| החלטה |
- המבקש (להלן: "אלון") הוא משקיע פרטי.
- המשיב 1 (להלן: "רפאל") שהינו בעל תארים גבוהים בפיזיקה ובהנדסה, פיתח טכנולוגיות בתחום ההפרדות האלקטרו מגנטיות, ובכלל זה טכנולוגיה שמאפשרת הפקה כלכלית של זהב מתוך עופרה (ולהלן: "הטכנולוגיה"). לשם מימושן המסחרי של הטכנולוגיות שפיתח, ייסד רפאל ביום 25.11.2002 את המשיבה 4 "חברת טכנולוגיות מגנטיות והפרדות בע"מ" (להלן: "MT&S"), אשר נרשמה בבעלותו הבלעדית של בנו, המשיב 3 (להלן: "מיכאל"), ונוהלה בפועל על ידי בנו השני של רפאל, אדוארד, אשר בינתיים הלך לעולמו ועיזבונו הוא המשיב 2 (להלן: "אדוארד").
- הואיל ומימושה המסחרי של הטכנולוגיה כרוך בהשקעה כספית לא מבוטלת, חיפשו רפאל ואדוארד משקיע שיעמיד את המימון הדרוש לכך. במסגרת חיפושיהם פנו השניים לאלון כמשקיע פוטנציאלי, הציגו בפניו את הטכנולוגיה ותכנית עסקית והציעו לו להצטרף כמשקיע למיזם. אלון בחן את ההצעה העסקית, חזה בהדגמה של פעולת המכונה ושוכנע כי קיימת התכנות עסקית להשקעה במיזם.
- ביום 22.10.2009 נחתם הסכם להקמת מיזם משותף למימושה המסחרי של הטכנולוגיה לייצור זהב, אשר הצדדים לו היו אלון מצד אחד, ומצד שני רפאל, אדוארד וחברת MT&S שבבעלותו של מיכאל (להלן: "הסכם המייסדים"). עיקרי הסכם המייסדים הינם כי אלון ישקיע, כהלוואת בעלים, בחברה חדשה שתוקם סכום כולל של 600,000$ בשלב ראשון וסכום נוסף של 270,000$ בשלב שני. סוכם כי כספי ההשקעה של אלון ישמשו בין היתר לבניית ציוד נוסף הדרוש למיזם, לתשלום משכורות ולהוצאות המיזם. סוכם, כי לאחר השלמת בניית הציוד יועברו המכונות והציוד למבנה של חברה אמריקאית בשם Gemco Minerals Inc. (ולהלן "ג'מקו") בסקרמנטו בקליפורניה, שם יפעל המיזם במסגרת שיתוף פעולה עם ג'מקו. כן סוכם, כי המיזם המשותף יפעל באמצעות חברה חדשה שתוקם ותהיה בבעלות משותפת, וכי החברה החדשה תקבל לבעלותה מחברת MT&S , רפאל ואדוארד את כל הנכסים, הקניין הרוחני, הפטנטים וכל הזכויות האחרות בשדה המגנטי שפותחו או יפותחו בעתיד בתחום המתכות, מתכות יקרות, אבנים יקרות וזהב. עוד סוכם, כי לאחר העברת הציוד והמכונות לסקרמנטו, לכל אחד מהצדדים תהיה גישה מלאה לציוד ולמכונות, ולא ניתן יהיה להזיזם אלא באישור בכתב מראש של אלון ורפאל או אדוארד.
- בהתאם לאמור בהסכם המייסדים, הוקמה בחודש אפריל 2010 חברה בשם PMSR בע"מ (להלן: " PMSR") שהייתה בבעלות משותפת בחלקים שווים של אלון ורפאל, אשר שימשו גם כמנהלי החברה וכדירקטורים. במהלך שנת 2011 הושלמה הקמת המפעל במבנה של ג'מקו בסקרמנטו וPMSR החלה לייצר זהב בפועל.
- בסמוך לאחר התחלת הפעילות אזל הנוזל המגנטי, שעל השימוש בו מבוססת הטכנולוגיה, ולשם ייצורו נדרש סכום נוסף של כמיליון דולר. סכום זה לא היה ברשות PMSR ואלון סרב להשקיע כספים נוספים על אלה שכבר השקיע במיזם. לפיכך נדרש איתורו של משקיע נוסף.
- בחודש דצמבר 2011 נפטר למרבה הצער אדוארד ז"ל, ואחיו מיכאל, שהיה, כאמור, הבעלים הרשום של חברת MT&S תפס את מקומו בפעילות המיזם.
- בתחילת שנת 2012 נחתם הסכם לשיתוף פעולה לייצור זהב בין חברת MT&S לבין חברת ג'מקו, בגדרו סוכם על המשך פעילות המפעל לייצור זהב במפעל של ג'מקו והשקעה ראשונית של ג'מקו לבניית מעבדה לייצור נוזל מגנטי. בפועל אף הוקמה מעבדה ביוקנעם, וחודש ייצור הזהב במפעל בסקרמנטו. אין מחלוקת כי בשלב מסוים פרץ סכסוך כספי בין ג'מקו לחברת MT&S, בעטיו סגרה ג'מקו את שערי המפעל לחברת MT&S ומנעה ממנה גישה לציוד שבו, דבר שאילץ את חברת MT&S לפתוח בהליכים משפטיים בבית המשפט בקליפורניה לקבלת סעד זמני דחוף להוצאת הציוד. בשלב מסוים, לאחר הצטרפות חברת PMSR להליכים המשפטיים, ניתנה החלטת בית המשפט שקבעה כי PMSR היא הבעלים של הציוד והמכונות של המיזם המשותף.
- בהמשך לאמור נחתם הסכם לחידוש שיתוף הפעולה להפעלת המיזם בין חברת ג'מקו לחברת PMSR ואולם שיתוף הפעולה לא צלח. חברת ג'מקו נקלעה לקשיים כלכליים, הפכה חדלת פירעון ואיבדה את הבעלות על המפעל לאחד מנושיה, אשר דרש את הוצאת הציוד מהמפעל. אין חולק כי בין אלון למיכאל התקיימו דין ודברים בנוגע להעברת הציוד והמכונות מהמפעל ואלה לא הגיעו להסכמות. במועד כלשהו הציוד הועבר מהמפעל על ידי מיכאל ללא ידיעתו של אלון או הסכמתו, ומבלי להודיע לאלון להיכן הועבר.
- בעקבות האמור, שלח אלון ביום 30.12.15 באמצעות בא כוחו, מכתב לרפאל עם העתק למיכאל, בו דרש ממנו, בין היתר, לדווח לו על מקום הימצאם של הציוד והמכונות, להעביר את הציוד למקום מוסכם, לחדש את פעילות המיזם המשותף ולהעביר לו דו"ח המפרט את ההכנסות שהגיעו לידיו או לידי מיכאל או חברת ג'מקו או מי מטעמם כתוצאה מפעילות הפקת הזהב. משלא נענה, הגיש אלון ביום 20.07.16 את התביעה דנן ולצדה בקשה דחופה להטלת עיקולים זמניים.
- התביעה הוגשה נגד רפאל, עיזבון אדוארד המנוח, מיכאל, חברת MT&S, ולדימיר סקורניק ופאינה צ'רנובסקי כנתבעים 1 – 6 בהתאמה (כולם יחד להלן: "הנתבעים"). בכתב התביעה טען אלון, כי כבר בשלבים הראשונים שלאחר החתימה על ההסכם התברר לו כי המצגים שהוצגו לו על ידי רפאל ואדוארד במהלך המשא ומתן לכריתת הסכם הקמת המיזם בנוגע להיקף עלויות המיזם הנדרשות להפעלתו והפיכתו לרווחי היו מצגי שווא, ולמעשה הוא נאלץ להגדיל את השקעותיו במיזם מעבר להשקעה לה התחייב. בסך הכול עמדה השקעתו במיזם עד לשלב התחלת הפעילות במהלך שנת 2011 על סך כולל של כ - 1.3 מיליון דולר, שנרשמו כהלוואת בעלים בחברת PMSR.
- לטענת אלון, לאחר שהחלה פעילות המיזם במהלך שנת 2011, שעה שכבר ציפה להתחלת רווחיות, נדהם לגלות, כי למעשה גם השקעותיו האדירות עד אז לא הספיקו להפיכת המיזם לרווחי, וכי כאמור לעיל נדרשת השקעה נוספת של כמיליון דולר לייצור הנוזל המגנטי, אשר בלעדיו לא ניתן להמשיך בפעילות המיזם. לטענתו, עובדה זו הוסתרה ממנו בשלב שקדם לכריתת הסכם המייסדים, ולו ידע על כך לא היה מתקשר בהסכם זה. לדבריו, נוכח השקעותיו הגבוהות עד לאותו שלב סירב להשקיע סכומים נוספים והחל בניסיונות למציאת משקיעים אחרים, על מנת שהשקעתו לא תרד לטמיון, תוך תקווה להמשך פעילות. אולם, הוא לא זכה לשיתוף פעולה מצדם של אדוארד ורפאל.
- אלון הוסיף וטען, כי לא זו בלבד שגילה כאמור כי רומה בשלב המשא ומתן, אלא שלאחר פטירתו של אדוארד ז"ל בחודש דצמבר 2011, התברר לו שרפאל ומיכאל הונו אותו פעם נוספת. זאת, כאשר חתמו באמצעות חברת MT&S על הסכם שיתוף פעולה עם ג'מקו כמשקיע במיזם, הקימו מעבדה ליצור נוזל מגנטי בארץ, חידשו את פעילות המיזם והעבודה במפעל וגרפו לכיסם מאות אלפי דולרים, הכל מאחורי גבו, ללא ידיעתו ותוך הפרה יסודית של ההסכמות עמו בהסכם המייסדים. סכסוך בין MT&S וג'מקו, שגרר נקיטת הליכים משפטיים בקליפורניה כפי שתואר לעיל, הביא בהמשך להידברות בין כל הצדדים, בעקבותיה ניסו אלה לחזור ולשתף פעולה. ואולם, בשלב כלשהו אזל תקציבה של ג'מקו, היא הפכה לחדלת פירעון ואיבדה את הבעלות על מבנה המפעל. נוכח זאת נוהל מו"מ עם רוכש המפעל, לצורך השגת הבנות בנוגע לציוד. במהלך המו"מ התברר לתובע, כי רפאל ומיכאל העבירו את מכונות המיזם וציודו מהמפעל, ללא ידיעתו והסכמתו של אלון ומבלי ליידע אותו בדבר המקום אליו הועבר הציוד המשותף. בכך, טען אלון, רוקנו רפאל ומיכאל את המיזם מכל תוכן, ותמו תקוותיו להמשך קיומו. הוא הבין כי רומה, וכי למעשה הציוד נגנב על ידי מיכאל, אשר יחד עם רפאל עושים בו שימוש ומתעשרים על חשבונו.
- נוכח האמור טען אלון, כי עומדת לו הזכות לבטל את הסכם ההשקעה, וכי יש לראות בהגשת התביעה משום ביטול הסכם המייסדים. לטענתו, עם ביטול ההסכם, על הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, המוערכים על ידו בגובה ההשקעה הכספית שהשקיע במיזם המשותף, וזאת מכוח עילות של פגמים בכריתת הסכם עקב מצגי שווא והטעיה במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם, הפרות יסודיות של ההסכם, וכן בעילות נזיקיות של תרמית וגזל, כמו גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
- בנוגע למיכאל טען אלון, כי קמה לו יריבות ועילת תביעה נגדו, הן משום שמיכאל לקח על עצמו לקיים את התחייבויות רפאל ואדוארד המנוח כלפיו באופן אישי, והן משום שהוא הבעלים הבלעדי של חברת MT&S ומי שלקח חלק מרכזי במעשי התרמית וגניבת הציוד והמכונות השייכים למיזם המשותף. על כן, קמה לו אחריות מלאה לשפות את אלון בגין נזקיו, אם באופן אישי ואם משום שמתקיימות העילות להרמת מסך בינו לבין חברת MT&S שבבעלותו הבלעדית.
- באשר לולדימיר סקורניק ופאינה צ'רנובסקי, נתבעים 5 – 6 לתביעה בהתאמה, טען אלון, כי קמה לו עילת תביעה נגדם, שכן לאחר פטירת אדוארד ז"ל שימש ולדימיר כמיופה כוחם של רפאל ומיכאל והעלה בפני אלון דרישות ואיומים במטרה לגרום לו לעזוב את המיזם השייך לרפאל ולמשפחתו. עוד טען כי ולדימיר ופאינה (רעייתו של רפאל), פעלו במטרה לרמותו, בניסיון להקים חברה בבעלות משותפת לשם הברחת רווחי המיזם, וסייעו לרפאל, אדוארד המנוח וחברת MT&S לגנוב את הציוד ולהעלים מידע באשר למקום אליו הועבר.
- בד בבד עם הגשת התביעה הגיש אלון נגד המשיבים בקשה במעמד צד אחד למתן צו לעיקולים זמניים לטובתו על כספים, זכויות ונכסים שונים השייכים לרפאל, עיזבון אדוארד המנוח, מיכאל ופאינה, המשיבים 1 – 3 ו – 6 בהתאמה (ארבעתם יחד להלן: "המשיבים"), ומוחזקים או רשומים אצל מחזיקים שונים כמפורט בבקשה.
- בבקשה נטען, כי כתב התביעה מגלה ראיות מהימנות לקיומן של עילות תביעה חוזיות נזיקיות ומכוח דיני עשיית עושר.
- בהתייחס ליסוד ההכבדה ומאזן הנוחות טען אלון, כי המשיבים נעלמו כלא היו, לא מתקיימת עמם כל תקשורת והם מתעלמים מפניותיו אליהם. עוד טען, כי במקרה זה אין ספק שהציוד הוברח, והובאו ראיות לכאורה לקיומה של עילת התרמית, ונוכח סכום התביעה הגבוה, קמה "חזקת הכבדה". בנסיבות העניין ברור כי אי מתן הצו הזמני המבוקש עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. עוד טען אלון, כי אם לא יינתן הצו המבוקש קיים חשש כבד שייגרם לו נזק בלתי הפיך. בעוד המשיבים מחזיקים בציוד המשותף, הוא עצמו יוותר למול שוקת שבורה ללא כל נכסים מהם יוכל להיפרע וייסתם הגולל על סיכויו לגבות את חובו העצום מהמשיבים. מאזן הנוחות אם כן, נוטה לטובתו.
- המשיבים הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים וטענו, כי בקשת המבקש להטלת עיקולים זמניים אינה עומדת בקריטריונים הדרושים למתן הצו.
- לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תום לב. אלון הסתיר מבית המשפט שבתקנון חברת PMSR נקבע מנגנון יישוב סכסוכים בין בעלי המניות או הדירקטורים בהליך פישור ובוררות. כן טענו כי אלון הסתיר את העובדה, שעל רקע הסכסוך עם ג'מקו וההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדה בקליפורניה, הוא חתם בשם חברת PMSR עם ג'מקו על הסכם שתוף פעולה ללא ידיעתם הם. עוד הוסיפו וטענו, כי יש לדחות את הבקשה לעיקול מחמת שיהוי, נוכח השנים הרבות שחלפו מאז התרחשו האירועים נשוא כתב התביעה ועד להגשתה, ולאור העובדה שגם ממועד מכתב ההתראה ששלח אלון באמצעות בא כוחו ועד להגשת כתב התביעה חלפה חצי שנה. לטענתם, השיהוי מלמד כי אין הצדקה לעיקול.
- לגופו של הליך טוענים המשיבים, כי אלון לא הצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומן של עילות התביעה נגדם. בהתייחס לעילה החוזית נגד רפאל וחברת MT&S נטען, כי בכתב התביעה לא הונחה תשתית עובדתית עליה ניתן לבסס את הקביעה כי הסכם המייסדים הופר, ואת קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הפיצוי הנתבע. עוד נטען, כי משאין חולק שפעילות המיזם המשותף התנהלה במסגרת חברת PMSR, אשר לאלון חמישים אחוזים ממניותיה כנגד השקעותיו במיזם, הרי שהסכם המייסדים הגיע לסוף דרכו עם הקמת החברה. לא ניתן עוד לבטלו ולדרוש השבה עקב ביטולו, ונטען כי כל חילוקי הדעות, התביעות והטענות סביב ניהול המיזם ועסקי חברת PMSR, צריך שיתבררו על פי תקנון החברה ועל פי דיני החברות. עוד נטען, כי משהעמיד אלון את כספי ההשקעה במיזם המשותף כהלוואת בעלים בחברת PMSR, חברה בשליטתו שהוא מחזיק במחצית מהון מניותיה ומשמש כמנהלה הכללי וכאחד הדירקטורים בה, הרי שהחברה היא היריבה הנכונה של אלון להשבת כספי ההלוואה ולא המשיבים הפרטיים, אשר אין לאלון כל יריבות עמם.
- המשיבים הוסיפו וטענו, כי אף לו הייתה קמה לאלון עילה לביטול הסכם המייסדים, בין אם עקב הפגם שנפל בכריתתו עקב הטעיה ומצגי שווא כנטען, ובין אם עקב הפרת ההסכם, הרי שבהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 ולסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, היה עליו לממש את זכות הביטול תוך זמן סביר, אשר חלף לשיטתם במקרה זה. לטענתם, משחלפו חמש שנים מהמועד בו קמה לאלון לשיטתו עילת הביטול, במהלכן הוא לא מימש את זכות הביטול אלא בחר לקיים את ההסכם חרף הפגמים וההפרות, הוא אינו זכאי עוד לבטל את ההסכם. המשיבים טענו עוד, כי גם אם הופר ההסכם בהפרות יסודיות כטענת אלון, הרי שמשחלף הזמן הסביר לאחר ההפרה, שוב לא עומדת לאלון זכות הביטול העצמית של ההסכם לפני שתינתן ארכה סבירה לתיקון ההפרה. בעניין זה טענו המשיבים, כי אין לראות במכתב בא כוחו של אלון מיום 30.12.15 משום ארכה סבירה המהווה את התנאי לשכלולה של זכות הביטול, ועל כן ביטול ההסכם על ידו בהגשת התביעה נעשה שלא כדין.
- המשיבים הכחישו את הטענה בדבר גניבת המכונות והציוד של המיזם והברחתם ואת הטענה כי רווחי המיזם נגזלו על ידם. אף לו הניח כתב התביעה תשתית עובדתית בדבר "הברחה" בפועל של רווחי המיזם או נכסיה, הרי שבעלת הדין היא PMSR ולא קמה עילת תביעה אישית של אלון נגד המשיבים. מאחר שלא קמה לאלון עילת תביעה אישית נגד חברת MT&S , ממילא אין עילה להרמת מסך ההתאגדות בינה לבין מיכאל והגשת תביעה אישית נגדו.
- באשר ליתר הנתבעים טענו המשיבים, כי דין הבקשה נגד עיזבון המנוח אדוארד להידחות שכן עיזבון אינו אישיות משפטית. כן טענו, כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגד פאינה (רעייתו של רפאל) שלא הייתה צד להסכמים כלשהם עם אלון, לא החזיקה במניות PMSR ולא מילאה בה תפקיד כלשהו. לגבי ולדימיר, הנתבע 5, אשר שמו הנכון כך טענו הוא ולדיסלב, נטען כי אין בטענה לגבי איומים או בטענה כי החזיק וניהל חברה זרה עם פאינה, כדי לבסס עילת תביעה נגדו.
- המשיבים הוסיפו עוד כי אין די בהעלאת טענת תרמית כדי לבסס מסקנה בדבר הכבדה, שעה שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לבסס את הטענה. לטענתם, אין בטענות שבבקשה כדי לתמוך בטענה שקיימת הכבדה המצדיקה מתן עיקולים זמניים, שכן כלל לא התבקש עיקול על המכונות והציוד "הגנובים" אלא על כספי המשיבים ונכסיהם הפרטיים, שעה שהציוד, אף לשיטתו של אלון, אינו בבעלותו כי אם בבעלות חברת PMSR. עוד נטען, כי משאלון לא העלה כל טענה לגבי האמצעים הכספיים של המשיבים ויכולתם לעמוד בתשלום החוב הנתבע, סכום התביעה לכשעצמו אינו יכול לבסס חשש להכבדה. אלון לא ביסס כל טענה כי המשיבים יכשילו את ביצוע פסק הדין, וטענתו כי "נעלמו כלא היו" אינה נכונה, ונסתרת מתוך העובדה שלא התקשה באיתורם לצורך מסירת כתב התביעה.
- המשיבים הוסיפו, כי אלון לא עמד בנטל לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לטענתם, עיקול חשבונות הבנק של המשיבים לא יוכל לשרת את סילוק החוב הפסוק ולא ייגרם לאלון כל נזק אם יוסר העיקול על חשבונות הבנק, ומאידך עיקול חשבונות הבנק של המשיבים ניתק אותם מאמצעי מחייה ואין לו כל תכלית ראויה. גם עיקול זכויות המשיבים בבית המגורים אינו משרת את סילוק התביעה הכספית ופוגע בקניינם.
- בתגובה לבקשה לביטול העיקולים טען אלון, כי לא הסתיר עובדות מהותיות מבית המשפט. לטענתו, העובדה שנערך בין הצדדים הליך פישור שנכשל אינה משנה מטיב התביעה, וכי לתקנון אין רלבנטיות במקרה זה שעה שעסקינן בתקנון סטנדרטי, אשר אינו עוסק בפרטי העסקה המסוימת כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם להקמת המיזם. אלון הוסיף וטען, כי הסכם שיתוף הפעולה עם ג'מקו נערך עם חברת PMSR לצורך סיום הסכסוך ולשם פתיחת שערי המפעל וחידוש הפעילות, היה ידוע לאדוארד ולרפאל כעולה מהתיעוד שצורף. לא היה בו כל חדש, ומטרתו הייתה להחזיר את שתוף הפעולה בין ג'מקו וחברת PMSR למצבו קודם לסכסוך.
- אלון דחה את הטענה לשיהוי וטען כי לא חל כל שיהוי בהגשת התביעה, וממילא טען כי המועד ממנו נבדקת ההשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני אינו המועד בו קמה עילת התביעה אלא המועד בו קם הצורך בסעד הזמני.
- אלון הוסיף וטען, כי ביטול ההסכם נעשה על ידו כדין, וטען כי משלא טענו המשיבים כי הם מעוניינים באכיפת ההסכם, אין לטענה בדבר ביטולו שלא כדין על ידי אלון כדי להועיל להם. בהתייחס לטענה כי חלף המועד הסביר שעמד לו לביטול ההסכם טען אלון, כי נוכח השקעותיו העצומות בפרויקט עשה כל שביכולתו על מנת לקיים את ההסכם, ורק לאחר שרפאל ומיכאל גנבו את הציוד והתעלמו ממנו כליל, הבין סופית כי סיכויי המיזם לחזור ולהתקיים אבדו לחלוטין ואינם קיימים עוד. לטענתו, משך הזמן הסביר לביטול ההסכם צריך שייקבע בהתאם לנסיבות המקרה לאחר בירור עובדתי, ולא ניתן להסיק מסקנות מרחיקות לכת בשלב זה של ההליך הזמני.
- בהתייחס ליסוד ההכבדה ולמאזן הנוחות, טען אלון כי נוכח התביעה המבוססת ועילותיה המוצקות, די ברמה נמוכה על מנת לבסס את יסוד ההכבדה. אלון טען, כי בקשת המשיבים סתמית, הם לא טרחו לפרט ולספק מידע בדבר ההכבדה, ובכלל זה אילו סכומים נתפסו במסגרת צו העיקול, ומדוע הותרת צו העיקול גורמת להם נזק ממשי. על כן, אין להורות על ביטול העיקולים. עוד הוסיף, כי נוכח טענות המשיבים לבעיות כלכליות, מתגבר החשש כי אם יבוטלו העיקולים לא יוכל להיפרע מהם.
- בדיון שהתקיים ביום 11.9.16 נחקרו בחקירה נגדית אלון מיכאל רפאל ופאינה על תצהיריהם ולאחריו סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.
- בסיכומיו חזר אלון על עיקרי האמור בבקשה ובתגובה, והוסיף, כי הוכח במהלך החקירה הנגדית של רפאל, כי עלות ייצור הנוזל המגנטי לחודש הייתה 100 דולר ל- 100 ליטר לחודש פעילות, ובסה"כ 10,000 דולר, סכום התואם את המצג שהוצג לו במהלך המשא ומתן. על כן, יש בעדות זו משום תמיכה לגרסתו בדבר המצג שהוצג לו. עוד טען, כי תומכים בבקשה תחזית השימוש בכספי ההשקעה ודף הסבר של רפאל ואדוארד לגבי הוצאות המיזם בשמונת חודשי הפעילות הראשונים, שצורפו כנספח 1 לבקשה, מהם עלה כי החל מהחודש השמיני צפויה הפעילות להפוך לרווחית, וכי עלות ייצור הנוזל המגנטי זניחה יחסית לשאר ההשקעה ועומדת על 10,000 דולר לחודש בלבד. זאת להבדיל מהתחשיב החדש, שנשלח אליו במהלך שנת 2011 ושצורף כנספח 5 לבקשה, לפיו מוערך ייצור הנוזל המגנטי בעלות של 900,000 דולר.
- המשיבים חזרו בסיכומיהם על עיקרי טענותיהם, והוסיפו, כי המבקש הסתיר מבית המשפט כי במהלך שנת 2013 הוא שביקש לנתק את הקשר עם בני משפחת סמולקין, הגיש לרשם החברות דיווחים כוזבים ואף שילם מקופת החברה 434,000 ₪ לכיסוי חובות אישיים תוך רישום כוזב במסמכי תאגיד. המשיבים טענו, כי די בהסתרות אלה כדי להביא לביטול העיקולים. המשיבים הוסיפו וטענו, בהתייחס לטענה בדבר גניבת המכונות והציוד, כי השאלה למי שייך הציוד האם לחברת PMSR או לחברת MT&S או לצד שלישי שרכש את המכונות לאחר שנמכר המפעל בסקרמנטו צריך שתוכרע בהתדיינות בין החברות, ומאחר שגם לשיטת אלון הציוד בבעלות חברת PMSR הרי שלא קמה לו עילת תביעה אישית בעניין זה.
- המסגרת הנורמטיבית החלה מצויה בהוראות תקנה 362 ותקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). בהתאם לתקנה 362 לתקנות סד"א, על מבקש הסעד הזמני להראות כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
- לפי שעסקינן בבקשה לעיקול זמני, הרי שבנוסף על האמור יש לבחון האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות). הדגש במתן צו העיקול הזמני הוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין ולמנוע שינוי שיסכל את מימוש פסק הדין ככל שיינתן לטובת המבקש (ר' רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997). על מבקש הצו להראות, כי כשיזכה בתביעתו, הוא עלול להיתקל בקשיים בביצוע פסק הדין, ועליו להראות, כי אי מתן צווי העיקול הזמניים עלול להפחית משמעותית את סיכוייו להיפרע מהמשיב. בהתאם לפסיקה, תוחלת ההכבדה אותה יש להוכיח במסגרת בקשה למתן צו עיקול זמני נמוכה בהשוואה לסעדים הזמניים האחרים (ר' אורי גורן ,"סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 12, עמ' 919, רעא 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES עמ' 7 (28.10.2010). לעניין יסוד ההכבדה, רלבנטית השאלה האם הנתבע עלול להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר במטרה להכשיל את ביצוע פסק הדין. נפסק, כי מקום בו הועלתה בכתב התביעה טענת תרמית ובית המשפט השתכנע כי קיימות ראיות לכאורה התומכות בטענה, וכאשר סכום התביעה הוא גבוה, יש מקום לצאת מתוך הנחה כי מתקיים יסוד ההכבדה הדרוש לשם הותרת צו העיקול הזמני על כנו (ר' רע"א 9569/07 עו"ד עמי רוזנברג נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2008).
- כפי שיפורט להלן, מסכת האירועים שפורטה לעיל מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות של ממש, אשר ראויות לדיון ולבירור ענייני ולהכרעה, ודי בראיות לכאורה שהוצגו כדי לבסס קיומן של עילות תביעה של אלון נגד המשיבים 1 - 4.
- טענת אלון כי לא ידע כלל טרם החתימה על הסכם המייסדים על הצורך בהשקעה נוספת בסך של כמיליון ₪ הדרושה לשם ייצור הנוזל המגנטי, בלעדיו לא ניתן להמשיך את פעילות המיזם, נתמכה בתצהירו וקיבלה תימוכין לכאורה, בכך שלהשקעה משמעותית זו אין זכר בגוף הסכם המייסדים וגם לא בטבלאות תקציב ההשקעה שקדמו לחתימה, שצורפו כנספח 1 לכתב התביעה. העובדה שרכיב ההשקעה במכונות מקבל ביטוי בהסכם ורכיב אשר שוויו עולה בהרבה על זה שלהן נעדר ממנו, אומרת דרשני.
- די באמור כדי לקבוע, כי במקרה זה הובאו ראיות מהימנות לכאורה לביסוס טענות אלון להטעיה ואי גילוי עובדות מהותיות בשלב שקדם לחתימה על הסכם המייסדים, אשר מקימות לו לכאורה עילה לביטולו מכוח פגם שנפל בכריתתו.
- בנוסף, רפאל ומיכאל הודו בתצהיריהם בעובדה שבשנת 2012, לאחר פטירתו של אדוארד, הם חתמו באמצעות חברת MT&S על הסכם שיתוף פעולה עם ג'מקו (סעיף 57 לתצהירים). מיכאל אף הודה במהלך חקירתו הנגדית כי החתימה על ההסכם, כמו גם הקמת המעבדה, נעשו ללא ידיעת אלון. הוא אף הודה כי בפועל יוצר זהב, אולם הרווחים שנוצרו לא חולקו כפי הנדרש בהתאם להסכמים על אף שלאלון (או ל PMSR) הייתה זכות לקבל חלקו (עמ' 24 ש' 9 – 10, עמ' 25 ש' 6 – 12). כמו כן הודה מיכאל במהלך חקירתו הנגדית, כי העביר את המכונות והציוד לחברה שלישית ושמר לעצמו את האפשרות להפעיל אותם בעתיד (עמ' 26 ש' 13 – 28). משנשאל מיכאל היכן הציוד השיב כי אינו זוכר (עמ' 29 ש' 19 – 20), וניכר מעדותו כי למעשה, לשיטתו, הציוד והמכונות הם בבעלות חברת MT&S והוא כלל אינו מכיר בזכויות אלון (או PMSR) במכונות אלה (עמ' 26 ש' 24 – 25). זאת שעה שכאמור בהסכם המייסדים, עליו חתומה חברת MT&S שבבעלותו, נקבע כי הזכויות על הציוד והמכונות שייכות למיזם המשותף ולחברת PMSR, והצדדים התחייבו הדדית, כי העברת הציוד מחייבת אישור בכתב מראש של אלון ושל רפאל או אדוארד. בנסיבות אלה, אופן התנהלות רפאל ומיכאל בהתעלם מ - PMSR ובהמשך, תשובתו המתחמקת של מיכאל ביחס למיקומו של הציוד היום, מעוררים תהיות ומעלים סימני שאלה באשר לתום ליבם של רפאל ומיכאל. מכל מקום, אין צורך להכריע בשלב זה בטענות הצדדים לגופן, ודי באמור כדי לקבוע, כי אלון עמד בנטל המוטל עליו בהליך זמני זה לבסס ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה בגין הפרות יסודיות של הסכם המייסדים ואף נוכח טענותיו למרמה, הפרת אמונים ולהברחת הציוד שבבעלות המיזם המשותף.
- אין לקבל את טענת המשיבים (למצער לשלב זה), כי הסכם המייסדים בטל עם הקמת חברת PMSR. הסכם המייסדים מסדיר את אופי המיזם והסכמות הצדדים באשר לאופן הפעלתו, מסדיר את היחסים בין השותפים למיזם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיים בין השותפים למיזם. על כן, הוא מחייב את הצדדים לו, בפרט שעה ששותפים לו לא רק רפאל ואלון בעלי המניות בחברת PMSR, אלא גם אדוארד המנוח וחברת MT&S, שבעל המניות היחיד בה ומנהלה הינו מיכאל.
- בנוסף, אין גם לקבל את טענת המשיבים, כי נוכח העובדה שהמיזם הופעל באמצעות חברה בערבון מוגבל - PMSR - הרי שזכות התביעה נתונה ל PMSR ולא קמה לאלון זכות תביעה אישית נגדם. אכן, הלכה היא, כי כאשר הנזק העיקרי נגרם לחברה, בעוד שהנזק שנגרם לבעלי המניות הוא נזק משני הנגזר מנזקה העיקרי של החברה, הזכות להטבת הנזק היא של החברה ועמה עילת התביעה הנתונה לחברה. יחד עם זאת, לכלל האמור הוכרו חריגים, בהם נזק שנגרם לבעל מניות כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לקבוצת בעלי מניות השונה מזה שנגרם לבעלי מניות אחרים (ר' בעניין זה ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ו – 15 אח' פד"י נא(2) 312, 326 (14.04.1997); ע"א 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ פד"י נט(1) 673, עמ' 695 (09.09.2004); אירית חביב סגל "דיני חברות" (כרך א' 2007), עמ' 680 – 682).
- באשר לטענת המשיבים כי חלף משך הזמן הסביר לביטול ההסכם - אכן מאפיין של סעד הביטול, בין אם מחמת פגם שנפל בכריתה ובין אם מחמת הפרה יסודית של ההסכם, הוא שיש להפעילו תוך זמן סביר מהמועד בו קמה עילת הביטול. אולם, עניין הסבירות תלוי בנסיבותיו של המקרה המסוים הנדון, ובפסיקה ניתן למצוא אף מקרים בהם תקופות ארוכות מאוד נחשבו סבירות. כאשר מדובר בהפרה נמשכת, זכות הביטול מתמשכת עם ההפרה, ונטל ההוכחה שחלף פרק הזמן הסביר הוא על הטוען זאת (ר' ספרם של פרידמן וכהן "חוזים" (כרך ב' 1992) עמ' 1085, 1099, 1100 – 1102). השאלה האם חלף משך הזמן הסביר אם לאו גם היא שאלה התלויה בנסיבות המקרה המסוים, וצריך שתתברר במהלך בירור ההליך לגופו.
- הודאת מיכאל במהלך חקירתו הנגדית, כי העביר את הציוד והמכונות ללא הסכמה של אלון, סירובו למסור את המקום אליו העבירם, תוך מתן תשובות מתחמקות כי אינו זוכר לאן העבירם, ואף התכחשות לזכויות אלון (או PMSR) בציוד ובמכונות, מבססים חשש ממשי לכאורה לקיומם של מעשי תרמית. בפרט, בשים לב לכך שהדברים הוכחשו בבקשה לביטול עיקולים, שם אף נטען במפורש כי מיכאל מעולם לא החזיק במכונות ובציוד של החברה (סעיף 111.1 לבקשה לביטול עיקולים), טענה שהופרכה כאמור בעדותו של מיכאל. הטענה כי למעשה הציוד שייך לחברת MT&S הועלתה לראשונה רק בחקירת מיכאל ואין להידרש לה, ממילא אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. משהובאו ראיות לכאורה לקיומה של תרמית קמה חזקת הכבדה, שכן קיים חשש שכפי שרפאל ומיכאל הוליכו את אלון בכחש, יעשו כן על מנת להכביד עליו שעה שיבוא לממש את פסק הדין.
- לכך יש לצרף את העובדה שמדובר בסכום תביעה גבוה, ואת הצהרות רפאל ומיכאל בדבר קשיים כלכליים, כפי שעולה מעדות מיכאל, אשר העיד כי לא עמדו לרשותם 50,000 דולר הדרושים לצורך העברת הציוד והמכונות, וטענת רפאל כי העיקול על חשבונות הבנק הותיר אותו ואת פאינה אשתו ללא אמצעי מחיה.
- כאמור לעיל, אין חולק כי למעשה מיכאל ורפאל העבירו את הציוד והמכונות השייכים למיזם המשותף מהמפעל בסקרמנטו, ללא ידיעת אלון ובניגוד למתחייב בהסכם המייסדים. בכך למעשה נסתם הגולל על סיכוי להמשך פעילות המיזם ועל סיכוייו של אלון להשאת רווחים מהמיזם ולמצער להשיב את סכומי השקעתו. מעיון בתצהירי רפאל ומיכאל עולה, כי מלבד טענות סתמיות לא ניתן כל פירוט מה הנזק שייגרם להם כתוצאה מהותרת צו העיקול על כנו. בנסיבות אלה, סבורני כי ניתן להניח שהנזק שייגרם לאלון אם לא יינתן הצו גבוה יותר לעומת הנזק שייגרם למשיבים אם יינתן הצו, וכי מאזן הנוחות בנסיבות העניין נוטה לטובתו.
- לא מצאתי לנכון לקבל את הטענה לחוסר תום לב מצדו של אלון. אין לטענה זו עיגון בראיות לכאורה שהוצגו בהליך עד כה. הסבריו של אלון ביחס לטענות המשיבים בהקשר זה סבירים לכאורה ומספיקים לצורך ההליך כאן. יתירה מזו, מהאמור עולה לכאורה, כי רפאל, אדוארד המנוח ומיכאל, בין היתר באמצעות חברת MT&S, הם שלכאורה נהגו בחוסר תום לב במהלך ההתקשרות עם אלון, תוך הצגת מצגי שווא, מרמה והפרת התחייבויות וחובות אמון, ועד היום רפאל ומיכאל מחזיקים בציוד ובמכונות שבבעלות משותפת של המיזם ואינם מוסרים מידע לגבי מקום הימצאם. על כן, שיקולי צדק מצדיקים במקרה זה את הותרת צו העיקול על כנו.
- באשר לאדוארד המנוח – אכן, כטענת המשיבים, עיזבון אינו אישיות משפטית הכשרה לתבוע ולהיתבע. תביעה נגד אדם שהלך לעולמו יש להגיש נגד כלל יורשיו בהתאם לצו ירושה או צו קיום צוואה של המנוח שהוצא בהתאם להליכים הקבועים בחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 ותקנותיו. משלא נעשה הדבר, הרי שהתביעה שהוגשה נגד העיזבון לכאורה פגומה. על כן, יש להורות על ביטול צו העיקול ביחס לעיזבון אדוארד המנוח. בהתייחס לפאינה, שוכנעתי כי לא הובאו בעניינה ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה ויריבות עמה, שכן לא נחתם כל הסכם בין אלון ופאינה. על כן, יש להורות על ביטול צו העיקול שניתן נגדה וביטול העיקולים שנרשמו מכוח צו העיקול על נכסים וזכויות השייכים לפאינה. על נכסי ולדיסלב לא התבקש צו העיקול וממילא אין גם מקום לתיתו, שעה שלא הובאו ראיות מהימנות לעילת תביעה נגדו.
- אשר על כן הנני מורה כדלקמן:
- העיקולים שהוטלו על נכסי המשיב 1 רפאל סמולקין ועל נכסי המשיב 3 מיכאל סמולקין במסגרת צו העיקול מיום 20.07.16 יעמדו על כנם.
- צו העיקול כפוף להוראות כל דין בדבר פטור מעיקול.
- למען הסר ספק, כל עיקול שהוטל מכוח הצו מיום 20.07.16 על גמלאות המוסד לביטוח לאומי הפטורות מעיקול על פי חוק של מי מהמשיבים מבוטל בזאת, ממילא אף כפי שהסכימו הצדדים עוד בדיון שהתקיים.
- הנני מורה בזאת על ביטול צו העיקול שניתן ביום 20.07.16 על נכסים או זכויות השייכים למשיב 2, עיזבון אדוארד המנוח, והמצויים או רשומים אצל מי מהמחזיקים.
- הנני מורה בזאת על ביטול צו העיקול שניתן ביום 20.07.16 על נכסים או זכויות השייכים למשיבה 6 פאינה צ'רנובסקי והמצויים או רשומים אצל מי מהמחזיקים.
| ניתנה היום, ב' תשרי תשע"ז, 04 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים. |
| תמר נסים שי ,שופטת רשמת בית המשפט המחוזי-נצרת |