| בית משפט השלום בראשון לציון | |
| ת"א 9730-07-16 חוות נועם בע"מ נ' ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני |
|
| מספר בקשה:1 | |||
| בפני | כבוד השופט אבי סתיו | ||
| התובעת: | חוות נועם בע"מ | ||
| נגד | |||
| הנתבעת: | ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה | ||
בשם התובעת: עו"ד יורם בר
בשם הנתבעת: עו"ד צביקה מצקין; עו"ד אלרן שפירא בר-אור
בפניי בקשה מטעם הנתבעת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות"). לטענת הנתבעת, על ההליך להתנהל בבוררות מול בית הדין הפנימי שלה, וזאת הן מכוח הוראות סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ד-1988 ("חוק הספורט") ותניית בוררות כללית הקבועה בתקנון שלה, והן מכוח תניית בוררות ספציפית שנכללה בהתקשרות נושא התביעה.
°
רקע
- הנתבעת, ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה ("ההתאחדות"), הינה עמותה הנחשבת ל"התאחדות" כהגדרתה בחוק הספורט, ותחומי עיסוקה כוללים בין היתר ארגון תחרויות רכיבת סוסים. התובעת הינה חברה בע"מ שבבעלותה חוות סוסים, הכוללת מתקנים שונים הקשורים לרכיבה ובין היתר ערוכה לאירוח תחרויות רכיבה. התובעת עצמה אינה חברה בהתאחדות, אולם
--- סוף עמוד 1 ---
מר דביר גלאי, בעל תפקיד בתובעת אשר היה מעורב בהתקשרות שביסוד התביעה, הינו חבר בהתאחדות.
- מעט לפני תחילת עונת הרכיבה של שנת 2016 פרסמה הנתבעת "הזמנה להציע הצעות לארגון תחרויות רכיבה מערבית בשנת 2016" ("המכרז"). לטענת התובעת, לאחר שבשנת 2015 חולקו תחרויות הרכיבה בינה לבין חווה אחרת באופן לא שוויוני, הובטח לה כי בשנת 2016 תתבצע חלוקה שוויונית של התחרויות, ועל סמך מצג זה הגישה את מועמדותה במכרז. לא נחתם הסכם בין הצדדים, אולם לטענת התובעת השתכללה בינה לבין הנתבעת התקשרות מחייבת. לטענת התובעת, בניגוד להבטחות שניתנו לה, בפועל נעשתה חלוקה לא שוויונית של התחרויות בינה לבין החווה האחרת. בשלב מסוים, כך על פי התביעה, הנתבעת אף החליטה להעביר תחרויות שהיו אמורות להתקיים בחווה של התובעת לחווה האחרת, וזאת ללא סמכות ותוך הפרת חוזה. לאור טענות אלו וטענות נוספות, הגישה התובעת את התביעה דנא, על סך 626,400 ש"ח.
- ביום 27.7.2016 הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב ההליך בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, וזאת בטענה כי על ההליך להתנהל מול בית הדין הפנימי שלה. לטענת הנתבעת, חל על התביעה סעיף 11 לחוק הספורט, המקנה למוסדות השיפוט הפנימיים של התאחדות או איגוד, כהגדרתם בחוק, סמכות בלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות ההתאחדות או האיגוד. עוד טוענת הנתבעת, כי תניית בוררות כזו קבועה בתקנון שלה, אשר התובעת כפופה לו. בנוסף, לטענת הנתבעת קיימת בין הצדדים גם תניית בוררות הסכמית המתייחסת באופן ספציפי להתקשרות שבגינה הוגשה התביעה.
- התובעת סבורה כי אין מקום לעיכוב ההליך ולהעברתו לבוררות. בתמצית, מעלה התובעת את הטענות הבאות: התובעת אינה חברה בהתאחדות, וממילא לא חל עליה סעיף 11 לחוק הספורט וגם לא תניית הבוררות הקבועה בתקנון; תניית הבוררות היא תניה מקפחת בחוזה אחיד; בית הדין הפנימי של ההתאחדות לא נועד לדון בסכסוכים בעלי אופי אזרחי-מסחרי; הנתבעת לא הראתה נכונות להתדיין בבוררות בפני בית הדין; ומתקיים "טעם מיוחד" בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שמכוחו רשאי בית המשפט שלא לעכב את ההליך, וזאת נוכח שורה ארוכה של פגמים בהרכב בית הדין ובמנגנון הבוררות, העולים כדי פגיעה בזכויות יסוד של התובעת.
- בדיון שהתקיים בבקשה ניסיתי להביא את הצדדים להסכמות באשר לאופן בירור התביעה. ניסיון זה לא עלה יפה, ומשכך אין מנוס אלא להכריע בבקשה. נבחן תחילה את השאלה האם חלה על הסכסוך שביסוד התביעה תניית בוררות – סטטוטורית או הסכמית. ככל שהתשובה לאחת מאפשרויות אלו תהיה בחיוב, נבחן האם יש מקום לעיכוב ההליך בגין כך.
האם חלה בענייננו בוררות סטטוטורית?
- סעיף 10 לחוק הספורט מורה, כי איגוד או התאחדות, כהגדרתם בחוק, חייבים להתקין תקנון שיסדיר שורה של נושאים, "לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11...". סעיף 11(א) לחוק הספורט קובע כדלקמן:
--- סוף עמוד 2 ---