כך, הוא טוען, מונתה אתי אולנסקי (להלן: "אתי"), רעייתו של יואל ואמו של אור, לתפקיד מזכירת החברה, על אף התנגדותו ולמרות שלא היה בתפקיד זה כל צורך.
כמו כן, מונתה בתו של יואל, ניצן אולנסקי (להלן: "ניצן"), לתפקיד של שיווק ומכירה, לטענתו, מבלי שהייתה לה כל הכשרה או ניסיון קודם בתחום פעילותה של החברה.
בהקשר זה יצוין כי אין חולק שאותה עת החלה לעבוד גם בתו של התובע בחברה, מיכל רייכמן (להלן: "מיכל").
עוד אין חולק כי יואל הוא שהציע כי ניצן ומיכל יחלו לעבוד שתיהן בחצי משרה על מנת לשווק ולמכור מוצר חדש של החברה. אולם, לטענת התובע, לא מדובר היה בהצעה תמימה והדדית כי אם בהצעה שנועדה לשרת את יואל כדי להכניס לחברה בת משפחה נוספת ממשפחת אולנסקי, מבלי שהתובע יתנגד לכך.
התובע טען כי בפועל התנכל יואל למיכל עד שזו נאלצה לחדול מלעבוד בחברה ומאותה עת החלה ניצן לעבוד במשרה מלאה בשכר חודשי מלא. הנתבעים לעומת זאת טענו כי מיכל הפסיקה לעבוד עקב אילוצי זמן אישיים שלה ולא, כנטען על-ידי התובע, עקב התנכלות כלשהי מצד יואל.
בהמשך, מונה חתנו של יואל, אופיר פרנס, כמיישם ומתכנת בחברה. זאת, לטענתו של התובע, הגם שהיה חסר את הניסיון הטכני הנדרש לתפקיד.
התובע הוסיף וטען כי אותם בני משפחה שגויסו לחברה קיבלו מעת לעת העלאות שכר משמעותיות ללא ידיעתו של התובע בזמן אמת וללא אישורו.
מנגד, הנתבעים חלקו על הטענה לפיה גרעין העובדים הקבוע של החברה היה בני משפחת אולנסקי, הגם שאלו אכן הועסקו בחברה.
עוד טענו הנתבעים כי העסקת בני משפחתם נעשתה בשכר נמוך מאד מהמקובל ולטובת החברה וכי עובדים אלו תרמו תרומה ממשית לעסקי החברה ולפעילותה השוטפת.
עוד נטען, כי החברה שכרה באופן קבוע עובדים ללא כל ניסיון במטרה לשלם לעובדים שכר עבודה נמוך ככל הניתן וכי לא ניתן היה למצוא עובדים בעלי ניסיון במוצרים הייחודים שהפיצה החברה.
בנוסף, טענו הנתבעים, התובע, אשר היה ער לשכר המשולם לעובדי החברה, מעולם לא הלין על כך וכל טענותיו הועלו בדיעבד ובכדי להכשיר את תביעתו.
- טענת התובע כי יואל ניסה לפתוח חשבון בנק בו התובע אינו מורשה חתימה
לטענת התובע, במהלך חודש אפריל 2010 ניסה יואל לפתוח חשבון בנק חדש על שם החברה, בו לתובע לא תהיה זכות חתימה. על פי הנטען, רק לאחר שפנה אליו התובע ודרש לכלול גם אותו כמורשה חתימה, עדכן יואל את מסמכי פתיחת החשבון והגדיר את עצמו ואת התובע כמורשי החתימה.