רעא 1854/15 ירון גולן נ' אוניברסיטת חיפה

1. המבקש, עד זה לא מכבר סטודנט מן המניין בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות אצל המשיבה, סבור כי החלטתה של זו שנתקבלה בעניינו – להפסיק את לימודיו בבית הספר לעבודה סוציאלית – הריהי מרחיקת לכת, פסולה ונגועה בפגמים חמורים. לשיטתו, מדובר בהחלטה בעלת אופי נקמני, חסרת כל בסיס מקצועי, שאינה מגלה שמץ אמפתיה ביחס למצבו הרפואי, ומהווה המשך ישיר לשורת הכפשות והתנכלויות קשות הננקטות כלפיו מזה זמן.  נוסף על כך, טוען המבקש, כי גורמים כאלו ואחרים מטעם האוניברסיטה פגעו בפרטיותו והזיקו לרכושו, בעקבות מחאותיו הלגיטימיות בנושא.  הלה מציין כי עמד בכל מטלותיו האקדמיות בהצלחה, ומצביע בגאון על ממוצע ציוניו.  כמו כן, הוא מדגיש, כי העדרויותיו הספורות בלבד מן השיעורים מגובות באישורים מתאימים, וכי מגוון רחב של ממליצים ותומכים, הן מתוך המערכת, הן מחוצה לה, ניצבים לימינו.
2. מנגד, למקרא מכתבי המשיבה שצרף המבקש, עולה כי קיימים בקרבה ספקות של ממש בדבר מידת התאמתו של המבקש למקצוע העבודה הסוציאלית. לגישתה, החלטתה להפסיק את לימודיו בתחום מעוגנת בתקנון החוג, ועילתה נעוצה באי-עמידתו, במשך שנתיים רצופות, בתנאי המעבר הדרושים בקורס חובה מסויים, שעיקרו הכשרה מעשית.  המשיבה גורסת כי תלונותיו של המבקש טופלו במלוא תשומת הלב והרגישות, ומטעימה כי נעשו ניסיונות שונים לבוא לקראתו, אך הלה דחה כל פתרון אקדמי סביר שהוצע לו.  אם לא די בכך, הרי שהשגותיו נבדקו שוב ושוב, על-ידי שלל גורמים מקצועיים וניהוליים, אולם נדחו פעם אחר פעם, לרבות בדרגים אובייקטיביים ובכירים.
3. על רקע זה, עתר המבקש למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה, במטרה לעכב את החלטתה להפסיק את לימודיו, וזאת עד אשר ידרש בית המשפט לבירור טענותיו.
4. בדונו בבקשה, ציין בית המשפט המחוזי כי על-פי סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו". כמו כן, עמד בית המשפט המחוזי על הכלל שלפיו "העניינים הכרוכים בלימודים עצמם, או הנוגעים למתן ציונים, וכן החלטות אקדמיות דוגמת התנאים בהם נדרש לעמוד סטודנט לשם קבלת תואר אקדמי או לשם המשך לימודיו לקראת תואר, הינם עניין לבירור בקרב חברי הסגל המדעי של האוניברסיטה, ואין זה עניין לבית המשפט לענות בו".  לפיכך, העיר בית המשפט המחוזי, כי "על פניו, הנושא שמעלה העתירה אינו שפיט".
5. דומה, כי אף אם נושא הבקשה יכול שיהיה שפיט, הרי שאין לכחד, כי גדר הביקורת השיפוטית בכגון דא הוא למצער מצומצם עד מאוד, לא כל שכן במסגרת בקשה למתן רשות ערעור, כשעל הפרק החלטה בעניין סעדים זמניים. המבקש לא הציג את תקנון בית הספר לעבודה סוציאלית, ולא צרף את רשימת הדרישות ותנאי המעבר לגבי הקורס הרלבנטי.  מעבר לכך, על פני הדברים, לא מצאתי בחומר אחיזה לטענותיו הקשות בדבר שיקולים זרים, הכפשות, התנכלויות וכיוצא באלה, שהנטל להוכחתן, בלשון המעטה, אינו מן הקלים.
6. מכל מקום, בית המשפט המחוזי נמנע מלדחות את הבקשה, והורה על מחיקתה, משום ש"אינה עומדת בדרישות התקנות, אינה נתמכת בתצהיר, ולא צורפה לה התחייבות עצמית". זאת ועוד, תובענה עיקרית מעולם לא הוגשה, ובחלוף הזמן, בהעדר הליך תלוי ועומד, נסגר התיק בבית המשפט המחוזי מחוסר מעש.  גם מטעם זה אין כל אפשרות להעתר לבקשה שלפנַי, כשהיא עומדת לבדה.
7. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.  ככל שיחפוץ המבקש לפנות בשנית לבית המשפט המוסמך, מומלץ לו להעזר ביעוץ משפטי מתאים, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו כהלכה, מבלי להיקלע פעם נוספת למבוי סתום מחמת סדרי הדין.

ניתנה היום, ‏ל' בניסן התשע"ה (‏19.4.2015).