--- סוף עמוד 274 ---
(ג) מכאן למונח "פגיעה". זו האחרונה איננה מכוונת לשנות את תחומיה של הזכות עצמה. הכשת הפגיעה באה "לאפשר קיום נורמטיבי לדבר חקיקה רגיל שפוגע בהסדריו של חוק-היסוד" (כדבריו של חברי הנכבד הנשיא: א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ג, פרשנות חוקתית (נבו, תשנ"ד) 48). פגיעה היא מטבעה מותחמת וספציאלית, קרי נקודתית.
לפי הבחנה עקרונית זו בין "שינוי" ל"פגיעה" – חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות בשנת תש"ל (מימון, הגבלת הוצאות ובקורת), תשכ"ט- 1969הראשון, למשל, שהיה נושא פרשת ברגמן [15], כלל "פגיעה" בעקרון השוויון, המשוריין בסעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת הקובע לאמור:
"שיטת .4הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת" (ההדגשות שלי – מ' ש').
חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות בשנת תש"ל (מימון, הגבלת הוצאות ובקורת) לא בא לשנות את סעיף 4הנ"ל. חוק המימון לא בא לקבוע כי לא ינהג עוד שוויון בשיטת הבחירות. הוא בא לגרוע בתחום ייחודי ומותחם מעקרון השוויון האמור. הווי אומר, תוצאתה של החקיקה של חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות בשנת תש"ל (מימון, הגבלת הוצאות ובקורת) הייתה פגיעה בעקרון השוויון הקבוע בסעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת.
בפרשת ברגמן [15] פירש בית המשפט העליון את הדרישה לרוב מיוחס בחוק-יסוד: הכנסת באופן מרחיב: ראשית, אליבא דכולי עלמא, הדרישה שבסיפה לסעיף 4הנ"ל מציבה משוכה בפני עצם ה"שינוי" של סעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת. משוכה זו היא הרוב המיוחס. לכן, אין לבטל את עקרון השוויון בבחירות אלא ברוב חברי הכנסת, קרי: אין לשנות את שיטת הבחירות אלא ברוב מיוחס. שנית, במשתמע הסיק בית המשפט כי הדרישה שבסעיף 4הנ"ל מציבה גם משוכה בפני "פגיעה" בערך המוגן על-ידי חוק היסוד. במילים אחרות, סעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת כולל בתוכו מעין "פיסקת התגברות" לגבי שינוי. מהותה – פורמאלית. לבושה – רוב מיוחס כאמור בסיפה לסעיף 4הנ"ל. היא בנויה לתוך ההוראה החוקתית ויוצרת מניה וביה גם את הכלי החוקתי שדן בפגיעה אפשרית בעיקרון מבין אלה שנמנו בסעיף 4הנ"ל. פיסקת ההתגברות שבסיפה לסעיף 4הנ"ל מאפשרת פגיעה בערך המוגן, בתנאי שהדבר ייעשה ברוב מיוחס. סעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת – להבדיל מסעיף 8לחוק-יסוד: חופש העיסוק מתשנ"ד ובדומה לסעיף 4שבו – איננו מציב כאחד התנאים דרישה כי הפגיעה בערך המוגן, כדי להיות