--- סוף עמוד 275 ---
תקפה, חייבת להיות מפורשת. היא יכולה להיעשות מבלי שהפגיעה החקיקתית תסתייג במפורש מחוק היסוד (קרי, היא יכולה להיעשות "במשתמע", אולם ברוב מיוחס).
סוף דבר, מן הבחינה התאורטית, שינוי – לחוד, ופגיעה – לחוד. אולם בפרשת ברגמן [15] החיל בית המשפט את הסייגים החלים על שינוי חוק היסוד גם על הוראת חוק שאך נוגדת את עקרון השוויון בחוק היסוד, היינו, אך פוגעת בו. נקודה זו מעניינת במיוחד כי על-פי הביקורת החוקתית הרטרוספקטיבית נטען, לא אחת, כי בהילכת ברגמן [15] ביקש בית המשפט העליון להגביל את ההתערבות השיפוטית שהיא פועל יוצא מן הדירוג החוקתי הנורמאטיבי; אך עולה מהכרעתו כי לא רק שחידש והרחיב – ללא הוראת הסמכה מפורשת – בראותו את חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות בשנת תש"ל (מימון, הגבלת הוצאות ובקורת) דאז כנטול תוקף בשל כך שלא נתקבל ברוב הנדרש, אלא אף הרחיב בכך את הוראות הסיפה לסעיף4הנ"ל וכלל את "הפגיעה" ב"שינוי" אשר בו מדבר חוק היסוד. אין צריך להוסיף כי לטעמי פעל בית המשפט בעניין זה כדין ובמסגרת סמכויותיו.
הכנסת מודעת להבחנה בין "שינוי" לבין "פגיעה". מכאן מדוע חוק-יסוד: חופש העיסוק נוקט, בפיסקת ההגבלה, לשון "אין פוגעים". תכליתה של ההוראה שבסעיף 8לחוק-יסוד: חופש העיסוק היא להתוות קווים בעניין ההתייחסות לחקיקה פוגעת בהוראות חוק היסוד, בבקשה לעקוף את העקרונות הקבועים בחוק היסוד. אין הוראה זו מתווה דרכים לשינויו או לביטולו של חוק יסוד. הרי בעניין שינוי חוק-יסוד: חופש העיסוק דן סעיף 7שבו מפורשות.
האמור כאן לגבי חוק-יסוד: חופש העיסוק הובא בגדר הדגמת התיזות הכלליות. ההתייחסות המפורטת לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בכל הנוגע לשינויו או לפגיעה בו תבוא לאחר מכן, במקומה.
.28(א) מן התיזה של המידרג הנורמאטיבי החקיקתי עולה כי לפי המצב המשפטי הראוי חוק רגיל לא ישנה מעתה ואילך ולא יפגע בהוראה חוקתית, בהיעדר הסמכה מפורשת לכך בהוראה חוקתית. אם הוראת חוק משנה הוראה חוקתית או פוגעת בה, הרי הוראת חוק סותרת כאמור כפופה לתרופות הנגדיות שנולדו במשפט החוקתי. תרופה כזו עשויה להיות תרופה של בטלות החוק הסותר. תרופה כזו עשויה להיות תרופה מוגבלת יותר מאשר התרופה החריפה של הבטלות הכוללת. היא עשויה להיות תרופה של ביטול חלקי (מעין יישום של כלל "העיפרון הכחול"), מקום בו תרופה זו אפשרית תוך התייחסות למכלול החקיקתי הרלוואנטי. התרופה עשויה לשאת אופי יחסי במישור הזמן (רטרואקטיבית או פרוספקטיבית), במישור התחולה וכיוצא באלה. מכל מקום, מקובל עלינו כי אם הוראה נורמאטיבית נמוכה חורגת מהוראה נורמאטיבית גבוהה יותר, מוסמך בית המשפט הנקרא לקיים הליך של פיקוח שיוטי, להעניק תרופה חוקתית.