הטענה לחסינות:
- בכתב ההגנתו העלה הנתבע טענה בדבר חסינות סטטוטורית העומדת לו מפני התביעה, מכוח סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
- במסגרת ניהול ההליך, לא הגיש מי מהנתבעים בקשה לקבוע כי מתקיימים תנאי החסינות הקבועים בחוק ביחס לנתבע בענייננו. הצורך בהגשת בקשה כאמור בגדר בקשה נפרדת, תוך קיום דיון מקדמי בה, הועלה והודגש בפני הנתבעים במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק (מיום 29.12.14), אולם כאמור הנתבעים בחרו שלא לעשות כן ולפיכך התנהל ההליך לגופו.
- חרף זאת, במסגרת סיכומיהם טענו הן הנתבע והן המועצה לקיום חסינות לנתבע לפי סעיף 7א(א) לפקודה. לכך התנגד התובע, אשר הגיש לאחר הגשת סיכומי הנתבעים בקשה "למחוק" טענות החסינות מסיכומיהם בטענה כי אין הם רשאים לטעון לעניין זה בסיכומים משלא הגישו בקשה מתאימה.
- סבורני כי הדין בעניין זה עם התובע, וכי אין מקום להידרש לטענת החסינות באופן בו הועלתה על-ידי הנתבעים, ומבלי שהוגשה בקשה מתאימה בעניין זה כמתחייב מהוראות הדין שיפורטו להלן.
- הוראות הדין בעניין זה ברורות, ולפיהן טענת חסינות של עובד ציבור כטעם לדחיית תביעה שהוגשה נגדו, יש להעלות בגדר בקשה מקדמית ונפרדת, לפי פרוצדורה ולוח זמנים שקבע המחוקק בעניין זה.
- סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין מקים חסינות לעובד ציבור מתביעה בנזיקין על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו, בהתקיים תנאים מסוימים, כדלקמן:
"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".
המחוקק ראה לקבוע הסדר ספציפי, סדור ומפורט להעלאת טענה של חסינות עובד ציבור, ולהכרעה בה. הסדר זה שונה מהוראות סדר הדין האזרחי באשר לבירור טענות סף. ביחס לבקשה בהכרה בחסינות של עובד רשות מקומית, נקבע מתווה העלאת הבקשה והדיון בה בסעיף 7ג' לפקודה, שזו לשונו:
"(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעלת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.