עא 7735/14 אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ - חלק 21

33. במצב הטיפוסי של "עסקה עם בעל עניין", החברה ניצבת מן העבר האחד, ומן העבר השני ניצב בעל העניין (או קרובו) בכובעו כצד חיצוני לחברה, ובין שני הצדדים נרקמת ה"עסקה" המדוברת. בנסיבות שכאלו, מתעורר החשש שמא יעדיף בעל העניין את טובתו האישית על פני טובתה של החברה, ויפעל להוצאת ערך מן החברה לכיסו הפרטי, על חשבונם של החברה ויתר בעלי המניות. אכן, בבסיס ההסדרים שקבע המחוקק בנוגע לאישור עסקאות עם בעלי עניין, עומד החשש "כי מי שמופקד על קבלת החלטות בחברה ינצל את כוחו ומעמדו על מנת להפיק לעצמו או למקורביו טובות הנאה על חשבון החברה ובעלי מניותיה" (ימין ווסרמן, עמ' 607).

כאשר בחלוקת דיבידנד עסקינן, איננו מצויים בגדרו של אותו מצב "טיפוסי" של עסקה עם בעל עניין (וזאת אף בהתעלם ממסקנתנו כי כלל אין מדובר ב"עסקה"). ראשית, אין מדובר בעסקה הנקשרת בין החברה לבין גורם חיצוני לה, אלא בהעברת טובת הנאה מהחברה לבעלי מניותיה בתור שכאלה. שנית, כפי שצוין לעיל, הזכות לקבל דיבידנד היא מזכויותיו הבסיסיות של בעל מניות, וטיבו של דיבידנד שהוא מחולק לכלל בעלי המניות באופן שוויוני ביחס ישיר לשיעור החזקותיהם במניות החברה (pro-rata). משמעות הדבר, שטובת ההנאה הצומחת לכל אחד מבעלי המניות כתוצאה מחלוקת הדיבידנד היא זהה באופן יחסי לשיעור החזקותיו של כל אחד. קשה לטעון, אפוא, כי בעל מניות התומך בחלוקת דיבידנד, פועל בכך להוצאת ערך מן החברה על חשבון יתר בעלי המניות, שהרי יתר בעלי המניות נהנים גם הם מן החלוקה במידה שווה (לשאלת טובת החברה בנפרד מטובת בעלי מניותיה אתייחס בהמשך).

במילים אחרות, במצב של חלוקת דיבידנד, משני צדי המתרס של "העסקה" ניצבים החברה ובעלי מניותיה, והם בלבד. הזרמת ההון היחידה המתבצעת היא מקופתה של החברה אל כיסם של בעלי המניות בתור שכאלה, והיא נעשית באופן שוויוני, כך שכל בעל מניות מפיק טובת הנאה זהה (באופן יחסי לשיעור החזקותיו). בנסיבות שכאלו, אין לומר כי משאבי החברה הוסטו לטובתו של בעל מניות פלוני בצורה לא הוגנת על חשבונו של בעל מניות אלמוני, או כי לאחד צמחה טובת הנאה גדולה יותר מכפי שצמחה לחברו. לפיכך, גם אם בעל מניות א' מעוניין בחלוקת הדיבידנד יותר מאשר בעל מניות ב', קשה לומר כי יש לו "זיקה עודפת משמעותית" העולה כדי "עניין אישי" בביצוע החלוקה. מסקנה זו מתיישבת גם עם לשון החוק. אם ניצמד להגדרת המונח "עניין אישי", אזי אף אם נניח לצורך הדיון כי חלוקת דיבידנד אכן מהווה "עסקה", הרי שעניינו האישי של כל אחד מבעלי המניות בחלוקת הדיבידנד נכנס בגדרו של החריג הקבוע בהגדרה, בהיותו "נובע מעצם החזקת מניות בחברה". זאת, שכן טובת ההנאה (קבלת הדיבידנד) "צמודה" למניה ונובעת ממנה, והיא מופקת מעצם היותו של בעל העניין בעל מניות, ולא מחמת היותו פונקציונר אחר בחברה או מחמת עניין שהוא חיצוני לחברה.