רעא 423/11 בריל תעשיות נעליים בע"מ נ' סקאל ספורט בע"מ

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט) בה"פ 39941-10-10 בו דחה בית המשפט בקשה לביטול פסק בורר והחזיר את פסק הבוררות לבורר לצורך השלמתו.

רקע

1.        הצדדים בענייננו חברו במיזם משותף במסגרתו הקימו חברה בבעלות משותפת אשר רכשה את כלל הפעילות והזכויות של המותג "נאוטיקה" (Nautica) בישראל מחברה פרטית שבבעלות מר חיים סקאל. בהסכם שהסדיר את הקמת החברה ואת אופן

--- סוף עמוד 2 ---

הפעלתה, נקבע גם אופן ההתחשבנות בין הצדדים, שתעשה על בסיס הרווח הממוצע לשנים 2008-2007 (להלן: ההסכם). 

2.        בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לפרשנות המונח "הריווח הממוצע לשנים 2007 ו-2008 לאחר מס" שנקבע בהסכם. מחלוקת זו הועברה בהסכמה להכרעת בורר, עו"ד דוד חודק. ביום 18.8.2010 ניתן פסק בוררות המחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 558,900 ש"ח, שהם 45% מסך תביעתה של המשיבה.

ההליך לפני בית המשפט המחוזי

3.        המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות מטעמים של חריגת הבורר מסמכותו, אי הכרעה במחלוקת שנמסרה לבורר והעדרה של הנמקה בפסק הבוררות, לפי סעיפים 24(3), 24(5)ו-24(6) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). לטענת המבקשת, הבורר פסק על דרך הפשרה על אף שלא הוסמך לכך, ובניגוד לגילוי דעת מפורש של הצדדים על כך שאינם חפצים בפסיקה על דרך הפשרה, בהשמיטם מהסכם הבוררות תניה המתירה לבורר לפסוק באופן זה. לגישת המבקשת המחלוקת בין הצדדים, כפי שהוגדרה על ידם, הינה מחלוקת בינארית, בין שתי עמדות קוטביות, כך שפסיקת הבורר כי עליה לשלם למשיבה 45% מהסכום הנתבע אינה יכולה להיות אלא פסיקה על דרך הפשרה. זאת ועוד, המבקשת מפנה לאמירות הבורר בפסק הבוררות המלמדות לגישתה על כך שהבורר פסק, הלכה למעשה, על דרך הפשרה. המבקשת טענה כי בעשותו כן, חרג הבורר מסמכותו ולא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו. עוד נטען כי הבורר לא נימק את פסקו, על אף שהיה מחויב לעשות כן, ואף מטעם זה נתבקש ביטול הפסק. בעניין זה הוסיפה המבקשת וטענה כי אין להחזיר את פסק הבוררות לבורר מאחר שלטענתה, לאחר מתן הפסק, שוחח הבורר עם נציג מטעם המשיבה בעניין כוונתה של המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, ובמסגרת שיחה זו ניסה הבורר להוכיח לנציג המשיבה כי צדק בהכרעתו.

4.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט) דחה את טענת המבקשת בדבר הפסיקה על דרך הפשרה וקבע כי טענה זו נסמכת על סברה ואינה מעוגנת בלשון פסק הבוררות. באשר לטענה לפיה ניתן ללמוד על פסיקת הבורר על דרך הפשרה נוכח הפסיקה היחסית (45% מסך התביעה של המשיבה), כאשר המחלוקת שהוצבה לפתחו הייתה בינארית, קבע בית המשפט כי לכל היותר מדובר בטעות שאינה מקימה עילה להתערבות בפסק בוררות.

--- סוף עמוד 3 ---

5.        לעומת זאת, בעניין העדר ההנמקה, קיבל בית המשפט את טענת המבקשת וקבע כי פסק הבורר יוחזר לבורר על מנת שינמקו כנדרש. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה אין להחזיר את הפסק לבורר נוכח שיחתו עם נציג המשיבה, מהטעם שעוד במהלך הבוררות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה רשאי הבורר לפגוש כל אחד מהם בנפרד.

           בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כנגד ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול ולחילופין כנגד ההחלטה להחזיר את פסק הבוררות לבורר.

טענות המבקשת

6.        המבקשת חוזרת בבקשתה על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי, ומבקשת להתמקד בשתי טעויות שנפלו לגישתה בפסק דינו. ראשית, טוענת המבקשת כי בית המשפט טעה בקביעתו כי פסק הבורר לא ניתן על דרך הפשרה; שנית, טוענת המבקשת, כי משהוכח שהבורר שוחח עם נציג המשיבה לא היה מקום להחזיר אליו את הפסק כדי שינמקו.

7.        באשר לטענה האחרונה הנזכרת לעיל טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בהסיקו מכך שהצדדים הסכימו כי הבורר יפגוש כל צד בנפרד שלא נוכחות הצד האחר בהליך הבוררות עצמו, כי הסכימו גם לכך שיבוא בדברים עם אחד הצדדים בעניין אופן הנמקת פסק הבוררות אם תוגש בקשה לביטולו, לאחר תום הבוררות.

דיון והכרעה

8.          דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיבה. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים את התערבות בית משפט זה [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6)605 (2003); רע"א 9041/05 אמרי חיים עמותה רשומה נ' ויזל ([פורסם בנבו], 6.9.2007)], זאת בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות [ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק ([פורסם בנבו], 11.7.2000); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי ([פורסם בנבו], 25.2.2008)]. בנסיבות המקרה דנן, איני סבור כי נגרם למבקשת עיוות דין. כמו כן,

--- סוף עמוד 4 ---

איני סבור כי במקרה שלפניי מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מגדרו של הסכסוך שלפנינו.

9.        לגופם של דברים אציין כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי פסק הבוררות נפסק על דרך הפשרה. אין לי אלא להסכים עם בית המשפט המחוזי כי מקריאת פסק הבוררות לא עולה, במפורש או במשתמע, שהוא ניתן על דרך הפשרה. טענתה של המבקשת לפיה הכרעת הבורר חייבת הייתה להיות בינארית, ומשפסק סכום יחסי מהסך שנתבע, אותם 45 אחוזים הנזכרים לעיל, הרי שבהכרח פסק על דרך הפשרה, אף היא לא בוססה כדבעי. לא ניתן להסיק מהעובדה כי פסק הבורר מעניק אך חלק מסכום התביעה כי עסקינן בפסיקה על דרך הפשרה. אף אם טעה הבורר כאשר פסק סכום יחסי מן הסך הנתבע, הרי שלכל היותר מדובר בטעות בפסק בוררות, שאינה מקימה עילה להתערבותו של בית המשפט [ראו רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, פיסקה 20 ([פורסם בנבו], 6.10.2010)]. וודאי שלא ניתן להסיק כי בעשותו כך פסק הבורר על דרך הפשרה.

10.      אף דינה של הטענה לפיה אין מקום להחזיר את פסק הבוררות לבורר, נוכח שיחתו עם נציג המשיבה לאחר מתן פסק הבוררות בעניין בקשת הביטול, להדחות. אמנם, ככלל אין זה תקין כי בורר יקיים שיחות שלא בנוכחות כל הצדדים לבוררות [ראו: רע"א 8460/08 איגוד ערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל) נ' מקורות חברת מים בע"מ, פיסקה 6 ([פורסם בנבו], 7.10.2008)]. ואולם, הצדדים יכולים להתנות על כלל זה, במפורש או במשתמע [ראו: רע"א 4211/10 מילניום אלקטריק טי.או.יו. בע"מ נ' תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע שיתופית מרכזית בע"מ, פיסקה 10 ([פורסם בנבו], 9.1.2011)], ובענייננו אכן נקבע בהסכם הבוררות, כי הבורר יקיים פגישות נפרדות עם הצדדים. אמנם, הסכמת הצדדים לפגישות נפרדות עם הבורר נגעה לניהול הליך הבוררות, אך בבחינת קל וחומר, בנסיבות אלה, לאחר שכבר ניתן פסק הבוררות, אין לראות בשיחה מעשה פסול. לא זו אף זו, מהחלטת בית המשפט קמא ומתצהיר מנכ"ל המבקשת, מר יהודה אלבז, על בסיסו נקבעו הממצאים העובדתיים הנוגעים לאותה שיחה, עולה כי היה זה הבורר שניסה להסביר לנציג המשיבה מדוע פסק את שפסק, ולא להיפך. משכך, ממילא לא מתקיים חשש של השפעת בעל עניין על הבורר או חשש לתיאום בין הבורר לבין בעל עניין.

--- סוף עמוד 5 ---

11.      עוד אציין כי טענת המבקשת בעניין זה הינה למעשה בקשה להעביר בורר מתפקידו, שכן היא מבקשת לפסול את הבורר מלהמשיך ולמלא את תפקידו ולהשלים את פסקו. הלכה פסוקה היא כי על המבקש לפסול בורר מוטל הנטל להוכיח בראיות אובייקטיביות חשש ממשי למשוא פנים [ראו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל, פיסקה 115 ([פורסם בנבו], 5.12.2010)]. המבקשת אמנם טענה כי השיחה בין הבורר לבין נציג המשיבה עולה כדי תיאום, אולם הממצא העובדתי של בית המשפט בנדון ואף  התצהיר שהוגש מטעם המבקשת עצמה, מעלים כי לא בתיאום עסקינן, אלא בהעברת אינפורמציה מהבורר לנציג המשיבה באמצעותה ביקש הבורר לנמק ולהסביר את פסקו. משכך, סבורני, כי  לא עלה בידי המבקשת להוכיח התקיימותו של חשש ממשי למשוא פנים.

12.         אוסיף כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש להחזיר את פסק הבוררות לבורר לשם הנמקתו נראית לי הולמת את נסיבות העניין, כאשר לא הוכח פגם מהותי בהתנהגות הבורר או אחד הצדדים. החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם המגמה שלא להוריד לטמיון הליכי בוררות שהתנהלו, כאשר לא הוכח עיוות דין ובייחוד כאשר ניתן לרפא את הפגם על ידי תיקונו או השלמתו [ראו: סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 1197 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), רע"א 3312/01 אביחנן נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, פיסקה 4 ([פורסם בנבו], 29.1.2002)].

13.     נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. 

 ניתנה היום, ‏כ"ו באדר א' התשע"א (2.3.2011).