7.8 סיכום תמציתי של העובדות
מג. הרחבנו בתיאור האירועים, ועתה נחזור על עיקרי העובדות:
* מאי 2008 - מבקר הכמויות של הנתבעת מדווח לתובעת על טעויות לרעת הנתבעת בחשבונות שהוגשו על-ידי התובעת, והנתבעת מקזזת סכומים אלו מתשלומיה לתובעת.
* יוני 2008 - מבקר הכמויות של הנתבעת מדווח על טעויות לרעת התובעת בסך 80,078 ₪.
* נובמבר 2008 - התקשרות של הנתבעת עם חברת אלדד.
* ינואר 2009 - "סיכום ההנחות", בו התובעת דורשת מכל הקבלנים עמם היא קשורה בחוזים שינוי של החוזים הקיימים כתנאי להארכת תוקפם. התובעת מסכימה למתן הנחות בכפוף להארכת תוקף שני החוזים - 1058 ו-1191.
* 15 במרץ 2009 - "מכתבי הארכת תוקף" של שני החוזים עם התובעת כנגד מתן הנחות לשנת 2009.
* מאי 2009 - החלטת הנתבעת למסור לחברת אלדד את העבודות נשוא שני החוזים עם התובעת.
* יוני 2009 - הנתבעת מודיעה לתובעת כי לאור הטעויות בחשבונות משנת 2008, היא "שוקלת" הפעלת סעיף 24 ל"תנאים הכלליים לביצוע העבודה באמצעות קבלן".
* יולי 2009 - הוועדה לאישור קבלנים וספקים של הנתבעת דנה בהוצאת התובעת מרשימת הקבלנים המועסקים על-ידי הנתבעת, ומחליטה להמליץ לוועדת המכרזים על "תקופת צינון" של שלוש שנים, בגלל טעויות בחשבונות שהוגשו בשנת 2008.
* אוגוסט 2009 - מפקחי הנתבעת נדרשים שלא למסור עבודות חדשות לתובעת.
* אפריל 2010 - ועדת המכרזים של הנתבעת מחליטה להפסיק הקצאת עבודות חדשות לתובעת.
מד. מעיקרי העובדות שתוארו לעיל מצטיירת התמונה הבאה: לאחר שבשנת 2008 גילתה הנתבעת את הטעויות בחשבונות התובעת וקיזזה את הסכומים העודפים ששילמה לה, הסכימה הנתבעת בחודש מרץ 2009 להאריך את תוקפם של החוזים שבינה לבין התובעת כנגד מתן הנחות. כעבור חודשיים, במאי 2009, חלה תפנית בעמדת הנתבעת - היא החליטה למסור לחברת אלדד את העבודות נשוא החוזים עם התובעת (במחירים יקרים יותר), הודיעה לתובעת שהיא "שוקלת" להפעיל את סעיף 24 בתואנה של טעויות בחשבון משנת 2008, והעבירה במוסדותיה החלטה על "תקופת צינון", קרי - על הקפאת היחסים החוזיים בינה לבין התובעת. מדוע ביצעה הנתבעת "פניית פרסה" זו ומה משמעותה ? על כך נדון להלן.
- האם הנתבעת הפרה את החוזים?
מה. סעיף 24 לתנאים קובע שהנתבעת רשאית להפסיק את ביצוע העבודה לפי חוזה שבינה לבין התובעת, כולו או מקצתו, באופן זמני או מוחלט, "הכל לפי החלטת החברה ושקול דעתה". בעוד שהתובעת טענה כי התפנית שביצעה הנתבעת, אשר החליטה על "תקופת צינון", מהווה הפרה של החוזים ביניהן, טענה הנתבעת כי היא עשתה שימוש בזכותה החוזית, על-פי סעיף 24 האמור. את הדיון בשאלה אם הנתבעת הפרה את החוזים נחלק לשניים: תחילה נבחן את ההלכה הפסוקה בנוגע לחובת תום-לב על-פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ולאחר מכן ניישם הלכות אלו על עובדות הפרשה שבפנינו.
8.1 חוזה יחס וחובת תום-לב מוגברת - ההלכה
מו. חוזה כדוגמת חוזה 1058 וחוזה 1191, שנכרתו בעקבות זכיית התובעת במכרזים של הנתבעת, הינו "חוזה מסגרת" למתן שירותים שונים המוארך מעת לעת. שלובים בו תכונות של "חוזה יחס" ושל "חוזה אחיד".
"חוזה יחס" (relational contract), להבדיל מ"חוזה בדיד" (discrete contractׂ) או "חוזה עסקה", נועד להסדיר מערכת יחסים שוטפת וארוכת טווח מבלי להביא בחשבון את נסיבותיו המשתנות של המקרה הבודד. בחוזה מסוג זה יש צורך ביצירת איזון בין הצורך בוודאות וצפיות לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים, והוא מושג על-ידי קביעת מנגנונים לשינוי החוזה והשלמתו, קביעת אמות-מידה לחלוקה הדדית של סיכונים וקביעת דרכים לפתרון מוסכם במקרה של מחלוקת תוך המשך קיום היחסים החוזיים. דוגמאות ל"חוזה יחס" הינן חוזה הפצה, חוזה בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות ביטוח (אשר נקשר לאחר חקיקת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975), חוזה אחיד בין בית אבות לפלוני המבקש להיכנס לבית האבות, וחוזה בין עירייה או בנק לבין עורך-דין למתן שירותי גביית חובות. (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 160; ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 103, 115, 117 (2003); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (פורסם בנבו, 12.8.2009) (להלן: עניין גורן).
בעניין גורן, בו נדון חוזה יחס בין רשות ציבורית לעורך-דין המתחדש מדי שנה, נקבע כי בהפעלת הזכות הנתונה לכל אחד מן הצדדים לסיים באופן חד צדדי חוזים אשר לא נקצב מועד לסיומם, עליהם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בפסיקה הודגש כי בחוזה יחס נדרשת החלה אינטנסיבית וברמה גבוהה של עקרון תום הלב (ת"א (מחוזי ת"א) 1964/00 פז חברה נפט בע"מ נ' כספי, פסקה 15 (פורסם בנבו, 16.1.2005); ע"א (מחוזי י-ם) 48255-12-10 שורש מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 110 (פורסם בנבו, 20.2.2014)). פרופ' גבריאלה שלו, בספרה "דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (2005) (להלן: שלו) כתבה (בעמ' 104):
"סוג החוזה העומד לדיון מהווה גורם חשוב בקביעת עצמת התחולה של עקרון תום-הלב. .... בחוזים רבים מתקיימים בעת ובעונה אחת יסודות המאפיינים הן חוזי עסקה והן חוזי יחס. עם זאת, התאוריה של חוזי היחס מסייעת להבנה מעמיקה יותר של דיני החוזים ושל תחולתו של עקרון תום-הלב במסגרת חוזים אלה. פרופ' מקניל, אבי התאוריה של חוזי היחס, הדגיש בכתביו הרבים את שיתוף הפעולה והסולידריות הנדרשים מצדדים לחוזי יחס. המודל של חוזי יחס מתאפיין בגמישות ובדינמיות של הקשר החוזי ובנכונות מוגברת של הצדדים לחוזה לנהוג בתום לב. לפיכך, כאשר מזהה בית-המשפט חוזה יחס, משמעות הזיהוי היא גם החלה אינטנסיבית וברמה גבוהה של עקרון תום-הלב".
פרופ' מנחם מאוטנר, במאמרו "תום לב ותנאים מכללא", בספרם של דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך ג' (2003), כתב (בעמ' 349):
"גישתו של מקניל, בדומה לגישתו של מקאולי, חשובה לענייננו, מבחינה זו שאף ממנה עולה כי קיימת קטגוריה של התקשרויות חוזיות - חוזי יחס - שהצדדים המתקשרים בגדרה פועלים מתוך הנחה שתוך ביצוע החוזה הם יזכו לרמה גבוהה של אלטרואיזם וסולידריות מהצד האחר. יוצא, שבית משפט המחיל את חובת תום הלב לגבי צדדים לחוזים כאמור, צריך להחיל את החובה ברמה גבוהה יחסית .... ראוי לשים לב כי הבחנתו של מקניל בין חוזי עסקה לבין חוזי יחס אומצה על ידי השופט ברק בפסק הדין יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום. השופט ברק איזכר ספר של מקניל ואחד ממאמריו ...".
מז. הלכה פסוקה היא כי חובת תום-לב מוגברת חלה אף על צד המנסח חוזה אחיד. (ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס, פסקה 14 (פורסם בנבו, 1.9.2005) (להלן: עניין יתח); ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פסקה 43 (פורסם בנבו, 9.8.2010) (להלן: עניין אריאל).
8.2 תום לב בקיום זכות חוזית - ההלכה
מח. סעיף 39 לחוק החוזים קובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". נפסק כי אמת המידה לפיה ייבחן אם צדדים נהגו בתום-לב ובדרך מקובלת היא אמת מידה אובייקטיבית, הקובעת רמת התנהגות ראויה בחברה הישראלית (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 298 (2002) (להלן: עניין קל בנין)). בע"א 380/77 שלמה נ' ישר (פורסם בנבו, 22.3.1979) הדגיש השופט ח' כהן כי "לא קיים בעל חוזה את חיובו 'בדרך מקובלת ובתום לב' כאמור, רואים אותו כאילו לא קיים חיובו כלל, וממילא כאילו הפר את החוזה". בית המשפט העליון פסק כי עצם העמידה של צד לחוזה על זכותו החוזית ועשיית שימוש בה, אין בה, כשלעצמה, משום חוסר תום-לב. נדרשות נסיבות מיוחדות המצביעות על העדר תום-לב, ואבן הבוחן להכרעה בשאלה אם צד מפעיל את זכותו החוזית שלא בתום-לב הינה, אם אותו צד נהג בדרך של התחכמות, תחבולה והכשלת הצד שכנגד (או, בלשון השופט רובינשטיין בע"א 1351/06 עו"ד חורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקה כ"ד (פורסם בנבו, 17.9.2007) - התנהג כ"נבל ברשות ההסכם"). בפסיקה מאוחרת נקבע כי גם בהיעדר אותן נסיבות נוספות ומיוחדות שמהן ניתן ללמוד על מעשה אקטיבי כגון התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד, עדיין ניתן להחיל את דוקטרינת תום-הלב, שכן "אחד מתפקידיו של עקרון תום-הלב הוא לרכך את נוקשותו של הקשר החוזי, על רקע הנסיבות המיוחדות שנוצרו לגבי קשר זה". (ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 812 (1982); ע"א 538/86 זמיר נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, פ"ד מב(4) 433, 436 (1989); ע"א 1183/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 436, 478 (1994); עניין אריאל; שלו בעמ' 110).
בעניין יתח נדונה השאלה האם על מפעל הפיס לשלם למערער כספי זכייה בהגרלה בה הוא השתתף, על אף שכרטיס ההשתתפות בהגרלה - הוא הכרטיס הזוכה - אינו מצוי בידו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ושניים משלושת שופטי ההרכב ביססו את הכרעתם על היעדר תום-לב של מפעל הפיס בקיום זכותו החוזית. השופטת ארבל קבעה כי בסירובו של מפעל הפיס לשלם את כספי הזכייה למערער, כשלעצמו, אין משום הפרת חיוב מחיובי החוזה, שהינו חוזה אחיד, אשר נכרת בין הצדדים, אולם סירוב זה, בנסיבות אותה פרשה, אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום-הלב. היא הדגישה כי עיקרון תום-הלב מגלם עקרונות מוסריים המוחלים מכוח הדין על הצדדים, אולם בהיותו כלל משפטי שאין בו תוכן ברור ומוגדר, בית המשפט הוא אשר יוצק בו תוכן וקובע אם נקיטת פעולה מסוימת מהווה חריגה מהכלל. עוד ציינה כי בית המשפט ישתמש בעיקרון תום-הלב במשורה ובריסון, "לפתרון במצבים קשים".
בעניין אריאל נקבע כי עקרון תום-הלב בקיום החוזה, המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים, אינו מאפשר לקרן הגמלאות של חברי אגד, בנסיבות העניין, לעמוד בדווקנות על דרישתה כי המנוח, שהיה חבר בקרן, יודיע לה על רצונו לרשום את ידועתו בציבור כזכאית לגמלת שארים לפחות שלוש שנים בטרם פטירתו, כפי שנקבע באחד מסעיפי תקנון הקרן.
בע"א 7824/95 תשובה נ' בר נתן, פ"ד נה(1) 289 (1998) דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה הסעיף בהסכם השיתוף בינו לבין המשיב, אשר מחייב משלוח בדואר רשום של הצעת מכירה (על-פי זכות סירוב ראשונה), חל אף על מכתב חזרה מההצעה (שהוּדַע למערער בפקס ובטלפון). נפסק כי שימוש במסמך שלא למטרה שלשמה נועד, במטרה לזכות ביתרון שהמשתמש אינו זכאי לו, הוא שימוש לרעה בזכות, בניגוד לחובתו של בעל הזכות לפי סעיף 39 לחוק החוזים.
בע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו-ישראל בע"מ, פסקה 32 (פורסם בנבו, 8.11.2009) נקבע כי חובת תום-הלב אינה מבטלת את התכלית העסקית של החוזה, וכי דאגה לאינטרס כלכלי, שהינו חלק מהחוזה, אינה בגדר הפרה של החובה לנהוג בתום לב. נפסק כי הפסקת ההתקשרות בין החברה קבלנית לבין חברת הניהול, שנעשתה על-ידי החברה הקבלנית מטעמים של כדאיות כלכלית לא היוותה הפרה של חובת תום-הלב.
8.3 הפרת חובת תום-לב על-ידי הנתבעת
מט. האם עמדה הנתבעת בחובת תום-הלב המוגברת המוטלת עליה כלפי התובעת, עמה התקשרה בשני חוזי המסגרת ובשני מכתבי הארכתם?
ביום 15.3.2009 אישרה הנתבעת בכתב כי חוזה 1058, שתוקפו עמד לפוג ביום 29.10.2009 (כאמור במכתב הנתבעת מיום 30.11.2008), יוארך עד ליום 31.12.2010, וכי חוזה 1191, שאף תוקפו עמד לפוג ביום 29.10.2009 (כאמור במכתב הנתבעת מיום 30.11.2008) יוארך עד ליום 31.12.2011. להארכות אלו נילווה שינוי בתמורה החוזית - הנחה של 10% לגבי חוזה 1058 והנחה של 5% לגבי חוזה 1191 למשך שנה לתקופה שמתחילה מיום 1.1.2009. הווה אומר, ההנחות בשני החוזים התייחסו ברובן לתקופות של החוזים הקיימים, ולא לתקופות הארכות החדשות, קרי, לשנים 2011-2010. הסיכומים בכתב מיום 15.3.2009 היוו, איפוא, שינוי לרעת התובעת של תנאי התשלום בחוזים הקיימים. ה"פיצוי" להפחתת התמורה היה בעצם הארכת ההתקשרות לשנים נוספות.
הצדדים נחלקו בעמדתם בשאלה אם להסכמה בכתב מיום 15.3.2009 נילוותה התחייבות בעל-פה, שניתנה בפגישת נציגיהם בחודש ינואר 2009, ולפיה התחייבה הנתבעת כי בתקופת ההארכה היא תמסור לביצועה של התובעת את כל העבודות נשוא חוזה 1058 וחוזה 1191. בעוד שסימון - סמנכ"ל הנתבעת, אשר ביחד עם הרמן, מנהל אגף רכש והתקשרויות של הנתבעת, נכח בפגישה בחודש ינואר 2011 - הכחיש בתצהירו כי באותה פגישה הובטחה לתובעת "בלעדיות" (אך בחקירה הנגדית הודה כי אינו זוכר מה נאמר בפגישה), טען ברכוביץ, מנהל התובעת, כי היה זה סימון שהבטיח "בלעדיות". אמנם גרסתו של חליל, על הדברים ששמע מפי ברכוביץ בסמוך לאחר פגישתו עם נציגי הנתבעת, תומכת לכאורה בגרסת מנהל התובעת, אולם שני נימוקים מטים את הכף לדחייתה של גרסה זו: ההסכמה הנטענת ל"בלעדיות" אינה מופיעה במכתבי ההארכה ששלחה הנתבעת ביום 15.3.2009, ואף אינה נזכרת בסיכום הפגישה בחודש ינואר 2009 במכתבו מיום 19.1.2009 של מנהל התובעת. אולם יש לקבוע כעובדה כי הנתבעת התחייבה כלפי התובעת לספק לה בשנים 2011-2010 עבודות על-פי שני החוזים שנכרתו ביניהן, בכפוף לתנאי שני חוזי המסגרת המקוריים. במכתבי ההארכה מיום 15.3.2009 הסכימה הנתבעת להגדיל את היקפו של חוזה 1058 ב-8,000,000 ₪ ואת היקפו של חוזה 1191 ב-5,000,000 ₪. אמנם יש לקרוא הסכמות אלו להגדלת ההיקפים הכספיים ביחד עם החוזים המקוריים, בהם צוין כי מדובר ב"היקף כולל משוער של העבודות", אשר הינו "הקצאה תקציבית פנימית אשר אינה מחייבת את בז"ן באופן כלשהו"; אולם אין מדובר בהתחייבות נטולת תוכן לגבי העתיד (שנים 2011-2010), במיוחד כאשר ניצבת מולה הסכמה שנכפתה של התובעת למתן הנחות (קרי, לקבלת תמורה מופחתת) בהווה (שנת 2009). השאלה על מידת התוכן שיש ליצוק בהתחייבות הכספית של התובעת הפכה לשאלה תיאורטית משעה שבחרה הנתבעת להסתלק כליל מהתחייבותה על-פי מכתבי ההארכה מיום 15.3.2009. המשמעות של הסתלקות זו, והחלת "תקופת צינון" של שלוש שנים, הינה ביטול חד-צדדי של מכתבי ההארכה.