יוער, כי על גבי טופס הגילוי מצוין כי הרוכש יכול לגשת לכל מוסך ולכל חברת ביטוח שבהם טופל הרכב ולקבל את כל המידע הקיים בנוגע לרכב אולם נוכח חובת הגילוי האקטיבית, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לגלות לו מידע אודות ליקויים המצויים בידיעתה או האמורים להיות מצויים בידיעתה, ולא בכדי ציינה בו תיקוני פחחות וצבע.
בהקשר זה נקבע (ת.א 2248/08 מאיר פליישר נ' אוטו בילו סנטר בעמ ואח' (11.9.2011) –
"על גורם "מקצועי", שדרך עיסוקו הקבועה היא בתחום המסחר ברכב משומש ... חלה אחריות מוגברת ביחס להצגה נכונה של פרטי הרכב לקונה. השוו ת"ק (באר-שבע) 2995/05 דודיאן נ' טרפיקליס בע"מ (ניתן ביום 25.4.2006, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); ת"א (ת"א) 32264/07 יהב נ' כץ (ניתן ביום 25.5.08, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); תא"מ (חיפה) 9100-07 בן סעיד נ' חזנוב (ניתן ביום 3.2.2009, פורסם במאגרים). קביעה זו נכונה בעיניי, גם במקרים כגון דא, כאשר סוחר הרכב משמש לכאורה כ"צינור" בלבד, קרי כגורם הקונה רכב מאדם אחד ומוכר אותו כמות שהוא (as-is) לאדם אחר. אכן, לדעתי, העובדה כי סוחר הרכב משמש לעתים כ"צינור" בלבד אינה מאפשרת לו לרחוץ בניקיון כפיו ולגלגל את האחריות באופן מלא אל האדם שממנו קנה את הרכב. אני סבורה אפוא כי פער התיווך שסוחר הרכב משלשל לכיסו - כמו גם ההסתמכות של צרכנים לא מועטים על סוחרי רכב מקצועיים כגורם המפחית לכאורה את הסיכון הקיים ברכישת רכב משומש - נושאים בחובם חובות ולא רק זכויות."
לאור זאת, יש להקדים ולבחון אם הוכח שהנתבעים ידעו או שהיה עליהם לדעת על הליקויים במנוע אשר אינם נזכרים בטופס הגילוי הנאות ולא נמסרו לתובע.
לצורך ההכרעה בשאלה אם אכן היה כשל בחובת הגילוי, עלי להכריע תחילה בשאלה האם הוכח בפני מצבו של המנוע ערב המכירה ואם כן – מה היה מצב זה.
ככל שיוכח כי הליקויים במנוע היו קיימים עובר למכירה, הרי שהפרת החובה היא בעלת משמעות בפועל לענייננו.
הליקויים במנוע
טענת התובע היא כי הרכב נמכר לו עם מנוע פגום. האם עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח טענה זו?
התובע מסר בתצהירו כי תקופה קצרה לאחר רכישת הרכב, החלו להופיע בעיות קשות במנוע אשר באו לידי ביטוי בין היתר בפליטת עשן רב מהרכב, מנוע מקרטע, כיבוי מנוע תוך כדי נסיעה ונזילות מים.
לכך יש להוסיף את העובדה שאין חולק כי הרכב הוכנס למוסך הנתבעת לתיקון המנוע כחודש וחצי בלבד לאחר רכישתו, כאשר בין מועד רכישת הרכב לבין מועד כניסתו למוסך נסע הרכב כ-1,800 ק"מ.
עדות מרכזית בנושא הליקויים במנוע בעת ביצוע העסקה מצויה בחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, מר שמואל אביעד, הקובע באופן מפורש בסעיף 7 לחוות הדעת (ההדגשה במקור – א.ב.) –
"הנתבעת מכרה לתובע רכב עם מנוע לא תקין לרבות תקלות נוספות במערכת ההנעה 4X4, במערכת החשמל ובהם מערכת כרית האוויר ... ממצאי בדיקת הרכב שהועלו על ידי לרכב ביום 19.5.15 (כך במקור – א.ב.) מאשרים את העובדה באופן חד משמעי כי פעולת המנוע ברכב אינה תקינה, היא אכן משקפת את הממצאים שהועלו על ידי מכון הבדיקה אשר אף הוא קבע כי מנוע הרכב אינו תקין".
הנה כי כן, על פי המומחה מטעם התובע, הרכב נמכר כשהמנוע אינו תקין.
הנתבעים טענו מצדם מספר טענות ביחס לקביעה זו.
ראשית טענו כי למומחה לא היתה יכולת לקבוע מתי התרחשו הליקויים וכי הבדיקה משקפת את מצב הרכב נכון למועד הבדיקה בלבד ולא למועד המכירה, שכן בדיקת הרכב התבצעה ביום 19.5.15, קרי שלושה חודשים לאחר מכירת הרכב, ולאחר שהרכב נסע מעל 12,000 ק"מ מאז המכירה ועבר שני תיקונים במוסכים שונים.
באשר לקביעה זו השיב המומחה בחקירתו לשאלת ב"כ הנתבעים בזו הלשון (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 22-20) –
"בחוות הדעת שלי התייחסתי לממצאים שקבלתי במועד הבדיקה. בנוסף התייחסתי גם להיסטורית התיקונים וממצאי הבדיקות שנערכו ברכב ממועד הרכישה עד מועד בדיקתי ולאור אותם ממצאים אני סבור בסבירות גבוהה שמדובר במנוע שסופק לא תקין".
בדברים אלה מבהיר המומחה את האמור בחוות הדעת לעניין הקביעה כי כבר כאשר סופק היה המנוע במצב שאינו תקין וכי לקח בחשבון את התיקונים שבוצעו קודם לבדיקתו.
הנתבעים טענו עוד, כי הרכב תוקן במוסך מטעם התובע והיה בכך כדי לגרום לנזקים ברכב במועד מאוחר לרכישה או למצער להסיר מהם את האחריות לאותם נזקים בשל ניתוק הקשר הסיבתי.
בענין זה השיב המומחה מטעם התובע בחקירתו (עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 23-18) –
"העובדה שמדובר במוסך מורשה מטעם משרד התחבורה שתיקן מה שיכול היה לתקן במגבלות, הוא נדרש לא לתקן את המנוע אלא מסביב, אם זה שסתום אי.ג'י.אר או מזרקים, למעשה תיקונים של מכלולים של אביזרים שנמצאים על המנוע מבחוץ. כל המערכות הפנימיות לא תקינות ולכן התיקונים הללו לא יפתרו את בעיות המנוע. כנראה שהיו תקלות נוספות מעבר למנוע."
מדברי המומחה מטעם התובע עולה כי התיקונים שבוצעו במוסך התייחסו לתקלות שונות שאינן נוגעות למנוע עצמו, ולפיכך התקלות שנמצאו במנוע אינן תוצאה של התיקון במוסך זה.
עוד טענו הנתבעים כי מדובר בתקלות אשר אינן חורגות מתקלות הקיימות בכלי רכב משומשים ב"גיל" הרכב ובהתאמה לקילומטרז' שלו.
על כך השיב המומחה מטעם התובע לשאלת בית המשפט (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 30-25) –
"אם מדובר על רכב מטופל כמו שצריך על פי הוראות יצרן ומתוחזק כמו שצריך לרבות חומרים באיכות ובהתאמה לדרישות היצרן, יכול רכב כזה להגיע אפילו לחצי מיליון ק"מ ללא תקלות כמו שאנו רואים. חלק מהאמור הם דברים שחוזרים על עצמם שגרתית בבדיקות כאלה אבל דליפות לחץ בצילינדרים כפי שמופיע בגרף המצורף לדו"ח ניתן לראות שהמנוע לא תקין ומקרטע. שאר הדברים הם יכולים להיות בקילומטרז' כזה".
מכאן שהתקלות שהתגלו במנוע מקורן, לדעת המומחה מטעם התובע, בתחזוקה לא תקינה של הרכב ואינן תוצאה רגילה של בלאי כנטען.
עוד טענו הנתבעים כי הממצאים בחוות הדעת הסתמכו ברובם על מידע שהתקבל מהתובע ולא התבצעה בדיקה ראויה.
גם בנושא זה נחקר המומחה מטעם התובע בחקירה נגדית ונתן מענה מניח את הדעת לעיקרי השאלות, ולהלן עיקרי תשובותיו (עמ' 37 לפרוטוקול שורה 24 – עמ' 39 שורה 22) –
"ש. תאשר לי כמהנדס מכונות, שאתה לא יכול לבדוק מה היה מצב הרכב לפני 11,000 ק"מ כיום.
ת. נכון. הממצאים של הבדיקה שלי שנערכו ביום 19.5.15 אלה ממצאים שאני מצאתי ברכב נכון לאותו יום. אנו כמומחים הרבה פעמים גם נותנים חוות דעת לעניין הסטורית טיפולים של הרכב, ממצאים טכניים, כלומר הממצאים של המוסך שטיפל ברכב, מכון הבדיקה. התייחסתי גם בחוות דעתי אחורנית.
...
ש. תאשר לי שרכב שגומע כ – 400,000 ק"מ זה לא משהו נדיר שיש לו נזילות שמן מהמנוע.
ת. יכול לקרות בהחלט. אבל מדובר על רכב שהנתבעת מכרה לתובע והתחייבה לתת אחריות על כל תקלה, לרבות נזילות שמן, כך שלא רלוונטי עניין הקילומטר.
ש. מפנה לסעיף 5.3.3. תאשר לי שלא בדקת את ההשערה שלך בסעיף ה.
ת. אתה לא יכול לבדוק אלא אם כן אתה מפרק מנוע. לא הגעתי לשם כדי לפרק מנוע, אך על סמך השלילה שלא הבחנתי בנזילות חיצוניות שנראו לעין הסבירות הגבוהה נובע כתוצאה מחוסר אטימה במנוע.
...
ש. תאשר לי שאתה לא יכול לדעת אם התקלות שהבחנת בהם נעשו על ידי מוסך סאמר שהתובע תיקן שם את הרכב.
ת. העובדה שמדובר במוסך מורשה מטעם משרד התחבורה שתיקן מה שיכול לתקן במגבלות, הוא נדרש לא לתקן את המנוע אלא מסביב, אם זה שסתום אי.ג'י.אר או מזרקים, למעשה תיקונים של מכלולים של אביזרים שנמצאים על המנוע מבחוץ. כל המערכות הפנימיות לא תקינות ולכן התיקונים הללו לא יפתרו את בעיית המנוע. כנראה שהיו תקלות נוספות מעבר למנוע.
...
ש. מפנה לסעיף 6.11. אתה רושם לא יהיה נכון לתקן את המנוע בשל סיבות מקצועיות, למה אתה לא מפרט את הסיבות המקצועיות.
ת. כשפותחים מנוע והתקן חלק מהתיקון זה יישור ראש מנוע ופעולות נוספות כמו חריקת צלינדרים, כשעושים את זה בפעם הראשונה בד"כ זה על גבול שהוראות היצרן. ברגע שאתה חורג זה פסול. אחרי נסיון שני זה יעבור את המרווחים שהיצרן מאשר.
...
ש. אני מבין שסעיף 7.1 בו אתה מציין שנמכר לתובע רכב עם מנוע לא תקין זה לא משהו שאתה יכול לעמוד מאחוריו 100% כי בדקת אותו לאחר כ-11,000 ק"מ והעדת שלא ניתן לבדוק בדיעבד רכב.
ת. חוות הדעת שלי התייחסתי לממצאים שקבלתי במועד הבדיקה. בנוסף התייחסתי גם להיסטורית התיקונים וממצאי הבדיקות שנערכו ברכב ממועד הרכישה עד מועד בדיקתי ולאור אותם ממצאים אני סבור בסבירות גבוהה שמדובר במנוע שסופק לא תקין."
לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי חוות דעתו של המומחה מטעם התובע קרסה במהלך חקירתו הנגדית והוא נתן מענה מספק ומניח את הדעת לשאלות שהוצגו לו ונימק באופן מושכל את המסקנות אליהן הגיע, גם לענין מצב הרכב במועד המכירה.
לצד האמור יש לציין את העובדה שהנתבעים לא הביאו כל עדות התומכת בטענתם לעניין נזק שנגרם כביכול בשל התנהגות התובע, וכן לא הביאו חוות דעת מומחה מטעמם הסותרת את טענותיו, על אף שניתנה להם ההזדמנות לבדוק את הרכב ולהביא חוות דעת כזו.
הנתבעים אמנם טענו (ובענין זה לא אתייחס אל הסתירות בטענותיהם עת לראשונה טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות לבדוק את המנוע) כי המומחה אותו שכרו על מנת לבדוק את הרכב מטעמם הטעה אותם והתרשל בתפקידו ועל כן לא נבדק הרכב במועד, אולם ברי כי מחלוקת זו עם המומחה אינה אמורה ליפול על כתפי התובע.
יתרה מכך, מאחר שהנתבעים טענו נמרצות כנגד יכולת המומחה מטעם התובע להסיק מסקנות אודות העבר מתוך הבדיקה שבדק, יכולים היו – גם לאחר שלא ניתן היה כבר לבדוק את המנוע – להביא חוות דעת מומחה אשר תסתור את עצם יכולת המומחה מטעם התובע להסיק את המסקנות שהסיק, אך גם כך לא עשו ולמעשה לא הוכיחו מאומה בנוגע למצבו של הרכב ולא סתרו את ראיות התובע בענין זה.
למעלה מן הנדרש אזכיר את ההלכה הידועה על פיה (כאן מתוך ע"א 548/78 פלונית נ' פלונית, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980) ובעוד פסקי דין רבים מספור) –
"בכלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"
לפיכך, המנעות הנתבעים מהבאת חוות דעת מומחה נגדית לא רק שלא אפשרה להם לקעקע את מסקנות המומחה מטעם התובע אלא ייתכן אף כי יש לראות בה כעומדת כנגדם.
זאת ועוד, בחקירתו העיד הנתבע 3 על האופן בו הנתבעת 1 מבצעת בדיקות לכלי רכב המגיעים אליה למכירה ועל האופן בו ניתן לקבל מבדיקה ללא מיכשור מידע על מצב הרכב, וכך אמר (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 24-15) –
"ש. איפה נבדק הרכב הזה.
ת. על ידי במגרש.
ש. יש לך הכשרה של מכונאי ואתה בדקת.
ת. לא. אין לי הכשרה של מכונאי. מהנסיון בענף קצת יותר ממכונאי.
ש. אתה משתמש במכשור מסויים.
ת. לא צריך מכשור לשם בדיקת מנוע.
ש. איך אתה בודק את המנוע.
ת. במקרה של האוטו הזה, זה רכב דיזל, מנוע לא תקין שומעים, פותחים פקק של השמן במידה ויוצא ממנו עשן המנוע מנפח ואיננו תקין. אם יש לו נזילות שמן רואים בעין. אבל מנוע העיקר זה הבוכנה, זה מה שמעניין, מסביב זה נלווה."
אם הנתבע 3, אשר אינו בעל הכשרה מקצועית מסודרת, אף לא כמכונאי, מסוגל לבדוק מנוע ולדעת האם הוא תקין ללא כל מיכשור מה להם לנתבעים כי ילינו על בדיקת המומחה מטעם התובע – מהנדס עתיר נסיון והכשרה – ועל המסקנות שהסיק ממנה.
התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, היא מאזן ההסתברויות, כי הפגם במנוע היה קיים כבר בעת ביצוע העסקה ועל כן אני מקבל את טענתו בנושא זה.
חובת הזהירות
השאלה הנשאלת עתה היא האם ידעו הנתבעים על קיומם של הליקויים ברכב והאם הציגו מצג כוזב באופן מודע.
אין חולק כי הנתבעת 1 נתנה לתובע אחריות למשך שלושה חודשים, שהוארכו לאחר התיקון הראשון למשך חצי שנה, והסבירות שכך היתה נוהגת לו ידעה על קיומה של בעיה במנוע נמוכה, ולכל הפחות נמוכה הסבירות כי היתה נוהגת כך בהיותה מודעת לכך שהמנוע פגום עד כדי הצורך בהחלפתו.
עם זאת, נוכח החובה המוגברת המוטלת על הנתבעת 1 ביחס להצגה נכונה ומלאה של פרטי הרכב לקונה והוראות סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, יש לבחון האם יכולה היתה לדעת, בנקיטת אמצעים סבירים, כי מנוע הרכב פגום.
התובע טוען, למצער, כי הנתבעים לא ביצעו בדיקה טרם מכירת הרכב באמצעות מכון בדיקה כלשהוא, אלא הסתפקו בבדיקה שטחית הנעשית במגרש הנתבעת.
לעניין זה העיד הנתבע 3 בחקירתו (עמ' 25 לפרוטוקול, החל משורה 26 – עמ' 26 שורה 10) –
"ת. כשמגיעים רכבים מחברות ליסינג שהם יד ראשונה, יש על הרכב הסטוריה, במיוחד שהוא 3 שנים אחריות יבואן, כשמגיע רכב שהוא יד שניה ומעלה, אין אפשרות לאתר הסטוריה לרכב. שהרכב הוא יד ראשונה, סביר להניח שמציגים את העסקאות.
ש. הטנדר הזה היה עם שני בעלים קודמים, לא הרבה ידיים.
ת. כלומר יד שלישית משנת 2008. הוא יהיה יד רביעית.