הנתבעים מוסיפים עוד כי התובע מעולם לא ביקש להחליף את הרכב.
לעניין הליקויים שהתגלו ברכב, טוענים הנתבעים כי לא מדובר בתקלות חמורות או מסכנות חיים כפי שטוען התובע. עוד טוענים הנתבעים כי לא ברורה טענת התובע לגבי הישנות הקלקולים ברכב שכן לדבריהם פרט לתיקון אחד לגביו הוצגה אסמכתא, לא צורפו מסמכים נוספים המעידים על קלקול נוסף כלשהו ברכב.
לעניין חוות הדעת שהציג התובע, טוענים הנתבעים כי זו אינה מבססת את הנטען בכתב התביעה ואינה מוכיחה שהרכב לא היה תקין בעת רכישתו, שכן חוות הדעת בוחנת את מצב הרכב ביום הבדיקה ולא את מצבו ביום הרכישה. לדבריהם, המומחה מטעם התובע בדק את הרכב ביום 19.5.15, קרי שלושה חודשים לאחר המכירה ולאחר שגמע מעל 12,000 ק"מ ברשות התובע ועבר שני תיקונים – האחד במוסך הנתבעת והשני במוסך מטעם התובע.
הנתבעים טוענים עוד, כי התובע עצמו גרם לנזקים הנטענים או לחלק מהם וזאת, בין היתר, מאחר שנסע ברכב שלא בתנאי הרצה ובניגוד לאמור בכתב האחריות מיום 8.4.15. לטענתם, הצהרת התובע על כך שנסע עם הרכב בעודו מאבד מים ועם נוריות חיווי דולקות, מעידה על שימוש לקוי ברכב שכן היה על התובע להעמידו ולגרור אותו בכדי לא לגרום לו נזק.
הנתבעים מוסיפים, כי תיקון הרכב במוסך מטעם התובע, ניתק את הקשר הסיבתי וגרם לנזק ראייתי לעניין מקור התקלה ברכב. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים, לא יכול היה המומחה להסיק מסקנות לגבי מצב הרכב ביום הרכישה.
בסיכומיהם מציינים הנתבעים כי המומחה מטעם התובע הודה בחקירתו שלא ידע אודות חשבונית התיקון שבוצע על ידי המוסך מטעם הנתבעת 1 בה פורטו בהרחבה התיקונים שבוצעו.
כמו כן, מחקירת המומחה התברר, לטענתם, כי לא ביצע בדיקות מקיפות הנדרשות על מנת להסיק מסקנות ביחס למצב המנוע, פרט לנסיעת מבחן, והתבסס בחוות דעתו על מידע שנתן לו התובע עצמו.
הנתבעים מדגימים את דבריהם בכך שבחוות דעתו של המומחה צוינה תקלה במערכת ה-4X4 של הרכב, כפי שנטען על ידי התובע בתצהירו, אולם בפועל לא נמצא כל אזכור לתקלה זו בדו"ח בדיקת הרכב.
עוד מציינים התובעים כי המומחה לא קבע חד משמעית שלא ניתן לתקן את המנוע התקול אלא השתמש במילים כמו "לא רצוי" ו"העלויות של התיקון עולות על עלויות של מנוע חדש".
באשר לטענת התובע כי לו היה מודע למצב הרכב ולהיסטוריית הטיפולים שלו, לא היה מבצע את העסקה, טוענים הנתבעים כי לתובע ניתנה אפשרות לבצע בדיקה לרכב בטרם רכישתו, אולם התובע בחר שלא לבצע את הבדיקה משיקוליו שלו. משכך לטענתם, אין לו להלין אלא על עצמו, ולא ברורה טענתו לפיה היה על הנתבעים לשכנעו לבצע בדיקה לרכב שהוא עצמו קונה.
לעניין היסטוריית הטיפולים טוענים הנתבעים כי זו אינה רלוונטית שכן בכל מקרה אין בה כדי להעיד על מצב הרכב בעת מכירתו. הנתבעים טוענים עוד, שהתובע כלל לא השכיל להציג את היסטוריית הטיפולים של הרכב על מנת לבסס את תביעתו וכי יכול היה להשיגה בנקל. הנתבעים מציינים עוד, כי בניגוד לטענת התובע, הוצג לו טופס גילוי נאות.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי תיקון הרכב על ידי התובע מבלי לערב את הנתבעת 1 הביא לניתוק האחריות שניתנה לו שכן בחר לבצע את התיקונים על דעת עצמו ולא ברור אם התיקון בוצע באופן מקצועי או רשלני.
לדברי ההתבעים, התובע בעצמו העיד כי הגיע למכון הבדיקה כאשר הרכב נוסע, ואחרי הבדיקה נדרש לגרור את הרכב שהמערכות בו קרסו. לפיכך, לטענתם, ארע משהו במכון הבדיקה שגרם לרכב לקרוס.
בסיכומיהם, מכחישים הנתבעים את טענת התובע בעדותו, לפיה לאחר התיקון במוסך בפקיעין סירבה הנתבעת 1 לתקן את המנוע, וטוענים כי עדות זו סותרת את האמור בתצהירו לפיו הנתבעת 1 סירבה להחליף את המנוע בלבד.
לטענת הנתבעים, בניגוד לנטען ע"י התובע, הנתבע 3 מעולם לא נתן הסכמתו לשלם עבור התיקון במוסך התובע, נהפוך הוא, הנתבע 3 ביקש מהתובע להביא את הרכב אל הנתבעת 1 לשם העברתו למוסך בו טופל קודם לכן. הנתבעים מציינים כי אין זה הגיוני שחרף האחריות היו נותנים את הסכמתם לכך שהרכב יתוקן במוסך אחר.
הנתבעים הוסיפו עוד, כי לא הפרו את ההסכם עם התובע כפי שטוען התובע, והתובע אף לא הצביע על מקור הפרת ההסכם.
לטענת הנתבעים, לא ידעו ולא היה עליהם לדעת כי הרכב תקול, וככל שהיו מנסים להונות את התובע, אין זה סביר שהיו נותנים אחריות לתקינות הרכב ונושאים בתיקון התקלה שהתגלתה בו. לטענת הנתבעים התקלה ברכב התגלתה לאחר שנסע כ-1,800 ק"מ ומשכך ברור כי ביום מכירת הרכב היה הרכב תקין לחלוטין. הנתבעים מכחישים את טענת התובע כי טיפולם ברכב היה רשלני או בלתי מקצועי ומציינים כי ביקשו מהתובע לסור עם הרכב לבדיקה חוזרת לאחר שהרכב תוקן על חשבונם והוא זה שסרב להביא את הרכב לבדיקה.
באשר לטענת התובע לעניין הצינור שחובר באופן רופף על ידי הנתבעים כדי לגרום לקלקול המנוע במתכוון, טוענים הנתבעים כי הטענה משוללת הגיון שכן לתיקון יש אחריות על ידי המוסך שתיקן את הרכב. לדבריהם מדובר בטענת קונספירציה וכי לא ברור מן התמונות שצרף התובע לכתב התביעה מי צילם את התמונות ומי הוא זה שהוציא את הצינור ממקומו.
הנתבעים טוענים עוד, כי לא ברורה טענת התובע לפיה היה עליהם לטפל ברכב במוסך מורשה. לטענתם, המוסך בו טופל הרכב הוא מוסך בעל רישיון, המתמחה בתיקוני רכב מהסוג בו נתגלתה התקלה, ויתרה מכך, גם כשמדובר בכלי רכב חדשים, קבלת אחריות אינה מותנית בטיפול במוסך מורשה. הנתבעים מציינים כי גם התובע עצמו תיקן את הרכב והחליף מנוע במוסך שאינו מורשה.
לעניין עדותו של העד מטעם התובע, לפיה הנתבעת 1 כלל לא העבירה את הרכב לתיקון במוסך המתמחה בתיקון מנועים אלא תיקנה את המנוע במגרשיה על ידי מכונאי מטעמה, טוענים הנתבעים כי מדובר בעדות של בעל אינטרס בהיותו בן משפחה של התובע. עוד מוסיפים הנתבעים, כי גרסה זו עומדת בסתירה לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית של התובע שם ציין כי הרכב תוקן במוסך בטירה. לטענתם לו היה מדובר בטענה נכונה, לא היה התובע מוכן לקבל את הרכב בחזרה אלא דורש את ביטול העסקה לאלתר, ועניין מהותי זה היה מקבל ביטוי בכתב התביעה.
באשר לאי הגשת חוות דעת מומחה מטעמם, מבהירים הנתבעים כי פנו למומחה וביקשו ממנו לבצע בדיקה של המנוע. לטענתם, המומחה מסר להם כי הוא מבצע את הבדיקה אולם בפועל הוליך אותם שולל ולאחר שחלף המועד לבדיקת המנוע הגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד.
הנתבעים טוענים עוד להעדר יריבות, בציינם כי שם הלקוח באסמכתאות התשלום שהציג התובע הוא חברה בשם "ח.נ. עבודות בניה ופיתוח תשתיות בע"מ" (להלן: "החברה"). לפיכך לטענתם, לא הוכיח התובע כי נגרם לו כל נזק ושומה עליו להוכיח כי התשלום יצא מכיסו. לטענתם, התובע אינו יכול לתבוע בגין נזקים שלא נגרמו לו, ומשלא המציא כל המחאת זכות – דין התביעה להידחות.
ראיות, תצהירים וסיכומים
בתמיכה לתביעתו הגיש התובע תצהירים שלו ושל העד איימן פרנסיס, בן דודו, אשר התלווה אליו למגרש הנתבעת בעת תיקון הרכב וכן חוות דעת מטעם מהנדס מכונות מומחה לרכב, מר שמואל אביעד.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי מר ציון בראנץ, הנתבע 3 ובעל מניות בנתבעת 1, ומר ניסים ברנס, מי שביצע את עסקת הרכב מטעם הנתבעת 1.
במהלך דיוני הוכחות בתיק נחקרו המצהירים הנ"ל, ובתום החקירות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
דיון והכרעה
השאלות הטעונות הכרעה העומדות בפני הינן – האם הופרה חובת הגילוי של הנתבעת 1 כלפי התובע, האם הפרה הנתבעת 1 את החוזה עם התובע, ככל שהיו הפרות האם בשלהן נגרמו לתובע נזקים, אם התשובה חיובית מה שיעור הנזקים, האם זכאי התובע לפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר והאם קמה לתובע עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים 2-3.
חובת הגילוי
חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי היא הנגזרת העיקרית הנובעת מסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הקבוע כדלקמן –
"12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."
צד למשא ומתן לשם כריתת חוזה חייב לגלות לצד השני את העובדות הרלוונטיות לחוזה המצויות בידיעתו, ושעשויות להשפיע על החלטתו וגמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בחוזה.
לא זו בלבד, חובת גילוי הפרטים המהותיים השייכים לעסקה היא חובה אקטיבית. על כך כותבת המלומדת פרופ' גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים" (מהדורה שנייה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה (כרך 1) עמ' 114) בזו הלשון –
"הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במו"מ לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות, שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית ומטילה חובת עשייה".
בעסקת מכר המוכר הוא בעל הגישה הטובה והנוחה יותר למידע הנוגע לממכר וחלה עליו לרוב החובה לגלות לקונה פגמים מהותיים העשויים להתקיים בממכר, בעיקר מקום בו המוכר הוא גוף חזק יותר, ובעל משאבים רבים יותר.
בנוסף, ככל שהמידע מתייחס לעניין מהותי הגורע באופן ניכר יותר מן הציפיות הסבירות של הצד שכנגד בעסקה, כך גוברת הנטייה להטיל חובת גילוי (ראה ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (6.6.2011)).
עוד מעוגנת חובת הגילוי בסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") הקובע כי מקום שבו –
"היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה..."
הנה כי כן, סעיף 16 לחוק המכר מטיל חובת גילוי על המוכר בנוגע לאי התאמה של הממכר לעומת מה שהוסכם בין הצדדים בחוזה, או לציפיותיו הלגיטימיות של הקונה, וזאת בין אם ידע על אי ההתאמה בפועל ובין אם היה עליו לדעת עליה.
הפרת חובת הגילוי בשלב הטרום החוזי עשויה להתבטא בשימוש של הקונה, אשר כלפיו הופרה חובה זו, בעילת ביטול החוזה המופיעה בסעיף 15 לחוק החוזים בשל הטעיה או בטענת אי התאמה על פי חוק המכר.
הפרת חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי עשויה לבוא לידי ביטוי גם בטענה אודות מצג רשלני, על פי עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").
חובת גילוי ספציפית למקרה בו עסקינן מעוגנת בסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח – 2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), העוסק בחובת "עוסק ברכב", דהיינו מי שעיסוקו במכירת רכב משומש, למסור לרוכש מידע בכתב אודות מצב הרכב, וזו לשונו –
"(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה: ...
(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);
(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.
(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:
(1) שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;
(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;
(6) הסכום שישולם בעבור הרכב."
הנה כי כן, הנתבעת שעיסוקה סחר במכוניות, נושאת באחריות מוגברת כלפי רוכשי הרכבים וחלות עליה הוראות סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש.
יש להעיר כי אמנם לשון סעיף 4(ב)(4) נוקטת רק במונח פגיעות שנגרמו לרכב לעניו חובת הגילוי בטופס הגילוי, אולם פרשנות תכליתית של החוק לאור כוונתו ומטרותיו מובילה בבירור למסקנה כי אין לפרש את המונח "פגיעות" באופן דווקני וחובת הגילוי כוללת כל פגם וליקוי מהותיים ברכב העלולים להשפיע על הרכישה, ובתי המשפט התייחסו כך למשל אל טיפול לא שגרתי כגון שיפוץ מנוע שעבר הרכב (ראה ת"א (שלום קריות) 4051/05 חברת מ.י. מאכלי הצפון בע"מ נ' השכרת רכב "שלמה" (1987) בע"מ (26.2.2009)) או אוברול (תא"מ (שלום חיפה) 1980-10-10 ערן גינון בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (15.9.2011)).
בענייננו טוען התובע כי הנתבעים לא העבירו לידיעתו את המידע הרלוונטי אותו זכאי היה לקבל עובר לרכישת הרכב בכך שלא הציגו בפניו מידע נכון ומהותי באשר למצבו המכני של הרכב, אותו היו מחויבים לגלות על פי דין. לטענתו, אי הצגת מידע מהותי זה בפניו, היא שהביאה לדבריו להתקשרותו בחוזה.
עוד טען התובע, כי הנתבעים לא המציאו טופס גילוי כדרישתו המפורשת בחוק מכירת רכב משומש, ותחת זאת הוצג לו טופס לקוני, שכלל לא נמסר לידיו, שאינו כולל מידע מפורט אודות עברו של הרכב כנדרש.
הנתבעת טוענת מצידה כי לא הסתירה כל מידע מהתובע וכי מסרה לו את המידע שהיה ברשותה והתואם את בדיקתה, על פיו הרכב הנמכר היה במצב מכני תקין.
עיון בטופס הגילוי שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה, מגלה כי הטופס חתום על ידי התובע, שהפרטים המצוינים בו, למעט פרטי הבעלים הקודמים שלא הושלמו במלואם, עונים במידה סבירה על הפירוט הנדרש, זאת זולת השאלה האם היה ידוע לנתבעים מידע נוסף שלא גולה לתובע אודות מצבו המכני של מנוע הרכב ורק לצורך השאלה האם באופן עקרוני ובהנחה שתוכן הטופס נכון עמדו הנתבעים בהוראות סעיף 4(ב) לחוק מכירת רכב משומש.