בנוסף, קיימות תלונות העומדות בפני בדיקה מעמיקה אצל האחראי על המשמעת בנציבות שירות המדינה ובמשרד מבקר המדינה, כנגד מר ברך סבג (התובע – ע.ג), מזכיר המועצה הדתית. מר סבג הינו עובד ציבור בכיר במועצה הדתית קצרין, אשר היא מוסד הפועל בשם משרד הדתות והמועצה המקומית ומתקיים מתקציבן. בתוקף כך, עובדי המועצה הדתית הינם עובדי ציבור וכפופים לתקנות שירות המדינה.
ביום שישי, בוצעה זריקת אבנים על שמשת מכוניתו של ראש המועצה.
עוד נמסר כי בתחילת השבוע זומנו לחקירה מר סבג וחבר המועצה אורי זכריה.
יו"ר המועצה הדתית, מר דוד זעפרני הוציא מכתב חריף למר סבג ובו הודיע לו כי הוא פועל פעילות המנוגדת לתקנות שירות המדינה ומורה לו להפסיקה.
ראש המועצה דימי אפרצב אמר כי "כראש מועצה חדש, שנבחר על בסיס תנועה חברתית ישובית משותפת לדתיים, חילוניים, עולים וותיקים בישוב אני מחויב לא לתת לפרומיל זניח ביישוב להפריע להתלהבות, ליוזמה הרעננה ולמרקם החברתי למופת שמתקיים פה".
- בכתב התביעה טען התובע כי הפרסום הנ"ל הוא בגדר הוצאת לשון הרע עליו, וזאת בהתייחס לחלקים מתוכו, כדלקמן:
א. כותרת הכתבה והפסקה הראשונה בה, לפיהן משרד הדתות וגורמים נוספים חוקרים חשד לעבירות על החוק ולאי סדרים בקרב בעלי תפקידים במועצה הדתית קצרין, כאשר לטענת התובע מקריאת הכתבה כמכלול ניתן להבין כי הדברים אמורים בו אישית.
ב. הפסקה השניה במודעה, בדבר תלונות נגד התובע העומדות לבדיקה מעמיקה אצל האחראי על המשמעת בנציבות שירות המדינה.
ג. הפסקאות השלישית והרביעית במודעה, בהן ציון זריקת אבנים על מכונית ראש המועצה ומיד לאחר מכן ציון כי התובע ואדם נוסף זומנו למשטרה לחקירה.
ד. הפסקה החמישית במודעה, בה נאמר כי יו"ר המועצה הדתית הוציא מכתב חריף לתובע על כך שהוא פועל פעילות המנוגדת לתקנות שירות המדינה וכי עליו להפסיקה.
- יצויין כי בעקבות פרסום הכתבה פנה התובע הן לנתבעים והן לעיתון, בדרישה לפרסום התנצלות.דרישה זו נענתה בשלילה על-ידי הנתבעים. העיתון פרסם הודעת הבהרה והתנצלות ביום 12.5.14 (לאחר הגשת התביעה), בה ציין כי ההודעה התקבל לפרסום בעיתון כמו שהיא, כי אין לעיתון ידיעה בדבר התרחשות הדברים וכי הוא מתנצל בפני כל מי שמצא עצמו נפגע מהפרסום. לדברי התובע, על רקע דין ודברים שקיים מול העיתון עובר להגשת התביעה, ולאחר שניתן לו להגיב למודעה בעיתון על חשבון העיתון ואף הובעה בפניו התנצלות בע"פ (שבהמשך ניתן לה ביטוי בפרסום בעיתון), הוא לא ראה לתבוע אף את העיתון בגין הפרסום.
- המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לכל אחד מרכיבי הפרסום הנ"ל מושא התביעה, הן בשאלת היותם בגדר לשון הרע והן בנוגע לתחולת הגנות שונות שהנתבעים טענו להן. כן התעוררו מחלוקות בשאלות דיוניות וראייתיות, בנוגע לטענת חסינות שטענו הנתבעים בסיכומיהם וביחס לטענת אי-קבילות שהעלה התובע נגד ראיות שביקשו הנתבעים להציג.
- בטרם אפנה לבחינת וניתוח יסודות העוולה של פרסום לשון הרע על בסיס העובדות בענייננו, תוך הכרעה בטענות שהעלו הצדדים ביחס לכל אחד מהם, יש להידרש תחילה לטענת החסינות שהעלו הנתבעים בסיכומיהם.