--- סוף עמוד 277 ---
זכויות אלה לתוך המשפט שלנו הוא כידוע תולדה של שיטת הממשל המדינית אותה איווינו לנו (בג"צ 73/53; 87/53, "קול העם" נ' שר הפנים, בע' 876) אך החובה לקיימן הלכה למעשה היא לא רק בעלת אופי מדיני או חברתי-מוסרי אלא גם בעלת מעמד משפטי.
....
כל הגבלה של תחומיה של זכות כאמור ושל היקפה, העולה מדבר חקיקה, תפורש באופן מצמצם ותוך מגמה לתת לזכות האמורה קיום מירבי ולא לסייגה כהוא זה מעל ומעבר למה שמתחייב ברורות ומפורשות מדבר המחוקק (בג"צ 75/76, "הילרון" נ' המועצה ליצור פירות ושיווקם, בע' 653). חופש הביטוי והוראת חוק הבאה להגבילו אינם בעלי מעמד שווה-ערך וזהה, אלא במידה והדבר מתיישב עם הכתוב יש להעדיף את קיומה של הזכות בכל עת על הוראת חוק בה טמונה מגמה להגבלתה. סיכומו של דבר, אמת-המידה על-פיה יש להציב את השמירה על חופש הביטוי כראש וראשון בשיקולים כאשר זכות זו מתנגשת עם רעותה, מן הראוי שתבוא לידי ביטוי מלא לא רק עת מתווה המחוקק הוראותיו של החוק, אלא גם בפרשנותו של החוק וביישום הוראותיו של הדין לנסיבות בהן נבחנת מהותו והפעלתו הלכה למעשה".
ראה גם: ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' [16]. זאת בעקבות דעת יחיד קודמת בבג"צ 75/76 [5], בעמ' 653, ובד"נ 27/76"הילרון" בע"מ נ' המועצה לייצור פירות ושיווקם [17], שבהם נדונה זכות יסוד הקרובה לעניינו, היינו חופש העיסוק.
מקור הסמכות החוקתית
.30(א) השאלה הנגזרת מן האמור לעיל אשר ניצבת לפנינו עתה היא, האם חוק-יסוד: חופש העיסוק וכמוהו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הם בגדר הוראה חוקתית לפי המידרג הנורמאטיבי ששלביו הוצגו לעיל. לשון אחר: האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מצוי במידרג הנורמאטיבי העליון ואוצר בתוכו כוח לתחום תחומי מותר ואסור לגבי חקיקה ראשית רגילה.
(ב) מבחינה מתודית נכון להציג כאן שאלה מקדמית בעלת אופי כללי המשתרעת אל מעבר לשני חוקי היסוד הספציפיים הנ"ל. זוהי שאלת יסוד בקשר לכל תורת המידרג הנורמאטיבי. מהותה של השאלה היא מנין לכנסת סמכות להביא לעולם אקטים בעלי מעמד על-חוקי ולחוקק חוקים המגבילים מראש את היקף סמכותה של הכנסת לחוקק בעתיד חוקים רגילים או חוקי יסוד בעלי תוכן או משמעות מסוימים. עקרון החוקיות קובע כי בהיעדר סמכות ליצור אקט נורמאטיבי מסוג מוגדר, אין אותו גוף יכול להולידו. רשות מינהלית איננה יכולה לחוקק חוק. אם היא תנסח אקט נורמאטיבי אשר יכונה "חוק", הרי שאותו אקט יהא נעדר משמעות נורמאטיבית של חוק. הטעם לכך הינו כי הרשות המינהלית נעדרת סמכות לחוקק חוקים. רק הכנסת היא הרשות המחוקקת והיא