תורת הרשות המכוננת עולה מלפנינו מתוך הספרות העיונית בשתי גירסאות, ואם תרצה בשני דגשים; הווי אומר, התורה היא אחת, אך ביטוייה מודגשים בגירסאות שונות. יש, מבין הדוגלים בה, הרואים את ההפרדה בין הרשות המכוננת לרשות המחוקקת הרגילה לא רק כהפרדה של פונקציות אלא כהפרדה מוסדית. יש, מאידך גיסא, המציבים תורה זו רק על יסוד השוני הפונקציונאלי, היוצר שתי דרגות נפרדות במידרג הנורמאטיבי.
התפיסה בדבר חלוקה מוסדית באה לידי ביטוי לראשונה בדברי מ' שטרנברג, במסתו "חוק נוסף או נדבך משפטי עליון" מולד טז (1958) 284, 287, כאשר אמר: "מכאן שאותו צירוף אנשים קרוי הכנסת הוא גם גוף אחר, הקרוי גוף מכונן והוא קיים כביכול קיום מתמיד במקביל לכנסת עצמה, גוף שתכלית קיומו יצירת חוקה" (ההדגשות שלי – מ' ש').
--- סוף עמוד 286 ---
השקפה דומה עלתה לכאורה גם מדברי פרופסור אקצין בספרו הנ"ל, בעמ' 40, האומר בהקשר שלפנינו:
"...כשאותו חבר אנשים ממלא שני תפקידים אלה, יש לראותם כפועלים בתור שני מוסדות שונים ... אם אין אנו מוכנים לראות את התהליך ראיה 'פורמאליסטית' כזו, עלולה יחודיותה של החוקה לעומת החוקים לאבד את משמעותה".
נקטתי לשון "לכאורה", כי בהדגמות לתיזה שלו, אשר אותן מביא המחבר המלומד בהמשך דבריו, יש כדי ליצור את הרושם כי הגדרתו שצוטטה לעיל יש בה משום סיכום מפליג יותר בחדותו מן התשתית העובדתית עליה הוא בנה אותה. מכל מקום, גישתו המתוארת של פרופסור אקצין נסמכת על תורתו בדבר הקבלת שלבי סולם הסמכויות החקיקתיות לשלבי הסולם המוסדי, קרי כי מול כל סמכות קיים מוסד מקביל בלעדי המוסמך להפעיל את הסמכות. כמוסבר כבר לעיל, אני שולל את גישתו האמורה.
לפי התיזה של שטרנברג ואקצין שהוצגה לעיל, שני מוסדות נפרדים קיימים ופועלים לסירוגין זה לצד זה, ואם תרצה זה בתוך זה – כרשויות מחוקקות. הפעולה החקיקתית נבחנת מבחינת מהותה ושיוכה הנורמאטיבי על-פי הלבוש (או "הכובע") שלבש המוסד המחוקק אותה שעה. משמע, קורית טרסנפורמציה מוסדית, מעת לעת, המוכתבת על-ידי סוג המאטריה החקיקתית הנפרסת לפני המחוקק.
לצד התפיסה המושתתת על הפיצול המוסדי, יש, כאמור, מאידך גיסא, הדוגלים בתורת הרשות המכוננת, אשר מבחינתם אין פיצול מוסדי אלא אך ורק פיצול חקיקתי פונקציונאלי המשליך על מקומה של החקיקה במידרג החקיקתי הנורמאטיבי. לפי התשתית העיונית לתורת הרשות המכוננת בלבושה החלופי המתואר, הכנסת היא מוסד אחד המעגן בתוכו הן סמכות מכוננת והן סמכות מחוקקת רגילה. חוקי היסוד חוקקו מכוח מעמדה של הכנסת כרשות המכוננת, ואשר-על-כן הם בגדר נורמה עליונה אשר לאורה תיבחן חוקתיותו של חוק רגיל. המידרג הנורמאטיבי נולד מאופייה של הפונקציה אשר הכנסת מבצעת בחוקקה את הוראת החוק הרלוואנטית.