- כמו כבישת עדות, גם התופעה של מסירת גרסה הדרגתית ומתפתחת איננה נדירה אצל נפגעי עבירות מין חמורות: "יש לזכור כי בקרב נפגעות אינוס קיימת תופעה כי התלונה הראשונית בדבר אונס לאקונית במידת מה ומחוסרת פרטים, וזאת משום הקושי הרב בשחזור האירוע הטראומתי על ידי המתלוננת בפני זרים, אופייה הצנוע והביישן, החשש כי תיאור המעשה ייצור הלם בקרב השומעים אותו לראשונה, או משום החשש שהחברה תראה בה כמי שהביאה על עצמה את האונס" (ע"פ 8916/08 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 31 (1.7.2009)). בענייננו, התפתחות הגרסה נוגעת ללב האירוע, כאשר בתחילה טענה ר' לניסיון אונס ובהמשך טענה כי נאנסה. ככלל, התפתחות מעין זו בגרסתה של מתלוננת איננה בלתי-סבירה (השוו, למשל, לעניין קצב, פסקאות 131-129), אך כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו הפרטניות.
התבוננות במכלול הדברים שנאמרו מפי ר', איננה מאפשרת למצוא הסבר סביר להתפתחות גרסתה, וזאת בפרט נוכח דחיית טענת השיכחון, כמפורט לעיל. בהודעתה במשטרה, מסרה ר' גרסה מפורטת של האירוע ושללה במפורש את האפשרות כי נאנסה. גם בעימות שנערך מול אורי במשטרה, ביום 10.3.2010, ר' לא הזכירה אונס אלא מעשה מגונה. טענת האונס עלתה כאמור רק לקראת הגשת התביעה האזרחית נגד אורי, אז הגיעה ר' למשטרה וביקשה לתקן את תלונתה. כאשר התבקשה במשטרה להסביר את התפתחות הגרסה, ענתה ר': "אני מרגישה כל הזמן סוג של ניתוקים. זה משהו לא
--- סוף עמוד 24 ---
ברור. אני ראיתי את התמונה שאני יושבת עליו והוא מחזיק אותי. ומאותו רגע היתה לי התפרקות טוטלית. יש לי בראש תמונה של פסיכופט מול העיניים [...] לפי התמונה שאני רואה מול העיניים שלי, אז היתה חדירה". בתצהירה של ר', היא מתארת כי בזמן האירוע צעקה "זה אונס!", ולעומת זאת בהמשך התצהיר נאמר: "לא קלטתי את משמעות האירוע ולקח לי זמן להבין שמדובר באונס". בבית המשפט הסבירה ר' את הבלבול בין "ניסיון אונס" ל-"אונס" בכך שהיא לא הבינה את ההבדל בין הביטוי "אונס" לבין הביטוי "ניסיון אונס", כלומר בפער טרימינולוגי, אבל מיד לאחר מכן היא חזרה לטעון שבהתחלה זכרה שלא היתה חדירה ורק בשלב מאוחר יותר נזכרה שכן היתה חדירה. בנוסף, ר' התבקשה בחקירתה בבית המשפט ליישב את גרסת האונס עם דבריו של א"ש במשטרה, לפיהם מיד לאחר האירוע ר' סיפרה לו שהיא נפלה קורבן לניסיון אונס. ר' לא טענה כי היא התביישה או חששה לספר לא"ש דברים כהווייתם, וקשה לקבל את הטענה כי מיד לאחר האירוע היא סברה שמדובר בניסיון אונס ורק לאחר שנים רבות הבינה שעברה אונס. בהקשר זה אוסיף ואציין כי גרסתו של א"ש במשטרה כוללת פרטים שלא נכללו בגרסתה של ר' ("משך לה בראש וניסה להוריד לה את הראש לאיבר המין שלו").
- לאחר האירוע הנטען, ר' נשארה בקשרי ידידות עם אורי, ואף הסתייעה בכישוריו המשפטיים כאשר נזקקה להם. כאמור, ישנן סיטואציות שבהן נפגע עבירת מין בוחר שלא לחשוף את הפגיעה ואף נשאר בקרבתו של הפוגע או שומר על יחסים תקינים עימו. סיטואציות אלה נפוצות בעיקר כאשר קיימת תלות של הנפגע בפוגע או כאשר ניתוק הקשר עם הפוגע עלול לערער את עולמו של הנפגע, כמו ביחסים משפחתיים (ראו בהרחבה להלן, פסקה 25). המקרה דנן לא מתאפיין ביחסים מעין אלה, והעובדה שר' נותרה בקשרי חברות עם אורי במשך השנים מתמיהה, בפרט כאשר לדבריה היא פחדה ממנו "פחד מוות" וכאשר הגיע לבקר אותה בבית החולים (בשנת 2003) נגרם לה "התקף חרדה והיסטריה מבלי שידעתי את הגורם לכך". עוד יצויין כי בעוד שבקרב נפגעי עבירות מין ניתן להסביר התנהגות שמשדרת "עסקים כרגיל", בענייננו גם א"ש, שלכאורה שמע על האירוע בזמן אמת, נשאר גם הוא חבר קרוב של אורי. א"ש ביקש להסביר זאת באמרו: "לא יכולתי לעמוד מולו, הוא דמגוג [...] אפילו לא יכולתי לחשוד בו, מין פחד כזה ממנו שקשה מאד להסביר", אך ההסבר אכן איננו מובן ואיננו מניח את הדעת.
בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שא"ש הוא גיס של ר"ש. כלומר על פי גרסתה של ר', במהלך השנים ר' לא סיפרה על האירוע לאיש, פרט לבן-משפחתה של ר"ש;
--- סוף עמוד 25 ---
האירוע "צף" בזכרונה במהלך פגישה עם לילי, חברת הקבוצה שבראשה עומדת ר"ש; והיא הגישה תלונה נגד אורי מיד לאחר שהתגלע סכסוך בינו לבין ר"ש. אוסיף ואציין כי לטענתה של ר', בביקוריה החוזרים ונשנים אצל ר"ש ואבי בפריז היא לא דיברה איתם על התלונה והתביעה שהגישה נגד אורי. בדומה לבית משפט קמא, אף אני סבור כי טענה זו איננה מהימנה, והיא נדמית כניסיון מלאכותי של ר' להרחיק את עדותה ממתחם ידיעתה והשפעתה של ר"ש.
- היבט נוסף שמעורר חשד לגבי כנות תלונתה ומהימנותה של ר', עלה בעימות מיום 10.3.2010 במהלכו הטיחה ר' באורי: "אתה ביצעת את זממך בעוד נשים [...] התלונות עוד יגיעו אליך". גם אם ייתכן הסבר ענייני לאמירה זו – ר' לא הצליחה לספק אותו, ובנסיבות העניין אמירה זו נושאת מטען בעייתי. בחקירתה הנגדית נשאלה ר' לפשר דבריה אלה, והכחישה כי באותו שלב ידעה על קיומן של מתלוננות נוספות: "לא ידעתי על שום דבר שעומד להגיע, אבל בהחלט הייתי מאד מאד נסערת [...] לא התכוונתי למשהו ספציפי, לא ידעתי על משהו ספציפי [...] אני חושבת שהתכוונתי לעצמי [...] לתביעה". דומה כי "פליטת הפה" במסגרת העימות והניסיון המאולץ לתרץ זאת בבית המשפט, מעידים כי תוכה של ר' אינו כברה.
- התייחסתי כאן רק לעיקרי הדברים, אבל עיון בפרוטוקול מגלה כי עדותה של ר' היתה מתחמקת ומעוררת תהיות גם לגבי מאורעות אחרים. בקצרה ייאמר כי ר' לא הצליחה לומר אם שוחחה עם א"ש לפני הגשת התלונה במשטרה; טענה שהיא כלל לא זכרה שביטלה את חתונתה בעקבות האירוע; ולא זכרה שנערכה מסיבה לרגל חתונתה ולכן ציינה בתצהירה רק "טקס צנוע, ברבנות, עם מיעוט משתתפים". השוואה בין גרסתה של ר' לבין עדותו של בן-זוגה דאז, דורון, מעלה סתירות נוספות כגון אם לידת בִיתם "לוותה בקשיים רבים" או היתה "תקינה ומדהימה"; ואם הגירושין שלהם היו "מאד מאד מכוערים" או "באווירה מצויינת". בהקשר זה ראוי לציין כי ההלכה המכירה בהיתכנותן של סתירות בעדותם של נפגעי עבירות מין קשורה בעיקר לתיאור האירוע עצמו, נוכח הבלבול הטבעי והחוויה הקשה. כבר הזכרתי כי "השוני בגישת בית המשפט מקורו בצורך לברר אם יכולתו של המתלונן לתת עדות מוגבלת בשל החוויה הטראומטית שעבר והחותם שהותירה עליו, ולא על מנת ליצור חוסר איזון בין הצדדים ולהעמיד את הנאשם בעמדת נחיתות מובנית" (ע"פ 7880/13, פסקה 36). על כן, קשה יותר למצוא הסבר לסתירות בגרסתה של ר', ככל שהן אינן קשורות לאירוע האונס הנטען אלא לאירועים מאוחרים בהרבה.
--- סוף עמוד 26 ---
- עדותה של ר' הותירה רושם שלילי על בית משפט קמא ולא זכתה לאמונו. לאחר עיון במכלול הראיות ובטענות הצדדים – אינני סבור כי נפלה שגגה בהכרעתו של בית משפט קמא בעניינה של ר'. להסרת ספק נחזור ונאמר: כבישת העדות, התפתחות הגרסה, קיומן של סתירות מסויימות, והתנהגות "לא רציונאלית" של נפגעת עבירת מין – כולם מאפיינים מוכרים שיש לבחון אותם בזהירות וברגישות, ולא לזקוף אותם באופן מיידי לחובת המתלונן או המתלוננת. גם קיומו של מניע זר איננו בהכרח שומט את הקרקע תחת מהימנות הגרסה. יחד עם זאת, לאחר שבית המשפט שמע את עדותה של המתלוננת-התובעת והתרשם כי לא ניתן לייחס לה מהימנות בסיסית, ובהתקיימם של כל האלמנטים שהוזכרו ואף קשיים נוספים הנוגעים לתיאור האירוע, אין עילה כלשהי להתערב במסקנה כי ר' לא עמדה ברף הנדרש להוכחת תביעתה.
(2) ד'
- ד' היא אחותו של אבי, ומכאן שהיא גיסתה של ר"ש, מנהיגת הקבוצה. ד' ואורי היו בקשר זוגי שנמשך שנים ספורות, והסתיים ככל הנראה סביב שנת 2000. תלונתה של ד' במשטרה ותביעתה האזרחית נגד אורי נחלקות לשני חלקים: טענות למעשי אינוס בתקופת הקשר הזוגי, וטענה לגבי אירוע אונס שהתרחש בשלב מאוחר יותר בחוף מנדרין.
הטענות למעשי אינוס בתקופת הזוגיות
- ד' התלוננה במשטרה ביום 6.6.2011, וסיפרה כי בתקופה שבה היו השניים בקשר, בכל הפעמים שהם קיימו יחסי מין הדבר נעשה ללא הסכמתה. על פי דבריה של ד' במשטרה: "הוא היה עושה את זה בכוח ואני הייתי צווחת ודוחפת אותו בכל המקרים צווחתי אמרתי לו שאני לא רוצה בכל הפעמים. בגלל זה זה אונס, אני לא זוכרת מקרים ששכבתי איתו [...] כל מערכת מינית איתו זה אונס, אף פעם זה לא היה יחסי מין כמו שצריך".
כאשר התבקשה ד' לתאר באופן פרטני חלק מן המקרים שהיא זוכרת, היא סיפרה על שלושה אירועים: אירוע ראשון התרחש בשעת ערב מוקדמת, לאחר שפרץ ויכוח בינה לבין אורי. אורי הפיל אותה על המיטה, הוריד את תחתוניה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה למרות התנגדותה. בשלב זה, מספרת ד' "אני צעקתי עליו שיעוף ממני שילך שאני לא רוצה לראות אותו יותר ובכיתי וזרקתי אותו מהדלת ואז זה
--- סוף עמוד 27 ---
נגמר והוא קם. ואז כאילו הכל בסדר ואז הלכנו לשיעור ביחד". האירוע השני התרחש, לדבריה, מספר חודשים לפני או אחרי האירוע הקודם, בשעת לילה, ו"אני זוכרת שהוא גם כנראה אנס אותי". באותו מקרה ד' הוציאה את אורי מהבית ולא שעתה לדפיקותיו על הדלת. מקרה שלישי אירע במלון בצרפת. על פי גרסתה של ד' שוב פרץ ויכוח בינה לבין אורי, היא בכתה וסגרה את עצמה במקלחת, וכשיצאה מהמקלחת לבקשתו של אורי – הוא אנס אותה. לאחר מכן, "יצאנו מהחדר לעבר החדר שבו התכנסו החברים שנסעו איתנו וזהו כאילו כלום לא קרה".
בתביעתה האזרחית של ד', שהוגשה ביום 5.10.2011 (כלומר לאחר סגירת תיק החקירה המשטרתי), נשנתה הטענה כי מערכת היחסים בינה לבין אורי התאפיינה בהתעללות, אלימות, ובמעשי אינוס חוזרים ונשנים.
על פי גרסתו של אורי מערכת היחסים בינו לבין ד' היתה מורכבת ולא היתה זו מערכת יחסים רומנטית במלוא המובן, אלא הם תפקדו כזוג בעיקר כלפי חוץ, אל מול חברי הקבוצה. במשך תקופה מסויימת בתחילת הקשר ביניהם הם קיימו יחסי מין, אך אורי שלל מכל וכל הפעלת אלימות כלשהי במסגרת יחסיו עם ד' או עם מתלוננות אחרות.
- לצד הטענה כי אורי כפה עצמו עליה באלימות "בכל המקרים", התבטאה ד' במשטרה כי "יחסי מין לרוב זה היה אונס, כשהיה יחסי מין זה תמיד היה אחרי השפלה וריב [...] וזה תמיד היה נגמר בזה שהוא משכיב אותי וחודר אלי". כאשר נשאלה ד' על ידי החוקרת: "מבחינתו זה לא היה אונס אלא משחקי שליטה וכיבוש?", היא ענתה: "אני לא יודעת איך לקרוא לזה, זו היתה התעללות נפשית, זה התחיל מהתלקחות מילולית והוא היה הופך למפלצת. יצא ממנו מלאך המוות, רק אני ידעתי את זה ואחר כך הבנתי מאחרות שזו הדמות שיצאה ממנו כשהוא היה אִיתָן". בבית המשפט העידה ד' כי במשך שנים היא לא ידעה להגדיר את האירוע כאונס, ולאמירה זו ניכרת חשיבות לא מבוטלת. בהמשך לכך, נשאלה ד' בבית משפט קמא:
כב' השופטת: [...] יכול להיות שהמערכת יחסים הזאת היית חולנית אבל שניכם הסכמתם לה, את מסכימה איתי?
ת: כן, זה היה טקס כזה שהוא...
כב' השופטת: אז טקס, אז למה את אומרת שהוא אנס אותך?
ת: אני בדיעבד, אחרי שהכל יצא והתפוצץ...
--- סוף עמוד 28 ---
כב' השופטת: מה זה "יצא והתפוצץ", אחרי שהאחרות דיברו?
ת: אני...
כב' השופטת: לא, את חייבת לענות לי.
ת: לא...
כב' השופטת: מה זה "יצא והתפוצץ"?
ת: גם
כב' השופטת: כשאחרות דיברו
ת: לא רק, גם
כב' השופטת: גם, מה עוד?
ת: במעשים שלו, אני מכל מיני סיבות התייחסתי למה שקרה כשהייתי כבר מחוץ לעניין [...]
כב' השופטת: [...] את אמרת שהוא בוגד סדרתי ואמרת את זה בכעס גדול. מה שהכי מכעיס אותך בכל הסיפור, נראה לי, שהוא היה בוגד. יכול להיות שהיתה לכם מערכת יחסים חולנית אבל זו היתה מערכת יחסים ששניכם כנראה רציתם אותה, כי זה לא יום, לא יומיים, לא שבוע, לא חודש, לא שנה, שנים. אז זו מערכת היחסים.
ת: כן. זה לא רק בגידה, זה בגידה בהכל, זה לא בגידה רק ביחסי אישות. הוא שיקר כל הזמן.
ש: [...] למה [בשנת 2001] את לא הולכת למשטרה?
ת: אני לא ידעתי לקרוא לזה אונס.
[...]
כב' השופטת: הוא כפה את עצמו עלייך?
ת: במצבים שהייתי, אני אומרת, היה טקס, אני הייתי נכנסת להיסטריה, אף פעם לא שכבנו סתם.
כב' השופטת: בכוח, בניגוד לרצונך?
ת: בניגוד לרצוני, הייתי מתנגדת לו.
[...]
ת: להכיר בזה שזה אונס צריך הרבה אומץ [...]
כב' השופטת: אז מה גרם לך יום אחד ללכת למשטרה?
ת: כשפגשתי את רוני [עו"ד אלוני-סדובניק], רוני נתנה לי את האומץ לרפא את הנשמה שלי.
כב' השופטת: למה הגעת לרוני?
ת: כי הרגשתי שיש פה איזה פריצת דרך, כשהבנות, כשר' הלכה וסיפרה לי בגן שהיא הלכה והתלוננה למשטרה, ושמעתי את הסיפור שלה, לשיחה הזו הצטרפה מ', ומ' סיפרה סיפור, אני ידעתי סיפור אחר... אמרתי וואלה
כב' השופטת: אז הגעתם להחלטה קבוצתית ללכת?
ת: אפילו זה היה נוגע ללב כמה שכל אחת היתה בכאב שלה ובבכי שלה ובכלל לא תכננו ככה, ופתאום הכל יצא החוצה.
כב' השופטת: אז היתה החלטה קבוצתית?
ת: הגשנו בזמנים שונים, אני הגשתי יותר מאוחר. אני קיבלתי אומץ מרוני, רוני ראתה את כל הסימפטומים
--- סוף עמוד 29 ---
שלי ואמרה לי 'גם את', אמרה לי 'את חייבת לעשות משהו עם ה...