תמש (ראשל"צ) 10339-03-12 ש.צ נ' י.צ - חלק 4

1. מאידך, סבור מומחה הנתבע כי התובעת זכאית לשווי האופציות במועד המימוש. השווי לו היא זכאית על פי דעת מומחה הנתבע, הוא שווי האופציות ביום ***

אין חולק כי יום ***הינו שנה לאחר מועד הקרע. מכאן שעמדה זאת מנוגדת לשיטתו של המומחה לעיל, לפיה לא ניתן לקבוע מועד איזון לאחר יום הקרע. (ההדגשה שלי נ.פ). הסתירה בין העקרונות הבסיסיים של דיני המשפחה, לעיל, לבין טענתו כי התובעת זכאית לשווי האופציות במועד המימוש ביום *** סותרים זה את זה.

1. גם אם אלך לשיטתו של המומחה ד"ר מזא"ה, לא הוכיחו לא הנתבע, לא החברה ואף לא המומחה כי אכן הנתבע מימש את האופציות ביום *** . לא הוכח כי הנתבע נדרש לשלם מיסוי בגין המימוש, לא הוגשה כל ראיה מטעם החברה כי הנתבע רכש מניות של החברה, אלא כל שעשה, המיר אופציות קודמות באופציות חדשות. הנתבע עצמו לא טען על מימוש אותן 27,782 אופציות. ההיפך, הנתבע מבקש לשלם לתובעת מחצית שווין של האופציות במועד המימוש ובערכן ביום הקרע.

1. יתרה מכך, ביום ה- 10.9.14 שלח ב"כ הנתבע מכתב למומחה ביהמ"ש בו הציג את עמדתו ובין היתר ציין שם כי" מיותר לציין כי היות האופציות "ווסטד" קרי, ניתנות למימוש אין משמעותה כי באפשרותו האובייקטיבית של שולחי לממשם מתי שיבחר, וכנהוג בחברות הזנק- רק בעת מכירת החברה או בהנפקתה האופציות הופכות להיות ברות מימוש. ברור לך כי בסיטואציות אלה אין עסקינן בשוק חופשי במובנו המקובל" (סע' 6) .תוכן המכתב מעיד בבירור כי הנתבע לא מימש את האופציות נכון למועד שליחת המכתב, ו/או עד היום.

1. יתרה מכך, בדיון מיום 27.11.14 אישר ב"כ הנתבע כי: נתנו צווים אופרטיביים בנושא האופציות, אבל מרשי מודיע שכמות האופציות לא תשתנה, לא יעשו דיספוזיציות או שינויים. (ר' פרו' עמ' 36, שו' 2-3). אם אכן נכונה טענת מומחה הנתבע הרי שהנתבע לא עמד בהתחייבויותיו וערך דיספוזיציות  ו/או שינויים בכמות האופציות, זאת בניגוד להוראת סע' 50 להסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.11.14.

מכל הטעמים לעיל יש לקבוע כי התובעת זכאית לשווים הכספי  של 14,826 אופציות, מחצית האופציות אשר הוענקו לנתבע בשנת 2005.

השאלה השנייה- מועד מימוש האופציות

1. לאחר שקבעתי כי התובעת זכאית למחצית שוויין של 29,652 אופציות, יש לדון עתה בלב ליבה של המחלוקת, האם להיענות לעתירת התובעת ולהותיר את עריכת איזון שוויין של האופציות למועד מימוש עתידי ולא למועד הקרע.

עקרון הפרידה הנקייה

1. התובעת עותרת לדחיית עריכת איזון שווין של האופציות עד למועד מימושן על ידי הנתבע. לשיטתה, האופציות נתנו במהלך החיים המשותפים ומשכך הינן משותפות לה ולנתבע, מכוח עקרון החלוקה השוויונית בעין בין הצדדים, ומכוח תום הלב וההגינות, וככל שקיימת מגבלת עבירות של האופציות לאחר, הרי שחלקה של התובעת יוחזק על ידי הנתבע עבורה בנאמנות עד מועד אפשרות מימושן של האופציות והמניות.

1. לשיטת התובעת השותפות ארוכת השנים לאותו חלום מקנה לה את הזכות לקבלת מחצית משווי האופציות עת יבשילו הפירות אשר נזרעו עוד במהלך חיי הנישואין. לתובעת, כך לטענתה, הזכות לקבל הזדמנות שווה לזו של הנתבע לממש את הפוטנציאל המשמעותי הקיים באותן האופציות אשר שוויין צפוי להגיע לסכומים גבוהים.

התובעת מוכנה ליטול על עצמה את מלוא הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהחזקתן של האופציות, עד למועד מימושן, לטוב ולרע.

1. הנתבע מנגד מתנגד לדרישת התובעת לאזן שווי האופציות במועד מימושן על ידו, אלא כשוויין חודשיים ימים לאחר מועד הקרע, בהתאם להמלצות מומחה ביהמ"ש ולהוראות החוק. לשיטת הנתבע עתירת התובעת מנוגדת להוראות החוק ולרציונאליים החלים והנוהגים בדיני המשפחה . הנחת התובעת כי הינה שותפה באותן אופציות נוגדת לחוק הקובע כי הזכות לאיזון הינה אובליגטורית  בלבד, ועתירתה להותיר את אותה שותפות באופציות עד למימושן, שנים ארוכות לאחר מועד הקרע ופרידת הצדדים נוגדת את הרציונאל של דיני המשפחה הגורס כי יש וראוי לסיים את הקשר הכלכלי שבין בני זוג שנפרדו, בסמוך למועד הקרע.

1. קבלת עתירתה של התובעת תביא לעשיית עושר ולא במשפט, עת המדובר בקבלת הנאה בהשבחה פוטנציאלית של האופציות לאחר מועד הקרע, השבחה שמקורותיה בעבודת החברה והנתבע , לאחר פרידת הצדדים.

1. המחלוקת העומדת בפני ביהמ"ש בשאלת מימוש האופציות הינה מורכבת, חדשנית ולא עסקו בה בתי המשפט בארץ קודם להליך דנן, למעט פסה"ד של השופט גייפמן משנת 2007 לא קיימת כלל פסיקה בבתי המשפט למשפחה לעניין חלוקת אופציות בין בני זוג ומועד מימושן.

1. ככלל, מועד הקרע הוא המועד הקובע לביצוע פירוק השיתוף בין הצדדים ובתי המשפט למשפחה נוהגים לערוך את איזון המשאבים בין הצדדים ממועד הנישואין  ועד למועד הקרע.

(חוק יחסי ממון בין בני זוג  התשל"ג-1973 (להלן- חוק יחסי ממון או החוק) קובע בסע' 5, כי "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג"... מנגנון זה כונה בפסיקתו של בית משפט זה "הסדר איזון המשאבים" או "שיטת השיתוף הדחוי", ונקבע כי משמעותו הינה הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין וחלוקה של כלל הנכסים במועד התרת הנישואין בדרך של שומה כספית של נכסי כל אחד מבני הזוג וביצוע "תשלומי איזון" ביניהם [ראו: עניין יעקובי בעמ' 549-548; עניין אבו רומי בעמ' 179]. (בעמ  1398/11 אלמונית נ' אלמוני 26.12.12).

1. ברבות הימים, בשנת 2008 תוקן חוק יחסי ממון ונוספו לו תחנות איזון נוספות קודם למועד פקיעת הנישואין. בתיקון 4 (תשס"ט), אפשר המחוקק את ביצוע איזון משאבי הצדדים אחר שחלפה שנה ממועד הגשת תביעה להתרת הנישואין או הגשת תביעה רכושית (סע' 5 א (א) 1 (א) ו- (ב) לחוק) וכן אם קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה.

1. בתי המשפט שעסקו בענייני המעמד האישי קבעו מועד קרע, אף קודם לחקיקת חוק, יחסי ממון בין בני זוג , אשר נחקק בשנת 1973 עת שהיה נהוג משטר חזקת השיתוף, אף אם הצדדים היו נשואים, אולם הפסיקו לנהל את חייהם במשותף. רכוש שנצבר לאחר מועד הקרע  יוחס לצד שרכש אותו או שהרכוש נצבר על שמו ולא  נחלק בין הצדדים. עקרון זה המשיך והתקיים גם לאחר חקיקת חוק יחסי ממון ואף בתיק זה, קבעו הצדדים את מועד הקרע ליום 1.3.12, עובר ליום הגירושין.

1. בסיכומיו שב והפנה הנתבע לחוק המורה על חלוקת הרכוש המשותף במועד הקרע. לחיזוק טענתו הפנה לדעת של פרופ' ליפשיץ המצדד בפרידה נקייה ( clean break) ליבון וסיום כלל המחלוקות הכלכליות במועד הקרע.

1. אכן המגמה של בתי המשפט למשפחה היא לנסות ולסיים את המחלוקות הרכושיות במועד הקרע ובסמוך ככל הניתן לפרידת הצדדים בפועל ולא להותיר כל קשר כלכלי בין הצדדים לאחר הפרוד. כל נכס ורכוש אשר נצבר לאחר מועד הקרע שייך לבעל הנכס בלבד בהיותו מופק לאחר מועד הקרע ללא שהצד האחר השתתף ביצירתו.

1. בנסיבות אלו לא קיימת, לכאורה, כל מעורבות של בן הזוג השני, לא בנכס גופו ולא בהשבחתו. במועד הקרע מסתיים השיתוף הכלכלי בין הצדדים. הזכות שמתגבשת לעת הזו היא להפרש בשווי הנכסים שצבר כל צד, בתקופת השיתוף הכלכלי (שקדם למועד הקרע) כפי ערכם במועד הקרע.   וכדברי השופט רובינשטיין בפס"ד פלונית נ' פלוני:

" במקרה דנן לא הייתה למבקשת כאמור יד בניהול החברה, וכל מה שעבר על החברה מאז יום הפירוד ועד הנה אינו מצוי בשליטתה. אין מקום להפוך אותה לשותפה רטרואקטיבית בניהולו של גוף, ברווחיו או בהפסדיו משלא הייתה לה שותפות אמיתית בשליטה בו. אין מקום אפוא לשתפה בפירותיו לא ב"ענבים" ולא ב"באושים", כלשון השופט טירקל בע"א 5640/94 הנ"ל [9], בעמ' 257 (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני , נט (4) 614, 623 2005).

1. עם זאת, כל מקרה לנסיבותיו.

גם פרופ' ליפשיץ  מחריג את עקרון הפרידה הנקייה במקרים מסוימים בהם לא ניתן לבצע חלוקה סופית במועד הקרע של נכסים ששורשיהם נעוצים בתקופת החיים המשותפים ונצברו במהלך הנישואים. בספרו "השיתוף הזוגי" (התשע"ו-2016))  מחריג פרופ' ליפשיץ נסיבות מיוחדות בהן לא ניתן יהיה לבצע פרידה נקייה. מצאתי להביא חלקם:

- בני זוג שלהם ילדים קטינים מחויבים ממילא לקשר אישי וכלכלי גם לאחר הגירושים, ומשם כך הרעיון של פרידה נקייה בכל מקרה איננו ישים בעניינם (עמ' 279).

- כן סבור פרופ' ליפשיץ כי סע' 8(2) לחוק יחסי ממון אימץ את הכלי האקוויטבילי אשר מבקש להגשים את השאיפה המשותפת ולאפשר לבני הזוג פרידה סופית בעת הגירושים בלי לקפח את בן הזוג הביתי שכושר השתכרותו  לא התפתח במהלך הנישואים ובדרך שאינה פוגעת במחויבות המודרנית לפרידה נקייה. עם זאת לא תמיד יצליח המודל האקוויטבילי להתחשב בכל האינטרסים והצרכים המתעוררים ויהיה צורך לצרף סעדים משלימים שישתלמו בדרך של תשלום עתי ולא בסכום חד פעמי בעת הגירושים (עמ' 305-307).

-כך במצבים שבהם לבני הזוג נכסים מועטים או שנכסיהם זניחים לעומת הפער בכושר ההשתכרות, הרעיון של פרידה נקייה איננו ריאלי. לכן במצבים אלה יש להעדיף- כחלופה להערכה ההיפותטית של כושר ההשתכרות העתידי – חלוקה בפועל של המשכורת הזוגית למשך זמן מה לאחר הגירושים או למצער קביעת תשלומים עתיים על סמך הערכה עתידית, אך הכפפתם לכלל של שינוי נסיבות (עמ' 310-311).

נמצאנו למדים כי גם לדעתו של פרופ' ליפשיץ,  אין ליישם את ההכרעה העקרונית בדבר פרידה נקייה באופן דווקני, ויש ויהיו מקרים אשר יצדיקו גם לטעמו את הסטייה מהעיקרון האמור.

אומר כבר כעת כי לדידי סברתי כי מטעמי צדק והגינות ולעיתים גם מטעמי סבירות וודאות, יש כדי להצדיק סטייה מעקרון "הפרידה הנקייה" אשר באופן כללי וראוי ויהיה העקרון המנחה לפתרון המחלוקות הכלכליות.

1. מומחי התובעת הפנו כדוגמה להלכה הפסוקה בנוגע למימוש חלקו של בן הזוג בפנסיה התקציבית, לאור מאפייניה המיוחדים ה"מבוססת על צבירת אחוזי גמלה לכל שנת ותק של העובד. הזכות לגמלה מתגבשת עם הגעת העובד לגיל פנסיה, בכפוף לכך שצבר מספר שנות ותק מינימלי לצורך גיבוש הזכאות (בג"ץ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, [3], להלן: ענין שגיא). " (בגץ 6784/06 רס"ן רונית שליטנר ו-25 אחרים נ' הממונה על תשלום גמלאות, פ"ד סד(2) 581, 603 2011).

1. הכלל הוא ועל פיו נוהגת ההלכה הפסוקה, כי יש לאזן את  המשאבים המשותפים בין הצדדים במועד הקרע ולקבוע כי נכסים שמועד מימושם חל, בזמן עתידי,  לאחר מועד הקרע, יחולקו בעת גמילתם של אותם הנכסים העתידיים בין הצדדים, וכדברי השופט גייפמן במאמרו "זכויות פנסיה ונכסי פרישה   אחרים- כנכסים בני חלוקה ": למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש- רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות , למימוש הזכויות של בן הזוג התובע. חריג זה יש להחילו בהסכמת הצדדים או כאשר בן הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים , בה בשעה שבן הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו".         (י. גייפמן, "זכויות פנסיה ונכסי פרישה   אחרים- כנכסים בני חלוקה " , הפרקליט מא (א-ב) עמ' 124-125).

• בהחלטת השופט אלון גביזון בתיק פלונית נ' פלוני נדונה השאלה האם כטענת התובעת, שם, על בית המשפט להורות על איזון המשאבים בסכום חד פעמי אשר ישולם כבר כעת (מועד הקרע: נ.פ.)  (להלן: המסלול הראשון") ,או שמא, כטענת הנתבע, שם, על בית המשפט להורות כי איזון המשאבים יעשה במועד גמילת הזכויות (להלן:" המסלול השני") . במקרה האמור, סבר ביהמ"ש כי מסלול איזון  המשאבים הראשון  מקל על הפירוד הכלכלי  שבין בני הזוג  ומונע מהם להיות מחוברים זה לטבורו של זה למשך שנים רבות לאחר סיום ההליך המשפטי. יתרון חשוב זה הטמון במסלול הראשון , די בו כדי לא ליתן מראש ובאופן אוטומטי עדיפות למסלול השני על פניו. יתרה מזו, איזון המשאבים ע"פ המסלול הראשון יכול וימנע מהצדדים התדיינות משפטית עתידית בכל הקשור לאופן יישום האיזון, ואף יצור בפני הצדדים ודאות כלכלית עם מתן פסק דינו של בית המשפט.

• חרף שביהמ"ש סבר כי יש לאזן המשאבים במועד הקרע, לאור חוות דעת האקטואר שקבעה כי בהתאם למסלול הראשון יגרם לנתבע נזק כספי, קבע ביהמ"ש כי יש לבחור במסלול השני, וזאת על מנע להימנע מפגיעה כספית בצד השני: "בתשובתו של המומחה לשאלת הבהרה שהפנה לו ב"כ הנתבע השיב המומחה כי בחירת המסלול הראשון יגרום לנתבע הפסד כספי, ככל שמועד פרישתה של התובעת יהא מוקדם יותר ממועד הפרישה בהתאם לחוק. ראה לעניין זה תשובת המומחה האקטוארי מיום 7/5/15. תשובתו זו של המומחה, אשר לא נסתרה, די בה כדי שבית המשפט לא יבצע את איזון המשאבים לפי המסלול הראשון וזאת חרף היתרונות הטבועים במסלול זה כמפורט לעיל. (תמ"ש (ב"ש) 3288-03-14 פלונית נ' פלוני 7.7.15 ).

1. בתי המשפט למשפחה ואף קודם, בתי המשפט המחוזיים, שדנו בענייני המעמד האישי סברו באופן עקבי ורציף  כי זכות בן/בת הזוג לקבלת חלקם בפנסיה התקציבית, המתגבשת רק ביום הפרישה, ועד אז לא ניתן לדעת מה שוויה, תחל ממועד גמילתה של הפנסיה ולא קודם, על בסיס חישוב הזכויות היחסיות של משך הנישואין. נכון הדבר לכל יתר הזכויות הפנסיוניות, וכדברי הנשיאה (בדימוס) בייניש: "נפסק כי זכויות פנסיה ופרישה שנצברו במהלך החיים המשותפים הינן בנות-חלוקה ביחסים הרכושיים בין בני-הזוג אף אם זכויות אלה יבשילו לאחר הגירושין, ובלבד שמימוש הזכויות יידחה עד למועד גמילתן " (בגץ 7716/05 פלוני נ' פלוני  27.8.07 , ר' גם  (תמ"ש (נצ') 7080-04 כ.מ.ת נ' ה.ת. 17.1.12) ; (ע"א 809/90 מרדכי חי לידאי נ' דבורה לידאי , מו (1) 602, 611 (1992);  (תמ"ש (י-ם) 17493/06 פלונית נ' פלוני 27.11.11).

1. רוצה לומר, הטענה כי גישת בתי המשפט למשפחה  והשאיפה לסיים את המחלוקות הרכושיות במועד הקרע אינה דווקנית.

במקרים בהם מדובר על נכס שעדין לא הגיע לגמילה במועד הקרע, כדוגמת פנסיה תקציבית, התלויה בצבירת שנות ותק מינימלי, יטו בתי המשפט לא לפסוק חלוקת הכספים טרם גמלה הפנסיה.