- על כן קבע בית הדין האזורי כי המשיב לא יורשע. בית הדין חייב כאמור את שני המשיבים לחתום על התחייבויות להימנע מביצוע כל עבירה על פי חוק עובדים זרים. גובה ההתחייבות 100,000 ש"ח למשך 5 שנים. בית הדין הורה כי המשיבים ירצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות, וחייב אותם בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. על פי החלטת בית הדין האזורי מיום 29.10.15, ביצוע גזר הדין עוכב עד למתן החלטה אחרת של בית דין זה.
הערעור
עיקר נימוקי המערערת
- על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא כי מקום שהוכחה אשמתו של אדם בהליך פלילי יש להרשיעו, וניתן לחרוג מכך רק בהתקיים נסיבות יוצאות דופן. הקפדה על הכלל הזה מסייעת לאכיפה אחידה ושוויונית, והיא נדרשת לצורך הגשמת תכליות הענישה ובהן הרתעה אישית וכללית.
המערערת מציינת כי ביטול הרשעת המשיב בנסיבות המקרה אינה עומדת בתנאים שנקבעו לכך בהלכה הפסוקה. מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי אותן עבר המשיב. ככלל, מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמטיביים ובעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה, לרבות בתחום התעסוקה. לא פעם הם בעלי מקצועות חופשיים המוסדרים בחוק. נוכח אופיין הכלכלי של העבירות, עבירות אלה מחייבות ככלל הרשעה, וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה מעקרת את האפשרות להשיג תכליות אלה. פעמים רבות נוכח מאפייני העבירה ומבצעיה אין בתסקיר שירות המבחן כדי להעניק ערך מוסף שהינו בתחום מומחיותו. לרוב, נוכח מאפייניהם של מבצעי העבירה, התסקירים חיוביים וכוללים המלצה של אי הרשעה. בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות מושא ההליך, יש ליתן משקל מועט לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של הנאשמים, ומנגד יש לייחס משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. זאת במטרה להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול.
- המערערת מציינת כי המשיב נמנע מלהביא עמדה רשמית של החברה בה הוא משמש דירקטור. העד רבין שהעיד לעניין זה מטעם המשיב ציין כי החברה האמריקאית בה הוא משמש דירקטור אף אינה יודעת כי הוא מעיד בעניין המשיב בבית הדין. העד התייחס לנזקים שיגרמו לפי השערותיו לחברה ולא למשיב עצמו. אשר לעדותה של גב' ברזילי מטעם חברת אלקטרה, המערערת טוענת כי היא לא העידה דבר אודות האופן בו חברת אלקטרה מתכוונת לפעול ביחס למשיב ככל שהרשעתו לא תבוטל. עדותה התמקדה בנזק הצפוי לחברת אלקטרה ולא הבהירה דבר אודות הנזק הצפוי למשיב ככל שיורשע. המערערת טוענת כי לא הוכח שהמשיב הוא בעל זיקה לחברה כמשמעותה בחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו-1976 (להלן: חוק עסקאות גופים ציבוריים), ומשכך, לא הוכח כי תיפגע יכולתה לגשת למכרזים ציבוריים. נוסף על כך, ההגבלה בחוק זה חלה רק במקרה של 3 הרשעות במשך 3 השנים שקדמו למועד הגישה למכרז. בענייננו מדובר בהרשעה יחידה שגם אילו הייתה רלוונטית לחוק הנ"ל, לא היה בכך כדי להפריע לחברת אלקטרה לגשת למכרזים ציבוריים.
- המערערת טוענת עוד, כי בכדי לקבוע את פרופורציות הנזק הצפוי למשיב, היה עליו להציג לבית הדין תמונה מלאה וכוללת של השפעת ההרשעה על מארג חייו, ועל הפגיעה הצפויה לו ביחס לנאשמים אחרים בנסיבות דומות. למרות זאת, המשיב נמנע מלהעיד בעצמו, וכך נמנע מלספק לבית הדין מידע כלשהו על נפח עיסוקיו בחברת LATA ובחברת אלקטרה מתוך מכלול עיסוקיו. המערערת מדגישה כי העדים לא יכלו לומר בוודאות כי עתיד להיגרם למשיב נזק, אלא רק הביעו חשש לכך. לפי הוראות חוק עסקאות גופים ציבוריים, ככל שהמשיב הוא בעל שליטה, להרשעתו עלולה להיות השפעה במשך תקופה של שנה; יש תקופה של 3 שנים אם מדובר בשתי הרשעות, ויש הוראה בחוק המאפשרת הפעלת שיקול דעת.
המערערת טוענת עוד כי בית הדין טעה כשאימץ במלואו את תסקיר שירות המבחן. שיקוליו של שירות המבחן אינם בהכרח חופפים את שיקוליו של בית המשפט אשר אמור ליצור את האיזון הנאות בין כלל האינטרסים.