כמו כן, התובע עתר לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 1,956.16 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים וסך של 1,243 ₪ בגין הפרשי פנסיה אשר נובעים מהכללת רכיב ה"בונוס" אשר היה קבוע בתלושי השכר והוחלף בחודשים האחרונים לרכיב שהוגדר כ"שעות נוספות".
בנוסף, ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום הפרשי פדיון חופשה בסך 4,467 ₪. לטענתו, הנתבעים לא הקפידו על ניהול פנקס חופשה ופדו עבורו ימי חופשה מבלי שיצא להנות מהם.
התובע הוסיף וטען כי במשך כל תקופת העסקתו בנתבעת 1 לא נמסרה לו הודעה המפרטת את תנאי העסקתו וכי הדבר נעשה בכוונה ובמטרה לגרום לנזק ראייתי כחלק מהסתרת מידע שיטתי, המתבטא, בין היתר, בהעדר ניהול תקין של תלושי השכר ואי הקפדה על רישום ותיעוד[6]. על רקע זה התובע עתר לתשלום פיצוי ע"ס 15,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד[7] ופיצוי בסך 320,000 ₪ בגין ניהול לא תקין של תלושי השכר (5,000 ש"חX 64 תלושים)[8].
התובע הוסיף וטען כי הנתבעים 2 ו- 3 עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות ועל כן, יש להרים מסך. לטענתו, בשלילת השכר ובפגיעה המתמשכת בזכויותיו הסוציאליות בחוסר תום לב, יש כדי להצדיק את הרמת המסך. עוד נטען, כי
--- סוף עמוד 3 ---
מדובר בחברה משפחתית פרטית אשר אינה מחזיקה בנכסים שיש בשווים כדי להבטיח את פירעונם המלא של זכויות הסוציאליות של התובע.
תשובת הנתבעים
- לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 היתה מעסיקתו של התובע, נושאת באחריות כלפי התובע בגין כל זכות והינה חברה מבוססת ואיתנה מבחינה כלכלית. צירופם של הנתבעים 2 ו-3 לתביעה באופן אישי נעשה בניסיון להפעיל עליהם לחץ, היות ולא קיימת כל יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבעים 2 ו-3. לאור האמור, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 על הסף.
באשר למתכונת ההעסקה, הנתבעים טענו כי התובע עבד במתכונת שעות קבועה ומפוצלת, אשר כללה בתוכה הפסקת פיצול למשך 5 שעות מדי יום, בהם התובע היה חופשי ועשה כרצונו. לטענתם, שעות עבודת התובע היו שעה וחצי בבקר (בד"כ מהשעה 6:30 עד 8:00) ולאחר פיצול של כ- 5 שעות, עבודה של כשש שעות בערב (בד"כ משעה 13:30 עד 19:20) ובסה"כ כ- 7.5 שעות ביום[9].
במקרים בודדים, כאשר היו נסיעות לבצע בשעות הפיצול, הנתבעת 1 הציעה לתובע לעבוד גם בשעות הפיצול אך התובע היה רשאי לסרב לקבל עבודות אלו. עבור ביצוע הסעות בזמן הפסקת הפיצול, שולם לתובע בונוס קבוע של כ- 10% משכר עבודתו[10].