--- סוף עמוד 292 ---
.35המסקנה העולה מן האמור לעיל היא, לטעמי, כי המסורת החוקתית שלנו קלטה, הלכה למעשה, את סמכותה של הכנסת לכבול את עצמה. כבילת הכנסת זכתה לגושפנקא ממלכתית. בשלב הראשון – הכבילה הצורנית, ובשלב השני – הכבילה המהותית. באשר לכבילה הצורנית – ההלכה המנחה הראשונה היא הילכת ברגמן [15] . חוק אשר לא נתקבל על-ידי הרוב הדרושה מוסמך לפגוע בעקרון שוויון הבחירות – פגום וכפוף לתרופה חוקתית. הרשות המחוקקת – הכנסת – קיבלה את פסיקתו של בית-משפט זה בפרשת ברגמן [15]. היא הסירה את אי השוויון כלפי רשימות חדשות המשתתפות בבחירות וחוקקה את חוק מימון מפלגות, תשל"ג-1973, ואף את חוק הבחירות לכנסת (אישור תקפם של חוקים), תשכ"ט- .1969במרוצת השנים, הלכו והתגבשו ההבנה והנוהג החוקתי כי הכנסת אכן רשאית לכבול את כוחה בכל הנוגע להיבטים הצורניים. נוהג חוקתי זה זכה לגושפנקא של רשויות השלטון בישראל – הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת (פרשת אגודת דרך ארץ [19]); פרשת רובינשטיין [20]; פרשת לאו"ר [21]). ההכרה ביכולת הכנסת לכבול עצמה במישור הצורני הולידה את המסקנה בדבר כוחה של הכנסת לכבול עצמה במישור המהותי. אכן, מבחינה הגיונית, אין מקום להבחין בין כבילה צורנית לכבילה מהותית. כפי שמציין נכונה פרופ' ,nimmerבמאמרו הנ"ל, בעמ' 1231: Logically, there can be no ground for distinguishing between the powers" to fetter future parliaments substantively and procedurally. Either ."there is power to do both or there is power to do neither עם זאת, הכבילה איננה בלתי מוגבלת. הדעת נותנת כי לכבילת בית המחוקקים יהיו גבולות. אין צורך להתוות כאן גבולות אלו, שהרי מוסכם כי בזכויות יסוד דוגמת אלו שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – אין קושי בהכרה העקרונית בכבילה מהותית-תוכנית. הווי אומר, התוויית גבולות אלו איננה דרושה לנו לצורך הדיון שלפנינו, וניתן להשאירה בצריך עיון. מכל מקום, מחד גיסא, ניתן להביא בחשבון עקרונות יסוד של שיטתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. מאידך גיסא, קיים מתח בין עקרון ההגנה והיציבות של עקרונות היסוד לבין הדרישה לגמישות. טיעונים אלה ואחרים הם כבדי משקל ומשכנעים. כך, למשל, יש השקפה שלפיה כבילה מהותית רחבה של הכנסת עלולה לפגוע בעקרון שלטון הרוב במידה בלתי ראויה (לפירוט ראה .r . Isr 15"controversy over israel's bill of rights) the" ,gavison 127, 113(1985) ..y. H. R סיכומה של נקודה זו, אין מניעה הגיונית לכך שהכנסת תכבול עצמה במישור הצורני או התוכני; גם בכל הנוגע לזכויות יסוד ולעקרונות משטרנו החוקתי, אין כיום מניעה משפטית-מהותית או מניעה שבמדיניות משפטית או חוקתית, שהכנסת תכבול עצמה במישור הצורני או התוכני.