנכ"ל עד למינוי מנכ"ל קבוע. טענת התובעת היא כי מר ורש, מתוקף היותו מ"מ מנכ"ל הנתבעת, אישר למר מנוח את ההצעה נושא הדוא"ל (סעיפים 4 ו-10 לכתב התביעה, סעיף 10 לתצהיר מר מנוח, סעיפים 4 ו-13 לתצהיר מר ורש). מר מיכלסון עצמו לא הובא לעדות ועל כן אניח, כי אכן הופנתה בקשה כאמור מצידו למר ורש. מאליו ברור שקביעה זו אינה מהווה כשלעצמה ראיה שמר ורש אכן שימש כמ"מ המנכ"ל, ובעיקר שהיה מוסמך לחייב את החברה בהתחייבויות מעין אלו.
25. השאלה מה היתה הגדרת תפקידו הפורמלי של מר ורש בחברה והאם אכן היה מ"מ מנכ"ל החברה, חשובה פחות בעיני, והשאלה המהותית היא, האם היה מוסמך לחייב את החברה בנושאים שביסוד תובענה זו.
עם זאת, והואיל והצדדים הקדישו מאמץ רב לשאלת הגדרת תפקידו של מר ורש, אבחן נושא זה אף אני, קודם שאעבור לעניין המהותי הנוגע לסמכותו של מר ורש לחיוב החברה.
26. מעבר לעדותו של מר ורש, לא הוצג לפני כל תיעוד שהוא המהווה אסמכתה להיותו מ"מ מנכ"ל החברה. אדרבה, הנתבעת הציגה החלטת דירקטוריון מיום 10.1.19 שהתקבלה, כך נראה, בעקבות עזיבת מר ישראלי את תפקידו, ובה נקבע כי עד למינוי מנכ"ל, תנוהל החברה באופן זמני ע"י הנהלה משותפת של כלל הסמנכלי"ם, לצד מר משה אוזן ומר גרשון מילר, ומחלוקת ככל שתתעורר תוכרע על ידי מר מיכלסון. בהתאם לאותה החלטה נקבע כי מר ורש יתאם את פעולות ההנהלה.
"Until the appointment of a new CEO, the Company's management (all VPs together with Moshe and Gershon) will manage the Company's operations. Amir will coordinate management activities and decision making process, and to the extent the management will not be able to reach a decision on any specific matter, Amos will make the final decision".
(סעיף 3 (3) לנספח 2 לתצהירי הנתבעת).
27. מצב דברים זה מתואר גם על ידי מר ירון יחזקאל, וגם ע"י מר גרשון מילר:
"מטעמים פרקטיים בלבד, כדי לסייע בתיאום בין כלל הגורמים, החלטנו שמר ורש ישמש כמתאם. סברנו אז שאין כל טעם במינוי זמני של ממלא מקום מנכ"ל, שכן ממילא החלטות מהותיות מובאות לאישור דירקטוריון החברה. ..." ובהמשך:
"מר ורש טוען בתצהירו (סעיף 4) שהוא שימש מ"מ מנכ"ל לבקשת מר מיכלסון. אין בכך אמת. מר ורש מונה כמתאם בלבד לתקופה שבה לא היה מנכ"ל. מר מיכלסון לא היה מוסמך למנות את מר ורש כממלא מקום בניגוד להחלטה האמורה. הטענה של מר ורש כאילו הוא עשה כן ב"שיחת מסדרון", מופרכת, וברור שאם היה מינוי כזה, ולו זמני, הייתי מודע לו ומעורב בו. לא היה כדבר הזה, ואיני מכיר מישהו שסבר שמר ורש שימש בתקופה זו בתפקיד של מ"מ מנכ"ל. בכל מקרה, החלטת הדירקטוריון גם לא שינתה כהוא זה מסמכויות הגורמים השונים בחברה באשר להתקשרויות, עליהן עוד אעמוד להלן..."
(סעיפים 8 ו-10 לתצהיר ירון יחזקאל).
28. כך גם בתצהירו של מר גרשון מילר:
"מטעמים פרקטיים הוחלט שמר ורש ישמש כמתאם של פעולות ההנהלה...
אין יסוד לטענת מר ורש בתצהירו, כי הוא שימש ממלא מקום מנכ"ל מאסיבית לבקשתו של היו"ר דאז, מר מיכלסון... בהתאם להחלטת הדירקטוריון, מר ורש התבקש לסייע כמתאם בלבד. מר מיכלסון לא מינה את מר ורש לממלא מקום המנכ"ל והוא גם לא יכול היה למנותו ללא אישור הדירקטוריון. מדובר בנושא שלא נדון ולא הוסכם, וגם לא היה בו צורך, שכן הוחלט בהחלטת דירקטוריון לגבי אופן ניהול החברה, והחלטה זו תאמה את אופייה של מאסיבית וצרכיה כחברת סטראט אפ, שהחלטות עקרוניות ומהותיות בה מתקבלות על ידי נציגי בעלי המניות".
(סעיפים 22-23 לתצהיר מר מילר).
29. בתגובה לאמור טען מר ורש כי מדובר בפרוטוקול מזויף שעניינו ישיבה שלא התקיימה ושלא היתה בנוכחותו.
"העד, מר ורש: מבחינתי ההחלטה הזאת היא כנראה מזויפת אלא אם אני ממש לא זוכר.
עו"ד ארידור בר-אילן: מזויפת?
העד, מר ורש: כן. אני לא הייתי נוכח שם. אני ב-10/01 לא ידעתי שאבנר התפטר.
...
העד, מר ורש: אז אני טוען שההחלטה הזאת או שנעשתה בלעדיי או שהיא לא נכונה, אני לא הייתי שם.
(עמ' 29 לפרוטוקול ש' 21 – עמ' 30 ש' 3).
30. אני מתקשה לקבל טענה כי מדובר בפרוטוקול מזויף. מעבר לעובדה כי מדובר בעדות בע"פ מול מסמך בכתב, מוקשית בעיני טענת זיוף הדורשת כשלעצמה רף ראייתי משמעותי מאמירה בעלמא, בלא שהוצגה כל אסמכתה מהותית שהיא, ואשר אינה מתיישבת עם שאר העדויות. יתרה מכך, בהתאם להודעת דוא"ל ששלח מר ורש עצמו ביום 28.2.2019, עולה כי הוא עצמו הכתיב לעו"ד לורי אלמולי-קונפינו – יועמ"ש החברה, את תוכן הפרוטוקול, הן באופן התואם במדויק את האמור בנספח 2, הן את עובדת נוכחותו בישיבה והן את תפקידו כמתאם (ולא מ"מ מנכ"ל) (נ/במ/23).
31. ולבסוף בנקודה זו, בחקירתו בבית המשפט הודה מר ורש שלא הציג את עצמו באף הזדמנות שהיא כמ"מ מנכ"ל, למעט בהליך המשפטי דנן:
"עו"ד ארידור בר-אילן: והדירקטוריון מינה אותך באיזשהו שלב לממלא מקום מנכ"ל?
העד, מר ורש: לא מינה אותי למנה (צ"ל – מ"מ, י.ש) מנכ"ל. מעניין אותך לדעת מה התהליך?
עו"ד ארידור בר-אילן: אני מודה לך. עכשיו עמוס מיכלסון הוסמך ע"י הדירקטוריון? אתה מכיר מסמך שבו עמוס מיכלסון מוסמך למנות ממלא מקום מנכ"ל?
העד, מר ורש: לא.
עו"ד ארידור בר-אילן: או-קיי וההצהרה שלך כאילו מחודש פברואר 2019 ועד חודש מאי 2019 שימשת כממלא מקום מנכ"ל וכמנכ"ל בפועל זו הצהרה שיש לה איזשהו תיעוד במסמך בכתב?
העד, מר ורש: לא.
עו"ד ארידור בר-אילן: וגם בלינקדין כשאתה מציג את קורות החיים שלך אתה לא מציין שהיית ממלא מקום מנכ"ל נכון?
העד, מר ורש: נכון.
עו"ד ארידור בר-אילן: וחוץ מאשר בהליך כאן לא הצגת את עצמך בכתב כממלא מקום מנכ"ל של מאסיבית בשום מקום נכון?
העד, מר ורש: זה נכון".
(עמ' 28 לפרוטוקול ש' 1-15).
32. ראוי לציין כי אל מול האמור, הועלתה במהלך הדיון שהתנהל לפני הטענה ואף הוצג כי מר ורש התקשר בהסכמים נוספים בשם החברה, תוך הצגתו כמ"מ מנכ"ל שלה ואף כמנכ"ל החברה. כך למשל חתם מר ורש כמ"מ מנכ"ל על הסכם שנחתם ביום 10.10.19 בין הנתבעת לחברת InnoVest II LLC (נספח 4 לתצהיר מר ורש), וכמנכ"ל החברה על הצהרה שהוגשה ביום 6.3.19 לרשות החדשנות (נספח 5 לתצהיר מר ורש). דא עקא, שאין באסמכתאות אלה על מנת לסייע בשאלה שלפני.
33. אשר להסכם עם חברת InnoVest, עולה מנספח 35 למוצגי הנתבעת, כי לא זו בלבד שההסכם אושר על ידי החלטת דירקטוריון הנתבעת בישיבתו מיום 16.10.19, אלא שבפרוטוקול הישיבה הוסמך מר ורש (ו/או מר ארז צימרמן), אד הוק, מפורשות ע"י דירקטוריון החברה לחתום ולהוציא את ההסכם לפועל בשמה.
"…To authorize each of Erez Zimmerman and/or Amir Veresh above, to execute and deliver, in the name and on behalf of the Company…and to take all steps necessary or expedient to effectuate…"
בחקירתו לפני הודה מר ורש שהוסמך על ידי הדירקטוריון אד הוק לחתימתו הנ"ל בשם החברה, שכן חתימתו על הסכם מסוג זה (Non-exclusive finders agreements), חורגת מזכויות החתימה שלו:
עו"ד ארידור בר-אילן: בנספח 35 אתה רואה שהוסמכת לחתום על ההסכם של אינווסט?
העד, מר ורש: או-קיי אגב זאת לא ישיבת דירקטוריון שנעשתה בפועל.
עו"ד ארידור בר-אילן: אתה רואה? בסדר זה אפשרי. (אנגלית). אז הוסמכת במפורש?
העד, מר ורש: כן.
עו"ד ארידור בר-אילן: או-קיי ההסמכה הזו נדרשה משום שחתימה על ההסכם הזה חרגה מזכויות החתימה שלך נכון?
העד, מר ורש: כן כנראה.
(עמ' 50 לפרוטוקול ש' 7-13).
34. אשר למסמך רשות החדשנות, מעבר לעובדה שמר ורש חתום משום מה כמנכ"ל, משרה שאף הוא לא טוען שנשא בה (להבדיל ממ"מ מנכ"ל), יש טעם בטענת הנתבעת כי מדובר במסמך שתכליתו לקבל כספים בגין שנה קודמת (2018) בשונה מחיובה באופן כלשהו, כשחתימתו של מר ורש אינה בלעדית, אלא מתנוססת לצד חתימות בעלי תפקיד אחרים בנתבעת - ה"ה איגור יעקובוב – סמנכ"ל הכספים, ואבי חנין – מנהל הפיתוח, באופן התואם את מסמך זכויות החתימה של הנתבעת (נספח 1 לכרך המוצגים מטעם הנתבעת – החלטות הדירקטוריון מיום 8.2.18 ומיום 27.3.19).
35. העולה מכלל האמור לעיל הוא, כי ספק רב בעיני אם מר ורש אכן מונה או שימש בפועל כמ"מ המנכ"ל, ואני מעדיף אפוא את גרסת הנתבעת ועדיה לעניין זה. אינני מוצא בהסתייגויות התובעת מהפרוטוקול האמור המתבססות על כך שגולה באיחור אחרי סיום הליכי הגמ"ס; טענה לתיעוד הפרוטוקול כחודש וחצי לאחר קיומה של הישיבה; אי משלוחו לאישור הדירקטוריון כמקובל; נוסח לא מתאים כביכול; ואי הבאתו של מר מיכלסון לעדות, כמהוות משקל מספק לקביעה כי מדובר בפרוטוקול מזויף שאינו תואם למציאות. כך גם לגבי הטענה שהפרוטוקול אינו נכון עובדתית, בטענה שמר ישראלי לא התפטר אלא פוטר מתפקידו כמנכ"ל עקב חוסר שביעות רצון, וכן אי ההתכנות בקשר לחברותו של ישראלי בועדת איתור מנכ"ל חדשה. אשר לשאלת הפיטורים או ההתפטרות: הניסוח "Avner provided his resignation notice from his position as CEO" (המנומס והמקובל, יש לומר, במקרים מסוג זה, באופן השומר על כבודו של מסיים התפקיד), עולה בקנה אחד גם עם עדות מר גרשון מילר שציין "אנחנו המלצנו לו להתפטר" (עמ' 179 לפרוטוקול ש' 6). אשר לחברותו של מר ישראלי בועדת האיתור, ההחלטה מציינת את מינויו כחלק מחברי הועדה. מר מילר נשאל לגבי הגיון הדברים ותשובתו תאמה, ככל הנראה בדיעבד למה שקרה בפועל, "לא היה" (עמ' 179 ש' 13-17). כך או כך, מדובר בעניין שולי לחלוטין בעיני, שאין בו כדי ללמד על אי נכונות הפרוטוקול, ודאי לא על זיופו.
36. הרושם המתקבל הוא, שמר ורש היה ללא ספק נושא משרה וחבר הנהלה בחברה - סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי (ר' גם עדותו של מר ירון יחזקאל עמ' 152 לפרוטוקול ש' 3-5), והוא שימש בתפקידו כאחד ממקבלי ההחלטות בה, לצד ובשיתוף סמנכל"ים נוספים. בתקופה הרלוונטית אכן סיים מנכ"ל החברה - מר ישראלי את תפקידו, ובהתאם להחלטת הדירקטוריון שאת הפרוטוקול שלה אני מקבל כאמור כאמין ואותנטי, הוחלט שעד למינוי מנכ"ל קבוע, תנוהל החברה באופן זמני ע"י הנהלה משותפת של כלל הסמנכלי"ם (ובתוכם גם מר ורש), לצד מר משה אוזן ומר גרשון מילר, כשבמקרה מחלוקת ככל שתתעורר, היא תוכרע על ידי יו"ר הדירקטוריון מר עמוס מיכלסון. בהתאם להחלטה האמורה, נבחר מר ורש כמתאם פעולות ההנהלה, בלא שחל או נקבע בהחלטה האמורה כל שינוי בזכויות החתימה הקיימות בחברה. אזכיר שעניין זה אושר כאמור גם על ידי מר ורש בעצמו בהודעת הדוא"ל ששלח לעו"ד לורי אלמולי-קונפינו – יועמ"ש החברה ביום 28.2.2019.
37. אני קובע איפוא כי מר ורש לא מונה כמ"מ המנכ"ל, אלא היה אחד מבין מספר סמנכל"ים שניהלו ביחד את החברה בתקופה בה לא היה מנכ"ל קבוע, ובכפוף לזכויות החתימה שנקבעו בחברה (נספח 1 למוצגי הנתבעת).
נחזור איפוא לשאלה, האם היה מר ורש מוסמך לאשר את ההתקשרות על מרכיביה השונים עם התובעת?
38. כפי שציינתי לעיל, אין משמעות רבה בעיני להגדרת תפקידו הפורמלי של מר ורש, שכן השאלה המהותית יותר היא, האם מוסמך היה לאשר את ההסכם ואת מרכיביו השונים?
39. ראשית, יש לבחון את לשון מסמך היסוד בדבר החתימות המחייבות חברה: מסמך זכויות החתימה בחברה (נספח 1 למוצגי הנתבעת – החלטות הדירקטוריון מיום 8.2.18 ומיום 27.3.19) מלמד, כי הסמכות לאישור התחייבויות נקבעה באופן מדורג ומפורט, ודרשה צירוף חתימות בהתאם לטבלה בת שלש קבוצות חתימות שצוינה בהחלטה (מר ורש הוא אחד משלושה מוסמכים לחתום מקבוצה B). ככל שההתחייבות מהותית יותר נדרשו יותר חתימות של גורמים נוספים בקבוצות שונות.
40. בהתאם לאמור, האפשרות היחידה למעשה לחיוב החברה בחתימה אחת בלבד, היתה של המנכ"ל ישראלי, בצירוף חותמת החברה או נייר פירמה שלה, בנושא הסכמי עובדים ותשלומי שכר ובתנאי שגובהם הכולל לא יעלה על 40,000 ש"ח לחודש (בצירוף תנאים סוציאליים) (סעיף 4a למסמך זכויות החתימה מיום 8.2.18). אפשרויות אחרות לחיוב החברה דרשו צירוף שתי חתימות, כשאפילו חתימת המנכ"ל דרשה חתימה נוספת לצידה, ואף זאת עד לתקרת גבול חיוב של 75,000 $ (סעיף 6). מעבר לסכום זה, נדרשו שלש חתימות מכל אחת משלוש הקבוצות (סעיף 7).
41. בהתאם למסמך זכויות החתימה מיום 27.3.19 (לאחר סיום עבודת המנכ"ל ישראלי), הוחלפה חתימת המנכ"ל ישראלי, בנוגע להסכמי עובדים ותשלומי שכר ובתנאי שגובהם הכולל לא יעלה על 40,000 ש"ח לחודש, באפשרות חתימה של אחד מחברי קבוצה B. מר ורש הוא אחד מחברי הקבוצה הזו. יתר זכויות החתימה כמפורט בסעיפים 6 ו-7 למסמך, לא השתנו.
42. על כן, בהתאם למסמכי זכויות החתימה שלאחר סיום עבודת המנכ"ל, מוסמך היה לכאורה מר ורש לאשר הסכמי עבודה ותנאי שכר עד לסכום חודשי של 40,000 ₪ לכל היותר. המשמעות הנובעת מכך היא שבהתאם למסמך זה, שהוא הבסיס הנטען לחיוב החברה, היה מר ורש מוסמך עקרונית לחייב את הנתבעת לכל היותר במרכיבי הריטיינר (שגובהו 4,500 $) וההודעה המוקדמת (9,000 $), ומנגד – לא היה מוסמך לחייבה במרכיבים אחרים כגון "בונוס הצלחה" שעלותו גבוהה עשרת מונים, בלא לצרף את החתימות הנוספות כנדרש. על כן, אין בעובדת תשלום הריטיינר על ידי הנתבעת, כדי להכשיר את חיובה בסכומי דמי ההצלחה, העולים על תקרת סמכות החתימה הבלעדית של מר ורש.
43. אני ער לטענת מר ורש, כי התייעץ בנושא עם מר גרשון מילר והעביר לו ולגורמים נוספים בנתבעת את הדוא"ל (סעיף 7 לתצהיר ורש), וכן שלח את ההסכם למחלקת הכספים למר חנין. מעבר לעובדה כי לא הוכח על ידי ורש, שההצעה נשלחה למי מגורמי הנתבעת (מילר, יחזקאל, חנין, צימרמן, מיכלסון, יעקובוב ואוזן), באסמכתה משמעותית כלשהי מלבד אמירת מר ורש בע"פ, אין בטענה כדי להועיל לתובעת. מר מילר אכן מאשר כי עודכן ב"שיחת מסדרון" (כהגדרתו), על הכוונה העקרונית להתקדם מול מר מנוח, בלא שהיה מיודע בפרטי ההתקשרות והוא אף מכחיש שאישר זאת, כשלדבריו גם לא יכול היה לאשר זאת (סעיף 15 לתצהיר מילר). אין מחלוקת שמר מילר אינו מנהל בנתבעת (עדות מר מנוח עמ' 82 לפרוטוקול ש' 8-9), אינו דירקטור בה (עמ' 87 לפרוטוקול ש' 1), ואינו בעל זכות חתימה בה (עמ' 88 לפרוטוקול ש' 25-28) (כן ר' סעיף 11 לתצהיר צימרמן ועדותו בעמ' 193 לפרוטוקול ש' 2-6, וכן סעיפים 6 ו-45 לתצהיר מר יחזקאל). מר חנין לא הובא לעדות ואולם אין מחלוקת שהדוא"ל שלטענתו של מר ורש הוא שלח לו, לא קיבל כל מענה בכתב, וממילא גם לא הוצג כל מענה פנימי בין מר חנין למר ורש. לפיכך, לא אוכל לזקוף כנגד הנתבעת את אי הגעת חנין להעיד, שכן זולת אמירת מר ורש בע"פ כי שלח אליו את הדוא"ל, לא הוצגה כל אסמכתה מכל סוג שהוא לכך, שנדרשה להזמה. יצויין כי מר חנין אינו עובד עוד בנתבעת (עדות יחזקאל עמ' 160 לפרוטוקול ש' 9-10).
44. לטענת התובעת לא פעלה הנתבעת בהתאם לפרוטוקול זכויות החתימה, והיא אף שילמה לספקים שונים ללא הסכמים כלל. לעניין זה מפנה התובעת לתשלומי דמי הצלחה בסך 89,887 $ לחברת קדרון ולמר פרץ וינקלר (נספח 34 למוצגי הנתבעת), שניהם ללא הסכם חתום על ידי הנתבעת.
45. אשר להסכם עם קדרון, מדובר בהסכם חתום במקורו עם חברת InnoVest שקיבל את אישור הדירקטוריון (נספח 35 שצוין לעיל), ואשר הומחה, כך על פי העדויות, לקדרון, חלף תשלום ל-InnoVest. אשר לוינקלר, מדובר בהסכם שאושר הן על ידי הנתבעת הן על ידי וינקלר, ועותק שלו נשלח על ידי מר ורש ליועמ"ש הנתבעת (נספחים 6-7 למוצגי התובעת). יצויין כי בכל מקרה מדובר בהסכמים אלו, על תשלום בפועל בגין גיוס הון לנתבעת על ידי הגורמים הנ"ל שהיוו גורם יעיל בגיוס כספים אלו, שלא כעניינה של התובעת. לפיכך לא מצאתי בדוגמאות אלו משום תרומה לטיעוני התובעת.
46. התובעת טוענת עוד, כי גם אם מר ורש לא היה מוסמך לאשר את ההסכם וחרג מסמכותו בעניין זה, ממילא חלה בענייננו דוקטרינת סמכות נחזית המעוגנת בסעיף 56 לחוק החברות, מניעות השתק ושליחות.
47. אכן, לעיתים, יש בכוחם של דיני החברות לבסס התקשרות מול חברה, גם אם נעשתה עבורה פעולה בלא הרשאה או בחריגה מהרשאה. ואולם מצב דברים זה חל אם הצד שכנגד לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך. בענייננו, לא ניתן לקבוע זאת. השכלתו של מר מנוח כבוגר הפקולטה לכלכלה והפקולטה למנהל עסקים ומשפטים באוניברסיטת תל אביב, והכשרתו כעורך דין, שכיהן בעבר כראש תחום IP העולמי באחת מחברות ההדפסה התלת מימדיות המובילות בעולם שמשקיעה בנתבעת, וכן כיהן כסמנכ"ל כספים במספר חברות טכנולוגיה תוך הובלת מימון פרטי וציבורי, ובעל נסיון רב בשווקים הפיננסים בישראל ובארה"ב (ה"ש 2 עמ' 8 לסיכומי התובעת), ולצד זה, מעורבותו ומעמדו של מר מנוח בנתבעת והיכרותו עם התנהלותה (ר' למשל עמ' 86 לפרוטוקול ש' 10), אינם מאפשרים לסבור כי לא היה מודע לבעייתיות שבחיוב החברה בהתחייבויותיה הנטענות כלפיו בלא הסכם חתום על ידה, בהתאם לזכויות החתימה הנדרשות, ולפחות היה עליו לדעת עליה ועל העובדה כי הצעתו צריכה לקבל את אישורו של דירקטוריון החברה ולהכרת בכתב על ידי הצדדים (ר' גם עדותו של מר מנוח בעמ' 99 לפרוטוקול ש' 8-9, וסעיפים 48-50 לתצהירו של מר יחזקאל). הרושם המתקבל אפוא הוא, כי מר מנוח "עצם את עיניו" לעובדה כי לא קיבל אישור בכתב להצעתו (על אף שביקש זאת מלכתחילה), כי אין הסכם חתום בין הצדדים, כי מר ורש חרג מסמכות החתימה שהוקנתה לו, ולא פנה לקבלת אישור כדין להתקשרות שבינו לבין הנתבעת. עצימת עיניים זו, לנוכח השכלתו, מקצועו, הכשרתו ומעמדו של מר מנוח בנתבעת, תמוהה ובכל מקרה בלתי סבירה.
48. כאמור, הדוא"ל נשלח מהתובעת למר ורש, ולא הוכח כי הועבר לכל גורם אחר בחברה. מידע עליו שהתקבל ממר ורש אצל גורמים בנתבעת היה לכל היותר בע"פ. אין בעובדה כי הנתבעת שילמה את הסך של 4,500 $ כדי ללמד על הסכמתה למרכיבים נוספים בו, או כי יצרה מצג כלשהו לאישורם כביכול. מצג על אישור סכום הריטיינר כשלעצמו –קיים, והוא אכן אינו שנוי במחלוקת. כפי שצוין לעיל, הוא גם מצוי בתחום סמכות החתימה של מר ורש.
49. מעבר לכך, אין לשכוח כי מר מנוח שהגדיר את הדוא"ל ששלח כ"הצעה" (proposal), ביקש בסיומה אישור בדוא"ל חוזר. אין מחלוקת שלא התקבל כזה, וכן לא התקבל כל אישור חתום בחוזר, ועל כן, אך סביר לקבוע כי אכן המדובר בהצעה מצדו של מר מנוח, כפי שהוא עצמו הגדירה, ללא קיבול בכתב של הנתבעת, ודאי לא למכלול מרכיביה. לא ניתן אפוא לקבוע כי נוצר מצג המבסס סמכות נחזית כביכול מצד הנתבעת, או כי היא מושתקת ומנועה מלכפור ביתר מרכיבי ההתקשרות הנטענת על ידי התובעת.
50. הנתבעת שילמה לתובעת סך של 4,500 $ לחודש – דמי הריטיינר הנקובים בדוא"ל ועל כן, טוענת התובעת, נוצר לכאורה מצג כי אישרה את ההסכם שבין הצדדים. אינני סבור כך. דעתי היא שכל שניתן לקבוע הוא, שאכן הוסכם על תשלום דמי הריטיינר בסך של 4,500 $, עניין שאכן אינו שנוי במחלוקת.
51. ולבסוף, מר ורש עצמו אישר כי אין הסכם חתום עם מר מנוח או התובעת, וכשנשאל האם קיים הסכם חתום עם התובעת, השיב בשלילה:
כך בדוא"ל מיום 21.5.20 שנשלח למר ורש ע"י מר צימרמן (נספח 9 למוצגי הנתבעת):
"Hi Amir,
Do you have any signed agreement with Ari?"
ותשובתו של מר ורש מאותו מועד:
"No".
ודוא"ל נוסף מדויק יותר מיום 4.6.20 שנשלח על ידי מר צימרמן למר ורש (נספח 33 למוצגי הנתבעת):
"Did you sent ( (השגיאה הדקדוקית במקור – י.שhim approval for this email?
Did you ever signed it?"
ותשובתו של מר ורש:
"No to both".
52. לעניין זה אינני מקבל את טענות התובעת בסעיף 4 לסיכומי תשובתה, לפיהם לא מדובר בשאלה שנשאל מר ורש בנוגע לאישור ההסכם, אלא בשאלה האם נשלח או נחתם הסכם על ידו? לעניין זה טוענת התובעת כי למקרא האמור, בו הבהיר מר ורש שההסכם אושר והנתבעת פעלה לפיו, ברור כי היה ידוע למנכ"ל על קיומו, והוא חיפש אך מוצא פורמלי בדמות הסכם לא חתום.
53. אין בכך די כדי ללמד על אישור ההסכם, או על סמכותו של מר ורש לאשרו. דעתי היא שיש לקרוא את הדברים כפשוטם, ולפיהם מאשר מר ורש, שאין הסכם חתום עם מר מנוח, ושהוא עצמו לא חתם ולא שלח הסכם כאמור.
54. סיכום ביניים:
א. מר ורש לא מונה כמ"מ המנכ"ל, אלא היה אחד מבין מספר סמנכל"ים שניהלו ביחד את החברה בתקופה בה לא היה מנכ"ל קבוע, ובכפוף לזכויות החתימה שנקבעו בחברה.
ב. מר ורש מוסמך היה לאשר את ההתקשרות ככל שנוגעת למרכיב הריטיינר, ולא היה מוסמך לאשרה בנוגע למרכיב בונוס ההצלחה. מר ורש, או כל גורם אחר בנתבעת, לא אישר בכתב את ההתקשרות בין הצדדים.
ג. הצעת התובעת בדוא"ל כשמה כן היא – "הצעה" (proposal), עליה לא התקבל קיבול מהנתבעת כמתבקש על ידי מר מנוח בהצעתו וכנדרש עפ"י דין. המסמך אף לא נחתם על ידי כל גורם שהוא מצד הנתבעת.
ד. אין מחלוקת שהנתבעת שילמה לתובעת את דמי הריטיינר בסך של 4,500 $, סכום שהיה בסמכותו של מר ורש ואינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. על כן יש ללמוד על הסכמה בפועל בנוגע למרכיב זה, תוצאת התנהגותה.
ה. לפיכך –לא נכרת בין הצדדים הסכם כדין, המחייב את הנתבעת בתשלום דמי הצלחה.
האם זכאית התובעת, על אף העדר הסכם חתום, לדמי הצלחה?
55. כאמור קבעתי לעיל כי לא קיים הסכם בין הצדדים. ממילא אי אפשר לחייב מכוח המסמך את הנתבעת בתשלום דמי הצלחה. בכך למעשה ניתן היה לייתר את המשך הדיון בתביעה. ואולם, למעלה מן הצורך, דעתי היא, כי גם אם היה נחשב המסמך להסכם שנכרת בין הצדדים, גם אז לא היתה זכאית התובעת לדמי הצלחה כנטען על ידה.
56. לעניין זה טוענת התובעת כי פעלה כ"יועצת" ולא כ-"finder" ועל כן התמורה הנקובה בהסכם לא היתה מותנית כלל בהבאת משקיעים על ידה, אלא נגזרה כחלק מחבילת שירותי היעוץ מכל גיוס כספים שנעשה בחברה. אסמכתה לעמדתה זו מוצאת התובעת בנוסח הדוא"ל שנשלח על ידי מר מנוח למר ורש (נספח 3 הנ"ל) ובו נרשם "success bonus calculated… of money raised…" (הדגשה לא במקור – י.ש).
57. כן נסמכת התובעת על עדותו של מר צימרמן שלא ראה את מר מנוח כ-finder (עמ' 202 לפרוטוקול ש' 22-23) וגם מר יחזקאל אישר זאת (עמ' 164 לפרוטוקול ש' 17-19). כאמור לעיל, גם מר ורש אישר בעדותו שבחן את ההצעה שנראתה לו הגיונית סבירה (ס' 6 לתצהיר ורש).
58. התובעת טוענת עוד, כי הוכח שאחוז התמורה מגיוס ההון שנקבע בהסכם, נמוך משמעותית מאחוזי העמלה המקובלים מול פיינדרים שהם כ-3%-7% (עדות מר צימרמן עמ' 203 לפרוטוקול ש' 14-18, הסכם נטרא (4%), הסכם וינקלר (8%), הסכם קריב (5%), הסכם דהאן (7%) (ר' ההסכמים בנספח 34 לתצהיר צימרמן).
בהתאם, כך טוענת התובעת, שיקף אחוז ההצלחה את ההסכמות בגדרי ההסכם והוא אינו מהווה דמי תיווך. הריטיינר ואחוזי ההצלחה שנקבעו בהסכם שלובים זה בזה וכלשון ההסכם:
Combination of a monthly payment…and a success bonus"".
59. גם מבחינת ההגיון העסקי של ההתקשרות, טוענת התובעת כי גרסת הנתבעת אינה יכולה להתקבל, לנוכח העבודה העצומה שביצעה התובעת לטענתה עבור הנתבעת שנשאה פרי, שכן בסמוך לתום תקופת ההתקשרות ובתקופת ה-Tail הונפקה הנתבעת והתקבלו השקעות בה על ידי גורמים מולם עבדה התובעת. כך בשל היותה חלק מהצוות שעסק בהסכמי ה-Safe מול משקיעים, הכנות הערכת שווי, עדכון תכנית העבודה הרב שנתית, שיפור ועדכון מצגת החברה לשוק ההון, מעורבות במו"מ מול משקיעים שונים, שימור יחסים בין משקיעים קיימים, עבודה מול בנק ג'פריס, מעורבות מול הנקל והכנת חדר המידע, וכן היתה התובעת מעורבת בהתקשרויות מול משקיעים אסטרטגיים.
60. לטענת התובעת, "קפיצת" הנתבעת לקראת הנפקה, נעשה בתקופת ההתקשרות מול התובעת, וההנפקה עצמה נעשתה בתוך תקופת ה-Tail. עובר להתקשרות היתה הנתבעת חברת startup בתחילת דרכה (ס' 16 לתצהיר צימרמן), כשהקפיצה לבשלות החברה להנפקה נעשתה בדיוק בפרק הזמן בו ניתנו שירותי התובעת (ס' 90 לתצהיר צימרמן).
61. על כן טוענת התובעת, משמדובר בהתקשרות בין חברות עסקיות – המהוות צדדים מתוחכמים ומיוצגים, יש לתת משקל מכריע ללשון החוזה ולהמנע מפרשנות מנוגדת לו. לכן יש לדחות לטענת התובעת את טענות הנתבעת, לפיהן תנאי לקבלת רכיב האחוזים הוא הבאת משקיעים. לשונו הברורה של ההסכם אינה קובעת תנאי כאמור והדבר לא מופיע בהגדרת עבודת התובעת.
62. אינני רואה עין בעין עם התובעת את עמדתה ודעתי היא כי הנסיבות וההגיון העסקי שבבסיס ההתקשרות, תומכים דווקא בעמדת הנתבעת. טענות התובעת בנושא דמי הצלחה, היו ראויות לבחינה לו היה נכרת הסכם מחייב קונקרטי בין הצדדים לעניין זה. ואולם, כפי שקבעתי לעיל לא נכרת בין הצדדים הסכם במרכיב זה, משהדוא"ל ששלח מר מנוח למר ורש היה בגדר "הצעה" שלא קובלה על ידי הנתבעת, וכשמר ורש עצמו לא היה מוסמך לאשרו.
63. בנוסף, מבחינת ההגיון העסקי הכלכלי (המשמש כידוע מדד לאומד דעת הצדדים בהתקשרות המסחרית בינהם), ולצורך המובנה בבחינת התכלית האובייקטיבית של חוזים מעין אלה (ר' למשל: ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פס' 20 לפסק דינו של השופט ג'ובראן (נבו 7.12.2009); ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור, פס' 15 לפסק דינו של השופט זילברטל (נבו 22.12.2014)), אני מתקשה לקבל את הטענה, כי יועץ שתפקידו הוא ליווי החברה באופן שוטף ללא התחייבות מצדו לגיוס השקעות, יהיה זכאי דמי הצלחה בגין השקעות שלא הוא יזם אותן. דעתי היא, שלא ניתן לקבל את העמדה, לפיה ישולמו דמי הצלחה ללא קשר סיבתי בין קבלת סכומי ההשקעה בנתבעת לבין הגורם שגייס אותם, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש בין הצדדים. תנא דמסייע למסקנה זו הוא ניסוח המרכיב הרלוונטי בלשון ההצעה כבונוס הצלחה - "success bonus" להבדיל מ-"exclusive finder", (מאתר בלעדי), כלומר – הצלחה הנובעת מפעולות התובעת ולא מפעולות וגיוס כספים של הנתבעת על ידי אחרים.
תנאי בסיסי בעיני לזכות לקבלת תמורה באחוזים מתוך סכום השקעה, הוא איפוא שהזכאי לה היה הגורם היעיל בקשירת העסקה. משנקטה ההצעה במונח success bonus, מלמד הדבר כי תשלום הבונוס מותנה בהצלחה הנובעת מעסקה אותה יזם המתווך. כך למשל בע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ, דברי כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות בפס' 17, (4.2.2009):
"...הדרישה שהמערערת תהווה "הגורם היעיל בקשירת העסקה" עולה מלשון הסכם התיווך עצמו. העמלה מכונה בו "success fee" וביטוי זה מעיד כי הצדדים התכוונו להתנות את תשלום העמלה בכך שהמשא ומתן יסתיים בהצלחה, דהיינו בעסקה שתיקשר כתוצאה מפעולת המתווך".
64. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו לפני, לא שוכנעתי בקיומו של אותו קשר סיבתי נדרש בין פעולות התובעת להשקעות בחברה לקבלת דמי ההצלחה. בגין שירותי התובעת אשר פורטו על ידי מר מנוח בעדותו, שולם לה סכום ריטיינר חודשי קבוע, ובנוגע ליתר ההשקעות הכספיות לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש להוכיח שאלה נבעו מפעולותיו של מר מנוח.
65. כך לדוגמא הסכמי ה-Safe – מדובר בהשקעות מייסדים ובעלי המניות בחברה, ואף טענת מר מנוח כי מדובר ברעיון שלו, נסתרה על ידי מר ורש - עד התביעה מטעמו, שאף ציין כי מר מנוח לא הכיר את המשקיעים ב-safe (עמ' 64 ש' 28; עמ' 65 ש' 9 ואילך):
עו"ד ארידור בר-אילן: ... ירון הוביל לגיוס הסייף שבתחילת 2020 נכון?
העד, מר ורש: הרעיון לסייף בתחילת 2020 היה רעיון של אורי קונפינו זה היה רעיון חדש.
....
עו"ד ארידור בר-אילן: וצורי דבוש למשל השקיע עוד 120,000 דולר ולארי אין שום היכרות אישית אתו אתה יודע את זה?
העד, מר ורש: כן.
עו"ד ארידור בר-אילן: וצבי נטע השקיע עוד 800,000 דולר וגם אתו לארי אין שום היכרות אישית.
העד, מר ורש: אני יודע.
עו"ד ארידור בר-אילן: ומי שהביא את המשקיעים במסגרת הסייף הם ירון ומיכאל זוס בעצמם ולא ארי אתה יודע?
העד, מר ורש: מיכאל זוס אני לא יודע. מי הכין את התשתית להשקעת סייף הזאת?
...
עו"ד ארידור בר-אילן: בגין גיוס הסיף מאסיבית שילמה לפי הסכמים בכתב לאופל ולזוס נכון?
העד, מר ורש: לזוס אני לא יודע.
...
עו"ד ארידור בר-אילן: אז כמי שהיה בחברה באותה תקופה לא ציינת בפני אף אחד שהחברה צריכה לשלם לארי אחוזים מהסייף לפי המסמך שהיום אתה טוען שהוא הסכם?
העד, מר ורש: לא ציינתי.
66. קו האשראי התקבל מבנק דיסקונט במהלך העסקים הרגיל. עפ"י העדויות מדובר בעניין פשוט, אין בו מורכבות והוא אינו דורש מעורבות של יועץ כלשהו (סעיף 66 לתצהיר צימרמן, סעיפים 56-58 לתצהיר יחזקאל, ועמ' 68 לפרוטוקול ש' 1-3):
עו"ד ארידור בר-אילן: קבלת מסגרת אשראי היא חלק ממהלך עסקים של חברה ולמאסיבית הייתה מסגרת אשראי בבנק הפועלים מסוף 2018 ועד סוף 2019 נכון?
העד, מר ורש: נכון.
...
ובהמשך, מר מנוח לא היה מכותב כלל בנושא (עמ' 69 לפרוטוקול ש' 2-4):
עו"ד ארידור בר-אילן: תסכים איתי שלפי המסמך הזה ארי לא היה מכותב על מיילים בעניין משא-ומתן עם דיסקונט, אתה עושה לו Forward, אתה מסכים?
העד, מר ורש: כן.
67. לא הוכח כי התובעת היתה מעורבת גם בנושא מימוש האופציות. לפי הראיות שהובאו לפני, מדובר היה בהחלטת בעלי האופציות לממשן, בהתאם לאפשרות המימוש שהוקנתה רק להם ע"י הנתבעת החל משנת 2014 (סעיפים 106-109 לתצהיר מר צימרמן; סעיפים 81-82 לתצהיר מר יחזקאל וכן עמ' 67 לפרוטוקול ש' 8-10):
עו"ד ארידור בר-אילן: אתה מכיר מקרה שבו מאסיבית שילמה למישהו כדי שישכנע בעלי מניות לממש אופציות?
העד, מר ורש: לא.
עו"ד ארידור בר-אילן: ירון למשל מימש אופציות שהוקצו לו ולאופל אגב הנפקה וככה הוא השקיע כספים נוספים במאסיבית. תסכים איתי שארי לא היה מעורב בזה.
העד, מר ורש: לא הרי (צ"ל: ארי - י.ש) לא היה מעורב בזה.
עו"ד ארידור בר-אילן: עודך דירקטור, אתה לא אומר לאף אחד שאריה אמור לקבל אחוזים ממימוש האופציות של ירון לפי הסכם שאתה אישרת כממלא מקום מנכ"ל?
העד, מר ורש: לא.
68. ולבסוף, מבלי שתשתמע הקלת ראש חלילה בעבודתו של מר מנוח, אני מתקשה לקבל את טענתו כי הנתבעת עשתה קפיצה בזכותו, זאת משהפסקת פעילותו הסתיימה עוד כשנה קודם ההנפקה, כשבתקופתו לא עמדה כלל ההנפקה על הפרק, וקשרים עם משקיעים שונים לא נבעו מפעילותו של מר מנוח.
69. כך למשל הקשר עם בנק ההשקעות Jeffries בניו יורק נוצר באמצעות מר מילר באמצעות רו"ח וינקלר (סעיף 117, 121 לתצהיר צימרמן, סעיף 32 לתצהיר מר מילר). הנ"ל מאשרים אמנם שמר מנוח נסע עמם לכנס (במקום מר ורש שלא יכול היה לנסוע), אבל לא הוא יזם את הקשר, ופעילותו, על אף נסיון מצידו ליזום פגישות, לא תרמה בסופו של דבר לנושא.
70. כך גם בעניין Helmshoeve, היה המוציא והמביא מר ורש, ומר מנוח רק עזר לו בניסוח תשובה לחברה והיה מכותב לחלק מהתייעצויותיה הפנימיות בעניין. הקשר עם חברה זו נוצר עוד בשנת 2018, קודם ההתקשרות עם מר מנוח (סעיף 127-128 לתצהיר צימרמן, ס' 77 לתצהיר יחזקאל). כמו כן מעיד עד התובעת מר ורש בעמ' 67 לפרוטוקול ש' 15-24:
עו"ד ארידור בר-אילן: חברת הנשובה היא חברה הולנדית שהייתה בעלת מניות במאסיבית כבר בשנת 2018 נכון?
העד, מר ורש: כן.
עו"ד ארידור בר-אילן: והקשר עימה נוצר באמצעותך ואתה טיפחת קשר ואת היחסים עימה נכון?
העד, מר ורש: כן.
עו"ד ארידור בר-אילן: והאינטרס שלהם שווה להיות בעלת מניות או למכור מניות לא קשור כהוא זה לארי נכון?
העד, מר ורש: לא.
עו"ד ארידור בר-אילן: לא קשור נכון?
העד, מר ורש: לא קשור לארי.
71. הוא הדין בחברה היפנית Yasakawa שהקשר עימה נוצר באמצעות אופל בשנת 2018 עוד קודם ההתקשרות עם מר מנוח (סעיף 135.3 לתצהיר צימרמן וסעיף 78 לתצהיר יחזקאל). חברת Mimaki Engineering Co. Ltd. שהקשר עימה נוצר באמצעות ה"ה ורש וצימרמן (סעיף 135.2 לתצהיר צימרמן וכן אישורו לאמור של עד התובעת מר ורש בעמ' 71 לפרוטוקול ש' 3-9). חברת Henkel שהקשר עימה נוצר באמצעות אוסידוף (סעיף 135.1 לתצהיר צימרמן וסעיף 79 לתצהיר יחזקאל).
72. יוער, כי אף אחד מהגורמים שהוזכרו על ידי התובעת כמי שגרמה להשקעתם בנתבעת, לא הובא על ידה להעיד ולהוות חיזוק לטענתה. למותר לציין כי הימנעות זו מזימונם להעיד בלא שניתן לכך הסבר, פועלת כנגדה ומחזקת את עדויות הנתבעת, כי לא היה בפעולות מר מנוח או התובעת, כדי להביא משקיעים כלשהם לחברה, ולמעשה לא ניתן לרשום על שמו של מר מנוח, כל השקעה בפועל אותה הצליח להביא לחברה.
73. הנה כי כן, מעבר לעובדה שנקבעה לעיל, כי לא נכרת כל הסכם בין הצדדים, הרי שגם לגופו של עניין, לאור ניסוח הגדרת המרכיב כ-Success Bonus והפרשנות המתבקשת להגדרה זו, לא הוכחה תרומתה של התובעת לגיוס ההשקעות בה, ולפיכך, ולאור ההגיון העסקי המתבקש לבחינת יסוד ההתקשרות הנטענת בין הצדדים, אין מקום לקבוע כי התובעת זכאית לדמי הצלחה כלשהם הנובעים מההשקעות בחברה, שהם לא היו הגורם היעיל בהיווצרותן.
הודעה מוקדמת
74. בשולי הדברים נותר הפרש מרכיב ההודעה המוקדמת בת ה-60 יום, מסיום ההתקשרות לו טוען מר מנוח. כאמור, הנתבעת לא מכירה בהסכם וממילא לא מכירה במרכיב זה, אלא ש"לפנים משורת הדין" כהגדרתה, הסכימה לשלם הודעה מוקדמת בת 30 יום.
75. בדיון שנערך לעיל (בסעיף 39 לעיל ואילך), הנוגע למסמכי זכויות החתימה שלאחר סיום עבודת המנכ"ל, קבעתי כי מר ורש היה מוסמך לכאורה לאשר הסכמי עבודה ותנאי שכר עד לסכום חודשי של 40,000 ₪ לכל היותר. הניתוח שנעשה בעניין זה בנושא הריטיינר, נכון לכאורה גם בנושא ההודעה המוקדמת שסכומה עומד על 9,000 $ המצויה בתוך גבולות סמכותו של מר ורש.
76. עם זאת קבעתי כאמור, כי במכלול הנסיבות שתוארו, לא נכרת הסכם בין הצדדים, ומשנקבע כאמור, ממילא אי אפשר לחייב את הנתבעת מכוח ה"הסכם" הנטען, במרכיבים שלא הוכח כי הסכימה להם מפורשות. לעניין זה, אין מחלוקת שהנתבעת שילמה את סכום הריטיינר וההוצאות, ומכאן נלמדת הסכמתה בפועל לרכיבים אלה. אין כל אסמכתה שהיא להסכמתה בנוגע ליתר מרכיבי ההצעה ועל כן, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלומם.
סוף דבר:
77. במכלול האמור לעיל לא מצאתי שהצדדים התקשרו בינהם בחוזה מחייב, ככל שנוגעים הדברים למרכיבי דמי הצלחה ודמי הודעה מוקדמת. יתר התשלומים (ריטיינר חודשי והוצאות), אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים ואינם נתבעים בתביעה זו.
78. התביעה נדחית אפוא. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 250,000 ₪.