“Our Client is keen to ensure that any proposition of an arbitrator is in accordance with the agreement reached between the parties, that agreement contained as mentioned in section 10.1 of the GSA agreement”.
- בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לעיכוב הליכים בקובעו כי המבקשת בחרה להתעלם מהוראות ההסכם עת פנתה לבית המשפט בהמרצת הפתיחה, דבר שיש בו כדי ללמד כי היא לא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות כנדרש על פי הוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה היא עשתה כן עקב דחיפות העניין וקבע כי המבקשת הייתה יכולה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני בלבד (מבלי להגיש המרצת פתיחה), זאת בהתבסס על סעיף 16(א)(5) לחוק. עוד נקבע כי אין באי היענות המשיבה למכתב המבקשת באשר לפנייה להליך בוררות כדי להצדיק פנייה לבית המשפט. כמו כן קבע בית המשפט כי אין לקבל את טענת המבקשת לפיה פנתה לבית המשפט מאחר ש-DONBASAERO לא הייתה צד להסכם המחייב בוררות, שכן לא הייתה נחיצות דיונית ונחיצות מהותית בצירופה.
תמצית נימוקי הבקשה
- לטענת המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד יוסף בנקל – שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי המבקשת לא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. עיון בהסכם מלמד מיד כי הצדדים כרתו הסכם הכולל תניית בוררות, והחלטתו של השופט גרוניס (שחלקה הרלבנטי פורט לעיל) תוכיח. המבקשת חוזרת על טענותיה בדבר הכורח בפנייה לבית משפט ישראלי – נוכח דחיפות העניין, קיומו של צד שלישי שאינו מחוייב להסכם הבוררות (DONBASAERO) ואי היענות המשיבה למכתב המבקשת באשר לפנייה להליך בוררות. לעניין זה מטעימה המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי עת התייחס לאפשרות לפנות לבית המשפט בהתאם להוראת סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, שהרי זו דורשת שליחת הודעה מוקדמת לצד שכנגד, מה שלא התאפשר נוכח סד הזמנים הדחוק.
- עוד מוסיפה המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ראה להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות בצירוף סעיף 2(3) לאמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (להלן: אמנת ניו יורק). המבקשת סבורה כי היה מקום להורות על עיכוב ההליכים כאמור, בהתחשב בפסיקתו של בית משפט זה לפיה רק במקרים נדירים יימנע בית המשפט מעיכוב הליכים על פי סעיף 6 לחוק הבוררות [רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies Inc ([פורסם בנבו], 11.10.2009) (להלן: עניין טבע)]. כמו כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ראה לכבד את עיקרון חופש החוזים ורצון הצדדים להתדיין בבוררות – זאת בפרט כאשר המשיבה הודתה בפה מלא כי היא מסכימה לניהולו של הליך הבוררות בלונדון (למשל, במסגרת המכתב ששלחה ל-LCCI).