עפ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל נ' מרסי זלקינד

ניתן ביום 05 יולי 2017

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים או החוק), בעניין העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין וללא הסדרת ביטוח רפואי. על פי עובדות כתב האישום, המשיבים העסיקו את העובדת הזרה בעבודות משק בית במשך כ-4 שנים תוך הלנתה בביתם. המשיבים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירה של העסקת העובדת ללא היתר, לפי סעיף 2(ב)(1)-(2) לחוק. במסגרת גזר הדין בוטלה הרשעת המשיבים, ובית הדין הורה כי הם ירצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות. כמו כן הורה בית הדין למשיבים לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע כל עבירה על פי חוק עובדים זרים למשך 5 שנים, שבצידה קנס בשיעור של 100,000 ש"ח, ככל שלא ימלאו אחר ההתחייבות (השופטת אריאלה גילצר-כץ; הע"ז 38606-10-13). הערעור שלפנינו סב על החלטת בית הדין האזורי שנמנע מלהרשיע את המשיבים בעבירה של אי תשלום ביטוח רפואי (עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק, כמו גם על ביטול הרשעתם בעבירה לפי סעיף 2(ב)(1)-(2), במסגרת גזר הדין.

הצדדים הודיעו לנו על הסכמתם כי פסק הדין בערעור ישלח אליהם בדואר.

2. נקדים ונאמר כי במהלך הדיון בערעור הודיעו המשיבים על הסכמתם לקבלת הערעור לגבי המשיבה 1 (להלן: המשיבה). בהתאמה למוסכם כאמור, החלטנו להרשיע את המשיבה בעבירה לפי סעיף 2(ב)(3), אי תשלום ביטוח רפואי לעובדת מושא האישום, ולהורות על ביטול החלטת בית הדין האזורי כפי שניתנה במסגרת גזר הדין, לבטל את הרשעתה על עבירה לפי סעיף 2(ב)(1)(2) לחוק. כך נותרה עומדת בעינה הרשעת המשיבה בעבירה לפי סעיף 2(ב)(1 ו-(2) - העסקת עובד זר ללא היתר כדין.

כמו כן, לאחר ששקלנו את כלל חומר התיק לרבות טיעוני הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה החלטנו לבטל את החלטת בית הדין האזורי שניתנה במסגרת גזר הדין בדבר ביטול הרשעת המשיב בעבירה לפי סעיף 2(ב)1) ו-(2) לחוק. נוסף על כך, החלטנו להרשיע את המשיב על יסוד הודאתו בעבירה לפי סעיף 2(ב)(3), בעניין העסקת העובדת ללא ביטוח רפואי.

על יסוד האמור, יוחזר התיק לבית הדין האזורי לגזירת עונשם של שני המשיבים בגין עבירות לפי סעיפים 2(ב(1)ו-(2), וסעיף 2(ב)(3) לחוק.

מבוטלת החלטת בית הדין האזורי בעניין שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. עומדת בעינה החלטת בית הדין האזורי, שהורה למשיבים לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי חוק העונשין. על פי בקשת המערערת ובהסכמת המשיבים, מתוקן בזאת גזר הדין בחלק זה שלו, כך שתוקף ההתחייבות יהיה למשך 3 שנים, בהתאם להוראות הדין, במקום 5 שנים כפי שהורה בית הדין האזורי.