ת"א 49258-12-23 אי.במ יזמות ובניה בע"מ ואח' נ' ג.א.ר.א.ת. אינטרנשיונל (1994) בע"מ ואח'
מספר בקשה:13
לפני כבוד הרשם יחזקאל אליהו
מבקשים/נתבעים:
1. ג.א.ר.א.ת. אינטרנשיונל (1994) בע"מ
2. שוטה אמית אמיקשוילי
3. גרשון אמית
ע"י ב"כ עו"ד אבי עמבר
נגד
משיבים:
1. אי.במ יזמות ובניה בע"מ
2. יצחק אמאן
ע"י ב"כ עוה"ד מאיה עזריאל לאוב ו/או מירב אליהו זך ו/או לילי חי
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
החלטה
1. לפניי בקשת המבקשים לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה.
2. הלכה הפסוקה בעניין זה סוכמה לאחרונה רע"א 882/24 רם אדרת מגורים בע"מ נ' פרוספריטי נ.ש. בע"מ [פורסם בנבו] (2.4.2024) על ידי כב' השופטת רות רונן בסעיף 7 לפסק הדין:
"7. סעיף 353א לחוק החברות קובע כי:
הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
בהתאם לסעיף, ברירת המחדל במקרה של תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל, היא שמוטלת עליה החובה להפקיד ערובה כנגד הוצאות משפט; ואילו מתן פטור מערובה הוא בגדר החריג. בבסיסה של ברירת מחדל זו עומד החשש שנתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מאת תובעת המסתתרת מאחורי אישיות משפטית נפרדת של חברה בערבון מוגבל (ראו: רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ, פסקה 9 [פורסם בנבו] (14.2.2019); רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD נ' טאוב, פסקה 14 [פורסם בנבו] (29.6.2017) (להלן: עניין טאוב); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 [פורסם בנבו] (13.7.2008) (להלן: עניין נאות אואזיס)).
בהתאם נקבע שיש לבחון את שאלת הפטור של חברות מערובה במבחן תלת שלבי, כאשר הנטל מוטל על כתפי החברה להראות מדוע אין מקום להטיל עליה ערובה. בשלב הראשון תיבדק מסוגלותה הכלכלית של החברה, ובתוך כך "בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה" על מנת לאמוד את יכולת החברה לעמוד בהוצאות ככל שייפסקו (עניין טאוב, בפסקה 14). בשלב השני, ואם לא הוכח שהחברה תוכל לשלם את הערובה אם תפסיד בדין – תיבחן השאלה אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. בשלב זה ייבחנו הזכויות החוקתיות של הצדדים (זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין), תום ליבם של הצדדים, ולעתים גם סיכויי ההליך (במקרים בהם סיכויי ההליך גבוהים ביותר או קלושים ביותר). בשלב השלישי ייבחן גובה הערובה (ראו: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות 13-12 [פורסם בנבו] (11.2.2009); עניין נאות אואזיס בפסקה 6; רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ, פסקה 4 [פורסם בנבו] (14.2.2016))".
3. אין ולא יכול להיות חולק כי בהתאם לפסיקה על המשיבים הנטל להראות מדוע אין לחייבם בערובה. בענייננו טענו המשיבים כי המשיבה 1 היא בעלת איתנות כלכלית כאשר השטח המסחרי בפרויקט, בשטח של 333 מ"ר שייך לה ושוויו עשרות מיליוני ₪. בנוסף טענו המשיבים כי השטח המסחרי שבבעלות המשיבה 1 ממילא כבר משועבד למבקשת 1 באמצעות משכנתא הרשומה לזכות המבקשת 1, כך שאין כל חשש כי המשיבה 1 לא תוכל לפרוע את הוצאות המבקשים, ככל שיפסקו במידה ותדחה התביעה.
4. טענה זו, על פניו יכולה הייתה לשמש הגנה טובה מפני חיוב חברה בערובה, שכן, בהתאם לפסיקה, מסוגלות כלכלית של החברה בהחלט מהווה עילה שלא לחייב בהפקדת ערובה. אלא מאי? בנסיבות העניין כלל לא ברור כי הבעלות בשטח המסחרי בפרויקט והמשכנתא הרשומה לזכות המבקשים, מלמדת על מסוגלות כלכלית, וזאת נוכח חוב המשיבה 1 כלפיי המבקשת 1. ובמה דברים אמורים?
כנגד המשיבים תלויה ועומדת תביעה שכנגד שהגישו המבקשים במסגרתה התבקשו הסעדים הבאים - תשלום בגין החזר הלוואה וריביות, עמלות ערבות בנקאית והחזר עלויות בניה וריביות בסך כולל של 14,655,098 ₪; תשלום בגין הוצאות משפטיות ותשלום לעו״ד הפרויקט בסך 290,000 ₪; תשלומים נוספים הנובעים מעיכוב הפרויקט לרבות פיצוי בגין נזקים שונים שנגרמו למבקשת בסכום כולל של 25,489,005 ₪. המשיבים (הנתבעים בתביעה שכנגד) אינם חולקים על כך שקיים למשיבה חוב כלפיי המבקשת, וכי המשיבה טרם שלמה את כספי עלויות הבנייה בשטח המסחרי וטרם השיבה חלק מכספי ההלוואה בהתאם לתוספת להסכם המכר מיום 5.2.18. המשיבים אינם חולקים על קיומו של חוב, אלא שהם טוענים כלפיי המבקשת כי היא מסרבת להמציא לידם את כלל האסמכתאות ביחס לתחשיב עלות הבנייה וכן כי מפרה את התחייבותה להעניק למשיבה מכתב החרגה כך שיתאפשר למשיבה ליטול הלוואה לצורך החזרת ההלוואות ותשלום עלות הבניה למבקשת. כלומר, המשיבים מודים כי ישנו חוב, ככל הנראה בגובה מיליוני שקלים, אך כופרים בגובה החוב ודורשים אסמכתאות. בנסיבות אלו, כאשר קיים חוב כלפיי המבקשת ותלויה ועומדת בגין כך תביעת על סך כ-25,000,000 ₪, ברי כי על אף שזכויות המשיבה ממושכנות לטובת המבקשת, לא ניתן לקבוע כי למשיבים איתנות כלכלית אשר בהכרח מבטיחה את תשלום הוצאות המבקשים, ככל שיזכו בדין.
5. משהמשיבים לא הוכיחו כי יהיה באפשרותם לפרוע את הוצאות המבקשים במידה ותביעתם תדחה, ומשאלו גם לא הצביעו על נסיבות מיוחדות אשר יש בהן כדי לגרוע מהכלל לפיו יש לחייב חברה בהפקדת ערובה, מצאתי כי יש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה.
6. באשר לגובה הערובה הנדרשת, אינני מקבל את דרישת המבקשים כלל ועיקר. תביעת המשיבים היא תביעה לסעדים הצהרתית ולתשלום סך 450,000 ₪.
המבקשים עותרים לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה בסך 500,000 ₪ כאשר לטענתם, אין המדובר בתביעה הצהרתית וזו הוגדרה כך רק על מנת להתחמק מתשלום אגרה. כך לטענתם התביעה למסירת החזקה בנכס היא תביעה בשווי של מעל 12 מיליון ₪, התביעה לסעד הצהרתי לפיו המשיבה זכאית לקזז את הפיצוי החוזי המוסכם מתוך חובה למבקשת, היא למעשה תביעה לפיצוי בסך 2.7 ₪. משכך ביקשו המבקשים להעמיד את גובה הערובה על סך 500,000 ₪ תוך שהם שומרים לעצמם את הזכות לדרוש את הגדלת הערובה עד לגובה של 10% משווי התביעה, ככל שיתוקן כתב התביעה והסעדים ההצהרתיים יומרו בסעדים כספיים.
בכל הכבוד, התביעה שלפני היא תביעה לסעדים הצהרתיים ולסכום כספי בסך 450,000 ₪. ברי כי אין כל מקום לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה בסכום גבוה מהסכום הנתבע על ידיה ומשמעות החלטה שכזו היא חסימת דרכה של המשיבים לפנייה לבית המשפט. מטעם זה, מצאתי כי יש לחייב את המשיבים בשלב זה בהפקדת ערובה בסך 45,000 ₪.
7. הערובה תופקד עד ליום 25.7.24, שאם לא כן, תמחק התביעה.
8. ת.פ ליום 28.7.2024.
9. החלטתי זו ניתנת מתוקף סמכותי כרשם.
ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ד, 14 יולי 2024, בהעדר הצדדים.