בכך לא הסתיימו הסבריה של ר' לגבי היזכרותה באירוע, והיא טענה גם שזיכרון האירוע עלה לתודעתה לראשונה במהלך טיפול "פסיכותרפויטי" שעברה אצל לילי, חברת הקבוצה. הטיפולים אצל לילי נמשכו לאורך שנת 2008, כלומר שנה לפני הגשת התלונה, ור' לא הצליחה להסביר את פער הזמנים. לילי לא הובאה לעדות, לא
--- סוף עמוד 23 ---
הגישה תצהיר, והיא קשורה גם לתהליך ההיזכרות שתיארה מ' באירוע שבו נאנסה, לטענתה.
לאחר הגשת התלונה במשטרה, ר' נחקרה באופן מפורט ואף השתתפה בעימות עם אורי, כשהיא ממשיכה לדבוק בגרסת נסיון האונס. לטענתה, רק לאחר יותר משנה, כאשר התיישבה להעלות על הכתב את האירועים לקראת הגשת תביעה אזרחית, היא נזכרה כי למעשה עברה אונס. במילותיה של ר': "ישבתי, כתבתי, ותוך כדי הקלדה קפצה לי תמונה שלא היתה שם קודם וראיתי את אורי דניאל מושך אותי, שם אותי על הגוף שלו, מחדיר את איבר מינו ומחזיק אותי ככה בחזה. זה ככה אז קרה. זה לא היה שם קודם [...] כשכתבתי את הכל זה היה סוג של ריכוז מאד ספציפי שפשוט ממש נגלתה לי תמונה, כמו נפתח חלון, זה דבר שהיה, זו האמת שלי". גם אם בנסיבות אחרות ניתן היה לקבל את התזמון של ה"היזכרויות" הללו כתופעה טבעית, הרי שבשים לב לקשיים האמורים ולאלה שיפורטו להלן, גם עניין זה מעורר סימני שאלה לגבי מידת האותנטיות בגרסתה של ר'.
- כמו כבישת עדות, גם התופעה של מסירת גרסה הדרגתית ומתפתחת איננה נדירה אצל נפגעי עבירות מין חמורות: "יש לזכור כי בקרב נפגעות אינוס קיימת תופעה כי התלונה הראשונית בדבר אונס לאקונית במידת מה ומחוסרת פרטים, וזאת משום הקושי הרב בשחזור האירוע הטראומתי על ידי המתלוננת בפני זרים, אופייה הצנוע והביישן, החשש כי תיאור המעשה ייצור הלם בקרב השומעים אותו לראשונה, או משום החשש שהחברה תראה בה כמי שהביאה על עצמה את האונס" (ע"פ 8916/08 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 31 (1.7.2009)). בענייננו, התפתחות הגרסה נוגעת ללב האירוע, כאשר בתחילה טענה ר' לניסיון אונס ובהמשך טענה כי נאנסה. ככלל, התפתחות מעין זו בגרסתה של מתלוננת איננה בלתי-סבירה (השוו, למשל, לעניין קצב, פסקאות 131-129), אך כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו הפרטניות.
התבוננות במכלול הדברים שנאמרו מפי ר', איננה מאפשרת למצוא הסבר סביר להתפתחות גרסתה, וזאת בפרט נוכח דחיית טענת השיכחון, כמפורט לעיל. בהודעתה במשטרה, מסרה ר' גרסה מפורטת של האירוע ושללה במפורש את האפשרות כי נאנסה. גם בעימות שנערך מול אורי במשטרה, ביום 10.3.2010, ר' לא הזכירה אונס אלא מעשה מגונה. טענת האונס עלתה כאמור רק לקראת הגשת התביעה האזרחית נגד אורי, אז הגיעה ר' למשטרה וביקשה לתקן את תלונתה. כאשר התבקשה במשטרה להסביר את התפתחות הגרסה, ענתה ר': "אני מרגישה כל הזמן סוג של ניתוקים. זה משהו לא