ז. המערער דחה את שומתו העצמאית של המשיב, בסברו כי על אירוע המימוש חלות הוראות סעיף 3(ט)(1)(ב) לפקודת מס הכנסה – הפורס את תחולתו על זכות שקיבל אדם ממי שהוא מספק לו שירותים – אשר לפיהן יש למסות את ההכנסה מהמרת האופציות במועד המימוש כאירוע מס שמקורו בסעיף 2(1) לפקודה, שעניינו בהכנסה פירותית מעסק או ממשלח-יד, ולא כרווח הון. נוכח האמור סבר, כי לאחר מימוש האופציות הופכות המניות לנכס הון חדש, שעל הרווחים המופקים ממנו יש לשלם מס רווח הון לפי חלק ה' לפקודה. בהתאם, נערכה למשיב שומה שעל פיה נדרש לשלם מס לפי סעיף 2(1) בגין 3,184,059 ₪ (התמורה שנתקבלה, בניכוי תוספת המימוש ששולמה במועד המימוש). בד בבד, הופחת רווח ההון החייב במס אשר עליו דיוח המשיב ל-59,330 ₪ (ההפרש בין תמורה של 2,858,825 ₪ ממכירת 10,000 המניות, לבין עלותן של המניות בסך 2,799,495 ₪).
ח. המשיב ערער על השומות בפני בית המשפט המחוזי (ע"מ 1191-09), [פורסם בנבו] בטענה כי החלטת המערער להחיל את סעיף 3(ט)(1)(ב) לפקודת מס הכנסה – בטעות יסודה. לשיטתו, יש לנקוט בפרשנות מצמצמת כלפי סעיף 3(ט), לפיה הוא חל רק על הכנסות מן המקורות המנויים בו – קרי, על פי סעיפים 2(1), 2(2) או 2(4). זאת בפרט נוכח הפרשנות שניתנה לסעיף 3(ט) לפקודה לפיה אין הוא מהוה מקור חיוב עצמאי אלא סעיף מכמת בלבד (דנ"א 3962/93 מינץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נ(4) 817 (1996); להלן הלכת מינץ). הואיל ואין המשיב "עובד" של תרו, אינו בעל "עסק" של מתן שירותי ניהול ואין עיסוק זה מהוה "משלח ידו", אזי הכנסתו מפעילותו כדירקטור אינה חוסה תחת סעיפים 2(1) או 2(2) לפקודה, כי אם מהוה "הכנסה אחרת" לפי סעיף 2(10). על כן נטען, כי יש למסות את קבלת האופציות כהכנסה פירותית לפי סעיף 2(10) במועד הקצאתן, ואילו את מימוש האופציות יש לראות כרווח הון שימוסה במועד המימוש או לחלופין במועד מכירת המניות. מנגד טען המערער, כי יש לראות במשיב משום "דירקטור מקצועי", הואיל ונתן לתרו שירותים מתוקף היותו רופא מומחה, כך שההכנסות אשר קיבל במסגרת זאת נופלות בגדר סעיף 2(1) לפקודה. לחלופין נטען, כי גם סיווג הכנסות המשיב מהחברה כ"הכנסה אחרת" לפי סעיף 2(10) לפקודה – קרי, אף אם השירותים שנתן לחברה אינם עולים כדי "עסק" או "משלח יד" – אינו מונע את החלת סעיף 3(ט)(1) במקרה דנא. בכך נקט המערער בגישה מרחיבה ביחס לסעיף 3(ט), שלפיה דוקא בשל תפקידו של הסעיף כמבהיר, מכמת ומסווג, יש להחילו באותם מקרים כגון דא, בהם קיים קושי בהערכת שווי ההכנסה במועד הענקתה, להבדיל ממצבים בהם אין קושי בהערכת שוויה של ההכנסה, למשל במקרה של הקצאת אופציות סחירות (וראו לעניין זה את פסק הדין בע"א 7039/99 פקיד שומה כפר סבא נ' דר, פ"ד נח(4) 913 (2004) (להלן הלכת דר)); וזאת, גם אם מדובר בהכנסות החורגות בהיקפן מן המקורות המנויים בסעיפים 2(1), 2(2) ו-2(4). לבסוף נטען, כי סעיף 3(ט) מגלם הסדר ממצה שלפיו מועד אירוע המס חל בעת המרת האופציות למניות, ואינו מאפשר לבחור חבות מס במועד אלטרנטיבי.