א. ברישא לביקורת כלפי חוות דעת מומחי התובעת, סבור המומחה כי יש לפסול חוות דעת מומחי התובעת בהיותה מנוגדת להוראות ביהמ"ש אשר אפשר הגשת חוות דעת נוספת של מומחה מכל צד, שתעסוק באופן ספציפי בהיבטים הייחודיים לדיני המשפחה בהליך דנן. ואילו התובעת, הגישה חוות דעת של שני מומחים, האחד מתחום דיני המשפחה, פרופ' ליפשיץ והשני , פרופ' אסף חמדני מומחה בדיני תאגידים, חרף קיומה של חוות דעת מומחה ביהמ"ש שאף מומחיותו בדיני תאגידים וניירות ערך. על כן סבור המומחה כי על ביהמ"ש לדחות את חוות דעת ולמצער להורות על מחיקת סעיפים הדנים בתחום התאגידי (רשימת הסעיפים בדף 22 לחוות הדעת).
ב. המומחה דוחה את הנחת מומחי התובעת לפיה מומחה ביהמ"ש הסכים שחלוקה בעין היא הפתרון האופטימלי. לגרסת המומחה, הוציאו מומחי התובעת הדברים מהקשרם. אין המדובר באופציות רגילות, והעובדה כי האופציות שבידי הנתבע אינן ניתנות להעברה אינו עניין טכני בלבד, אלא מהותי. האופציות שנתנו לנתבע במסגרת עבודתו אינן עבירות וככאלה ערך הזמן שלהן הוא רכיב שכר עבור התקופה הרלוונטית.
יש לדחות ניסיון מומחי התובעת לשכנע כי מומחה ביהמ"ש מסכים שהפתרון האופטימלי הוא חלוקה בעין של האופציות, ולכן על ביהמ"ש להעניק לתובעת את שווי האופציות על פי שווין במועד המימוש. עמדת מומחה ביהמ"ש היא כי האופציות הניתנות במסגרת העבודה, והתלויות בהמשך העבודה, הן שונות מאופציות רגילות ולכן במקרה זה, חלוקה בעין של האופציות אינה צודקת ואינה ראויה.
ג. יש לדחות הביקורת שמעלים מומחי התובעת כנגד חוות דעת מומחה ביהמ"ש לפיה קבע זה כי ערך הזמן אינו נכס בר-שיתוף והמייחסים למומחה ביהמ"ש חוסר בקיאות בדיני משפחה. בצדק קבע מומחה ביהמ"ש כי יש להפריד בין ערך הזמן של אופציות שמוענקות לעובד במסגרת עבודתו לבין השווי הנאיבי הראשוני של האופציה. ככל שבני הזוג חיים במשותף ערך הזמן הינו משותף בהיותו חלק מחבילת השכר אותו מקבל העובד עבור התקופה הרלוונטית. ממועד הפירוד והלאה ערך הזמן אינו משותף. להבדיל מהאופציה שהוענקה לעובד במועד כלשהו, הזכות לדחות את מועד המימוש מהווה חלק מחבילת השכר של העובד שאינה משותפת לו ולבת הזוג לשעבר. תשואות עתידיות של נכס שאירעו בזכות יגיעה שיגע בעליו של הנכס לאחר סיום הזוגיות ומבלי שבן הזוג לשעבר תרם מאומה ליגיעה בתקופה שלאחר פירוק הקשר, אינם מקנים בהן שיתוף.
ד. ביקורת נוספת יש למומחה מטעם הנתבע, ובקשר עם הנחת העבודה שהניחו מומחי התובעת לפיה התובעת זכאית ליהנות מערך הזמן של האופציות לאחר הפירוד, בעוד שלמעשה השאלה עליה נדרשו המומחים להשיב היא האם יש לתובעת זכות בערך הזמן לאחר הפירוד.
היות והנחת מומחי התובעת היתה כי לתובעת זכות בערך הזמן לאחר הפרוד הרי שהמלצת מומחה ביהמ"ש פוגעת, בהכרח, בצורה קשה ודרמטית בזכות המוקנית לתובעת, ותשלול ממנה ערך כספי משמעותי אשר אליו היא זכאית על פי דין. ברם, המומחה סבור כי עמדה זו היא כשל לוגי של הנחת המבוקש, או בשמו הלטיני petition principia.
ה. המומחה מטעמו של הנתבע מבקר את האנלוגיה שעורכים מומחי התובעת לפנסיה התקציבית. לדעת המומחה, בניגוד למגבלות הנוקשות החלות על הפנסיה התקציבית שאף לא ניתן באמצעות אף מודל כלכלי לתמחר את שווי הצבירה בפנסיה התקציבית באמצע חיי העבודה של העובד, הרי ששווי האופציות להן זכאית התובעת במועד הקרע ניתנות לתמחור באמצעות מודלים כלכליים, כדוגמת המודל אשר הציע מומחה ביהמ"ש. ההחלטה האם לממש את האופציות, היא החלטה השקעתית הכרוכה בניהול סיכונים ושונה מאד במהותה ממערכת היחסים המורכבת שבין המעביד, העובד, קרן הפנסיה והמדינה בכל הנוגע להפרשות סטטוטוריות לפנסיה.
גם ועדת שוחט, שפרופ' ליפשיץ היה חבר בה, התייחסה לייחודיות של הפנסיה התקציבית שהינה חריג לדיני השיתוף הזוגי השואפים שעם הגירושין ינותקו ככל האפשר היחסים בין הצדדים באופן שתיווצר פרידה נקייה.
ו. כך לדעת המומחה, הנתבע מימש האופציות שהיו בשלות במועד הקרע ביום 19.3.2013. טענות מומחי התובעת כי האופציות הומרו לאופציות חדשות דינן להידחות. המרת האופציות הישנות , שפקעו או שעמדו לפקוע באופציות חדשות היתה הטבת שכר מובהקת שקיבל הנתבע במועד זה מחברת ***עבור עבודתו באותו המועד, הטבות שאין לתובעת זכות ליהנות מהן.
מכל הטעמים לעיל, סבור המומחה מטעמו של הנתבע כי יש להיצמד לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש.
דיון
- הצדדים נישאו זל"ז ביום ***ומשכך חל עליהם משטר איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון בין בני זוג"), החל על זוגות אשר נישאו מ- 1.1.1974 ואילך.
ביום *** התגרשו כאמור הצדדים זה מזו, וזאת לאחר התדיינות משפטית אינטנסיבית. מנישואיהם נולדו לצדדים שתי בנותיהן הקטינות, ש' (ילידת *** ) וא' (ילידת***).
- כאמור, המחלוקת המהותית אותה הותירו הצדדים להכרעת בית משפט הזה, משתרעת על שני עניינים עיקריים, האחד כמות האופציות להן זכאית התובעת, אם בכלל, והשנייה נוגעת לשווין של אותן אופציות. או באופן חד יותר, מתי הוא המועד בו תהיה זכאית התובעת לשווין.
- מחלוקת זו שעניינה, איזון משאבים באופציות שאינן עבירות ואינן סחירות בבורסה מקימה קושי לקבוע את שוויה של טובת ההנאה הניתנת לעובד במועד ההקצאה. מיסוי אופציות סחירות בעת הקצאתן איננו מיסוי ספקולטיבי הנשען על הכנסה עתידית העשויה לצמוח לעובד, אלא מיסוי של הכנסה קונקרטית שנצמחה לו כבר במועד ההקצאה, זאת להבדיל מאופציות לא סחירות ולא עבירות, כבמקרה זה, בהן קיימת הערכת שווי ספקולטיבית קודם למועד מימושן.
סוגיה זו העוסקת בשאלת המועד להערכת שוויין של אופציות בין בני זוג, אם במועד הקרע או לחילופין במועד מימושן, לא נדונה בערכאה שיפוטית כלשהי במדינת ישראל, עד היום.
באשר לדרך איזון המשאבים, קובע סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון, כי :
"(ג) באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים".
בפסיקה נדונה שאלת הענקת אופציות לעובדים:
"הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הוא אפשרי והוא נפוץ בעיקר בעולם ההיי-טק. הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. הסדר שכזה הוא תנאי מתנאי הסכם ההעסקה של העובד ועיקרו הוא מתן אפשרות לעובד לרכוש מניות בחברה המעסיקה במחיר קבוע ובכפוף לתנאים כאלה ואחרים. תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון – תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסמכת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה. לא הרי תכנית אופציה בחברה פלונית כהרי תכנית אופציה בחברה אלמונית וכל מעסיק משרטט לעצמו את מסגרת התכנית על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו.
תכנית של אופציה להענקת מניות לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה העבודה ויכולה גם לבוא לידי ביטוי במסמך נפרד החיצוני לחוזה העבודה. קיומה של תכנית שכזו, היקפה ותנאיה יילמדו מן המקור המשפטי ממנו נולדה מן הראיות הנוגעות לדבר ומכלל נסיבות העניין. (ע"ע (ארצי) 182/07 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' רוני גרושקה 21.8.07)
- כן קיימת התייחסות בפס"ד עובדיה מזרחי נ' בכורים מ.ג. סוכנות לביטוח (1993) בע"מ מפי השופטת מיכל לויט לשאלה הסדר אופציות, מהו?
הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הפך בשנים האחרונות להסדר נפוץ בעולם ההיי-טק, אבל לא רק בו...
הסברים למה היא "אופציה לעובדים" מצאנו בספרו של עו"ד שמעון לביא, אופציות לעובדים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"א-2001. עו"ד לביא מבהיר בספרו כך:
"אופציה לעובדים על מניות היא סוג מיוחד ונוסף לגיוס הון של חברה – גיוס ההון האנושי... מטרתה גיוס הון אנושי ולא פיננסי, תוך שהיא משלבת בתוכה סממנים משני הסוגים האחרים. היא נטלה מחלוקת הדיבידנד את אלמנט ההטבה הכספית ונטלה מהצעת הזכויות את אלמנט ההצעה הבלתי הדירה (עמ' 1 לספר)...
הקצאת 'אופציה' לעובדים על מניות אינה משנה את הגדרת המונח 'אופציה'. השוני היחיד הוא קביעת זהותו של הצד המקבל ואפיונו, היינו הקביעה כי הצד המקבל הוא עובד, כלומר אישיות משפטית טבעית, שיש לו יחסי עובד-מעביד עם נותן האופציה...
בהקצאה לעובד מוסיף הצד הנותן באופציות מסוג זה תנאים על אלה שיש באופציה "הרגילה". תוספת מגבלות אלה מתייחסת, בדרך כלל, לעבירות, לסחירות וכו'... (עמ' 8 לספר)...
"הגדרת כתב אופציה על מניות לעובד היא "תעודה המעניקה זכות לעובד תאגיד שהוציא את התעודה, לרכוש בעתיד מניה של תאגיד, במחיר, בתנאים ובמועד בעת הנפקת התעודה... Stock Option אינו שכר עבודה, ואינו תשלום או גמול כספי מכל סוג שהוא. למעשה, אין הוא סכום כספי כלל, אלא זכות עתידית (עמ' 16 לספר)". (עב (ת"א) 4819/03 עובדיה מזרחי נ' בכורים מ.ג. סוכנות לביטוח (1993) בע"מ 3.7.08)
וגם: "לשיטה של תגמול עובדים באמצעות הענקת אופציות יתרונות רבים. כך למשל, אין היא מחייבת תשלום כסף מזומן לעובד, דבר אשר עשוי להקשות על מצב הנזילות של החברה המעבידה. יתר על כן, הקשר בין העובדים לחברה מתהדק, שכן ניגוד האינטרסים המובנה הקיים ביניהם מצטמצם ונוצרת זיקה ישירה בין תפקודו של העובד לבין התגמול שהוא מקבל. זאת, בשל ההנחה כי תפקוד טוב של העובדים יביא לעליית ערך האופציות שבידיהם (ראו, ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדיש תוכנה בע"מ, פ"ד נב(5) 673, 698-697 (1998)). לאור האמור, הפכה הענקת אופציות לדרך מקובלת ונפוצה לתגמול עובדים על ידי חברות במשק, ובפרט בתחום ההיי-טק. " (ע"א 6159/05 פקיד שומה תל אביב 3 נ' יחזקאל לפיד, פ"ד סג(1) 235, 245 2008)
במקרה דנן, אין חולק כי החל מיום *** מועסק הנתבע בחברה ***, כאשר בחלק מהזמן עבד הנתבע *** ובחלק מהזמן ***.
- בבואנו להכריע במחלוקת אשר נפרסה, נראה כי השאלה הראשונה עליה יש לתת תשובה הנה כמות האופציות להן זכאית התובעת, אם בכלל.
לזכות הנתבע נצברו 30,782 אופציות, אשר הוענקו לו במספר מועדים: ביום *** הוענקו לו 23,276 אופציות במחיר מימוש של*** שניתנות למימוש למניות רגילות בתקופה של עד 6 שנים ממועד הענקתן. החל מיום*** כל האופציות בשלות וניתנות למימוש. ביום *** הוענקו לנתבע 4,506 אופציות שניתנות למימוש במחיר של *** למניה רגילה בתקופה של עד 6 שנים ממועד הענקתן. החל מיום*** גם כל האופציות הללו בשלות וניתנות למימוש. ביום*** הוענקו לנתבע 3,000 אופציות במחיר מימוש של***, כאשר 750 אופציות ניתנות למימוש לאחר שנה ו- 2,250 אופציות על פני 12 רבעונים החל מ-*** (187 אופציות לרבעון). האופציות פוקעות ביום *** ביום ***הוענקו לנתבע 27,782 אופציות נוספות (אשר כאמור להלן, נתנו כתחליף לאלו שהוענקו בשנת***ו-*** ).
הקצאת אופציות לעובד, בתמורה לתשלום מחיר הנמוך ממחיר השוק שלהן או בחינם, הינה טובת הנאה בשווה כסף. עובר לתיקון 132, היו קיימים בפקודה שני מסלולים למיסוי טובת ההנאה שהופקה לעובד מהאופציות שהוקצו לו. המסלול הראשון הינו מסלול ללא נאמן (להלן - המסלול הרגיל)...לצד המסלול הרגיל היה קיים בפקודה מסלול נוסף, אשר יצר הסדר מיוחד להקצאת אופציות ומניות לעובדים תוך הפקדתן בידי נאמן (להלן - מסלול 102). על מנת להיכנס למסלול זה, נדרשה הקצאת האופציות לעמוד במספר תנאים. אחד מתנאים אלה היה הפקדתן של האופציות בידי נאמן למשך תקופה שלא תפחת מעשרים וארבעה חודשים. על פי סעיפים 102(ב) ו-102(ג) לפקודה, מועד החיוב במס במסלול זה הינו בעת מכירת האופציות או המניות על ידי הנאמן או לחלופין בעת העברתן של אלה לידיו של העובד. (ע"א 6159/05 פקיד שומה תל אביב 3 נ' יחזקאל לפיד, פ"ד סג(1) 235, 245 2008)
- כך גם במקרה דנן. תכנית הקצאת האופציות של החברה נעשתה בהקצאת אופציות שלא היו ניתנות להעברה לאחר, באמצעות נאמן ובהתאם לסע' 102 לפקודת מס הכנסה, משמע, ללא חיוב במס במועד הקצאתן.
הקצאת האופציות נעשתה בכתב ובחתימת הנתבע למעט בהקצאה השנייה מיום *** (נספח 3 לפניית התובעת למומחה ביהמ"ש).
- מכל האמור לעיל, אין חולק כי האופציות נתנו לנתבע במהלך חייהם המשותפים של הצדדים ורובם הגדול של האופציות, 28,719 אופציות, הבשילו במהלך חייהם המשותפים. יתרת 3,000 האופציות שנתנו לנתבע ביום *** נחלקו לתקופות הבשלה שונות, וכמות האופציות אותן חישב מומחה ביהמ"ש אשר לתובעת זכות בהן, מקובלת עלי.
סה"כ, כתחשיב מומחה ביהמ"ש, זכאית התובעת למחצית מ - 29,652 אופציות, קרי, התובעת זכאית לשווין של 14,826 אופציות. חישוב זה עולה בקנה אחד גם עם דעת מומחי התובעת.
- טענת הנתבע כי התובעת אינה זכאית לחלק היחסי מאותן 2,063 אופציות שהבשלתם לאחר מועד הקרע, דינה להידחות.
עמדה בפני הנתבע האפשרות לחקור את מומחה ביהמ"ש ולהעלות טענותיו, ו/או להפנות למומחה ביהמ"ש שאלות הבהרה בנושא. משלא ניצל הנתבע אפשרויות אלו וויתר על חקירת מומחה ביהמ"ש, חוות דעת מומחה ביהמ"ש בנושא זה מקובלת עלי. מומחה הנתבע סבר כי מסקנות מומחה ביהמ"ש וחישוביו ניתנם לביקורת אולם לא הציע חישוב אחר למעט הפנייה אל פסקי דין זרים הנוקטים בפתרונות אחרים.
- כשם שמקובלת על הנתבע חלוקת האופציות שהבשילו במועד הקרע שווה בשווה בין הצדדים אין כל שוני בינן לבין יתרת האופציות אשר נתנו לנתבע ביום ***, קודם למועד הקרע ובהתאם לחישובי מומחה ביהמ"ש התובעת זכאית לחלק היחסי של האופציות , קרי, ממועד הענקתן ביום *** ועד למועד הקרע, סה"כ 304 ימים, אורך תקופת השותפות בתוך תקופת ההבשלה.
- טעם נוסף שהעלה מומחה הנתבע בחוות דעתו כנגד עתירת התובעת לדחות הערכת שוויין של האופציות למועד המימוש, הוא כי הנתבע מימש 27,782 אופציות ביום ***. עולה איפה, לדעת המומחה מטעם הנתבע, שאף לפי גישת התביעה זכאית התובעת לשווי האופציות במועד המימוש, השווי שאליו היא זכאית הוא שווי האופציות ביום ***.
- יש לדחות טעם זה שהעלה מומחה הנתבע מהנימוקים הבאים: למעט גרסת מומחה הנתבע לא נטען הדבר על ידי מי מטעם הנתבע ואף לא על ידי מומחה ביהמ"ש. גרסת המומחה כי הנתבע מימש את האופציות ביום *** לא הוכחה לא על ידי הנתבע עצמו ואף מומחה ביהמ"ש לא טען זאת בחוות דעתו.
- מחד, טענת מומחה הנתבע כי הלכה היא שחלוקת רכוש בין בני זוג תיעשה במועד הקרע.
רצונו של בן זוג לקבל מחצית שוויו של נכס במועד מאוחר יותר , מנוגד לעקרונות הבסיסיים ביותר של חלוקת רכוש בין בני זוג. כאמור סע' 8(3) לחוק יחסי ממון מסמיך את ביהמ"ש, במקרים חריגים, לקבוע שווים של נכסים למועד מוקדם יותר שייקבע, קודם למועד הקרע, אך לא ניתן לקבוע את מועד האיזון מאוחר יותר למועד הקרע. (ההדגשה שלי נ.פ.)