--- סוף עמוד 278 ---
המחוקקת חוקים. על-כן, חוזרת השאלה למקומה: מה מקור סמכותה של הכנסת להביא לעולם דברי חקיקה בעלי רמות מידרג שונות זו מזו, היינו חקיקת משנה, חוקים רגילים וחקיקה חוקתית, אשר האחת מוגבהת מעל רעותה; ובפרט, מניין הסמכות של הכנסת לחוקק הוראות חוקתיות. האם יש יסוד לאותה תיזה עיונית שלפיה הכנסת נעדרת כוח משפטי לחוקק חוקה, או כל חקיקה על-חוקית שהיא עליונה בסולם הנורמאטיבי מחקיקה רגילה? (ג) שאלה שנייה המוצגת במסגרת בדיקת כוחה החקיקתי של הכנסת היא, האם הכנסת יכולה גם לצמצם סמכות עצמה וסמכויות הכנסות שאחריה על-ידי חקיקת דבר חקיקה בעל מעמד-על, החולש על חקיקה חוקתית ועל חקיקה רגילה שאף הן של הכנסת, ולצמצם בכך את כוחה העתידי של הכנסת לחוקק.
(ד) בחינתן של שאלות אלה מחייב התייחסות, ולו תמציתית, אל ההיסטוריה החוקתית שלנו, ואת זאת נעשה בהמשך הדברים.
.31(א) מגילת העצמאות
ההכרזה על הקמת מדינת ישראל מיום ה' באייר תש"ח (14.5.48), היא מגילת העצמאות, הייתה אקט מדיני בעל משמעות משפטית, הן לפי עיקרי המשפט הבינלאומי הפומבי והן לפי המשפט המוניציפאלי. היא פורסמה על-ידי מועצת העם שפעלה ערב קום המדינה. מגילת העצמאות התייחסה לכינונן של רשויות השלטון הראשונות. נאמר בה, בין היתר, כי:
"אנו קובעים (ההדגשה במקור – מ' ש') שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1באוקטובר 1948(ההדגשה שלי – מ' ש') – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תקרא בשם ישראל".
מועצת העם הפכה למועצת המדינה הזמנית; מינהלת העם הפכה לממשלה; וזאת עד לכינון מוסדות נבחרים בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת.
מועצת המינה הזמנית הייתה הפרלמנט הראשון של המדינה העצמאית, והממשלה
הייתה אחראית כלפיה (סעיף 2(ב) סיפה לפקודת סדרי השלטון והמשפט). מועצת המדינה הזמנית הייתה רשות עליונה בעלת סמכויות בלתי מוגבלות. כדברי פרופ' ה' קלינגהופר, "הקמת מדינת ישראל: סקירה הסטורית – חוקתית" ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, י' זמיר עורך, תשנ"ג) (להלן – ספר קלינגהופר) 53, 74-75):