כתבי התביעות שהוגשו, מעידים על עצמם כי לא מדובר בפרשה שגרתית שבה פונה ניזוק לבית המשפט במטרה לקבל סעד. כתב התביעה המקורי שהגישה ר', מלא בהשמצות שאינן רלוונטיות כלל ועיקר לעילת התביעה. אינני רואה כל סיבה לחזור על הדברים הבוטים שנכתבו, ולהמחשה בלבד אציין כי אורי תואר גם כ"נוטה אחר עולם המדע הבדיוני, האפל, המכושף, החי בהזדהות טוטאלית עם דמויות אפלות השולטות באחרים". למעשה, חלק הארי של כתב התביעה המקורי, שתוקן בהמשך בהוראת בית המשפט, הוקדש להשחרת דמותו של אורי. כתבי התביעה שהוגשו מטעמן של ד' ומ', על-ידי עו"ד אלוני-סדובניק, נפתחו בבקשה להתיר את פרסום פרטי התביעה "כסעד מהותי ומרכזי". כתבי התביעה מכנים את אורי "אנס סדרתי לכאורה" ומפרטים בהרחבה גם את "מעשי האונס" שנטענו על-ידי המתלוננות הנוספות. לא זאת ועוד, בכתבי התביעה נכללת גם טענה לפיה אורי אנס אשה נוספת, אשר מעולם לא הגישה תלונה במשטרה ובתצהיר שהוגש מטעמה היא שללה זאת מכל וכל. יש יסוד לטענה כי הדבר נעשה במטרה לפרסם את ההשמצות הללו ככל שיוסר צו איסור הפרסום. עד כדי כך הגיעו הדברים, שבית משפט קמא נאלץ להתבטא בהחלטתו מיום 31.10.2011 כי "טוב תעשה התובעת [ד'] אם תקדיש את זמנה לניהול ההליך בדרכים המקובלות תחת השקעת אנרגיה כה רבה בנסיון להביא לפרסום פרטי התביעה ופרטי הנתבע". מאחר שהפרשה הנוכחית נוגעת בין היתר, באיזון שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, ראוי להזכיר כי היקפו של הפרסום המותר במסגרת דיונים משפטיים (סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע), נשנה במחלוקת ברע"א 1104/07 חיר נ' גיל, פ"ד סג(2) 511 (19.8.2009).
--- סוף עמוד 53 ---
אם לאחר כל זאת נותר ספק בכך שהתלונות הוגשו בכוונת זדון ולא על בסיס התרחשויות אמיתיות – באה "תכנית הנאנסות" ומטה את הכף לחובתן של המערערות באופן סופי.
"תכנית הנאנסות"
- לאחר שחקירת תלונותיהן של ר', ט' ומ' נסגרה והתלונות במשטרה נגנזו, פנו חברים מהקבוצה למשרד יחסי הציבור "מורל-צור תקשורת". ר', מ', ד' וחברים נוספים השתתפו בפגישות עם מוטי מורל, וגיבשו מטרות מוגדרות, תכנית פעולה ראשונית ותכנית פעולה מפורטת יותר, שזכתה לכותרת "תוכנית הנאנסות".
אקדים ואומר כי במציאות בה אנו חיים, ייתכנו מקרים שבהם מתלונן בעבירת מין יפנה למשרד יחסי ציבור. לטעמי לא מדובר בתופעה חיובית אך ניתן להבין זאת, ונקיטת צעד כזה לא תפגום בהכרח במהימנותו של המתלונן או באמינות גרסתו. הפרשה הנוכחית היא שונה בתכלית, וניכר בבירור כי המתלוננות שימשו אך ורק אמצעי לשם השגת המטרה התדמיתית במסגרת תכנית הפעולה של משרד יחסי ציבור מוכר וידוע, שמופעל על-ידי לקוחות בעלי עניין. הטרימינולוגיה שבה נעשה שימוש במסמכים זועקת כי מטרת התכנית היא זדונית ופסולה מעיקרה, והעיניים מסרבות להאמין כי תכנית מעין זו נערכה בתכנון מחושב והועלתה על הכתב כאילו מדובר בעוד אחת מני פעולות רבות, שמשרד יחסי ציבור מתכנן ומבצע עבור לקוחותיו.
- הדרך הטובה ביותר להמחיש את חומרתה של "תכנית הנאנסות" היא להביא את הדברים כלשונם. ביום 17.1.2011 נערך במשרדו של מורל מסמך שכותרתו "תכנית פעולה ראשונית". תכנית הפעולה הראשונית כללה "מוצרים סופיים" בעניינם של שלושה גופים שנתפסו כמאיימים על חברי הקבוצה: המרכז לנפגעי כתות, אורי ופנינה (פנינה היתה מרשתו של אורי, ששלח עבורה דרישת תשלום לר"ש). ה"מוצר הסופי" בעניינו של אורי הוגדר במילים אלה: "מפסיד במשפטים, מפסיד בחיים, בורח, נעלם, מפסיק להטריד". במסמך מפורטת גם האסטרטגיה להשגת אותו "מוצר סופי": איסוף חומרים מהאינטרנט, השגת מידע דרך חוקר פרטי, דרך "אנשים ששונאים אותו" [את אורי], "לתחקר את הלקוח שיביא לִידִים לאנשים שסבלו מאורי". תחת הכותרת "פעולות" נכתב: "אחרי איסוף החומר נתכנן חשיפה תקשורתית במטרה להשיג את המוצרים שהוגדרו למעלה".
--- סוף עמוד 54 ---
על רקע מסמך זה, ובהמשך אליו, נערך במשרדו של מורל מסמך שכותרתו "תוכנית נאנסות". האסטרטגיה שהוגדרה בתכנית נוסחה בזו הלשון: "כדי להעלות את נושא הנאנסות לסדר היום של התקשורת, נייצר בשבילן אירוע מחאתי שהעיתונאים יהיו מחוייבים להתייחס אליו ויריבו ביניהם על הסקופ". שלבי התכנית כוללים, בין היתר: מכתב שתשלח עו"ד אלוני-סדובניק ללשכת עורכי הדין, בבקשה להשעות את אורי מתפקידו; הדלפת המכתב לעיתונות תוך השחרת שמו של אורי [בשל צו איסור פרסום]; "תחילת מחאה, ר' תעמוד בשעות הצהריים (14:00-12:00) מול מגדלי אביב עם מסיכה ושלט שבו ייכתב: 'לשכת עורכי הדין מחפה על עורך דין אנס'"; פרסום מסיבי ברשת האינטרנט, לרבות סרטוני יוטיוב ושימוש בפורומים; "ביום השני למחאה יעמדו ר', ד' ומ' עם מסיכות ושלטים זהים"; "ביום השלישי למחאה יצטרפו לשלושת הנאנסות פעילות חברתיות מארגוני נשים"; בסוף היום השלישי תודלף הפרשה לעיתונאי בכיר, וכאן נמנו במסמך שמותיהם של עיתונאים אופציונאליים "לפי העדפה"; בשלב זה, על פי התכנית, "ד' ניגשת להתלונן בליווי עיתונאי"; ובשלב העשירי והאחרון – "מתלוננות נוספות מגיעות להתלונן על העורך דין האנס".
בהמשך לשלבי התכנית המפורטים, הובאה "תכנית חלופית" שמטרתה להפעיל לחץ פנימי ותקשורתי על לשכת עורכי הדין במטרה להשעות את אורי. הסעיף האחרון בתכנית החלופית הוא "אם הספין התקשורתי מתפתח לכיוון שאנחנו רוצים, כלומר נושא הכת יורד מהפרק, רק אז אפשר לצרף את הבנות הנוספות עם הסיפורים שלהן כדי להמשיך את הספין בתקשורת". כאילו לא די בכך, בהמשך הועלו על הכתב "תרחישים אופציונאליים להערכות", לרבות הגדרת התגובה הרצויה והסיכוי להתממשות התרחיש. בין היתר נמנו תרחישים שבהם "האנס מגיש תלונה על הבנות במשטרה" ו"אין עניין עיתונאי". המסמך נחתם במספר "נקודות למחשבה" בדבר הדרך הטובה ביותר להשיג את מטרת התכנית. על דרך הפעולה, ניתן גם ללמוד מהודעות מייל שהוחלפו בין מוטי מורל לבין חברי הקבוצה, בהן נאמר, בין היתר, "נתחיל לעבוד בצורה מסודרת [...] עדיף להכין פצצה גדולה"; "עדיף שהוא [אורי – י"ע] לא יידע שאנחנו בתמונה. זה יתן לנו את השקט לאסוף את החומרים ולתכנן את מתקפת הפתע עליו".
- "תכנית הנאנסות" אינה משתמעת לשני פנים. היא מהווה מסמך שמאפשר להציץ אל מאחורי הקלעים של התנהלות המערערות, לפחות בתקופה המאוחרת יותר של הפרשה. היא מבהירה כי הגשת התלונות (ובפרט תלונתה של ד') היתה מתוכננת
--- סוף עמוד 55 ---
ומתוזמנת. התכנית מתארת במילים ברורות ואף בוטות את מטרתן של המתלוננות, ומצביעה באופן חד-משמעי על קיומה של יד מכוונת מאחורי הפרשה. עוד ראוי לציין כי מבחינה כרונולוגית, "תכנית הנאנסות" התגבשה רק לאחר שהתלונות במשטרה נגנזו, כך שתכנית זו מהווה את המשך הפעילות של חברי הקבוצה להשגת מטרתם, לאחר שנכשלו הניסיונות הראשוניים לסבך את אורי בפלילים.
- חשיפת מסמכי "תכנית הנאנסות" הובילה לחקירתו של מוטי מורל במשטרה, בחשד לקשירת קשר לביצוע עבירה, הפרת הוראה חוקית ומסירת הודעות כוזבות במשטרה, יחד עם אחרים, במטרה לפגוע באורי. מורל אישר כי "תכנית הנאנסות" נערכה במשרדו "במסגרת העבודה שעשינו עם הלקוח כנגד עו"ד אורי דניאל". בחקירתו התמקד מורל ביישום התכנית, וטען: "בנושא זה לא נחלנו הצלחה, לא יצא שום דבר לתקשורת מטעמנו ובסופו של דבר, החליט הלקוח להפסיק להיעזר בשירותינו והודיע לנו כי יעשה את הדברים בעצמו". לדבריו של מורל, הוא נחשף לטענותיהן של "בנות מהקבוצה" כי נאנסו, והמליץ להן להגיש תלונה במשטרה. מורל הוסיף: "יחד עם הלקוח חשבנו על כל מיני רעיונות להעלות את הנושא בתקשורת, אולם שום פעולה לא הגיעה לכלל מימוש, בין היתר, בגלל חילוקי דעות עם הלקוח לעניין היישום".
יובהר כי במבט לאחור ניתן לזהות יישום עקבי וברור של שלבי "תכנית הנאנסות": עו"ד אלוני-סדובניק שלחה מכתב ללשכת עורכי הדין ועדכנה בכך את מורל; ד' הגישה תלונה במשטרה; אורגנה ונערכה הפגנה מול לשכת עורכי הדין תחת הכותרת "עורך דין אנס"; והטענות נגד אורי זכו לפרסום בדפי אינטרנט שונים. התפתחויות אלה מעמידות באור בעייתי את טענתו של מורל כי התכנית לא יצאה אל הפועל, וגם אם נניח שהתכנית לא יושמה באופן מדוייק אין בכך ולא כלום.
בנוסף, יש לציין כי במסגרת מאמציהם להכפיש את אורי ובהתאם לאמור ב"תכנית הנאנסות", חברי הקבוצה נעזרו גם ב"חוקר פרטי". לאחר ניסיונות התחמקות, ר' הודתה בבית המשפט כי במסגרת הפרשה היא עמדה בקשר עם אדם בשם דן ויג. דן ויג הורשע בעבר מספר פעמים בעבירות חמורות של מרמה וזיוף, לרבות התחזות לחוקר פרטי (ע"פ (מחוזי חי') 2166/07), [פורסם בנבו]ולרבות זיוף מסמך לצורך תביעה על הטרדה מינית (ת"פ (שלום ת"א) 4542/05), אך מקובלת עלי טענתן של המערערות כי לא הוכח שהן היו מודעות לעובדות אלה. ראוי לציין, כי במסגרת פסק דין בהליך אזרחי נקבע שדן ויג מסר לר"ש ואבי "קלטות שעברו עריכה מגמתית,
--- סוף עמוד 56 ---
קלטות שהוכנסו בהן שינויים והן אינן הקלטות מקוריות" במטרה לפגוע במוניטין של אורי, "לשים אותו מטרה לשנאה לבוז וללעג של לקוחותיו לכאורה ולפגוע במשלח ידו או מקצועו" (ת"א (שלום ת"א) 2892-12-09 רביצקי נ' דניאל, [פורסם בנבו] פסקאות 86-85 (9.9.2014)).
- כשהתבקש להסביר את פשר ה"מוצר הסופי", השיב מוטי מורל שהלקוח נמצא במשפטים נגד אורי "אז באופן טבעי הוא [הלקוח] רוצה לנצח ושהצד השני [אורי] יפסיד". ההליכים המשפטיים הרלוונטיים שהתנהלו באותו זמן היו בין אורי לבין ר"ש ואבי, וכן תביעתה האזרחית של ר', וכמובן שיש בכך ללמד על זהותו של "הלקוח". מורל גם נשאל במפורש לגבי זהותו של הלקוח שהזמין את ה"עבודה" וענה: "דן אלכסנדר היה איש הקשר שלנו, הוא דאג להביא את הבנות ועוד כמה גברים, לא זכורים לי שמות בכלל". דן אלכסנדר הוא חבר הקבוצה, וכך הציג את עצמו בפני מורל, ו"הבנות", בלשונו של מורל, הן המתלוננות (מלבד ט', כנראה). מורל שוחח באמצעות הסקייפ עם ר"ש, ששהתה בחו"ל, "כדי שתכיר עם מי הם עובדים". לבסוף, בבית המשפט אישר מורל כי הוא עדכן את אבי ור"ש בפעולותיו "כי הם היו הלקוח".
לטענתו של מורל, לא היתה לו או לעובדיו סיבה להניח כי גרסאותיהן של המתלוננות אינן אמיתיות, ובשום שלב לא היתה כוונה מצידם להפר צו איסור פרסום. מאחר שעניינו של מורל לא נדון בהליך הנוכחי – אינני נדרש לטענות אלה.
- במהלך הדיון בבית משפט קמא, נשמעה מצידה של מ' הטענה כי מסמכי תכנית הנאנסות אינם קבילים, משום שנגנבו ממשרדו של מוטי מורל. טענה זו נדחתה בפסק הדין מאחר שלא הוכחה כדבעי, ולא יצאה מכלל "טענה סתמית". בשלב הסיכומים נשמעה לראשונה הטענה כי המסמכים אינם קבילים מכיוון שהושגו "תוך פגיעה בפרטיות" (סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; להלן: חוק הגנת הפרטיות). בית משפט קמא דחה גם את הטענה הזו, בנימוק של הרחבת חזית אסורה וכן לגופה. אין בדעתי להתערב בקביעות אלה, וטענותיה של מ' בנקודה זו אינן מבוססות די צרכן. כפי שהבהרתי ברע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ, פ"ד סג(3) 88, 108 (2009): "סודיות אינה מקנה חיסיון, אך לעיתים ניתן לגזור מחובת הסודיות חיסיון". בערעורה של מ' לא הוסבר מה הקשר בין המסמכים לבין פרטיותה, וכפי שניתן ללמוד מתיאור מסמכי התכנית, אין בהם פרטים אישיים כלשהם אלא תכנית אסטרטגית מפורטת. בנוסף, הטענה לאי-קבילות המסמכים עומדת על כרעי תרנגולת הן במישור העובדתי – בדבר קיומה והיקפה של חובת סודיות, והן במישור המשפטי – בדבר
--- סוף עמוד 57 ---
הצורך ליצור חיסיון על סמך חובת הסודיות בנסיבות המקרה. על כך יש להוסיף כי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות מותיר לבית המשפט שיקול דעת להשתמש בחומר "מטעמים שיירשמו". מטעמים מצטברים אלה, אינני רואה לקבל את הטענה ולא אדרש לשאלות עקרוניות העשויות להתעורר במקרים אחרים.
- סיכום התשתית הראייתית לצורך התביעה שכנגד: קבלת התביעה שכנגד מבוססת באופן מוצק על מספר נדבכים ראייתיים מצטברים, שכל אחד מהם מורכב מפרטים רבים המשתלבים זה בזה. הסכסוך שפרץ בין ר"ש לבין אורי הוביל לכך שארבע נשים, חברות הקבוצה שר"ש עומדת בראשה, הגישו נגד אורי תלונות בגין מעשי אונס שאירעו לטענתן שנים רבות קודם לכן. בזמן אמת המתלוננות המשיכו להתנהג כרגיל ולא הוכח כי מאן דהוא ידע על המעשים. זאת, בשעה שכל הנוגעים בדבר היו חברים קרובים, ושתי מתלוננות (ד' וט') תיארו מעשי אונס חוזרים ונשנים שעברו במסגרת קשר זוגי מתמשך עם אורי. המתלוננות טענו כי בזמן האירועים גם הן לא חשבו שמדובר באונס. לחיזוק התלונות הובאו לעדות חברים נוספים בקבוצה שדבריהם נמצאו בלתי מהימנים. בשני מקרים (ר' ומ') התלונות "התפתחו" ו"החמירו" בחלוף הזמן; ובמקרה אחר (ט') התלונה עברה שינוי ו"ריכוך" ניכר מצידה של המתלוננת, לאחר שעזבה את הקבוצה. פעולותיהן של המתלוננות היו מתואמות, נועדו לפגוע באורי, וזכו לליווי של אנשי מקצוע (חוקר פרטי, משרד יחסי ציבור ועורכת דין). המתלוננות (למעט ט') הגישו תביעות אזרחיות שכללו פרטים לא ענייניים שמטרתם להכפיש את אורי, וביקשו להסיר את צו איסור הפרסום על פרטי הפרשה. בהתאם ל"תכנית הנאנסות" שנערכה במשרדו של מוטי מורל, עשו המתלוננות מאמצים לפגוע באורי באמצעות מכתב ללשכת עורכי הדין והפגנות פומביות, חרף קיומו של צו איסור פרסום על פרטי הפרשה. גרסאותיהן של כל המתלוננות נמצאו בלתי-מהימנות, נוכח התרשמותו הישירה של בית משפט קמא מעדותן בפניו. בין היתר, הגרסאות מגלות סתירות מהותיות שיורדות לשורשו של עניין, ובקרב המתלוננות חוזרות טענות דומות, כגון הטענה כי האירוע "נעלם" מזכרונן למשך שנים, שנמצאה חסרת יסוד.
על בסיס זה ניתן לקבוע כי המתלוננות הגישו תלונות כוזבות ביודעין. בהמשך לכך נעבור לבחון את התקיימות יסודות העוולה של לשון הרע, אך קודם לכן נשלים את הדיון במעורבותה של ר"ש בפרשה.
ר"ש
--- סוף עמוד 58 ---
- אורי טען בתביעתו כי מסכת התלונות והפרסומים בגנותו נעשו בהנחייתה של ר"ש, ולמצער באישורה, ובית המשפט המחוזי מצא כי טענה זו הוכחה די הצורך. ר"ש יצאה מהארץ ומתגוררת כיום, על פי הנטען, בצרפת. היא לא הגישה תצהיר עדות ראשית ובחרה שלא להביא את גרסתה בפני בית המשפט באופן ישיר, גם לאחר שזומנה לעדות. כל המעורבים בתביעות היו חברים בקבוצה במועדים הרלוונטיים. מדובר בקבוצה סגורה בעלת מאפיינים היררכיים, שבראשה עמדה ועומדת ר"ש, ובית משפט קמא הדגיש כי חברי הקבוצה סוגדים לר"ש, והשפעתה עליהם היא מכרעת. אף אני השתכנעתי שלר"ש היתה השפעה מכרעת על חברי הקבוצה שבראשה עמדה, והם מילאו את רצונותיה ללא פקפוק, כמעט בלי יוצא מן הכלל.