לעומת זאת, "שינוי" של חוק היסוד – להבדיל מ"פגיעה" בהוראה מהוראותיו -
מחייב נקיטתו של הליך מכוח סעיף 7לחוק-יסוד: חופש העיסוק, האומר:
"נוקשות .7אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת".
--- סוף עמוד 273 ---
בעניין השינוי מתבטא המידרג הנורמאטיבי, במפורש, בשריון ההוראות הקיימות בחוק היסוד.
הבחנה חוקתית ועקרונית זו, בין "שינוי" ל"פגיעה", ראויה לעיון ולהרחבה. על כך בהמשך ברינו.
"שינוי" מול "פגיעה"
.27(א) בעת בחינת הסדרי המידרג הנורמאטיבי העליון יש מקום להבחין בין "שינוי" של הזכות המוגנת לבין "פגיעה" בה. המדובר בזכות מוגנת בחוק יסוד. שינוי הזכות עצמה (כגון: צמצומה או הרחבתה, הוספה עליה או ביטולה) מחייב הליך של חקיקה בתחום חוקי היסוד. הדרישה כי השינוי ייעשה בחוק יסוד נובעת מן התשתית העיונית של חקיקת היסוד במשפטנו. לפי מידרג הנורמות החקיקתיות, שינוי אקט מדרגה מסוימת מן הראוי שיחייב אקט מאותה רמה נורמאטיבית או מרמה גבוהה יותר. חקיקת משנה איננה יכולה לשנות חוק. חקיקה רגילה אין בה כוח לשנות חקיקת יסוד, שהיא במידרג נורמאטיבי גבוה יותר.
חוקי היסוד הם יתד ופינה לחוקת מדינת ישראל. כך גם דברה המפורש של הכנסת בהחלטתה מיום 13.6.50(החלטת הררי). לפיכך, מן הראוי להבחין – למען הבהירות החוקתית והחקיקתית – בין חקיקת יסוד, המהווה תשתית חוקתית, לבין חקיקה ראשית רגילה. עד כאן באשר ל"שינוי". אני ער לדברים שנאמרו בבית-משפט זה (השופטים ברנזון, ויתקון וח' כהן) בפרשת נגב [12], בפרשת קניאל [13] (הנשיא אגרנט והשופטים לנדוי וקיסטר) ובבג"צ 60/77רסלר נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת וח' (להלן – פרשת רסלר [14]), (השופטים עציוני, י' כהן ואשר), ואשר לפיהם אין אחיזה בחוק-יסוד: הכנסת לטענה ששינוי (משתמע) לחוק היסוד חייב להיעשות בדרך של חקיקת חוק יסוד והוא יכול להיעשות גם בדרך חקיקה רגילה של הכנסת. הם מבטאים את המצב הקיים שלפיו לחלק גדול מחוקי היסוד הקיימים אין מעמד משוריין באופן פורמאלי.
(ב) עם התקדמות גיבושה של חוקה וההכרח לאמץ תיזה היוצרת תשתית עיונית לחקיקתן של הוראות חוקתיות, מן הנכון, כאמור כבר לעיל, שנתווה דרך חדשה המבטאת את קיומו של המידרג הנורמאטיבי החקיקתי. במילים אחרות, על רקע חקיקת שני חוקי היסוד החדשים הדנים במישרין בהגנה על זכויות יסוד נפתח עתה לפני הרכב מורחב זה פתח להתוויית שיטה שלמה, המותאמת למטרייה החוקתית שלפנינו, בדומה למה שנעשה בשעתו בבית-משפט זה, במישור אחר ובצורה אחרת בבג"צ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר ואח' להלן – פרשת ברגמן [15]). מעתה ואילך, מן הנכון לאמץ כלפי כל חוקי היסוד את המדיניות החקיקתית שהיא ביטוי לתורת המידרג הנורמאטיבי, ולפיה אין משנים חוק יסוד אלא על-ידי חוק יסוד.