- אין חולק כי האופציות, ברובן הגדול, הינן נכס משותף והן תוצר של המאמץ המשותף המשפחתי. על כן, היה אך מתבקש כי נכס זה יחולק חלוקה בעין בין הצדדים ביום הקרע. חלוקה שכזו היתה מקנה במידה שווה לכל צד את הערך הכלכלי המלא המגולם באופציות על סיכוייהן וסיכוניהן, דהיינו, השווי הנאיבי של האופציות ביום הקרע בתוספת ערך הזמן של האופציות. אלא שבמקרה דנן, לא ניתן לבצע חלוקה בעין משום שתנאי האופציות אוסרים על הנתבע להעביר את האופציות לאדם אחר בטרם מומשו (סע' 16-18).
- היות ולא ניתן לבצע חלוקה בעין, לשיטת מומחי התובעת יש לבחור בחלופה לפיה ההתחשבנות בין הצדדים ביחס לאופציות המשותפות תהיה במועד מימושן על ידי הנתבע, אם בכלל יבחר לממשן. גישה זו שונה מעמדת מומחה ביהמ"ש אשר בחר בחלופה לפיה יש לאמוד שווי האופציות ביום הקרע. לדעת מומחי התובעת חלופה זו המבוססת על מתודולגיה כלכלית מקובלת לשם הערכת שוויין של האופציות, קובעת כי ערך הזמן אינו נכס משותף של בני הזוג. משמע, קביעת שווי האופציות יהיה לפי ערכן הנאיבי, דהיינו: ההפרש בין הערך הנוכחי של המניה למחיר המימוש של האופציות. הערכת שווי בחלופה זו, לדעת מומחי התובעת, היא הפחתה משמעותית משוויין הכלכלי של האופציות להן זכאית התובעת (סע' 19-20).
- מומחי התובעת סבורים כי מן הראוי לבחור בחלופה לפיה החלוקה תהיה במועד המימוש בפועל וחישוב שווי האופציות בעת המימוש. חלופה זו מביאה לידי מימוש מירבי את ערכי השיתוף הזוגי ומביאה למימוש מיטבי את השווי הגלום באופציות, הן את השווי הנאיבי והן את ערך הזמן שלהן, בכלל ובפרט בחברות הזנק. בכך יחסך הצורך בהערכות ספקולטיביות בהתבסס על מתודולגיות להערכת שווי אופציות שאינן הולמות חברות הזנק, שלגביהן יש קושי אינהרנטי בהערכת נכס הבסיס של האופציה, דהיינו, המניה.
- עיקר המחלוקת בין מומחה ביהמ"ש למומחי התובעת נוגעת לשאלה האם התובעת זכאית אף היא ליהנות מערך הזמן לאחר יום הקרע ועד למימוש האופציות, בפרט בחברות הזנק.
- מומחה ביהמ"ש סבור כי יש להשוות בין התובעת לבין הנתבע באם יחליט לעזוב את החברה. במקרה מעין זה יידרש הנתבע לממש את האופציות להן הוא זכאי תוך חודשיים ימים ממועד עזיבתו. לפיכך, מועד הפירוד בין הצדדים שקול למועד התפטרותו של הנתבע ממקום העבודה. מכיוון שכך, על התובעת לממש את האופציות להן היא זכאית תוך חודשיים ימים מיום הקרע, משמע, ערך הזמן הקיים בידי התובעת הינו חודשיים ימים מיום הקרע.
- מנגד, גישת מומחי התובעת היא כי התובעת זכאית ליהנות מערך הזמן עד למועד מימושן של האופציות, זאת מהטעמים הבאים:
א. דיני השיתוף הזוגי מחלקים בין הצדדים כל תועלת כלכלית שצמחה במהלך הנישואים ללא קשר למועד מימושה. בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, באם התובעת תידרש לממש את האופציות תוך חודשיים ימים ממועד הקרע, זאת טרם מועד מימושן של האופציות לא תקבל היא כל תגמול לתרומתה הכלכלית למשפחה, תרומה שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בזכאותו של הנתבע לאופציות שצמחו והבשילו במהלך הנישואים.
בסוג העסקה מעין זה, חברות הזנק, נכונה בת הזוג לוותר על קריירה משמעותית מתוך רצון לתמוך בבן הזוג ומתוך שאיפה לחלוק בהצלחתו ולהיות "שותפה לחלום". חלום זה אותו חלקו בני הזוג במהלך חיי הנישואין ימומש רק באמצעות הנפקה או רכישה בידי צד שלישי. על כן, גישת מומחה ביהמ"ש מרוקנת מתוכן את אותו חלום בשעה שהתובעת נדרשת לממש את האופציות קודם להנפקה או רכישת חברת ההזנק על ידי צד שלישי.
ב. ההלכה הפסוקה הנוהגת בתחום דיני המשפחה מנוגדת לחוות דעת מומחה ביהמ"ש. טענת מומחה ביהמ"ש לפיה ערך הזמן לאחר יום הקרע שייך בלעדית לנתבע הנדרש להמשיך לעבוד בחברה על מנת לממש את האופציות, לא משקפת את עמדת הדין הישראלי בסוגיות הדומות למקרה דנן, שגם בהן קיים תנאי להמשך עבודתו של הבעל במקום העבודה, זאת על מנת לממש את זכויותיו, כדוגמת סוגיית הפנסיות, הן התקציבית, הן הצוברת וכן בסוגיות פיצוי הפיטורין.
מומחי התובעת מביאים כדוגמא את הפנסיה התקציבית, שם נדרש מי מן הצדדים העובד בחברה המקנה זכויות לפנסיה תקציבית לעבוד באותו מקום עבודה במשך פרק זמן מינימלי של פחות מ- 15 שנים. ההלכה הפסוקה קבעה כי חרף שבני הזוג נפרדים קודם למימוש הפנסיה התקציבית , יהא זכאי בן/בת הזוג לחלק היחסי בפנסיה התקציבית בה טרם להיווצרות זכותו של בן הזוג לפנסיה. למותר לציין כי בן הזוג העובד יכול לבחור להפסיק לעבוד בחברה קודם למימוש הזמן המינימלי לקבלת הפנסיה או אז יפסידו שני הצדדים.
ג. לדעת מומחי התובעת, אין לעשות שימוש בנוסחאות ו/או מודלים מתמטיים, כדוגמת נוסחת Black & Scholes להערכת שווי אופציות בחברות הזנק לצורך חלוקה בין בני זוג.
- לדעת מומחי התובעת אין גישה מקובלת לחישוב שווי אופציות בחברות הזנק, זאת לאור הקושי של היותן חברות פרטיות, אשר לא נסחרות בבורסה וחסרות נתונים בסיסיים לצורך חישוב שווי אופציות אודות שווי נכס הבסיס, קרי המניה, ועל התנודתיות של שווי זה. במקרה זה יהיה צורך בהערכת שווי החברה ותנודתיות נכס הבסיס, הערכה שלעולם לא תהיה מדויקת, תבוסס על הערכות ותהא סובייקטיבית. מאפיין נוסף לחברות הזנק הינו ההליך המואץ של צמיחה תחת עננה מתמדת של חוסר וודאות באשר לעתידן. לחברות הזנק אין תזרים הכנסות יציב וקבוע, אשר בהתבסס עליו ניתן לבצע הערכת שווי למניות החברה (ר' עניין קיטאל). על כן, הליכה במתווה שכזה תביא בהכרח לתוצאות ספקולטיביות שיגרמו בכל מקרה אי צדק לאחד מבני הזוג.
- מכל הטעמים לעיל, סבורים מומחי התובעת כי המתווה הראוי והנכון הינו דחיית מועד ההתחשבנות למועד המימוש בפועל.
- בהעדר שיטה מקובלת לחישוב שווי האופציות ולנוכח אי הצדק הערכי בגישת מומחה ביהמ"ש המעניקה לנתבע את ערך הזמן לאחר יום הקרע, יש לדעת מומחי התובעת לדחות את מועד ההכרעה למועד המימוש. לפי גישה זו התוצאה היא ששני הצדדים חולקים בסיכוי ובסיכון ובכך מתממשת השותפות הזוגית באופן המיטבי ומביאה לידי ביטוי במישור המהותי והערכי את האופי המיוחד של חברות הזנק כחברות "חלום" המשליך על מהות השיתוף הזוגי באופציות.
- לדעת מומחי התובעת, אין בהמלצתם לדחיית מועד ההתחשבנות למועד המימוש כדי לסתור את דיני המשפחה החוששים ברגיל מפתרונות הממשיכים את השותפות הזוגית לאחר פרידת הצדדים. הפתרון אינו פוגע באוטונומיה של בני הזוג והוא מאזן בין המחויבות לשותפות בנכסים שנרכשו במהלך הנישואים לבין הצורך לאפשר לכל אחד מהם עצמאות אוטונומית, מאידך.
- הנתבע יכול להמשיך ולעבוד בחברה על פי בחירתו וכל שכר ותגמול לרבות אופציות נוספות לאחר מועד הקרע יהיו בבעלותו הבלעדית ולתובעת לא יהיה בהם כל חלק. כך רשאי הנתבע להפסיק ולעבוד בחברה בכל עת שיחפוץ, תוך כיבוד האוטונומיה שלו. הפסקת העבודה תקצר את התקופה למימוש האופציות שצבר, והתובעת תקבל את חלקה מתוך מה שהנתבע יקבל.
- פתרון מוצע זה אינו מעורר חשש להכבדה על החברה או לפגיעה בניהול שלה, הראציונל לפיו בתי המשפט נמנעים מיצירת תלות של התובעת בהחלטות הנתבע הן משום שאין המדובר בחברה משפחתית אינטימית, ויש להניח כי קיימים עובדים רבים נוספים המחזיקים באופציות, והן משום שהמדובר באופציות ולא במניות ובכך לא תקום לתובעת זכות להצבעה או זכויות אחרות הנלוות להחזקה במניות.
- מהאמור והמובא לעיל, סברו מומחי התובעת כי יש לדחות חלוקת האופציות בין הצדדים למועד מימושן בפועל ובכך להגשים את החלום המאפיין את חברות ההזנק ואת העקרונות הבסיסיים של דיני השיתוף בישראל.
חוות דעת מומחה הנתבע
- הנתבע הגיש מטעמו, וכפי הרשות שניתנה, את חוות דעתו של ד"ר יואב מזא"ה מיום 15.5.16.
חוות דעת מומחה הנתבע עסקה בשתי שאלות עיקריות הנוגעות לאופציות: האחת – האם זכאית התובעת לחלקה באופציות הלא בשלות, והשנייה- מתי יש להעריך את שווין של האופציות, האם במועד הקרע או במועד המימוש, כמועד נדחה.
לגישת מומחה הנתבע, ד"ר מזא"ה, נכסים שנצברו במהלך הנישואין נוצרו כחלק ממאמץ משותף של בני הזוג ועקרון השיתוף חל רק בנכסים אלו שנצברו במהלך חיי הנישואין ותוך כיבוד ודבקות בעקרון האוטונומיה של הפרט, לצאת לחיים חדשים במנותק מבן הזוג לשעבר.
- ההלכה הנוהגת היא כי חלוקת הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין תעשה במועד הפרידה של בני הזוג אלא אם קיימים מקרים חריגים שבהם קיימת מניעה פרקטית (בדרך כלל של תזרים מזומנים). על כן הטענה כי יש לדחות חלוקת הנכסים למועד מאוחר יותר מנוגדת לעקרונות הבסיסיים ביותר של חלוקת רכוש בין בני זוג.
המחוקק היה ער למצבים בהם חלוקת הרכוש במועד הפירוק תביא לתוצאה בעייתית, על כן הסמיך הוא את בתי המשפט בהתאם לסע' 8(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 ל"קבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שווים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע".
משמע, אין לבתי המשפט הסמכות לקבוע את מועד האיזון כמועד מאוחר יותר, זאת על מנת למנוע התדיינויות אינסופיות של בעלי דין שרוצים לנסות ובדרך זאת ליהנות מעליה עתידית של נכסי בני זוגם או למנוע את הפרדת היחסים הכלכליים שבין הצדדים.
- לדעת מומחה הנתבע, בדרך כלל, חלוקת הנכסים במועד הקרע פועלת לטובת בן הזוג הלא רשום של הנכס והראיה כי המחוקק עצמו מצא להוסיף את סע' 5א לחוק יחסי ממון ולאפשר את פירוק השיתוף אף בטרם הוסדר הגט, וזאת באמצעות התיקון משנת 2008.
- סיבה נוספת לחלוקת הנכסים במועד הקרע, מוצא המומחה בגישה המסחרית ובין היתר בצורך להגן על צדדים שלישיים. לצדדים שלישיים אין אינטרס להיכנס לקונפליקט שבין בני הזוג הניצים וממילא מעדיפים הם לערוך עסקים למול בעלים אחד ולא למול שני בעלים בעלי אינטרסים מנוגדים המביאים לאי מימוש הנכס.
- מהטעמים לעיל, תפקידה של המערכת המשפטית לכפות על הצדדים את סיום הסכסוך במועד הקרע ולהימנע ככל שניתן מהמשך קיומו של הסכסוך על כלל המחירים הנלווים לכך.
- מומחה הנתבע ספקני לגבי השאלה, האם אכן התובעת תאפשר לנתבע לפעול בעתיד על פי הבנתו ורצונו בנוגע לאופציות, כפי שמציירים מומחי התובעת. כבר עתה מייחסת התובעת לנתבע חוסר הגינות ונכלוליות, על כן, לא מן הנמנע כי בעתיד תתערב התובעת בהחלטות הנתבע באופן מימוש האופציות מתוך החשד כי אינו פועל לטובתה. הפסיקה בארצות הברית מלמדת על קשיים במקרים בהם נדחה הפירוק באופציות למועד המימוש ובתי המשפט נאלצו למצוא פתרונות שונים ומשונים על מנת להתגבר על ניסיונות של בן זוג לשעבר להתערב באופן מימוש האופציות.
- בנוסף, סבור מומחה הנתבע כי המשך התלות הכלכלית שבין הצדדים יכולה לפגוע אף בחברת ***. מצב בו אחד הצדדים מחזיק באופציות שלבן זוגו לשעבר יש זכות לקבל מחצית שוויין, עלול להביא למגוון תוצאות בלתי רצויות, עד כדי מקרים בהם מקום העבודה יסיים את ההתקשרות עם בן הזוג שעבד אצלם.
- לפיכך סבור מומחה הנתבע כי יש לקבוע כלל עקבי לפיו לא תינתן האפשרות לדחיית חלוקת הנכסים מעבר למועד הקרע. אין לאפשר מצב בו יבחר בן הזוג שאינו הבעלים של הנכס את מועד המימוש. במקרה והנכס יעלה במועד המימוש אזי יבחר במחיר הגבוה ואם לחילופין, המחיר ירד במועד המימוש יבקש לקבל את חלקו במועד הקרע. אין היגיון להטיל על בן הזוג שהנכס רשום על שמו את מלוא הסיכון הכרוך בהמשך החזקת הנכס, אך ככל שהחזקת הנכס תניב תשואה – תחולק תשואה זו בין שני הצדדים.
- זאת ועוד, לדעת המומחה ד"ר מזא"ה, יש לדחות הטענה כי לא ניתן להעריך במדויק את שווין של האופציות וכי הערכה נכון למועד הקרע תהא ספקולטיבית ונסמכת על חישובים מתמטיים לא מדויקים. חישוב שווין של חברות פרטיות, אינו יוצא דופן ונעשה כעניין שבשגרה הן בהקשרים המסחריים והן בהקשרים המשפטיים, ובכלל זה אופציות של חברות פרטיות. המודל עליו נסמך מומחה ביהמ"ש של Black & Sholes מהווה את המודל המרכזי בנוגע להערכת שוויין של אופציות.
- מכל הטעמים לעיל, לדעת מומחה הנתבע אין לדחות את חלוקת האופציות למועד המימוש ויש לקבוע את שווין למועד הקרע.
- פרק 2 לחוות דעתו של ד"ר מזא"ה עוסק במהותן של אופציות הניתנות לעובד במסגרת העבודה. המחלוקת האחת עוסקת בשאלת זכאות התובעת לאותן 2,063 אופציות שלא הבשילו במועד הקרע. מומחה ביהמ"ש נקט בעמדה שהשיתוף באופציות אלה הוא ביחס שווה לחלקו של הזמן המשותף מתוך כל משך הזמן שהיה על בן הזוג שקיבל את האופציות לעבוד כדי שהאופציות יבשילו.
- בסוגיה זו, כך לטענת מומחה הנתבע, נחלקו בתי המשפט בעולם והיו שקבעו שאופציות שאינן בשלות אינן רכוש כלל ועל אחת כמה וכמה שאינן רכוש בר שיתוף במסגרת יחסי ממון בן בני זוג, המומחה ביסס דבריו אלו על פסקי דין זרים, אליהם הפנה.
באשר למחלוקת השנייה, האם התובעת זכאית לערך הזמן המקנה לה דחיית חלוקת שווי האופציות למועד מימושן, סבור המומחה כי יש לענות על כך בשלילה.
- המומחה מבחין בין אופציות סחירות לבין אופציות בלתי סחירות, כדוגמת האופציות שבידי הנתבע. אופציות סחירות הינן נכס נזיל לכל דבר ועניין והמחזיק בהן יכול למכרן, להעבירן , להורישן וכך הלאה. ערך הזמן באופציות סחירות הוא חלק מובנה מהאופציה .
- ואילו אופציות בלתי סחירות ניתנות לעובד במסגרת עבודתו ושונות מהותית מאופציות סחירות הן בנזילות שלהן והן בעובדה שערך הזמן אינו מהווה חלק מהותי מהאופציה ואינו שייך לעובד המחזיק באופציות. רכיב הזמן מהווה למעשה גורם שמחוץ לאופציה, המהווה רכיב שכר, שנרכש עם התמשכות העבודה של העובד בחברה. בכל שנה שהעובד ממשיך לעבוד בחברה, שכרו מורכב ממשכורתו הישירה והתוספת לערך הזמן שנוספה לאופציה במהלך שנה זו.
- היכולת לדחות את מימוש האופציות המוענקת לעובד הינה רכיב שכר עבורו כדוגמת רכיבי שכר אחרים כגון: הוצאות טלפון, דלק, אש"ל ועוד. על פי דיני המשפחה רכיבים אלו מהווים הכנסה משותפת במהלך תקופת הזוגיות אך אינם משותפים ממועד הקרע ואילך.
עובד שעזב את מקום עבודתו לאחר שנה אינו זכאי לדרוש את רכיב הזמן על התקופה שבה לא עבד בחברה, ומפסיד את הזמן העתידי.
- לשיטת מומחה הנתבע, יש לדחות את המלצות מומחי התובעת לעניין ערך הזמן אשר לגרסתם ניתן לתובעת עד למועד המימוש, שכן גישה זו, כך על פי המומחה, תביא בהכרח לעזיבת העובד את מקום עבודתו, זאת על מנת להפסיק את שיתוף בן הזוג לשעבר בחבילת השכר אליה הוא זכאי עבור עבודתו. רק מעבר למקום עבודה אחר יאפשר לעובד להיפטר מהצורך להעביר לבן זוגו לשעבר חלק מהטבות השכר שלו.
- בתי משפט בעולם קבעו כי ערך הזמן לאחר מועד הקרע אינו נכס משותף לצדדים. משהבשילו האופציות, בן הזוג לשעבר זכאי למחצית שווי האופציות במועד הקרע ומבלי להוסיף להן את ערך הזמן העתידי שהעובד יצבור במקום עבודתו לאחר הפירוד.
- לסיכום נקודה זו מפנה המומחה לפס"ד Mackunley v. Messerschmidt שם דחה ביהמ"ש את הטענה כי קיים קושי להעריך את שווי האופציות בטרם מימושן, גם אם מדובר באופציות של חברה פרטית, שאינה נסחרת בבורסה וקבע כי יש לחשב את שווי האופציות על פי ערכן במועד הקרע, ולא ערכן במועד המימוש.
- בהתייחסו לחוות דעת מומחי התובעת עולה בקורת כנגד מספר הנחות המובאות להלן: